המקובלים במרוקו
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים
מתוך אנציקלופדית " ארזי הלבנון " על רבי שלום בוזאגלו.
גברא רבא יקירא. דמגליא כל טמירא. עמיה שרי נהורא. כל מלתא רבתא לגבי דידיה זעירא. בדרישה ובחקירה. מפלפל בסברא. בקי בכל סתרי התורה. נכנס בעובי התקרה וליה יש ברירה. לברור אוכל מתוך הפסולת כחמה ברה. תקן אזנים לתורה. והגיד ספר הזוהר שחיבר הרשב"י בוצינא דנהורא. על הגהות האר"י שבחבורה. שמסר לכבור הרב חיים ויטאל ערוכה בכל ושמורה. לחסיד המכשלה מתוך עם יפה וברה. ולהעמיד הדת על תלה כדמעיקרא. ה"ה הרב המובהק החכם השלם המקובל האלוקי כבו הרב שלום בוזאגלו נר"ו – לשון ההקדמה להקדמתו לזוהר שנדפסה שמהדורות רבות.
רבי שלום בוזאגלו היה אחד המקובלים הפוריים ביותר שקמו לעם ישראל. ספרים רבים חיבר בשטח הקבלה ולמרות זאת פרטים מעטים ידועים לנו אודות תולדותיו. שנת לידתו אינה ידועה אבל בערך בשנת ת"ע – 1710, כך גם עיר הולדתו.
אולם ניתן לשער שנולד בעיר מראכש אשר במרוקו, משום שאת רבותיו בקבלה הוא מציין בהקדמתו לפירושיו והללו " רבי אברהם אזולאי, רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה – היו מהעיר הנ"ל – מראכש. כמו כן למד אצל הגאון הקדוש רבי חיים בן עטר הזקן זקנו של האור החיים.
עוד ידענו לו ששימש כאב בית דין במראכש ומשום רדיפות שנרדף על ידי מלך מולאי איסמעיל ושר צבא חילו עבר ללונדון. כאן נפגש עם הדרי"ם מארץ ישראל וממרוקו ויחד המתיקו סוד בבית ה'\ כפי שכותב הוא " החכם השלם כבוד הרב שלמה עמאר נר"ו שלוחא קדישא שארץ ישראל תוב"ב בעוברו דרך פה לונדריס, אמר לי קבלה בידם וכו…..
וכן כתב הוא " נשאלתי מגבר עמיתי בתורה, החכם השלם הדיין המצויין ר"מ מתיבתא דאגאדיר יע"א בעוברו מחנהו לכאן לונדון יע"א ה"ה אחד מבני עליה כבוד הרב יעקב גדליה זל"הה טעם לכוונות שבע שמות וכו….
בהיותו בלונדון נתקבל בתור דיין. הגאון רבי שלמה שלם אב בית דין אמסטרדם מתארו : " איש אלוקים קדוש " ואמר לו. גם גיסו הגאון בעל " בנין אריאל " כתב עליו תואר נדיר בזמנו " המקובל האלוקי " והגאון חיד"א בפירושו ניצוצי אורות על הזוהר הקדוש מביאו יותר משלוש מאות פעמים.
באחד הימים נזדמן רבי שלום בוזאגלו להעיר המבורג ושם נפגש עם אב בית דין הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. היה זה באותם ימים בהם בערה אש המחלוקת בינו לבין רבי יעקב עמדין – היעב"ץ אודות הקמעות שהראשון כתב.
רבי יהונתן אייבשיץ הראה את אחד הקמעים לרבי שלום בוזאגלו ושיכנעו בדבר אמיתות הקמיע ובכך ביקשו לפרסם את צדקתו ברבים. וכן אכן נעשה. אולם בשוב רבי שלום בוזאגלו ללונדון הוא שינה את דעתו וכתב לרבי יהונתן אייבשיץ מכתב ובו מבקש ממנו שיסביר את פשר הקמיעים, שכן קלא אית ליה שהמה מכת הש"צ ימ"ש.
באחרית ימיו עלה והשתקע בצפת, ונמנה בין אדירי וארזי הלבנון דשם, הוא נודע כתור איש קדוש וטהור אשר מורם מעם, ולא נודע מקום קבורתו.
רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים
בתמונה: הגאונים חברי בית דינו של רבנו: מימין הרב משה מלכה, רבנו, הרב חיים רפאל שושנה, הרב יצחק חזן, הרב רחמים בן עמרא.
ולכשנתבונן במזמור שכתבו וחרזו חברי בית דינו לרבנו כאשר הוציא את ספרו ״מזרח שמש׳ בו הם מבטאים במקצת את אהבתם הנאמנה לרבנו, והכרתם ברוח קדשו, במעלותיו הלימודיות, ובמדותיו התרומיות, והתבטלותם אליו כתלמידים לפני רבם. ואלו דבריהם: (הדברים מרוממים למעיינים הדק היטב בדבריהם, כי כל מילה שבמזמור שקולה ומדודה וחשובה) כל בית פותח במילה רב ומסיים במילה שלום, לרמוז שהמזמור לכבוד הרב שלום.
למעלת רבנו הגדול עטרת ראשנו ונזר תפארתינו
א
רב ועצום ממנו, וראש אב בית דיננו.
מימיך אנו שותים ומידך לך נתנו
בתכונות פיך תנחנו, וענוותך תרבנו
אשרינו מה טוב חלקנו, אשר בצילך חסינו,
טעמנוך, ומערת דבש מצאנוך, ויאורו ענינו,
אה! זה היום שקיונו מצאנו ראינו
תורה יוצאת בהינומה ־ וזרח כשמש אורנו
כי ממזרח שמש יורה דעה, שמועה יביננו.
במשא ומתן של הלכה, ישביע בצחצחות נפשנו
מבורו הנובע ירוה צמאוננו
כי ידבר שלום. ב
רב עוד יוסף להשביע נפש שוקקה מתבואות שמשו
שו״ת על ד׳ טורים סדורים ובאים מבית מדרשו
פסקים מזוקקים ומצודקים – צדק לבש וילבשו
מיופים משופים ומנופים בנפת רוח קדשו
ובית שמ״ש אשר בנה לר״ם במז״ל לתאוה גרסה נפשו
עם דרושים אשר דרש שבת בשבתו וחדש בחדשו
דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ולמורשו
וחם השמש לעורר לבבות ולחמם נפשות מנוגה נגדו ושביב אשו
לדעת מה יעשה ישראל כלפי קדושו ומרים ראשו
אל א-להים ה׳ אבי עד שר שלום
רב פעלים מקבציאל אסף וקיבץ תורת ראשונים
ביוזמתו הנעלה ורעיונו הנפלא דובב שפתי ישנים
חרות בכתב ורשום בספר תורות אמת צרופים ומלובנים
יין ישן בקנקן חדש – טועמיו לי ־ לי אומרים ועונים
לא ברעש אך מי מנוחות לחמו נתן מימיו נאמנים
את פני מבין חכמה מלב מבין דלה דלה רב פנינים
דברי שלום ואמת הביע בטוב טעם ודעת זקנים
דברי משה ודברי מרדכי ודברי יוסף רוזני הארץ האיתנים
גם מקדש הציב בגבול בנימין חצי גבור שנונים
זכרה ה׳ אלהים לטובה וצו בריתך אתו החיים והשלום
ד
רב אתה וכוח גדול לך – ואיש אין בארץ
לתאר ולספר עד כמה היה עצום ורב המרץ
אשר השקעת בהצילך משני הטחב והשרץ
גליוני שפוני טמוני חול צפוים היו אל קרץ
ומי יגיד עוז רוחך בו נגשת למלטם מכליון וחרץ
משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו כנתינתם מערץ
ידי מחוקקים עשום ויכוננום בשקידה וחרץ
יושבי כסאות למשפט גבורים לעמוד בפרץ
רוח ה׳ דבר בם אמרי יושר נמרצו מרץ
בקש לו ה׳ איש כלבבו ויקרא לו ה׳ שלום
הערת המחבר :
תחב והשרץ – רקבון ותולעים
שפוני = חשובים (עי׳ רש״י מגילה ו.)
קרץ = שבורים מלשון קרוץ מחומר.
חרץ = גמור (עי׳ ישעיה י־כב,כג)
מערץ = מלשון עריץ וחזק.
וחרץ = וחריצות
מרץ = מלשון עז וחזק.