ארכיון יומי: 8 ביולי 2014


עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

 

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראלצפרו עלייה 1921

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקה

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

כל הזכויות שמורות למר יעקב וימן

 

העבודה מוגשת על ידי :

יעקב וימן

יש לציין שהדפים המצולמים של העבודה

נמסרו לי על ידי מר יעקב וַיְמַן אשר נתן לי את הסכמתו המלאה

לפרסם את החומר במלואו ככתבו וכלשונו באתר " מורשת מרוקו "

למען הדורות הבאים וסקרנותם של קהל המתעניינים בנושא זה.

כל הזכויות שמורות למר יעקב וימן

1 – מבוא

באחד מימי חמישי בשנת תר"פ – 1920 -, בעיר צפרו אשר במרוקו, הגיע יצחק צבע למשרדו של אביו מרדכי אשר החיה אחד מ עשירי העיר וכינויו היה " הנגיד מרדכי ". הוא בא כדי לבקש הלוואה בס"ך 60 דורו לשם קניית שטיח לביתו. מרדכי סירב להלוות את הכסף לבנו ואמר לו כי בשעה שהוא מחסל את רכשו, רוכש בנו ריהוט חדש לביתו.

יצחק, שלא ידע על חיסול רכושו של אביו, נעלב מדברים אלו. ביום השישי לא הגיע לבית הכנסת לתפילת ערבית וביום השבת עזב את בית הכנסת עוד לפני סיום התפילה. באותה השבת הלך יצחק עם רעייתו, סוליקה, לסעוד צהרים אצל אמה – שרה אבוטבול – וזאת בניגוד למנהגו לסעוד מדי שבת אצל הוריו מרדכי ומזלטוב צבע.

שרה הבינה כי מדובר בסכסוך בין האב לבנו, לקחה עמה את יצחק וסוליקה ויחד יצאו לביתו של האב. שאל מרדכי את בנו : האם לא באת לתפילת ערבית ועזבת לפני סיום תפילת המוסף כדי שלא תצטרך לנשק את ידי "

יצחק אישר כי נעלב מדברי אביו ואז הסביר לו מרדכי כי הוא כבר בן 60 שנה והחליט לעלות לארץ ישראל לסיים בה את חייו ולשם כך החל בחיסול רכושו.

להערכתו יסתכמו הפסדיו מחיסול הרכוש בסכום של 100-200 אלף פרנק והוא מוכן לשאת בהפסד זה. יצחק שאל את אביו אם יש בכוונתו לעלות לבד לארץ ישראל או לקחת אתו בני משפחה. ואז החלו לבדוק מי יהיו מוכנים לעלות לארץ ישראל עם מרדכי תבע.

התברר כי רק בני המשפחה הקרובה, ועוד משפחות רבות אחרות מן העיר צפרו, יעלו לארץ בעקבותיו של " הנגיד מרדכי " ….עד כאן דבר המחבר מר יעקב וימן……

חיפשתי ומצאתי מידע מספריו של רבי דוד עובדיה זצוק"ל, רבה האחרון של צפרו וכותב את היסטוריית העיר וכך הוא מספר בספרו " קהלת צרפו " כרך ג' בעמוד 189 :

בשנת תרפ"א – 1921 נתארגנו 52 משפחות לעלות לארץ ישראל. הם נסעו לפאס על מנת לקבל מהקונסול האנגלי דרכון ורישיון.אך הקונסול הערים עליהם קשיים והסכים לתת ויזה רק מפעל קדוש.זו הייתה ההופעה הראשונה של נציג התנועה הציונית בצפרו. הכמיהה לעלות לארץ ישראל חזקה ההייתה תמיד בק"ק צפרו. רק ששעת הכושר לא ניתנה להם.

בשנת תרפ"א – 1921 נתארגנו 52 משפחות לעלות לארץ ישראל. הם נסעו לפאס על מנת לקבל מהקונסול האנגלי דרכון ורישיון.אך הקונסול הערים עליהם קשיים והסכים לתת ויזה רק למי שבידו סך אלף צ'ורו במזומן. האמיד מבין הקבוצה היה הנגיד לשעבר מרדכי צבח. הלה הלווה מכספו לרבים מהם את הסכום הדרוש כדי לקבל את הרישיון. אותם שלא הצליחו לגייס את הסכום חזרו לצפרו בפחי נפש.

זו תעודה מתוך ספר " קהלת צפרו " חלק א' בזכות תרומות ועזרה לשד"ר של הקרן הקיימת לישראל 

תעודה מספר 153.

בית דין תכב"ץ של עיר פאס ואגפיה

אל שלומי בני ישראל, הוועד הנבחר הרוחני של קהילת קודש צפרו יע"א, ועל צבא כתר תורה המה הרבנים המופלגים, אתה ה' תשמרם אמן כן יהי רצון.

רבנים וידידים.

ארץ הקדושה המתנערת משממותיה וקמה לתחיה, קרני הישועה המאירות על שמיה, שנו פני הארץ, אדמות ציה, שממון עולם, מקומות חול וכליון, נהפכו לשדות פוריים ולישובים, דבר בניין הארץ הולך ונעשה לנחלת עם ישראל כולו.

נא אחים חזקו והתחזקו בקיום המצווה הגדולה הזאת של יישוב הארץ, ועזרו שכם אחד לבניינה, ולהגדיל את קרן העם הקרן הקיימת לעולם, והא לכם זרע קודש שליח מצווה איש יקר קב תבונות חכם לבב מר יהושע הכהן שליחא דקרן קיימת לישראל, אשר האיר וזרח אל עבר פנינו פה במחוז הקודש ובידו כתבי רשיונות מהאדון ראש הממשלה הנציב העליון ישצ"ו ומהאדון הנכבד נשיא ישראל מר יחייא אזאגורי הי"ו.

ואנשי קודש קהילתנו הרוממה קבלוהו בשמחה והתנדבו כיד ה' הטובה עליהם לטובת הקרן קיימת, ישלם להם ה' כפועלם, ואתם מקהלה נכבדה חזקו ואמצו והרימו את תרומת ידכם כיד ה', ישלם להם ה' כפועלם, ואתם מקהילה נכבדה חזקו ואמצו והרימו תרומת ידכם כיד ה' ישלם להם ה' כפועלם.

 ואתם מקהלה נכבדה חזקו ואמצו והרימו את תרומת ידכם כיד ה' הטובה עליכם למען ציון וירושלים ובשכר זאת נזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון ברחמים ונדחי ישראל יקבץ ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון, הכ"ד החו"פ רועה צאן קדשים קהלת קודש פאס יע"א בעיר ואם בישראל לחודש אייר הוא זה דהאי שתא ופועל ידו תרצה ליצירה וקיים

מתתיהו סירירו י"ץ – אהרן בוטבול הי"ו – משה אבן דנאן ס"ט

סוף תעודה מספר 153

עד כאן התוספות שלי – אלי פילו

הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להרים שעלו ממרוקו במאי 1949. 

המשך , הסלקציה " חיים מלכא.

חיים מלכה

הצעתו של משה קול קובעת אפוא באילו ארצות יש לבצע את הסלקציה *- מרוקו, תוניסיה ופרס – משום הפוטנציאל הגדול לעלייה המונית – כחצי מיליון -, הנימוקים להצעתו של קול אינם קשיי קליטה בארץ, אלא " אנו עלולים לטבוע בים של לבנטיניות והארץ תיהפך לארץ של לבנט ".

 משה קול לא היה צריך ללחוץ על חברי הנהלת הסוכנות היהודית, שכן רוב חברי ההנהלה חשבו כמוהו. ביולי 1950, לאחר שהתברר בשנה זו שיש איזון בין עולים יוצאי אירופה ואמריקה לבין עולים יוצאי אסיה ואפריקה, כינס בן גוריון את " המוסד לתיאום " לדיון בתכנון העלייה לשנים 1951 – 1953, והטיל הגבלות על עליית יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט.

באותו דיון אמר יושב ראש הנהלת הסוכנות, ברל לוקר :

יש לדבר על גודל העלייה ואיכותה, עד עכשיו אין בעניין זה פוליטיקה ברורה לא מצד הממשלה ולא מצד הסוכנות היהודית, והשאלה היא : אם בארצות ידועות בקרב משפחה זו או אחרת נמצא חולה אחד, אם אפשר וצריך לעכב את כל המשפחה לעלות לארץ או לא ? בזה צריכה להיות פוליטיקה ידועה.

מובן שב " ארצות ידועות " התכוון יו"ר הנהלת הסוכנות לארצות צפון אפריקה, שכן הן היו מקור היחיד לעלייה המונית. בן גוריון פירט את " הפוליטיקה הידועה  בארצות ידועות ", והוציא את מדינות צפון אפריקה מהתכנון התלת שנתי של חיסול גלויות וכך אמר :

יש לתכנן תוכנית לשלוש שנים. אם כן, תוכנית עלייה לארצות אלו בלבד ' – מזרח אירופה וארצות ערב – ארצות ערב – מצרים, סוריה ולבנון. מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה נקראו " ארצות צפון אפריקה ". ומארצות שאין בהן חיסול גמור של הגלות – לא לקבל זקנים וחולים בלבד, אבל אם כן חיסול – גם הם – ואפילו פושעים. וממקורו – לא חולים ולא זקנים.

הנה כי כן הכתיב ראש ממשלת ישראל מדיניות סלקטיבית לעלייה ; ראשית, לגבי שלוש השנים – 1951 – 1953, הוציא את מדינות צפון אפריקה, שהן המקור העיקרי לעלייה, מכלל תכנון של חיסול גלויות ; לעומת זאת הורה לתכנן את חיסול הגלויות במדינות מזרח אירופה, שבהן מצב היהודים לא היה בסכנה, ואף ציריות ישראליות קיימות שם.

שנית, ממזרח אירופה יש לקבל גם זקנים, גם חולים ואפילו פושעים – אך " ממרוקו – לא חולים, לא זקנים ,. כלומר : גם אם תהיה עלייה ממרוקו, יש להשאיר את החולים והזקנים לגורלם תחת שלטון ערבי.

באוקטובר 1950, בישיבת " המוסד לתיאום ", אמר ראש מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית, גיורא יוספטל ; , בין הספרדים החלק הנחשל והמפגר הוא זה שבא מצפון אפריקה ".

על פי החלטת " המוסד לתיאום " מיולי 1950 הכין אפוא ראש מחלקת העלייה, יצחק רפאל, תוכנית עלייה לשלוש שנים 1951 – 1953 ; עליית 608.000 עולים מ-58 ארצות. רפאל, שהתנגד לסלקציה, כלל בתוכנית זו עליית 100.000 עולים ממרוקו ו – 60.000 מתוניסיה.

באוקטובר 1950 אמר יצחק רפאל במסיבת עיתונאים ; " אנו ניגשים לביצוע התוכנית להעלאת 608 אלף יהודים בשלוש השנים הקרובות מ-58 ארצות ". תוכנית זו לא יצא לפועל, ולימים אמר רפאל, שהתוכנית לא מומשה משום " המצב בארץ ויחס מודות המדינה לעלייה ".

בדיון של מליאת הסוכנות היהודית באוגוסט 1951 על מדיניות העלייה גילה חבר הנהלת הסוכנות, אליהו דובקין,, את " בעיית הבעיות של הציונות ". וכך אמר : אינני יודע לשם מה אנחנו צריכים לכבוש את הנגב, האם זה עניין של תימנים ומרוקאים ולא עניין של הילדים שלנו, של האשכנזים, של יהודי העולם המערבי ? זוהי בעיית הבעיות של הציונות ".

במהלך שנת 1951 ותחילת 1952 חלו שינויים פרסונאליים בממשלה ובהנהלת הסוכנות, והיית להם משמעות והשפעה על מדיניות העלייה והקליטה. יוסף בורג מונה לשר העלייה והבריאות במקומו של משה שפירא ; ד"ר חיים שיבא, הגדול שבמתנגדים לעלייה מצפון אפריקה, מונה לתפקיד המנהל הכללי של משרב הבריאות.

ולוי אשכול התמנה לשר האוצר במקומו של אליעזר קפלן החולה – אף שהמשיך להחזיק בתפקידו בהנהלת הסוכנות כראש מחלקת ההתיישבות. את תפקיד הגזברות בסוכנות העביר לגיורא יוספטל, שהיה ראש מחלקת הקליטה.

תקנות הסלקציה – דיונים בהנהלת הסוכנות.

על מנת להבין טוב יותר כיצד נולדו תקנות הסלקציה הדרקוניות, וכיצד כוונו ליהדות צפון אפריקה, עלינו לעקוב אחר דיוני הנהלת הסוכנות במועדים, 4, 5, 11 ו-18 בנובמבר.

ב-4 בנובמבר 1951 דנה הנהלת הסוכנות היהודית בתוכנית העלייה לשנת 1952. בדיון זה הציע רפאל עליית 120.000 יהודים לשנת 1952, ומתוכם 28.000 מצפון אפריקה לפי החלוקה הבאה : ממרוקו – 18.000 ; מתוניסיה – 8000 ; ומאלג'יריה – 2.000 נפש.

עוד הוסיף רפאל, כי הפוטנציאל הגדול לעלייה הוא כרגע מצפון אפריקה, ובעיקר ממרוקו ותוניסיה, שם חיים 400.000 והודים – אלא שהוחלט לא להעלות משם חולים וזקנים, כי " איננו רוצים להעלות משם יותר, ולהמיט אסון על הארץ.

עוד הוסיף, שכיום רשומים בקזבלנקה לעלייה 35.000 יהודים, ומהם כבר קיבלו 15.000 אשרות עלייה. כן, הציע, שמתוך 28.000 היהודים, המתוכננים לעלות ארצה בשנת 1952, יעלו קהילות קטנות בנות 40 – 50 משפחות לקהילה, החיות בכפרים בדרום מרוקו ובדרום תוניסיה.

כך יחוסלו הקהילות, אך החולים והמקרים הסוציאליים, שלט נתמכים על ידי המשפחה, לא יעלו ארצה אלא יועברו לערים הגדולות, ויטופלו שם על ידי הקהילה.

ועוד ממקורות תכנון העלייה לשנת 1952: מרומניה – 35.000 ; מפולין – 2.00 ; מצ'כוסלובקיה – 1.500 ; מבולגריה – 1.700 ; מיוגוסלביה – 1.200 ; ממדינות מערב אירופה – 7.800 ; מטורקיה – 2.000 ; מפרס – 14.000 ; מסוריה ומלבנון – 2.000.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
יולי 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר