ארכיון יומי: 10 ביולי 2014


עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראל

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צורצפרו עלייה 1921

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקה

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

המביא לאתר : אלי פילו

באדיבותו של מר יעקב וימן

באותה תקופה התארח בעיר שד"ר מארץ ישראל. כמנהג המקום, התנהל מכרז בין אנשי הקהילה על אירוח השליח. הערת המעתיק – מנהג זה היה נפוץ בין יהודי מרוקו אשר ששו לארח שליח מארץ הקודש. שליח זה נחשב בעיני תושבי המקום כבקיא בתורה ובהלכה, ולא פעם השליח נדרש לפסוק דין או לפשר בין שני בעלי מחלוקת. עד כאן הערת המעתיק.

 תמורת 15 פרנק שהתחייב לשלם לחברת הזוהר בצפרו זכה מימון סודרי בכבוד האירוח. בחג הסוכות תר"פ הגיע השליח לבית המשפחה ולכבודו, ולכבוד שאר האורחים, נשחט כבש. אירוח השד"ר לא היה דבר פשוט.האב שהיה רוכל לא יצא לעבודתו כל תקופת שהותו של השליח בבית. שלושה חודשים המשפחה התקיימה מהמאכלים הרים שאוחסנו במרתף הבית – שקי קמח, חביות שמן , דבש ויין.

כאשר עמד השליח לעזוב, שאל את האב במה לברכו, ענה לו מימון : ברך אותי שאזכה לעלות בקרוב לירושלים. השליח ברכו ואכן זמן קצר אחר כך החל מימון סודרי בחיסול רכושו ושותפותו בעסק הרוכלות והמסחר. בראשית שנת תרפ"א עזבה משפחת סודרי את צפרו בדרכה לארץ הקודש.

כך ספרו יצחק צבע ויעקב סודרי על התנהגות משפחותיהם, ומשפחות נוספות מהקהילה, לקראת העליה לארץ ישראל. כל משפחה וסיפורה היא. אולם מטרתם הייתה אחת, ובשנת תרפ"א עלו מהעיר צפרו 24 משפחות לארץ ישראל. עליה זו משמשת נושא לעבודתי.

דוד כהן, המסכם את שנות שלטונו של גנרל ליוטה במרוקו, כותב ע " יציאת פאס " ומוסיף כי כוונתו לעליית יהודים מפאס וצפרו בשנים 1921-3. ניסיונה של עלייה זו להשתקע בארץ ישראל הוא, לדעת כהן, " כישלון חרוץ " גם צבי יהודה, הבודק את הארגון הציוני במרוקו עד קום המדינה, קובע כי העלייה מפאס ומצפרו בשנים 1921-23 ….נכשלה. 

Histoire des juifs de Safi-B. Kredya

PAGES DE L'HISTOIRE DES JUIFS DE SAFI

Pour satisfaire aux exigences du ministre plenipotentiaire espagnol Merry y Co loin, on entama les preparatifs pour l'execution de la sentence, en presence du pacha de la ville, de nombreux representants des consulats des pays etrangers installes a Safi et aussi des soldats des deux navires ancres safidans la rade.

Au matin du 3 septembre 1863 , la peine de mort du juif Youssef fut appliquee, sur la place de la ville de Safi. Une autre source affirme que cette mise a mort fut faite par les soldats des navires espagnols precites. Suite a ces evenements, il fut interdit aux juifs de traverser la rue ou se trouvait le consulat espagnol. Le vice-consul espagnol alia meme jusqu'a chasser les juifs qui y habitaient.

Le second accuse, le juif Elias, fut conduit sur l'un des navires de guerre a Tanger ou les ambassadeurs des pays etrangers au Maroc avaient leurs sieges. Le 13 septembre, il subit le meme sort que Youssef: il fut decapite sur la place publique pour satisfaire l'orgueil et l'arrogance de l'Espagne, pour laver la pretendue atteinte a son honneur et pour que les representants (ambassadeurs et consuls) etrangers constatent de visu combien l'Espagne etait crainte et respectee au Maroc et combien ses volontes etaient obeies

A peine le pays avait-il repris son souffle apres ce probleme et mis fin a ses consequences, qu'une nouvelle crise inattendue surgit.

II decoula de la condamnation des deux juifs et de la fagon humiliante dont elle fut executee, un bouleversement au sein de la communaute juive de Safi qui representait alors, environ le tiers des habitants de la ville. Ils se mirent, d'apres un rapport du gouverneur Benhima,  – a tuer les juifs sous protection… sous des pretextes mensongers– – De meme, une agita-tion colereuse naquit parmi les juifs de Tanger apres ce qu'ils avaient vu et entendu. Leurs notables et leurs personnalites communiquerent les nouvelles aux organisations juives en Europe et en Amerique, lancant des appels au secours aux gouvernements europeens, principalement britannique et frangais; ils contacterent des personnalites juives influentes comme Sir Montefiore, Adolphe Cremio et le Baron de Rothschild. La presse europeenne se mit a attaquer avec force l'Etat espagnol, l'accusant de fanatisme religieux et de barbarie. Les organisations juives en Europe et en Amerique publierent" des rapports emouvants sur la situation des juifs au Maroc; le sultan lui-meme ne fut pas epargne par ces attaques violentes, ni ses ministres, ni ses gouverneurs "

Certains pays europeens n'hesiterent pas a exploiter cette affaire au plus haut niveau pour leurs interets coloniaux. La France, l'ltalie et l'Angleterre exprimerent leur colere par la voix de leurs representants a Tanger. L'Angleterre considera le jugement des deux juifs comme injuste. A ce propos, l'adjoint de son representant a Tanger s'exprima, dans un arabe defectueux  " La condamnation a mort de ces juifs a ete executee avec hate, et sans tenir compte des lois en vigueur dans le jugement. Si c'est ainsi, il n'en sortira que le mecontentement de la Grande-Bretagne et de ses sujets qui aiment le sultan.

Par suite des violences et de la succession de ces evenements et de leurs developpements, emergea une celebre personnalite juive en vue, Sir Hai'm Moses (Moussa) Montefiore qui proposa sa mediation pour contenir l'affaire des juifs de Safi et y mettre fin, de facon a retablir la situation de tous les juifs du Maroc.

 Toutes les organisations juives europeennes donnerent leur benediction a sa proposition. Le gouvernement de son pays lui accorda son approbation et sa sollicitude. Cela l'encouragea et le rassura a tel point qu'il se mit a devancer les evenements, declarant avec conviction et calme, qu'il considerait sa mission reussie, sans exageration et sans reserve. Probablement, son optimisme etait-il du a :

L'Angleterre, qui encourageait et suivait l'initiative de Montefiore, se presentait, contrairement a la France et a l'Espagne, comme etant l'amie du Maroc. Et en fait, son representant a toujours " ete le conseiller du sultan qui lui demandait son avis dans de nombreuses affaires Internationales, et meme dans des affaires internes "

2  L'Angleterre etait a cette epoque le pays europeen qui avait le plus de penchant et de bienveillance pour les juifs. La reine Victoria, contemporaine de ces evenements – dont la mere etait juive de la famille des Sealfeld -, employa pour cette raison tous les moyens dont elle disposait, en consideration et en pouvoir, pour donner aux juifs de son pays plus de droits, leur accordant « l'egalite dans les droits civils et dans les fonctions politiques avec leurs concitoyens.

-3      Les organisations et les personnalites juives qui avaient ceuvre pour faire bouger l'opinion publique europeenne, reussirent a amener beaucoup de gouvernements a sympathiser avec l'affaire des juifs marocains, au point que l'Espagne exprima ses regrets et declara etre prete a renoncer a ses droits dans cette affaire.

־           L'initiateur de la demarche, Sir Montefiore, connu pour sa defense des juifs ou qu'ils se trouvaient dans le monde, etait d'origine marocaine

 II etait de la famille juive Sebbagh, venue du village Oufrane dans le Souss [Ifrane de 'Anti-Atlas] a Essaouira. II avait des liens d'alliance avec des familles marocaines dont Jdala, Medina et Aflalou.

קריאה בתורה אצל י.מרוקו

קריאה בתורה נוסח מרוקו ראשון פנחס

 

 http://youtu.be/8V1TySm6hcEאיתמר מלכא

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר