מורשת יהדות מרוקו

תורת אמך
א
הקדמה

הצב"י אברהם אסולין ס"ט

אלעד יע"א.
תמוז תשע"ג
ישתבח המפואר ויתרומם הנישא, אשר בחר בנו מכל אומה, ונתן לנו תורה תמימה, שלמה עמוקה וחתומה, ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ימה, שבעים פנים לתורה עץ חיים למחזיקים בה, מאירת עיניים ברה כחמה, תוציא לאור כל תעלומה. דיברות פיו הנחילנו, בהגלותו בסיני עלינו, ירדה תורה לעינינו, בזכות אבותינו הנחילנו, אשר בדרכם
צועדים אנו, לא סרנו ולא זענו בדרכינו, מתורת אימותינו, זכותם תהיה מגן וצינה לנו ולבנינו, אכי"ר. איתא במדרש שחמה ולבנה נבראו שווים ונתמעטה הלבנה על
שקטרגה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד ופרש רש"י )בראשית א, טז(, ואע"פ שהייתה לה נפילה גדולה בימי העולם שאורה היה כה רב ממש כאור החמה ועתה היא קטנה וזעירה, בכל זאת ממשיכה היא להאיר מידי חודש בחודשו ולמלוך בממשלת הלילה. מהיכן שואבת הלבנה עוצמה זו להתחיל כל חודש מחדש?? אלא הסוד הוא שלעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. והנלמד הוא כדברי דוד המלך ע"ה שאמר בתהלים "ועוד מעט ואין רשע והסתכלת על ממקומו ואיננו" )לז', י'(. להסתכל תמיד בטוב על כל אחד, ובכלל הברכה יקח אדם גם את עצמו לכף זכות. בשבח והודאה לחי עולמים יתעלה שמו לעד, שזיכנו ברחמיו הרבים, להוציא את גיליונות "תורת אמך" על המועדים ופעמים רבות נאלצנו לקצר או להשמיט הלכה ומנהג מחוסר מקום ועתה בס"ד זוכים
תורת אמך
ב
להוציא קונטרס "תורת אמך השלם" לימי התעניות, בין המצרים,
תשעה באב, וצרפתי הלכות ומנהגי אבלות.
ואע"פ ששמעתי מבעלי דמיון שאין להתעסק בהלכות אלו, אך מאחר
שראו ענינו פעמים רבות בבית האבלים שנוהגים הפך הלכה
והמנהג, והיו פעמים שנשאלתי בעניינים אלו ולא ידעתי או שלא
נמצא בספרי המנהגים ולכן העלתי הדברים על הכתב, למען תהיה
משנה סדורה לנצרכים אחר אריכות ימים לכל עם ישראל. שהרי
סוף האדם למיתה. וכתב בספר חסידים )סימן רס"א(, אהוב לך את
המצווה הדומה למת מצוה, שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה
בזויה, או תורה שאין עוסקין בה… ואם תראה שחוששים ללמוד
גמרא מסכת מועד ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול
כנגד כולם, כי הם דוגמת מת מצוה, שאין לה קוברים. ואהוב אותן
מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם וכו' אלא כן יעשה
הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע עכ"ל
הטהור. לכן אין לי ספק שאין בית מדרש ללא חידוש. ואע"ג
דמנהגים אלו רבים הם, השתדלנו להביא זעיר פה זעיר שם ממה
ששמענו מרבותינו שליט"א.
וזאת למודעי שלא באנו ח"ו לחלוק על שום פוסק או ת"ח, אלא
ציווי שמירת המנהגים גרידא מונח לפנינו, כמצות הכתוב הוא, שמע
בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך, דהנה יש המערערים על
מנהגינו ומבטלים אותם במחי יד, ללא שום חקירה או דרישה בנושא
וכתבו הרבה מחכמי ישראל על נושא זה, כמובא בהקדמה לספר מגן
אבות )בפתח דבר עמ' ט"ז( בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכתב )בספר
שרשי מנהגי אשכנז ח"א דף 81 ( וז"ל זו היא מכה המהלכת בימינו, שאנשים
עוזבים את מנהגי אבותיהם, זו היא עוולה גדולה. עיי"ש באורך. וכן
תורת אמך
ג
שמעתי בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל אודות מנהגי המערביים בארץ
ישראל, דכל מנהג שנמצא קהילה של מנין אנשים יוצאי המערב
הפנימי, עליהם לחזק ולקיים כל פרטי התפילה ומנהגיה כפי שעשו
אבותיהם בלא שינוי כלל. וכן שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל שציבור
יוצאי מרוקו עליהם לברך על ההלל בר"ח אע"פ שמנהג א"י אינו כן.
ולך נא ראה בספר חסידים )סי' קי"ד( שכתב וז"ל: המשנה מנהג
ראשונים כגון פיוטים וכו' עובר משום אל תסיג גבול עולם אשר עשו
אבותיך. לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, עכ"ל. וכתב עוד
מרן הרב שמש ומגן )ח"ב ריש סי' ל"ד( ואני בבואי לארץ ישראל לא
שיניתי אפילו כל דהוא מהמנהגים שנהגתי במרוקו. ועוד כתב שם
)ח"ג סי' פ'( בשאלה שבא חכם ורצה לשנות מנהג מרוקו שלא יאמרו
במה מדליקין לפני לכה דודי אלא אחרי, והשיבם הרב דאין לשנות
המנהג ואין ראוי לזלזל במנהגי ישראל,ובפרט כיון שגם בבואם לא"י
המשיכו במנהגם הקדמון, דודאי אין שום אחד רשאי לשנות מנהגם
ואפילו יהיה נגד הקבלה, ע"כ.
ועוד ידוע חשיבות שמירת מסורת מנהגי אבותינו שהמה כמלאכים
נידמו, כמובא בסידור "קינות אבותינו" לר' מאיר אלעזר עטיה הי"ו
)עמוד 02 אם למסורת הערה 4( בשם רבינו הגדול כמוהר"ר ר' אליעזר די
אבילה זצוק"ל בשו"ת באר מים חיים )דף ע"ט סוף עמודה ד'(: והרבה
מאלו המנהגים שיש להם על מה שיסמוכו, אע"ג דלית הלכתא הכי,
ומכל שכן בדבר שלא נקבע להלכה בו, שיש לנו לילך אחר המנהג
וכו', דדוקא מנהג שיש לו על מה לסמוך הוא דאזלינן בתריה
"ובתלת זמנין נקבעיה הלכה על פי המעשה" וכו' עיי"ש.
ובצאתי מן הקודש, אצרף ברכתי לחבריי וידידיי העוזרים והמסייעים
עימי, בכללם יתברכו כל המאירים והמעירים על הנכתב ועל כולם
לומדי כולל ערב לבעלי בתים "תפארת מיכאל אלעד" וכן
תורת אמך
ד
השעורים שאנו מוסרים בס"ד במספר בתי כניסות בעיר אלעד ת"ו,
שעל ידם זכינו לברר שמעתתא אליבא דהלכתא. ופעמים רבות פנינו
לתלמידי חכמים להכרעת הסוגיא.
וכאן המקום להודות לגאון עוזינו ותפארתינו מורינו ורבינו משיירי
כנסת הגדולה הרה"ג ר' יהושע מאמאן שליט"א בעל העמק
יהושע ז"ח, זקן רבני מרוקו ומלפנים רב וראב"ד במרוקו, ה' יאריך
ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך
אכי"ר,
לבנו הרה"ג ר' רפאל עמרם מאמאן שליט"א.
להרה"ג ר' משה אוחנונא שליט"א )אב"ד פ"ת(, הרה"ג הרב ציון
באורון שליט"א )חבר ב"ד הגבוה לערעורים(. וידידי הרה"ג רבי מאיר
אסולין שליט"א רב ק"ק תפלה לעני קרית גת.
הרה"ג ר' יחיאל בוחבוט שליט"א מלפנים רב ק"ק חסד לאברהם
קזבלנקה ובארץ רב העיר קרית שמונה, וכן רבי שלמה פחימה
שליט"א תלמיד הסבא רבה הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב
ק"ק אולדמנצור.
תורת אמך
ה
ואחרון החביב לידידי רבי ברוך סבאג הי"ו שעבר על כל הקונטרס
וסילק כל מכשול והעיר את עיניי במספר סוגיות חשובות, ואף ערך
את כל הקונטרס. ישלם ה' שכרו ויתברכו כל ב"ב.
וכאן המקום לברך להצלחת ידידי, רבי דוד אלמליח שליט"א וב"ב –
מפריז, רפאל לוגסי וחביב כלפון הי"ו וב"ב מהרה יזכו לזקש"ק, אביעד
בן שלוש הי"ו וב"ב מלוס אנג'לס, שאול סופר הי"ו וב"ב מפריז, –
ומפיצי השיעורים די בכל אתר ואתר, אשר פרץ הי"ו עורך ומפיק
השיעורים וב"ב, מנהל אתר דרכי אבותינו מן המערב.
נפתלי אזולאי וב"ב, מנהל אתר "מורשת מרוקו". אליהו )אלי( פילו
הי"ו וב"ב מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו" וידידי אברהם מקייס
הי"ו וב"ב, מנהל אתרנו "אור חדש".
המצפה לביאת משיחנו שיחוננו, ובבואו תחזינה ענינו
הצב"י אברהם אסולין ס"ט
אלעד יע"א.
תמוז תשע"ג

זה מייל שקיבלתי מגולש שאיני מכיר……

הגולש הנזכר נתן את הסכמתו המלאה לפרסם מייל זה שלו….

אשמח מאוד לתגובות מגולשים אחרים….

להלן המייל ככתבו וכלשונו :

אבי משה ארוואץ ז״ל, נולד בעזה בשנת 1898.
הוא למד בחדר אצל דודו, נשיא הקהילה היהודית בעזה ורבה הראשי, הרב משה ארוואץ.
אחד מחבריו לכיתה בחדר היה הרב הילל שמחון, שבשנות הארבעים חי בשכונת נווה צדק.
משפחת ארוואץ הענפה – הייתה מעורה בחיי הקהילה היהודית, ודודו של אבי הרב משה ארוואץ, הקים בית הספר עברי, בית הכנסת, מקווה ובית מרחץ, בית שליטה כשרה ועוד.
הרב משה ארוואץ היה גם הקונסול הבריטי בעזה, ובשלטון העוטומני – היה הרבה כבוד לקונסול הבריטי.
משפחת ארוואץ הגיעה לעזה מגיברלטר הבריטית, באמצע המאה התשעה עשרה, הם עזבו חיים, כציונים נלהבים.

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

ד. יחסו לתורתם של רבותינו חכמי מארוקו

החל מן המאה העשירית התפתחו במארוקו מרכזי תורה חשובים, אשר העמידו מתוכם חכמים גדולי תורה ויראה, אשר ריכזו כל מעיינם והגות רוחם בהעמקת יתר בתורה. וזכו לחבר ספרים רבים בכל ענפי פרד״ס התורה: בפרשנות המקרא והתלמוד, בספרות ההלכה לגווניה, בתורת הנסתר, בהגות ובמוסר, בשירה ובפיוט. אר מחמת העדרם של בתי דפוס בצפון אפריקה, ומשום שהיו החכמים מחוסרי אמצעים להוליך ספריהם לדפוס באירופה, נשארה רוב תורתם מונחת בכתובים בקרן זוית, נתונה למקרי הזמן ולפגעיו. רק חכמים בודדים אשר היה להם הכח והעוז להטלטל למרחקים ביבשה ובים למען משימה קדושה זו, הצליחו להדפיס את חיבוריהם. אחדים מקרב אותם חכמים כתבו את חידושיהם על גבי גליונות הספרים בהם למדו, וכשבלו הספרים ונגנזו, נגנז עמם גם אור תורתם.

מיום שעמד ר׳ יוסף על דעתו, כאב את כאב אובדן תורתם של רבותינו הקדושים. השתדל להעתיק בעצמו כתבי-יד ישנים ומתפוררים, למען יעמדו לדורות הבאים, וכן העתיק חידושים שמצא על גבי דפים בודדים או מאלו שנכתבו על שולי הספרים. מן הליקוטים הללו שהעתיק יש לציין את חידושי הרה״ג רבי משה אסקורי, מחכמי פאס במאה הי״ח, אשר כתב כל חידושיו לתורה, לנ״ך ולתלמוד, על שולי הספרים בהם למד. חלקם השתמרו עד היום. כתב ידו היה יפה, קטן ודק להפליא. ר׳ יוסף אסף מגליוני מסכת כתובות בה למד ר׳ משה, את חידושיו למסכת זו בהיקף של ספר שלם.

את כאבו לגורל תורתם של רבותינו ואת חרדתו בדבר עתידם, ביטא ר׳ יוסף בכל הזדמנות. בפתיחה לחיבורו ״מלכי רבנן״ שנדפס בירושלים בשנת תרצ״א (1931), פנה בקריאה נרגשת ב״קול קורא״ לעשירים, לתרום למען הוצאתם לאור של ספרי רבותינו. בפנייתו תיאר את גודל יצירתם, מצב היצירה בהווה והחרדה לגורלה בעתיד. אף העלה על נם את חשיבותה של מצוה זו ואת גודל שכרם של העוסקים בה. להלן משפטים קצרים מפנייתו:

לכן אחי ורעי התעוררו התעוררו, העטו על הנשכחים חנינה ומהם אל תכלאו רחמיכם ואמרו לשוכני אופל צאו מתוך החשיכה … והושיטו ידיכם והוציאו מכסת כסף מכיסכם, למאור נוגה אור תורה … לכן אחי, נא אנכי מבקש, חפשו בחורין ובסדקין אחרי ספרי כתבי-יד, ואספו אותם מכל זוית ופנה, מאוצרות הספרים ומבעלי בתים, לראות בזריחת שמש ולהעלותם על מכבש הדפום … שקדו בחפץ ועוז להמפעל היקר והנכבד הזה. ואל תמנעו הטוב, כי יש יכולת בידכם לעשות, והשתדלו עד שידכם מגעת … ועשו חסד עם המתים המחברים, להוציא עמל רוחם לאור העולם, ולא יכוסה שמם בחושך…

 ואחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שדברי אלה ימצאו להם אזניים קשובות בכל עברים. וזכות המחברים תגן בעדכם אלף המגן…

דברים דומים השמיע במספר הזדמנויות. בחודש אדר ב׳ תש״ח (1948), ביקר במארוקו הרב ישעיה שווארץ הרב הראשי ליהדות צרפת. בהיותו בפאס, מסר לידו ר׳ יוסף! סקירה בכתב על היצירה הרוחנית של חכמי מארוקו, בה כתב בין היתר:

יש אתי טמון באוצרותי בספריה שלי שיש בה כמה אלפים ספרים, ובאו בתוכם ספרי כתבי יד רבני המערב מאה וארבעה ושישים ספרים, שכל ספר מהם הוא אחד בעולם. ויש מהספרים עלים בודדים מה שלקטתי בימי חלדי. ואני שומרם כאישון בת עיני, עד ישקיף וירא ה׳ משמים לאמור להם, צאו לחירות ולרווחה לראות אור הדפום. ויהגו בהם נפשות שוקקות לרוות צמאונם, לשתות מבאר חפרוה שרים. ולהפיץ תורתם בשער בת רבים, ואחרי בלותם תהיה להם עדנה אכי״ר. דבריו אלה כמו דבריו הקודמים הנ״ל, מבטאים את אהבתו לספר בכלל ולתורתם של רבותינו חכמי מארוקו בפרט; ההוקרה וההערכה שהוא מייחס לכל פיסת נייר מתורתם; הטיפול המסור והשמירה המעולה שהוא שומר עליהם כעל בבת עינו. תוך שהוא מביע משאלת לבו הכרוכה בהרבה אמונה ותקוה, שאכן יצירה מופלאה זו עוד תזכה לראות אור הדפום. הוא לא חדל מלעורר את אלה שיש בידם אפשרות כספית לקום לטפל בכך. שמח היה שמחה גדולה כשהגיע לידו חיבור מתורתם של רבותינו שיצא לאור, ויעידו מכתבי התודה וההוקרה שכתב למוציאים לאור.

נראה, כי דבריו עשו רושם, כי סמוך לתקופה זו החלה במקומות שונים במארוקו, התעוררות לעשות למען הוצאתם לאור של כתבי רבותינו הקדושים ונדפסו עשרות ספרים^.

לר׳ יוסף היתה אהבה עזה, וקרבה מיוחדת לרבותינו הקדושים חכמי המערב. למענם הקדיש שבע שנות חקירה ודרישה^, בעיון בחיבוריהם בדפוס ובכתבי-יד. בשטרות ובעלים בודדים אותם שלף! מהגניזות. מתוכם אסף בעבודת נמלים, באופן עקבי ושיטתי, שם לשם, ופרט לפרט, עד שצבר חומר רב, כמאמרו^.

לכבוד התורה ולכבוד נושאי דגלה, הרבנים הגדולים שכהנו פאר במערב, לבל יפקד שמם וזכר פעולותיהם בדברי ימינו … לא חסכתי מעמל נפשי ואספתי ולקטתי מכתבי-יד … ובאורך הזמן מצאתי באמתחתי חבילות ניירות שמות רבנים חכמי המערב למטות אבותם. אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב…

בכך עשה ר׳ יוסף להנצחת שמם ופועלם של חכמי מארוקו, וכלשונו: ״להצהיר זיו הוד חכמי המערב, להשגיב צדקותיהם ופעולם בחיבוריהם היקרים הידועים״. גם השמות ״מלכי רבנן״ ו״כבוד מלכים״ שנתן לחיבוריו, מוכיחים על הוקרתו והערכתו הגדולה כלפיהם. כי מאן מלכי? רבנן.