ממזרח וממערב כרך רביעי

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר. הושלם

בקשותיו של רבי יעקב אבן צור – בנימין בר- תקוה

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בו אהרן חסין – אפרים חזן.

יומן מסע של רבי יצחק נסים טולידאנו לארץ ישראל – הנרי טולידאנו

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר.

לתולדות רבי אהרן אבן חיים

משפחת אבן חיים מוצאה מספרד. צאצאיה התיישבו במרבית הארצות שאליהן הגיעו המגורשים. בין החכמים שעמדו ממשפחה זו בולטים במיוחד שניים שפעלו בתקופה אחת, האחד במזרח והאחד במערב, הלוא הם: רבי אליהו אבן חיים, מחכמי קושטא, תלמודי ופוסק שחיבר כמה ספרים, נפטר בשנת הש"ע (1610) בקירוב; ורבי אהרן אבן חיים, מחכמי פאס. בתקופה זו חי בפאס רבי ברוך אבן חיים.

 לא ידוע אם הייתה לו קרבת משפחה עם רבי אהרן. בדורות האחרונים.התרכזה במארוקו משפחת אבן חיים בעיקר באזור מאראקש, והעמידה כמה חכמים מפורסמים ואפשר שרבי אהרן שהה תקופה מסוימת במאראקש.

 רבי אהרן אבן חיים ב״ר אברהם ב״ר שמואל, נולד בפאס סביב שנת השט״ו(1555). אביו היה, כנראה, מחשובי הקהל, אם כי לא נחשב תלמיד־חכם, ואילו סבו התפרסם כתלמיד־חכם רבי אהרן למד תורה לפני רבי יוסף אלמושנינו.

בשנת השס״ד 1604 לערך נמנה בין חכמי העיר הרשומים, והיה מבית־דינו של ר׳ וידאל הצרפתי. חתום על תקנות מספר שנתקנו בין השנים השס״ה—השס״ח ( 1605— 1608) עם הרבנים »: יצחק ביבי, יחייא בירדוגו, ישעיה בקיש, שמואל אבן דנאן, יצחק אבן זמרה, יעקב חאגיז, שמואל אבן חביב, אברהם הכהן, שאול סירירו, יהודה עוזיאל, יצחק אבן צור, וידאל הצרפתי וסעדיה אבן רבוח. התקנות הן:

א.  הגבלת יציאתן לרחוב של בנות ישראל במלבושי פאר ובתכשיטי זהב, כי ״ראו כמה נזיקין יבואו בסיבת הנשים היוצאות מלובשות ומקושטות בתכשיטי זהב ואבנים טובות… .ועיני העמים רואות וכלות״. שנת השס״ה ( ספר התקנות/ סימן פא ).

ב.  בעניין ״אעבורי אחסנתא״ (העברת הירושה מהיורש החוקי) בצוואת שכיב־ מרע, לחייב נוכחות חכם ותוכחתו לעורך הצוואה, ושהצוואה תיכתב ותיחתם בנוכחות החכם והמצווה. שנת השס״ו (שם, סימן פד).

ג.   קביעת סדרי כתיבת גטין בידי הסופרים ושכרם. שנת השס״ו (שם, סימן פה).

ד.  קביעת סדרי המשכנתאות ודרכי גבייתם. שנת השס״ז (שם, סימן פו).

ה.  קביעת סדרי שומת -המסים וגבייתם, והטלת עונשים על המשתמטים בחסות השלטונות מתשלומי מס. תמוז שנת השס״ח ( שם, סימן פח ) ^.

ו.        קביעת דרכי גביית חובות לאחר ייסוף המטבע או פיחותו. שנת השס״ז (שם, סימנים פט—צ).

מחבריו של רבי אהרן בפאס, לבד מאלה החתום אתם על התקנות הנזכרות, ידוע לנו גם ר׳ אברהם הכהן. ר׳ דוד קונפורטי מספר: ״ובשנת התי״ג ( 1653 ) בא בירושלים מארץ המערב הרב רבי אברהם הכהן מערבי, רב מובהק וזקן מופלג בשנים, ואמר לנו שהיה בן מאה ועשר שנים ושהיה חברו של הרב רבי אהרן בן חיים ז״ל, ושהיו לו בנים רבנים בארץ המערב. ואחר ג׳ או ד׳ חדשים שבא בירושלים נפטר " 

 

בסוף שנת השס״ח או בתחילת שנת השס״ט עזב ר׳ אהרן את פאס לוונציה כדי להדפיס חיבוריו ״, ונתקבל על־ידי חכמיה בכבוד גדול. בקיץ השס״ט חותם עמהם על פסק־דין, האוסר על אחד האנוסים שהוחזק לכהן לשאת גרושה, פסק שעורר פולמוס בין חכמי ישראל מארצות שונות ״.

בחודש תשרי שנת הש״ע חתם אתם על כתב המטהר את שמו של השד״ר ר׳ ידידיה גאלאנטי מהלעז שהוציאו עליו, שמעל בכספי תרומות ארץ־ישראל׳״. כמו־כן חתם אתם על הסכמות לספרים״. בוונציה ישב שנים מספר.

בתחילה קבע ישיבתו בבית־הכנסת ״תלמוד תודה״ של קהל הספרדים, ושם הרביץ תורה. אחר־כך עבר לבית־כנסת של קהל הליוואנטינים ( יוצאי ארצות המזרח ) ושם הרביץ תורה שנים אחדות ^.

 

" קורא הדורות " דף מט ע״ב. בהיותו בוונציה הסכים לספר ״ משפטי שמואל ״ פירוש משניות, לרבי שמואל בה״ד ׳אברהם הכהן זלה״ה הרופא ממדינת פאס׳ כתב־יד בריטיש מוזיאון בלונדון 049 27 Add Mss Ms ( במלכ״י סרט מספר  5701) וזה לשון רבי אהרן: ״ ברוך ה׳ אשר לא השבית לנו גואל להאיר עיני המעיינים בביאור דברי הרמב״ם ז"ל והרב הגאון הר״ש אשר בסדר זה אשר הם קשי ההבנה וצריכים ביאור וציור ולהסיר כל טעות אשר גרם הדפוס בדבריהם ולכן בראותי המלאכה והנה מלאכה מפוארה וראויה היא להדפיס חתמתי שמי.

כה זעירא דמן חבריא אהרן בן חיים״ רבי אברהם הרופא אבי רבי שמואל אינו רבי אברהם חברו של רבי אהרן, כי ההוא נפטר רק בשנת תי״ג ואילו זה בהיות רבי אהרן בוונציה כבר לא היה בחיים. וכנראה אלה שני רבי אברהם החתומים ב ״תקנות פאס״, סימן לז, על אחד מהם מצוין ״הרופא״ והוא אבי רבי שמואל. ורבי אברהם שעלה לארץ לא היה רופא ולפי זה יש לתקן ב ״ נר המערב ״ עמי 102 ובמה שכתבתי ב״חכמי פאס״ עמי 294.

בוונציה התרועע עם חכמים אחרים בעיר ומחוצה לה. לבד מהחכמים שהוא חתום אתם בפסקים הנזכרים, עמד בקשרים עם ר׳ יש״ר מקנדיאה, ונתן לו במתנה את חיבורו ״קרבן אהרן״ ודן עמו על מחבר הספרא, ועם רבי יהודה אריה די מודינא.

 בזמן שבתו בוונציה נתבקש כנראה רבי אהרן לחוות דעתו על כמה תשובות של רבי יעקב הלוי מהעיר זאנטי, וכן נשא־ונתן בהלכה עם רבי יונה ב״ר שבתי משאלוגיקי, מצורת פניותיהם אליו נלמד על היחס הרם שבו התייחסו אליו.

מתלמידיו בוונציה ראוי לציין את ר׳ עזרא ב״ר שלמה אלחדב האחרון אף כתב שיר תהילה לר׳ אהרן, מעין הקדמה לספר ״לב אחרן״, והוא פותח את דבריו בלשון זה: ״בראותי גודל חסדיך אשר עשיתה עמדי, ונתת אל לבך להבין ולהשכיל לעבדך דברי אלהים חיים״.

 מ׳ בניהו מזהה את רבי עזרא כמחבר ׳ספר דרושים׳ כתב־יד אדלר 1080 שבגנזי בית־,המדרש לרבנים בניו־יורק. בדרוש הראשון כתב: ״דרשתי אותו בשנת השע׳׳א [1611] ביום שבת קדש על הצלת א״א [אדוני אבי], בהיותי לפני מורי הרב כמוהר״ר אהרן בן חיים ז״ל. והוא הדרוש הראשון שדרשתי מדעתי״ .

מוונציה עבר ד׳ אהרן למצרים. חוקרים אחדים כותבים, כי רבי אהרן שהה תקופה מסוימת בקהילות תורכיה (שאלוניקי ועוד), לפני,בואו לוונציה ^, אך לא מצאתי הוכחה לשהייתו בקהילות תורכיה. ואם אכן רבי אהרן ביקר בתורכיה, סביר להניח שזה היה בדרכו מוונציה למצרים.

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר.

לבד מתשובותיו של רבי אהרן בן חיים (השני) ידוע פירושו על ספר ״עין יעקב״ כולו, והיה לפני החיד״א בשנת התמ״ח (1688) אירעה רעידת אדמה בעיר איזמיר, כדברי עד הראייה ר׳ שלמה הלוי: ״בעברת ה׳ צבאות המרגיז ארץ נעתם ארץ עיר איזמיר ביום צרה ועבדה י״ב לתמוז התמ״ח ותגעש ותרעש הארץ ותהי לחרדת אלהים ונפלו כמה בתים ומתו כמה נפשות וכולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו בשדות ובכפרים״,, ובה מצא את מותו ר׳ אהרן. על מצבתו חרטו: ״עט״ר מו״ר הדיין המצויין הרב הכולל כמוהר״ר אהרן בן חיים זלה״ה י״ב תמוז ש׳ התמ״ח, לעת עתה אין בידנו פרטים על צאצאיו.

ב״תולדות חכמי ירושלים״ מזכיר פרומקין את ר׳ אהרן ב״ר דוד אשכנזי אשר עלה מבלגראד ונפטר בירושלים, כנכדו של ר׳ אהרן אבן חיים בעל ״קרבן אהרן׳ כנראה מבתו או מבנות בניו, ולא מציין לזה מקור. בשו״ת ר׳ אליעזר בן ארחא מוזכר ר׳ יעקב בר חיים, מנהל הברת ההסגר בירושלים, והוא היה של רבי יעקב פיליפ אשכנזי . אם ניווכח שרבי יעקב פיליפ היה קרובו של רבי אהרן אשכנזי, סביר לומר שרבי  יעקב בן חיים היה גם כן מצאצאי רבי אהרן בן חיים, ועדיין צריך עיון.

חיבוריו

ר׳ אהרן היה תלמיד־חכם חריף ובקי, והרבה לחקור בדרך לימודו. ידע רב היה לו גם בחכמת הקבלה ובחכמות החיצוניות, בעיקר בחכמת הטבע והפילוסופיה. חיבר הרבה ספרים, ורק חלקם זכו לצאת בדפוס בהשתדלותו. הדפסת ספריו היתה סיבת עזיבתו את מארוקו ובואו לוונציה.

בשנה שבה הגיע לוונציה החל בהדפסת שלושת מחיבוריו, והגיה ספריו בעצמו. מרבית חיבוריו ידועים לנו רק מהאזכורים שלו, ולעת עתה טרם נודע אם אכן השתמרו בכתובים. לפי שעה לא ברור למה לא המשיך בהדפסת יתר חיבוריו, והרי שהה בוונציה לכל הפחות עד שנת שע״ד (1614). ייתכן שסיבות כלכליות היו גרמא. והנה רשימת חיבוריו:

מדות א ה ר ן — ביאור על בריתא דרבי ישמעאל, בעניין המידות שהתורה נדרשת בהן. הדפיסו כמבוא לחיבורו ״קרבן אהרן״. כולל לג דפים גדולים.

קרבן א ה ר ן — פירוש על הספרא, ובו תה דפים גדולים ומפתח עניינים בסופו. הוחל בהדפסתו בחודש אלול השס״ט ונסתיים בסוף טבת השע״א. לפי מספור הדפים נראה שהוא תוכנן לשני כרכים.

לב אהרן — ביאור על נביאים ראשונים, נדפס על יהושע ושופטים בוונציה שס״ט. הביאור מחולק לשניים: ״ביאור״ שנועד לפרש את פשט הכתובים, ו ״מדרש״ שנועד לפרש את מאמרי חז״ל הקשורים לעניין: מהתוספתא, ממדרשי הלכה ומשני התל­מודים ; וכן מהמדרשים: ילמדנו, תנחומא, רבה, תדשא, שוחר טוב, פסיקתא, פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו, ילקוט שמעוני והזוהר. בחיבורו זה מתגלה ר׳ אהרן כאיש הגות, דרשן ובעל ידיעות רחבות בקבלה, בפילוסופיה ובשאר המדעים.

דרכו לחלק את הפרק לפסקאות שאותן הוא מכנה סימנים. ביהושע — סה סימנים, ובשופטים — פב סימנים. בסוף הספר מפתחות הן ל״ביאור״ הן ל״מדרש״ של העניי­נים והמאמרים שהתבארו בהם. המפתחות ערוכים לפי הסימנים. בחיבור על יהושע — קכב דפים גדולים, ועל שופטים — קכט דפים.

את ״לב אהרן״ חיבר מדרשות ושיעו­רים שאמר לפני בעלי־בתים,בקבעם עתים לתורה בלילות ובשבתות וימים טובים.

תורת משה—פירוש על התודה, מזכירו ב״קרבן אהרן״ פרשת קדושים»5. יש להניח שהוא בנוי בשיטתו של ״לב אהרן״.

ציץ הזהב — מוזכר בהקדמה ל ״קרבן אהרן״: ״והארכנו בדבריהם ז״ל… בספר ציץ הזהב אשר הוא פירושנו לשיר השירים״^. ואילו רבי אליעזר אשכנזי כותב בהקדמתו ל״ספר הזיכרון״ שהיה הספר בידו, הוא ,ביאור על משלי והתכונן להדפיסו, כדבריו: ״אוסיף להוציא תעלומה… מדרש ציץ הזהב על מדרש משלי להרב ר׳ אהרן אבן חיים בעל קרבן אהרן ולב אהרן.

 וילפת דרכו במדרש זה, דרכו אשר דרך בו בחבורו לב אהרן הנודע לתהלה״^.. נראה שהספר כלל ביאור על שניהם ואולי על עוד ספרים מהנ״ך, ומאחר שהיה גדול בכמות, שהרי רבי אליעזר כותב ששיטתו מעין ״לב אהרן״, כלל כמה כרכים.

 פירוש למכילתא — מוזכר בקולופון שלו ל״קרבן אהרן״.

 פירוש לספרי — מוזכר בקולופון הנ״ל.

 מצח א ה ר ן — לא ידוע תוכנו ^.

 מצנפת אהרן — פירוש על הגדה של פסח.

פירוש לקהלת — כתב־יד, נמצא בבית־המדרש לרבנים בניו־יורק חסר קצת בסופו, אולי רק הדף האחרון. בו קלה דפים, 34—36 שורות בעמוד, 14—16 מלים בשורה. לביאור יש הקדמה ארוכה — אחד־עשר דפים. הרי״מ טולידאנו קובע שזה חיבורו של ר׳ אהרן אבן חיים. 

ממזרח וממערב כרך רביעי

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר. הושלם

בקשותיו של רבי יעקב אבן צור – בנימין בר- תקוה

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בו אהרן חסין – אפרים חזן.

יומן מסע של רבי יצחק נסים טולידאנו לארץ ישראל – הנרי טולידאנו

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר.

ולדעתי, הדבר דורש עוד בדיקה. תשובות ופסקים בהלכה שהשיב לשואליו, או דעתו שהביע על פסקי רבנים אחרים לפי בקשתם. מאלה האחרונים חלקם נדפסו בספרי השו״ת של אותם החכמים:.

יתר תשובותיו לא הגיעו לידנו. החיד״א כותב שראה חתימתו על תשובות ופסקים עם חכמי מצרים . אנו פרסמנו אחת מתשובותיו ממנה וכן מהאישורים שכתב לתשובות של חכמים אחרים שנתפרסמו, נראה שגם בתשובותיו היה נוטה להאריך ולהקיף בדיונו את השאלה מכל צדדיה, בחריפות ובקיאות.

הדבר נרמז בדברי רבי יעקב לבית הלוי. לאחר פתיחה בדברי הוקרה לרבי אהרן הוא כותב בתשובה על דבריו: ״ ויען ידעתי מסיבותיה דמר חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכההיא דרבי יוחנן דהוה חביב ליה טפי כד הוה פרק ליה ריש לקיש, מדר׳ כהנא דהוה אמר ליה תנא כוותיה דמר…

 לזה אמרתי הנה באתי להשתעשע בתני מעליתא״ ^. וכן משמע מדברי רבי אהרן בתשובתו על פסק של רבי שבתי יונה: ״ ועם היות שאין מחוק הפסקים לשאת ולתת בחידוד ופלפול השיטות כאשר לא יצדק לעניין הדין זולתי להבנת הדברים, עם כל זה אחר דמעלת כבוד תורתו דייק בגמרא והקשה קושיא…

אלימתא ועזבה בלי תירוץ, אחוד. דעתי עליה״. ולמעשה, רוב דבריו נסובו לפלפל בסוגיה, והוא עצמו הרגיש בזה וכתב לבסוף כמתנצל: ״וכבר יצאנו מהכוונה בי לחידוד שמעתתא הארכנו בזה כי לענין דינא אין אנו צריכים לזה״ 

שיטתו ותרומתו

בהשוותנו את חיבוריו של רבי אהרן עם אלה של חכמים בני דורו במארוקו, בולט ההבדל בין דרכי כתיבתם לכתיבתו, משום שהם כותבים בקיצור נמרץ ובלשון בהירה, עד שלפעמים קשה לעמוד על תרומתם וחידושם. במיוחד ניכר השוני בינו,ובין חברו לבית־הדין רבי וידאל הצרפתי, אשר גם הוא חיבר ״דרך הקדש״, פירוש לספרא, בקיצור נמרץ; וכן כתובים כל חיבוריו, כדברי ר׳ יעקב אבן צור:

והנה כל הרואה דברי חיבור זה [״אמרי יושר״ פירוש למדרש רבה מרבי וידאל הצרפתי] בהשקפה א׳ יעלה על דעתו שאינו אלא מפרש שטחיות הבנת הדברים בלבד. והוא לא כן… דהאי תנא ירושלמאה הוא דנקט לשון קלילה, ושונה לתלמידיו דרך קצרה, מקצר ועולה…

 על כן היו דבריו מעטים והמה מדובבות מאליפות.. והרוצה ליהנות יהנה בהתיישב דעתו לעיין בו במתון כדרך שמעיין בדברי רש״י ז״ל ואז ימצא… ויבחין מה הוקשה לחז״ל לכתוב והיאך יתיישב המקרא… על פי דרשתם .

לעומת זאת, רבי אהרן כותב באריכות מופלגת, תוך שהוא מפגין בקיאותו וחריפותו הגדולה בש״ס ובמפרשים, כשהוא מיישב כל דבר באופנים שונים. על אריכות לשונו נמתחה ביקורת על־ידי רבי יאיר חיים בכרך וחכמים נוספים. הוא עצמו חש בכך וכתב כמתנצל על הסיבות שהביאוהו לאריכות זו, בקולופון לחיבורו ״קרבן אהרן״.

אמר המחבר הנה נא הואלתי לדבר ולהשמיע לכל מי שיבא חיבור זה, הטורח והיגיעה הרבה אשר יגעתי עד שבאתי לתשלום הביאור זה. לבל יאשימוני המעיינים בו, באומרם שאני אמרתי לבאר הספר הזה וגם הארכתי בביאור סוגיות הגמרא והויות דאביי ורבא, ואחר מאריך טרחא.

 ולזה אומר… כי כאשר העיר ה׳ את לבבי… לבאר את הספר הזה החתום… אז לא גמרתי בשכלי זולתי לבאר פשט הבריתות בהבנת הכוונה בדבריהם על דרך הפשט הישר… וגם אותם הבאים בגמרא חשבתי ללקוט אמרי פניני דבריהם בת כפי מאי דאסיקו במסקנא בביאור הבריתא.

מבלי שאטריח עצמי וגם למתחילים המעיינים בביאור זה, בביאור הבריתות והאתקפתות ופרכות, והמשא ומתן אשר הביאו עליה, ושטות הגמרא. וכאשר גמרתי לעשות עשיתי, ועל דרך זה פירשתיהו במהדורה ראשונה.

וגם בשנייה בהיותי בארץ מולדתי, ארץ מערב מדינת פאס . וכאשר גזר עלי ה׳ יתברך והעיר את לבי, לבא לעיר ויניציאה להדפיס הספרים אשר חברתי ולהוציא לאור יגיע כפי, וראיתי דרב העיון בה ובכל גלילות המזרח וסאלוניקי עיר ואם בישראל — ים החכמה וקושטנדינה, ושאר המדינות סביב להם ושתו מימיהם.

וגם דרך רבני וגאוני הארצות בכל עבר ופינה, בהבנת פניני אמרי התורה ובהבנת עומק מצפוני הגמרא, הלא המה ארצות אשכנז, אשר לשמע אזן שמענו שמע חכמתם כי רבה, וגם עינינו ראו חיבוריהם היקרים המסולאים בפז — אז אמרתי שרגא בטיהרא מאי מהניא ״, ואיך יראה יתוש אחד בפני חבורים גדולים ונוראים בשטות הגמרא ובעומק החידוד בו, ומה יערב להם דברי אלת אם לא אטריח עיוני ושכלי ללכת בעקבותיהם.

 אז נשאתי את עיני לשמים ואמרתי מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' ויעירנו ויאמר לי מה לך נרדם ונבהל הלא בזה גדלת כל ימיך… ועשיתי מהדורה לחבורי קודם שהבאתיהו לדפוסי, אשר בו ביארתי כל השטות שהובאו בגמרא על כל בריתא ובריתא מהבריתות אשר הובאו שם עם ההויות והפרכות והאתקפתות אשר בה.

 וגם על דברי רבותינו בעלי התוספות, כי אמרתי הלא זה ישר בעיני המעיינים ויערב להם. עם היות שיהיה טורח… למתחילים… כי אחר היגיעה ימצאו חפץ ויערב להם… ומהאל יתברך אשאל… ויעזרני להוציא לאור יגיע כפי ולהדפיס פירוש מכילתא וספרי, עם שאר הספרים אשר חנני בעזרתו לחבר על התורה ועל הנביאים כלם, אמן כן יהי רצון.

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר.

ח״ז דימיטרובסקי מגיע למסקנה, שחיבורי חכמי אשכנז, אשר רבי אהרן התפעל מחריפותם והשפיעו עליו, הם ״תוספות גורניש״ אשר נדפסו באותם הימים. לאמור: שיטת האריכות והפלפול נועדה לחקות את הנוהג שהיה נפוץ באירופה ובמזרח, אם כי תוך עיון ביתר חיבוריו נראה שגם בהם נקט דרך האריכות והחרי­פות.

לכן אני נוטה לומר, שהמהדורה הראשונה שחיבר הייתה, מעין רישום של מהלך עיונו בבית המדרש להבנת דברי הספרא, כולל דיון במקורות מקבילים בשני התל­מודים ובדברי הראשונים. מהדורה שנייה הייתה יותר מקוצרת, וכללה רק תמצית דברים שעיקרם הבנת דברי הספרא במקום, מעין פירושו של חברו רבי וידאל הצרפתי ״דרך הקדש״ (הוסיאטין, תרס״ח).

 עם בואו לוונציה ראה שחשיבות הלימוד, הלמדנות והחיבורים נקבעים ונמדדים לפי רוב היכולת לפלפל, להקשות ולתרץ ולהציג כל המשא־ומתן בכתב, ולכן החליט לעבד את המהדורה הראשונה. שהרי לא ניתן לומר שכל חיבוריו הארוכים עברו עיבוד מחדש בשהותו באיטליה, משום שכבר לאחר חודשים מספר לעזיבתו את מארוקו נמסרו חיבוריו לדפוס.

 ״לב אהרן״ נמסר בחודש חשון של שנת השס״ט, ו״קרבן אהרן״— בחודש אלול באותה שנה. חיבוריו ״מדות אהרן״ ו״קרבן אהרן״ היו לספרי יסוד לכל מי שעוסק בתורת י״ג מידות או בתורת כהנים, ומאז הוחדרו פעמים מספר וכל אלה שבאו אחריו שותים בצמא את דבריו. להלן כמה מן ההערכות לאיש ולחיבוריו, שנאמרו מפי חכמי ישראל שעסקו בנושאים אלה במרוצת הדורות.

רבי יום טוב ליפמן הלר, נולד בוולרשטיין, באוואריה, בגרמניה בשנת השל״ט ונפטר בקראקא שנת התי״ד (1654—1579). בפירושו למשניות ״תוספות יום טוב״ (מהדורה ב׳ קראקא, תג—ד), משתמש ב״קרבן אהרן״ ובבא בתרא פרק ח׳ משנה א, ד״ה והאיש את אשתו, כותב: ״ומקרוב נקרב ספר קרבן אהרן והוא ביאור נחמד אף נעים לכל בריתות דתורת כהנים…״.

ר׳ יעקב חאגיז, בן העיר פאס, עלה לירושלים והקים בה ישיבת ״בית יעקב״, שהייתה החשובה בכל קהילות המזרח למן התקופה שלאחר גירוש ספרד, וחיבר הרבה ספרים. נפטר בקושטא בשנת התל״ד (1674). הוא כותב בהקדמה לחיבורו ״תחלת חכמה״ (וירונה, ת״ז): ״והא לך ביאורי י״ג מדות בסדר יפה וברור בדרך הגאון מוהר״ר אהרן אבן חיים בעל מדות אהרן, כי הר״ש [מקינון מחבר ״ספר כריתות״] קצר הרבה ואני באתי להאריך ולקצר. להאריך על ר״ש ולקצר מספר מדות אהרן וכוי״.

רבי גבריאל קונפורמי, בנו של רבי דוד קונפורטי בעל ״קורא הדורות״״, כותב בהקדמתו לחיבורו ״יסוד עולם״ כתב־יד: ״השורש הב' בעניין קלים וחמורים וגזירות שוות בדרך קצרה ממה שנתחדש אצלי כי קצור קצרה ידי מלהאריך בהם כי כבר קדמנו שר וגדול בישראל רב ועצום הוא ממנו הרב הגדול בעל מדות אהרן ז״ל״ .

 ר׳ שלמה מחעלמא, מגדולי חכמי פולין במאה השמונה־עשרה, עסק גם בשאר חכמות ומחבר כמה ספרים, נפטר בשאלוניקי בשנת התקמ״א (1781). בהקדמתו לחיבורו ״מרכבת המשנה״ כותב: ״ובעל קרבן אהרן בספר חמדות הוסיף עשר ידות ובהיקשים הגיוניים גמר אומר דרכי הקל וחומר״ ^.

ר׳ יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, בחיבורו ״עשירית האיפה״ (לעמבערג, תר״ח = ניו יארק, תשכ״א), תמצת את הספר ״קרבן אהרן״, כדבריו בשער הספר:״זה קרבן אהרן עשירית האיפה על שם הגאון אלקי קדוש בעל קרבן אהרן אשר ירד וצלל במים אדירים עמקי הים והעלה מרגניתא טבתא ונכנסתי אחריו לירד בעמקי ים עליון ורב פנינים העלתי בעזר ה׳״. וכן חזר על זה בהקדמתו: ״וקראתי שם הספר עשירית ה א י פ ה… וגם על שם ק ר ב ן אהרן עשירית האיפה שכל דבריו בענין הספר הזה נכללו בדברי״.

ר׳ אריה שווארץ, 1846—1931, חי בווינה ומתלמידיו החשובים של ר״ז פראנקל וראש הסמינר התיאולוגי היהודי: ״החכמים מבארי המדות הראשונים ניסו ביחוד להציב גבולות לחוקי הק״ו [הקל־וחומר]… התבוננות עמוקה מצד היחס הפנימי שיש בין החוקים האלה ובאור כל אחד מהם באופן ברור, זאת היא פעולת רבי אהרן אבן חיים, אשר בגלל ספריו המחוכמים כבר התפלאו בני דורו על עומק הגיונו. שיטתו בביאור הק״ו [הקל־וחומר] הייתה איפוא למבארי המדות לתורה שלמה, שעליה יסדו הכל את באוריהם״ .

. גם כאשר הייתה, לו הסתייגות מדרך פלפולו העמוק של רבי אהרן, ומשיטתו אשר מפרש כל דבר בכמה אופנים, הרי הוא מלא הערכה לבקיאותו, עומק עיונו וחריפותו: ״רבי אהרן אבן חיים הוא בלי ספק אחד מגדולי מבארי המדות… עלינו לשום לב לדבריו בכל רגשות אותו הכבוד שאנו חייבים לאיש המקדיש את כל רוחו לדרישת התורה ובכל אש חומו ישגה באהבת החקירה הזאת. מודה אני בכל לבי כי הרבה למדתי מרי אהרן אבן חיים ז״ל ובבית מדרשו בפירושו לתורת המדות״ ^.

החיבור ״לב אהרן״ לא זכה לפרסום רב ולא נדפס שנית. הסיבה לכך, כי בחיבוריו ״מדות אהרן״ ו״קרבן אהרן״ היה משום חידוש. הוא הראשון שהרחיב הביאור והעיון על המידות שהתורה נדרשת בהן. והיה בין הראשונים וכמעט הראשון שנדפס פירושו לספרא ^, ובמיוחד שגם כאן האריך והרחיב הביאור מכל אלת שהיו לפניו ושבאו אחריו.

 ופירושו היה חיוני לכל בר־בי־רב הבא לעיין בתורת כהנים. לעומת זאת, ״לב אהרן״ לא היה בו מן החידוש, ומה־גם שהוא רק על הנביאים ולא הרבו ,תלמידי חכמים לעסוק בהם לא לעיון ולא לדרשה, כי מרבית הדרשות בנויות בעיקרן על פרשיות השבוע.

סוף הפרק לתולדות רבי אהרן אבן חיים

 

ממזרח וממערב כרך רביעי

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במזרח ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילןרמת גם – תשמ"ד

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן

עד לפני שניים שלושה דורות היו שראו במסורת הלשון של עדות ישראל לשון תת תקנית. כמין קוריוז או שיבוש שיש לתקנו על פי העברית ה " נכונה ", לאמור על פי כללי הדקדוק המקראי.

והנה משהוכח מעל לכל ספק, כי לשון חז"ל לשון טבעית הייתה, מדוברת הייתה בפיהם של בני ארץ ישראל, ומשנתברר כי לא הייתה מסורת לשון אחידה ומחייבת, נתבקש מאליו לברר ולימוד על טיבה של לשון חז"ל המקורית ועל שאר מסורות הלשון הבלתי מוכרת.

אחד המקורות החשובים ביותר לעניין זה הוא : מסורת הלשון שבפי עדות ישראל – ומכאן ואילך מתלווה יחס של כבוד אל כל מסורת מהימנה, וחוקי הלשון העברית מבקשים ללמוד ולהכיר את המסורות ולא, חלילה, לתקנן.

וכבר למדנו הרבה ממסורת האלה. צא וראה את עיוניו של רבי חיים ילון במסורות העדות ואת עיוני תלמידו יצחק שבטיאל במסורות התימנים ואת ספריו ומאמריו של פרופסור ש' מורג ואת פירות מפעל מסורות הלשון – מכל זה נלמד על הדרך הרבה שנעשתה מאז ימי ה " מתקנים " ועד הנה.

העבודה המאומצת שהושקעה בעיון ובמחקר של מסורות העדות הוקדשה, מדרך הטבע, לקריאתם והגייתם של בני העדות במקרא, במשנה, בתפילה ובשאר מקורות ספרותנו הקדומה, כשהטקסט נתון לפנינו. לשונם הפעילה של בני העדות, לאמרו כתיבתם שלהם בעברית, כתיבה של מקור או כתיבה של תרגום, לשון זו כמעט שלא הגיעה אל שולחן עבודתו של חוקר הלשון.

 וידיעותינו על לשונם העברית של בני המזרח ובני צפון אפריקה בכתיבתם השוטפת בדורות האחרונים, ידיעות אלה קלושות חן ביותר, לפי שמטבע הדברים הוסבה הדעת אל צמיחתה של הספרות העברית החדשה באירופה ובשילובה של זו במפעל תחיית הלשון ובחלקה במפעל זה.

חידושי לשון לא מעטים, שצמחו בספרות העברית הכתובה, עברו אל הלשון המדוברת ״, שזה עתה החלה את צעדיה הראשונים. ובין כה וכה הוסחה הדעת מפרק מרכזי וחשוב ביצירה .העברית, פרק של כתיבה עברית בכל תחומי החיים החל בספרי הלכה ודרוש ועד לכתיבת מדעים ודברי־הימים ועד לכתיבה שבאומנות, כתיבת דברי שיר וסיפור — מטען תרבותי שראוי להתכבד בו.

משעלו נושאיו של מטען זה ארצה, כללה תודעתם הלשונית — מי פחות ומי יותר — משקעים שונים מאותה עברית שוטפת שבכתב. ואלה בוודאי השפיעו ונטלו חלק, ברב או במעט, בעיצובה של העברית החדשה. נמצא כי המחקר והעיון בלשון זו הם בבחינת חובה כפולה: הן מצד עצמם, כפרק ביצירה העברית ההיסטורית, והן מצד המשכם, כמשפיעים אפשריים על הלשון העברית החדשה בכלל. ואם לא נכין תשתית איתנה לתיאורה המלא ולעיון ביצירה העברית של בני עדות המזרח בדורות האחרונים נימצא מפסידים הפסד כפול.

מכל השפע העצום של יצירה זו מבקשים אנו לבדוק במאמר זה את רובדי הלשון בשירתו של רבי דוד בן אהרן חסין שחי במארוקו במאה השמונה־עשרה, ומתוך עניין רובדי הלשון נעיין בשימוש בארמית בשירתו של רבי דוד.

רבי דוד בן אהרן חסין איש מקנאס הוא פייטנה היותר מובהק של יהדות מארוקו, ואין לך קובץ של שירה ופיוט ממארוקו או אף מצפון אפריקה כולה ששירת רדב״א חסין לא תהא מיוצגת בה, ואין לך הזדמנות או מאורע של שמחה או של עצב, של ציבור או של פרט שלא יעוטרו בשירי רבי דוד, וכמה שיישמעו דברינו מפליגים אין הם אלא לשון של המעטה.

שניים משיריו אף נעשו נחלתם של כלל יהודי המזרח, והם: שירו ׳אוחיל יום יום אשתאה׳ י המספר בשבחה של טבריה, ושירו ׳אערוך מהלל ניבי׳  המספר בשבחו של אליהו הנביא והמושר במוצאי שבתות ובטקסי ברית־מילה. כמת משיריו אף נתגלגלו אל הגניזה הקאהירית. שיריו של רדבא״ח נפוצו בין יהודי מארוקו עוד בימי חייו ונתקבלו שם בהתלהבות רבה בכל מקום .. בסוף ימיו כינס רבי דוד את שיריו והכינם לדפוס. הספר ראה אור בשנת תקס״ז, לאמור כמה שנים לאחר מות המחבר. 

ממזרח וממערב כרך רביעי

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במזרח ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילןרמת גם – תשמ"ד

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן 

הסכמות חכמי מקנאס לספר נושאות את התאריך של שנת תקמ״ב, ובשער הפנימי לפיוטי האזהרות רשומה שנת תקמ״ז, לאמור הספר היה מוכן בידי המחבר שנים לא מעטות קודם שיצא לאור. מהדורה אחרת של הספד יצאה לאוד בשנת תרצ״א בקאזאבלאנקה בהשתדלות צאצאי המשורר.

מלבד שתי מהדורות אלה.המקבצות את כלל שירי רדבא״ח, נפוצו שיריו בקבצים רבים נוספים שבדפוס ושבכתבי־יד, ומהם שנדדו, כאמור, עד למצרים הרחוקה ״.

התפוצה הרבה שזכתה לה שידת רבי דוד, והחיבה היתירה שנודעה לה אצל יהודי מארוקו עשו אותה חלק בלתי־נפרד מכלל השכלתו של כל יודע עברית במארוקו. לשון שירתו של רדבא״ח נוטלת חלק בתודעתם הלשונית של יודעי ספר — וכאלה רבים היו — שבין יהודי מארוקו; ומהם היודעים לצטט ממנה טורים שלמים ואף שירים לא מעטים בעל־פה. שימוש הלשון אצל משוררנו עשוי אפוא להשפיע על כתיבתם ועל דיבורם של בני קהילה גדולה במשך מאתיים השנים שלאחר פטירת המשורר.

אחד הדברים המעניינים בשימוש זה הוא בפנייה אל כל רובדי הלשון העברית ואף אל הארמית והעמדתם זה בצד זה, עתים דרך מיזוג מלא ועתים דרך הרכבה וצירוף, ונושא זה הוא עניינו של מאמרנו.

השימוש הנרחב בכל מקורות הספרות העברית בשימושי הלשון ובשיבוצים ספרותיים יש בו כדי להעיד על בקיאותו הרבה של המשתמש ועל למדנותו. גם הזדקקותו של רבי דוד לנושאים הלכתיים כמו בפיוטו הארוך על הלכות שחיטה מעמידה דמות של תלמיד־חכם מובהק. מקור אחר לעניין זה הוא בעדותו של רבי משה מאימרן בהקדמה למהדורת אמשטרדאם: "… ועם שידיו רב לו בכל הש״ס, ובמדרשי האגדה שפתותיו שושנים, שנה ופירש כל דבר הקשה הלא הם כתובים על ספר כמוסים באוצרותיו…״. לאמור: יש לפנינו עדות על כתבים של רבי דוד בהלכה ובאגדה שלא הגיעו לדפוס, והעד משבח את הכתבים ואת הכותב (״שפתותיו שושנים״).

תיארנו עניין זה שכן השימוש ברובדי הלשון תלוי במוחלט בהיקף ידיעותיו ובלמדנותו של המשתמש. ואם נרצה לפרט יותר נוכל להיעזר בשירי השבח, ולהבדיל בשירי המספד, שכתב רבי דוד על תלמידי־החכמים, שבהם הוא מציין את המקורות שתלמיד חכם בקי בהם: מקרא משנה ותלמוד, ספרא וספרי ותוספתא, רש״י ורבנו תם, רבנו נסים והרי״ף, הרא״ש והרמב״ם, הרשב״א, הריב״ש והארבעה טורים, כללו של דבר, המעגל המקיף של ספרות ההלכה והאגדה והפרשנות עליה.

 עניין נוסף הקובע בשימוש ברובדי הלשון הוא באופי השירה ובעיקר בז׳אנר השירי העומד לפנינו, שכן לשונו של שיר מושפעת במישרין מן המקורות שמהם יונק השיר בענייניו. למשל, שירים העוסקים בי״ג העיקרים שואבים מספרות ההגות של ימי־הביניים הן ענייני תוכן והן ענייני לשון, ובאופן דומה נוהגים שירים המבססים עצמם על הקבלה ועל ספרות הנסתר. 

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן 

יש להוסיף עוד, כמובן, את מסורת השיר שנתפתחה בסוגים השונים עד לימיו של הרדבא״ח. לעניין הסוגים נסתייע בחלוקה שחילק רדבא״ח עצמו את ספר שיריו — י״ד שערים על־פי נושאי השירים וסוגיהם ״. משוררנו מודע היה לשינויי הסגנון ולייחוד הלשון לגוונים ולבני גוונים שבמקורות ולהבחנות הלשון בין תקופה לתקופה. וכך הוא אומר בתארו עצי תמר ״.

דקלים שמם נקרא      בלשון משנה וגמרא

ודבש בלשון תורה      ובני בבל כּופְרָא        אליהם קורים

אמר דבריו דרך שבח לעצי התמר, אך מתוכם ניכרת הבחנתו בין רובדי הלשון העברית השונים, ובינם לבין הארמית המלווה את העברית, ואף הקפיד להגדיר ארמית זו שבשימושו כלשונם של בני בבל.

שמונה משיריו כתב רבי דוד בארמית.

אלה הם: ׳בתשובחתי יומא דנא׳, טז ע״א (שיר שבת); ׳יה מלכות עלם מלכותיה׳, בו ע״א (שיר תודה לרפואת .נכדו; ׳יחדון חבריא מארי מתיבתא׳, מב ע״ב (לסיום מסכת); ׳אסדר תושבחתא במילין ורחשין׳, מד ע״א (לחג הסוכות על האושפיזין); ׳אחימו אחימו כהספדא גוברין ונשין כחדא׳, פ ע״א (על מות רבי יעקב טולידאנו); ׳יומא דנן ספדינן צוהינן׳, פא ע״א (על מות רבי אברהם ן׳ דנאן); ׳למאי דעליה אתינא׳, פה ע״א (על מות רבי דוד בן נחמני); ׳חבל על הדין שתא׳, פז ע״א (קינה על שנות הרעב תק״מ— תקמ״א).

לכבודו של המשורר הדגול הנערץ עלי, ועליו אני מרבה לכתוב, הרי שלא מתאפק אני להביא בפני הקוראים, חסידיו של פייטנה של מארוקו כפי שמכונה הוא אצל עדתנו המפוארה, את כל שמונת השירים ככתבם וכלשונם.

פיוט מספר 1

121 – בתשבחתי יומא דנא

 פיוט לשבת, סימן דוד בן חסין

בתשבחתי / יומא דנא

לך אלה אבהתי / מהודא ומשבח אנא

 

דוגרן לעמא קדישא / וליה יהיב לאחסנתיה

ראום יה עביד פרישא / ונח ביה מעבידתיה

על כן ברכיה קדיש יתיה / מכל חגא וזמנא

מהודא ומשבח אנא

 

ובגין דא עלנא חובה / לאפושי חדוותא

מחד בשבא לשבא / נזמין לה סעודתא

נקבל שבת מלכתא / בתפנוקא ועדונא

מהודא ומשבח אנא

 

יתקרי ברא דמלכא / מאן דמוקיר לשבי

טוביה דיתיב אתכא / דרחמנא צבי

אפי זוטרי אפי רברבי / יזמן להון זמונא

מהודא ומשבח אנא

 

דמפנק יתיה כידיניה / במיכלא ובמשתייא

אלהא דלית בר מניה / בארעה ובשמיא

יורית ליה אחסנתא יאיא / דיעקב אבונא

מהודא ומשבח אנא

 

בלבושין דיקר פשירין / למחזי מבין יאין

ועדיף יהון חורין / למעליותא שנין

ואוף למי חן לעניין / האי דישנא לפרדשנא

מהודא ומשבח אנא

 

נפשא קדישא יתירה / מרגלית לית טימי

כבר נש תהי נהירא / יומן גין מכל יומי

מחייב אנש לה לבסומי / טל עביד בה קלנא

מהודא ומשבח אנא

 

לסין יחסין לן חי עלמין / עלמא דכוליה שבתא

וניקום לקץ הימין / בגופא ובנשמתא

ואתון נורא יקידתא / לא ישליט בן שולטנא

מהודא ומשבח אנא

ממזרח וממערב כרך רביעי

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במזרח ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן רמת גן– תשמ"ד

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בו אהרן חסין – אפרים חזן.

פיוט מספר 2

143 – יה מלכות עלם מלכותיה

 פיוט יסדתי כשנתרפא מחוליו יחייא נכדי. סימן י-ה-ו-ה דוד

 

יה מלכות עלם מלכותיה / מארי עלמא בריך שמיה

שזיב עבדיה בר אמתיה / יהב ליה ידיה ואוקמיה

 

יה …שמיה – ה' אשר מלכות עולם מלכותו, אדון העולם ברוך הוא

שזיב…אמתיה – הציל את עבדו בן אמתו

יהב…ואוקמיה – הושיט לו ידו והקימו על פי ברכות ה ע"ב

 

הוא אלה זקיף כפיפין / תמהוהי כמה תקיפין

ישמשוניה אלף אלפין / ורבוא רבוון קדמיה

 

ולאודויי קמי עשרה / אלהא רבא יקירא

דיהביה לן ולא לעפרא / ואוסיף שנין על יומיה

 

הבו יקרא למלכא / דיהיב ליה חיי וארכה

וידע מה בחשוכא / ונהורא שרי עמיה

 

דאחיד בשמיא וארקא / ענה יתיה בעדן עקא

צוח"א דינוקא בצוק"א / או דאבוה או דאמיה

 

ותבעין רחמין אנחנא / מדאית ליה קא בעינא

יעבד אתייא עמנא / ידכר לעלם קימיה

 

זנא ספרא דאורייתא / קרא בגו בי כנישתא

לאהלך סדר תשבחתא / בריך כתריה בריך שמיה

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן

עד לפני שניים שלושה דורות היו שראו במסורת הלשון של עדות ישראל לשון תת תקנית. כמין קוריוז או שיבוש שיש לתקנו על פי העברית ה " נכונה ", לאמור על פי כללי הדקדוק המקראי.

והנה משהוכח מעל לכל ספק, כי לשון חז"ל לשון טבעית הייתה, מדוברת הייתה בפיהם של בני ארץ ישראל, ומשנתברר כי לא הייתה מסורת לשון אחידה ומחייבת, נתבקש מאליו לברר ולימוד על טיבה של לשון חז"ל המקורית ועל שאר מסורות הלשון הבלתי מוכרת.

אחד המקורות החשובים ביותר לעניין זה הוא : מסורת הלשון שבפי עדות ישראל – ומכאן ואילך מתלווה יחס של כבוד אל כל מסורת מהימנה, וחוקי הלשון העברית מבקשים ללמוד ולהכיר את המסורות ולא, חלילה, לתקנן. 

פיוט מספר 3 עם ביאור מלא

148 – יחדון חבריא

שיר יקר. לסיום מסכתא ולמעלת המחזיק בידי לומדי תורה. סימן אני דויד בן חסין חזק.

יחדון חבריא מארי מתיבתא

גמרא גמור תהי זמורתא

יחדון חברייא – ישמחו בני החבורה והם החכמים העוסקים בתורה, ראה לדוגמה שבת קטז ע"ב. מארי מתיבתא – בעלי הישיבה וחכמיה

גמרא..זמורתא – על פי שבת קו ע"ב, בשינוי משמע : אחרי הלימוד תהא זמרה והיא החגיגה לסיום המסכת והפיוטים המושרים בה

אלה אלהין אלהא חיא

בריך שמיה לעלמי עלמיא

יהב חכמתא לחכימיה

דעסקין באוריתא קדישתא

 

אלה אלהין – אלוהי האלהים

אלהא חייא – אלהים חיים

בריך…עלמייא – ברוך שמו לעולמי עולמים, מנוסח תפילת " בריך שמיה "

יהב חכמתא לחכימייא – הנותן חכמתו לחכמים

דעסקין באורייתא קדישתא – העוסקים בתורה הקדושה, מנוסח " קדיש על ישראל " הנאמר אחרי לימוד תורה

 

נעביד להון יקרא יתירא

למאן דתני גמיר גמרא

ומאן דמתני לית ליה שערוא

מובילנא מאניה לבי מסותא

 

נעביד…יתירא – נעשה להם כבוד גדול

למאם ….שיעורא – למי שלומד ושונה משנה וגמרא ולמי שמלמד אחרים אין שיעור לשכרו, על פי מגילה כט ע"א

מובילנא …מסותא – אשא את בגדיו לבית המרחץ והוא ביטוי של כבוד לתלמיד חכם, על פי עירובין כז ע"א

 

יהא שלמא רבא עליהון

על בניהון ועל תלמידיהון

ברכאן דנפישין ישרון בחיליהון

בני חיי ומזוני בתלתא

 

יהא…עליהון – יהא שלום גדול עליהם, גם זה מנוסח הקדיש

על…… תלמידיהון – על בניהם ועל תלמידיהם

ברכאן…בחילהון – ברכות גדולות יחולו יחולו בביתם

בני חיי ומזוני – בני, חיים ופרנסה

בתלתא – יזכו לשלושתם

 

דחיל רבנן ומוקיר טובא

יעביד סעודתא ויומא טבא

עדן דעינוהי חזין צרבא

מרבנן שסים מסכתא

 

דחיל ….טובא – מי שיש לו יראת כבוד לחכמים ומכבדם הרבה

יעביד…טבא – יעשה סעודה ויום טוב, על פי ברכות מו ע"א

עידן….. מסכתא – בשעה שעיניו רואות תלמיד חכם שמסיים מסכת

צורבא מרבנן …תלמיד חכם. ראה לדוגמה, ברכות טו ע"א

 

ומתכנשין בחד כנופיא

חכימי מתא ותלמידיא

עסקין באורין צפרא ופניא

ולא מחזקי להו טיבותא

 

ומתנכשין בחד בנופייא – מתאספין בקבוצה אחת

חכימי מתא ותלמידייא – חכמי המקום והתלמידים

עסקין באוריין – עסוקים בתורה

צחפרא ופנייא – בוקר וערב

ולא…טיבותא – ואינם מחזיקים טובה לעצמם ( על תורתם ) על פי סנהדרין לו ע"א

 

דלין חשפא ומשכחי סימי

בתלמוד בבלי וירושלמי

אינהו מגלן מלי דסתימי

עמיקתא ומסתרתא

 

דלין…סימי – דולים חרס ומוצאים כסף, על דרך יבמות צב ע"ב והוא משל ללבון סוגיות בתלמוד

אינהו…דסתימי – הם מגלים דברים סתומים ומוציאים אותם לאור

עימיקתא ומתרתא – עמוקים ונסתרים

 

בקיאות בגי ואוף חריפות

בפרוש רש"י והתוספות

שרן קטרין דאנון פרופות

ומחתי להו בחדא מחתא

 

בקיאות…חריפות – הרבה בקיאות וגם חריפות

בפירוש רש"י ותוספות – לגמרא

שרן…פרופות – מתירים קשרים שהם קשורים

ומחתי…מחתא – לארוג אותם באריגה אחת, והוא משל לניתוח הסוגיה וליישוב בעיותיה על פי ברכות כד ע"א.

 

נהיר במשחא דכיא נהוריה

רבנו אשר סגי נהוריה

אפרין נמטי להר"י בריה

מסקי שמעתתא להלכתא

 

נהיר נהוריא – אורו מאיר בשמן זך

רבינו אשר – הידוע בכינויו הרא"ש

סגי נהוריא – אורו גדול, משום שעל ידי חידושיו והארותיו מתבארים ומתבררים עניינים בתלמוד

אפריין נמטי – שבח ניתן לו

להר"י בריה – הוא רבי יעקב בנו, בעל הטורים

מסקי שמעתתא להלכתא – מבררים את הסוגיה ומסיקים ממנה את ההלכה

 

חמיד לבא ודכי רעיונא

הר"ם במז"ל אנהר עינינא

בדברי רב אשר ורבינא

אלמלא איהו חררה כלתה

 

חמיד…רעיונא – נחמד ללב וטהור

הר"ם במז"ל – הוא הרמב"ם ז"ל

אנהר עינינא – האיר עינינו

רב אשי ורבינא – עורכי התלמוד

אלמלא…כלתא – אלמלא הרמב"מ לא היה נותר מי שילמד תורה מאין מפרש ומברר, כלה הלחם מן הארץ

 

ספרא רבא הוא הרב מהרש"א

אכליה תלמוד עביד פרישא

ואעדי מניה מלתא שבישא

דיק כרחבא דפמבדיתא

 

ספרא רבא – הסופר הגדול

מהרש"א – מורנו הרב שמואל אליעזר אידלש

אכוליה….פרישא – על כל התחמוד עשה פירוש כפול : חידושי הלכות וחידושי אגדות הכתובים במשולב, וראה תרגום אונקלוס לשמ' טו, יא

ואעדי ….שבשא – והסיר ממנו את הדברים המשובשים

דייק כרחבא דפומבדיתא – שמדייק בשלונוהחכם " רחבא מפומבדיתא, על פי בכות לג ע"א

 

יאות למפתח בכבוד אכסניא

עליהו חפן על אתכליא

קדשא בריך הוא אלה שמיא

בעובדיהון ישרי ברכתא

 

יאות…אכסנייא – יאה לפתוח בכבוד אכסניא, על פי ברכות סג, ע"ב, כאן : מכוון על התומכים בלומדים ונותנים להם מקום אכסניא

עלייהו..אתכלייא – העלים שלהם מגינים על האשכולות, והנמשל – התומכים הם העלים בתלמידים שהם האשכולות על פי חולין צב ע"א

קדשא…שמיא – הקב,ה הוא אלהי השמים

בעובדיהון ישרי ברכתא – ישרה ברכה שמעשיהם

 

נטורא קרתא אנון רבנן

ודמנסיהון אנון מהנן

אפוריא חדא תרויהו גנן

צלא דכספא עם דחכמתא

 

נטורא קרטא – שומרי העיר, והוא כינוי לחכמי התורה.

דמנכסיהון אינון מהנן – ומי שמהנים אותם מנכסיהם

אפורייא…גנן – בחופה אחת שניהם ישבו

צלתא…דחכמתא – צל הכסף עם החכמה על פי קה' ז, יכפי שנדרש בקה"ר ז, יט עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות על בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף.

 

חסדאה איהו חסדאין מליה

גברא דכריך מספרא כליה

כל בני עלמא לא יכלי ליה

עבידתיה עבידתא שפירתא

 

חסדאה…מליה – חסיד הוא ודבריו חסד

גברא….כוליה – איש שכרוך ( מלא ) בספר כולו, כלומר שסיים את כל המסכת

כל…ליה – כל בני העולם לא יוכלו לו

עבידתיה עבידתא שפירתא – מעשיו – מעשים טובים

 

זמרא בפמא נעביד ובמנא

אסיום מסכתא שסימנא

הדרן עלה והדרה עלינא

לא תתנשי מנן חדא שעתא

 

זמרא…ובמנא – זמרה בפה נעשה וגם בכלי

אסיום מסכתא דסיימנא – על סיום המסכת שסיימנו

הדרן…שעתא – לא תשתכח מאיתנו שעה אחת

 

קמי שמיא אנא בעינא

נתיב בטלא דרחמנא

כיומא דרוחא דאסתונה

האי שמעתתא בעיא צלותא

 

קמי…בעינא – לפי שמיים אני מבקש

נתיב בטולא דרחמנא – נשב בצל ה'

כיומא…צלותא – לימוד זה מצריך צלילות הדעת כיום של רוח צפונית המבשרת יום בהיר על פי מגילה כח ע"ב, ראה רש"י שם

דאסתונא – הנוסח בתלמוד הוא זאסתנא בלית"ו שואית

צלותא – צלילות הדעת

ממזרח וממערב כרך רביעי

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במזרח ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילןרמת גם – תשמ"ד

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בו אהרן חסין – אפרים חזן.

פיוט מספר 4

78 – אסדר תושבחתא

שירים לחג הסוכות על הלכות סוכה ועל ארבעה מינים שבלולב. וזה יצא ראשונה על שבעה אושפזין קדישין סימן אני דוד בן אהרן חזק נר"ו

אסדר תשבחתא / במלין ורחשין

ליקר אבהתא / אשפזין קדישין

 

אסדר תושבחתא – אערוך שבחים

במלין ורחשין – במלים ובקולות לפי שהפיוט נועד להיות מושר בסוכה

ליקר אבהתא – לכבוד האבות, הפוקדים את הסוכה והם האושפזין הקדישין על פי הזוהר

 

אשפזין קדישין / אילנין תקיפין

קימין דעלמא / אחידי שיפין

ומארי דגדפין / עלינא  מכסין

 

אושפזין קדישין – האורחים הקדושים

אילנין תקיפין – אילנות חזקין והוא כינוי לאושפזין המגנים על העולם כאילן

קיימין דעלמא – מקיימי העולם, בזכותם העולם קיים

אחידי שייפין – אוחזים חרבות ( להגן על שיראל )

ומארי דגדפין – ובעלי כנפיים – בדמותם של מלאכים

עלינא מכסין – עלינו הם מכסים מגינים

 

 

אשפזין קדישין / נזמן להון השתא

יעלון יתבון ייכלון / נהמא דאוריתא

בהדין מטללתא / יתאמרון חדושין

 

נזמן להון השתא – נזמין אותם עכשיו

יעלון יתבון יכלון – ייכנסו, ישבו יאכלו

נהמא דאורייתא – לחם התורה

בהדין מטללתא – בתוך הסוכה הזאת

יתאמרון חידושין – ייאמרו חידושי תורה

 

אשפזין קדישין / יומין שבעא נינהו

מגנא ומצלא / תהי זכותיהו

באכסניא כלהו / יהון מתכנשין

 

יומין שבעה נינהו – שבעה ימים וכנגדם שבעת האושפזין

מגנא ומצלא – מגינה ומצילה

תהי זכותייהו – תהא זכותם

באכסניא כלהו – זו הסוכה המשמשת מקום אכסניה לאושפזין

יהון מתכנשין – יתכסו

 

אשפזין קדישין / דרועא ימינא

רב חסד"א רב חנ"א / אברהם אבונא

מאריה דרחצנא / ובדיק בנסין

דרועא ימינא – זרוע ימין המסמלת את החסד והוא הכינוי לספירה הרביעית מי' הספירות על פי פתיחת אליהו " חסד דרועא ימנא "

רב חסד"א ורב חנ"א – רב החסד ורב החן הם חידודי לשון לציון מדת החסד של אברהם אבינו. האושפיז של יום א' של סוכות

מאריה דרוחצנא – בעל מידת הביטחון

ובדיק בנסין – ומנוסה בניסיונות על פי אבות ה, ג', בערה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולן.

 

אשפזין קדישין / ותמן ניחא

ליצחק דאעקד / על גבי מדבחא

ואלה על רוחא / רחמוי נפישין

 

ותמן נייחא – ושם מנוחה

ליתחק…מדבחא – ליצחק אבינו, שנעקד על גבי המזבח, והוא האושפיז של היום השני של סוכות

ואלה כל רוחא – ואלהי כל הרוחות

רחמוי נפישין – רחמיו מרובים – ואמר לאברהם " אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה "

 

אשפזין קדישין / דן הדר יתקרי

יעקב שלימא / אחר בתרין סטרי

אתגבר על גברי / ועירין קדישין

 

דין הדר יתקרי – זה ( יעקב ) הדר יתקרא

יעקב שלימא – יעקב השלם – " ויעקב איש תם " והוא האושפיז של יום ג' של סוכות

אחיד בתרין סטרי – אחוז ונתמך בשני הצדדים הם האבות שלפניו אברהם ויצחק

אתגבר….קדישין – גבר ( ניצח ) על אנשים ומלאכים קדושים.

 

אשפזין קדישין / בר-עמרם לויא

משה רבוננה / ריש כל נביאיא

הוא מהימנא רעיא / אוריתא לן אחסן

 

בר…ריבוננא – משה רבינו בן עמרם הלוי, והוא האושפיז של יום רביעי של סוכות

ריש כל נביאייא – משה רבן כל הנביאים

הוא מהימנא רעיא – הוא הרועה המאמן, הביטוי מצוי באיכ"ר פתיחתא, כה ואליו מיוחסים קטעי זוהר הקרויים " רעיא מהימנא "

אורייתא לן אחסין – את התרוה הורישו לנו

 

אשפזין קדישין / אהרן כהנא

במדברא הוה / בזכותיה עננא

ועלי חובנא / קרבנוי מרצין

 

אהרן כהנא – אהרן הכהן, והוא האושפיז של יום חמישי של סוכות

במדברא…עננא – הענן במדבר היה בזכותו

ועלי…מרצין – ועל עוונותינו קרבנותיו מרצין ומכפרין כמתואר בשמות ל, י

 

אשפזין קדישין / חסידא פרישא

יוסף צדיק נטיר / קימא רדישא

כד ערק טש טישא / ואנח לבושין

 

יוסף….קדישא – יוסף הצדיק והוא האושפיז ליום ו' של סוכות

כד ערק – כשברח ( מאשת פוטיפר ) כמתואר בבראשית לט " וינס ויצא החוצה "

טש טישא – כמו טס טיסה

ואנח לבושין – והניח בגדיו אצל אשת פוטיפר " ויעזב בגדו אצלה "

 

אשפזין קדישין / זכאה אחסנתיה

דדוד משיחא / בת שבע אנתתיה

 על כרסי מלכותיה / יתיב ולית אושין

 

זכאה אחסנתיה – אשרי חלקו

דדו משיחא – של דוד המשיח

בת שבע אנתתיה – בת שבע ( היא ) אשתו. זהו אישור לחוקיותה שלבת שבע כאשת דוד,ועל פי סנהדרין קז ע"א " ראויה הייתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב "

על כורסי מלכותיה – על כסא מלכותו

יתיב ולית אוושין – יישב ואין מערער וזו גם הוכחה לחוקיותה של בת שבע כאשתו. שלא נתערערה מלכותו בשל כך

 

אשפזין קדישין / קדם רבון עלמין

יקומון לקבל / רישי שבעין אמין

יתן יטר יטמין / מכל עקתין בישין

 

קדם רבון עלמין – לפני רבון העולמים

יקומון – יעמדו האושפזין להגן על ישראל

לקבל…אומין – כנגד ראשי שבעים אומות, שכנגדן אנו מקריבין שבעים פרים על פי סוכה נה ע"ב " שבעים פרים כנגד מי ? כנגד שבעים אומות.

יתן יטיר יטמין – ישמור ויסתיר אותנו

מכל עקתין בישין – מכל צרות רעות על פי הזוהר שם

 

אשפזין קדישין / נעטר מותבהון

כל יומא ברישא חד מנהון

ולעילא מכלהון / רישא דכל רישין

 

נעטר מותביהון – נעטר ונקשט את מושבם

כל….מנהון – כל יום אחד מהם יהיה בראש

ועילא …רישין – ולמעלה מכולם – יהיה ראש כל הראשים, והוא הקב"ה

 

אשפזין קדישין / רב המנונא סבא

כד עיל לגוה / אמר מלה טבא

עולו לאותבא / אשפזין קדישין

 

רב מהנונא סבא – כמובא בזוהר, להלן

כד עייל לגווה – כאשר היה נכנס לתוך הסוכה

אמר מלא טבא – היה אומר מלה טובה, ומה היה אומר ?

עולו…קדישין – היכנסו לשבת אורחים קדושים על פי הזוהר. הנוסח שם הוא " יתיבו אושפיזין עילאין תיבו תיבו אושפזין מהימנותא תיבו "

 

אשפזין קדישין / וגברין גברין

זכאי חולקנא / דעלו לאתרין

עלן יהון שרין / ברכאן די נפישין עלן

 

וגוברין גברין – ואנשים גיבורים, על פי תרגום אונקלוס לבראשית מט, ה

זכאי חולקנא – אשרי חלקנו

דעלו לאתרין – שנכנסו האושפזין למקומנו ולסוכתנו

עלן יהון שרין – עלינו תהיינה שורות

ברכאן די נפישין – ברכות מרובות

המשך…..

ממזרח וממערב כרך רביעי

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במזרח ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילןרמת גם – תשמ"ד

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן 

פיוט מספר 5

31 א' – אחימו בהספדא –

 קינה קוננתי לפטירת החכם יעק בטולידאנו

אחימו בהספדא / גברין ונשין כחדא

ארום מנכון עדא / גברא דלביש מדא

 

דא היא עקתה רבתא / דאתת עלונא

עקרבתא וזבורתא / וחויא וצפעונא

כלהו נכתו יתנא / בנפל כליל רישנא

טמיע יום דנא / מזלא וביש גדא

 

ומתכנשים יהון / רבקיא וספדיא

דמעין יחתון עיניהון / תדיר צפרא ופניא

על ריש חכימיה / גזריה גדבריא

סליק לשמי שמיא / וי לארעא דאבדאר

 

דלי חספא ומשכח / מתותה מרגניתא

תלמידיא מפכח / זעסקין באוריתא

ןמסיק שמעתתה / אלבא דהלכתא

עביד עבידתא שפירתא / קמי מריה כעבדא

 

חסנא תקפא ויקרה / דאוריתיה מאן חמי

בסמנין אגמרא / אסברה בדדמי

אבנא דלית לה טימי / לעיר וקדיש דמי

עסיק לילי ויומי / תנויה בתלמודא

 

זריז מהדר אגרסיה / אמר מלתא בטעמא

מגו דזכי לנפשיה / זכי לכליה עמא

קטר קטרא אלימא / בתלת קימי עלמא

דינא קשטא ושלמה / מותב תלת כחדא

 

קדם מראי שמיא / בריך כתריה ואתריה

עם כלהון צדיקיא / ישוי ליה מדוריה

תחות כרסי יקריה / סגי ינהיר נהוריה

יסדר ית פתוריה / רב חנא ורב חסדא