פנטזיה מרוקאי-גבריאל בן שמחון

פנטזיה מרוקאית

תבשילים וסיפורים

גבריאל בן שמחון

גבר, אישה, אוכל, פתגםפנטזיה מרוקאית

מי שמת שבע שלא יקום (די מאת סבעאן מאיקומס)

מי שעושה חשבון – לא אוכל (די חסבהא מאכלהא)

רגל שהלכה אכלה (ארזל די מסאת תעסאת)

העין אוכלת ראשונה (אלעין כאתסבאק תאכל)

החיים והאוכל והמוות והאוכל (אלעיס ולמאכלא ולמות ולמאכלא)

האוכל, מפני שהוא תופס מקום מרכזי בחיי המרוקאי, זכה לתפוס מקום חשוב גם באוצר החוכמה שלו – הפתגם. הפתגם הוא שפת האיכר והאדם הפשוט. לרוב מעדיפים אלה לשתוק, אבל אם צריך להביע דעה או לבטא מחשבה אז פונים לפתגם. וגם כשמדובר בתחומי חיים שאינם אוכל, יופיע האוכל כדימוי מרכזי:

לא נפלו לי מים על הקמח (מה טאחלי מא פדקיק)

מובילי הלחם רבים יותר מהכיכרות (אטרארחא כתר מלוסאלי)

תבשיל טוב מתגלה מוקדם (אלעסא אטיבא בכרי כאתבאן)

ביום גשם לא חסר מים לתרנגולות (נהאר אססתא מא כא יכסם לדזאז מא)

מה שחסר לך מהקצב, תשלימי בתבלינים (די כטאק מלגזאר כממלו בליבזאר)

ניסיון, חוכמת חיים, פילוסופיה ואידיאולוגיה שמחייבים ביטוי עשיר ומורכב זוכים כאן לזיקוק, לתמצות ולסיכום ציורי בצורת פתגם שהוא מין יהלום קטן, סיפור, ציור, מטפורה.

לא כואב לי מות החמור, מה שכואב לי זה שמחת החמרים (מא ביאס מות לחמאר ביא גיר ספאיית לחמארא)

עבור על ואדי גועש ואל תעבור על ואדי לוחש

(גוז על לוואד אלהרהורי וואלא תגוז על לוואד אסאכותי)

העבודה מנצחת את הניר (אלכדמא כאתגילב אלוורקא)

ככל שיש לך, כך חסר לך (קדד אממא ענדק, קדד אממא כססק)

בטיפות גואים הנהרות (בנקאטי כאיחמלו לווידאן)

הפתגמים הם הספרות שבעל פה של תרבות עתיקה. חלק מהכפר, השמים, האדמה, הנחל והמעיין. לא ידוע מי יצר אותם, והם שם מקדמת דנא, סימן גלוי לתרבות יהודית ערבית משותפת. טהורים. לא מקולקלים, לא משוחדים, לא מרמים, לא בוגדים. כמו מי המעיינות הזכים שעוברים מסננת של אלפי שנים ולא נותר בהם פסול. אתה תמיד יכול לסמוך על הפתגם. הוא לא ירמה אותך. אין עליו פחד של רב, אלוהים, מלך או מולדת. הוא לגמרי עצמאי ובלתי תלוי, ותמיד הוא שם להנחות ולהראות את הדרך.

טיפש שיש לו מזל, לא צריך שכל (אלחמק די ענדו אלמזאל מאיחתאז יעמל עקלו)

מי שראית רוכב על מקל, תגיד לו מברוק הסוס (די ריתו ראכב עלא קסבא קולו מברוק אלעאווד)

שאל את המנוסה ואל תשאל את הרופא (סיל למזררב ואלא תסיל אטביב)

שתום עין בבית העיוורים נקרא יפה עיניים (אלעמס פדאר לעומיין כאיתסממא כחל לעיון)

תתרומם העין עד אין סוף, הגבה מעליה (תעלא לעין חתא תעייא, אלחזאב פוק מנהא)

לעולם לא יהפוך המשי לסמרטוטים (עממר לחריר מא ירזע רוואדי)

הפתגם, כמו הבישול, נראה כהמצאתה של האישה. מין שפת סתרים ציורית, בה היא מרכלת עם שכנתה עם קריצה, רמיזה, אירוניה והומור. דרך להסוות את האמירה הישירה, שעשויה להיות מסוכנת, בעולם בו האישה חיה במחתרת:

מי שלא יכולה להיות כוכב בשמים, תהיה נר בבית

(די מאקדרתס תכון נזמא פסמא תכון סמאעא פדאר)

 

מי שאין לה במה להתפאר, תקנה נפה

(די מא ענדהא באס אתענא, תסרי גרבאל)

 

מי שאוהב יופי, יסבול את ייסוריו

(די כאיחבב אזזין כא יסבר לעדאבא)

 

כשהיופי הולך נשארים סימניו

(מדי כאימסי אזין כאיבקאוו חרופו)

עם הפתגם אתה חוזר לשורשים, לעולם של נעירת החמור וקריאת התרנגול, לתעלת המים, טחנת הקמח, המאפייה, הכבשה, הטאגיין, החיים והמוות, האהבה, האישה והגבר:

עלו בשניים, ירדו בשלושה

(טלעו בזוז הוודו בתלאתא)

 

זהרה הלכה להביא קוסבורה, חזרה בשישה חודשים הרה

 (זהרה מסאת תזיב לקסבור, זאת חבלה מן סתת סהור)

 

עלתה מן הנהר ורגליה יבשות

(טלעת מלוואד ונספו רזליה)

 

אם ניצחו אותך גברים בשוק, בוא על המסכנה בבית

(אילא גלבוק ארזאל פסוק אזי לגאירא פדאר)

 

הנישואין מצווה והגירושין מצווה

(אזוואז מצוה אוטליק מצוה)

 

השותף שנה, השכן שנה והבעל שנה

(אסארק עאם, אזאר עאם וראזל עאם)

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר