Lea Juifs au Maroc avant le Protectorat LIMINAIRE
Deuxieme partie
Lea Juifs au Maroc avant le Protectorat
LIMINAIRE
Bien des personnes ayant entretenu des relations avec les Juifs et les Musulmans du Maroc durant le Protectorat auront du mal a reconnaitre le portrait de ce que fut jadis, au quotidien, la vie des Juifs du Maroc : peu enviable, elle regorgeait d'indignites et d'humiliations institutionnalisees. Les voyageurs se demandaient comment les Juifs parvenaient a survivre ainsi. II faut la encore prevenir le lecteur de ce que les voyageurs ne pouvaient – le plus clair du temps – decrire que superficiellement les rapports judeo-musulmans. II n'en demeure pas moins que les chroniqueurs juifs de l'epoque ont maintes fois deplore les conditions difficiles de l'exil qu'ils finirent par admettre comme une fatalite.
II existait cependant un petit noyau de notables juifs qui beneficiaient de la confiance du souverain et qui, de ce fait, jouissaient d'un statut de privilegies. Toutefois, il suffisait d'un simple caprice du sultan pour qu'ils paient de leur vie le dit privilege.
Au XIXe siecle, la communaute mondiale qui prit connaissance de la condition des Juifs du Maroc s'en emut. Une petite minorite d'entre eux jouissaient de la protection consulaire qui leur conferait une certaine immunite. La course a l'obtention de la protection consulaire ne fut pas seulement le propre des Juifs, mais aussi des Musulmans. Par ailleurs, et toujours au XIXe siecle, la faiblesse du pouvoir central du Maroc rendit le pays vulnerable au regard des puissances europeennes dont l'appetit de nouvelles colonies riches en ressources naturelles ne fit que s'accroitre.
L'occidentalisation de la communaute juive se fit graduellement, a la suite des echanges commerciaux croissants avec l'Europe, mais surtout en raison de 1'implantation du reseau des ecoles francophones de l'Alliance Israelite Universelle. Des le debut du XIXe siecle, l'idee d'un sionisme moderne comment a germer et finit par representer l'aboutissement naturel de l’emancipation de la communaute juive du Maroc.
Les grandes lignes du plan de cette seconde partie sont etablies comme suit
Ce second chapitre donne une description du statut traditionnel des Juifs (et des Chretiens) dans des pays regis par la loi islamique. Le ro1e des diplomates juifs, dont celui des Pallache, y est decrit avec un certain souci du detail car il met en evidence la contribution des Juifs a l'endroit de la diplomatie marocaine. De facon generale, la vie juive s'est inscrite dans les preceptes de la loi mosai'que mais aussi lors des pelerinages aupres de tombeaux d'hommes reputes etre des saints. Puis une liste de temoignages suit, portant sur la condition des Juifs dans le Maroc traditionnel : habitat exigu ; violences en ternps de troubles politiques ou lors du deces d'un souverain relevees par les visiteurs etrangers tout au long des derniers siecles; temoignages emanant des chroniques hebraiques; conversions
forcees. L'Europe commence a s'interesser au Maroc et a la situation de ses Juifs.. Les plus nantis parmi eux – et aussi parmi les Musulmans beneficient de la protection consulaire qui les met a l'abri de l'impot et de la justice locale. Ainsi, un bon nombre d'entre eux aspirent a s'en prevaloir. Le statut de protege consulaire est regule par la Conference de Madrid de 1880 II faut noter que la presse de Tanger – juive en majorite – jouit d'une grande liberte, ce qui permet d'articuler le besoin
d’emancipation des Juifs du Maroc. C'est au cours de la seconde moitie du XIXe siecle que le reseau scolaire francophone de l'Alliance Israelite Universelle (A.I.U.) s'etablit au Maroc et que commence une mutation
culturelle et linguistique des Juifs du Maroc. Malgre de grandes difficultes, le sionisme fait son cheminement dans l'esprit des Juifs du Maroc et certains considerent qu'il peut devenir bien plus qu'un reve.
Mariage juif a Mogador-fran-angl
Mariage juif a Mogador
5608- 1848, Essaouira, Maroc
Le marie : Yossef fils du juge Aharon fils de R. Elazar Elmaleh
La mariee : Simha fille de Amram fils de l'erudit cabbaliste Yossef fils de R.Ayouch Elmaleh
Regime : Megorashim
?Temoins : Avraham fils de Yaacoc Ben Attar et
Artiste : Inconnu
Remerciements : Musee d'Israel, Jerusalem
עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן
עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן
עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור
במסגרת הקורס :
ציונות ועלייה מצפון אפריקה
תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986
המביא לאתר : אלי פילו
באדיבותו של מר יעקב וימן
ובמאמר ראשי, תרות הכותרת " דומות " כותב בעל המאמר. " אכן יש משבר, יש קושי, יש סבל, אבל כל השמועות המרגיזות אשר נפוצו הן בדויות. ואתם שם בחו"ל….אל נא תגזימו, אל תגזימו לטוב ואל תגזימו לרע. אל תשירו המנונים לשמי התכלת ולאביב אשר יהיה לעולמים אבל אל תתפרו גם שקרים.
במכתב המופנה לרבה הראשי של ירושלים, רבי יעקב מאיר, פותח שמעון חיים עובדיה מצפרו במילים : " רם מהולל…מודעת זאת כי בימים החולפים התעוררו רבים מבני עמנו ברגש רב ותשוקה ללכת לשכון כבוד בעיר הקודש ירושלים תוב"ב….
….הערת המחבר : תעודה מספר 465 של רבי דו עובדיה ז"ל מתוך הכרך השני של " קהלת צפרו "
לטובת הגולשים להלן התעודה במלואה…….
תעודה מספר 465
התרפ״ג
צפרו יע״א ר״ח אלול המרו׳ ש׳ 683. – 1923
שפעת שלומים, וברכות (שדי) ממרומים, יחולו על ראש עטרת החכמים, מבחר עצמים, נזר תפארתינו, נשיא אלקים בתוכנו, ראש הרבנים, אב לבנים, גאון ירושלים כמוהר״ר יעקב מאיר הי״ו אלקים יענה שלומו, ולפני שמש ינון שמו ויתענג על רוב שלם אמן.
רב מהולל! מודעת זאת כי בימים החולפים התעוררו רבת מבני עמינו ברגש רב ותשוקה עזה ללכת לשכון כבוד בעיה״ק ירושלים תוב״ב, התשוקה הנמרצה הזאת להטה אותם מסביב עד כי כספם וזהבם לא נחשב בעיניהם למאומה, כל הון ביתם ומקנה קניינם מכרו במחיר לא טוב, ויקוו כי בהגיעם למחוז חפצם ימצאו חית ידם במסתור או בחרושת המעשה כאשר הסכינו פה בערי מארוקו, אך לדאבון לבב תקותם זאת היתה להם מפח נפש, כי מעת בואם בשערי ירושלים התעתדו לרגלם חתחתים ומכשולים רבים אשר חכו להם על יד השער המסחור וחרושת המעשה פנו אליהם עורף, מחיר הפראנקים (הנמוך) מצורף אל צוק העתים רדפו אותם בלי חשך ויכלו את שארית כחם, רבים הטו שכמם לסבול כובד אבן ונטל החול ובכל זאת לא מצאו מנוח, ויאמרו נואש, עד כי לאחרונה המה ראו כי אין דרך מוציאם מן המבוכה הזאת כי אם בשובם אל ארצם איש איש על מקומו ולעומת שהלכו כן הם שבים יום יום בנפש מרה ויתמלטו בעור שניהם באפס דמים כי הכסף אזל מכליהם, בתגרת יד מסלות הברזל וכל נושאי אדם בים וביבשה ונתקיים בהם מאמר אני מלאה הלכתי וכר ואלה הצאן הנשארים בירושלים תוב״ב נבוכים הם בארץ וגם אניתם הנהלאה חשבה להשבר ואנו מצטערים על שתי פרידות טובות שבה הלא המה כמוהר״ר אלישע אפריאט וכמוה״ר שלם מרדכי אזולאי הי״ו אשר גם המה באו בצער״י ירושלים בתוך הבאים והם מתפרנסים בצער עם עדת המערביים הדלה והעניה.
אי לזאת באו לחלות את פני רו״מ הדר״ג למען יטה אליהם חסר כטבע הטוב להטיב, וכאשר גם אנחנו משתדלים תמיד לטובת ק״ק הספרדים יכב״ץ בכל היכולת האפשרי, כאשר צדק יבחן מפי השד״רים הבאים למחז״ק, והנה שמענו באומרים כי בימים האלה נוסדה בירושלים תוב״ב ישיבה גדולה תחת יד פקודת הדר״ג הנקובה בשם פור ת יוסף תכב״ץ אשד בה התנוססו כאבני נזר רבנים חכמים אבריכים ללמוד תורה והמחזיקים מספיקים להם די מחסורם אשרי עין ראתה כל אלה, בכן תוחלתנו היא מאת פני הדר״ג לעמוד לימין האברך כמוהר״ש אזולאי הי״ו להטעימו מפרי נדבת הישיבה המהוללה הזאת עם האבריכים כמוהו הבאים אליה לעתות ידועות, (כי עם החכמים ידענו כי אין תקוה שכבר הפיסו וזכה מי שזכה) כי החכם היקר הזה ראוי והגון הוא לכל דבר שבקדושה והאל החונן חננו בשכל יקר ודעת נכונה וישקוד על דלתי התורה בישיבות היותר גדולות אצלנו ואח״ך הרביץ תורה בעי״ת פאס יע״א בתתו לקח טוב לתלמידים חשובים והיה מתפרנס בריוח ועד הנה לא מצאו אנשי פאס מלמד ומנהל יקר כמוהו, תקותינו חזקה כי דברינו אלה יעלו לרצון ולריח ניחוח לפגי הדר״ג – הדרת גדולתו – ולא ישיב את פנינו ריקם, וגם אנחנו לא נחדל מהתפלל בעד האדון ובעד כל ב״ב והסרים למשמעתו, למען יאריכו ימים ושנים, דשנים ורעננים, וזכות התורה הק׳ תהיה בעדם מגן וסתרה צנה וסוחרה אכי״ר אני הוא המדבר בריר, קלה, במלוא מובן המלה, החותם ברוב עוז ושלם והוא איש צעיר. סוף התעודה
החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש
המסגרות הרב־ממדיות של החתונה היהודית המסורתית במרוקו
ההביטוס כולל גם את הרשתות החברתיות־השיחיות האחראיות על ניהולן הסדיר
והתקין של הפעילויות החברתיות על פי המסורת הקהילתית כפי שהיא מתבטאת במכלול ההוראות וההכוונות של התקנה התרבותית. הרשתות החברתיות־השיחיות הן המחברות בין התקנה התרבותית לפעלה החברתית ומסדירות את התנהלות הפעלה על פי תכניות הפעולה והמטרות של הסוכנים החברתיים ועל פי התסריטים, התהליכים והנהלים הרשומים בצורה פורמלית או בלתי פורמלית בתקנה התרבותית., רשתות אלה כוללות אוכלוסיות יעד שונות, שבחלקן משתייכות ליותר מרשת אחת, סוכנויות שונות האחראיות על קטע זה או זה או על שדה פעולה זה או זה בפעילות החברתית, וכן גופים ומוסדות שבראשם עומדים בני סמכא שמונו לשם כך בצורה פורמלית או בלתי פורמלית ואמונים משום בך מתוקף תפקידם על הידע התרבותי המסורתי, או על חלקים ממנו, ועל פרשנות התקנה התרבותית והמשך קיומה והישרדותה.
עם הרשתות הממוסדות של החתונה היהודית המסורתית נמנית קודם כול הרשת המשפטית הרבנית הקהילתית, המנפקת את שטר הכתובה ונותנת גושפנקא חוקית לנישואין של בני הזוג ולייסודו של בית חדש בקהילה. לפעמים היא גם דואגת לערוך תיקונים בסדרי החתונה הקהילתיים בהתאם להקשרים ההיסטוריים והחברתיים המשתנים, ובמיוחד בקהילות הגדולות." רשתות חברתיות־תרבותיות אחרות, בלתי ממוסדות, הן מפוזרות ולרוב סמויות מן העין; הן תומכות באירועי החתונה השונים, מכוונות אותם ומקיימות אותם על פי מכלול של מנהגים ושל אסטרטגיות השייכים להביטוס היהודי בכלל הקהילות במרוקו ובקהילת החתן והכלה בפרט בכל הנוגע לניהולם התקין של אירועי החתונה וטקסיה. רשתות מפוזרות אלה כוללות רשתות משפחתיות מסועפות המפעילות את מנגנוני האמפתיה, הסימפתיה והסולידריות האצורים במשפחה וכן את המשתתפים הפעילים בחתונה, כגון השושבינים והשושבינות" וקהלי המשתתפים בטקסים השונים מתוך בני הקהילה. רשת חברתית־קהילתית נוספת מופעלת בבית הכנסת, שבו מתפללים החתן ובני ביתו בשבת שלפני החתונה ושלאחריה (שבת חתן) ובו מצטרף החתן לציבור אבות המשפחות, שהם ראשי תאי היסוד במבנה הקהילה.
להסדרת ניהול הטקסים והאירועים המקיימים את החתונה מפעילות רשתות אלה, מתוקף טיבן כרשתות חברתיות־תרבותיות, גם מערכת מסועפת של פעילויות שיח, הן שיח ממוסד וקבוע לרוב הכולל שירים מלווים במוסיקה ולעתים בריקודים" וכן אמירות ופתגמים הנוגעים במישרין לטקסי החתונה,25 לבעיותיה ולערכיה, הן שיח חופשי המלווה ומכוון את התרחישים והטקסים השונים של אירועי החתונה. אלה הן אם בך רשתות חברתיות־שיחיות מובהקות" השיח המיוחד המתנהל במסגרתן כולל מחד גיסא פעילות שהיא חלק מניהולם הסדיר והתקין של אירועי החתונה וטקסיה, ומאידך גיסא טקסטים מסורתיים, קבועים לרוב, שביצועם הוא חלק בלתי נפרד מן הטקסים השונים בבית הבלה, בבית החתן ובבית הכנסת, ואף במקווה." לפעמים גם מחברים לרגל החתונה טקסטים חדשים לכבוד החתן והכלה ולבבוד הוריהם. אלה הם בעיקר שירי עובה עבריים שמשוררים כותבים לבני משפחות מיוחסות או נדבניות במיוחד; שרים אותם לרוב לכבוד החתן, בגי משפחתו ובני משפחת הכלה כשהם עולים לתורה בשחרית של שבת חתן.
3.1.2 לכידות ומשמעות בהביטוס התרבותי הקהילתי
בין התקנה התרבותית התשתיתית ובין הפעלה החברתית המממשת אותה מתקיימת אינטראקציה מתמדת ועמוקה המשליכה מן התקנה על הפעלה ולהפך, המזינה את האחת מרעותה ומעניקה למכלול לכידות טבעית כביכול והיגיון פנימי עבור בני הקהילה. לכידות זו מפנה הן אל הזיקות ההדוקות הקיימות בין חלקי ההביטום כאילו היו מכלול אחד בעל מבנים משולבים זה בזה הן אל הקוהרנטיות, או העקיבות, וחוסר הסתירות המונחים ביסודו. תחושת הלכידות של בני הקהילה כלפי ההביטוס התרבותי שלהם ניזונה בין היתר מיציבותו ומקיומו הממושך בעיניהם ומשפיעה על מסכת המשמעויות והפרשנויות שהם מעניקים למקטעיו השונים. לכידות מונחת או מדומיינת זו היא המעניקה להביטוס את המעמד המחייב ואף הכפייתי שלו בעיני בני הקהילה; היא גם המביאה למסירתו, להנהלתו, להנצחתו ולהתנהלותו הסדירה עד להופעתם של גורמים משבשים החותרים תחת לכידות מקובלת זו ומשפיעים על חלקים הולכים וגדלים בקהילה לפקפק בה וברלוונטיות התרבותית שלה לגביהם. התפוררות הקהילה המסורתית מביאה לרוב גם לאבדן תחושת הלכידות הטבעית וההיגיון המובן מאליו של ההביטום התרבותי שקיים אותה, ובתוצאה מכך לחוסר הרלוונטיות של חלק זה או זה מן הטקסים שאפיינו את המסורת הקהילתית.