ארכיון יומי: 31 באוקטובר 2014


הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

 

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%96%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%a7%d7%94

קזבלנקה 1926-1936

עם התבססות המשטר הקולוניאלי במרוקו, ניצבה יהדות מרוקו מול מציאות חדשה. המעבר ממרוקו הנשלטת בידי סולטאן מוסלמי־עצמאי למרוקו הנתונה בצל הפרוטקטורט הצרפתי, וכן המעבר מחברה מסורתית לחברה בתהליכי מודרניזציה ועיור מואצים, חייבו את מרבית הקהילה היהודית לקחת חלק בתהליכי הסתגלות קשים. המבוכה לנוכח האתגרים שנוצרו בעקבות מציאות זו, הכשירה את הקרקע לקליטתן של אידיאולוגיות מודרניות, אשר היכו שורשים בעיקר בריכוזים יהודיים בערים מודרניות, כמו קזבלנקה. סוד משיכתן היה בכך שהן הציעו מערכות פוליטיות, חברתיות, או תרבותיות, אשר נענו לצרכים המשתנים ובאו לפתור את הבעיות של הציבור היהודי בעידן החדש.

בשנות העשרים והשלושים, נקרע הרחוב היהודי בין שתי אידיאולוגיות מודרניות עיקריות: הלאומיות הציונית וזו של הרפורמיזם היהודי־המערבי. ביקשנו לבדוק את דרכה של התנועה הציונית בקזבלנקה בין שתי מלחמות עולם: שורשיה, מסריה, מאבקיה, אופיו הסוציו־אקונומי של גרעין תומכיה, וכן דפוסי התארגנותה ואופני פעולתה.

איתורם של כל חברי התנועה חייב חיפוש אחר אירוע שבו הם היו עשויים להשתתף. עברנו על המקורות שבידינו, שנה אחר שנה, אך רק בשנת 1936 נמצא מבוקשנו – ועידה, שלראשונה נוסדה בה הסתדרות מרוקנית ציונית־ארצית, ובראשה ועד מקומי ייצוגי שנבחר לשרת את מטרות הציונות: איסוף כספים לבניין הבית הלאומי, הפצת השפה העברית העלייה. כאשר חיפשנו את קבוצת היוזמים של ועידה היסטורית זו, נתקלנו בתא ציוני קטן בקזבלנקה, המאכלס קבוצה שונה בתכלית מזו שהכרנו בראשית התקופה הקולוניאלית הצרפתית ושונה מזו שאנו עתידים לפגוש בשלהיה. גילוי זה עורר בנו תמיהה ואת פשרה ננסה להבין בפרקים הבאים.

עיון במקורות העלה שהתא הציוני בקזבלנקה עסק מדי פעם בגיוס כספים למען הקרנות הציוניות, אך עיקר מאמציו הושקעו בעריכת עיתון מקומי, ליאתניר אילוסטרה L'Avenir illustre, שפירושו – העתיד (עיתון עם איורים) ואילו מערכת העיתון תירגמה את שמו – ל־העתיד המצויר.

העיתון נוסד בקזבלנקה, בשנת 1926, בידי יונתן טורש(J. Thursz), מהגר מאירופה המזרחית, ששיקם את התא הציוני בקזבלנקה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אומנם, מערכת העיתון גילתה נטיות פרו־ציוניות ברורות. ואולם, דומה כי על־פי המודל שהוצע בחלקו הראשון של הספר המגמה השלטת בעיתון בתקופה הנדונה כאן אינה ציונית קלאסית אלא רפורמיסטית־לאומית.

הגוון הרפורמיסטי של ליאווניר אילוסטרה בא לביטוי באידיאולוגיית השיקום של החברה היהודית בקזבלנקה במטרה לגאול אותה ממצוקתה הכלכלית, החברתית, הארגונית והרוחנית לפי עקרונות ההשכלה והליברליזם. בניגוד לזרם הציוני הקלאסי, שראה בקיבוץ גלויות ובבניית בית לאומי בארץ־ישראל אפשרות יחידה לשיקום העם היהודי, הרי שהתפיסה שעמדה ביסוד הזרם הרפורמיסטי־הלאומי, היתה שניתן לשקם את העם היוהודי גם במקום מושבו – בתפוצה. הגוון הלאומי באותו עיתון השתקף בניסיון להתאים את החברה היהודית לזמנים המשתנים ולשלב אותה בסביבתה הנוכרית בלי לוותר על ייחודה היהודי ועל מוסדותיה האוטונומיים. לעומת זאת, הגוון הציוני של העיתון בא לביטוי בזיקתו לתהליך הקמת הבית הלאומי בארץ־ישראל. תהליך זה נתפס כמוקד השראה למדד ההתעוררות הלאומית בעולם היהודי כולו, והוכחה שאפשר לקיים ישות לאומית יהודית בעידן המודרני.

הדיון בזרם אידיאולוגי אחד, הזרם הרפורמיסטי־הלאומי ובמאבקיו נגד מתחרהו – הזרם הרפורמיסטי־היהודי־המערבי־הקלאסי – יפגיש אותנו עם הקבוצות החברתיות בקזבלנקה שתמכו באידיאולוגיות אלה, וכן עם האמצעים שהשתמשו בהם כדי להפיצן. כידוע, אחד האמצעים להפצתן היה ייסוד עיתונות יהודית־מקומית שדרכה נלמד על הצורות שבהן עובדו האידיאולוגיות המערביות והותאמו לצרכים הייחודיים של קהילת קזבלנקה ועל האופן שבו הונחלו לציבור המקומי.

מבעד למשקפיהם של הכתבים במערכת ליאווניר אילוסטרה נעקוב אחר המסרים של הזרם הרפורמיסטי־הלאומי בקזבלנקה, דפוסי פעולותיו, מאבקיו ותומכיו, ונעיף מבט גם במתחריו בחברה היהודית. העיקרי שבהם היה העיתון ל'אוניון מרוקיין (L'Union Marocaine), שפירושו – האחדות המרוקנית; בתפיסתו הרפורמיסטית־היהודית־המערבית הקלאסית היה מקורב להנהגת הקהילה הפרו־צרפתית ולממסד כי״ח.

העיתון נוסד בשנת 1932 בידי מזכיר הקהילה א׳ נטף (E. Nataf), כתשובה לעיתון ליאווניר אילוסטרה. חלק ממאבקיו של ליאווניר אילוסטרה יעומתו עם מאבקיו של ל'אוניון מרוקיין במטרה למקם את ליאווניר אילוסטרה בקשת הדעות, שרווחו בזירה היהודית־הקזבלנקאית, וזאת בניסיון לאמוד את משקלו היחסי לעומת גורמים אחרים שפעלו באותה עת.

בדפים הבאים נוזמן לוועידה הארצית הראשונה של התורמים לקרנות הלאומיות במרוקו. בוועידה שהתכנסה בקזבלנקה בשנת 1936, נתוודע אל התא הקזבלנקאי־הציוני, שחבריו הם גיבורי הדיון. כדי לפענח את סימני השאלה שמפגש זה מעורר נחזור עשר שנים לאחור, לשורשיו של התא הציוני ולימי ייסוד ביטאונו; משם נתקדם בצורה מעגלית עד אשר נחזור לנקודת המוצא: שנת 1936, שבה התרחש המפגש ההיסטורי שבו נפתחת היחידה. בד בבד :שהזר את הנתיב שהוביל את חברי הקבוצה מהציונות הקלאסית אל הרפורמיזם הלאומי יבחזרה, כבתנועה ספיראלית, לציונות מורכבת, אך מעורה יותר בהוויה המקומית.

השנה שנת 1936. קבוצה המונה כמה עשרות משכילים צעירים, והמכנה עצמה ״ידידי ל'אווניר אילוסטרה", מוזמנת לקחת חלק בוועידה ארצית של קהילות מרוקו למען התרמה לקרנות הבית הלאומי.

היוזם: י׳ טורש, מהגר ממזרח אירופה. מקום הכינוס: קזבלנקה.

בין המשתתפים אפשר למצוא קבוצה מקהילת פאס (Fes). חלקם עוד זוכרים שעירם היתה בין חלוצי המחנה הציוני במרוקו. עם הכיבוש הצרפתי נדם קולו של מחנה זה ושנים רבות לא נמצא מי שיישא את הדגל הציוני במקומו; עתה, בזכות היוזמה הקזבלנקאית הם מקווים להחזיר עטרה ליושנה; אך רב המרחק בין דור המייסדים בפאס – אחת הקהילות השורשיות והמפוארות של מרוקו – לדור היורשים בקזבלנקה: עיר צעירה, שאף לא הופיעה על מפת המרכזים היהודיים החשובים בראשית המאה.

אגודת ״חיבת ציון״, שנוסדה בשנת 1909 בפאס, על־ידי אחדים מנכבדי הקהילה, ניהלה במשך שנתיים התכתבות עם המוסדות הציוניים בשפה עברית מתובלת ברמיזות מקראיות. אגודת ״קול המבשר״, שנוסדה אף היא בפאס, בשנת 1917, פעלה במשך חמש שנים למען הפצת השפה העברית והעלאת יהודים מקהילות פאס וצפרו (Sefrou) לארץ־ישראל (יהודה, תשמ״א, עמודים 89-86).

כדי להמשיך את פועלן של שתי אגודות אלה התקבצו קומץ צעירים סביב העיתון החילוני, ליאווניר אילוסטרה, הכתוב בשפה הצרפתית, אף שבשמו העתיד, לא מופיע כל אזכור לציון ובין דפיו ספק אם נמצא קול קורא לעלייה.

אתם הקוראים ודאי תוהים: ציונות ללא ציון, ללא עברית וללא עלייה – דווקא בקרב יהדות, שזיקתה לציון, לשפת הקודש ולמצוות העלייה לרגל היתה במשך שנים מן המפורסמות?!

אכן, סיפור התפתחותה של התנועה הציונית במרוקו מעורר תמיהות, וללא הבנת ההקשר ההיסטורי הרחב הוא יהיה מורכב מתהיות וחידות בלתי־פתורות. לפיכך, נדון בדפים הבאים בתהליכים היסטוריים המהווים נדבך הכרחי לניסוחם של הסברים היסטוריים.

ממזרח וממערב-כרך א'- מאמרים

ממזרח וממערב כרך ראשון.

ערך ח.ז.הירשברג בהשתתפות אליעזר בשן – תשל"ד

אוניברסיטת בר-אילן בחודש שבו נגאלו ישראל, תשל"ד. ממזרח וממערב- כרך ראשון

המחלוקת בין הרומאניוטים לספרדים, כשהראשונים אינם מוכנים לקבל את סמכותם של חכמי המגורשים שאין בידם כתב־סמיכה, ואלה האחרונים מזלזלים בחכמתם ובתורתם של הרבנים הרומאניוטים תושבי הארץ, ואינם מקבלים את מרותם של הדיינים הראשיים בקושטא המאושרים — או לפחות המוכרים — על ידי השלטונות העות׳מאנים גרמה, שלאחר פטירתו של ר׳ אליהו מזרחי נתבטלה משרת הדיין הראשי בעיר הבירה ויהדות הקיסרות נשארה ללא דובר רשמי, שייצג אותה לפני השלטונות

הערת המחבר : נדמה, כי יש לקבל את דבריו של ר׳ יוסף סמברי (נויבויאר א, עמי 138), כי הסולטאן מוחמד המכונה ״הכובש״ (את קושטא, 1453) הטיל על ר׳ משה קפסאלי, שהיה הדיין הראשי בקושטא עוד מימי הביזאנטים, להיות הממונה על היהודים במדינה בכל הנוגע לתשלום מסים וכדו'. זו בעצם היתה דרך הכרתם של הנשיאים וראשי הגולה על ידי השלטונות בימי רומא והכליפים. יש תקדים גם להטלת תפקיד זה על הראש הדתי — כלומר איחוד משרת ראש הגולה וראש הישיבה — כפי שקרה בימיו של הגאון שמואל בן עלי (סוף המאה הי״ב לסה״נ). ייתכן שגם הביזאנטים נהגו כך ואת מנהגם קיבל הסולטאן הראשון שמשל בקושטא. סמברי מספר (שם) כי ר׳ משה קפשאלי (כתיב זה יותר נכון) זכה למעמד שווה עם המופתי (כלומר שייך אל־אסלאם, המנהיג הדתי המוסלמי הגבוה בדרגה בקיסרות) וישב בדיואן המלכות (כלומר במועצת הסולטאן). זו היא הפרזה — אבל בהסתמך עליה העניקו היסטוריונים יהודים במאה העברה לר׳ משה את התואר חכם באשי, משרה שנוצרה רק בימיהם הם. ואין להאריך בזח כאן. מכל מקום ר׳ אליהו מזרחי אף פעם לא מילא תפקיד של ״גובה מסים״ – אף כי היה הדיין הראשי.

חכמי הרומאניוטים צדקו בהתריסם נגד המידות המגונות, שנתגלו אצל חלק מהמגורשים. ואין להאשימם כי לא צפו את הברכה שעתידים היו המגורשים להשפיע על כל היהודים בעולם, ההתעוררות שעוררו ללימוד התורה, משהתחילו לבוא לארץ תלמידי־חכמים מובהקים, גדולי תורה, מלאים מצוות, ולייסד כאן ישיבות, שבהם הרביצו תורה לרבים. כי אכן נתקיימו באותם הדורות דברי הנביא: מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל (ישעי׳ מט: כא). בין המגורשים קמו לפתע כוחות תורניים, שכאילו היו רדומים במשך זמן ארוך, כי לא רבים שתו לבם אליהם בספרד הספוגה תרבות נוצרית עוינת לתורת ישראל.

חכמי התושבים גם לא ראו את הטובה שתצמח להרבצת התורה על ידי ייסוד בית־הדפוס העברי הראשון בקושטא, שנתיים לאחר הגירוש.

הערת המחבר : הרשיון ניתן רק להדפסת ספרים באותיות עבריות או לאטיניות. הדפוס באות ערבית, שבה השתמשו גם התורכים והפרסים, נחשב בעיני חכמי הדת המוסלמים ל״בדעה״ (חידוש המתנגד לדת), והותר רק בראשית המאה הי״ח. כידוע אין מדפיסים עד ימינו בארצות מוסלמיות את הקוראן באותיות נעות, אלא מגלופות, שמעיקרא הכינו אותן על פי כתב ביד.

בבית דפוס זה, ושני שהוקם בשאלוניקי, נדפסו ספרים רבים, החל מספר הטורים לר׳ יעקב בן הרא״ש, שבאמצעותם נתאפשרה הפצת תורה וחכמה בין היהודים. כפי שכבר צוין היה העדר בית־דפוס במגרב, חוץ משני נסיונות שלא הצליחו, ללא ספק בעוכרי התפתחותה האינטלקטואלית של האוכלוסיה.

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמךפרשת השבוע לך לך

לאור חכמי מרוקו מאתה מלקטהרב אברהם אסולין

מוסדות תפארת מיכאל – אתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה

ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (יב, א).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, אמרו רז"ל (בר"ר לט, ט) שלא אמר המקום במפורש כדי להרבות לו שכר. במסכת אבות כתוב (אבות ב, י) "ושוב יום אחד לפני מיתתך", וכי אדם יודע מתי ימות?! … תירצו 

– ישוב היום, שמא מחר ימות ונמצא כל ימיו  בתשובה. ובזוה"ק אמרו, שהנשמה נקראת "אברהם" , ועפ"י זה, מה שכתב המדרש שלא גילה לו הקב"ה לאברהם להיכן ילך, כי הקב"ה אומר לנשמה לך לך מארצך וכו', ולא רצה לגלות עד היכן יגיע, כדי להרבות שכר התשובה של כל יום ויום. ומזה "אעשך לגוי גדול", שהם המלאכים הנבראים

ע"י תשובתו של כל ימי חייו.

ויקח אברם וכו' "אשר עשו בחרן"  (יב, ה).

כתב הדיין הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל מרבני  העיר מכנאס, בספרו אמרי ברוך, שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וכו'. ויש להתבונן מזה השגחת השי"ת כי היה רצונו שיהיו אברהם ושרה מכניסים בני אדם תחת כנפי השכינה, ויתכן דלהכי כבש מעיינם ולא הולידו עד זקנותם? – שאם היו יולדים בנערותם היו משגיחים רק על בניהם לחנכם בדרכי ה' כי מצוה זו עליהם רמיא, והיו נשארים כל בני דורם בלא השגחה ולא ידיעת השי"ת… לא כן עכשיו שהיו עקרים היתה השגחתם על כל בני דורם וזכו לקרבם תחת כנפי השכינה.

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…

כתב  רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אליהו זוטא, נראה לפרש הכפל "לך לך", היינו לך לך לבדך, מבלי שירשו בני אדם ומבלי להודיע להם, אלא בהסתר, כאילו אתה יוצא מחוץ לעיר. וגם שלא תצאו יחד אתה ושרה כדרך הנוסעים מעיר לעיר, אלא כל אחד לבדו, כי אם תעשו רעש ביציאה כדרך הנוסעים יהיה לך עיכוב. "ומארצך" – מישיבת ארצך, וכן מסיבת "מולדתך" שהם בני משפחתך, ויותר מזה מסיבת "בית אביך". ולא יצאו אתך אפילו חמורים וגמלים אלא אתה לבדך, כדי שלא יוודע להם שאתה נוסע לארץ ישראל ויעכבוך,  בגלל השכונה שגרת בה, ומחיבת הקריבה שקשה להם פרידתך מהם ויעכבוך.  ואמר: "אל הארץ אשר אראך", א"כ אברהם יאמר מי יראה לי הדרך אשר אלך בה, כי לא ילכו עימו אפילו חמורים וגמלים כדי שלא ירגישו בו בני העיר. לזה השיב לו הכתוב: " אל הארץ אשר אראך" – כי השי"ת יראך הדרך אשר תלך בה בלי פח ומורא. ונראה לי לפי זה, שהכתוב גילה לאברהם  המקום אשר הוא הולך, אלא הזהירו שלא יגלה לבני דורו מטע שאמרנו שיעכבוהו. 

ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה(יב, ג).

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל  בספרו נשמת חיים, יש לדקדק, למה אמר מברכיך לשון רבים, ומקללך לשון יחיד? ועוד , היה לו לומר ואאור מקללך כמו ואברכה מברכיך… ועוד – למה שינה מקללה לאררה היה לו לומר אקלל מקללך, ואפשר לומר, כי על ידי הברכה שיתברך המברך יתרבו המברכים ויתמעטו המקללים, ואף אם ישאר רק אחד שיהיה בטל מיעוטו, גם כן אאור אותו, כדי שלא ישאר שום מקלל. או אפשר שהיו לו אהובים הרבה שהיו מברכים אותו, והיו לו מעט שונאים היפך הזמן הזה שרבו השונאים על האוהבים, ולכן כתב זה בלשון רבים וזה בלשון יחיד. והקדים ואברכה ואיחר אאור, להורות נתן, שלענין הברכה יברך המברך בהקדם האפשרי. ובקללה לא יאור המקלל תיכף, שמא יתחרט, ואם לא יתחרט אז אאור, לכן אמר אאור ולא אקלל, כי אאור יש בה ברכה וקללה, בלא וא"ו יש בה שני פירושים "אורה" "וארירה".

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכו' (יב, ד).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, אברהם אבינו ע"ה בא להודיע, שאפילו  אם היה ה' מדבר עמו קשות היה הולך, והטעם הוא, על האמירה בלשון רכה ללכת מארצו לפיסו על קושי הפרידה. לזה בא לשלול שלא בעבור שפייסו בלשון רכה הלך, ואם לא כן לא היה הולך, אלא אברהם השווה האמירה לדיבור, וכאילו דיבר אליו קשות, ועם כל זה הלך. ויהיה כאשר כמו שדיבר, וכן כאשר עשה כן אעשה לו.

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנהבצאתו מחרן (שם).

כתב הרב יוסף בן הרוש זצ"ל בספרו אהל יוסף, ומה בן חמש שנים בלא חטא, כך אברהם בן שבעים שנה היה כמו בן חמש. ובאומרו בצאתו מחר"ן, אותיות רחמן, בא לרמוז, שתמיד היה רחמן מיום יציאתו מרח"ם אמו, ומדתו  לרחם על עוברים ושבים, מאכיל אותם ומשקה אותם .

הודעה משמחת

ניתן לקבל במיל את סדרת

חוברות תורת אמך

     הלכה ומנהג ליוצאי מרוקו וצפון אפריקה

בברכת שלום שלום

הרב אברהם אסולין

לתגובות:a0527145147@gmail.com

LE STATUT DES JUIFS MAROCAINS Quel fut le statut des Juifs avant le Protectorat?

 

david bensoussanLE STATUT DES JUIFS MAROCAINS

Quel fut le statut des Juifs avant le Protectorat?

Avant le Protectorat, les Juifs – et les Chretiens – avaient un statut de dhimmis que l'on traduit par proteges ou toleres. Ils etaient soumis a un impot special, la jiziya. Leur statut aurait ete edicte dans le pacte d'Omar au debut du VIIIe siecle mais ce fut Al-Marwadi qui codifia ce statut dans le detail au XIe siecle. Ce statut visait a faire en sorte qu'ils aient des droits inferieurs a celui des Musulmans. Dans son ouvrage La saga des Juifs d'Afrique du Nord, Andre Chouraqui resuma les douze conditions qui, selon Al-Marwadi, pouvaient garantir la personne et les biens du dhimmi: « Les six premieres, considerees comme les plus importantes, lui font un devoir absolu de ne pas toucher au Coran par raillerie ou pour en fausser le texte; de ne pas parler du Prophete en termes mensongers ou meprisants; de ne pas parler de l'islam avec irreverence; de ne pas toucher aux femmes musulmanes, fut-ce dans le mariage, qui demeure toujours interdit entre dhimmis et musulmanes (mais non entre Musulmans et femmes juives ou chretiennes); de ne rien tenter pour detourner le Musulman de sa foi et bien entendu de respecter sa vie et ses biens, de ne rien faire pour aider les ennemis de l'islam, ni leurs espions. Six autres regies sont considerees selon Al-Marwadi comme secondaires, c'est-a-dire que leur violation n'est pas consideree comme devant automatiquement annuler le contrat de la dhimma. En vertu de ces dernieres regies, les dhimmis seront tenus de porter un vetement distinctif, avec une ceinture et une piece d'etoffe jaune pour les Juifs, bleue pour les Chretiens; ils ne devront jamais batir des synagogues ou des maisons plus hautes que celles des Musulmans; ils ne devront jamais se livrer publiquement a 1'exercice de leur culte, faire entendre leur cloche ou leurs trompettes, leurs prieres ou leurs chants; ils ne devront jamais boire le vin en public, ni faire etalage en ce qui concerne les Chretiens, ni de leurs croix, ni de leurs pourceaux; ils devront ensevelir leurs morts discretement et sans faire entendre ni leur priere, ni leurs lamentations; enfin, il leur est interdit de posseder des chevaux, animal noble : ils devront se contenter d'utiliser des anes ou a la rigueur, des mulets.»

Les Juifs avaient une autonomie religieuse complete. Le tribunal rabbinique s'occupait du statut civil et reglait des differends entre Juifs. Quant aux differends entre Juifs et Musulmans, ils dependaient du representant du Makhzen. Par ailleurs, il existait un comite de sept notables et de trois rabbins, le Ma'amad (egalement appele Jama' Al- Yahoud ou Junte dans le Nord du pays), qui representait et gerait la communaute. Le Nagid etait a la tete du Ma'amad et devait etre approuve 1r le Makhzen. Le Cheikh El-Yahoud etait charge du maintien de l'ordre public. II etait subordonne au pacha de la ville et le representait au quartier juif, le Mellah.

II faut egalement mentionner que des notables juifs servirent le sultan avec grande fidelite : sous Moulay Slimane, Abraham Siksou fut charge des finances et Isaac Pinto fut tresorier; Moses Benasuli fut chef de la douane de Tanger; Messod Cohen et Meir Cohen furent agents nrlomatiques. II faut ajouter a cette liste les Negociants du roi installes a Mogador dont certains furent des conseillers et des intimes du souverain.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר