אשרי האיש -תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו
רבנים ואישים במשפחת מויאל המעטירה לדורותיה
משפחתנו ־ משפחת מויאל, הינה משפחה בעלת שורשים עמוקים ואיתנים, אשר בתולדות ימי יהדות מרוקו וספרד נחקק שם משפחה זה באותיות של זהב, שכן במשך השנים כיהנו רבים מבניה כרבני ערים וקהילות שונות, וכן היו מבני המשפחה ששימשו כאישי-ציבור שפעלו גדולות ונצורות לטובת הכלל והפרט, כך ששם משפחה זה שימש כסמל ודוגמא של לימוד תורה, התנהגות למופת ועזרה לזולת, מתוך אהבת חסד וטוב לב.
בשורות הבאות ננסה בעז"ה לשרטט קווים קצרים מתומצתים אודות חשובי ונכבדי המשפחה במשך השנים, כמו גם קורות חייהם וציוני דרך משמעותיים אשר אירעו עימם ברבות הימים, למען ידעו דור אחרון כור מחצבתם, ועל השורשים המוצקים המסתעפים באילן רב-פארות זה של משפחת מויאל.
הרב מכלוף ן׳ מוייאל זצ״ל – דיין בתארודנת ומחכמי מוגאדור
רבי מפלוף בן רבי יהודה מויאל זצ״ל, התגורר בצעירותו בעיר ״תארודנת״, שם אף כיהן כדיין ומורה צדק. לאחר מכן, עקב מחלוקת שהתגלעה בקהילת תארודנת, עקר משם רבי מכלוף ועבר להתגורר בעיר מוגאדור, שם הוא נמנה על חכמי העיר, והיה ידוע כבעל מופת (״בעל מעשים״ – כפי שהגדירו זאת), וכמה וכמה סיפורי פלא והוד סופרו אודותיו. כן התבלט בחסידותו ובפרישותו היתירה.
אודות יחוסו הרם סיפרה נינתו, בת נכדו הדיין הרה״ג רבי מסעוד מויאל זצ׳׳ל, שמאביה ולמעלה בקודש היו במשפחה כ״ב דיינים!
בהסכמה על הספר ״רוח יעקב״ (לר״י בן שבת, ליוורנו תרמ״א) מכונה רבי מכלוף: ״הרב חסידא קדישא״ – תואר המלמדינו על מעמדו הרם והנישא, והערצת בני דורו אותו. בספר ״מלכי רבנן״ כותב עליו בערכו: ״מו"ה מכלוף מוייאל זצ׳׳ל, אחד מחכמי מוגאדור… והוא היה מתחסד עם קונו ובעל מעשים, וחי למעלה מתשעים שנה״. עכ״ל.
פטירתו מן העולם הייתה מתוך מסירות נפש והקרבה למען הכלל, ומעשה שהיה כך היה: באחת השנים הייתה עצירת גשמים ממושכת רח"ל, ובצורת איומה שררה שם באזור. אשר על כן ערכו יהודי הסביבה עצרת תפילה וזעקה בבית העלמין המקומי, בכדי לעורר רחמי שמים, כשלפני התיבה עובר רבי מכלוף הישיש זצ״ל כשליח ציבור, לאור בקשת בני הקהילה. שעות ארוכות עמד רבי מכלוף והעתיר בתפילה לפני שוכן מרומים, עד אשר תקפתו צינה ממנה נפל למשכב, שממנו לא קם. נטמן בבית העלמין במוגאדור. יצוין בזאת, כי אודות לשני ימי חייו יש אומרים, כי הוא אף עבר את גיל המאה (זאת בניגוד למובא לעיל מהספר מלכי רבנן שהוא חי ׳למעלה מתשעים שנה׳). זכותו תגן עלינו.
רבי מסעוד בן מוייאל זצ״ל – מו"ץ באלקצר
לא נודעו פרטים רבים אודות רבי מסעוד זצ״ל, כי אם מה שכתב עליו בערכו בספר ״מלכי רבנן; ונצטט בזה את לשונו של מלכי רבנן אודותיו:
״מורינו הרב מסעוד בן מוייאל זצ״ל, מורה-צדק בעיר אלקצר וחי במאה החמישי, ויש פסק-דין ממנו בספר ״משפט וצב״י״ חלק א׳ סימן רמט זמנו ש׳ תפ״ט, ובחלק ב׳ סימן י״ז. ובשו"ת ״ויאמר יצחק״ חלק א׳ דף כ״ט ע״ג, מזכיר שאלות ותשובות מהרב הנזכר. ונתבקש בישיבה של מעלה בטבת שנת ת"ץ, וראיתיו חותם בפסק-דין אחד בשנת תפ״ו פ״ק. ובאיזה זמן היה בטיטואן, ראה בשו"ת ״משפט וצב״י״ חלק ב׳ סימן י״ח שחותם בטיטואן בפסק־דין.
הרב יהודה בן מוייאל זצ״ל – ראב׳׳ד מוגאדור
רבי יהודה בן רבי מכלוף מויאל זצ״ל, נולד בעיר תארודנת בין השנים תקפ״ח-תק״צ, לאביו (ראה בערך הקודם אודותיו) הדגול, ולאמו הרבנית לבית שבת (מצאצאי רבי יעקב בן שבת זצ״ל – הקדמון).
כבר מנעוריו קיבל על עצםו עול תורה ויראה מתוך שקידה והתמדה, עד שבעודו נער צעיר סיים ללמוד את כל הש״ס, ואף נבחן עליו אצל גדולי תלמידי החכמים, ועמד בכור המבחן בהצלחה יתירה.
למד בישיבתו של דודו אחי-אמו הגאון רבי יעקב בן שבת זצ״ל, שקירבו איליו מתוך חיבה יתירה ואהבה גדולה, וכלשון רבי יהודה זצ״ל בהסכמה לספר ״רוח יעקב״ שחיבר דודו-רבו: ״..הרב המחבר זלה״ה גדלני כאב את בן ירצה… וכה דיבר אלי בחייו, לשום את שמי שם האחד יקטן, ולעשות רצונו חפצתי, זכותו תעמוד לי..״ עכ״ל שם.
כבר בשנות בחרותו הוטלה על שכמו של רבי יהודה אדרת הדיינות, כאשר נתמנה לדיין ומורה צדק בקהילת סאפי. בין השנים תרל״ז-תרל״ט העביר רבי יהודה את מקום משכנו מקהילת סאפי לעיר מוגאדור, בה נתמנה תחילה לרבנות במקביל לרבנים נכבדים אחרים, כשלאחר מכן – בשנת תרס״ב בערך ־ עלה לכהן פאר כראש אב בית דין ומרא דאתרא של קהילת מוגאדור.
בנוסף לגאונותו המופלאה ובקיאותו הרחבה בכל מכמני התורה, היה גם כן בקי וגאון בחשבון ומתמטיקה, אף שכמובן לא למד אף פעם מקצוע זה באוניברסיטה. כן היה אציל נפש, שתקן, ודבורו עם הבריות בנחת ובענוותנות יתירה, מתוך הכנעה בפני כל אדם.
רבים נושעו על ידי תפילותיו וברכותיו, וסיפורי פלא רבים נשתמרו בפי יוצאי מוגאדור על כך. ונביא בזה סיפור אחד מיני רבים, שסופר ע״י בן־זקוניו רבי יצחק זצ״ל. פעם באו אליו תושבי המללאח (-השכונה היהודית) של מוגאדור ותינו בפניו את צרתם, אשר מדי שנה בתקופת הגאות, עולים המים ומציפים את בתיהם, כך שישנם משפחות עניות הנשארות ללא קורת גג לראשם. יצא איתם רבי יהודה אל שפת הים ומקלו בידו, וכאשר הגיע! לים נטה רבי יהודה קו בחול, ואמר לים: ״עד כאן תעבור!״. ואכן, מיני אז והלאה לא עברו המים קו זה, ויהי לפלא.
בסוף ימיו עלה לארץ ישראל בעקבות חלום מופלא שחלם, כשהוא ממנה את בנו רבי מסעוד זצ״ל לממלא מקומו וממשיך דרכו. בבואו לארץ התיישב בעיר הקודש ירושלים, שם מונה ־לאחר הפצרות מרובות – כחבר בית דין, עד שלאחר ארבעה חדשים בלבד השיב את נשמתו הטהורה לבוראה באופן פלאי, אחר לימוד משותף עם מנין נכבדים וטבילה במקווה טהרה, במוצש׳׳ק כ״ט טבת שנת תרע״א, ונטמן בחלקת המערביים שבהר הזיתים. על קברו נחקק: ״פה נמס נר המערבי״. זכותו תגן עלינו.
כתבי יד מרובים בכל מקצועות התורה נותרו בעזבונו של רבי יהודה, חלקם הגדול נדפסו על ידי נכדיו בספר ״שבט יהודה״ – שדת ודרושים.
הותיר אחריו את ילדיו: רבי דוד, מרת מסעודא, מרת שרה, רבי מסעוד, מרת מזל, מרת ציפורה, רבי יצחק ורבי יהושע, זכרונם לברכה.