ברית מספר 38 בעריכת מר אשר כנפו- ד״ ר אלישבע שטרית המאבק על עיצוב דמותה של קהילת מרכש בשלהי שלטון הפרוטקטורט.

ברית מספר 38 בעריכת מר אשר כנפו– ד״ ר אלישבע שטרית המאבק על עיצוב דמותה של קהילת מרכש בשלהי שלטון הפרוטקטורט.

מהיבטים שונים היו הבחירות של שנת 1936 שונות מכל מה שידעה עד אז החברה היהודית של מרכש, כי הם שימשו זירה למאבק בין הקבוצות השונות שהרכיבו את החברה היהודית: מאבק אחד היה בין בני הדור המבוגר והמסורתי של העילית הוותיקה, רובם לא ידעו צרפתית וכל שאיפתם הייתה לשמר את סדרי החברה של העולם הישן, לבין בני הדור החדש של אותה עילית וותיקה שהמפגש עם התרבות האירופית וההשכלה שרכשו במוסדות הצרפתים השפיעו עליהם ודרכנו אותם להירתם לפעילות ציבורית למען קידומה של החברה הנחשלת של מרכש. זירה אחרת של מאבק הייתה של בני המלאח מהשכבה העממית, כאלה שלמרות שרכשו השכלה והתקדמו בסולם הכלכלי, שערי ההנהגה נותרו סגורים בפניהם. ועוד זירה הייתה של בני המחוז שזה מקרוב התיישבו בעיר. חלק מהם הגיעו לעושר רב ורכשו השכלה כללית או יהודית, אבל בני מרכש 'האוטנטיים' בזו להם והמשיכו לראות בהם כפריים ו'שלוחים' והם לא נתפסו לא ע״י העילית הוותיקה ולא ע״י ילידי מרכש 'האוטנטיים' ראויים לקחת חלק בהנהגה או לשמש בה בתפקידים מרכזיים.

למעשה, המאבק בין בעלי הגישות השונות היה יותר מכל דבר אחר מאבק על עיצוב דמותה של החברה היהודית של מרכש – מאבק שעתיד היה לקבוע באיזו מידה תישאר החברה מסוגרת בדי אמות המלאח עם הנורמות המסורתיות של העולם הישן, או אם היא תיפתח בקצב מהיר יותר לתהליכי המודרניזציה, שכבר חדרו לתוכה.

מקורות מהתקופה ומסרנים שבעצמם השתתפו בבחירות הללו, מתארים מאבק קשה בין בעלי הגישות השונות, כאשר כל צד משתמש בתעמולה אגרסיבית נגד הצד שכנגד. החוגים השמרניים הציגו את הרפורמיסטיים, כתמימים, 'אנשי קדמה' לכאורה, מהפכנים, קצרי רוח, חסרי הבנה של המציאות הפוליטית וברצון להחדיר אורח חיים חילוני ואפיקורסי לקהילה. לעומתם האשימו הצעירים את חברי ההנהגה 'הזקנים', זקנים – לאו דווקא מבחינת גילם אלא מבחינת תפיסת עולמם- בתרבות שלטון דיקטטורית, באינטרסנטיות, באדישות לענייני הכלל ובהתנגדות נחרצת לרפורמות ברוח הקדמה.

על הבחירות הללו כותב גולדנברג, מורה ולימים מנהל בכי״ח כך: "בפעם הראשונה אנו עדים במרכש לתעמולה של שתי קבוצות מוגדרות המעוניינות להיבחר[…] מי מהן תנצח? הצעירים או הזקנים? אם הזקנים ינצחו הרי שאיתם יבוא הקץ ויסתם הגולל על כל התוכניות היפות של הצעירים – הן תשכחנה ותשקענה בתהום הנשייה".

ברם, המאבק העיקש שניהלו מייצגי העולם הישן היה מאבק מאסף. מרדכי קורקוס הודח מהנשיאות ורק שניים מדור ההנהגה הוותיקה נבחרו. סיום כהונת מרדכי שם קץ לשלטון 'שושלת' הענף הזה של המשפחה ששלטה מעל למאה שנים (1832- 1936) והייתה בין הגורמים המרכזיים שהשפיעו על דמותה השמרנית של הקהילה. כריאקציה לשלטון הממושך של משפחת קורקוס לא עלתה משנת 1936 ואילך כהונת נשיא הוועד על שתי קדנציות רצופות. כמו כן ייצגה ההנהגה את הקבוצות השונות שהרכיבו את החברה היהודית, ובהם מתמערבים מהעילית המסורתית ומתמערבים מהבורגנות החדשה שצמחה תחת שלטון הפרוטקטורט. יתר על כן, בין השנים 1937- 1945 נבחרו לעמוד בראש הקהילה, בזה אחר זה, אישים שלא נמנו עם העילית הוותיקה של הקהילה והם אפילו לא נולדו ולא התחנכו במרכש אלא בישובי המחוז הבולט ביניהם הוא הרב פנחס כהן, יליד טרודנט. והאחרים היו רבי אליעזר וזאנה יליד סידי ־האל ויוסף ביטון.

ד״ר אלישבע שטרית המאבק על עצוב דמותה של מרכש

עמוד 23