מורשת יהדות מרוקו

פרשת וארא-אפרים חזן

בְעֶשֶׂר מַכּוֹת אֶת מִצְרַיִם עֹנָּה / בַַּמִּדָּה אֲשֶׁר מָדְדוּ, מָדַד לָהֶם

נימת הייאוש הנשמעת מפי בני ישראל ואף מפי משה עצמו בסוף פרשת שמות בטענה 'וְהַצֵּל לֹא הִצַלְת אֶת עַ מֶךָ…' (שמ' ה, כג), מתחלפת בנימה של תקווה גדולה עם הבטחת ה' 'עַתה תִרְאֶה אֲשֶר אֶעֱשֶה לְפַרְעֹה…' (שמ' ו, א). הבטחה זו בפסוק האחרון של פרשת שמות מציינת הן את הגאולה העתידה לבוא והן את העונש הראוי לפרעה ולמצרים בבחינת 'וְגַם אֶת הַּגֹוי אֲשֶר יַעֲבֹדּו דן אנֹכִ י…' (בר' טו, יד(. התקווה לגאולה ולהענשת האויב מתחזקת בפרשת וארא המזכירה את אבות האומה ומציבה ארבע לשונות של גאולה. התהליך המעשי של הגאולה מתחיל, ועל אדמת מצרים מתחילות לנחות עשר המכות עד למילוי ההבטחה 'וְאַחֲרֵּי כֵּן יֵּצְאּו בִרְֻכש גדֹול' (בר' טו, יד(. מעבר זה מייאוש לתקווה, משעבוד לקראת גאולה, עמד לנגד עיניהם של יהודים. לאורך הגלות המרה, מעומק השעבוד, הרדיפות והגזרות, חלמו יהודים בכל הדורות על כוס ישועות שתימזג ותתמזג עם כוסות הסדר ולשונות הגאולה, וסיפור יציאת מצרים על כל שלביו היה מעין דוגמה לגאולה העתידה. לא ייפלא אפוא כי פייטנים בכל הדורות – כמו חכמי האגדה שלפניהם וכמו הדרשנים לדורותיהם – העמידו את סיפור יציאת מצרים במרכז יצירתם; תהליך הגאולה ועשר המכות, יציאת מצרים לפרטיה, קריעת ים סוף וכיוצא בזה – לכל אלה הקדישו פייטני ישראל ממיטב פיוטיהם. ברשימה זו אנו מבקשים להציג פיוט העוסק בעשר המכות שכתב ר' דוד בן אהרון חסין, פייטנה המובהק של יהדות מרוקו. שיריו מושרים בהזדמנויות שונות, ואין קובץ פיוטים מצפון אפריקה שלא יכלול שירים משל ר' דוד. שניים משיריו, 'אערוך מהלל ניבי', המספר בשבחי אליהו הנביא ומיועד למוצאי שבת ולברית מילה, והשיר 'אוחיל יום יום אשתאה', המספר בשבחיה של טבריה, הפכו נחלתן של כלל קהילות ישראל במזרח, ונדפסו בקבצים רבים ואף בסידורי תפילה.

סז. אזכיר מעללי יה

על עשר המכות. בתיאור מדה כנגד מדה בעשר המכות. שיר מעין אזור בן שש עשרה מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור. במחרוזת האחרונה נוספה צלע לטור האזור. חריזה: אאאא בבבא גגגא וכוי.

משקל: אחת עשרה הברות בטור.

כתובת: פיוט על עשר מכות בטעמם ונמוקם כפי מה שארז״ל [=שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] במדרש. והוא נעם ׳יחיד ומיוחד׳ או נעם ׳אהגה כיונה׳.

סימן: אני דוד בן אהרון חזק. [נ״י: שיר יסדתי על י׳ מכות על פי טעמם ונימוקם במדרש כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים בפרשת וארא ובפרשת בא אל פרעה…].

מקור: א- לב ע״ב; ק- לד ע״ב; נ״י 5350 – 4 ע״ב.

אַזְכִּיר מַעַלְלֵי יָהּ, שׁוֹכֵן גְּבוֹהִים

הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ מִכָּל צָרֵיהֶם

גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים

כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

5– נֶאֱמָן אֱלֹהֵי קֶדֶם מֵעוֹנָה

כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה

בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת אֶת מִצְרַיִם עִנָּה

בַּמִּדָּה אֲשֶׁר מָדְדוּ מַדַּד לָהֶם.

יָעֲצוּ עֵצוֹת הִגְדִּילוּ רָעָתָם

 10- מִנְּשֵׁי עַמִּי מָנְעוּ טְבִילָתָם

 בְּמִקְוֵה מַיִם לְמַעֵט לְדָתָם

אֱלֹהִים הָפַךְ לְדָם יְאוֹרֵיהֶם.

דָּנָם חִיְּבָם שַׁדַּי הֶעֱנִישָׁם

וַיָּשֶׁב לָהֶם גְּמוּלָם בְּרֹאשָׁם

-15 לוֹקְטֵי שְׁקָצִים שָׁמוּם, שָׁרַץ אַרְצָם

צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם.

וְאַף גַּם זֹאת הַפּוֹשְׁעִים הַמּוֹרְדִים

בְּזֶרַע קֹדֶשׁ הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים

חוּצוֹת וּשְׁוָקִים הָיוּ מְכַבְּדִים

20-עֲפָרָם כִּנִים הָיָה גְּבוּלֵיהֶם.

דֻּבִּים וּנְמֵרִים אֲרָיוֹת וּכְפִירִים

גָּזְרוּ לְהָבִיא מִתּוֹךְ הַיְּעָרִים

לְשַׂחֵק בָּהֶם מְלָכִים וְשָׁרִים

וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בְּבָתֵּיהֶם.

25 בְּקָרָם וְצֹאנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם

מָסְרוּ בְּיָדָם לַנְחֹתָם לִרְעוֹתָם

רוֹעֶה טוֹב הִסְגִּיר לַדֶּבֶר חִַיָּתָם

כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵהֶם

נְתָנוּם מְחַמְּמֵי מֶרְחֲצָאוֹת

 30-לְעַדֵּן בָּהֶם גּוּפָם וּלְהִתְנָאוֹת

בִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ הִכָּם צוּר צִבְאוֹת

בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.

אוֹיְבֵינוּ לוּדִים כַּסְלֻחִים פַּתְרֻסִים

עַל דִּבְרַת שׁוּמָם יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים

35-נוֹטְעִי כְּרָמִים גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים

אֵשׁ לַהֲבוֹת בָּרָד נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם.

הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם הַמִּצְרִים

בָּהֶם חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים

אָמַר וַיָּבוֹא אַרְבֶּה צוּר יְצוּרִים       

40-וְיִתֵּן לְחָסִיל אֶת יְבוּלֵיהֶם.

רָעִים וְחוֹטְאִים בַּחֹשֶׁךְ נִדּוֹנוּ

כִּי רַבִּים הָיוּ מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

מִצֵּאת מֵאֲנוּ לִקְבוּרָה נִתָּנוּ

לָמָּה יֹאמְרוּ אַף הֵם לוֹקִים כְּמוֹהֶם.

45 וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹרָה הָיְתָה

בְּמוֹשְׁבוֹתָם וְלַמִּצְרִים עֲלָטָה

כָּל בֵּית נְכֹאתָם עֵינֵיהֶם רָאֲתָה

נֶחְפְּשׂוּ וְגַם נִבְעוּ מַצְפּוּנֵיהֶם.

נֶגֶד אֲבוֹתָם צוּר יִשְׂרָאֵל עָשָׂה

50 פֶּלֶא וְהוֹצִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

כְּאִישׁ מִלְחָמָה וּכְגִבּוֹר יָצָא

בַּחֲצוֹת לַיְלָה הִכָּה בְּכוֹרֵיהֶם.

חֵילָם בָּזְזוּ בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה

כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אַף הַשִּׂמְלָה 

55-אֶרֶץ מִצְרַיִם עָשׂוּ כִּמְצוּלָה

לֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם.

זֶבַח פֶּסַח הוּא לְאֵל חַי עֻזֵּנוּ

טוֹבָה כְּפוּלָה לַמָּקוֹם עָלֵינוּ

שֶׁעָשָׂה נִסִּים לְאָבוּתֵנוּ      

60-בַּזְּמַן הַזֶּה בַּיָּמִים הַהֵם.

קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי

אוֹתִי מְמַסְגֵּר יוֹצִיא לַחָפְשִׁי

וְיִבְנֶה כְּמוֹ רָמִים מִקְדְּשֵׁי

שָׁם יָבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם / לָהּ' לְהַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם.

1. 1. אזכר מעללי יה: על-פי תה׳ עז, יב. שוכן גבוהים: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ לג, טז. 2. הנפרע… צריהם: על-פי ערבית לחול, ברכה שלאחר קריאת שמע: ׳האל הנפרע לנו מצרינו׳. 4-3. גדול… עליהם: על-פי שמ׳ יח, יא, וכפירש״י שם, על-פי המדרש. 5. אלהי קרם מענה: כיעי לקב״ה, על-פי דב׳ לג, כז. 6. כי… אמונה: על-פי דב׳ לב, ד, שדן את המצרים כראוי להם, מידה כנגד מידה, על-פי דב׳ לב, ד. 8-7. בעשר… להם: עשר מכות כנגד עשרה דברים שגזר פרעה על ישראל, על-פי במדב״ר י, ב. 9. יעצו רעתם: על-פי יש׳ כח, כט. מכאן ואילך מפרט הפיוט את עשר המכות ואת הנמוקים לכל מכה ומכה. 12-10. מנשי… יאוריהם: על-פי שמו״ר ט, י: ׳מפני מה הביא עליהן דם – מדה כנגד מדה… לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטמאתן כדי שלא יהיו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם׳. 12. הפן לדם יאוריהם: על-פי תה׳ עח, מד. 13. דנם: כמבטח בבר׳ טו, יד. שדי: בנ״י ׳צורי׳. 14. וישב… בראשם: על-פי יו׳ ד, ד. 16-15. לוקטי… מלכיהם: על-פי שמו״ר י, ד: ׳למה הביא עליהם צפרדעים, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להם: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים, ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים׳. 16. שרץ… מלכיהם: על-פי תה׳ קה, ל. 17. הפושעים המורדים: הם המצרים, על-פי יח׳ כ, לח. 18. זרע קדש: כינוי לישראל, על-פי יש׳ ו, יג. 20-19. חוצות… גבוליהם: על-פי שמו״ר י, ז: ׳למה הביא עליהם כנים, לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, ולפיכך נהפך עפרם לכנים…׳. 20. עפרם… גבוליהם: על-פי תה׳ קה, לא; שמ׳ ח, יג. 24-21. דובים… בבתיהם: על-פי שמו״ר יא, ג: ׳למה הביא עליהם ערב לפי שהיו אומרים לישראל: צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים, כדי להיות מצירים בהם, לפיכך הביא עליהם חיות מערבבות…׳. 23. לשחק בהם: להשתעשע במלחמת חיות זו בזו, הלשון על־פי תה׳ קד, כו. 24. ויבוא… בבתיהם: על-פי שמ׳ ח, כ. 28-25. בקרם… ירעהם: על-פי שמו״ר יא, ד: ׳למה הביא להן דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדבריות, כדי שלא יפרו וירבו. אמר הקב״ה: אני אביא עליכם רועה יפה [= דבר שמשמעו מות]׳. 27. רועה טוב: כינוי לקב״ה, על-פי בר׳ מט, כד. הסגיר לדבר חיתם: על-פי תה׳ עח, נ. 28. כצאן… ירעהם: על-פי תה׳ מט, טו. הוסיף ה״א לתקנת המשקל והחרוז. 32-29. נתנום… בלבושיהם: על-פי שמו״ר יא, ה: ׳… שחין למה הביא עליהן, מפני ששמו את ישראל לחם להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין, כדי שלא יוכלו לגע בגופן׳. 32. בלא… בלבושיהם: על-פי איכה ד, יד. 33. אויבנו… פתרוסים: שמות צאצאיו של מצרים, על-פי בר׳ י, יג-יד. 34. על דברת שומם: משום ששמו. 36-34. על דברת… גשמיהם: על-פי שמו״ר יב, ג: ׳למה הביא עליהם ברד לפי ששמו ישראל נטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושיבר את הכל׳. 36. אש… גשמיהם: על-פי תה׳ קה, לב. 38-37. האריכו… חרשים: על-פי תה׳ קכט, ג. 40-37. האריכו… יבוליהם: על-פי שמו״ר יג, ו: ׳ארבה למה הביא עליהן, מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להן ישראל׳. 39. אמר… יצורים: הקב״ה, צור היצורים, אמר ויבא ארבה. 40. ויתן… יבוליהם: על-פי תה׳ עח, מו. הוסיף ה״א לתקנת החרוז והמשקל. 44-41. רעים… כמוהם: על־פי שמו״ר יד, ג: ׳חשך למה הביא עליהן…’ לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצרים והיה להם שם עשר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. אמר הקב״ה: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהם. לפיכך הביא על המצרים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו(ישראל) קוברין מתיהם ולא יהיו רואיו אותן שונאיהם ויהיו משבחים לקב״ה על כך׳. וראה פירש״י לשמי י, כב. 46-45. ולכל… עלטה: על־פי שמ׳ י, כב-כג. 47. כל… ראתה: על-פי שמור יד, ג: ׳… שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתבות ובמטמונות…׳ הלשון היא על-פי מל״ב כ, יג. 48. נחפשו… מצפוניהם: על-פי עו׳ א, ו. 50-49. נגד… פלא: על-פי תה׳ עח, יב, והשווה מדרש שה״ש ב, ח.49. צור ישראל: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ ל, כט. 50. אבן הראשה: כינוי לישראל על-פי זכ׳ ד, ז. 51. ראש… יצא: על-פי יש׳ מב, יג. 52. בחצות… בכוריהם: על-פי שמ׳ יב, כט. 54-53. חילם… השמלה: על-פי שמ׳ יב, לה.53. חילם: עשרם. בתורת שאלה: על-פי שמ׳ יב, לה. 55. ארץ… כמצולה: ריקה כמצולה שאין בה דגה. על-פי שמו״ר ג, יד. 56. לא… ידיהם: על-פי תה׳ עו, ו. 57. זבח… עזנו: על-פי שמי יב, כז. 58. טובה… עלינו: על-פי הגדה של פסח. 60-59. שעשה… בהם: על-פי לשון הברכה השניה בהדלקת נר חנוכה. 61. קויתי… נפשי: על-פי תה׳ קל, ה. 62. אותי… לחפשי: על-פי יש׳ מב, ז. 63. ויבנה… מקדשי: על-פי תה׳ עח, סט. 64. שם… זבחיהם: על-פי דב׳ יב, ו. להקריב קרבניהם: על-פי וי׳ ז, לח, ובנ״י: ׳כל אשר נשמת רוח חיים בהם׳, רמז לתפילת נשמת.

על המחבר ר' דוד בן אהרן חסין (מכנס, מרוקו, תפ"ב-תקנ"ב) נולד בימים קשים ליהודי מרוקו, בתקופת השליט העריץ מולאי יזיד שהבטיח פרס לכל מי שירצח יהודי. מתוך שירתו אנו למדים גם על רעב גדול, שגרם למוות ולשמד בקרב היהודים, ודכדך את רוחה של הקהילה. גם בחייו הפרטיים ידע צער ומכאובים., ובקינה נוגעת ללב הוא מתאר את מות בתו וחתנו, שמתו שניהם בשנה הראשונה לנישואיהם, וימאן להתנחם. גורלו המר לא הצליח למנוע ממנו להביא לידי ביטוי את כישרונו הספרותי, והוא כותב שירים רבים בנושאים שונים ומגוונים מאוד, החל בשירה לימודית הבאה לסייע לתלמידים לזכור תלמודם, בעיקר פרקים קשים, כגון הלכות שחיטה, וכלה בשירים של התרשמות אישית ממסע ומנוף יפה. רבי דוד הוא מן המשוררים הידועים והאהודים בקרב יהודי מרוקו. שניים משיריו – 'אערוך מהלל ניבי' ו'אוחיל יום יום אשתחווה' – הפכו נחלתן של הרבה קהילות במזרח, והראשון אף נדפס כזמר למוצאי שבת. רבי דוד כינס את שיריו בספר שיצא לאור אחרי מותו באמסטרדם בשנת תקס"ו. הוא קרא לספר 'תהילה לדוד', ומצא קשר בין שמו לבין דוד המלך, נעים זמירות ישראל. שיריו מעידים על ידיעה מקיפה ביותר במקרא, במדרש ובגמרא ועל ידיעה מעמיקה בזוהר ובקבלה. שירתו משתייכת למקהלת הקולות של שלוחות השירה הספרדית, שקמו עם שקיעת השירה בספרד וגירוש היהודים משם.

עיון ודיון פייטננו, שחי בקהילה שסבלה סבל רב מעול הגלות ומחמת המציק, מתאר ביצירתו בהנאה רבה את תהליך הגאולה ואת סיפור עשר המכות. ארבעה שירים מוקדשים לנושא מכות מצרים, מלבד הזכרתן בפיוטים רבים נוספים. השירים מפרטים את המכות ואת פגיעתן באויב המשעבד את ישראל. את תיאור המכות מרחיב הפייטן על פי דברי חז"ל, כמצוין בכתובת הבאה בהקדמה לשירנו: 'פיוט על עשר המכות בטעמם ובנימוקם כפי מה שאמרו חז"ל במדרש…', וכך מנמק הפיוט כל מכה ומכה, על דרך מידה כנגד מידה – כל מכה בהתאם לאופי השיעבוד וכתגובה לו. כך למשל מנומקת מכת הדם על פי שמות רבה ט, י: '

מפני מה הביא עליהם דם – מידה כנגד מידה… לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהיו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם…

'. ומכת הצפרדע : 'למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהן צפרדעים, ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים' )שם י, ד( וכן בשאר מכות כפי שניתן לראות מן השיר המובא ומן הביאור הצמוד לו. המחרוזת הראשונה פותחת בעקבות תהלים עז, יב בדברי זירוז והכנה להלל את ה' ולשיר גדולתו ו'מעלליו' לאמור מעשיו הגדולים בהיסטוריה, בעל המזמור רמז במילה 'מעלליו' אל הפסוק לְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה (שמות י, ב(. גדולת ה' וגאולת מצרים המסופרות מדור לדור אמורות להיות דוגמה להגנת ה' על עמו והצלתם מיד שונא. דבר זה מביא את בעל המזמור לחוש מצוקה גדולה ולזעוק את זעקת עמו הנתון בצרה ובשעבוד, המזמור פותח בתלונה מתוך הצרה, ותמה תמיהה גדולה:

ו  חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם–    שְׁנוֹת, עוֹלָמִים.
ז  אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה:    עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה; וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי.
ח  הַלְעוֹלָמִים, יִזְנַח אֲדֹנָי;    וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד.
ט  הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ;    גָּמַר אֹמֶר, לְדֹר וָדֹר.
י  הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל;    אִם-קָפַץ בְּאַף, רַחֲמָיו סֶלָה.
יא  וָאֹמַר, חַלּוֹתִי הִיא–    שְׁנוֹת, יְמִין עֶלְיוֹן.
יב  אזכיר (אֶזְכּוֹר) מַעַלְלֵי-יָהּ:    כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ.

תהלים עז-ו-יב

והרי אלו הן אותן השאלות המטרידות את משוררנו ואת בני דורו מתוך מצוקת הגלות והשעבוד אלפי שנים אחרי אסף, אלא שהמשורר הבליע שאלותיו דרך השיבוץ בפתיחת השיר. הקשר למזמור עז באמצעות  השיבוץ מתוך פסוק יב שהוא פסוק המעבר מדברי התלונה לתיאור נפלאות ה' ביציאת מצרים משלים יפה את התמונה בפיוט המתאר את עשר המכות הבאות כעונש ישיר על מעשיהם של המצרים כנגד ישראל ואת נפלאות ה', ומביא אל הפיוט את השאלות הקשות של מצוקות הגלות. פירוט המכות בדרך של מידה כנגד מידה מודגש בעזרת הפסוק המשובץ כלשונו ומחולק בין שני הטורים המסיימים את מחרוזת הפתיחה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָ֖ה מִכָּל־הָֽאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם (שמות יח , יא) ופירש רש"י עלפי המדרש: 'אשר זדו – אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו'. ההדגשה המיוחדת על עניין העונש המקביל והמתאים לשעבוד יש בו משום נחמה והבטחה לקהל הסובל מן הגזרות והפורעניות, לאמור על כל פגיעה יבואו העונש והנקמה. המחרוזת האחרונה מבקשת על הגאולה העתידה ויוצרת קשר בין גאולה ראשונה לגאולה לעתיד לבוא:

קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי

אוֹתִי מְמַסְגֵּר יוֹצִיא לַחָפְשִׁי

וְיִבְנֶה כְּמוֹ רָמִים מִקְדְּשֵׁי

שָׁם יָבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם / לָהּ' לְהַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם.

22 – סז. אזכיר מעללי יה

על עשר המכות. בתיאור מדה כנגד מדה בעשר המכות. שיר מעין אזור בן שש עשרה מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור. במחרוזת האחרונה נוספה צלע לטור האזור. חריזה: אאאא בבבא גגגא וכוי.

משקל: אחת עשרה הברות בטור.

כתובת: פיוט על עשר מכות בטעמם ונמוקם כפי מה שארז״ל [=שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] במדרש. והוא נעם ׳יחיד ומיוחד׳ או נעם ׳אהגה כיונה׳.

סימן: אני דוד בן אהרון חזק. [נ״י: שיר יסדתי על י׳ מכות על פי טעמם ונימוקם במדרש כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים בפרשת וארא ובפרשת בא אל פרעה…].

מקור: א- לב ע״ב; ק- לד ע״ב; נ״י 5350 – 4 ע״ב.

אַזְכִּיר מַעַלְלֵי יָהּ, שׁוֹכֵן גְּבוֹהִים

הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ מִכָּל צָרֵיהֶם

גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים

כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

5- נֶאֱמָן אֱלֹהֵי קֶדֶם מֵעוֹנָה

כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה

בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת אֶת מִצְרַיִם עִנָּה

בַּמִּדָּה אֲשֶׁר מָדְדוּ מַדַּד לָהֶם.

יָעֲצוּ עֵצוֹת הִגְדִּילוּ רָעָתָם

 10- מִנְּשֵׁי עַמִּי מָנְעוּ טְבִילָתָם

 בְּמִקְוֵה מַיִם לְמַעֵט לְדָתָם

אֱלֹהִים הָפַךְ לְדָם יְאוֹרֵיהֶם.

דָּנָם חִיְּבָם שַׁדַּי הֶעֱנִישָׁם

וַיָּשֶׁב לָהֶם גְּמוּלָם בְּרֹאשָׁם

-15 לוֹקְטֵי שְׁקָצִים שָׁמוּם, שָׁרַץ אַרְצָם

צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם.

וְאַף גַּם זֹאת הַפּוֹשְׁעִים הַמּוֹרְדִים

בְּזֶרַע קֹדֶשׁ הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים

חוּצוֹת וּשְׁוָקִים הָיוּ מְכַבְּדִים

20-עֲפָרָם כִּנִים הָיָה גְּבוּלֵיהֶם.

דֻּבִּים וּנְמֵרִים אֲרָיוֹת וּכְפִירִים

גָּזְרוּ לְהָבִיא מִתּוֹךְ הַיְּעָרִים

לְשַׂחֵק בָּהֶם מְלָכִים וְשָׁרִים

וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בְּבָתֵּיהֶם.

25 בְּקָרָם וְצֹאנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם

מָסְרוּ בְּיָדָם לַנְחֹתָם לִרְעוֹתָם

רוֹעֶה טוֹב הִסְגִּיר לַדֶּבֶר חִַיָּתָם

כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵהֶם

נְתָנוּם מְחַמְּמֵי מֶרְחֲצָאוֹת

 30-לְעַדֵּן בָּהֶם גּוּפָם וּלְהִתְנָאוֹת

בִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ הִכָּם צוּר צִבְאוֹת

בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.

אוֹיְבֵינוּ לוּדִים כַּסְלֻחִים פַּתְרֻסִים

עַל דִּבְרַת שׁוּמָם יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים

35-נוֹטְעִי כְּרָמִים גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים

אֵשׁ לַהֲבוֹת בָּרָד נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם.

הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם הַמִּצְרִים

בָּהֶם חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים

אָמַר וַיָּבוֹא אַרְבֶּה צוּר יְצוּרִים       

40-וְיִתֵּן לְחָסִיל אֶת יְבוּלֵיהֶם.

רָעִים וְחוֹטְאִים בַּחֹשֶׁךְ נִדּוֹנוּ

כִּי רַבִּים הָיוּ מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

מִצֵּאת מֵאֲנוּ לִקְבוּרָה נִתָּנוּ

לָמָּה יֹאמְרוּ אַף הֵם לוֹקִים כְּמוֹהֶם.

45 וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹרָה הָיְתָה

בְּמוֹשְׁבוֹתָם וְלַמִּצְרִים עֲלָטָה

כָּל בֵּית נְכֹאתָם עֵינֵיהֶם רָאֲתָה

נֶחְפְּשׂוּ וְגַם נִבְעוּ מַצְפּוּנֵיהֶם.

נֶגֶד אֲבוֹתָם צוּר יִשְׂרָאֵל עָשָׂה

50 פֶּלֶא וְהוֹצִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

כְּאִישׁ מִלְחָמָה וּכְגִבּוֹר יָצָא

בַּחֲצוֹת לַיְלָה הִכָּה בְּכוֹרֵיהֶם.

חֵילָם בָּזְזוּ בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה

כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אַף הַשִּׂמְלָה 

55-אֶרֶץ מִצְרַיִם עָשׂוּ כִּמְצוּלָה

לֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם.

זֶבַח פֶּסַח הוּא לְאֵל חַי עֻזֵּנוּ

טוֹבָה כְּפוּלָה לַמָּקוֹם עָלֵינוּ

שֶׁעָשָׂה נִסִּים לְאָבוּתֵנוּ      

60-בַּזְּמַן הַזֶּה בַּיָּמִים הַהֵם.

קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי

אוֹתִי מְמַסְגֵּר יוֹצִיא לַחָפְשִׁי

וְיִבְנֶה כְּמוֹ רָמִים מִקְדְּשֵׁי

שָׁם יָבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם / לָהּ' לְהַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם.

1. אזכר מעללי יה: על-פי תה׳ עז, יב. שוכן גבוהים: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ לג, טז. 2. הנפרע… צריהם: על-פי ערבית לחול, ברכה שלאחר קריאת שמע: ׳האל הנפרע לנו מצרינו׳. 4-3. גדול… עליהם: על-פי שמ׳ יח, יא, וכפירש״י שם, על-פי המדרש. 5. אלהי קרם מענה: כיעי לקב״ה, על-פי דב׳ לג, כז. 6. כי… אמונה: על-פי דב׳ לב, ד, שדן את המצרים כראוי להם, מידה כנגד מידה, על-פי דב׳ לב, ד. 8-7. בעשר… להם: עשר מכות כנגד עשרה דברים שגזר פרעה על ישראל, על-פי במדב״ר י, ב. 9. יעצו רעתם: על-פי יש׳ כח, כט. מכאן ואילך מפרט הפיוט את עשר המכות ואת הנמוקים לכל מכה ומכה. 12-10. מנשי… יאוריהם: על-פי שמו״ר ט, י: ׳מפני מה הביא עליהן דם – מדה כנגד מדה… לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטמאתן כדי שלא יהיו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם׳. 12. הפן לדם יאוריהם: על-פי תה׳ עח, מד. 13. דנם: כמבטח בבר׳ טו, יד. שדי: בנ״י ׳צורי׳. 14. וישב… בראשם: על-פי יו׳ ד, ד. 16-15. לוקטי… מלכיהם: על-פי שמו״ר י, ד: ׳למה הביא עליהם צפרדעים, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להם: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים, ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים׳. 16. שרץ… מלכיהם: על-פי תה׳ קה, ל. 17. הפושעים המורדים: הם המצרים, על-פי יח׳ כ, לח. 18. זרע קדש: כינוי לישראל, על-פי יש׳ ו, יג. 20-19. חוצות… גבוליהם: על-פי שמו״ר י, ז: ׳למה הביא עליהם כנים, לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, ולפיכך נהפך עפרם לכנים…׳. 20. עפרם… גבוליהם: על-פי תה׳ קה, לא; שמ׳ ח, יג. 24-21. דובים… בבתיהם: על-פי שמו״ר יא, ג: ׳למה הביא עליהם ערב לפי שהיו אומרים לישראל: צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים, כדי להיות מצירים בהם, לפיכך הביא עליהם חיות מערבבות…׳. 23. לשחק בהם: להשתעשע במלחמת חיות זו בזו, הלשון על־פי תה׳ קד, כו. 24. ויבוא… בבתיהם: על-פי שמ׳ ח, כ. 28-25. בקרם… ירעהם: על-פי שמו״ר יא, ד: ׳למה הביא להן דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדבריות, כדי שלא יפרו וירבו. אמר הקב״ה: אני אביא עליכם רועה יפה [= דבר שמשמעו מות]׳. 27. רועה טוב: כינוי לקב״ה, על-פי בר׳ מט, כד. הסגיר לדבר חיתם: על-פי תה׳ עח, נ. 28. כצאן… ירעהם: על-פי תה׳ מט, טו. הוסיף ה״א לתקנת המשקל והחרוז. 32-29. נתנום… בלבושיהם: על-פי שמו״ר יא, ה: ׳… שחין למה הביא עליהן, מפני ששמו את ישראל לחם להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין, כדי שלא יוכלו לגע בגופן׳. 32. בלא… בלבושיהם: על-פי איכה ד, יד. 33. אויבנו… פתרוסים: שמות צאצאיו של מצרים, על-פי בר׳ י, יג-יד. 34. על דברת שומם: משום ששמו. 36-34. על דברת… גשמיהם: על-פי שמו״ר יב, ג: ׳למה הביא עליהם ברד לפי ששמו ישראל נטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושיבר את הכל׳. 36. אש… גשמיהם: על-פי תה׳ קה, לב. 38-37. האריכו… חרשים: על-פי תה׳ קכט, ג. 40-37. האריכו… יבוליהם: על-פי שמו״ר יג, ו: ׳ארבה למה הביא עליהן, מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להן ישראל׳. 39. אמר… יצורים: הקב״ה, צור היצורים, אמר ויבא ארבה. 40. ויתן… יבוליהם: על-פי תה׳ עח, מו. הוסיף ה״א לתקנת החרוז והמשקל. 44-41. רעים… כמוהם: על־פי שמו״ר יד, ג: ׳חשך למה הביא עליהן…’ לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצרים והיה להם שם עשר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. אמר הקב״ה: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהם. לפיכך הביא על המצרים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו(ישראל) קוברין מתיהם ולא יהיו רואיו אותן שונאיהם ויהיו משבחים לקב״ה על כך׳. וראה פירש״י לשמי י, כב. 46-45. ולכל… עלטה: על־פי שמ׳ י, כב-כג. 47. כל… ראתה: על-פי שמור יד, ג: ׳… שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתבות ובמטמונות…׳ הלשון היא על-פי מל״ב כ, יג. 48. נחפשו… מצפוניהם: על-פי עו׳ א, ו. 50-49. נגד… פלא: על-פי תה׳ עח, יב, והשווה מדרש שה״ש ב, ח.49. צור ישראל: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ ל, כט. 50. אבן הראשה: כינוי לישראל על-פי זכ׳ ד, ז. 51. ראש… יצא: על-פי יש׳ מב, יג. 52. בחצות… בכוריהם: על-פי שמ׳ יב, כט. 54-53. חילם… השמלה: על-פי שמ׳ יב, לה.53. חילם: עשרם. בתורת שאלה: על-פי שמ׳ יב, לה. 55. ארץ… כמצולה: ריקה כמצולה שאין בה דגה. על-פי שמו״ר ג, יד. 56. לא… ידיהם: על-פי תה׳ עו, ו. 57. זבח… עזנו: על-פי שמי יב, כז. 58. טובה… עלינו: על-פי הגדה של פסח. 60-59. שעשה… בהם: על-פי לשון הברכה השניה בהדלקת נר חנוכה. 61. קויתי… נפשי: על-פי תה׳ קל, ה. 62. אותי… לחפשי: על-פי יש׳ מב, ז. 63. ויבנה… מקדשי: על-פי תה׳ עח, סט. 64. שם… זבחיהם: על-פי דב׳ יב, ו. להקריב קרבניהם: על-פי וי׳ ז, לח, ובנ״י: ׳כל אשר נשמת רוח חיים בהם׳, רמז לתפילת נשמת