מורשת יהדות מרוקו

קבלת מרות

מרגע פרסומן של התקנות הן חייבו את כל בתי הדין לנהוג לפיהן, יושמו הלכה למעשה על ידי כל הדיינים, ובאו לידי ביטוי בפסיקת בתי הדין. הן זכו לפרשנות ואף נערכו בהן השלמות ותיקונים בכנסים הבאים. אף לא אחד מחכמי מרוקו לא פקפק בסמכות החכמים לתקן את התקנות ואף לא בתוקפן. גם רבנים שהסתייגות מהחלטה כלשהי או הצביעו נגדה, בסופו של דבר פסקו לפיה. את ההשגות שהיו להם על החלטה מסויימת הפנו בכתב לרבי שאול, וכפי שיקול דעתו הביא אותן לדיון בכינוס הקרוב. לפעמים היו בהשגות דרישה להבהרות או ספקות שנוצרו בעקבות יישום התקנות, או הצעות לשיפור ניסוח התקנה או תוכנה.

הדאגה לחינוך יהודי לילדי ישראל

בנאום שנשא רבי שאול באסיפה הראשונה לפני הרבנים הביע את כאבו ממצבו העגום של החינוך הדתי במרוקו בתלמודי תורה ובחדרים. בעוד שבעבר נודעה יהדות מרוקו כמרכז רוחני לתפארת בחכמיה וביצירותיהם, ועד לא מכבר כיהנו בה גדולי תורה בעלי שעור קומה שהשפעתם הייתה רבה, הן במרוקו הן מחוצה לה, וממנה יצאו רבנים לקהילות במדינות אחרות, הרי כיום נפגע מרכז רוחני זה, הישיבות התלמודיות נתמעטו, וגם מורים הבקיאים בתלמוד היו ליקרי המציאות. לפיכך קיים חשש ש״היהודים אשר במארוק ישארו כנציב שיש אשר רוח אין בו וכעצים יבשים, כל דרכי היהדות יהיו למו רק למצות אנשים מלומדה…״. ואם מצב עגום זה יימשך, הרי בעוד זמן מה לא יימצאו רבנים מורים הוראה לקהילות במרוקו ״ומי יורה את העם חוקות דתו בדור העתיד?״. בדבריו דרבן ועודד את הרבנים לקחת חלק פעיל לתיקון המצב, בהכנת תוכניות לימודים משופרות וביישומן בעצה אחת עם המארגנים לגבי תלמודי תורה הלומדים יהדות כל היום ולגבי השיעורים הניתנים לתלמידי בתי הספר של כי״ח אחרי שעות הלימודים ובימי החופש. במקרה שיהיו חילוקי דעות יש להעביר העניין להכרעת בית הדין האזורי, ואם הדבר לא יעזור יש להעביר את הנושא להכרעת בית הדין הגדול.

באסיפה זו הוחלט שעל הרבנים לעודד הקמת תלמודי תורה בכל קהילה, לחזק את החינוך הדתי ולעורר אהבת התורה בקרב בני הקהלה, קטנים כגדולים. עוד ציינו באסיפה כי גם חברי ועד הקהילות חוששים לעתיד המנהיגות הרוחנית, וגם הם גמרו אומר ״לייסד בית מדרש לרבנים ישיבה עליונה [=ישיבה גבוהה] במטרה נכונה להעמיד רבנים מומחים״, בעלי יכולת הוראה.

רבי שאול דרש מכל הרבנים להעביר דו״ח בכתב עד לאסיפה הבאה ובו תיאור מצב החינוך הדתי שהיה במקומם והשיפור שחל עקב פעילותם. הוא סיים דבריו בקריאה לרבנים:

רבותי! רועי ישראל! עליכם המצוה הזאת אתם תופשי התורה. חובתכם היא לתמוך בכל עז בעבודה הזאת, זרזו עצמכם ובטחו אל ה׳, שיתו לב בעינא פקיחא תדירה לכל המוסדות האלה, ויד ימינכם תהיה פשוטה לעזרתם, לעודדם ולאשר ארחותיהם בדרכי החנוך והלמוד, לרומם דגל התורה בשכל טוב.

העירו אהבת התורה בקרב העם ובלב הנוער, שאם אין תורה אין דת, ואם אין דת אין ישראל, אל תעמדו מרחוק בחבוק ידים, זכרו ושמרו מדת הרועה הנאמן: ומשה נגש אל הערפל, ושם נאמר, וידבר ה׳ אליו. ובשכר זו יקוים ברבותי ובכל דייני ישראל, וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

רבי שאול המשיך לעסוק בנושאי החינוך באסיפות הבאות, ובאסיפה השלישית בדברי התעוררות שלו לחינוך דתי אמר, שהוא ״מאחל לראות בעיניו התיסדות תלמודי תורה שיהיו כוללים גם שעות לימוד צרפתית […] ובזה לא נעזוב את בנינו בגיל הרך לטמיעת הלמודים החילונית״.³⁵ כלומר דגל בלימודי חול לצד לימודי קודש, כי רק כך יסכימו ההורים לרשום את ילדיהם לתלמודי תורה.

בה בעת המשיך רבי שאול לפעול בשיתוף ועד הקהילות, להקמת ישיבה גבוהה שתכשיר רבנים שיהיו יודעי הלכה וגם בעלי השכלה כללית רחבה, שיוכלו לתקשר עם הדור הצעיר חניכי התרבות הצרפתית. בשנת התש״י (1950) נפתחה המדרשה לרבנים בעיר רבאט בסיוע נדיב של המלך מוחמד החמישי המנוח ואחרים. בשנת תשי״ב (1952), באסיפה הרביעית מסר רבי שאול, דו״ח על המדרשה הגבוהה, על צוות המורים, הרבנים והפרופסורים (יהודים ושאינם יהודים), הוא דיווח על דרך בחירת התלמידים, וכן פירט את תוכנית הלימודים.

            עמאר, המשפט העברי במרוקו (לעיל הערה 14), עמ׳ 275. גם באסיפות הבאות הרבה רבי שאול להתריע על מצב החינוך היהודי הירוד במרוקו, ועל חובת הרבנים לשנס מותנים למען שיפור המצב הגרוע. להלן ציטוט מדבריו באסיפה הרביעית: ״ובעיני הכל יפלא איך אנו הרבנים האחראים במאה אחוז לא יחם לבבנו לרכז את מחשבותינו מסביב לבעיה הזאת שבה תלוי קיומנו, לעיין בה ולטכס עצה איך למצוא לה פתרון מתאים אשר יציל מהחפשיות ומהטמיעה נפשות בני ישראל הקדושים בני אל חי…״. עמאר, המשפט העברי במרוקו, עמ׳ 318.

בפתח דבריו ציין רבי שאול את המניעים שהביאו להקמת המדרשה ולקביעת תוכנית מגוונת רב מימדית, המשלבת לימודי קודש ולימודי חול, שלא כמקובל בישיבה המסורתית. הוא ציין גם את כאבם של הרבנים על הירידה הרוחנית שחלה ביהדות מרוקו מול עברה המפואר. וכן ציין את התמעטות הישיבות התלמודיות, את הקושי של הישיבות הנותרות שאין בהן חינוך ברוח הזמן המתחשב בתמורות שחלו בחברה הדורשת מעורבות של המנהיגים הרוחניים בחיי הקהילה, הן בנושאי ההלכה הן בחיי היומיום. להלן הדברים בלשונו הוא:

לא נעלם מרבותינו איך הייתה לפנים ארץ מרוקו למרכז הדת והתורה, ועד כמה גדלה חכמת גאוניה ורבניה אשר יצא להם מוניטין בעולם, ואת מימיהם אנו שותים עוד היום. אמנם אין לכחד שבימינו אלה ירדנו פלאים, ישיבות הש״ס והפוסקים הולכות ומתמעטות יום יום, ובאותן הנשארות הקיימות והעומדות בנס, אין החינוך ניתן לפי רוח היום המחייבת כל רב ומנהיג רוחני להשתתף באופן פעיל – ולא כיועץ דתי בלבד – בכל ענייני הקהילה והתלבטויותיה לחיות את חייה היומיומיים במלוא המובן.

והנה עינינו הרואות שרבנים מעין אלה […] יקרי המציאות ונחיצותם ניכרת בתכלית. ועל מי נטוש את צאן מרעיתנו, מי ינהלום ומי ידריכום. אחריות העתיד מוטלת גם עלינו ואין לנו רשות להסיח דעתנו ממנה.

ואכן הקמת המדרשה נועדה להכשיר רב מודרני המעורה בחיי הקהילה ובהוויה המודרנית, רב שיוכל להתמודד עם הבעיות בחברה. לכן לצד לימודי הקודש נבנתה תוכנית של לימודי חול (שהוקדשו לה שליש משעות הלימודים) ומטרתה הייתה להעמיק את הידע הכללי ולהרחיב את ההשכלה, כדי שהרב יוכל להבין את לשונם ואת רוחם של בני הקהילה, ויוכל לשרתם בכל הנושאים שהזמן גרמן.

רבי שאול וחברי בית הדין הגדול גילו מעורבות בתכנים שנלמדו במדרשה. הם יצרו קשרים אישיים עם התלמידים, התפללו עימהם, נשאו דרשות וניהלו עימם שיחות מוסר והגות. הם הדריכו ויעצו בעת הצורך. לעיתים ביקרו התלמידים בבית הדין הגדול, הן כדי להיבחן בתלמוד ובספרות הפוסקים, הן כדי לצפות במלאכת הרבנות.

מספר התלמידים שהיו ראויים להתקבל למדרשה היה מועט. מחזור הלימודים נקבע לשש שנים. בוגרי המחזור הראשון של המדרשה הוסמכו לרבנים והתקבלו לכהונות רבניות בקהילות שונות במרוקו, ומקצתם התמנו לסופרי בתי הדין. חלקם מכהנים כיום כרבנים בארץ ישראל, בצרפת ובקנדה.

בגלל העלייה הגדולה לארץ הייתה תחלופת התלמידים גבוהה, ומאחר שמספרם היה קטן מלכתחילה, זה לא אפשר לימודים סדירים ברמה גבוהה, ואז הוחלט להפוך את הלימודים במדרשה למעין תיכון דתי.

על המדרשה ראו שלמה גליקסברג, ״המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו 1950 1967״, פעמים 131 (תשע״ב), עמ׳ 66-33.

הרב שאול אבן דנאן – מנהיגותו וכושר הכרעתו בתיקון תקנות לפתרון בעיות המודרנה במרוקו- משה עמאר

מסעות בנימין

בנימין בן יונה מִטּוּדֵלָה היה מגלה ארצות יהודי בן המאה ה-12.

קרוב לשנת 1165 יצא למסע ארוך באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. התחיל את מסעו בעיר סרגוסה, משם פנה לדרום צרפת והמשיך באוניה ממרסיי. לאחר שביקר ברומא ובקונסטנטינופול, יצא למזרח התיכון ועבר דרך סוריה וארץ ישראל עד הגיעו לבגדאד. משם הלך לפרס ולחצי האי ערב וחזר דרך מצרים וצפון אפריקה לספרד בשנת 1173.

את רשמי מסעו כתב בספר מסעותיו "מסעות בנימין" בשפה העברית. ברשמיו מספר בנימין על הארצות שעבר בהן, מונה את אוכלוסיית היהודים בקהילות השונות ומזכיר את שמותיהם של יהודים חשובים שפגש בדרך. הוא מספר גם על מנהגיהם של יושבי הארצות למיניהן ותיאר את אורח החיים בערים בהן ישבו. כמו כן הרבה לתאר את המקומות שניקרו בדרכו וסיפר על המבנים שראה ועל השווקים שביקר בהם. ספר המסעות של בנימין מטודלה חשוב לא רק לחקר דברי ימי ישראל, אלא גם כמקור ידיעות לגאוגרפיה ולאתנוגרפיה של ימי הביניים. מן המאה ה-16 ואילך תורגם ספרו של בנימין מטודלה למרבית לשונות אירופה ושמו של הנוסע היהודי היה למפורסם.

אין כמעט מידע על ראשית חייו של בנימין למעט שהוא נולד בעיירה טודלה שבנווארה, כיום בספרד.

מסעות בנימין מטודלה

זה הספר מחובר מדברים שספר איש אחד מארץ נבארה, שמו רבי בנימן בר יונה מטודילה זצ"ל

וילך הלוך ויבא בארצות רבות ורחוקות, כאשר יתפרש בדבריו אלו, ובכל מקום שבא כתב כל הדברים שראה או ששמע מפי אנשי אמת, אשר נשמעו בארץ ספרד. וכך הוא זוכר מקצת הגדולים והנשיאים שבמקצת מקומות, וכשבא הביא דבריו אלה עמו לארץ קאשתיליאה בשנת תתקל"ג

והיה רבי בנימין הנזכר איש מבין ומשכיל, בעל תורה, ובכל דבר ודבר שבדקוהו כדי למשמש אחריו, נמצאו מתוקנים ויציבים בפיו, כי היה איש אמת

נוסח השער בריסגוייא שמ"ג

מסעות בנימין

אמר רבי בנימן ב״ר יונה ז״ל, יצאתי תחילה מעיר שרקושטא וירדתי דרך נהר איברו לטורטושה, ומשם הלכתי דרך שני ימים לעיר טרבונה הקדמונה, והיא היתה מבנין ענקים ויונים ולא נמצא כבנין ההוא בכל ארצות ספרד, והיא יושבת על הים:

טורטוסה בספרדית: (Tortosa) היא עיר בקטלוניה שבספרד, 89 ק"מ דרומית-מערבית לטרגונה, בקרבת הגבול עם אראגון וולנסיה. שוכנת על הדלתה של האברו, באזור שמוקדש לחקלאות, בעיקר לגידול אורז.

ומשם שני ימים לעיר ברצלונה, ויש שם קהל קדוש ואנשים חכמים ונבונים ונשיאים גדולים כגון רבי ששת ור׳ שאלתיאל ור׳ שלמה בן רבי אברהם בן חסדאי ז״ל, והיא עיר קטנה ויפה ויושבת על שפת הים באים אליה בסחורה תגרים מכל מקום, מארץ יון ופישה וגינואה וסיסילייא וארץ אלכסנדריא של מצרים ומארץ ישראל וכל גבוליה:

ומשם מהלך יום וחצי לנירונדה, ובה קהל קטן מיהודים:

ומשם מהלך שלשה ימים לנרבונה, והיא עיר קדומה לתורה וממנה תצא תורה לכל הארצות ובה חכמים גדולים ונשיאים, ובראשם רבי קלונימוס בן הנשיא הגדול, רבי טורדוס ז״ל מזרע בית דוד מכונה ביחסו ויש לו נחלות וקרקעות מאת מושלי הארץ ואין אדם יכול ליקה ממנו בחזקה, ובראשם רבי אברהם ראש הישיבה ורבי מכיר ור׳ יהודה ואחרים כנגדם הרבה תלמידי חכמים, ויש בה היום כמו שלש מאות יהודים:

ומשם ד׳ פרסאות לבידרש העיר, ושם קהל תלמידי חכמים ובראשם ר׳ שלמה חלפתא ורבי יוסף בר רבי נתנאל ז״ל:

ומשם שני ימים להר געש הנקרא מונפישלייר, והוא מקום יפה לסחורה קרוב מן הים שתי פרסאות, ובאים אליה מכל מקום לסחורה אדום וישמעאל, מארץ אלעדוה, ולונברדייא, ומלכות רומא רבתא, ומכל ארץ מצרים, וארץ ישראל, וארץ יון, וארץ צרפת, וארץ ספרד, ואינגלטירה, ומכל לשונות הגוים נמצאים שם על ידי גינואיין ופישנין, ושם תלמידי חכמים חשובי הדור ובראשם ר׳ ראובן ב״ר טורדוס ור׳ נתן ב״ר זכריה, ור׳ שמואל הרב שלהם, ור׳ שלמיא, ור׳ מרדכי ז״ל, ויש ביניהם עשירים גדולים ובעלי צדקה ועומדים בפרץ לכל הבאים לידם:

ומשם ארבע פרסאות ללוניל, ושם קהל קדוש מישראל מתעסקים בתורה יומם ולילה, ושם רבינו משולם הרב הגדול ז״ל וחמשה בניו חכמים גדולים ועשירים ר׳ יוסף ור׳ יצחק ור׳ יעקב ור׳ אהרן ור׳ אשר הפרוש שנתפרש מעניני העולם ועומד על הספר יומם ולילה ומתענה ואינו אוכל בשר והוא חכם גדול בתלמוד, והרב ר׳ משה גיסו, ור׳ שמואל החזן, ור׳ שלמה הכהן, ור׳ יהודה הרופא בן תבון הספרדי, וכל הבאים מארץ מרחק ללמוד תורה מפרנסים אותם ומלמדים אותם ומוצאים שם פרנסה ומלבוש מאצל הקהל כל ימי היותם בבית המדרש, והם אנשים חכמים וקדושים בעלי מצות עומדים בפרץ לכל אחיהם הקרובים והרחוקים, ובה קהל יהודים כמו שלש מאות יצ״ו, והיא רחוקה מן הים שתי פרסאות:

ומשם שתי פרסאות לפותייקיירש, והיא כרך גדול ויש בו יהודים כמו ארבעים, ושם ישיבה גדולה על יד הרב הגדול רבי אברהם בר רבי דוד זצ״ל רב פעלים חכם גדול בתלמוד ובפסוק, ובאים מארץ מרחק אליו ללמוד תורה ומוצאים מנוחה בביתו והוא מלמדם, ומי שאין לו להוציא הוא מוציא להם משלו ומממונו לכל צרכיהם, והוא עשיר גדול, ושם חכמים רבי יוסף ב״ר מנחם, ור׳ בנבנשת, ור׳ בנימין, ור׳ אברהם, ור׳ יצחק ב״ר משה ז״ל:

ומשם ג׳ פרסאות לנוגר״ש, הנקרא ׳בורק דשל גיל/ ושם קהל מיהודים כמו מאה חכמים, ובראש ר׳ יצחק ב״ר יעקב, ור׳ אברהם ב״ר יהודה, ור׳ אלעזר, ור׳ יצחק, ור׳ משה, ור׳ יעקב בן הר״ר לוי ז״ל. והוא מקום קבוץ לגויים ולאיים מאפסי הארץ, והיא קרובה מן הים שלש מילין, ויושבת על שפת הנהר הגדול הנקרא רודי והוא הסובב כל ארץ פרובנצה, ושם הנשיא ר׳ אבא מרי בר רבי יצחק ז״ל, והוא פקיד השלטון דמון:

ומשם שלש פרסאות לעיר ארליט, ושם כמו מאתים מישראל, ובראש ר׳ משה ורבי טובי ורבי ישעיה ורבי שלמה ורבי נתן הרב ורבי אבא מרי ז״ל:

ומשם שלשה ימים למרשילייה, והיא עיר גאונים וחכמים, והם ב׳ קהלות ובם כמו שלש מאות יהודים, הקהל האחד יושב על שפת הים למטה, והקהל האחר יושב על שפת הים יושבים במגדל למעלה, והם ישיבה גדולה ותלמידי חכמים, ר׳ שמעון ב״ר אנטוליו, ור׳ יעקב אחיו, ור׳ לבארו והם ראשי של מעלה, ובראש הקהל של מטה ר׳ יעקב פירפיינו העשיר, ור׳ אברהם, ור׳ מאיר חתנו, ור׳ יצחק, ור׳ מאיר זצ״ל, והיא עיר סחורה מאד על שפת הים:

ומשם יכנס אדם בספינה לעיר גינואה היושבת על שפת הים, והוא מהלך ארבעה ימים בים, ושם שני יהודים אחים ר׳ שמואל בן כלאם ואחיו שהיו מעיר סבתה והם אנשים טובים, והעיר מוקפת חומה, ואין מלך שולט עליהם כי אם השופטים שהם מקימים עליהם ברצונם, וכל אחד ואחד מהם מגדל בביתו ובשעת מחלוקתם נלחמים אלו עם אלו על ראשי המגדלים, והם מושלי הים ועושים דוגיות הנקראות גלירא״ש, והולכים לשלול שלל ולבוז בכל המקומות שלל ובזה ומביאים אל גינואה, והם נלחמים עם אנשי פישה: