ארכיון יומי: 7 ביוני 2024


פרשת במדבר-אַרְבַּע דְּגָלִים  /הָלְכוּ גְּאוּלִים / חָנוּ בְּאֵלִים-אפרים חזן

אפרים חזן

   פרשת במדבר

אַרְבַּע דְּגָלִים  /הָלְכוּ גְּאוּלִים / חָנוּ בְּאֵלִים

בפרשה זו, הפרשה הראשונה בחומש הפקודים, הוא ספר במדבר, בולט עניין המפקד, שעל שמו נקרא הספר כולו בשם חומש הפקודים. מתוך המפקד באו הציוויים על סדרי המחנות והדגלים. סדר מופתי זה 'איש על דגלו באותות לבית אבותם' מתואר בידי רש"י בעקבות המדרש: 'כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה… צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו…'.

את החנייה סביב המשכן מקביל רמב"ן למעמד הר סיני מתמשך:

ועתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם צוה והזר הקרב יומת כאשר אמר שם כי סקול יסקל וצוה ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו כאשר הזהיר שם פן יהרסו אל ה' לראות וגו' וצוה ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח כאשר אמר שם וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו וגו' והכהני' והעם וגו' והנה צוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו ואיך יחנו סביב ויעמוד העם מרחוק והכהנים הנגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו ומה יעשו במשמרתו והכל מעלה למקדש וכבוד לו כמו שאמרו אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין…

 על סדר זה ועל סדר האוהלים שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה כבר בירך בלעם 'מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל'.

בתמונה יפה זו של המחנות והדגלים משתמש המשורר ר' יוסף בן ישראל, שחי במאה הי"ז בתימן, והיה מבשרו של המשורר הנודע, ר' שלום שבזי.

אנו מתכוונים לאחד השירים המוכרים לחובבי הזמר העברי 'אשאל אלהי יגאלה שבויים' הלחן המיוחד לשירנו הוא לבוש נאה לתוכן ולצורה היפים של שיר זה:

 

אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים / יֶאְסוֹף זְרוּיִים

            בִּזְכוּת מְכֻנֶּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִם / יִזְכּוּ לְחַיִּים

            עֵת יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִים / כִּי הֵם רְצוּיִים

            בִּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְנַהֲרַיִם / הוֹלִיד נְקִיִּים

 

5                     אַרְבַּע דְּגָלִים

                       הָלְכוּ גְּאוּלִים

                       חָנוּ בְּאֵלִים

 

            אַל תִּמְסְרָה אוֹתָם בְּיַד בְּזוּיִים / יִהְיוּ קְנוּיִים

            אַתָּה אֲשֶׁר תַּבִּיט אֱלֵי עֲנִיִּים / שׁוֹמֵר פְּתָאיִם

 

10        נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה / וּבְרוֹן וְהַדְרָה

            בִּזְכוּת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָהּ גְּבִירָה / יִסְכָּה וְשָׂרָה

            וּבְנָהּ אֲשֶׁר שָׁמַע בְּקוֹל גְּבוּרָה / נֶעְקָד כְּפָרָה

            וּכְלַל בְּנֵי יַעְקֹב שְׁהֶם דְּווּיִים / כֻּלָּם דְּחוּיִים

 

                       נִבְחָר לְעוֹלָה

15                   קָרְבָּן מְעֻלָּה

                       נִפְדָּה בְּחֶמְלָה

 

            נִתְחַלְּקוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲצָיִים / גּוֹיִם שְׁנַיִם

            בֵּרַךְ לְנִינוֹ עַל שְׁנֵי גְּדָיִים / תַּבְשִׁיל עֲשׂוּיִים

 

            יוֹם אֶזְכְּרָה מִקְדָּשׁ יְהִי לְבָבִי / דּוֹאֵג בְּקִרְבִּי

20        אֶרְאֶה לְצוּרָתוֹ בְּתוֹךְ כְּתָבִי / אֶבְכֶּה וְאֵין בִּי

            כֹּחַ לְהַעְמִיד שַׂר צְבָא וְתִשְׁבִּי / כֹּהֵן וְנָבִיא

            וּמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן בְּבַד עֲטוּיִים / וּבְנֵי לְוִיִּים

 

                       הָאֵל יְרַחֵם

                       עַמּוֹ יְנַחֵם

25                   עַל יַד מְנַחֵם

 

            נָבוֹא לְאֹהָלִים שְׁהֶם בְּנוּיִים / וַעְדִי עֲדָיִים

            כָּל טַעֲמֵי תוֹרָה יְהוּ גְּלוּיִים / כַּצָּהֳרַיִם

 

            יִתְקַבְּצוּ כָּל יוֹשְׁבֵי מְדִינוֹת / וּבְנֵי שְׁכוּנוֹת

            נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּקוֹל רְנָנוֹת / שִׁיר עַל נְגִינוֹת

30        נִתְעַדְּנָה שָׁמָּה בְּמַעֲדַנּוֹת / טוֹבוֹת צְפוּנוֹת

            נִהְיֶה בְּאֶרֶץ הַצְּבִי שְׁרוּיִים / עַל כָּל שְׁפָיִים

 

                       נִשְׂמַח וְנָגֵל

                       קָטוֹן וְגָדוֹל

                       נַעְלֶה בְּהַלֵּל

 

35        נִרְאֶה בְּנֵי צִיּוֹן שְׁהֶם קְרוּיִים / עִם בָּבְלִיִּים

            יָבְנֵה וְצִפּוֹרֵי וְשַׁעֲרַיִם / וִירוּשְׁלְמִיִּים

 

            וּבְנֵי טְבֶרְיָה יַעֲלוּ תְּחִלָּה / כִּי הֵם סְגֻלָּה

            הַיּוֹדְעִים דִּין סַנְדְּרֵי גְּדוֹלָה / גֹּרֶן עֲגוּלָה

            יוֹרוּ עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וְגוֹלָה / וּבְנֵי שְׁכוּלָה

40        בָּאוּ בְּנִסְיוֹנוֹת בְּאֵשׁ וּמַיִם / יָצְאוּ רְווּיִים

 

                       בִּזְכוּת אֲבוֹתָם

                       הָשֵׁב שְׁבוּתָם

                       וּבְנֵה לְבֵיתָם

 

            וּזְכוּת אֲשֶׁר הוֹרִיד לְעָם מְרוּיִים / לוּחוֹת שְׁנִיִּים

45        וּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְמַחֲנַיִם / עִם בַּרְזְלִיִּים

 

            סֻכַּת יְלוּד דָּוִד שְׁמוֹ אֲבִיעַד / תִּבְנֶה עֲדֵי עַד

            עֵת יִשְׁמְעוּ גוֹיִם יְהוּ בְרַעַד / עַל הַרֲרֵי עַד

            תִּהְיֶה לְבָנֶיךָ לְעוֹלְמֵי עַד / סוֹמֵךְ וּמִסְעַד

            תַּשְׁמִיד לְעַמּוֹנִים וּמוֹאֲבִיִּים / תַּרְשִׁישׁ וְאִיִּים

 

50                   וּבְנֵי קְטוּרָה

                       יִכְלוּ מְהֵרָה

                       תִּהְיֶה עֲקָרָה

 

            תִּהְיֶה לְחֶרְפָּה בֵּין כְּנַעֲנִיִּים / וַאסְכַּנְדְּרִיִּים

            בָּרוּךְ אֲשֶׁר רִפָּא לְכָל חֲלָיִים / זֶה פַּעֲמַיִים

 

55        פָּנִים בְּפָנִים נֶחֱזֶה גְּבוּרָה / גִּבּוֹר וְנוֹרָא

            נִרְאֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ עֲזָרָה / בֵּית הַבְּחִירָה

            נֵדַע סְגֻלַּת מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה / כִּשְׁהִיא סְדוּרָה

            נָבִיא לַמַּתָּנוֹת לְבֵית חֲשָׁיִים / לִשְׁהֶם רְאוּיִים

 

                       אֶחְתּוֹם לְשִׁירִי

60                   אֶשְׁאַל לְצוּרִי

                       יִהְיֶה בְּעֶזְרִי

 

            עֵת יִפְגְּשׁוּ שֵׂעִיר אֱדוֹם וְצִיִּים / כַּמֶּלְקְחַיִם

            חַרְבָּךְ תְּהֵא עָלָיו כְּמִסְפְּרַיִם / בִּשְׂעַר טְלָאִים

 

                       וְהַלְלוּיָּה

  1. אשאל: אבקש ואתפלל. יגאלה: צורת עתיד מוארך, שעניינו הפצרה, מ"מ הצורה אינה במקורות אלא בגוף ראשון. שבויים: ישראל בגלותם. זרויים: ישראל הפזורים בין האומות. 2. מכונה: מנוקד בקמץ על פי הגייתם של בני תימן. אב המון לגויים: כינוי לאברהם, על פי בר' יז, ד. עת… ענויים: בעת שיעמדו בתפילה ויקראו בשם ה' הוא יענה לתפילתם. ענויים: צורת בינוני פעול, כלומר יזכו למענה, צורת הלשון היא כנראה חידוש של הפייטן. 4. אשר גלה לנהרים: הוא יעקב הבורח מפני עשו אחיו. נקיים: הם שבטי ישראל שלא היה בהם פסול. 5. ארבע דגלים: מחנות ישראל במדבר, על פי במ' י, יא-כח. 7. חנו באילים: בעת צאתם ממצרים. 8. אל… בזויים: חוזר אל ההווה ומבקש על גאולת ישראל מידי העמים הבזויים, ראו עו' ב. תמסרה: צורת עתיד מוארך, ראו ביאורנו לטור 1. קנויים: קניינו של הקב"ה, על פי שמ' טו, טז, 'עם זו קנית'. 9. עניים: ישראל המעונים בגלות. שומר פתאים: כינוי לקב"ה, על פי תה' קטז, ו. 10. נעלה… והדרה: פירוט הבקשה 'יגאלה' שבטור 1. והדרה: על פי מש' יד, כח 'ברב עם הדרת מלך', ורמז לאופן הגאולה. 11. בזכות… ושרה: בזכות שרה אמנו הקרויה גם גבירה, על פי בר' טז, ט ויסכה, על פי בר' יא, כט וראו רש"י על אתר. 12. ובנה… כפרה: ובזכות יצחק שמסר נפשו ונעקד על גבי המזבח. 13. וכלל… דחויים: ישראל הסובלים בגלות דחויים ונדחים ממקום למקום. 14­-16. נבחר… בחמלה: חוזר ליצחק אבינו ולסיפור העקידה. 17. בניו: יעקב ועשיו. 18. ברך… עשויים: וסוף דבר שנתברך יעקב שהגיש לאביו שני גדיי עזים במצוות אמו, ראו בר' כז, ו-ל. נינו: בנו על דרך בר' כא, כג, וראו תרגום אונקלוס על אתר. 19­-22. יום… ונביא: בזכרי את מקדש ה' ולומד את תבניתו מכתבי הקודש אני חסר מנוחה ובוכה על כי אין בנו זכות להתבשר על הגאולה מפי  אליהו התשבי, כנאמר במלאכי ג, כג. ולהקים את מלכות ישראל שיש בה מלך ומצביא כוהנים ולויים ונביאים. 25. מנחם: מכינויי מלך המשיח, על פי בבלי סנהדרין צח ע"ב. 26. לאהלים: כינוי לארץ ישראל, לאהלה של תורה ולבית המקדש, הכינוי 'אהל' חוזר אל הציור בטור 5. ועדי עדיים: בפאר והדר. 27. כל… כצהרים: בעת הגאולה יתפרשו כל סתרי התורה וסודותיה. 28.  יושבי… שכונות: ישראל הפזורים בין האומות. טובות צפונות: מטוב ה' הצפון ליראיו, על פי תה' לא, כ. 31. ארץ הצבי: ארץ ישראל, על פי יח' כ, ו. שרויים: שוכנים. 32­34. נשמח… בהלל: דוגמה מובהקת לחריזה על פי מסורת הלשון ודרכי ההגייה של יהודי תימן. 35­-36. נראה… וירושלמיים: נזכה לראות אל בני קהילות ארץ ישראל ובבל מתקבצים ועולים לרגל לירושלים. 37­­-38. ובני…  עגולה: בני טבריה, אחד ממקומות הסנהדרין, יהיו ראשונים לגאולה, ראו בבלי ר"ה לא, ע"ב. גורן עגולה: צורת הישיבה של הסנהדרין, ראו משנה סנהדרין ד, ג. 39. יורו… שכולה: עם חידוש הסנהדרין יצאו מהם הוראה ותורה לכלל ישראל. ענייה סוערה: כינוי לעם ישראל, על פי יש' נד, יא. בני שכולה: עם ישראל, על פי יש' מט, כא. 40. באו… רוויים: ישראל שעמדו בניסיונות הגלות, יהיו כגן רווה, ראה יר' לא, יא. 44­-45. וזכות… ברזיליים: בזכות משה ובזכות דוד. עם מרויים: ישראל שחטאו בעגל ומרו בקב"ה. ברזיליים: ברזילי הגלעדי ובניו שתמכו בדוד בברחו מפני אבשלום, ראו מל"א ב, ז. סוכת ילוד דוד: על פי עמ' ט, יא: 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת'. אביעד: כינוי למלך המשיח, על פי יש' ט, ד. 50. ובני קטורה: הערבים בני ישמעאל בן הגר היא קטורה, ראו בר"ר סא, ד. 54. רפא… פעמים: שגאל את ישראל מגלות מצרים ומגלות בבל. 55­-56. פנים… הבחירה: בעת הגאולה נזכה להתגלות ה', שישכין שכינתו בבית המקדש. 57. נדע… סדורה: נלמד ונבין את סודות המנורה היא התורה שנמשלה לאור. 58. נביא… חשיים: נביא את מתנותינו ללשכת חשאים שבבית המקדש, לשם היו נותנים מעות בחשאי שלא לבייש את הנצרכים, ראו משנה, שקלים ה, ו. 59­-61. אחתום… בעזרי: אסיים את שירתי בבקשת הגאולה ובהמשך הוא מבקש כי ה' ינקום נקמת עמו מידי אומות העולם.

מעט ידוע לנו על חייו של ר' יוסף בן ישראל. שם המשפחה 'משתא' המשותף לו ולר' שלם שבזי מחזקים את הסברה כי היו קרובי משפחה. מיצירתו ידועים לנו כיום כ- 110 שירים. על פי שני קולופונים שהעתיק בנו, ר' ישראל ספרא, ניתן להסיק כי הוא חי במחצית השנייה של המאה הט"ז ועד המחצית הראשונה של המאה הי"ז. הוא חי במחוז שרעב שבדרום תימן.

ר' יוסף בן ישראל הנו אחד מבין שלושת היוצרים הגדולים של שירת תימן (השניים הנוספים הם ר' זכריה אלצ'אהרי – המאה הט"ז ור' שלם שבזי – המאה הי"ז). שיריו כתובים על דרך מסורת השירה הספרדית אך היא גם בעלת אפיונים תימניים ייחודיים. תלאות הקיום מצד אחד והתגברות הקבלה מן הצד האחר הגבירו את הציפייה לגאולה ולבוא המשיח והפכו את התיאורים בשירתו להתרפקות על העבר של כנסת ישראל ולחזיונות של הגאולה העתידית. כמשורר, הוא היה קשוב לרחשי לבם של בני דורו ונאמן יותר להווייתם הרוחנית, והדבר ניכר לא רק באופייה הדתי והמוסרי של שירתו, אלא גם במעבר ללשון מדרשי חז"ל, שיהודי תימן אמונים עליה[1].

בפתיחת השיר מבקש המשורר כי האל 'יאסוף זרויים' לאמור יכנס את עם ישראל הפזורים בגלות. המצב של 'עם מפוזר ומפורד' עומד בניגוד גמור לסדר המופתי ולארגון השבטים סביב המשכן. הניגוד המשווע מביא את המשורר להיזכר ולומר 'ארבע דגלים / הלכו גאולים / חנו באלים'. הגאולים שבראשית דרכם וגאולתם חנו באלים הלכו למסעיהם בארבעה דגלים סביב המשכן ובאופן מסודר ונאה לקראת כניסתם לארץ ישראל. הדגלים וציור המחנות במדבר משמשים למשורר רקע ראוי לבקשת הגאולה 'נעלה לארצנו בשיר וזמרה / וברן ובהדרה'. אל ההדר שהיה בסדרי המחנות מתגעגע ר' יוסף בן ישראל בן תימן, ואף אל סדרי השלטון המתוקנים שבפרשתנו הפותחת בבחירת הנשיאים הכוהנים והלויים, כשמעל כולם המנהיג הדגול, אבי הנביאים וראשון הגואלים. לפיכך הוא מתלונן על כי אין לעם ישראל: 'כח להעמיד שר צבא    ותשבי / כהן ונביא // ומשרתי עליון בבד עטויים / ובני לויים'. הינה כך משמשת פרשתנו רקע לגעגועים ולגאולה ולסדר הגאולה ואופיה.           

השיר הוא שיר תימני טיפוסי בעל מבנה של שיר אזור שקול במשקל ספרדי מדויק בתבנית מורכבת כשכל מחרוזת בנויה משלושה חלקים וכוללת אזור כפול, כלומר מעין שתי חתימות.

מסורת הלשון של יהודי תימן משתקפת היטב בשירנו, כגון: 'יהו  ענויים', יזכו למענה,  בטור השלישי, 'שְהֵם' 'שְהיא' ועוד – השין מנוקדת בשווא. העברית שבפי המשורר גמישה למדיי ובונה צורות חדשות שאינן קיימות בלשון, כגון 'יגאלה' צורת עתיד מאורך לנסתר, 'ענויים",  בינוני פעול שאינו רשום במילונים, 'מרויים', ממרים ומורדים, בינוני פעול במשמעות פעילה ועוד. 

מורשת הפיוט ניכרת היטב בשיר ובולטים בו הכינויים הרבים, והפייטן אף מדגיש כי כינוי לפנינו: אברהם 'מכונה', קרוי, 'אב המון לגויים', 'אשר גלה לנהרים'. ישראל קרויים 'שבוים', 'זרויים'. שרה אמנו 'נקרא שמה' 'גבירה, יסכה ושרה', יצחק 'נעקד כפרה'. משה מכונה 'אשר הוריד לוחות שניים' ודוד – 'אשר גלה למחנים' והמשיח הוא 'ילוד דוד שמו אביעד'. בצד הרחבת הכינוי לכדי אמירה ניכר רצון הפייטן להדגיש מעשה אבות וצדקתם ולבקש על זכות אבות שתעמוד לישראל ותקרב את הגאולה ו'נבוא לאוהלים', היינו לארץ ישראל, לבית המקדש  ולאוהלי תורה 'שהם בנויים'. השימוש בכינוי 'אוהלים' מחזיר אותנו אל ראשית הפיוט ל'ארבעה דגלים' שחנו באהליהם סביב אוהל מועד 'באותותם לבית אבותם'.

 

 

 

[1] עליו ועל שירתו ראו: י' עמיר, בחינות ספרותיות בשירת רבי יוסף בן ישראל, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה , אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"א.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
יוני 2024
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר