שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב

ה. קמפוס המדרשה

יוזמי המדרשה והעומדים בראשה השתדלו שמקום הלימודים יהיה מתוכנן ומעוצב בצורה של קמפוס מודרני, בדומה למרכזי לימוד מודרניים מקבילים. במועצת הרבנים השלישית דיווח יצחק דהן שלימודי המדרשה עתידים להתקיים בבניין תלמוד תורה ש׳קרוב ביותר להתקיים׳, והדגיש שנעשים מאמצים שהחדרים יהיו ׳משוכללים ומתאימים לרוח הזמן׳.

אולם בניית הבניין לא הסתיימה עד פתיחת שנת הלימודים הראשונה, ככל הנראה בשנת 1950, ומשום כך התקיימו תחילה לימודי הקודש בבתי כנסת שבעיר ובאולם בית הדין, ולימודי החול התקיימו בבניין הפקולטה למשפטים של המכללה המרוקנית ברבאט. בראשית מאי 1952 עברה המדרשה למשכנה הקבוע בבניין התלמוד תורה ברחוב הנרי פופ. בתזכיר הכללי משנת תשי״ב הודגש כי ׳זה בנין מפואר ומשוכלל כלול מכל מצרכים מודרניים. בקומתו השלישית של הבניין היו כיתות הלימודים של המדרשה; מכאן ואילך התקיימו לימודי החול ולימודי הקודש באותה הכיתה. בקומה השנייה היו חדרי הפנימייה, כל כיתה והחדר שלה. ובקומה הראשונה היו חדר האוכל והמטבח.

1. 1. סגל ההוראה

מנהלי המדרשה בראשיתה, ר׳ שאול אבן דנאן, הנשיא, וז׳אק (יצחק) דהן, המנהל הכללי, שאפו לגייס סגל הוראה איכותי. סגל ההוראה התחלק לשלוש קבוצות: רבנים מקומיים חברי בתי הדין, מורים מקצועיים מרבאט, לא־יהודים ברובם, ושליחים מארץ־ישראל.

• תחילה הזמין ר׳ שאול אבן דנאן את ר׳ יצחק חזן, מחבר ׳שו״ת יחווה דעת׳ ולימים חבר בית הדין בקזבלנקה, לשיעורי מבחן, וגם התלמידים התבקשו לחוות את דעתם עליו. לבסוף נבחר לתפקיד המורה לתלמוד של המחזור הראשון (כיתה א) ר׳ דוד אלעסרי מהעיר סלא, שהיה באותה עת דיין בבית הדין האזורי ברבאט, ושהושאל מתפקידו לחצי יום הוראה. הוא לימד בחלק מן השיעורים גם את המחזור השני. לתפקיד המורה לתלמוד של המחזור השני(כיתה ב), נבחר ר׳ מסעוד אוחיון, שאף הוא היה מהעיר סלא, ושהיה תלמידו של ר׳ רפאל אנקווה. מלבד לימוד הש״ס כללה תכנית לימודי הדיינות גם שיעורי הלכה, בעיקר מחלק ׳אבן העזר׳ של ה׳טור׳ ו׳שולחן ערוך׳. שיעורים אלו לימד ר׳ שלמה אילה, ומאוחר יותר הצטרף אליו פעמים מספר ר׳ יהושע ממן. [נולד בצפרו, היה דיין וראש ישיבה בעיר צאפי וראש אב בית הדין במראכש. לימים עלה לארץ־ישראל ושימש דיין בנהריה, בבאר־שבע ובבית הדין הגדול לערעורים בירושלים. מחבר הספרים ׳שו״ת עמק יהושע׳ ו׳שתי ידות׳(׳יד רמה׳ ו׳יד חרוצים').]

דמות ייחודית בסגל ההוראה היה ר׳ משה מלכה, לשעבר רבה של אלעראיש ולאחר מכן סגן נשיא בית הדין בקזבלנקה, ולימים הרב הראשי וראש אבות בתי הדין של העיר פתח־תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בהקדמה לספרו ׳שו״ת מקווה המים׳ סיפר ר׳ משה מלכה: ׳בשנת השתי״א נתבקשתי על ידי יו״ר וועד הקהלות מר יצחק דהאן י״ץ [ישמרו צורו] לעזוב את האזור הספרדי בכדי למלאת תפקיד מורה לספרות ודינים בבית המדרש לרבנים שנתייסר באותה שנה ברבאט תחת הנהלתו של הרב הראשי כמוהר״ר [כבוד מורנו הרב ר׳] שאול אבן דנן שליט״א [שיחיה לאורך ימים טובים אמן], ולהיות שמלאכת ההוראה היתה חביבה אצלי קבלתי את ההצעה ולימדתי שם שנתיים׳. בתזכיר הכללי משנת תשי״ב נאמר שהוא הוזמן ללמד עברית ו׳בית יוסף׳. תלמידיו, בוגרי המחזור הראשון והשני, סיפרו שלימד גם תנ״ך, דקדוק עברי וספרות עברית מודרנית. הוא לימד למשל מסיפורי שמואל יוסף עגנון ומשירי חיים נחמן ביאליק, ותלמידיו נדרשו ללמוד בעל פה שירים.

מלבדו שאפה הנהלת המדרשה לקבל מישראל מורים למקרא, לעברית ולתלמוד. יצחק דהן, שהיה גם המזכיר הכללי של מועצת ועדי הקהילות במרוקו, שלח מכתב בעניין זה אל שר החינוך והתרבות של מדינת ישראל ד״ר בן־ציון דינבורג (דינור), וזה הפנה את הבקשה למחלקה לענייני חינוך ותרבות תורניים בגולה. המחלקה נענתה לבקשה, ובשנת 1953 הצטרף לסגל ההוראה במדרשה ר׳ יהודה סין, והוא לימד עברית, תלמוד והלכה.

ראשי המדרשה פנו אל המכללה המרוקנית ברבאט ואל בתי ספר כלליים בעיר בניסיון לגייס את מיטב המורים גם ללימודי חול. הם לא חששו למנות מורים לא־יהודים ואף מורות. מר טאבו (Tabou), מנהל משרד החינוך העממי במרוקו, שהיה נכון לסייע בכל עת שפנו אליו בנוגע למדרשה, הקצה על חשבון משרדו שתי מורות לצרפתית.- בפועל לימדו במדרשה צרפתית שלוש מורות: גברת דהאן (Dehan), גברת הוגה (Hugay) וגברת אוברטאן (.(Aubertin המורה להיסטוריה הייתה גברת לגארד(Lagard) שהייתה גם מורתו של הנסיך מולאי חסן(לימים חסן השני), בנו של מלך מרוקו מחמד החמישי. המורה היהודי לערבית אליהו מלכה, היה גם הוא ממוריו של הנסיך מולאי חסן(חסן השני).

עמוד 48

שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב