מורשת יהדות מרוקו

ת. תכנית הלימודים

תכנית הלימודים שנקבעה בימיה הראשונים של המדרשה, ושבעיקרה נותרה בעינה עד יומה האחרון, כללה לימודי תלמוד, פוסקים ומקצועות חול, והלימודים נמשכו שש שנים.

למשל גם בשנותיה האחרונות של המדרשה, כשההנהלה כבר ניתרה על המגמה להכשיר דיינים, לא היו לימודי חול מלאים.

ייתכן שמייסרי המדרשה הושפעו מדגמים של מוסדות אחרים ומתכניות הלימודים שלהם, אולם לא נראה שהם העתיקו תכנית מסוימת שעמדה לפניהם, ובפרט שלמדרשה ברבאט הייתה מגמה ייעודית להכשיר דיינים ולא רק רבנים ורועים רוחניים כמו בתי מדרש אחרים.

הרב משה עמאר הניח שתכנית המדרשה הושפעה מבתי המדרש לרבנים בצרפת ובאלג׳יריה, בפרט מפני שמנהל המדרשה מר מוריס בוטבול למד בבית המדרש לרבנים בפריז.ראו: המשפט העברי, עמ^׳ נג, הערה 224. הרב שלמה אבן דנאן, בן אחיינו של ר׳ שאול שהיה מקורב אליו, ושליווה אותו תקופה ארוכה, הטיל בכך ספק בריאיון עמו. אמנם מתכונת הלימודים של שש שנים דומה, אולם תכנית הלימודים בבתי המדרש בצרפת, ובפרט בבית המדרש לרבנים בפריז, הייתה שונה בתכלית מזו של המדרשה ברבאט. היא כללה תנ״ך,תלמוד, תאולוגיה, תולדות עם ישראל, היסטוריה כללית בזיקה להיסטוריה היהודית, תולדות הפילוסופיה והספרות; בהשפעת הגישה המדעית התווספו לתכנית הלימודים לימודי גרמנית, שפות שמיות (לרבות ערבית) ויסודות במדעי הטבע (לרבות מתמטיקה ופיזיקה). ראו: שוורצפוקס, עמ^׳ 93-92.

השיעורים החלו בשעה 8:00 בשיעור צרפתית. בשעות 12:00-9:00 התקיים השיעור בתלמוד. לאחר מכן הייתה הפסקה שכללה תפילת מנחה וארוחת צהריים. בשעות 17:00-14:00 התקיים השיעור בפוסקים, ובשעות 19:00-17:00 התקיימו לימודי החול. בשעה 19:00 ירדו התלמידים לחדר האוכל לארוחת ערב, ולאחר מכן חזרו לכיתות לשם חזרה על לימודי הקודש והחול, ביחידים ובחברותות.

ויקטור מלכה, תלמיד המחזור השני במדרשה וכיום עיתונאי מפורסם בצרפת, פרסם לאחרונה ספר שכותרתו, בתרגום לעברית: ׳יומנו של רב מפוספס׳ (Journal d’un rabbin rate). בין השאר כתב על חוויית הלימודים המעצבת במדרשה. וכך תיאר למשל את לימודי הגמרא במדרשה ואת השפעתם עליו:

מה לימדו אותי שנות לימודי הקודש בבית הספר הרבני, שלמדנו בו גמרא בין 9:00 ל־12:00… אין בידי תשובה. מי יכול להתגאות בהשפעה האמתית של הלימודים הללו עליו, [להתגאות] שהוא בעל חיות או מפולפל כפי שמתגאים מורים רבים לתלמוד? אינני בטוח. האם אני בעל ידע רב יותר [בזכות לימודים אלה]… לפי הניסיון המועט שלי אינני בטוח. האם קרבה לחכמי התלמוד מלמדת לחשוב בצורה נכונה? לפי הניסיון שלי בבית הספר שלי לא השתכנעתי. אולם כל פעם שאני חוזר על הלימודים שלמדנו שם אני מתרגש. וזה קורה לי ארבעים שנה לאחר מכן. הייתה שמחה של ויכוח עם התלמידים האחרים ועם המורים על הסבר אמתי של הטקסט התנ״כי ועל הסבר שנתן חכם אחר. הייתה מין התלהבות לחזור ולשכוח את העולם החיצוני באמצעות ויכוחים שהיו בין חכמי התלמוד הבבלי או הירושלמי לפני 2,000 שנה.

שיעורי הגמרא נלמדו בדרך שונה מלימודי החול ומהמקובל במסגרות החינוך השונות כיום. בשיעורים אלה ישב הרב במרכז, וכל השולחנות בכיתה היו מסודרים בצורת האות חי״ת. צורת הישיבה הכתיבה את אופי הלימוד: לימוד משותף באווירה פתוחה בהנחיית הרב. במשך כמה שעות היה הרב מלמד את המסכת התלמודית שנבחרה לפי הסדר, גמרא, רש״י ותוספות, ופעמים כשהתעוור קושי היו, מעיין גם בפרושי מהרש"א(רבי שמואל איידלס) ומהר״ם (ו׳ מאיר מלובלין)״ הלומדים היו דנים עם הרב באופן פעיל ומבררים אתי את הנלמד. לקראת לימודי ההול היו משנים את מבנה הכיתה למבנה המקובל בכתות לימור מיודניות, מבנה בעל אופי פוונמלי. וליד כל שולחן ישב תלמיד ופניו אל המורה.

מקצועות החול היו עברית, ערבית, צרפתית,היסטוריה כללית וגאוגרפיה. חשוב לציין שבאופן רשמי לא נלמדו במדרשה מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית, מפני שהמטרה הייתה להכשיר דיינים, ומקצועות החול נבחרו רק כדי לאפשר לדיין להבין את סביבתו ולקבל את הערכתה, ובפרט שלדיינים היה גם מעמד של אנשי רבנות האחראים לקהילה. מגמה זו באה לידי בביטוי בתזכיר הכללי משנת תשי״ב: ׳מעונין להדגיש על הוספתנו מחול על הקדש כמעט פי שנים. דאגתנו היתד, בראש ובראשו[נה] להעניק לתלמידים חינוך ממוזג שיאפשר להם גישה תדירי[ת] גם כל שכבו[ת] הקהלה שהם עתידים לנהל, לבד מקשר עצמי בינם לבין העולם החיצוני. יוצא מזה שבינם ובין אנשי עדתם תתארג מסכת הבנה הדדית מרוקמה ביחסים ידידותיים.

יוזמי המדרשה ומנהליה בפועל העדיפו שבוגרי המדרשה לא ישלימו תעודת בגרות, כדי שלא ינטשו את המגמה העיקרית של התכנית ויעשו שימוש בלימודיהם לצרכים אחרים. מאחד הבוגרים מהמחזור הראשון שמעתי שהתלמידים שהתקבלו למדרשה נדרשו לחתום על התחייבות למלא תפקידים ציבוריים בקהילה עם סיום לימודיהם.

אך לא היה איסור מפורש ללמוד לבחינות בגרות,וכמה תלמידים אכן השלימו תעודת בגרות – חלקם למדו בהתכתבות וההנהלה לא מחתה בידם. עם אלה נמנו דוד אוחנה, שלימים למד לתואר שלישי, והרב שלמה אבן דנאן, שעמד בהצלחה בבחינת הכניסה לפקולטה למשפטים של רבאט ולמד שם במגמת סטטיסטיקה וכלכלה פוליטית, שניהם בוגרי המחזור הראשון, וכן אליהו סודרי והרב שמעון אזואלוס, בוגרי המחזור השני.

בסדר הלימוד בגמרא בשש שנות הלימודים במדרשה נלמדו בעיקר מסכתות כתובות, קידושין וגטין. במסגרת לימודי הפוסקים למדו בעיקר את חלק ׳אבן העזר׳ מה׳טור׳ ו׳שולחן ערוך׳, ומעט מחלק ׳חושן משפט׳, בעיקר הלכות עדות. לא היה לימוד מסודר של חלק ׳אורח חיים׳, שכן מדובר בתכנית לדיינות, אולם בחלק מהזמן לימד ר׳ משה מלכה הלכות שבת ומועדים. בשבתות לאחר תפילת מנחה באולם בית הדין השתתפו התלמידים בשיעור בהלכות שבת מפי אחד מהדיינים.

שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב

עמוד 57

סוג׳ היצירות

א. ספרות ההלכה

היצירה ההלכתית במרוקו היתה מבוססת על לימוד התלמוד וההלכה הפסוקה ועל ניסיונם של הדיינים בנושאים אקטואליים, וכללה פירושים וחידושים על מסכתות התלמוד, תשובות, חידושים על הישלחן ערוך׳, ׳מערכות׳ – הלכות לפי א״ב, והלכות על נושאים מוגדרים. מצויים ספרים הכוללים סוגי יצירה שונים מהתורה שבכתב ובעל פה. למשל, ספרו של רפאל משה אלבאז, ׳ארבעה שומרים׳, פאס תש״ב, כולל נושאים אלה: ׳תיקונים לפגם הברית׳, ׳שמירת שבת', 'סדר ותיקון עשיית תפילין׳, ׳מוסר השכלי, 'עת קץ על משיחנו׳, רשימת הספרים על פי הנושאים מובאת בנספח 6. במידה והספר כולל מספר נושאים, הבאנו שמות המחבר ושם הספר כמה פעמים, תחת הנושא המתאים.

ספרות השו״ת – שאלות ותשובות: תשובות החכמים ניתנו בנושאי הלכה, מנהג ואמונה, כגון: חיי הציבור, ההנהגה, חלוקה צודקת של מסים, חזקות על תפקידים, היחסים בין תלמידי החכמים ובין ההנהגה והמוני העם, סדרי בית הכנסת, החינוך ובית המדרש, מוסדות צדקה, הקדשים. וכן תקנות לפי צורכי הזמן, בחיי הפרט, המשפחה, הכלכלה, יחסים עם נוכרים והממשל. ספרות זו חשובה ביותר להיסטוריון, כי ממנה ניתן ללמוד על המציאות החברתית והכלכלית של הפרט והציבור – ולמשפטן, באשר כלולים בה, כאמור, פסקי דין בנושאים שונים.

השאלות עלו בדרך כלל בעקבות מקרים שהובאו בפני בתי הדין. לעתים הדיינים לא היו בקיאים או חששו לפסוק ללא גיבוי של חכם בעל שיעור קומה, ופנו לסמכות מוכרת, בדרך כלל בעיר אחרת. מתוך 554 תשובות של יעב״ץ, רק 56, או כ־10%, דנות בנושאים שבין אדם למקום, כמו הלכות תפילה, מאכלות אסורים, דיני טהרה. שאר השאלות דנות בעניינים שבין אדם לחברו. יש תשובות שרק חכם אחד השיב עליהן, ואילו על האחרות חתומים חכמים נוספים, חברי בית דין מקומי, או חכמים שהצטרפו לפסק הדין.

בתשובותיהם התבססו המשיבים בעיקר על השלחן ערוך, נושאי כליהם וספרות ההלכה, וכן על התקנות והמנהגים שנהגו בהם חכמי המגורשים במרוקו. אם ציטטו מהתלמוד, המטרה לא היתה להתפלפל, אלא להצביע על המקור שעליו הסתמכו הפוסקים. יש ספרי תשובות המחולקים לפי סדר ארבעת החלקים של ׳הטורי.

רבים מן החכמים חיברו תשובות נוסף ליצירות אחרות שכתבו. אישיות חריגה בתחום זה היה ר׳ חיים אבן עטר, שמטרת חייו היתה לימוד התורה והחזקת ישיבה, והוא לא שאף לכהן בדיינות ולא להשיב בנושאים אקטואליים ובדיני כלכלה. ממנו נמצאה רק תשובה אחת בדיני ממונות, שבסיומה הוא כותב:

וכמה אני מרחיק עצמי תמיד ועד היום מכל דיני דממוני, וה' יעזרני שלא לבוא לכרך זה ולהיות מיושבי על מדין תמיד כי אם בתורת הי חפצי ותשועתי. (׳ארץ החיים; עמי 15)

• פירושים ודרושים עזי התורה וספרי הנ״ן־

פירושים חוברו לפרשנים הקלסיים, כמו רש״י, הרמב״ן(ר׳ משה בן נחמן נולד בספרד 1194 נפטר בארץ־ישראל ב־1270), הרא״ם (ר אליהו מזרחי קושטא, נפטר 1525) ומדרשי חז״ל, וכן פירושים על כל התורה, על הנ״ך, ואחרים על ספרים מסוימים, ומהם רק על פסוקים. רבים מהפירושים מושפעים מהקבלה. פירוש קדום לתורה בהשפעת הקבלה חובר בשנת שע״ט(1619) על ידי ר׳ יעקב איפרגאן, ׳מנחה חדשה; והודפס בלוד תשנ״ט. נצטט כמה משפטים מההקדמה של ר׳ חיים אבן עטר לפירושו על התורה 'אור החיים;

כתבתי וקבצתי… מהם ישוב הכתובים דרך עיון בשיעור הדיבור עצמו, דרך הפשט ומהם דרך דרש ומהם דרך רמז ומהם דרך סוד בדרך נסתר ונגלה לעינים… ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז״ל, וכבר גיליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מלבם מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה… אלא על פי הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילות הכתובים.

פירושו מורכב אפוא מכל השיטות הכוללות פשט, דרוש, רמז וסוד. גם אם יש חידוש בפירושיו, אין הוא בודה דברים מלבו, אלא מתבסס על החכמים שמהם הוא יונק, ורק מפרשם. הדברים מבטאים את ענוותנותו, וגם את ההנחה המסורתית, שכל מה שתלמיד חכם עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני, ואין הוא אלא כמי שחושף את הדברים בפני הלומד. רשימת הספרים בנושאים אלה מובאת בנספח 7.

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-2000הדפום העברי הראשון בזמן החדש

עמוד 144