מורשת יהדות מרוקו

פתחי לבבות-ר' דוד שמעון אלכסלאסי

הקדמה על המחבר ז״ל

כבוד הדר סבי, ר׳ דוד שמעון אלכסלאסי ע״ה, ששם משפחתו הוסב בארץ ל-קסלסי, איש תורה ועשייה, תם וישר, יחיד ומיוחד, ספרי הקודש לא משו מידיו הטהורות והנהגותיו היו בדרך הקדושה, הצנעה והשקט. נולד בשנת תרנ״א (1892) בצפרו שבמרוקו(ר׳ עמ^׳ 202 בספר).

בקטנותו התייתם מאביו, ר׳ ישועה אלכסלאסי ע״ה הי״ד, שנרצח בידי ערבי, ואמו רבקה לבית אסייג ע״ה, שלה דמה בתוי פניו הבהירים והזכים גידלה את בנה יחידה במסירות.

עקב נסיבות אלו נחשב ל״פדוי", כפי המנהג במרוקו, ובמשפחה עבר הספור על הטקס בילדותו בו הולבש בבגדים מהשכנים, והמשמעות לבך שנשמתו שנפדתה עם מות אביו, מחוייבת בהכרת הטוב והתמסרות לזולת, כפי שאומנם קיים בחייו. עם נשואי אמו לר׳ מאיר כהן ע״ה, נהג הוא ביתום כבבן והוביל אותו בדרך לימוד התורה בכתוב"ושיננתם לבנך". לזוג נולדה בת בשם עישה ע״ה. עם זאת זכות אביו הגנה עליו ונשלח אליו ממרומים להקימו מחוליו, בהיותו בן ארבע עשרה, בפי שכתב בפירוט בספר(בעמודים 109, 114), ובחלום הציג בפניו שישה כובעים, ואולי נרמז בכך לששת בניו שהוליד לימים… ארוסתו ביידה עוליאל ע״ה מתה עליו, ובסמוך, ב-ז׳ שבט תרע״ג(1912) נשא לאשה את אחותה, טרם הגיעה לפרקה, והמתין לה (ראה הכתובה שבנספחים). היא, שמחה לבית עוליאל ע״ה, סבתי, אהובתי, "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". עם אחיה, יהודה ע״ה, למד בילדותו בחברותא לספסל הלימודים. סבי ע״ה, שילב קמח עם תורה, ובחנותו לממכר קמח ליד הגשר ((ראה תמונה בנספחים), תמיד נראה כשספר קודש בידו… בבית הומה ושמח, פתוח לרווחה לאורחים, נולדו עשרת ילדיו בע״ה: ר׳ ישועה ז״ל, ויבדלו לחיים ארוכים, ר׳ מכלוף, ר׳ צמח, ר׳ ראובן, ר׳ רפאל, ר' דניאל, מסודי מלכה, הסיבה סביון (סבוני), מרים בן־שמחון וחנה ברקאי, יזכו לחיים טובים וארוכים הי״ו, הם וזרעם עדי עד.

בבית חסד זה טופלו יתומים, שימש בית ועד לחכמים, לסעודות מצוה ומתן בסתר… זכורות דרשותיו המרתקות והעמוקות המטובלות בהומור מפי קודשו. בשנת תרצ״ב (1932) ייסד בצפרו, עירו, את חברת "מושב זקנים" ונבחר ליו״ר (ראה מכתב בנספחים).

בתשי״א (ו95ו) עלתה המשפחה ארצה, כשבנו, עמה, הקדים לעלות־ בעליה הבלתי לגאלית כמעפיל. סבי שילם מכספו עבור משפחות שלא היה לאל ידם לשלם לשלטונות מרוקו עבור הזכות לעלות לארץ ישראל. הקשישים והחולים לא הורשו לעלות מטעם שלטונות מדינת ישראל… וכך בהותירם אחריהם את הורי האשה הזקנים, משה יעקב-צבי עוליאל ע״ה וחנה לבית הרוש ע״ה, ואת בן זקוניהם, דניאל, עקב חוליו בגזזת, כביכול, עלו ארצה מתוך כמיהתו וגעגועיו של אבי המשפחה.

(הבן דניאל, שהצטרף לימים עם קרובי משפחה, נפצע קשה תוך שירותו בצנחנים במלחמת ההתשה, וב״ה השתקם והקים את משפחתו).

סבי ע״ה, קטע את ההמתנה במעברת כפר-חסידים, ומכספו קבע את מושבו ברמלה, בין קרובים, משנמצאה שם פרנסה. ואמנם אף בזקנותו עבד למחייתו, וכולנו זוכרים אותו מאז, יושב בדוכן זעיר ומבודד לממכר פלאפל, קורן עור פניו… הוגה בלחש, והספר הנצחי בידו… ומחלק מים לחיילים ולצמאים למרות שכך לא קנו מהגזוז…

זכה לנינים בחייו, זרע כשר, ולכל אחד מבניו בן הקרוי על שמו: דוד. אחרי שנפל למשכב השיב ר׳ דוד שמעון קסלסי, פאר משפחתינו והדרה, את נשמתו הזכה והטהורה לבוראו בי״ט תשרי תשל״ב(1971) והוא בן 79 שנים. בעת קבורתו הופיע אדם, התנצל שמספיד בחוה׳׳מ, והספידו בהתרגשות כאילו הכירו במהלך חייו, וכפי שהופיע נעלם… ת.נ.צ.ב.ה

אשתו, שמחה ע׳׳ה, החכמה והצנועה והכשרה, נפטרה בערב כפור תש״מ (1979) ת.נ.צ.ב.ה

והצאן נותר לפליטה…

תהיה הוצאת הספר לאור מוקדשת לעילוי נשמתם, אכי״ר.