צמיחת הקהילה היהודית בארצות האסלאם-קירואן 1057-800-מנחם בן ששון
הקהילה היהודית נחשבת תא המסד לחיי האומה היהודית בימי־הביניים. היא היתה המסגרת שסייעה ליהודים, שהיו מיעוט בחברות זרות, להמשיך ולפעול: לדאוג לקיומם באותן חברות, לשמור על ייחודם ולמלא ייעודים שונים, בתנאים של גלות. חיבור זה מבקש למלא חוסר, בהיותו מוקדש לתיאור מפורט של חיי קהילה מקומית, אחת מקהילות ישראל בארצות האסלאם בימי־הביניים, קהילת קירואן שבלב המגרב, בתוניסיה. התיאור מכוון גם לתקן את התפיסה שקנתה לה שביתה במחקר ההיסטוריה היהודית, ולפיה הקהילות היהודיות הראשונות בימי־הביניים התפתחו באשכנז בשלהי המאה העשירית, בעוד שבארצות האסלאם היו הקהילות נטולות עצמאות ושאבו את הסמכות לפעילותן מן ההנהגה המרכזית, בעיקר מזו שישבה בבבל.
הקהילה המקומית מוארת בספר בעזרת מקורות רבים מגניזות קאהיר ובהם מקורות היסטוריים, ספרותיים והלכתיים. מקורות אלו כונסו כדי לשקף את עולמם של בני קירואן, את חיי החברה ואת המוסדות המקומיים בה, מתקופה קדומה ועד למאה האחת־עשרה; מועד חורבן הקהילה בעת הריסת העיר בידי בדווים. התופעות החברתיות של עצמאות הקהילה ותלותה במרכזים, נדונות על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות. מן הספר עולה שהיו קהילות מקומיות עצמאיות בארצות האסלאם כבר במאה התשיעית. אך חרף העצמאות התפקודית והיכולת האינטלקטואלית, שבקהילה המקומית, בניה טיפחו קשרים תדירים עם מרכזי ההנהגה המקודשים, קשרים שהביעו מחוות כבוד למרכזים ללא תלות רשמית או תפקודית בהם.
אגב הדיון בקירואן עולה בחיבור תמונת העולם היהודי בארצות האסלאם על קשריו בין מזרח ומערב ומקומה של קהילת הגשר, קירואן, בצומת החשוב שבו היתה ממוקמת.
מנחם בן־ששון הוא פרופסור חבר בחוג להיסטוריה של עם־ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עיקר מחקריו מוקדשים לתולדות עם־ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים, והם נשענים על ממצאים מגניזות קאהיר.
עיצוב העטיפה: שמעון שניידר התצלום בשער: דגם מבצר בבילון שבפסטאט המוצג במוזיאון הקופטי בקאהיר. בדגם נראה מבנה תלת־טורי, מנכסי הקהילה היהודית בסמוך לבית הכנסת הירושלמי, שבו נמצאה הגניזה.
צמיחת הקהילה היהודית בארצות האסלאם-קירואן 1057-800-מנחם בן ששון
כתיבת תגובה