ערב עיון ביצירתם הרוחנית של חכמי מרוקו-משה עמאר
רשימת הספרים
להלן רשימה חלקית של הספרים שפורסמו על־ידי מכון ״אורות יהדות המגרב״
ושההדיר פרופ׳ הרב משה עמאר שליט״א:
- פירושים וביאורים
- ראש משביר ־ חידושים לש״ס; כנף רננים ־ דרושים וחידושים על התורה; להרה״ג רבי משה בירדוגו ממכנאס, נפטר בשנת תצ״א (1731). מבוא ותולדות הרב.
- פרח לבנון ונחל איתן ־ פירוש על התורה להרה״ג רבי יהודה פרץ ורבי יצחק קאוואליירו. ההדרה הערות ומבוא מאת מ׳ עמאר, 372 עמ׳.
- חפץ ה׳ – חידושים וביאורים על מסכתות שבת, ברכות, הוריות, וחוליון, לגאון עוזנו ותפארתנו נר המערבי הרב הקדוש כמוהר״ר רבי חיים בן עטר זצוקלל״ה זיע״א, מהדורה באותיות גדולות 1178 עמ׳
- באר משה והשיב משה ־ ביאורים וחידושים על התורה להרה״ג רבי משה מלכה זצ״ל, הרב הראשי וראב״ד פתח־תקוה, נפטר בשנת תשנ״ז(1997), 300 עמ׳.
- דברי שמואל ־ חידושי ש״ס; מעולפת ספירים ו־ערוגת הבושם ־ חידושים למסכת עבודה זרה ושבועות, ולדברי הפוסקים; להרה״ג ר׳ שמואל צרפתי זצ״ל, מחכמי פאס נפטר בשנת תע״ב (1712). ההדרה עם תוספות מכת״י, הערות ומבוא מאת מ׳ עמאר, 480 עמ׳.
- מרכבת המשנה – פירוש מקיף על כל מסכת אבות להרה״ג רבי יוסף אלשקאר זצ״ל, ממגורשי ספרד בתלמסאן שבאלג׳יריה במאה הט״ז. ההדיר מכת״י, מבואות והערות מאת י״ש שפיגל. 396 עמ׳ + 18.
- הלכה שאלות ותשובות
- דברי יוסף – ארבעה ספרים כרוכים יחד: עדות בהוסף – על הרמב״ם; דרך עץ חיים – על טור ארח; רפואת הנפש – על התשובה; התפוח – ביאור אגדות וח״ל; להרה״ג רבי יוסף אלשקאד זצ״ל. ממגורשי ספרד בתלמסאן שבאלג׳יריה במאה הט"ז, ההדירו וערכו והוסיפו הערות ומבואות מ׳ עמאר וי״ש שפיגל, עמ׳ 580.
- הלכה למשה ־ שאלות ותשובות להרה״ג רבי רפאל משה אלבאז זצ״ל, מצפרו. פוסק, משורר, מקובל, בלשן ובעל השכלה כללית רחבה. נפטר בשנת תרנ״ד (1894). צילום מהדורות ירושלים תרס״א, בצירוף מבוא מאת מ׳ עמאר, 310 עמ׳.
- מורשת משה – שאלות ותשובות וחידושים להרה״ג רבי משה * מרציאנו זצ״ל, מחכמי דבדו. נפטר בלוד בשנת תשרו (1996). ההדרה, הערות ומבוא מאת מ, עמאר, 368 עמ׳.
10-כתונת יוסף ־ מערכות ושו"ת על שו"ע אבה״ע וחו״מ להרה״ג רבי יוסף בירדוגו, מחכמי מכנאס. נפטר בשנת תרי״ד (1854). שלשה כרכים בכרך אחד. ההדרה מחדש ומבוא מאת מ׳ עמאר, 510 עמ׳.
- ונשמת חיים ־ מערכות בדיני או״ח; שבילי הזבח ־ מערכות בדיני טרפות; שבילי העזר ־ מערכות בדיני אבה״ע להרה״ג רבי יהושע מונסונייגו זצ״ל, מחכמי פאט נפטר בשנת תרנ״ב (1892). מנחת זכרון ־ מערכות בדיני חו״מ להרה״ג רבי ידידיה מונסונייגו זצ ל,מחכמי פאס נפטר בשנת תרכ״ח (1818). ההדרה מכת"י, עריכה ומבוא, הערות ומפתחות מאת מ׳ עמאר, 550 עמ,.
משפט וצדקה ביעקב – להרה״ג רבי יעקב אבן צור זצ״ל מהעיר פאס נפטר בשנת תקי״ד (1754). פוסק, דרשן, משורר ומקובל. הוא כיהן ברבנות גם בערים מכנאס ותיטוואן. שני כרכים שאלות ותשובות ופסקים. מהדורת צילום נא אמון (תרנ״ד־ס״ג), בצירוף מבוא מקיף לתולדות המחבר וליצירתו מאת מ׳ עמאר, ירושלים.
ערב עיון ביצירתם הרוחנית של חכמי מרוקו-משה עמאר
עמוד 9
קהילת צפרו-דוד עבדיה כרך א'-תעודות ותקנות-תעודה מספר 52
בע׳׳ה התקנ״א-1791
בא לפנינו אח״מ הנגיד הר׳ יוסף בן מכלוף הן׳ חמו ואמר לנא מהודעני לכון שהר׳ מרדכי הן אלבאז ובניו הלא המה הר׳ משה והר׳ אהרן והר׳ אברהם ושמעון אחיהם הכרת פניהם ענתה בם שלא רצו ליתן במושלם מה שמוטל וקצוב עליהם «הממון שהטיל המלך יר״ה על קהל צפרו י״א, ומה גם שמרבים תקרובות ומנחות לשר העיר בתוספת מרובה פיוסין בתחנות ובקשות לתשר הנז׳ אולי יפותה ויוותר להם מקצת מהקצבה שמוטלת עליהם וחששתי פן יכריחני השר הנז׳ לוותר ולהתפשר עמהם במקצת ממה שמוטל עליהם או יפצירו בי גם אני להתפשר עמהם ולנכות להם ממה שמוטל עליהם ומה גם מפני המחלוקת לכן אני מגלה דעתי בפניכם שכל וויתור ופשרה ומחילה שאעשה עמהם ואף אם תהיה הפשרה והמחילה בקוש״ח[בקנין שלם ושבועה חמורה] בביטול מו׳ דמו׳ ופיסול עדיהן וכו׳ אין פי ולבי שוים והכל כמאן דליתנהו דמי ולא ידון הדין עליהם כלל וכלל כי על מודעה זו אני סומך ועליה תמכו אשורי ואחר שאגבה מהם היום מה שאגבה עוד ידי נטויה עליהם ואגבה מהם הנשאר ואף שאודה להם בש״ח שלא מסרתי שום מודעה נגדם ושדברי האחרונים פוסלים את הראשונים אדרבא ונהפוך הוא שהראשונים עיקר ותפו׳ץ לשון אחרון ונשח״ך הנגיד הנז׳ שלא יבטל מודעה זו לעולם וידענו אח״מ ידיעה נאמנה שזה היה קודם שיתפשר עמהם הנגיד הנז׳ והיה זה במאמר בדי״א[אם ראית את הביטוי "בקוש״ח" (בקנין שלם ושבועה חמורה) בתוך מאמר בפסק דין של בית דין אזורי (בדי״א) – אז הכוונה היא בדיוק אותו דבר, אבל בשפה המתאימה למסמכים משפטיים תורניים:] בארבעה ימים לתשרי שנת ה׳ אלפים והי מאות וחמשים ואחת ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ונכון וקיים.
מסעוד א״א עטור ן׳ יתאח סי׳׳ט אכרהם אדהאן סלט״א
הביטוי "בקוש״ח" הוא ראשי תיבות של "בקנין שלם ושבועה חמורה".
הסבר:
מדובר בלשון הנהוגה בשטרות, מסמכים משפטיים או פסקי דין מסורתיים, בעיקר בדיני ממונות ובהתחייבויות, שמטרתה להדגיש את חוזק ההתחייבות של האדם.
הנה משמעות כל רכיב:
- בקניין שלם – נעשה קניין באופן תקף ומלא לפי ההלכה (למשל, קניין סודר: העברת חפץ סמלית כמו מטפחת). זה מעיד שהצדדים הסכימו באופן פורמלי ותקף להתחייבות.
- ושבועה חמורה – תוספת של שבועה מחייבת וחמורה, כדי להבטיח שאדם לא יחזור בו, תוך הטלת יראת שמיים ואחריות מוסרית גדולה יותר על המתחייב.
מטרת הביטוי:
לבטא שההתחייבות נעשתה בצורה הכי מחייבת והכי רצינית – הן מצד הדין (קניין) והן מצד המוסר והדת (שבועה חמורה).
סיכום ופירוש התקנה הזו:
מדובר כאן במסמך הלכתי-משפטי קלאסי מתקופת הגלות, שבו אדם חשוב (נגיד הקהל) בשם ר׳ יוסף בן מכלוף חמו, מבקש להודיע מראש ולהצהיר ברורות על כך שכל פשרה עתידית שיעשה עם משפחת אלבאז, תהיה לא תקפה, גם אם תיעשה ב"קניין שלם ושבועה חמורה" (בקוש״ח), כלומר – גם אם היא תיראה מחייבת מכל הבחינות ההלכתיות והמשפטיות.
עיקר הדברים:
הנגיד בא לבית הדין (כנראה בדי״א = בית דין אזורי / בית דין עירוני), ואומר:
- הרקע:
- המלך (יר״ה = יאריך ימים המלך) הטיל מס (״הממון שהטיל המלך״) על קהל צפרו.
- משפחת אלבאז (מרדכי ובניו) לא משלמים את חלקם כפי שמוטל עליהם.
- לא זו בלבד, אלא שהם מנסים לפייס את השר המקומי ע״י תקרובות, מנחות ותחנונים, כדי שיוותר להם על חלק מהמס.
- חשש הנגיד:
- הנגיד חושש שמא השר ילחץ עליו לוותר להם.
- או שהם עצמם יפצירו בו לוותר להם – בשם השלום או בשל מחלוקות שעלולות להחריף.
- ההצהרה (המודעה):
- הנגיד בא ומודיע בבית הדין:
- שכל ויתור, פשרה או מחילה שיעשה להם – גם אם ייעשו בלשון הכי מחייבת, כולל בקוש״ח – הם בטלים ומבוטלים.
- אין פה "פי ולבי שווין" – כלומר, גם אם אומר משהו בפה, לא התכוונתי בלב (כוונה מפורשת לפסול את ההתחייבות).
- הוא מצהיר: "הכל כמאן דליתנהו דמי" – כאילו לא נעשה דבר.
- ומבהיר – אפילו אם אודה בפניהם שלא הייתה לי שום מודעה – דבריי הקודמים (המודעה הזו) הם העיקר, והדברים המאוחרים יותר (שייתכן שייאמרו תחת לחץ) הם בטלים.
- המשמעות ההלכתית:
- זו "מודעה" הלכתית – הצהרה מראש בבית דין, שבאה לפסול כל התחייבות עתידית שייעשה מרצון או מאונס, אפילו אם נראית תקפה מבחוץ.
- הוא אף מבקש שהמודעה לא תבוטל לעולם.
סיכום הכוונה של הביטוי "ואף אם תהיה הפשרה והמחילה בקוש״ח…":
גם אם אעשה בעתיד פשרה איתם בכל התוקף ההלכתי המחייב ביותר – בקנין שלם ושבועה חמורה – הרי שהכוונה שלי הפוכה, ואין ההתחייבות ההיא תופסת כלל.
זה כלי הלכתי מקובל כדי למנוע שמי שייחלץ ללחץ ייאלץ אחר כך לעמוד בדברים שנעשו שלא בלב שלם. הנגיד כאן נוקט בזה בצורה נחרצת כדי לשמור את האפשרות לדרוש מהם את כל הכסף עד תום – ולא לתת להם כל פתח להתחמקות.
תעודה מספר 52
קהילת צפרו-דוד עבדיה כרך א'-תעודות ותקנות
עמוד 63