ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

 בתוכו צמחו כמה מענקי הרוח שקמו לעמינו ומהם ראשוני רבותינו הראשונים כרבינו יצחק אלפאסי, אשר אור תורתו האיר וזרח גם ברחבי ספרד. וגדולי הרבנים בספרד היו מתלמידיו כמו רבי יוסף בן מיגאש ועוד. ומאז ועד ימינו דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו קמו רבנים ואנשי שם אשר הקדישו את זמנם ללימוד תורה ולהרבצתה בבני עדתם והשאירו הרבה מחידושי תורתם בכתובים, יצירותיהם של רבותינו רבני המערב הן רבות ומגוונות אך דא עקא כגודל היצירה בן גדלו הפגעים שפגעו בה.

קושי השעבוד, העניות ופגעי הטבע היו גרמא, שחלק גדול ממנה אבד מאתנו לעולמים, ויתר הפליטה עודנו בכתובים בודד בספריות ובאוספים פרטיים, ומצפה לגואל.

מורדת מניקה שתניק עד תשלום כ״ד חדשים, ושלא תטול כ״א מחצית ההנקה.

לפי שראינו אנו החתומים, טופס ההסכמה אחת שתקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, מכתיבת יד החכם השלם ה״ר אברהם עוזיאל ז״ל וזיין.

כ״ה. יום ש״ק שמונה במרחשון משנת האי״ש ליצירה בכאן במתא פ׳אס יע״א בהיותנו אנו החתומים, מקובצים בעליה מקום הוועד והמעמד, היו מצויין עמנו הנגיד המעולה ר׳ יעקב רותי יצ״ו, וקצת מהמעולים אנשי מעמד יצ״ו, לישא וליתן בדברי צבור. ובאותו מעמד הסכמנו כל החתומים בכאן, בהסכמה אחת בלי שום מערער, שאם יהיו איזה נשים שהן מורדות בבעליהן, ולפעמים יארע שאיזה מהן תהיה מעוברת ואינה עושה, רק שיולדת ומשלכת הוולד, כדי שיניקהו אביו וכן לא יעשה. לכן למגדר מילתא, אנו מסכימים שמהיום הזה ואילך, שום אשה שתהיה מורדת בבעלה, ובעת המרדות תהיה הרה , או מיניקת, שלא תוכל להשליך הולד שתלד, כי אם תהיה מהוייבת להניק את הולד, מיום הולדו ועד כ״ד חדשים רצופים, בין יהיה זכר או נקבה. ויתנו לה בשכר ההנקה חצי השכירות שלוקחת אשה מיניקת, שמיניקת ונותנת חלב לאחרים במעות, אי סיגון פריסיו דיל טיינפו לפי ראות ב״ד קי סירה אין אקיל זמן ולפי שנראה לנו היות כל הנז׳ סייג טוב, ותקנה הגונה לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לראיה חתמנו שמותינו פה לאחזוקי מילי דלעיל. והכל שריר ובריר וקיים, והיו חתומים החכמים השלמים כה״ר נחמן בן סונבאל, וה״ר יצחק נהון, וה״ר יהושע קורקוס, וה״ר אברהם חאג׳יז, וה״ר שמואל בן דאנאן, וה״ר שם טוב אמיגו, וה״ר יצחק דונדון, וה״ר שמואל חאג׳יז, וה״ר אברהם אוגיואילוס. ואני צעירם אברהם עוזיאל. ע״כ טופס ההסכמה הנז׳ מכתי׳ יד החכם הנז׳. ולפי שכל דבריהם אמת וצדק, ונתאמתו הכתיבה הנז׳, שהיא מיד החכם הנז׳. הסכמנו גם אנחנו בכל הכתוב בה, וחתמנו פה בחדש אדר שנת כי ב״ו ישמ״ח לבנו, פה העיר פ׳אס יע״א. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה, וכה״ר מכלוף! בן אסולין זלה״ה.

כ״ה. יום ש״ק אוגיו חשון אניו די האי״ש ליצירה אקי אין לה סיב׳דאד די פ׳אס יע״א איסטאנדו נוס לוס אפ׳ירמדוס אג׳ונטאדוס אין לה קאמרא דונדי סי אג׳ונטה איל מעמד אי איראן קון הנגיד המעולה ר' יעקב רותי יצ״ו אי פארטידה דילוס מעולים ג׳ינטי דיל מעמד יצ׳׳ו פור פלאטיקאב אין קוזאס דיל צבור אי אין אקיל מעמד הסכמנו טודוס לוס אפיירמאדוס אקי בהסכמה אחת סין דינגון מערער קי פור קואנטו אלגונאס מוג׳יריס שיאן מורדות אין סוס מארידוס אי אלאס ויזיס אקאיסי קי אלגונה איסטה מעוברת אי נון פ׳אזי מאס קי פאריר אי איג׳ה לה קריא טורה פארה קי לה קריאי סו פאדרי וכן לא יעשה. פור איסטו למגדר מלתא סומוס מסכימים קי די היום אינדילאנטרי דינגונה מוג׳יר קי פיואירי מורדת אין סו מארידו אי אין טאל טיימפו דיל מרדות איסטוב׳יירי פרינייאדה או אליגיאנדו קי נון פואידה איג׳אר לה קריאטורה אנדי איל פאדרי. סאלב׳ו סיאה אוב׳ליגאדה די אליג׳אר אסו קריאטורה דיל דיאה קי נאסי פ׳ין וינטי אי קואטרו מיזיס ג׳וסטוס טאנטו סיאה איז׳ו או איז׳ה. אי לי דאראן פור פאגה דילה אליג׳אדורה מיאטאד די לה פאגה קי לייב׳א אונה מוז׳יר קריאדירה קי קריאה אי דה ליג׳י פור דינירו אי סיגון פריסיו דיל טיימפו כפי פאריסיר די ב״ד קי סירה אין אקיל טיימפו. ולפי שנראה לנו היות בל הנז׳ סייג טוב ותקנה הגונה לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה לראיה ח״ש פה לאחזוקי מילי דלעיל והכל שריר ובריר וקיים.

אלמנה מניקה שכתובתה למנהג המגורשים יצ״ו, שלא תטול כי אם מחצית שכר ההנקה, ובמה לשבב ובמה לכבס כסותו.

כ׳׳ו. בראותינו אנו החתומים דייני העירה פ׳אס יע״א, בענין תביעת שכר ההנקה, כמה דינים מחולפים, וביחוד מ״ש הרב מגיד משנה ז״ל בפי י״ח מה׳ אישות בשם הרשב״א ז״ל, והביאו מוהרי״ק ז״ל בסי׳ י״ג בטור א״ה וז״ל, אלמנה שהיתה מניקה את בנה, יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר, ואעפ״י שאינה יכולה להנשא ע״ס כ״ד חדשים עכ״ל. והעמידו דבריהם החכמים השלמים נ״נ ז״ל זה הדין, במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה, מיד אחר מיתת הבעל. או אם תבעה כתובתה, וגבתה אותה. בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר. אבל אם כתובתה היא כדת וכהלכה, ועדיין לא גבתה אותה, והיא אוכלת מכח תנאי כתובה, אינה יכולה לתבוע שכר ההנקה. וכן נראה מדעת הרא״ש ז״ל בפי אעפ״י, וג״כ בס׳ שאלות ותשובות למהר״י בן ליב ז״ל. ולכן תיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, שאם היתה כתובת האלמנה כמנהג קהלות הקדש המגורשים מקאשטילייא יצ״ו, עם היות שיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר. עכ״ז הואיל והם שותפים בכל אף בהניקה, לא תטול כי אם מחצית שכר. והם קצבו קצבה לאלמנה באותו זמן, שלש אוקיות שכר ההנקה בכל חדש לא זולת, והמחצית הוא אוקייא וחצי האוקייא, מלבד מה שיותן לילד במה לשכב, ובמה שתכבס לו כסותו ובלאות שלו כמנהג התינוקות. אך אמנה אנחנו החתומים, בראותנו שמה שתקנו לדורם תקנו. לכן ראינו ג״ב אנו החתומים לתקן, ששכר ההנקה יהיה מהיום והלאה כפי העת והזמן. והאלמנה שכתובתה כפי המנהג, יתנו לה היורשים מחצית שכר ההנקה. אן אמנה אם כתובתה כדת וכהלכה, אנו מעמידים הדבר על ד״ת. שאם תגבה כתובתה, אין לה מזונות מכח כתובתה. ויכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, והשמאים ישומו לה שכר ההנקה, כפי העת וכפי הזמן וכפי השער.

ג״ב הוגד לנו, שתיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל בענין ההנקה, אם מתה אם הילד כמה חדשים מחייבים לאב לשכור לו מינקת, עם היות שזה הדין לא הוזכר בשום פוסק, שאף מוהרי״ק ז״ל שדרכו להביא חדשים גם ישנים, לא הביאו אפי׳ במחודשים. ואפי״ה תיקנו הראשונים ז״ל, שמחייבים האב לשכור מינקת הן לבנו, הן לבתו, עשרים חדש ויפה תיקנו. וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם, ואין לנו להרהר אחריהם, ולא לזוז מדבריהם, כי כל דבריהם אמת וצדק. עכ״ז ראינו לתקן שההנקה לנקבה, תהיה שמונה עשר חדש. ולזכר עשרים חדשים. ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה, וחתומים החכמים-השלמים כמה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה. וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.

בחדש כסלו שכ״ג לפ״ק.

ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן

עד לפני שניים שלושה דורות היו שראו במסורת הלשון של עדות ישראל לשון תת תקנית. כמין קוריוז או שיבוש שיש לתקנו על פי העברית ה " נכונה ", לאמור על פי כללי הדקדוק המקראי.

והנה משהוכח מעל לכל ספק, כי לשון חז"ל לשון טבעית הייתה, מדוברת הייתה בפיהם של בני ארץ ישראל, ומשנתברר כי לא הייתה מסורת לשון אחידה ומחייבת, נתבקש מאליו לברר ולימוד על טיבה של לשון חז"ל המקורית ועל שאר מסורות הלשון הבלתי מוכרת.

אחד המקורות החשובים ביותר לעניין זה הוא : מסורת הלשון שבפי עדות ישראל – ומכאן ואילך מתלווה יחס של כבוד אל כל מסורת מהימנה, וחוקי הלשון העברית מבקשים ללמוד ולהכיר את המסורות ולא, חלילה, לתקנן. 

פיוט מספר 3 עם ביאור מלא

148 – יחדון חבריא

שיר יקר. לסיום מסכתא ולמעלת המחזיק בידי לומדי תורה. סימן אני דויד בן חסין חזק.

יחדון חבריא מארי מתיבתא

גמרא גמור תהי זמורתא

יחדון חברייא – ישמחו בני החבורה והם החכמים העוסקים בתורה, ראה לדוגמה שבת קטז ע"ב. מארי מתיבתא – בעלי הישיבה וחכמיה

גמרא..זמורתא – על פי שבת קו ע"ב, בשינוי משמע : אחרי הלימוד תהא זמרה והיא החגיגה לסיום המסכת והפיוטים המושרים בה

אלה אלהין אלהא חיא

בריך שמיה לעלמי עלמיא

יהב חכמתא לחכימיה

דעסקין באוריתא קדישתא

 

אלה אלהין – אלוהי האלהים

אלהא חייא – אלהים חיים

בריך…עלמייא – ברוך שמו לעולמי עולמים, מנוסח תפילת " בריך שמיה "

יהב חכמתא לחכימייא – הנותן חכמתו לחכמים

דעסקין באורייתא קדישתא – העוסקים בתורה הקדושה, מנוסח " קדיש על ישראל " הנאמר אחרי לימוד תורה

 

נעביד להון יקרא יתירא

למאן דתני גמיר גמרא

ומאן דמתני לית ליה שערוא

מובילנא מאניה לבי מסותא

 

נעביד…יתירא – נעשה להם כבוד גדול

למאם ….שיעורא – למי שלומד ושונה משנה וגמרא ולמי שמלמד אחרים אין שיעור לשכרו, על פי מגילה כט ע"א

מובילנא …מסותא – אשא את בגדיו לבית המרחץ והוא ביטוי של כבוד לתלמיד חכם, על פי עירובין כז ע"א

 

יהא שלמא רבא עליהון

על בניהון ועל תלמידיהון

ברכאן דנפישין ישרון בחיליהון

בני חיי ומזוני בתלתא

 

יהא…עליהון – יהא שלום גדול עליהם, גם זה מנוסח הקדיש

על…… תלמידיהון – על בניהם ועל תלמידיהם

ברכאן…בחילהון – ברכות גדולות יחולו יחולו בביתם

בני חיי ומזוני – בני, חיים ופרנסה

בתלתא – יזכו לשלושתם

 

דחיל רבנן ומוקיר טובא

יעביד סעודתא ויומא טבא

עדן דעינוהי חזין צרבא

מרבנן שסים מסכתא

 

דחיל ….טובא – מי שיש לו יראת כבוד לחכמים ומכבדם הרבה

יעביד…טבא – יעשה סעודה ויום טוב, על פי ברכות מו ע"א

עידן….. מסכתא – בשעה שעיניו רואות תלמיד חכם שמסיים מסכת

צורבא מרבנן …תלמיד חכם. ראה לדוגמה, ברכות טו ע"א

 

ומתכנשין בחד כנופיא

חכימי מתא ותלמידיא

עסקין באורין צפרא ופניא

ולא מחזקי להו טיבותא

 

ומתנכשין בחד בנופייא – מתאספין בקבוצה אחת

חכימי מתא ותלמידייא – חכמי המקום והתלמידים

עסקין באוריין – עסוקים בתורה

צחפרא ופנייא – בוקר וערב

ולא…טיבותא – ואינם מחזיקים טובה לעצמם ( על תורתם ) על פי סנהדרין לו ע"א

 

דלין חשפא ומשכחי סימי

בתלמוד בבלי וירושלמי

אינהו מגלן מלי דסתימי

עמיקתא ומסתרתא

 

דלין…סימי – דולים חרס ומוצאים כסף, על דרך יבמות צב ע"ב והוא משל ללבון סוגיות בתלמוד

אינהו…דסתימי – הם מגלים דברים סתומים ומוציאים אותם לאור

עימיקתא ומתרתא – עמוקים ונסתרים

 

בקיאות בגי ואוף חריפות

בפרוש רש"י והתוספות

שרן קטרין דאנון פרופות

ומחתי להו בחדא מחתא

 

בקיאות…חריפות – הרבה בקיאות וגם חריפות

בפירוש רש"י ותוספות – לגמרא

שרן…פרופות – מתירים קשרים שהם קשורים

ומחתי…מחתא – לארוג אותם באריגה אחת, והוא משל לניתוח הסוגיה וליישוב בעיותיה על פי ברכות כד ע"א.

 

נהיר במשחא דכיא נהוריה

רבנו אשר סגי נהוריה

אפרין נמטי להר"י בריה

מסקי שמעתתא להלכתא

 

נהיר נהוריא – אורו מאיר בשמן זך

רבינו אשר – הידוע בכינויו הרא"ש

סגי נהוריא – אורו גדול, משום שעל ידי חידושיו והארותיו מתבארים ומתבררים עניינים בתלמוד

אפריין נמטי – שבח ניתן לו

להר"י בריה – הוא רבי יעקב בנו, בעל הטורים

מסקי שמעתתא להלכתא – מבררים את הסוגיה ומסיקים ממנה את ההלכה

 

חמיד לבא ודכי רעיונא

הר"ם במז"ל אנהר עינינא

בדברי רב אשר ורבינא

אלמלא איהו חררה כלתה

 

חמיד…רעיונא – נחמד ללב וטהור

הר"ם במז"ל – הוא הרמב"ם ז"ל

אנהר עינינא – האיר עינינו

רב אשי ורבינא – עורכי התלמוד

אלמלא…כלתא – אלמלא הרמב"מ לא היה נותר מי שילמד תורה מאין מפרש ומברר, כלה הלחם מן הארץ

 

ספרא רבא הוא הרב מהרש"א

אכליה תלמוד עביד פרישא

ואעדי מניה מלתא שבישא

דיק כרחבא דפמבדיתא

 

ספרא רבא – הסופר הגדול

מהרש"א – מורנו הרב שמואל אליעזר אידלש

אכוליה….פרישא – על כל התחמוד עשה פירוש כפול : חידושי הלכות וחידושי אגדות הכתובים במשולב, וראה תרגום אונקלוס לשמ' טו, יא

ואעדי ….שבשא – והסיר ממנו את הדברים המשובשים

דייק כרחבא דפומבדיתא – שמדייק בשלונוהחכם " רחבא מפומבדיתא, על פי בכות לג ע"א

 

יאות למפתח בכבוד אכסניא

עליהו חפן על אתכליא

קדשא בריך הוא אלה שמיא

בעובדיהון ישרי ברכתא

 

יאות…אכסנייא – יאה לפתוח בכבוד אכסניא, על פי ברכות סג, ע"ב, כאן : מכוון על התומכים בלומדים ונותנים להם מקום אכסניא

עלייהו..אתכלייא – העלים שלהם מגינים על האשכולות, והנמשל – התומכים הם העלים בתלמידים שהם האשכולות על פי חולין צב ע"א

קדשא…שמיא – הקב,ה הוא אלהי השמים

בעובדיהון ישרי ברכתא – ישרה ברכה שמעשיהם

 

נטורא קרתא אנון רבנן

ודמנסיהון אנון מהנן

אפוריא חדא תרויהו גנן

צלא דכספא עם דחכמתא

 

נטורא קרטא – שומרי העיר, והוא כינוי לחכמי התורה.

דמנכסיהון אינון מהנן – ומי שמהנים אותם מנכסיהם

אפורייא…גנן – בחופה אחת שניהם ישבו

צלתא…דחכמתא – צל הכסף עם החכמה על פי קה' ז, יכפי שנדרש בקה"ר ז, יט עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות על בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף.

 

חסדאה איהו חסדאין מליה

גברא דכריך מספרא כליה

כל בני עלמא לא יכלי ליה

עבידתיה עבידתא שפירתא

 

חסדאה…מליה – חסיד הוא ודבריו חסד

גברא….כוליה – איש שכרוך ( מלא ) בספר כולו, כלומר שסיים את כל המסכת

כל…ליה – כל בני העולם לא יוכלו לו

עבידתיה עבידתא שפירתא – מעשיו – מעשים טובים

 

זמרא בפמא נעביד ובמנא

אסיום מסכתא שסימנא

הדרן עלה והדרה עלינא

לא תתנשי מנן חדא שעתא

 

זמרא…ובמנא – זמרה בפה נעשה וגם בכלי

אסיום מסכתא דסיימנא – על סיום המסכת שסיימנו

הדרן…שעתא – לא תשתכח מאיתנו שעה אחת

 

קמי שמיא אנא בעינא

נתיב בטלא דרחמנא

כיומא דרוחא דאסתונה

האי שמעתתא בעיא צלותא

 

קמי…בעינא – לפי שמיים אני מבקש

נתיב בטולא דרחמנא – נשב בצל ה'

כיומא…צלותא – לימוד זה מצריך צלילות הדעת כיום של רוח צפונית המבשרת יום בהיר על פי מגילה כח ע"ב, ראה רש"י שם

דאסתונא – הנוסח בתלמוד הוא זאסתנא בלית"ו שואית

צלותא – צלילות הדעת

 

מסורת ולשונות של יהודי צפון אפריקה

מאת : משה בר אשר

המרכז ללשונות היהודים וספריותיהן

האוניברסיטה העברית ירושלים

מוסד ביאליק

המכללה האזורית אשקלון

התשנ"ח

השרח המערבי למקרא ולספרות יהודית אחרת – טיבו ודרכי גיבושו

א. הערות רקע

1 –  בכל ארצות צפון־אפריקה הילך, עד הדורות האחרונים ממש, תרגום לערבית של חלקים גדולים מספרי המקרא ומעט ספרות לא מקראית. תרגום זה נקרא שרח – شرح זוהי התיבה הערבית שעניינה הוא " ביאור " – או בצורה המיודעת (א)שַּׁרְח. בירוריי מעלים שהשרח נהג בכל קהילותיהן של ארבע ־ארצות שהיוו את הפזורה של צפון־אפריקה, מדֶרנה שבלוב בואכה אקה, אופראן וגולימין שבפאתי המערב, קהילה קהילה ומסורתה שלה. השרח נמסר בעל־פה עד לדור האחרון. רק לעתים, במסורות תוניסיה באופן מקיף ובמקומות אחרים באופן מצומצם, הוא הועלה על הכתב או ראה אור בדפוס.

2 – תרגום זה לסוגיו ולגווניו המקומיים נתקיים בכל מקום שהיה בו חינוך יהודי מסורתי, והוא עמד כל זמן שהחינוך המסורתי המשיך להתקיים. במקומות שהחינוך האירופי(צרפתי או ספרדי או איטלקי) הגיע אליהם וכבש כיבושים של ממש עלה הכורת על השרח, או לפחות נצטמצמה ידיעתו. עם חיסולן של הפזורות נפסק כליל לימוד השרח; זוהי המציאות גם בקיבוצים הקטנים שנותרו כיום בצפון אפריקה, בשרידי הקהילות במרוקו ובתוניסיה.

הערת המחבר : בעשותי במרוקו בחודש אייר תשמ"ד נתברר לי, שכבר לפני עשרים שנה ויותר חדל לימוד השרח כליל: ואין יודעים אותו אלא מבוגרים וישישים שעוד קיבלו חינוך מסורתי. עד כאן הערת המחבר.

בארץ ובמקומות אחרים שיוצאי צפן אפריקה הגיעו אליהם פסק, כאמור, לימוד השרח, אם כי שימושו לא נכרת לחלוטין; עדיין יש בתי כנסת שנוהגים לקרוא בהם את השרח להפטרות אחדות ולפרקי אבות, ויש בתים שעוד נשמע בהם השרח להגדה של פסח בליל הסדר: אך ברור שקרובה העת, שגם נוהג זה יעבור מן העולם. לעת הזאת הוא ידוע עדיין במלוא היקפו – או שמא כדאי לדייק ולומר כמעט במלוא היקפו ־ רק לזקני תלמידי החכמים, ובמיוחד לאלה ששימשו מלמדי דרדקי.

1. מספר הקהילות בצפון אפריקה שלמדו שרח הגיע למאות רבות, וחקירת מסורותיהן במילואן היא מלאכה בלתי אפשרית, וגם אינה נחוצה. איני סבור שצריך לבדוק את כל המסורות כולן לפרטיהן ולפרטי פרטיהן. בדיקת הממצאים שנאספו עד כה ממרוקו מגלה, שבעיקרו של הדבר, אף שהמסורות המקומיות בארץ זו נבדלו זו מזו בפרטים רבים, ניכרת מסורת־אב אחת או למרבה שתיים שלוש מסורות־אב, וכל המסורות המאוחרות הן תולדות ובנות תולדות שלהן.
2. מחמת היקפו הרב של החומר, שבחלקו טרם נחקר חקירה של ממש, אנו מרכזים את בירורנו הנוכחי במסורות מרוקו על פי החומר המצוי בידינו עד היום. הוא כולל את רובי הטקסטים של מסורות תאפילאלת (שבדרום מזרח מרוקו) וחלק גדול של מסורות עמק התודגא, מדגם ממסורות קהילות מכנאס ופאס (שתי אלה וכן העיירה צפרו היו עיקרן של קהילות המערב הפנימי בדורות האחרונים), וכן מדגם לא מבוטל מקהילות מראכש שבדרום־מערב ומוואזאן שבצפון.

    שתי המסורות מצויות עמנו בהקלטות שרשמתי מפי אבי מורי רבי אברהם בן הרוש שליט״א, אחד מן המעולים שבמעולים שבמסרני השרח. זכה האיש ולמד את השרח בשני בתי מדרש בתאפילאלת שנתקיימו בהם מסורת תאפילאלת גופה (בית מדרשו של רבי יוסף דהאן ז״ל) ומסורת תודגא (בית מדרשו של רבי יעקב אסולין ז״ל, המכונה לחזאן באגו), ואחר כך לימדן בבית מדרש שעמד בראשו במשך שנים. כן יש בידינו מדגם ארוך מפי החכמים רבי אברהם לעסרי [ז"ל] ואחיו רבי מכלוף שליט״א, יוצאי קצר א־סוק שבמחוז תאפילאלת.

 

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

מחקר זה עיקר כוונתי בו לתאר את תולדותיה של עדת־אנוסים אחת, לחדור לנבכי עברה ולמצות מתוכה את דרכם של יהודים שנאנסו לצאת מן הכלל. עדה זו נתקיימה ב״תנאי־מחתרת״, ואם נשיל מתנאים אלה את מעטה הנצרות על כל גינוניה החיצוניים, כפי שסיגלום לעצמם בניה של עדה זו, תעמוד לפנינו עדה יהודית בכל גדולתה, על כל גוני אורח החיים היהודיים הערים ומלאי הערגה לכל דבר קטון וגדול שנתקדש בחיי האומה.

פולגאר לא נשאר חייב לו תשובה. מדבריו למדים אנו באיזו מידה זכה המכתב של הכותב עלום־השם שהיה מיועד לקרדינל, אדוניו של פולגאר, לפרסום רב ב״עיר זו״ (טולידו). בכך הועלה הויכוח למדרגה שבין קרדינלים וארכיהגמונים. האחד-מקבל מכתביו של פולגאר, ארכיהגמונה של סביליה, והשני-מקבל מכתביו של המחבר עלום־השם, ארכיהגמונה של טולידו. ואמנם ידוע שפדרו גונסאליס די מנדוסה תמך בטורקימדה ובגישתו בשאלת האנוסים. פולגאר נפגע מדבריו של מאשימו: ״אם ימנה הלה את חטאיו האמיתיים יתקן את עצמו, ואם אין הוא אומרם שיתקן הוא [המאשים] את דרכו״.

פולגאר סולח לו לכותב ברוח נוצרית מובהקת על העלבונות שהעליב אותו, מבקש ממנו שיגלה את זהותו ולא יסתתר ויפיץ ברבים האשמות שאינן מבוססות. פולגאר מוסיף ומצטדק על האשמה שהאשימו האלמוני בכתיבת דברי־היתול.והוא אומר, שגם אישים רמי־מעלה ואצילים הרבו לכתוב בסוג־כתובים זה. עתה שאל את מאשימו על שום מה אסור לו להתלוצץ בשעה שאינו פוגע בשום איש? פולגאר מכחיש את דברי המאשים כאילו אמר שהאינקויזיטורים במעשיהם בסביליה טועים, וכאילו טעתה המלכה בשעה שמינתה אותם לתפקידם זה! והגם שייתכן שהמלכה תטעה במינויה והס שיטעו בדרך פעולתם, איש מהם לא היו לו כוונות רעות. טובה היתה כוונתו של המלך דון חואן (השני) בשעה שמינה את פדרו סרמינטו על העיר טולידו, אך הלה, בהשפעתם של אנשים רעים, הרים את ידו במלך! מלכתחילה טובה היתה כוונת המלכה בשעה שמינתה את מרטין די סיפולבידה על מבצר נודאר, אך הוא מרד בה ומסר את המבצר למלך פורטוגל-הנה טעתה המלכה מתוך כוונה טובה. והוא עצמו חלילה לו לומר את דבריו מתוך כוונה רעה.

חלוקות דעות החוקרים על זמנו של הויכוח. מאטה־קאריאסו הניח שחליפת־מכתבים זו מאוחרת היא לינואר.1481 ודאי שמכתבו של פולגאד, במיוחד זה הדן באינקויזיציה בסביליה, מבוסס על פעולתו של בית־דין שם, ואם מביאים אנו בחשבון כשני חדשי־חסד עד לראשית פעולת בית־הדין, ואחר־כך ודאי תקופה כלשהי של פעולת בית-הדין, הרי שהדעת נותנת שאין להקדים את המכתבים למחצית שנת 1481. וכבר הצביע קנטירה שלאחר סוף 1481 אין פולגאר פעיל בחצר־המלכות, ומכאן ואילך מונה למשרת הכרוניסטן של המלכות. הדעת נותנת שמחמת חליפת־מכתבים זו ראו צורך להרחיקו מכל פעילות והשתתפות בפוליטיקה הפנימית והדתית של המלכות.

הרעיונות שהועלו במכתבים מלמדים אותנו שנמצאו במלכות אישים שלא השלימו עם דרכה של האינקויזיציה. המכתבים הם למעשה העדות היחידה להשקפות של ימים ראשונים, ורצון לערוך חשבון-נפש. הם הד אחרון של הגנה על אנוסים ובקשת רחמים עליהם. אך למקרא תיאור התנגדות זו אפשר היה לשער מראש ידו של מי תהיה על העליונה. ונוכח אלה ייתכן שקולו של פולגאר הוא נסיון לפנות אל מתנגדי סיעת טורקימדה ילהזעיקם על הסכנה שבכל מעשי סיעתו. צעד נכון עשה פולגאר בפנותו אל אישיות כנסיתית ראשונה במעלה במלכות, אישיות שדעתה אולי היתה שקולה כנגד דעת טורקימדה וארכיהגמונה של טולידו. עם זאת נסיונו שלו ליצור דעת־קהל עלה בתוהו. מכאן ואילך נדמו הקולות, ולא נמצא מי שיפצה פה בשעה שהמוקדים בסביליה, ולאחר־מכן בסיאודד ריאל, אכלו בכל פה.

האפיפיור סיכסטוס הרביעי ופעולתה של ׳האינקויזיצקה!

נצחון דרכו ושיטתו של טורקימדה

הד מעשיהם של האינקויזיטורים, השפעתם של קונברסוס בחצר האפיפיור ותלונות שהושמעו מצדדים רבים, הביאו לידי נסיונות מצד סיכסטוס הרביעי לנסות ולהגביל את כוחה של האינקויזיציה הספרדית. בתחילה התנגד שהזכות שניתנה למינוי אינקויזיטורים בקסטיליה תחול גם על מלכות אראגון. כן בא לתבוע לשתפו במוסד החדש באמצעותו של ההגמון (או שליחו) בתפקיד של שופט אורדינריוס. – הוראה שנתקיימה מאז ואילך : אך יש לציין שלתפקיד זה היה ההגמון או הארכיהגמון, ממֶנה את אחד האינ'ויטורים מחברי בית הדין שבמקום. מכאן, שלמעשה בטלה השפעתו של האפיפיור. –  הוא אף אסר הקמת אינקויזיציה לאומית במקומות שבהם קיימת אינקויזיציה אפיפיורית.

 ב־18 באפריל 1482 טען שוב על הפעולות החמורות שנעשו בקונברסוס. בולה זו, שבאה להתיר ערעור על פסק־הדין לפני האפיפיור ושהתירה לשופט־האורדינריוס לתת כפרת עוונות לכופרים המתחדשים על מעשיהם, באה גם להסדיר כמה ענינים שבפרוצידורה. האפיפיור טען נגד השימוש בעדים בלתי־מהימנים להרשעתם של נתבעים לדין, עדים שהם משרתיהם ולעתים שונאיהם בנפש של המובאים לדין. הללו הם שמביאים על אנוסים שהם נוצרים טובים צרה של דין ואף פסק־דין של שריפה.

אם דבריו אמורים על אראגון, ולנסיה, מיורקה וקטלוניה, מקומות שלכאורה נתקיימו בהם בתי־דין של האינקויזיציה האפיפיורית, הרי שהדעת נותנת שהתכוון לאנדלוסיה בכלל ולסביליה בפרט. לכן בא לחייב פרסום שמותיהם של העדים, קבלת הוכחות נאמנות, מתן אפשרות לבחירת סניגור, כפרת עוונות לכל מתודה, שלא יועמד לדין. הסמכות לכפרת עוונות תהא לאינקויזיטורים, שיסורו למרותם של ההגמונים, ועל האינקויזיטורים לקבל תמיד מתודים שעה שהם באים להתודות. כלומר, בא האפיפיור להמליץ על ביטול תקופת־החסד, בסיסה הראשון במעלה של כל פעולת האינקויזיציה בכל בית־דין.

מכלל טענותיו והגבלותיו יוצא שלמד ממעשי בית־הדין שפעל על אדמת אנדלוסיה. פרנאנדו לא איחר בתשובתו. ב־13 במאי 1482 כתב מקורדובה אל האפיפיור שלא יציית להוראותיו. לדעתו פעלו האינקויזיטורים, שהאפיפיור בא לפסול אותם, כשורה, ועל־כן אין הם רצויים לקונברסוס. ואף הוסיף הזהרה לאפיפיור שלא ישים אבני־נגף על דרכם של חוקרי־המינות: ״עבודת האל וכבוד הדת הנוצרית דורשים שהאיניקויזיטורים יתמנו על־ידי המלך, וכל עוד לא התערבה המלכות בעניני האינקויזיציה פשתה המינות עד כדי כך, שאנשים שהיו מקובלים כנוצרים טובים אינם דבקים בשום דתי/⁸³האינקויזיטורים צריכים להיות נאמנים למלך ומקובלים עליו, כדי שיוכל לבטוח בהם. ולא בא פרנאנדו אלא להכריז בגלוי את דעתו על חובת תלותה של האינקויזיציה בכתר וברצון המלכות.

ב־10 באוקטובר 1482 חזר בו האפיפיור משום-מה מתביעותיו שתבע במכתבו אל פרנאנדו ב־18 באפריל.1482 הוא הטיל על ועדת קרדינלים לבדוק מחדש את מכתבו, ואם יהיו בו דברים מנוגדים, יתקן אותם. בינתים ביטל את המכתב וציוה על האינקויזיטורים לנהוג בפעולתם נגד הכופרים לפי החוק הקיים. אין ספק שויתור זה, והיענותו של סיכסטוס לבקשותיהם של המלכים איזבל ופרנאנדו, נעשו בלחץ הקרדינל רודריגו די בורחה, מי שעתיד היה להיות האפיפיור אלכסנדר הששי, אחד מאפיפיורי הרנסנס.

באותם ימים עצמם ביסס טורקימדה את המוסד וקבע את דמותו לדורות. ב־2 בפברואר 1482 קיבל הוא, ועמו הנזיר פדרו די אוקאניה, את המינוי לשמש כאינקויזיטור. סיכסטוס נכנע איפוא בכל לרצונם של פרנאנדו ואיזבל. האיש שהביא את שמו של טורקימדה לפני האפיפיור היה אמברויסיוס די םן-סיפדיאן (פרובינציאל לעתיד במסדר הדומיניקני בשנות 1486-1483). הוא שיצג את המלכים הקתוליים לפני האפיפיור, ואין ספק שעשה את רצונם בענין זה. זוהי הרשות הרשמית לפעולתו של טורקימדה. האיש, שבא לסמל יותר מכל את האינקויזיציה ואת שיטתה, נמצא בין האחרונים ברשימת המוצעים למינוי זה אצל האפיפיור.

40 שנות ישוב יהודי בעזה – באר שבע והקמת חוות רוחמה

מרדכי אלקיים

ייחודו של הספר הזה בראשוניותו. זהו ספר ראשון על ההתיישבות היהודית בעזה ב – 1885,היינו לפני יותר מ-100 שנים. הספר מתאר את הלבטים, הקשיים, האכזבות וההצלחות של המתיישבים הצעירים, בני העלייה הראשונה, חסידיהם של מבשרי הציונות המדינית, אשר יצאו בשליחות הנהגת ״חובבי-ציון״, אברהם מויאל (יו״ר), אליעזר רוקח וק. ג. ויסוצקי, להקים ישובים יהודיים נוספים בערים הערביות עזה, שכם ולוד, לקלוט בהן עולים יהודים, עירוניים, מברית-המועצות, ולשמש להם לפה במגעיהם עם הערבים ועם השלטונות התורכיים. צעירי קהילת יפו, שהיו הציונים היחידים בארץ ששלטו בשפה הערבית, יצאו אז להקים ישוב יהודי עירוני בעזה.

צעירי יפו נענים לקריאת א. מויאל ומתארגנים להתישבות עירונית בערים הערביות

לגרעין התישבות קראו בעת ההיא "מנין". בחול-המועד סוכות שנת תרמ״ז (1886) חברו צעירי יפו אשר גדלו על רעיון שיבת ציון וישוב הארץ, ונענו לקריאת ק. ז. ויסוצקי להקים ישובים יהודיים בערים ערביות נוספות על יפו.

בבית אג'מאן התאספו אברהם מויאל,יו״ר מרכז חובב-ציון בארץ,אליעזר רוקח, חיים אמזלג, א. בן-יהודה, יצחק מטלון, שלום מויאל, ז. ד. לבונטין, ד"ר הרצברג, יוסף בן מויאל, ר' אהרן שלוש, ראש הקהילה, ור׳ משה אלקיים, ויסדו שלושה מנייני התישבות להתישב בשלוש הערים הערביות, ובשלב הראשון: עזה, לוד ושכם. בפגישה זו השתתפו רבים שבאו להצטרף למשימה באותו מעמד, וכל אחד הודיע לאיזו עיר הוא מעונין לעלות. קהילת יפו הבטיחה להם ספרי תורה לבתי-הכנסת, והלוואות ללא רבית למי שיבקש. אברהם חיים שלוש ונסים אלקיים קיבלו על עצמם לארגן את המנין לעזה ולעמוד בראשו.

פרק שני – 1886 -1896

תוכניות ההתישבות בערים הערביות בסכנת ביטול

פטירתו הפתאומית של אברהם מויאל, יו״ר"חובבי-ציון" בארץ

בעוד ההכנות להתישבות בלוד, בשכם ובעזה היו בעיצומן, הועמדה כל התוכנית בסכנת ביטול עקב מותו הפתאומי של אברהם מויאל, יו״ר חובבי-ציון בארץ. אברהם מויאל, שהיה הכוח הדוחף במפעל ההתישבות והיה אהוב ונערץ על אנשי יפו, היה חולה סכרת ומת אחרי ניתוח ברגלו. המנינים עסקו באותו זמן בהכנות שלפני התישבות, חיסלו עסקים, גבו ושילמו חובות, ערכו קניות של כל הדרוש להם להעברת משפחותיהם למקום החדש. פעילותם קפאה פתאום וכאמור היתה סכנה שכל תוכנית ההתישבות בערים הערביות תבוטל.

אולם הן לא בוטלו. חמישה שבועות אחרי מותו של אברהם מויאל, זימן שלום מויאל, אחיו הצעיר ועוזרו של אברהם, את הנוגעים בדבר ועודד אותם לצאת כפי שתוכנן. הוא היה יד ימינו של אחיו אברהם וגם מילא את מקומו בתפקידו במושבות בעת מחלתו. גם הוא היה עשיר כאחיו ומפורסם באהבתו לעמו ולארצו.

בפגישה שזימן השתתפו אליעזר רוקח, ר' אהרן שלוש, חיים אמזלג, ר' משה אלקיים, יוסף בק מויאל, ד. ז. לבונטין, א. בן-יהודה ושמואל הירש, שהיה המועמד למלא את מקומו של אברהם מויאל ז״ל, וכמובן ראשי וחברי המנינים. שלום מויאל הבטיח לקיים את כל מה שהתחייב אחיו הנפטר וראשי הציבור ביפו. האנשים שהשתתפו בפגישה קיבלו גם את ברכתו ועידודו של ר' משה אלקיים, ראש הישיבה ביפו, אשר בירך אותם בברכת: "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש"; וברכת הדרך: "ויעקב הלך לדרכו ויפגשו בו מלאכי אלוהים". והמגינים המשיכו בהכנות כפי שנקבע.

נסים אלקיים סיפר למתפללים שאברהם מויאל הבטיח, שכעבור שנה יתחילו לשלוח עולים חדשים שיבואו מרוסיה להתישב בעזה, והביע תקווה שחובבי-ציון יעמדו בהבטחתם. בינתיים מתישבי עזה יצאו לבדוק את אפשרויות הפרנסה בעיר.

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס –

מקורות הסכסוך היהודי ערבי על ארץ ישראל

1 – פליט המזרח התיכון – מוכּרים ובלתי מוכּרים

החלקים המוספים בתצרֵף

עליזה: אין טעם לנסות… אי אפשר

להאמין בדברים בלתי־אפשריים.

 המלכה: הייתי אומרת שלא התאמנת

 הרבה. באמת, אירע לי שהאמנתי

בלא פחות משישה דברים בלתי אפשריים

לפני ארוחת־הבוקר.

עליזה בארץ־הפלאות ..

.כך המצפון הופך אותנו למוגי־לבב.

–         המלט

דבר יחיד־במינו?

מדוע נהגו בחילופים ממשיים אלה של אוכלוסיות ערביות ויהודיות שלא כדרך שנהגו בכל חילופי־האוכלוסים האחרים? כמעט כל נדידות הפליטים ההמוניות – לרבות אלו שחד־סטריות היו ולא הדדיות, כדרכם של חילופי־אוכלוסים – נפתרו על־ידי יישובם המחודש של הפליטים או קליטתם בארץ המארחת הראשונה או באיזור אחר שנבחר לכך.

רשימת תנודות־האוכלוסים האומללות בעולם מסתכמת במספר מדהים של פליטים: מ־1933 עד 1945 נעקרו בםך־הכל 79,200,000 נפש ממקומן: עוד ()100,000,00 איש לפחות נעשו פליטים מאז מלחמת־העולם השניה. אנשים שנתע­רער בטחונם בזמנים של סיכסוך במהלך ההיסטוריה כולה היגרו לאיזורים שבהם חשו עצמם בטוחים יותר. רובם שוב אינם פליטים, מפני שהציבוריות העולמית ראתה ביישובם ובשילובם של זרמי פליטים אלה על ידי הארץ המארחת את קו־הפעולה התקין וההומאנטיארי. באורח עקיב נדרשת לכל הפליטים הזכות ליהנות מן התקדים המשפטי הבינלאומי, המעניק לפליטים את הזכות לחיות בכבוד כאזרחים בארצות־מקלטם. לא היתה שום החזרה מוצלחת של קבוצת פליטים כלשהי למולדתה אלא לאחר נצחון צבאי; זאת ועוד, במקרים של חילופי פליטים אין כל בסיס – לא הסטורי, לא מוסרי ולא אחר – לשיבה חד־סטרית.

החילופים בין הודו לפאקיסטן בשנות ה־50 למאה שלנו היו אדירים בהיקפם: 8,300,000 סיקים והינדוסים מפאקיסטן ברחו להודו, ולערך 6,500,000 מוסלמים עקרו מהודו לפאקיסטן. אפילו ב״מערב־בנגאל הצפופה, המוצפת מים״, לדברי הניו-יורק טיימס, שאליה נהרו פליטים ממזרח־פאקיסטן, ״נראה היה [לפליטים] כי תקוותם היחידה לנחמה היא בקרב אנשים הדוברים בלשונם, בעלי אותם הרגלי־תזונה, השותפים במנהגיהם ובמסורותיהם״. חילופים אלה לא התבצעו בדרכי שלום. כמו שנמסר בטיימס הלונדוני.

מוסלמים רוצחים הינדוסים וסיקים, הינדוסים וסיקים רוצחים מוסלמים. כל צד מאשים את זולתו בשצף־קצף ומסרב להודות שאנשיו הוא אשמו פעם במשהו.

 אולם, בניגוד לעמדותיהם של הערבים, הודיע נשיא פאקיסטן, מוחמד איוב ח׳אן, במסיבת־עיתונאים שקיים בקאהיר ב־1960, כי הורה לאנשיו לטפל בפליטים שלהם, בלי ״כל תמיכה של ממש מאחיהם המוסלמים ברחבי העולם״; הוא חיווה דעתו כי העובדה שפאקיסטן יישבה קרוב לשבעה מיליוני פליטים שבאו אליה מהודו תוכל לשמש דוגמה ל״שלושת־רבעי מיליון הפליטים מארץ־ישראל״ בארצות הערביות.

בדורותינו נקבע התקדים ב־1913, כאשר החלו תורכיה ובולגריה בחילופי׳ אוכלוסים שווים ביניהן; וב־1923 החליפו תורכיה ויוון ביניהן 1,250,000 יוונים כנגד 355,000 תורכים. בי1930 נחתם הסכם שוויתר על שומות אישיות תמורת חיסול־חשבונות סיטוני בדרך פיצוי בסכום עגול חד־פעמי בין יוון לתורכיה.מאחר שהממשלות הנוגעות בדבר נטלו לידיהן כמעט את כל רכושם של ההודים והפאקיסטנים שהחליפו מולדות ועשו שימוש באותו רכוש, ממילא הוצרכו גם הודו ופאקיסטן להגיע בסופו של דבר לפתרון דומה.

מיליוני פליטים שעזבו את בתיהם מחמת לחצים דתיים, אתניים או מדיניים יושבו מחדש בהצלחה. עוד הרבה מיליונים נקלטים־והולכים עכשיו בהדרגה בחיי ארצות־המקלט אשר איוו להם. הוועדה האמריקאית לפליטים (USCR) פירסמה לא מכבר (1982 ) מספר רשמי האומד כיום את מספר הפליטים ״בעולם כולו״ בלמעלה מ־10,000,000. כמו שדיווחה אותה ועדה, ״…מעטים מן הפליטים שיושבו נזקקים שוב אי־פעם לעזרה מן האו״ם״, אף־על־פי שלשכת הנציב־העליון־לפליטים של האו״ם ״מגדירה אנשים שיושבו כפליטים עד שהם מקבלים נתינות חדשה״.

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

מחצב הנשמות

מחצב נשמות הצדיקים – אוצר אבני החן של מלך העולם הוא.

אוצרו החביב, בן טפוחיו, אותו ינצור כאישון עיניו.

משם חצב את נשמותיהן המבהיקות של חסידי עולם, מצוקי תבל, ושגרן בעל כרחן לעולם השפל. שם, בכור הנסיון והבחירה בין טוב לרע, ימרקו ויצחצחו את אורן, למען יזהירו ויבהיקו שבעתיים בחזרתן אליו לחיי נצח בעולם האמת, ויקבעו לעד במשבצות זהב בעיטורי כתרו של בורא עולמים.

ר' שמואל פינטו

בנו של ר׳ דניאל היה הגאון ר׳ שמואל פינטו. ר׳ שמואל הלך בדרכי אבותיו, והיה תלמיד חכם וגאון מפורסם, בכך השלים את החוט המשולש שלא ינתק. ר׳ שמואל מילא מקום אביו, וכיהן ברבנות ארם צובה.

בשו"ת מהר״ם חביב (סימן קל״ח), מובאת תשובתו לר׳ שמואל פינטו, שנכתבה בשנת ת״ן, דהיינו שנים מועטות לאחר עלותו לכס הרבנות. המהר״ם שהיה גדול אותו דור, מכנהו: ״החכם השלם, בר אבהן ובר אוריין״. התשובה דנה בעניינה הסבוך של עגונה מארם צובה, שר׳ שמואל העלה להתירה. המהר״ם מביא את כל דברי ר׳ שמואל, ונושא ונותן בדבריו בכבוד רב ובאריכות מרובה. בתשובה זו ניכרת בקיאותו וחריפותו של ר׳ שמואל, יחד עם כוחו הגדול בפסק. מעניין לציין, שב״ השאר, מסתמך ר׳ שמואל בדבריו, גם על דברי ר׳ יאשיהו זקנו בתשובותיו, שהיו מצויות תחת ידו ככל הנראה.

קהילת ארם צובה באותם ימים היתה בשנות הזוהר שלה, רוב רובה של הקהילה היו תלמידי חכמים צדיקים וחסידים, ועל כולם התנשאה דמותו של ר׳ שמואל כפי שניתן ללמוד מן המובא להלן.

בספר תפלות כמנהג ק׳׳ק ספרדים יצ״ו (עמי ג׳) כותב כך:

"ותקעתי אהלי של תורה בעיר הגדולה, רבתי עם, רבתי בדעות, קהל קדוש צובה היא סוריא פרוור שבירושלים, עיר שכולה חכמים חסידים אנשי אמת שונאי בצע ודרשתי בקהל רב. ולסעודה שלישית זימן אותי ראש המדברים המפורסם, שתדלן הגדול, חסיד ועניו כמהר״ר שלמה רג׳ואן יצ״ו, ומצאתי בביתו חכמי העיר, ובתוכם היה אחד מיוחד שבעדה, החכם השלם, חריף ונקי, תני ומתני, מדייני העיר. שלשלת הייחוס כמהר״ר שמואל פינטו יצ״ו וכוי, ופלפלתי עמו בחכמה איזה חידושים״.

ובהקדמתו לפירושי המשניות כותב: ״והוכרחתי להעמיד אהלי של תורה במקום נאמן, ק׳׳ק ארם צובה, היא סוריא, ועשאוה כארץ ישראל לעבדי הי, בית יעקב עיר ואם בישראל, יותר מארבעת אלפים בתים, ורובם גאוני ארץ, אנשי אמת, שונאי בצע, ודרשתי בקהל רב. והייתי בבית של הגביר החסיד ראש המדברים, שתדלן הגדול כמוהר״ר שלמה רג׳ואן יצ״ו, ומצאתי בביתו חכמי עיר, ובתוכם היה המאור הגדול, שלשלת היחוס, המופלג, חד מן דייני העיר הנ״ל, כמוהר״ר שמואל פינטו נרו״, עכ״ל.

בידינו נותרה עובדה אחת מענינת המעידה על חסידותו המופלגת. כידוע סוריה היתה אחת מהארצות שכבש דוד המלך, וחכמינו ז׳׳ל גזרו שינהגו בה כמה מהמצוות התלויות בארץ (רמב״ם פ״א מהלכות תרומות הלכה ג׳ ודי). ספקות רבים נוצרו מכך אצל קהילות סוריה במאות השנים האחרונות, באשר לא היה ברור עד כמה נוהגות גזירות חז״ל גם בזמן הזה. בשו״ת נבחר מכסף לזקנו ר׳ יאשיהו בהגה"ה סימן כ״ג) מובא, שר׳ שמואל שהיה צדיק וחסיד, ירא לנפשו, ולפיכך נהג להפקיר את כל פירותיו, משום החשש שמא חייבים הם בתרומות ומעשרות.

רבי שמואל חיבר חיבורים רבים, שו״ת ודרשות, אך לא נדפסו. מקצת מדבריו הובאו בספר חזון עובדיה (הנזכר לעיל), בפרשת קדושים (דף קו. מדפי הספר), ובסימן א' מהחלק  הנקרא חזון למועד. גם בספר ברכת אליהו (דרושים עה״ת, ליוורנו תקנ"ג –  לרבי אליהו דוויך הכהן מרבני ארם צובה – אחד מצאצאי צאצאיו, מובא בפרשת תולדות(אות י״ב) דבר תורה מפיו.

כמו כן בספר דברי יוסף לרבי יוסף אירגאס (ליוורנו תק״ב), מובא פסק דין משנת תע"ה, ( שנכתב – ככל הנראה ־ זמן קצר קודם פטירתו שהיתה בכסלו באותה שנה, בענין נוסחאות התפילה, בו חתום ר׳ שמואל יחד עם חכמי ארם צובה.כמו כן נמצא חתום בספר ״חנן אלקים״ על פסק דין בענין איסור אכילת עלי גפנים יחד עם שאר רבני העיר. עוד מצאנו בספר התשובות חיים ביד לר׳ חיים פאלאג'י ( סימן צ״ח), בתוך תשובה ארוכה בענין העברת המת מקברו, שכתב: ובאותו זמן אינה ה׳ לידי ספר שו״ת מהרב מוהר״ש פינטו ז״ל בכתב יד, ושם ראיתי תשובה אחת שהורה להתיר״.

קהל התושבים בפאס מן המאה הט"ז ואילך – חיים בנטוב

האח יעקב לא היה תלמיד־חכם, אך בנו, ר׳ שאול היה תלמיד־חכם ואף הוא תבע לרשת את חלק אביו בשררה. ר׳ שאול זה ודודו סעדיה הנ״ל הם נושאי פסק־הדין שבספר ״אהבת הקדמונים״ משנת תע״ה, המתפרסם כאן. לימים נתמנה ר׳ שאול לדיין בבית־דין של חמישה, שמינה ר׳ יעקב בן צור (יעב״ץ). שנת פטי­רתו, לפי רשימה שב״דברי הימים״, היא תקכ״ט. ר׳ שאול זה הוא בעל הרשימה בכ״י בודליאנה, שהבאנו לעיל. לא הניח בנים אחריו כי אם בת, שהיתה נשואה ליעקב ן׳ דנאן וילדה לו בן, ר׳ סעדיה, שהיה תלמיד־חכם ותבע חלק סבו ר׳ שאול, אבי אמו, בשררה, הוא נושא פסק־הדין של ר׳ אליהו הצרפתי, והוא כנראה מחברו של הפיוט ״אבוא ביתך למחנה שכינה״, שהיו רגילים לאמרו בכל בוקר בבית־הכנסת של התושבים. ר׳ סעדיה זה הוא המתואר על־ידי ר׳ דניאל ן׳ צולטאן בספר ההספדים שלו שעדיין בכ״י ״סבא קדישא זה סיני ענותן ושפל ברך״. נפטר זקן בתמוז תקע״ט.

בניו של ר׳ אברהם אבן דנאן: ר׳ מנשה (הראשון)—לא שימש כדיין, מתואר ״איש אלקים קדוש״ ונפטר בשנת תקכ״ז; ר׳ ש א ו ל (הבכור ?) — מדובר בו בפסק־דין של ריב״ע ויעב״ץ המתפרסם כאן, והיה ש״ץ בבית־הכנסת של התו­שבים. הוא, כנראה, בן גילו של בן דודו ר׳ שאול בן יעקב. זמן פטירתו אינו ידוע, וכנראה נפטר צעיר.

בנו של ר׳ מנשה (הראשון) — ר׳ שמואל ן׳ דנאן היה חתנו של רבי אליהו הצרפתי. בזמנו היתה תביעתו של ר׳ סעדיה (בן יעקב ן׳ דנאן), בן בתו של ר׳ שאול, לקחת חלק בשררת בית־הכנסת של התושבים, כמו שבא בפסק־הדין המתפרסם כאן. נפטר בשנת תקנ״ח, בחיי רבי אליהו חותנו.

בנו של ר׳ שמואל ן׳ דנאן, ר׳ מנשה (השני), היה דיין והוסמך על־ידי סבו אבי אמו ר׳ אליהו הצרפתי. חתום על פסק־דין משנת תקס״זעם ר׳ חיים דוד סירירו ובית־דינו.

ר׳ שמואל, בנו של ר׳ מנשה (השני), דרשן ומטיף בבית־הכנסת של התו­שבים. נפטר בשנת התרל״ב. הניח אחריו שני בנים: ר׳ יצחק, ששימש דיין וחיבר ספר ״ליצחק ריח״; ר׳ משה, נפטר בחיי אביו והשאיר בן יחיד ר׳ שלמד. ן׳ דנאן, דיין בפאס ובעל ״אשר לשלמה״, ואביו של ר׳ שאול ששימש כראש אב בית־הדין העליון של מארוקו בשנים 1919—1965 ובעל שו״ת ״הגם שאול״. (פאס, תשי״ט). הוא החותם את רשימת המנהיגים ממשפחה זו בפאס. עלה ארצה ונפטר בירושלים בשנת תשל״ב.

דמות נוספת היא שמואל ן׳ חיים דנאן, נגיד ושר וטפסר, עשיר ומקורב למלכות. איננו יודעים מאיזה ענף של המשפחה היה. אך חתום ראשון על תקנה משנת תקצ״ח, עם בנו ר׳ חיים (חתום שלישי) ועם רפאל מנחם הצרפתי, בן רבי אליהו. ר׳ חיים היה רב ומוהל, מנכבדי הקהל ומקורב למלכות. ״בית־הכנסת בן דנאן״, שנעשה בשנים האחרונות בית־כנסת של המשפחה, כנראה נבנה על־ידיו או על־ידי בניו, החכמים ר׳ אליהו, ר׳ משה, ר׳ שמואל ור׳ סעדיה שנהרג ביום כיבוש פאס בידי הצרפתים בשנת 1912 (ביום השלל בח׳ אייר תרע״ב).

ודאי הוא שענפים רבים היו במשפחה זו. לא העלינו כאן אלא הענף המשתלשל בבירור מר׳ שמואל ן׳ דנאן— רשב״ד. האחרים אין בידנו לעמוד לעת עתה על רצף ייחוסם, ולכן לא הבאנום כאן.

התקנה אצלי בכתב־יד. הוא התכתב עם ר׳ יהודה אלבאז בצפת ; ראה: ״קהלת צפרו״ (הע׳ 61 לעיל), תעודות, א, עמי 209, 263, 209. וכבר בחייו של ר׳ אליהו צרפתי לפני תקס״ז נמנה שמואל בין נכבדי הקהל ; ראה: שם, ב, עמי 112 במכתב הרב שיש״א. לא מצאתי מי שיתן לי מידע על בית־הכנסת של ר׳ דנאן מי בנאו. ברשימת בתי־ הכנסת שב׳יחס פאס׳ (הע׳ 21 לעיל), לא מצאתי זכרו, אבל היה גדול ומפואר. ראה : ״מלכי רבנן״, ערך ׳רח חיים׳, דף טל ע״ב.

סוף המאמר

פאס וערים אחרות

אלף שנות יצירה

עורכים :

משה בר/אשר

משה עמאר

שמעון שרביט

הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.

״מבצע בזק״

אחרי טביעת ״אגוז״, חששו אלכס גתמון וראשי ״המסגרת״ שיהודי מרוקו יירתעו מלצאת מן המדינה בסיועה וההגירה החשאית תיפסק. לכן חיפש גתמון שעת כושר להכריח את השלטונות המרוקנים להשלים עם העובדה שאין להחזיק בעל כורחם יהודים במדינה, אפילו מתוך כוונות טובות. שלא כעמדת מפקדו בפריס, אפרים רונאל, גתמון תמך במדיניות אקטיביסטית, ובהתאם לתפיסה זו לחץ לקיים את ״מבצע בזק״, שמטרתו לנצל את הטרגדיה לחידוד תחושת האנטגוניזם בין היהודים לשלטונות ולחדש בעקבותיו את מבצעי ההגירה הבלתי חוקיים. מיד אחרי אסון ״אגוז״ התבקשו השליחים לפנות לראשי הציבור היהודי ולהסביר להם ש״המסגרת״ אינה אשמה בטביעה, ושהאשמה מוטלת כולה על השלטונות המרוקניים.

הערת המחבר – לדברי פנחס קציר, התגובות של ראשי העורף הציבורי היו שקטות ומאופקות. כשהודיע לסלומון בן־ברוך על הטביעה הוא לא מחה בפניו על מעשי ״המסגרת״, דבר שעשה כעבור זמן בספרו, שם הזכיר שיחה בינו ובין השליח דב שומרוני, בפניו התלונן על הפרובוקציות שמבצעת ״המסגרת״ במרוקו

אחד הלקחים האופרטיביים מפרשת הטביעה הייתה ההחלטה לנטוש את הנתיב הים־תיכוני ולחפש מסלולי הברחה חדשים בחוף האטלנטי. לפיכך ביקש השליח יוסף רגב מראשי סניף קזבלנקה, אליאס כהן ושרלי אביטבול, לאתר בחוף מקומות הברחה חדשים שלא יהיו רחוקים מן הריכוז היהודי הגדול בקזבלנקה. הנסיעות הארוכות מאזור זה לאלחוסימה, כ-700 ק״מ, התישו את היוצאים ואת המתנדבים והמקום ממילא כבר נחשף.

אך המניע המובהק ל״מבצע בזק״ היה התנהגות המשטרה בוועידת קזבלנקה בעת ביקורו של נשיא מצרים עבדאנאצר. לדברי יואל רון, מפקד שלוחת בלט שטיפלה בתנועות הנוער, מבצע בזק עמד במרכזו של ויכוח נוקב בתנועות הנוער וגם בין תנועות הנוער ובין מפקדי ״המסגרת״. עלתה אף הצעה לחטוף קצין משטרה מרוקני שבלט באכזריותו ולתלות אותו, אך אפרים רונאל במטה בפריס דחה את התכנית.

הצעה אחרת הייתה הפצת כרוזי מחאה חריפים. בשלב ראשון גם הצעה זו לא זכתה לאישור במטה ״המסגרת״ בפריס ובמטה המוסד בישראל.³³ מטעמי זהירות סירב רונאל לתת את הסכמתו למבצע ההרפתקני של הפצת כרוז המתקיף את השלטונות בשם הקהילה, שכן סבר שלא מתפקיד ״המסגרת״ לעסוק בנושאים שאינם קשורים ישירות להגירה וגם חשש לסכן לשווא את ביטחון המתנדבים המקומיים. הוא גם צפה שאם המבצע ייכשל, תתמוטט הרשת ויהיה קשה להקימה מחדש. לעומתו, ביקש גתמון ליזום מבצע ראווה נועז ״כדי לעודד את רוח היהודים״ ובעיקר להפגין נוכחות, וגם להפיח רוח קרב בקרב השליחים והמתנדבים שהיו שרויים במצב רוח עגום אחרי הטביעה. לדבריו, ראשי תנועות הנוער היו הראשונים שתבעו ממנו להגיב על הפגיעות ביהודים. באותם הימים הוקרן הסרט ״מיין קמפף״ באחד מבתי הקולנוע בעיר, וגתמון ביקש אישור להתנפלות מאורגנת במסווה של ספונטניות נגד צופים המביעים הערות אנטישמיות בסרט.

כתגובה לסירוב זה של רונאל הודיע יואל רון לגתמון בשם כל שליחי תנועות הנוער שאם ״המסגרת״ לא תיזום את הפצת הכרוזים, ייעשה הדבר על אחריות תנועות הנוער ״ותהיינה התוצאות אשר תהיינה״. רון ציין שהתנהל משא ומתן במשך שבועות אחדים על עצם פרסום הכרוז וגם על תוכנו וניסוחו. גתמון שוב חידש את פנייתו לרונאל, והדגיש את איום שליחי התנועות שביקשו להפיץ את הכרוז מטעמם מבלי לערב שלוחות אחרות. רונאל לא קיבל גם הצעה זו. היה חשש שהיעדר החלטה יגרום להתיישנות הנושא, אך טביעת ״אגוז״ הכריעה את הכף לטובת פרסום הכרוזים. רונאל השתכנע שיש להרים את המוראל של הפעילים ונכנע ללחצי גתמון.

ביום השלושים לחללי ״אגוז״ הופצו בעריה המרכזיות של המדינה כעשרת אלפים עותקים מן הכרוז שנוסח בעוד מועד בידי גתמון ובהם נכתב בצרפתית הנוסח הזה:

לאחינו היהודים במרוקו. ארבעים וארבעה מאחינו חדורי רצון עז לחיות בארץ הקודש ומלאי תקווה בעתידם נטרפו בלב־ים. רק אחדים מהם זכו להיטמן בקבר ישראל. הנשארים אבדו במצולות ים. משפחותיהם עם כל עם ישראל יחד מבכים את אובדנם. התקווה בת שנות אלפיים דוחקת ביהודים לעלות לציון בירושלים בכל דרך אפשרית. התקוות לחיות במרוקו העצמאית נכזבו. יתכן שיד הארמון אינה מעורבת בגל הרדיפות האנטי־יהודי המציף אותנו בזמן האחרון. אנו יודעים שהאנטישמיות מנוגדת לעקרונות האסלאם. אך יש שונאי ישראל שגמרו אומר בחשאי לרודפנו ולהשפילנו עד עפר. על אלה נאמר שסופם יהיה מר כסופם של עמלק, המן הרשע, היטלר ואייכמן.יד הגורל תשיגם. רשימת צוררינו ארוכה, אך אנו לא לבד. כל קהילות ישראל בעולם מבכים את מתינו ונאבקים על זכויותינו וחירויותינו. ראו את הסערה האמיתית שקמה בעיתוני העולם כולו, בארגונים היהודיים והלא יהודיים ובבתי הנבחרים. מחר, לרגל השלושים למות יקירינו, נתייחד לשתי דקות לזכרם. זאת רק פעולתנו הראשונה. אל תיפול רוחכם, חזקו ואמצו! המאבק למען זכויותינו וחירויותינו רק מתחיל!

הכרוז נפתח באזכור האסון שבו יהודים ״נטרפו בלב־ים״. אין הכרוז מספק מידע על נסיבות האסון ולא מזכיר מי הם האחראים להפלגה. יש להניח שמנסח הכרוז היה ער לטענות בציבור על אחריות גורמים ״ציוניים״ בהפקרת ביטחון מהגרים בספינה רעועה. כדי להזים טענה זו, דאג המנסח להציב את האסון כחלק מן השאיפה המוצדקת לעלות לישראל מול כוחות רשע, שזהותם מטושטשת, המונעים עלייה לגיטימית זו. המנסח העמיד זו מול זו שתי תקוות. מצד אחד תקוות היהודים שראו במרוקו את מולדתם, תקווה שנכזבה, ולעומתה כמשקל נגד מוזכרת ״התקווה בת שנות אלפיים״, כדברי ההמנון הלאומי. כיוון שנציגי ישראל ניהלו זה זמן מה מגעים עם יורש העצר, הקפיד המנסח להפריד בין ארמון המלוכה ובין אויב בלתי מוגדר שידו הייתה בגל הרדיפות האנטי־יהודי בימי ביקורו של נאצר, דבר נכון בפני עצמו. גם דת האסלאם זכתה להערכה בהדגשה שעקרונותיה מנוגדים לאנטישמיות. בסוף הכרוז, זהות המנסח השתנתה והוא מאיים על ״שונאי ישראל״ שצפוי להם סוף מר ושסופם יהיה כסופם של רשעים מן המסורת המקראית (עמלק והמן) ובסופם של צוררים נאציים (אייכמן והיטלר). הזיהוי של מתנגדי ההגירה החופשית ממרוקו עם צוררי היהודים נועדה לגרום להסלמה במאבק במתנגדי ההגירה, שכן דמויות אלה מזכירות אסון ושואה ליהודים. הכרוז מסתיים ברמז לדברי שרת החוץ במליאת הכנסת: ״אתם לא לבד״. הוא הזכיר את הערבות ההדדית בין כל היהודים בעולם וסיים בתערובת של איום או אזהרה: ״יבואו עוד פעולות״. מנסחי הכרוז היו אמורים להיות לכאורה ראשי הקהילה היהודית הפונים לחברי קהילתם.

אל עולם שאבד

לקט מאגדות מרוקו

רשם העיר והאיר :

יחיא – בן ה-17 בשנת 1964

 

ספר זה המכיל אגדות עם מעברה המפואר מאוד של יהדות מרוקו, ניתן לי במתנה לאות ידידות מופלאה עם מר יחיאל פרץ, איש רב אשכולות ומלא כרימון, איש נעים הליכות, פשוט, נעים, נחבא אל הכלים ובעיקר מלא כרימון בחוכמה ודעת…יחיאל הינו אחיו של בן משפחת הברוכה המוכר יותר וגם לכל אזרחי ישראל…הלא הוא ידינו אמיר פרץ….המכר כשר, חבר כנסת וגם יושב ראש מפלגת העבודה…..

בכנס לכבוד יהודי בני מלאל, הופיע אמיר פרץ במסגרת של סיפור אישי והוא בן קהילת בוג'אד…עיירה שנמצאת צפונה מבני מלאל….

קיבלתי את הסכמתו של מר יחיאל פרץ לפרסם את האגדות וסיפורים אותם שמע ורשם מפי הוריו….ועל כך אני מודה לו…אני תקווה שתהנו מסיפורים אלו, כי הרי כולם נושאים בחובם מוסר השכל חשוב וחוכמת חיים שאין שווי לה……להנאתכם

ברצוני לציין שאני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם, כפי שהם מופיעים בחוברת הזו….הסיפור יובא בשלמותו בין הוא קצר או בין אם הוא ארוך…וכל פעם סיפור אחר……

משה ומוחמד

״לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב׳.״

אלוהים מנע ממשה עושר, אך חנן אותו בערמה רבה. ובאין למשה משלח יד התפרנס מערמתו. מדי ערב עבר בכל המספרות בעיר, אסף את השערות שהתגלגלו על הרצפה ומלא בהם שק. בפי השק הוא שם צמר. בשוק מכר את השערות הגזוזות כצמר טהור. איש לא חש בתרמית, ומשה הרוויח כדי פרנסתו בדחק.

ובעיר זו חי רמאי שני, מוסלמי בן מוסלמים ומוחמד שמו, שאף הוא חי בחסר. מדי יום היה ממלא כדים בחול – ובשפתם היה מורח מעט חמאה, ומוכרם לבריות ככדי חמאה.

באחד הימים מוחמד לא הצליח לרמות אף קונה ומשה אף הוא לא מכר את שקי השערות. בערוב היום נזדמנו יחד : ״סלאם עליכּום, יהודי״ ״עליכּום הסלאם, בן מוחמד״. ״ומה, רצונך בכד חמאה?״ שאל מוחמד. ״רצוני בכד חמאה שיפטור אותי משקי צמר אלה, באין לי מזומנים״ ״אם כך, נעשה חליפין״ אמר המוסלמי

״רגע אחד, איפה נשמע ששווי כד חמאה מגיע לשוויו של שק צמרי ידידי, רצונך בכד צמרי טוב ויפה. הוסף מעט פרוטות על כדך״ אמר משה.

״הרי לך״ נתן מוחמד למשה מספר פרוטות, ומסר לו את כד החמאה.

בדרכו לביתו הרהר משה : ״אכן, רימיתי את בן הכלבים. שה תמים זה קיבל שק שערות תמורת כד של חמאה ועוד הוסיף לי פרוטות. מלך הרמאים אני.״ כשהגיע משה הביתה ראה שכד החמאה אינו אלא כד מלא חול. שבתה השמחה במעונו וקדרה נפשו.

ואף ראשו של מוחמד מלא היה הרהורי חטא נעימים בדרכו לביתו: ״אכן, הצלחתי להערים על בן־ הכופרים הזה. שק צמר כה גדול קיבלתי תמורת כד מלא חול. אמנם הוספתי פרוטות שחוקות, אולם שק צמר זה שווה פי כמה״. משהגיע לביתו והתיר את השק וגילה מהו תוכנו האמיתי, לא היה קץ לתוגתו.

הבין מוחמד שמשה הוא זווגו מן השמיים, והבין משה שאין טוב ממוחמד כשותף. הלך הזרזיר אצל העורב: עוד באותו היום תקעו כף ונהיו לשותפים.

החליטו לצאת לעיר הקרובה השכם בבוקר על חמוריהם. התארך המסע, ירד עליהם הלילה והחליטו ללון על אם הדרך. בחצי הלילה קם מוחמד, ניגש אל חמורו של משה ושיסע את שפתו העליונה. נראה החמור כצוחק ומגחך. הלך ונרדם.

קם משה, ומשהביט אל חמורו, נדמה היה לו שהוא מחייך אליו. נזף בו ואמר: ״מה לך בן אתונות כי תחייך?״ ניגש אל החמור, הביט בו והבחין בשפה השסועה. שלף את סכינו, כרת זנב חמורו של מוחמד, ושב לשנתו.

בבוקר המשיכו בדרכם, רכובים על חמוריהם. מוחמד בראש ומשה אחריו. פנה מוחמד לאחוריו, הביט בחמורו של משה ואמר: ״מוסה, מה לחמורך, כי יצחק כל הדרך ?״

״על האחוריים החשופים של חמורך הוא צוחק, יא מוחמד״ ענה משה. ירד מוחמד והביט על אחוריו של חמורו. ראה שנעלם הזנב. ידע כי יד משה על העליונה ואמר לו: ״יא מוסה, אם נכנס העירה עם בהמות אלו ילעגו לנו. נרד מחמורינו, נכנס העירה רגלי ונקנה לנו חמורים אחרים בשוק.״

 

קיבל משה את עצתו של מוחמד, ירדו מחמוריהם והמשיכו רגלי. עוד הם הולכים, והנה שומעים אב אומר לבנו: ״ בני, רד לבור והוצא חלק מכספנו כדי שנקנה לנו כמה עצים היום.״ ירד הבן לבור, הוציא משם חלק מהכסף, והלכו העירה.

״מוסה, שמעתי רד מהר לבור והוצא את הסכום שנותר!״

״יא מוחמד, וכי טיפש אני בעיניך? אם ארד לבור ואוציא את הכסף תישא אתה את רגליך עם הכסף ותשאיר אותי בבור לאנחות.״ ״נפיל גורל״ הציע מוחמד.

עשו השניים כעצת מוחמד, והפור נפל על משה. מוחמד שלשל חבל, ומשה ירד בלית ברירה לבור. לקח משה את השק בו צרור היה הכסף, נכנס לתוכו וקשר אותו לחבל. אחר צעק: ״יא מוחמד משוך מעלה את שק הכסף.״

כיוון שנוסף לכסף היה גם משה בתוך השק, נאנק מוחמד מכובד המשא שמשך למעלה. אלא שלבו נמלא שמחה , כי חשב על ההון שצפוי ליפול בחלקו. משהעלה את השק, נשא אותו על שכמו וצעק לתוך הבאר: ״ משה! תרקב ותתפגר בתוך הבאר.״

רץ מוחמד דרך ארוכה מפחד, שמא ישיג אותו משה. לבסוף התעייף, שכב על הארץ ונרדם. יצא משה מתוך השק, נשא אותו ורץ אל ביתו. אמר לאמו: ״ סיפקי כף אל כף, פתחי בזעקות, והכריזי שבנך מת. קיברי אותי, ועשי חור בקבר. כל יום בשלי דייסה טעימה ועשירה, ושיפכי אותה דרך החור אל פי. את הכסף מחביא אני כדי שלא יוכל איש למצוא אותו.״

משסיים את דבריו יצאה האם אל הרחוב, ספקה כף אל כף , מרטה שערותיה ובכתה:״ הו יהודים " בני מת.״ נזעקו השכנים והספידוהו. כשהגיע מוחמד העירה, שמע יבבות קינה ובכי עולות מביתו של משה. כשבא סיפרו לו, כי משה נפטר ועתה יצאה הלוויתו.

אמו של משה עשתה בדיוק כמצוותו. היא הלכה לבית הקברות ולחשה אל החור שבקבר:״ משה בני, פתח פיך״ ושפכה לתוך החור את הדייסה החמה והטעימה. היא לא הבחינה במוחמד, שעקב אחריה אל הקבר.

למחרת בא מוחמר השכם בבוקר. בידו החזיק קערת דייסה דלוחה ודלילה, שטעמה טפל. חיקה מוחמד את קולה של אם משה:״ משה בני, פתח פיך״. שפך את הדייסה הדלוחה לתוך פיו דרך החור. ירק משה את הדייסה ואמר:״ אמא, מדוע טעמה של הדייסה כה טפל היום, והיא כה דלוחה ודלילה ?״ ענה מוחמד: ״בני, הכסף שנתת בידי אזל״

״ אם כן, אימי, את הסכום הנותר תמצאי במקום פלוני״

שמע זאת מוחמר והלך משם. מספר רגעים אחריו באה אימו של משה ואמרה:״ משה בני, פתח פיך״. נדהם משה ושאל :״ לא את באת לפני שעה קלה ״ ״לא בני״

״אם כך, אימי, הרסי את הקבר מהר לפני שמוחמד יספיק לקחת את כספנו.״ אך הכל היה לשוא, כי מוהמד הספיק לקחת את כל הסכום עד לפרוטה האחרונה.

ספר כף נקי – נוסח סידור התפילה והליכות התפילה

להרב הגאון מעו"מ המלוב"ן וכו' כמוהר"ר

רבי כליפא בן מלכא

זצוקללה"ה

ההדיר מכתבי יד, הוסיפו הערות ומראי-מקום

משה חלמיש ומשה עמאר

אורות יהדות המגרב

לוד תשע"ב

מי יתן אפו ויכתכון מלי מי יתן פפפר ויחקו.

איוב יט כג-כד

כשערי ספר

במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום (מיכה ו ו), אשר מיום עומדי על דעתי שם בלבי אהבה לתורתם של רבותינו הקדושים חכמי המגרב, תורה שנותרה גנוזה כאבן שאין לה הופכים. בה ביליתי מיטב זמני, וזכותם עמדה לי, לההדיר עשרות ..רבות ״מחיבוריהם מכתבי יד כ״י, עם הארת דמויותיהם, פעולם והליכותם בקודש. וגם לסייע ולעודד אחרים לקחת חלק במלאכת קודש זו.

זה לי כארבעים שנה שנתתי דעתי לעשות בתורתו של רבנו הגדול, מעוז ומגדול, המלומד בנסים, איש האשכולות, רבעו כליפא כן מלכא זצוקללה״ה, אשר שימש את גדולי דורו, בראשם רבינו הגדול מוהריב״ע זיע״א, ואורו זרח בעיר אגאדיר ואגפיה, וברוב ימיו זכה לתורה וגדולה. העתקתי את כתבי היד של חיבורו ׳כף נקי" ופירסמתי חלקים מתוכו, אך בירור מקחו של צדיק נדחה מזמן לזמן. כבר רבינו בחייו שאף להעלות הגיגיו בדפוס, ושלח את הארותיו בנוסח הסידור והליכות התפילה לקרוב משפחתו ה״ר יצחק ב״ר שלמה ישורון לאמשטרדם, ומשום מה לא יצא הדבר לפועל. הוא ביטא את רצונו זה גם בסוף הקדמתו ״ואם יהיה עמדי אלהים, לתת חנו בעיני איש משכיל ירא אלהים. אשר ידו משגת במאודו, למלאת בו את ידו. להדפיסו כי קטן הוא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפני אלהים ירצהו״. רבינו כליפא לעת זקנתו חס על ילדי רוחו הראשונים והאחרונים, אסף את הכל לקובץ אחד לשמרם, בתקוה שיבוא יום וימצא להם גואל, כפי שהוא עצמו מתאר ב׳פרפראות לחכמה׳ -מה ע״ם:

שבתי ואראה כי זקנתי ושבתי ואין אדם יודע קצו, אמרתי אלקטה נא ואספתי באמרים וניידים שכבר בלו ונתגלגלו, לחברם כסדרן או שלא כסדרן, עד שיחנינו הי״ת להשלימם ולסדרם על נכון. ואם לא ירצה האדון ב״ה, לפחות יהיו לדוגמא והתחלה לאיש נבון הבא אחרי למלא בו את ידו ולהשלימו, ויהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו.

הזירה המדינית

מחקר שנערך על ידי אונסקו ( ארגון האומות המאוחדות לחינוך, מדע ותרבות ) ביקש למצוא כיצד רואים עמים ואומות את זולתם, את שכניהם הקרובים מעבר לגבול ואת חבריהם הרחוקים ביבשות אחרות ומעבר לימים. התוצאות, שנסקרו לאחרונה ( המידע הינו משנות החמישים המוקדמות עת נכתב ספר זה ) באחד מפרסומיו של ארגון זה, הן מאלפות מאוד.

הן הוכיחו עד כמה אינה מאירה האספקלריה, שבה רואים בני עם אחד את זולתם, מה לקויה היא בעיקום וטשטוש וזיוף, ואין חילוק בדבר, אם דעות מסולפות אלה חיוביות הן או שליליות.העיקר הוא שאינן הולמות את האמת. המשפט של הנוכרי , הפרט והכלל, היחיד והעם, נחרץ לא על סמך הכרה ודעת, אלא דווקא מתוך התנכרות להן, לפעמים שלא מדעת, על יסוד דפוסי דעת סטריאוטיפיים ונוקשים, שהתגבשו בזמן מן הזמנים. ודעות קדומות אלה עדיין כוחן יפה, הן פועלות מתחת לסף ההכרה ומפעילות תגובות בהיסח הדעת

3 –  בערי אלג'יריה

בערי אלג'יריה.

אלג'יר העיר.

לעומת תוניס יש באלג'יר משהו מדמותה של פאריס בזעיר אנפין, הן במראות רחובותיה ורבעיה, הישנים והחדשים גם יחד, והן בהלכי הרוח של אוכלוסיית היהודים, שהם בעלי אזרחות צרפתית מלאה. אין להכחיש, כי תקופה שלמאה עשרים וחמש שנות שלטון צרפתי בארץ, הטביעה את חותמה גם בדמותם של המוסלמים –לפחות ביישובים העירוניים.

לפני עשר שנים הוענקו להם הזכויות של אזרחים צרפתיים, הנהנים בכל זאת ממעמד מיוחד בענייני השיפוט האישי, שנשאר כפוף לחוקי הדת המוסלמית. על שלושת המחוזות אלג'יר, אוראן וקונסטונטין הוכרז, שהם מחוזות צרפת ממש, והם מיוצגים במוסדות המחוקקים של צרפת. עם זאת הוגבל מספר הצירים שהם שולחים לגופים אלה והוקמו שתי דרגות של בוחרים. בענייני פנים ניתן לאלג'יריה שלטון אבטונומי מסויים.

אלג'יריה נכבשה בחרב, בקרבות, מסעות כיבוש לאזורים מרוחקים ודיכוי צרידות, שנמשכו שנים רבות ( בעיקר 1830 1848 ), והצרפתים נהגו בה לפי דיני מלחמה, ממש כפי שנהגו המוסלמים בכיבושיהם.

ובכל זאת מוזרה ההרגשה התוקפת את התייר שבא מארצות המזרח, בראותו מסגדים שנהפכו לכנסיות בארץ שתשעים אחוז מתושביה מוסלמים הם, בתוך ערים ושכונות המיושבים מוסלמים.

בעולם היהודי נודע שמה של אלג'יר ( שהיה צורה שחוקה של המילה אלג'זאיר – האיים, בלשון ערבית, ונהפכה באספניולית ל " ארגיל " ). החל מסוף המאה הי"ד, כשהתיישבו בה מגורשי ספרד ומיורקה של שנת 1391.

בראשם עמדו שני חכמים מפורסמים, הרב יצחק בר ששת פרפת ( ברפט הוא שיבוש ) והרב שמעון בן צמח דוראן, שנטלו לידיהם את רסן המנהיגות הרוחנית בכל צפון אפריקה, ועשו גדולות בארגון החיים של עדות המגורשים והתושבים גם יחד. כי אכן קשה מכל הבחינות היה מצבם של אלה שבאו מארצות חצי האי הפירנאי ומאיי הים התיכון. וחמורות ניו הבעיות שנתעוררו  – גם ביחסיהם עם אחיהם שישבו כאן זה מאות שנים רבות.

מלכתחילה נבדלו אלה מאלה  אפילו במלבושיהם ובכיסוי הראש. הספרדים נקראו בעלי ה " כפוס " או ה " קפרון על פי הכומתא שחבשו לראשם, והתושבים היו בעלי המצנפת. השתלטות הטורקים על צפון אפריקה יצרה תנאי חיים נוחים, ובמיוחד משכה אלג'יר אליה זרם בלתי פוסק של מתיישבים. סוחריה היהודים שעסקו בסחר ים, ביצוא וביבוא, היו כנציגים בעיניהם של סוחרי מארסיי.

אלה ראו בהם מתחריהם המסוכנים ביותר, בגלל קשריהם עם האנגלים וההולנדים, ואת המכשול היחיד להשתלטותה של צרפת , באמצעות לשכת המסחר של מרסיי, על הסחר של אלג'יריה.

 בימי פלישתו של נפוליאון למצרים שימשו שני סוחרים יהודים מאלג'יר, ( בקרי ובוג'נאח, הידוע בשם בוסנאג' ), כספקי הגייס הצרפץי, והסכסוכים שנתעוררו בין הדאי האלג'ירי לממשלת צרפת, על רקע תשלום החובות עבור אספקה, היו אחד הגורמים לפלישתם של הצרפתים לאלג'יריה בשנת 1830.

הרב יצחק בר ששת פרפט. דף 1277 אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

הרב שמעון בן צמח דוראן.  דף 2239 אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

מאור הגולה, חכם מופלא, : גדול המורים ( הרב החיד"א, בספרו יעיר אוזן ) גאון תלמודי, נולד במיורקה בשנת קנ"א לאביו הרב צמח

בקצבה.

בכל אותה תקופה ישבו היהודים ברובע מסוים הצמוד לקצבה, שנקרא " חארה ", כלומר השכונה. עם כניסתם של הצרפתים התחילו לאט לאט נוטשים את המקום ועוברים לשכונות אחרות, שנוסדו עם הרחבתה וגידולה של העיר. החארה עברה כולה לרשותם של המוסלמים ונדמתה לקצבה מכל הבחינות. אמנם, בסמטאותיה הצרות, שרוחבן לא עלה על מטר וחצי, שני מטר, נשארו עדיין מהתקופה הטרום צרפתית בתי כנסת אחדים, כגון בית הכנסת יעיש, בית הכנסת החארה, אבל השכנים כולם מוסלמים הם 

בית הכנסת הגדול, שהוקם לפני שמונים שנה בכיכר הנושאת את שמו של הרב בלוך, רבה של אלג'יר באותם נימים, עומד שומם וגלמוד ברחבה שבה מתרכזים עתה מרכזי הדגים והירקות הערביים. רק בשבת בבוקר מצליחים לאסוף כאן מניין לתפילה בציבור. בסיורי במקום ראיתי ילדים רובצים על המדרכה שלפני בית הכנסת, ממיינים דגי סרדינים, רוטשים ומנקים אותם ממש על אבני הריצוף.