מורשת יהדות מרוקו

-דכ׳לו – יכ׳רג׳ך.      

הכנס אותו – יוציא אותך.

Dekhlu yikherzek

دخلو يخرجك

באו מהרחוב ומגרשים אותנו מביתנו.

בא מן החוץ, ומוציא אותך מבפנים. (פניני חכמה נב׳)

תן לעורב לאכול, ינקר עיניך. (פתגם צרפתי)

 Élève le corbeau, il te crèvera les yeux. 

453- ציפא – ל־ד׳יאפא, ושתווא ל־מולאת א־דאר.

הקיץ לאירוח, והחורף לבעלת הבית.

454-ציפא ד׳יפא, ושתווא מולאת א־ראר.

הקיץ – אורח, והחורף – בעל הבית.

דאר אל־כּלאב מא יג׳יווהא ד׳יאף.

בית שיש בו כלבים לא באים אליו אורחים.

לא יכנס המלאך בבית שיש בו כלב. (ראשית חכמה עט׳ 11)

כל המגדל כלב רע, מונע חסד. (שבת ס״ג)

456-ד׳יאפת נהאר – זיארא.

אירוח של יום אחד כביקור בקבר צדיק.

הטוב שבביקורים ־ הרף עין. (יצחק יהודה, משלי ערב)

אדם שמקבל אורחים, ביום הראשון מאכילם עופות, בשני ־ בשר, עד שמאכילם קטניות. (מדרש רבה, פנחס)

נכבד אורחים מקרוב באו יותר מדי־, אך אם יום או יומיים יעמדו ־ יהיו לבוז. (מ. חפץ, מלאכת מחשבת, ויצא)

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים-חנניה דהן כרך א' – 1983

טופס תקנה על דבר יוקר המטבעות.

פ״ט. לפי שבששה לשבט שנת חמשת אלפים ושלש מאות וששים וחמש ליצירה,[5365-השס"ה-1605] יצא דבר מלכות מלפני אדונינו המלך יר״ה, וצוה להכריז בכל מדינות מלכותו שהמתקאל של זהב שמשקלו שנים עשרפונדיונים ג׳רביש, שהיה עוכר עד עתה בששה אוקיות, יעבור מכאן ואילך בשבעה אוקיות וחצי מעות, והמעה של כסף שמשקלה שמונה פונדיונים סוסי״ש, שהיתה עוברת עד עתה בשנים עשר פונדיונים, תעבור מכאן ולהבא בט״ו פונדיונים. ובכן רבו קטטות ומריבות בין בני ברית הנושים זה בזה מעות קדומים, שהתובע רוצה לגבות גם העודף שהעדיפו מעותיו שביד הנתבע, והנתבע רוצה ליפטר מהעודף, ובהיותינו מקובצים בב׳׳ה הי׳׳ג, של חכה״ש ה״ר סעדיה ן׳ רבוח יצ״ו, לשאת ולתת בתיקון בקיעי עירנו, ראינו לתקן לפנים משורת הדין לסיבות ידועות לנו, שיש בהם צרכי צבור. שיפטר הנתבע מפרעון העודף שהעדיפו מעות התובע שבידו, הן יהיו מלוה בשטר אעפ״י שיהיה משכון ביד התובע קרקע או טלטל, ואפי׳ כלי כסף וכלי זהב, אין לתובע לגבות מהנתבע שום עודף ממה שהעדיפו מעות, מחמת גזרת המלך יר״ה, שהוקיר המטבעות הנז׳, ואעפ״י שיהיה כתוב בשטר שהודה הנתבע שקבל אוקיות שמשקלם כו״ב פונדיונים, או מתקאלים מזהב שמשקלם כו״ך פונדיונים ממשקל פ׳, אין לתובע לגבות כלום ממה שהעדיפו האוקיות או המתקאלים ההם, מחמת גזירת המלך יר״ה שהוקיר המטבעות. זולת אם יהיה כתוב בשטר בפירוש שנתחייב הנתבע לשלם מה שקבל ממעות הכסף או הזהב במספר ובמשקל, אעפ״י שיוקרו המטבעות ההם בהורמנותא דמלכא, אזי מוטל על הנתבע לשלם גם את העודף שהעדיפו מעות התובע שבידו, ותקנה זו אינה כי אם בשטרי חובות ומשכונות וכתובות שזמנם מאוחר, לכסלו שנת גש״ם לפ״ק. אמנם הקדומים לכסלו הנז׳, לא הפקענו יד בעלי השטרות ההם ממה שתקנו להם רבותינו נ״נ ז״ל, לגבות בהם חמשה פונדיונים מעות עודפות בכל אוקיא, אלא התקנה ההיא עודנה בתוקפה באותן השטרות שקדמו לכסלו הנז', ובענין מעות הפקדון שלא ניתנו להוצאה שיטעון הנפקד ששלח בהם יד והוציאם קודם הכרוז, אם ישבע בנק״ח על טענתו הנז׳, גם הוא יפטר מפרעון מה שהעדיפו המעות ההם מפאת גזרת המלך יר״ה, שמשעה ששלח בהם יד נעשה עליהם גזלן, וקי״ל דכל הגזלנים משלמין בשעת הגזלה. ולראיה שכך הסכמנו וחקקנו, ח״פ בשבעה לאייר שנת ששים וחמש לפ״ק בפ׳אס יע״א, והשבועה שזכרנו שישבע הנפקד עה״ד הנז׳ תובן כנק״ח, והשו״ב וקיים עכ״ן התקנה הנז׳. וחתומים עליה החכמים השלמים, הה״ר סעדיה ן׳ רבוח ז״ל, והה׳ר שמואל אבן דנאן ז״ל, ורווחא שבק לדקשיש מיניה. והה״ר וידאל הצרפתי ז״ל והה״ר יעקב חאג׳יז ז״ל, והה״ר אהרן אבן חיים ז״ל, והה״ר ישעיה בקיש ז״ל, והה״ר שמואל אבן חביב ז״ל, והה״ר יחיא בירדוגו ז״ל והה״ר שאול סרירו זלה״ה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו-ספר התקנות-משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי- טופס תקנה על דבר יוקר המטבעות

אשר כנפו ־ מהן אותן מלים

ל״ג בעומר

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

שִׁמְעוּ וְהִקְשִׁיבוּ אֶחָי

שִׁיר אָשִׁיר לְבַר יוֹחַאי

וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי

רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹד חַי

י"ב שָׁנִים בַּמְּעָרָה

וּבְנַפְשׁוֹ אֵשׁ בָּעֲרָה

לְהַעֲמִיק עוֹד בַּתּוֹרָה

הַזַּכָּה הֲבָרָה הַטְּהוֹרָה

שָׁם עִם בְּנוֹ אֶלְעָזָר

אֵלִיָּהוּ לִמְּדָם שָׁנָה וְחָזַר

חִדְּשׁוֹ חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים

פּוֹצְצוּ תִּלִּים וּסְלָעִים

וּכְשֶׁיָּצְאוּ, בְּמַבַּט עַיִן

הָפְכוּ כָּל חֵפֶץ וְהָיָה לְאַיִן

אֲנָשִׁים מִפְּנֵיהֶם נִבְהֲלוּ

שְׂפָתָם לְהָבִין לֹא הִשְׂכִּילוּ

אֲזַי יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה

מָה הַדָּבָר הַזֶּה הַנּוֹרָא

הֲלַהֲרֹג בְּרֵאָתִי בָּאתֶם

 לָמָּה מֵהַמְּעָרָה יְצָאתֶם

חָזְרוּ לַמְּעָרָה וְשָׁנוּ עוֹד

גִּלּוּ בַּתּוֹרָה דְּרָשׁ וְסוֹד

הֶעֱמִיקוּ בָּהּ הַרְבֵּה מְאֹד

עַד עֲטָפוּם הָדָר וְהוֹד

אֲזַי בָּא יוֹם אִישׁ לֹא שֵׁעֵר

רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּדוֹל כְּמוֹ הַר

גִּלָּה לָעוֹלָם כָּל סוֹד נִסְתָּר

בְּחִבוּרוֹ הַנִּפְלָא הַזֹּהַר

עמוד 121

רבי יעקב דאוודי מחכמי מראקש, נמצאו חידושים משמו, כך כתב הרב מל״ר, עיין דף מילואים להשמטות בסוף הספר ללא מספר.

רבי מכלוף דאוודי מחכמי מראקש, עלה לארץ והתיישב בעיה״ק בירושלים, ושם היתה מנוחתו כבוד בד׳ אלול שנת עת״ר (1910) כבן שמונים וחמש שנים. הניח אחריו עשרה חיבורים, שלא נדפסו עדיין, והמה בכתבי יד ביד משפחתו, וחבר כמה פס״ד. והוא מזרע מו״ה חייא דאוודי זצ״ל, מזרע דוד המלך. כי ראיתי מכתב שהיה בידו כשבא שליח כולל למערב, ובו כתוב: שהוא מזרע דוד המלך, וחתומים לו באגרת, שלושים ותשעה רבני עיה״ק ירושלים, וארבע ארצות. ומכללם: רבי חיים פלאג׳י זיע״א, ומו״ה רבי משה כיהן ר׳׳מ [=ריש מתיבתא] סטמבול, וכולם חותמים על זיכרון העדות שהוא מזרע של דוד המלך ע״ה. מל״ר, דף השמטות ללא מספר ע״ש.

רבי ידידיה דהאן בן כהר״ר אברהם דהאן זצ״ל, שניהם היו מגדולי חכמיה של מראקש ומראשי ישיבות, חיו במאה השישית. הם מכונים ״בן ברהום״, גם הבית שלהם נשא את הכינוי הנז׳ [ראה רבי אברהם דהן מל״ר, טז טור א].

רבי יעקב דהאן נוסח המצבה: נלב״ע – שנת תש״א(1941), שנת ה 56 לחייו. בנו כתב: אבי לא מת. זה כל מה שהיה חרוט על מצבתו.

מדובר באחד מראשי ישיבה הגדולה של מראקש, הרביץ תורה לצידם של כהרה״ג ר׳ אברהם אביטבול והרה״ג רבי דוד אלעסרי. למד ולימד והעמיד הרבה תלמידים זלה״ה.

רבי משה דהאן הא׳ בן כהר״ר אליהו דהאן, נוסח המצבה: גברא רבא ויקירא גירסא דלא פסקה מפומיה ביום ובלילה כד׳ סיון תשל״ו(1976).

רבי אהרן בן דוד ויוסף נוסח המצבה: כאן נח נפשיה של הח׳ הש׳ אהרן בן דוד ויוסף, נלב׳׳ע שנת תרס״ד (1904).

רבי משה דיין הב׳ נוסח המצבה: שייף עייל- שייף נפיק. כל ימי חיו /שכינה לפניו הצדיק הקדוש כמוה״ר משה דיין נ״ע, שנת ערבו״ת (1918).

רבי שלמה דיין נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל המקובל כמוה״ר שלמה דיין, דלוה – דלה מים עמוקים, וידיו רב לו בחכמת הקבלה. היה ראש חברת הרשב״י יע״א, נפטר לבית עולמו שנת ללקוט שושני״ם (1946).

רבי שלמה היה אחד מגדולי חכמי הקבלה מראקש (הוא היה ראש לחברת הזוהר, ע׳׳ש רבי משה מאמאן זלה״ה. היה ידידו ורבו בחכמת הקבלה לדודה של אימי ז״ל רבי שלום ביטון, זכר צדיקים לברכה.

רבי יצחק דלויה בביקורי הקודמים במראקש, לא יכולתי לבקר בקבר של הצדיק זצ״ל, עקב שיפוצים שנעשו בחדר הקבורה. הפעם נראה שהשיפוץ נעשה בהתאם, ואופיו העתיק של המקום נשמר פחות או יותר. פרט לחידוש השיש שלצערי לא ראיתי מה היה כתוב על השיש הישן. לידו עוד נמצאת מצבת קבורת כמוה״ר אברהם אבן עטר ושני קברים נוספים עתיקים ללא ציון.

וכך כתוב על הציון החדש: הרב הגדול המלומד בנסים שמו נודע בשערים במדינות ובכפרים מו״ה יצחק דלויה זצ״ל אב״ד וראש מתיבתא של ק״ק מראקש. היה מתחסד עם קונו. ולשמע אוזן דבר עם מרן הקדוש זצ״ל. נתבש״מ בחודש אב רחמן אין תאריך של השנה. בספר ׳לשון למודים', בעמ׳ פ״ט, כתוב כך: המהר״י הנז׳ נתבש״מ בחדש אב שנת התע״א ליצירה, וקונן עליו הרב היעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צד ע״ש", ועוד כתבו עליו: בשם הגדולים להחיד״א, מלכי רבנן. ונר המערב. בחדש אייר שנת תס״א הלשינו עליו אנשים בני בלייעל והשלטונות תפסו אותו זמן מה, ואחר כך שוחרר. תורתו וחסידותו של רבי יצחק הביאה לו פרסום בעולם התורה, גם מחוץ לגבולות מרוקו. רבני פאס ומכנאם כבדוהו והוקירו אותו מאוד. קטע מהקינה שקונן עליו הרב היעב״ץ ז״ל מפאם.

עלי פאר הדור וזיו הדרו

מאד שלם ואמרתו צרופה/ קדוש ־ גם חסידות וענוה

הלא חגר וגם צנף צנפה/ בכל חכמה-

הלא אחז ותפס / ביד רמה ובזרוע חשופה

רבי יצחק זצ״ל, ראה בימיו הרבה שכול, מת עליו בחייו אחיו רבי יהודה דלויה זצ״ל, והשאיר אישה זקוקה לייבום. וגם האח השני רבי משה זצ״ל. ראה להלן אגרות ניחומים מהרב היעב״ץ מפאם, למות אחיו רבי משה זצ״ל.

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

עמוד קלג

43 – אל חביב לי חבתו

פיוט יסדתי בעבור עלי צרה בתוך הים לולי ה' שהיה לי נועם " לחביב אלי חיבתו "

קעד. אל חביב לי חבתו

שיר שנכתב בעקבות הצלה מצרה על הים. המשורר מבקש על גאולת העם ומתאר בקצרה את הצלתו. שיר מעין אזור בן טז מחרוזות ורפרין. בכל מחרוזת שני טורי ענף וטור מעין אזור המתחלק לשתי צלעות. חריזה: אאבע ג/ג דדב/ג הה ב/ג וכו׳.

משקל: שבע הברות בטורי הענף. בטור מעין אזור: שמונה הברות בצלע א וחמש הברות בצלע ב.

כתובת: פיוט יסדתי בעבור עלי צרה בתוך הים לולי ה׳ שהיה לי נועם ׳לחביב אלי חיבתו׳.

סימן: אני דוד בן אהרן חזק.

מקור: א-טז ע״א; ק־ כה ע״א.

אֵל חָבִיב לִי חִבָּתוֹ

מַחְלָה בְּלִבִּי בִּלְתּוֹ

נַפְשִׁי נִכְסְפָה גַּם תָּאֲבָה / דּוֹדִי אָן חָנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

5-נְדֹד חִשְׁקוֹ בִּי יִבְעַר

כְּמוֹ אֵשׁ תִּבְעַר יַעַר

עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה / הָיְתָה לִי עֶדְנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

ה' כַּמָּה תִּרְאֶה

בִּנְךָ בַּשְּׁבִי נִכְאֶה

10-וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה / אֵל נָא רְפָא נָא

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת

גּוֹלֶה נִדַּח כְּשֵׂיוֹת

יוֹשֵׁב כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה / מָשָׁל וּשְׁנִינָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

וְאִם לֹא עַכְשָׁו מָתַי

תָּשׁוּב תִּבְנֶה חָרְבוֹתַי

15-תִּמְחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה / קֶדֶם מְעוֹנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי

עַד מְאֹד נַעֲנֵיתִי

עֵינַי מִנִּי עֹנִי דָּאֲבָה / נִחוּם מֵאֲנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

20-דְּלֵה פְּדֵה מֵאוֹיְבִים

צֹאן בֶּן שִׁבְעִים זְאֵבִים

כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל כִּשְׁבָּה / בֵּינֵיהֶם חוֹנֶה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

בַּקֵּשׁ שֵׂיוֹת נִדָּחוֹת

נָדִים בְּאַרְבַּע רוּחוֹת

25-יַמָּה וָקֵדְמָה וָנֶגְבָּה / וְצָפוֹנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

נֶהְפַּךְ הוֹדִי לְשַׁדִּי

בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי

הֲלֹךְ יֵלֵךְ כִּי בַּחֹשֶׁךְ בָּא / שָׁכַן עֲנָנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

אָמַר בְּפִי, לֹא אֶדֹּם

30-מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם

 יוֹשֵׁב עַל פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה / בִּסְפִינָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

הלא אל חי וקים

כי הוא הנותן בים

דרך ובמים עזים נתיבה / דרך נכונה

אנא ה' הושיעה נא / תרחם ציון כי בא עת לחננה

35-רְעֵנִי, חוֹקֵר, קֶרֶב

כְּכֶלֶב וּכְעוֹרֵב

מִיָּדְךָ הַמְּלֵאָה וְהַרְחָבָה / מְזוֹנִי תְּנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

נֵרִי, אוֹרִי וְיִשְׁעִי

וּמַה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי

40-תִּרְצֶה לְקוֹל שַׁוְּעִי הַקְּשִׁיבָה / נָא הָאֲזִינָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

חַלּוֹתִי לְךָ אֶקְרָא

אַדְמַת קֹדֶשׁ אֶעְבְּרָה

אֶרְאֶה, אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה / גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

זֶרַע זֵכֶר עֲמָלֵק

בְּאֵשׁ וְגָפְרִית תַּדְלֵק

45-תַּכְרִית מִזָּכָר עַד נְקֵבָה / שְׁמָם מְחֵה נָא

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

קָדוֹשׁ אֶל רָם וְעֶלְיוֹן

בַּשֵּׂר אֱמֹר לְצִיּוֹן

רָנִי וְשִׂמְחִי כִּי הִנְנִי בָּא / תּוֹכֵךְ אֶשְׁכְּנָה

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא / תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

ביאורים לפיוט

1-אל… חיבתו: אל אהוב, אשר אהבתי נתונה לו. 2. מחלה בלבי בלתו: בלעדיו ובלעדי אהבתו אני חולה בלבי. 3. נפשי… תאבה: נפשי מתגעגעת ומתאווה להידבק בקב״ה. דורי אן חנה: בכל מקום שהוא מצוי שם אהבתי נתונה לו. אן חנה: הביטוי אינו מציין שאלה, אלא תיאור מקום. נפשי נכספה לדודי באשר חנה. 4. אנא… נא: על־פי תה׳ קיח, כה. תרחם… לחננה: על-פי תה׳ קב, יד. 5. נדוד חשקו: חשקו ואהבתו שנדדו ממני. 6. כמו… יער: אהבתו בוערת בי כאש עזה השורפת יער, על-פי תה׳ פג, טו. 7. עזה כמות אהבה: על-פי שה״ש ח, ו, ורמז אל הפסוק הבא ׳מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳, שכן השיר נכתב על הצלה מן הים. היתה לי עדנה: על-פי בר׳ יח, יב, וכאן עניינו שאהבה זו, היא לו לשמחה ולעדנה. 9-8. ה׳… נכאה: היו״ד בסוגרים להשלמת האקרוסטיכון. במקור באה ה׳ בגרש לציין שם ה׳. נכאה: כפוף וכואב. 10. ומת… נשבה: מצבם הקשה של ישראל בגלות. על-פי שמי כב, ט. אל… נא: את מחלות הגלות על-פי במ׳ יב, יג. 11. דיו… כשיות: די לו לעם ישראל עבדך להיות בגלות. הלשון ׳דיו לעבד…׳ על-פי ברכות נח ע״ב בשינוי הוראה. 13. כערער בערבה: ציור לישראל בגלותם, על-פי יר׳ יז, ו. משל ושנינה: שהכול לועגים לו, על-פי דב׳ כח, לז. ואם… מתי: על-פי אבות א, יד. וכאן שאלה בדבר הקץ המתמשך. 16. תמחץ…רבה: עניינו הנקמה באויבים, על-פי תה׳ קי, ו. קדם מעונה: כינוי לקב״ה, על-פי דב׳ לג, כז. 17. יגעתי באנחתי: כבר נתעייפתי מלהיאנח על צרות הגלות, על-פי תה׳ ו, ז. 18. נעניתי: עוניתי וסבלתי. 19. עיני… דאבה: על-פי תה׳ פח, י, עיני נמסה מרוב בכי על צרת הגלות. 20. דלה: הרם והושע. 21. צאן: כאן במשמעות כבשה יחידה. שבעים זאבים: אומות העולם המשולות לזאבי טרף, על-פי אסת״ר, יא. 22. כמה… חונה: כלשון המאמר שם: ׳גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים׳. 23. בקש: דרוש והצל. שיות נדחות: ה ם ישראל המפוזרים בין העמים. 26. נהפך הודי לשדי: הודי ולשדי נשתנו לרעה. 28-27. בעוד… ילד: אומות העולם העומדות נגדי הולכות וגוברות. 28. כי… עננה: הן אומות העולם ההולכות בדרכי חשכים ואף־על-פי-כן עולות ומצליחות, ועל כן רב הכעס והכאב. 29. אומר… אדום: הדובר עובר מעניין כנסת ישראל לעניין הצלתו בים. 30. מי… אדום: על-פי תה׳ סז, יא, וכאן כוונתו שהרוחות הובילו את הספינה לאזור נוצרי (גיברלטר או ספרד). 31. יושב: כשאני יושב. על… בספינה: בעת הסערה כשהספינה עלולה לרדת אל התהום. 32. הלא… וקים: תשובה על השאלה מי נחני. 33-32. כי… נתיבה: על-פי יש׳ מג, טז. 35. רעני: פרנסני. חוקר קרב: כינוי לקב״ה, על-פי יר׳ יז,י. 36. ככלב וכעורב: המתפרנסים מן הטבע ובחסד האל. הלשון על-פי ב״ב ח ע״א. 37. מידן… תנה: על-פי נוסח ברכת המזון, וביקש המשורר על מזונו שלא יצטרך להסתכן ולרדת בים לפרנסתו. 38. נרי, אורי וישעי: כינויים לקב״ה, על-פי תה׳ כז, א. 39. ומה: ועד מתי. 40. תרצה… האזינה: רצה בתפילתי, האזן והקשב לשוועתי. 41. חלותי: חיליתי פניך בתפילה. 43-42. אדמת… הלבונה: אזכה ואגיע לארץ ישראל. אעברה… הטובה: על-פי דב׳ ג, כה. גבעת הלבונה: כינוי לירושלים על-פי שה״ש ד, ו. 44. עמלק: כאן כינוי לכלל אויבי ישראל. 46. שמם מחה נא: על-פי שט׳ יז, יד. 49. רני… אשכנה: מסיים בבקשה על הגאולה, על-פי זס ב, יד.

הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ״ל

רישומיו של הרב הראשי לת״א־יפו ושר הדתות

בביקורו במרוקו

מורינו היתה עינו פקוחה על עדתו ועל מוסדותיה.

מוסד שפעל רבות למען הנוער ודור העתיד היה מוסד אוצר התורה. והגרב״מ טולידאגו העלה רישומיו על ביקורו במוסד זה וכן כתב: היה מקום לחשוש להפסקת שרשרת זהב זו מפני דלדול בתי תלמוד תורה ומצבם החומרי הנורא שנמצאו בו והיתה עתידה תורה להשתבח ח״ו ברבים מערי הארץ לולא שקם לה גואל, הוא מוסד ״אוצר התורה״ שהשכיל להבין את החומר המפליא שישנו פה, את בני הנוער שלא הספיקו עוד לנער מעליהם את עול התורה ויר״ש. ולהכינו ולסעדו ולתת לו חינוך תורני מובהק תורה ודרך ארץ.

עשרות עשרות של תלמידים נהרו למוסדות ״אוצר התורה״ מיד לפתיחתן בכל המדינה ללמוד בחשק ובשקידה רבה ובזמן קצר הספיק המוסד לגדול ולהתרחב, ובבר היום לומדים בתלמוד תורה ובישיבה של ״אוצר התורה״ בעיר קאזבלנקא בשבע מאות תלמידים וכחמשת אלפים תלמידים כ״י נמצאים בעיר מקנס ובשאר ערי מרוקו ובכפריה, וכבר מצטיינים הם בלימודיהם וגדיים אלה עתידים בע״ה להיות תיישים, שיהיו הם בעתיד הקרוב לרבני ומדריכי קהילות יהודי מרוקו, היודעים את אשר לפניהם ללכת בעקבות אבותיהם שהנהיגו את היהדות כאן על מבועי המסורת והתורה הצרופה.

כבר ידוע מה שהרב המקובל מהרה״ו זיע״א במכתבו לרבי יוסף טבול מגורי האר״י זיע״א מעיד על היהדות המערבית וממליץ עליה את הפתגם התלמודי הידוע: ״לא זזה שכינה מכותל המערבי״. (תולדות חכמי ירושלים עיין ליוסף ריבלין בהקדמתו) ואנו רוצים לקוות שמוסד ״אוצר התורה״ יקיים הפתגם הזה גם בעתיד שלא תזוז השכינה מהיהדות המערבית (בידוע מרוקו נקראת ארץ מערב. ויהודי מרוקו, נקראים יהודי המערב או מערבים, ראה ספר ״נר המערב״ ירושלים תרע״א).

מקרב לב יש להודות לאלה העומדים בפרץ ונושאים בידם את דגל ״אוצר התורה״ העושים והמעשים בגופם ובממונם וביחוד לציין את ה״ה מר יצחק שלום הי״ו, בניו־יורק שבארה״ב הי״ו ומר יצחק אלמאליח ומר משה יפרח הי״ו בעיר קאזבלנקא שטרחו ויגעו בעשר אצבעותיהם להקים את המוסד הנ״ל ״אוצר התורה״, על תילו וידידי המנהל הרה״ג רבי שלמה ילוז הי״ו לפנים הרב הראשי לטריפוליטניא המתמסר בכל כוחו להתפתחות המוסד, ומשגיח בעין פקוחה על כל הליכותיו ובעצמי בחנתי מספר תלמידים בבתי תלמוד תורה אלה: מהם בקאזבלנקא, רבאט, ומקנס מוגדור, וכר וראיתי שישנם תלמידים רכים בשנים כבני י״ב וי״ג המעיינים היטב בגמרא בעומק ובסברא ישרה בנפו״י.

תחזקנה ידי העוסקים במצדה זו ותקותי מלאה שיראו פרי טוב בעמלם לגדל דור שלם של תלמידי חכמים ורבנים במרוקו שיהיו למופת ויצטיינו בידיעותיהם ובהליכותיהם ועליהם תבוא ברכת טוב.

וביגיעה רבה ובסבלנות אסף וקיבץ במשך שנים רבות מאות כתבי יד עתיקים וישנים שהפיצו אור על תולדות יהדות זו שנשכחה, שמהם שאב חומר רב לחיבור ספרו ״נר המערב״, ״ואוצר גנזים״ וכו'.

ואני הכותב ראיתי אותו רכון על ערימת ספרים מאובקים ואכולי עש ורימה ורובם אבדו מתוך רטיבות ברוב הימים בספריה עתיקת יומין של הרה״ג הרב המכונה המלאך רפאל בירדוגו זצ״ל בבית חמי ר׳ מרדכי בירדוגו ז״ל במקנס בעלית ספרים שקרו לה סטודיו ברח׳ אלכדרין (הירקנים).

הרב הנז׳ נולד בטבריה ש׳ תר״מ, ונסמך להוראה שם, שימש חבר בד״ץ בעיר טנג׳יר במרוקו, ואח״ב ראב״ד בקהיר ובאלכסנדריה וקרוב לעשרים שנה כיהן פאר כרבה של תל־אביב־יפו והמחוז, מחבר הספרים ״ים הגדול״ שו״ת, (מצרים תרצ״ו) ״משיב נפש״, ״ידי משה״, שלש תשובות, ״בת עמי״, ״היתר עגונות״, מאחינו בנ״י שנספו במלחמת עולם השנייה באירופה הי״ד ועוד, ובמקצוע ההיסטוריה, ובספרו ״נר המערב״ חלק ראשון (ירושלים תרע״א) קנה לו שם כחוקר והיסטוריון מומחה בתולדות היהודים במרוקו, בן הוציא קובץ בשם ״שריד ופליט״ ופרסם מאמרים רבים בירחונים, קובצים וכתבי עת שונים. ובדי להוציא רעיוניו לפועל לקרב רחוקים ולחזק יסודות הדת נענה בסוף ימיו להצעה לשמש בשר הדתות.

רבי יעקב משה היה הדור השבעה עשר למגורשי ספרד. אביו ר׳ יהודה, עלה מעיר מקנס שבמרוקו בשנת תר״ך (1860) ומפיו למד תורה ר׳ יעקב משה זצ״ל בשקידה רבה ובהתמדה, עד מהרה התגלה כבעל שכל חריף ותפיסה מהירה, לצד הלימודים בבית־אבא קנה חכמה בישבותיה של העיר טבריה ובמיוחד הוא מציין בין רבותיו את ר׳ משה מאיר חי אליקים זצ״ל, ששימש בראב״ד בעיר קאזאבלנקא.

פעילות חינוכית תורנית:

כבן למשפחה, שהפעילות למען הכלל היתה בראש מעייניה, החל בגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים וחמש התבלט בפעילות תורנית־ציבורית בטבריה, בעיר מולדתו פעל כעסקן ציבורי למען הקהילה הספרדית ומוסדותיה, היה חבר ועד העיר של טבריה ועמד בראש, בטבריה יסד גן ילדים ובית־מקרא לנוער. ביסודם של שני מוסדות חינוך אלה לבני הגיל הצעיר היה משום חידוש רב.

מטבריה לפקיעין

אהבת ארץ ישראל שהיתה מושרשת בבני המשפחה דירבנה אותו לפעול למען גאולת קרקעות והרחבת תחום הישוב היהודי בארץ ישראל, ובך אנו מוצאים את ר׳ יעקב משה מעתיק את מקום מגוריו מטבריה וקובע את משכנו בפקיעין. פקיעין באותם ימים היתה עיירה מאוכלסת רובה ככולה בערבים ורק משפחות יהודיות מעטות חיו בה. משפחות אלו סבלו רבות מחוסר הנהגה רוחנית ומעשית, נעדרו מוסדות חינוך לדור הצעיר והיה מורגש הצורך ברועה שינהיג וידריך את בני הקהילה תושבי פקיעין. על נקלה נוכל לתאר את השמחה שהקיפה את יהודיה המעטים של פקיעין כאשר שמעו על בואו של ר׳ יעקב משה זצ״ל, ארבע שנים עשה בפקיעין וייסד שם בית ספר יהודי בדאגה למצבו של בית הכנסת העתיק במקום.

למען גאולת קרקעות

מששב לטבריה ונוכח, שקיימת סכנה, שהתנועה הערבית הלאומנית תעשה לרכישת הקרקעות שמסביב למוסדות דת יהודיים הקים את אגודת ״מימונה״ ע״ש הרמב״ם שמטרתה היתה לדאוג ולפעול לסיכול המזימה הערבית, אכן האגודה, במאמצים לא מעטים, הצליחה לרכוש שטחים גדולים מסביב לקבר הרמב״ם, רבי חייא ובניו, ורבי עקיבא ע״ה. האגודה רכשה שטחי קרקע נוספים, אשר עליהם הוקמו ברבות הימים השכונות היהודיות הראשונות בטבריה, בפעולתו זו נעזר באחיו ר׳ ברוך זצ״ל.

בגלות

ביקש ר׳ יעקב משה לישב בשלוה ולפעול לטובת העיר מולדתו והנה קפצה עליו רוגזם של השלטונות התורכיים, שגירשוהו מן הארץ בשנת תרע״ו שנות מלחמת העולם הראשונה לאי קורסיקא של צרפת, שם שהה בארבע שנים וטיפל בבעיותיהם של שבע מאות גולים, מיהודי ארץ ישראל, שאף הם כמוהו גורשו לשם. בשנת תר״פ (1920) הורשה לשוב לארץ.

בשליחות קודש בקהילות ישראל בתפוצות:

עד מהרה נודע שמו של ר׳ יעקב משה בתפוצות ישראל כרב נמרץ, שידיו רב לו בהנהגת קהילה ובפעולות למען התורה, ולמען העם והארץ, בשנת תפר״ו (1926), פנתה אליו הקהילה היהודית בטנג׳יר לשמש ברב ראשי וכאב בית־הדין של הקהילה ר׳ יעקב משה ראה בכך שליחות ונענה לפנייה. בהגיעו לטנג׳יר ייסד שם בית דין רבני וניהל את בית המדרש לרבנים ״תורה וחיים״ לימים העמיד בית מדרש זה לתלמידים שמילאו תפקידים חשובים בהנהגת הציבור.

מקנס — ירושלים דמרוקו-יצחק טולידאנו-התשס"ז–הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ״ל

מסמטאות המלאח

ח. מעשיו של בן השחורה.

היה האל בכל מקום, על הארץ ועל פני היקום, ומעשה שהיה  בעשיר מופלג אחד ולו בן יחיד. כל הבריות אהבוהו בשל טוב לבו ונדיבותו. הוא טיפל בבנו במסירות רבה, דאג לו וקיים את כל מחסורו, ולמענו סירב להינשא בשנית לאשה. כשקרבו ימיו למות, פנה לבנו יחידו ואמר לו: ״בני היקר לי מכל, הנה יומי קרב ובא, וכל אשר לי – לך הוא. דע לך כי הכסף הוא לא העיקר בחיים, אלא גמילות חסדים ונדיבות לב. המשך בני בדרכי ולא יאונה לך כל רע״. ענה הבן: ״אעשה כדבריך, אבי״. ועוד הוסיף האב ואמר: ״אם תקלע לצרה שלא תוכל להיחלץ ממנה, זכור בני, שיש לך ידיד נאמן הגר בעיר פלונית, ובבעלותו מאפיה השוכנת בפינה נידחת. אמנם הוא סובב והולך כל היום מפוייח ומלוכלך, אך לבו לב זהב. שמו הוא בן־השחורה״.

לא חלפו ימים מועטים עד שהעשיר נפח את נשמתו. בנו יחידו נתאבל עליו ימים רבים וזכרו של אביו לא מש מלבו לנצח. ימים רבים סבב כשהוא אומלל ועצוב. יום אחד הוא טיפס אל גג ביתו, המשקיף על ארמון המלך, ומיד קלטו עיניו את בת המלך, כשהיא ישובה על גג הארמון ומתענגת על קרני השמש החמימות. עינו לא שזפה מעולם יפה כמוה. בלבו ידע שהיא אינה ברת השגה ולפיכך שקעה נפשו בדכדוך עמוק וככל שנקפו הימים הלך והורע מצבו עד כי נפל למשכב. בעודו שוכב במיטתו ומהרהר, נזכר לפתע בדברי אביו על הידיד הנאמן. מה עשה? התנער ממיטת חוליו, רתם את סוסו לעגלה ורכב לעיר הפלונית. חיפש ותר אחר הידיד, עד שהגיע לפינה נידחת בשוק. שם ראה מאפיה קטנה ומוזנחת. הוא נכנס לתוכה, ומה רואות עיניו? כוך קטן ומוזנח שבתוכו יושב איש לבוש קרעים, שחור ומפויח. הוא בירך אותו לשלום, ובן־השחורה השיב: ״ברוך הבא, בן ידידי היקר מאדם״. בן־השחורה הרים את ידו והעביר אותה חיש לימין ולשמאל, כמעשה הקוסמים, והכון השחור הפך פתאום לפינת חמד מוארת ונקיה. בן העשיר הנדהם סקר בעיניו את האיש לבוש הקרעים, ובן־השחורה הוסיף ואמר: ״יודע אני את סיבת בואך אלי אך אל דאגה: את מבוקשך תשיג״. שאל בן העשיר: ״ומאיו לך סיבת בואי?״ ענה בן־השחורה: ״אני הוא זה שגרמתי לך להיזכר בדברי אביך״. לאחר ששוחחו על ימים עברו, אמר בן־השחורה לבן העשיר: ״יודע אני שחושק אתה בבת המלך. אכתוב לך דבר־מה על מצחך, והיום בערב תיגש לארמון, ואל חשש: אתה תראה את כולם ואיש לא יראה אותך ותוכל לעשות כרצונך בבת המלך״. בן העשיר התרגש מדבריו של בן־השחורה ושאל: ״ואם יתפסוני, מה אעשה?״ ענה בן־השחורה: ״היה שלו ובטוח״. נטל בן השחורה נוצת תרנגול, טבל אותה בדיו סתרים, כתב על מצחו של בן העשיר ושלחו לשלום. עוד באותו ערב הלך בן העשיר לארמון, הסתובב בין חילות המשמר והמשרתים, ואכן אף לא אחד הבחין בו. כך עבר ממקום למקום ומחדר לחדר, עד שהגיע לחדרה של בת המלך. בלילה, בשעה שעלתה בת המלך כהרגלה על יצועה, בן העשיר הצטרף אליה. בבוקר הוא קם והלך לו לעיסוקיו, וכך עשה מדי לילה מבלי שאיש יבחין בו.

באחד הימים התלוננה בת המלך בפני האומנת על מיחושים בבטנה ועל הקאות. האומנת בדקה אותה בדיקה יסודית, וגילתה לתדהמתה שבת המלך הרה היא. שאלה האומנת לפשר העניין ובת המלך השיבה ואמרה: ״זה שבועות אחדים שאני חשה בנוכחותו של מישהו הישן במיטתי, אך שמרתי זאת בלבי מחשש שמא יגידו שהתה אני״. האומנת אצה אל המלכה וסיפרה לה הכל אודות בתה.

עוד באותו היום ניתנה הוראה לקצין המשמר שיכפיל את מספר השומרים על חדר בת המלך. בלילה כשהגיע בן העשיר לארמון, הוא חלף על פני משמרות המלך בדרכו לחדרה, ואיש לא הבחין בו. גם בלילה הוא חלק עמה את יצועה והיא, שחשה בקרבתו, נעורה ממיטתה. חיפשה אותו וחיפשה ולא מצאה. למחרת בבוקר סיפרה הבת להוריה על מעלליו של ה״בלתי נראה״. אמר המלך: ״מעשה כשפים הוא זה״. מיד הזמין את מיטב הקוסמים והמעוננים. פנה אליהם המלך הנרגז ודרש: ״פתרו לי קושיה זו מהר ככל האפשר״. מה עשו הקוסמים והמכשפים? הם הסיקו את התנור בחדר בת המלך במהלך כל היום ההוא. החדר דמה לבית מרחץ, וכל היושב בו הזיע. בלילה הגיע בן העשיר כהרגלו והשתחל למיטת בת המלך. לא חלפו דקות אחדות עד שמגופו החלה ניגרת זיעה רבה. הוא ניגב את הזיעה מעל מצחו, וכתוצאה מכך את מה שכתב בן־השחורה, והופיע במלוא הדרו לעיני בת המלך. היא נבהלה מאוד לנוכח קיומו של גבר זר בחדרה, צעקה צעקה גדולה שהדיה נשמעו בארמון כולו. לשמע הצעקה נזדרזו ונכנסו לחדרה המכשפים והקוסמים ותפסו את בן העשיר. למחרת היום הועמד בן העשיר לדין ונגזר עליו למות בתלייה. רצים יצאו בהולים ובידיהם כרוזים בהם כתוב לאמור, ביום פלוני בשעה פלונית ייתלה אלמוני בכיכר המרכזית לעיני המוני אדם. הגיעה הידיעה גם לאוזני בן־השחורה וגם הוא אץ לכיכר המרכזית לחזות בתלייה. הכיכר היתה מלאה בהמון אדם משולהב וצמא דם, כשהמלך יושב על כסאו והמתח מגיע לשיאו. כשהתליין כרך את החבל סביב צווארו של בן העשיר והמלך נתן את הפקודה להשמיט את החבית מתחת לרגלי התלוי, יצא בן־השחורה מבין ההמון המתלהם, לבוש קרעים ומלוכלך בפיח, הרים את ידו לתנועת כישוף ומיד התאבן התליין על עומדו, ובן־השחורה נעלם כלא היה. המלך רגז ופקד להתיז את ראש בן העשיר בחרב. הגיע חייל ובעודו מניף את חרבו, הגיח בן־השחורה ובתנועת יד הפך גם אותו לאבן. המלך הנרגז פקד לתפוס את בן־השחורה, אך בהתערבות קוסמי הארמון בוטלה הפקודה. הקוסמים הסבירו למלכם כי אין אפשרות להתמודד עם בן־השחורה, ששמו נודע לתהילה בכל רחבי הממלכה. קרא המלך אליו את בן־השחורה וביקש לדעת ממה נפשו. ענה בן־השחורה: ״מבקש אני מהוד מלכותו שתורה להסיר את החבל מעל צוואר העלם הצעיר, ולאחר מכן שתשיא לו את בתך. בכך תסתום את פי המלעיזים, הטוענים שיורש העצר ממזר הוא״. המלך ויועציו נוכחו לדעת שיפים דברי בן־השחורה, השיאו את השניים ברוב עם והדר, וכעבור שנה נולד לשניים בן.

לימים מת המלך ובן העשיר מלך תחתיו. בחכמתו ובתבונתו ניווט את ענייניו והטיב עם כל נתיניו. עם הזמן גדל הבן ולמד מדרכי אביו. עודו עול ימים חלה אביו, ולפני מותו קרא לבנו ואמר לו: ״בני היקר: ימי ספורים ואני עומד ללכת בדרך כל בשר. לכן אני מבקש ממך שתמשיך בדרכי ותיטיב עם העם״. ענה הבן: ״דבריך הם קודש לי״. ועוד הוסיף האב ואמר: ״כולי תקווה שלא תקלע לצרות, אך אם ייגזרו עליך כאלה, דע לך שיש לי ידיד בעיר פלונית בעל לב זהב העונה לשם בן־השחורה, ובבעלותו מאפיה. עליו תסמוך והוא יחלצך מכל צרה וצוקה״. אלה היו מלותיו האחרונות של המלך ובסיומן נפח את נשמתו. רב היה צערו של העלם הצעיר על מות אביו, וגדול שבעתיים עת גילה שעוד במהלך ימי אבלו נתנה אמו היפה את עיניה בוואזיר וחלקה עמו את מיטת אביו.

משתמו ימי האבל הוכתר הבן הצעיר למלך. לילה אחד, בעודו יושב ומהרהר במעשי אמו, נזכר לפתע בדברי אביו על בן־השחורה. אמר בלבו: ״מכיוון שעת צרה היא, רק ממנו איוושע״.

למחרת היום פשט את בגדי מלכותו ולבש בגדים פשוטים כדי שאיש לא יכירו, רכב על סוסו ושם את פעמיו לבן־השחורה. משהגיע לשוק העיר, שאל אנשים על בן־השחורה ואלה הפנוהו למאפיה נידחת ששכנה בעיבורה של העיר. בהגיעו אליה מצא בה את בן־השחורה כשהוא לבוש סחבות כדרכו, מלוכלך ומפויח כתמיד. משהבחין בן־השחורה באורח, בירכו לשלום ואמר: ״ברוך הבא נכדו של ידידי הטוב״.

״מנין לך שאני הוא?״, תמה המלך הצעיר. ענה בן־השחורה: ״ציפיתי לך כי יודע אני שבצרה אתה״. הזמין בן־השחורה את האורח לכוך המאפיה, ובהכנסו הפכה המאפיה לארמון של ממש. הבין המלך הצעיר שידיד סבו־קוסם הוא, ולא בכדי אביו הנחה אותו אליו. שעה ארוכה התענגו השניים על זכרונות העבר, אח״כ פנה בן־השחורה למלך הצעיר ואמר: ״לא כדי להתענג על זכרונות העבר קראתי לך, אלא כדי להציל את חייך״.

(לא ירד המלך לסוף דעתו ודרש שיבהיר את דבריו. אמר לו בן־השחורה: ״גם כשאביך עליו השלום, היה בחיים, נהגה אמך לבלות עם הוואזיר ושניהם רקמו מזימות להורגו. אך המחלה הקדימה אותם. כעת רוצים הם להרוג אותך, ובהעדר יורש תמנה אמך את מאהבה הוואזיר למלך״. המלך הנדהם פרץ בבכי. ובץ־השחורה טפח על כתפו, בנסיון  להרגיעו ואמר לו: ״מאחורי המאפיה עומד לו סוס שחור. השאר כאץ את סוסך וקח את השחור. הוא דובר את שפתך וניזון במאכלי אדם. הסכת לכל מלה שיאמר לך״. נפרד המלך הצעיר מהיריד הנאמן, רתם את הסוס השחור ורכב לעבר הארמון. בהגיעו לארמון, התיר את הסוס באורווה ופקד על טבחיו לבשל אתמיטב המאכלים.משסיימו לבשל, לקח המלך בעצמו את המגשים שהיו עמוסים לעייפה והניחם לפני הסוס. לפתע פנה הסוס למלך ואמר: ״מחר בבוקר, כשתקום ממיטתך, תביא לך אמך את נעליך כתמיד, אך אל תנעל אותן. דרוש נעליים אחרות, כי בנעליך יהיה חבוי עקרב שיביא למותך״. הודה המלך לסוס הפלא ועלה על משכבו. בבוקר המחרת הביאה אם המלך את הנעליים, אך המלך דרש ממנה שתביא לו אחרות ־ וכך נצלו חייו.

בערב שוב הגיש המלך לסוס הפלא את סעודתו. פנה הסוס למלך הצעיר ואמר: ״הלילה תזמינך אמך לאכול קוסקוס. דע לך שהמאכל מורעל״. שוב הודה המלך לסוס והלך לחדרו. ואכן, באותו הלילה הזמינה אותו אמו לאכול קוסקוס. המלך דחה את בקשתה בטענה שהוא חולה. גם למחרת היום ביקש המלך להיוועץ בסוס על המשך דרכו. השכם בבוקר הגיש לו המלך את ארוחת הבוקר וביקש ממנו שייעץ לו על המשך דרכו. ענה הסוס: ״בידיך שתי אפשרויות: האחת: להרוג את אמך ואת הוואזיר, והשנייה: לוותר על כל שיש לך ולעקור למדינה אחרת״. החליט המלך הצעיר לעקור למדינה אחרת וכך להימנע מלשלוח יד באמו. פנה הסוס למלך ואמר: ״עתה, משהחלטת על המשך דרכך, לך ולבש בגדים פשוטים, טול צידה לדרך ונשים פעמינו לארץ רחוקה״. עשה המלך כדבריו ויצא משער העיר כשהוא רכוב על ידידו הסוס. עם שיצאו מהעיר פרש הסוס כנפיים, עף לשחקים ונחת בארץ מדבר. בעוד המלך רכוב על הסוס, נצנץ לפתע דבר־מה בתוך החולות. ירד המלך מעל סוסו, התקרב והבחין בכנף ציפור עשויה זהב מבצבצת מתוך החול. כאשר התכופף המלך להרימה, פנה אליו הסוס ואמר: ״אם תרים את הכנף – תצטער, ואם תשאירה – גם אז תצטער״. אמר ולא פירש. המלך נשאר על עומדו מתחבט אם להרים אם לאו. לבסוף נכנע, הרים את הכנף ושניהם המשיכו בדרכם. הגיעו הסוס והמלך לעיר גדולה עייפים ורעבים וביקשו להם פונדק כדי להשיב את נפשם. משנכנסו לפונדק אחד, ראה בעל הפונדק את כנף הציפור המוזהבת ואמר בלבו: ״אגש למלך ואספר לו מה ראו עיני. ודאי ירעיף עלי ממון רב״. הלך בעל הפונדק למלך, והודיע לו אודות הכנף המוזהבת שראה. מה עשה המלך? שלח את הוואזיר שלו, בליווי חיל המשמר המלכותי, כדי שיביאו את האורח הזר שבאמתחתו כנף הזהב. בעוד המלך הצעיר נח בפונדק מתלאות הדרך, נכנס לפתע הוואזיר בליווי המשמר והורה לו להתייצב בפני אדונו המלך. נבהל העלם ואמר: ״מה עשיתי? מדוע עלי להתייצב בפני המלך?״ רעם הוואזיר שוב ואמר: ״המלך רוצה לראות את כנף הציפור המוזהבת! עליך לקום ולסור אליו מיד!״ העלם התעשת, התלבש והתלווה לוואזיר.

מעשיו של בן השחורה – מסמטאות המלאח סיפורים עממיים של יהודי מרוקו-יעקב אלפסי-חלק1/2

בהגיעם לארמון, צווה עליו המלך להראות לו את כנף הציפור. נתן העלם את הכנף למלך. זה החזיק את הכנף, ומיד קרנו פניו מרוב אושר, וכן פני כל הסובבים אותו. פנה המלך לעלם ואמר לו: ״אני מבקש לקנות ממך כנף זו ואם תסרב לבקשתי, אקח אותה ללא תמורה״. לא נותרה לעלם ברירה, אלא לקבל תמורתה כסף רב. חזר העלם לפונדק כדי לטפל בסוס הפלא. בעודו מטפל בסוס, הופיע הוואזיר ואמר לו: ״בוא מיד! המלך רוצה לראותך!״ נבהל העלם ושאל: ״מה עשיתי שוב?״ ענה הוואזיר: ״המלך זקוק לך, בוא מיד!״ נפרד העלם מסוסו והלך אל המלך. פנה אליו המלך ואמר: ״מזה שלושה ימים אני מדיר שינה מעיני בשל הכנף, ורצוני לדעת של מי היא״. ענה העלם: ״אדוני המלך, מצאתיה במדבר, ואיני יודע למי היא שייכת״. אמר המלך: ״עליך להביא לכאן את בעל הכנף תוך שבעה ימים ואם לא תעשה כן, ייכרת ראשך״. בצר לו יצא העלם מהארמון חפוי ראש ופנה להיוועץ בסוסו. סיפר העלם לסוס את אשר ציווה עליו המלך. אמר הסוס: ״הזהרתי אותך שאם תרים את הכנף תצטער, ואם לא תרים, תצטער גם כץ. כעת, חזור למלך ובקש ממנו שיכין לך שתי ספינות עמוסות בפרי האדמה וכלוב עשוי זהב טהור. לאחר מכן הפלג למקום פלוני שבקרבתו מצוי יער גדול. פרוק את כל המזון שבאוניה ופזר אותו לאורכו ולרוחבו של היער. הנח את הכלוב במרכז היער, פתח את דלתו והמתן עד לבואה של הציפור המוזהבת״. וכך היה. העלם חזר לארמון, המלך נענה לבקשתו, והוא הפליג למקום פלוני שבקרבתו מצוי יער גדול.

בהגיעו ליער פרק את תכולת הספינות, פיזר אותה ברחבי היער והניח במרכז את הכלוב. לפתע הופיעו אלפי ציפורים שצייצו מרוב שמחה למראה המזון הרב, וכך מדי יום התאספו ובאו אלפי ציפורים נוספות אשר השמועה אודות שפע המזון הגיעה לאוזניהן. ששה ימים ישב העלם וציפה בכליון עיניים לציפור הזהב. ביום השביעי בעודו יושב וממתין עפה מעליו ציפור יפהפיה שכולה זהב. שש פעמים חגה הציפור סביב הכלוב ובפעם השביעית נכנסה לתוכו. נעל העלם את הכלוב ושב שמח וטוב לב לארץ שממנה בא.

הכול חיכו בארמון לעלם, וכשהופיע ועמו הציפור, שמחו מאוד המלך ויועציו. בעודם מתבוננים בציפור המוזהבת, החלה זו להנעים בקולה זמירות שכמותן לא שמעו הנאספים מימיהם. העניק המלך ממון רב לעלם, וזה מיהר לפונדק כדי לטפל בסוס הפלא. ומנהג עשה לו המלך לפקוד מדי יום את הציפור ולהקשיב לזמירותיה בטרם ישב על כסא מלכותו. בוקר אחד, עת הופיע המלך כמנהגו לשמוע את זמירותיה, והנה הוא רואה שפניה לא כתמול שלשום. היא היתה שרויה בעצב גדול: אינה שרה וגם אינה מדברת. שאל המלך את הציפור לפשר התנהגותה וזו ענתה: ״מזה שלושה חודשים לא ראיתי את אחי. אנא, אפשר לי לראותו או שתביאו לכאן״. אמר המלך: ״לשחררך איני יכול כי לא תשובי לכאן לעולם, אך אם תנחיני אליו אעשה כבקשתך ואביאו לכאן״. ענתה הציפור: ״האדם שהביאני לכאן יכול להביא גם את אחי״. העלם הצעיר, שישב אותה שעה בפונדק וטיפל בסוס הפלא, נבהל שוב מהופעת הוואזיר שהתדפק על דלתו. פנה הוואזיר לעלם ואמר: ״אדוני מבקש לראותך מיד!״ ענה העלם: ״ומה חטאי הפעם? את הכנף והציפור הענקתי כבר למלך״. התייצב העלם בפני המלך, פתח ואמר: ״מה חטאי הפעם?״ ענה המלך: ״תוך שלושה ימים עליך להביא לארמון את אחיה של הציפור. אם לא תעשה כן, ייערף ראשך לעיני ההמונים בכיכר המרכזית״. יצא העלם מעם המלך חפוי ראש וקילל את היום שהרים בו את כנף הציפור. בהגיעו לפונדק, סיפר לסוס הפלא על המטלה הבאה. הסוס הרגיעו ואמר לו: ״מהר, והבא מראה גדולה, ושרשראות, ורכב עלי״. העלם עשה כמצוותו, רכב על הסוס, וזה פרש כנפיים ועף למרחקים עד שהגיע לארץ ציה שרגל אדם לא דרכה בה מעולם. פנה הסוס לעלם הצעיר ואמר: ״מאחורי הגבעה שלפנינו חי לו סוס לבן. היזהר ממנו. הוא חזק ואיש לא יוכל לרכב עליו אלא אם כן יראה סוס אחר הדומה לו. לכן, בעזרת המראה תוכל לגבור עליו״. ענה העלם: ״מחפשים אנו ציפור, ולא סוס״.

ענה סוס הפלא: ״הסוס הלבן הוא אחיה של הציפור שבכלוב הזהב״. עשה העלם כמצוותו, גבר על הסוס בעזרת המראה, קשר אותו בשרשראות ופנה ללכת אל ארמון המלך. הכול ציפו בארמון לבוא העלם, ומה רבה היתה ההפתעה כאשר ראוהו גורר סוס לבן. רגז המלך ואמר לעלם: ״ביקשתי את אחיה של הציפור, לא ביקשתי סוס״. ענה העלם הצעיר: ״אכן זה אחיה״. לפתע שבה הציפור שבכלוב לשורר שירים ולהנעים זמירות. ניגש המלך אל הציפור ושאלה אם הסוס אכן אחיה הוא ונענה בחיוב. באותו היום לא פסקה הציפור מלשיר. המלך הודיע לכל אנשי העיר שבעוד שבעה ימים יערוך נשף גדול בכיכר המרכזית ושם יציג המלך לפני נתיניו את שני האחים, הסוס הלבן והציפור המוזהבת. קיבל העלם הצעיר ממון רב והלך לפונדק לטפל בסוסו. לפתע פנתה הציפור למלך ואמרה: ״אם רצונך שאשיר בפני הקהל הגדול שהזמנת, עליך למלא את מבוקשי״. ענה המלך: ״כל מבוקשך יעשה״. אמרה הציפור: ״רוצה אני שתרתיח מים מלוא חבית במשך שבעה ימים ושבעה לילות, ובליל הנשף צווה על האיש שהביאני לכאן שייכנס לחבית ויתרחץ במימיה״. נענה המלך לבקשתה וצווה על הוואזיר להבהיל אליו את העלם. בצאתו מהארמון אמר בלבו העלם: ״לו לא הרמתי את הכנף, היה מצבי שונה״. בהגיעו לפונדק, סיפר העלם לסוס הפלא על המטלה הבאה. אמר הסוס: ״הבא מיד בקבוק ריק, רכב על גבי, ואל תדאג״. עשה העלם כדברי הסוס, עלה על גבו ויצא את שער העיר. בצאתם, פרש הסוס את כנפיו ועף למרומים. סמוך לרקיע השמש, החל העלם מזיע וכולו נטף מים. פנה אליו הסוס ואמר: ״פתח את הבקבוק ומלא אותו בדעתך״.

לאחר שמולא הבקבוק, ירדו ארצה ושבו לפונדק. בהגיע היום המיועד, פנה הסוס לעלם ואמר: ״כשתתפשט מאחורי הפרגוד, מרח את גופך זיעה שבבקבוק. היכנס לחבית המים הרותחים, ולא תחוש שבאת אל קרבה״. באותה עת התאסף המון רב בכיכר המרכזית, כדי לראות את העלם טובל בחבית הרותחת. המתח הגיע לשיאו בשעה שהכרוז הכריז על כניסתו של העלם לחבית. אך הוא, כעצת הסוס, מרח את גופו במים שבבקבוק ובהיכנסו לחבית לא חש את חומם של המים הרותחים. באותו הרגע החלה הציפור לשיר. כשראו שהעלם יוצא מהחבית בלא פגע, עצרו כל ההמונים את נשימתם, כולם הריעו לו והציפור הכריזה: ״כעת יכנס מלכנו למים״. ההמון מחה כפיים, ולמלך הנבוך לא נותרה ברירה אלא ללכת אל מאחורי הפרגוד, להתפשט ולהיכנס לחבית. עם היכנסו לתוכה, שקעו עצמותיו בתחתיתה, ועורו צף למעלה. באותו היום הומלך העלם למלך. הסוס השחור והסוס הלבן נגחו זה בזה, ולעיני הכול הפך הסוס הלבן לעלם יפה תואר, והסוס השחור לבן־השחורה. ואילו הציפור המוזהבת הפכה לנערה כלילת יופי שזוהר פניה האיר כלבנה. נשא המלך החדש את הנערה לאשה ואת אחיה ואת בן־השחורה מינה ליועציו האישיים. ואלה שרתו את נתיניהם נאמנה, וחיו חיים מאושרים שנים רבות.

מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין האצילים.

מעשיו של בן השחורה – מסמטאות המלאח סיפורים עממיים של יהודי מרוקו-יעקב אלפסי-חלק2/2

^ט.

^{לכ׳ ומע׳ ות״ה איש חמודות מדובר בו נכבדות חמדת הלבוות רם ונעלה לשם טוב ולתהלה הזה״ן כר׳ יעקב הכהן סקלי דין חיד״א הי״ו של מאהב״ה ומאהב״ה באלף ורבבה אין קץ ואין קצבה בעוב״י תאוורירת יע״א.}

^{אחר שים שלום טובה וברבה מאלקי המערכה זינא נעלמו כבודכם על חאלא די דבדו יע״א ולמצב די פאש ביהי פהאד סאעא עלא חק כבודך מן דבדו וותקון מרגיש כתר מן וואחד אכור. בעד מן חנא ישראל גוף אחד ויחבלנא לבלאד די עייאנא ווחבת תעמל לחוואייז די פיהום לקיום דלעולם לאזם עלינא נעמלו זהדנא מזמוע באש נעוונו מליח בדאך אשי די מחתאזא לבלאד. לאיין האד אשי עלאש זינא להאד לעולם אבייאד די עמל לעווין קתיר די יציב מא יאקל פטריק לבעידא. וממערוף פדנייא בללי בנאדם פי האד לעולם גיר דיף דווקא ולאזם עליה יסאפר לעולם האמת ומא ענדושי די ענדו זה אינו האד אשי ממנוע מן בנאדם. וועליהא אבייאד בנאדם די יגלוב עלא יצר הרע וראה יגלב עליה ויתפהם מעא ראסו באש יעמל אשי די עלאש זא להאד לעולם די נהייא גיר הבל הבלים וקא יגלב עלא יצה״ר די קא יזיבלו מחשבות וטענות קאוויין די מא יסלקושי קודאם יתעלה שמו פנהאר דין וחשבון. ובפרט צדקה די שכר דייאלהא מעלום פדנייא קדאש נהווא פחאל די קאלו סייאדנא ע״ה עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה צדקה דהיינו אילא בנאדם עמל מצוה ועמל עבירה דיך לעבירה פחל די כווא למא על עאפייא וטפאהא בלחק די יעמל למצוה דצדקה אפילו יעמל לעבירה בר מינן מא תדומלושי דיך למצוה אלא דא יתעאקב על עבירה די עמל ויקבד שברו מושלם על צדקה די עמל פחאל די קאל לפסוד וצדקתו עומדת לעד.}

^{עליהא נתין יהודי בלאדנא לאזם תחס בצער די קאן ענדנא לאיין קאנת בלאדנא כאווייא מן כולשי דהיינו מא קאן פיהא סקווילא דלאלייאנס ואלא קנטינא דלמאקלא דדרארי דלעניים ולא אוצר התורה פחל לבלדאן די יקרוויי דרארי וליום ש״ל והודאה לשמו יתברך דרקנא כולשי בצח יכסננא דרהם כתאר פחאל די מאשי נדקרו וביהא אחנא חו״מ קא נטלבו מן כבודך לעזיז באש אילא יזי עלא כאטרקום תעאוונא בשי נפיע מליח עלא קדרכום ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלקיך.}

^{והאדו הומא לחוואייז די קא יכסונא נעמלוהום בעה״ו .}

^{1-למערה לפוקאנייא כבר בדינאהא ויכסהא באש תקון לכדמא דייאלהא קאמלא מקמולא סומא די מיתאיין אלף פרנ׳ ואמא למערה תחתאנייא כבר קמלנאהא פדי תחתאז ש״ל.}

^{2-לאלייאנס סעדתנא באש נכדמו טוואבל מן ענדנא טפעאנהום פווזדא סום תמאנין אלף פר׳.}

^{3-סעדונא באש נווקלו דרארי דלעניים הומא עוונונא בשי חאזא ולקמאלא מן ענדנא.}

^{4-למוטע פאיין תקרי לאלייאנס ופאש יקונו יאקלו דרארי דלעניים יחתאז יקון נקי ומליח וקא יכסו לתצווייב דייאלו סומא די חמסין אלף פרנ׳.}

^{5-אוצר התורה סעדונא בתלמוד תורה בצח יחבלנא נכלסו סומא די 40 פלמייא מדי חודש בחדשו וועמלנא נדבה פלבלאד זמענא גיר סומא די 35 אלף פר׳.}

^{שלום רב}

^{ע״ה רפאל כהן}

^{ע״ה שמואל מרציאנו}

^{ע״ה דוד בן שלמה מרציאנו}

^{ע״ה דוד דלמוכאלט}

^{ע״ה יצחק בן דוד מרציאנו}

^{תרגום מלולי}

^{לכ׳ ומע׳ ותה׳ איש חמודות מדובר בו נכבדות חמדת הלבבות רם ונעלה לשם טוב ולתהלה הזה״ך בר׳ יעקב כהן סקלי דין חידא הי״ו ש״ל מאהב״ה ומאהב״ה באלף ורבבה אין קץ ואין קצבה בעוב״י תאורית יע״א.}

^{אחר שים שלום טובה וברבה מאלקי המערכה באנו להודיע לכבודכם על מצב קהילת דבדו ומצבה בעת שהיא קהילה בעלת אמצעים מעטים וברצונה לפעול בעניינים שיש בה קיום לעולם חובה עלנו לפעול במשותף באותם העניינים שהקהילה זקוקה להם. לדבר זה באנו לעולם אשרי מי שהכין לו צידה לאכול ברדך הרחוקה. וידוע הוא שהאדם בעולם הוא כאורח וחובה לנסוע מכאן לעולם האמת ואין לאדם פעמיים לחיות ובמקרה ולא קיים חובתו בעולמו בפעם הראשונה שיחזור שנית זה אינו. על כן אשרי אדם המתגבר על יצר הרע להתבונן ולעשות מה שמוטל עליו בזה העולם אשר הוא הבל הבלים לגבור על יצרו המבלבל האדם במחשבות וטענות קשים אשר לא יושיעו לפני הקב״ה ביום דין וחשבון. ובפרט מעשה וכו׳ וכו', מכיון שכב׳ יהודי בן עירנו הוא מוטל עליך להרגיש בצערינו כאשר רואים אנו שאין בקהילה לשמו יתברך עשינו הרבה דברים אך קליימם זקוקים לכסף באשר נזכיר על כן מבקשים מכבודך היקר להואיל לבוא לעזרתנו בסכום הגון ולך תהיה ערקה לפני ה׳ אלגקיך.}

^{אלה הדברים שאנו מבעעים ועבורם אנו זקוקים לכסף:}

^{1-בית העלמין העליון התחלנו העבודות אך כדי לסיימם אנו צריכים סכום של 200 אלף פרנק׳ ובית העלמין התחתון כבר סיימנו את העבודה.}

^{2-חברת כל ישראל חברים מסייעת לנו ברכישת שלחנות ואת ההזמנה שלחנו לעיר אוג׳דה, סכום 80 אלף פרנקים.}

^{3-הנ״ל הקציבו לנו סכום לחלק מזון לילדי העניים אך הסכום הגדול חייב לבוא מאצלנו.}

^{4-מקום המיועד ללימודים, לחברת כל ישראל חברים ולארוחות לנזקקים, טעון שיפוץ מידי.}

^{5-חב׳ אוצר התורה תסייע בהחזקת ת״ת ואנו צריכים לדאוג לארבעים אחוז. וש״ר לך ולבני עדתנו.}

^{דבדו עיר הכהנים-תעודות-אליהו מרציאנו-תעודות}

^{עמוד 184}

שורה מם׳ 2

ג׳אנא בן חמו 24 תמוז 1976 22.7.76

• 30

ציון לנפש חיה זאת מצבת קבורת הזקן הכשר מנא דכשר ירא אלהים וסר מרע בעל מדות טובות ומנהיג הדור הנגיד הגביר המרומם איש תם וישר החבר של הזוהר הקדוש והיה זהיר בתפלה ומתפלל מלה במלה בה״ר אברהם ב״ר אהרן ן׳ חמו נ׳׳ע שנלב״ע ביום עשרה כסלו

ש״ש התשל״א תנצב״ה.

ABRAHAM BENHAMOU 8.12.1970

• 31

ציון לנפש חיה זאת מצבת קבורת האשה הכי והצנועה מפורסמת במעשיה הטובים ביישנית שתקנית רחמנית גומלת חסדים טובים כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון נתיסרה ביסורים קשים ה״ה מרת צלטנה נ״ע אשת סי׳ משה מרציאנו וימי חייה ארבעה וארבעים שנה נלבע״ה ט׳ ניסן שנת התשכ״ט תנצב״ה.

LE 28  MARS 1969

• 32

זאת מצבת קבורת הז״ך איש תם וישר הישיש ונשוא פנים המנוח אברהם לעסרי ונלב״ע ביום ג׳ שמונה ימים לחודש תמוז שנת תשב״ב והיו ימיו חמשה ושמונים שנה תנצב״ה.

ABRAHAM LASRY LE 10.7.62

ציון לנפש חיה זאת מצבת קבורת איש תם וישר מנא דכשר החבר מח׳ גומלי חסדים המנוח זה שמו דוד בר יעקב עאנקונינא המכ׳ צ׳גיוור נ״ע ונפטר לבית עולמו ביום כ״ב לחו׳ כסלו ש׳ שנת התשכ״ב לפ״ג והיו ימיו לערך ששים שנה פה דבדו יע״א תנצב״ה.

• 34

ציון לנפש חיה זאת מצבת קבורת איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע הזקן הכשר המנוח זה שמו דוד בר כבידא נ״ע מרציאנו שנפ׳

לבית עולמו.

35

זאת מצבת קבורת איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע שהיה שמש בבית הכנסת של הר׳ שלמה בן מימון ולומד תהילים כל היום ונתייסר ביסורים קשים ומרים המנוח ז׳׳ש משה בן יוסף מרציאנו בלשגר שנלב״ע ביום ח׳ שבט ש׳ התשי״ט תנצב״ה.

• 36

זאת מצבת קבורת הזה״כ איש תם וישר העניו המדוכה ביסורים קשים ומרים ה״ה דוד הכהן המכונה למהירז שנלב״ע ביום שמיני

לחו׳ אלול ש׳ התשי״ט.

LE 10.9.59  A LAGE DE 75  ANS

37

זאת מצבת אסתר מרעילי נפט׳ יום י״ג לחו׳ אב התשכ״ג תנצב״ה.

1963

38

אשת חיל מי ימצא זאת מצבת קבורת האשה הצדקת מרת עישא הכהן דלגזאל בת נונא אשר עלתה לשמי שחק ביום שבת קודש 4 לחו׳ אלול שנת התש״ך תנצב״ה אמן והיו ימיה שמונים שנה.

39

זאת מצבת קבורת… וידיה שלחה לאביון ונתיסרה ביסורים קשים ומרים ה״ה מרת אסתר נ״ע אשת סי׳ רפאל בן חמו וימי חייה

חמישים שנה תנצב״ה.

LE 12.8.1960

• 40

מצבת קבורת האשה הכ׳ והצנועה המאושרת ומפורסמת במעשיה הטובים וחשובים ביישנית שתקנית גומלת חסדים טובים כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון ונתיסרה ביסורים קשים ומרים ה״ה מאחא נ״ע אשת סי׳ יצחק מרציאנו נ״ע וימי חייה ששה ושבעים שנה

תנצב״ה.

LE 1.4.1960

• 41

מצבת קבורת האשה הכבודה והצנועה הזקנה הכשרה מרת עישה די סוסו בנת ג׳אנא שני לבית עולמה שנת התשי״ט תנצב״ה.

42

זאת מצבת קבורת האשה הכבודה והצנועה נוחה לשמים ולבריות הזקנה והכשרה אשת חיל מרת עישא בת משה ן׳ חמו נ״ע אשתו של המי שלמה בן יוסף מרציאנו בלהרהאר נ״ע נלב״ע ביום ג׳ כסלו שנת

התשי״ז תנצב״ה.

DÉCÈDÉE LE 26   NOVEMBRE 1957

43

ציון לנפש חיה זאת מצבת קבורת איש תם וישר הזה״ך החבר מחברת גומלי חסדים העניו ונתדכא ביסורים קשים ומרים ה״ה המנוח זה שמו שלמה מנחם בר יוסף מרציאנו נ״ע ויהיו ימיו מ״מ שבעים שנה ונפטר לבית עולמו ביום 15 בטבת שנת התשכ״א לפ״ג פה דברו

יע״א תנצב״ה.

SALOMON MENAHEM MARCIANO DÉCÉDÉ LE 4 JANVIER 1961

44

זאת מצבת קבורת הזקן הכשר שלמה מרציאנו נ״ע שנלב״ע ביום ד׳

לחו׳ בסלו שש התשב״א.

CHLILIME MARCIANO DÉCÉDÉ LE 3.11.60

45

זאת מצבת קבורת איש תם וישר הזה״ך החבר מחברת הזוה״ק העניו ונתדכא ביסורים קשים ומרים ה״ה המנוח זה שמו יוסף בר דוד מרציאנו לימאמא נ״ע ויהיו ימיו שבעים שנה ונלב״ע ביום 27 לחודש אדר שני התשי״ז לפ״ג פה דבדו תנצב״ה.

שורה מס׳ 3

46

זאת מצבת קבורת איש תם וישר הזקן הכשר החבר בחברת גולי חסדים זה שמו אלעזר בר עישא נ״ע שנפ׳ ביום 10 לחו׳ ניסן והיו ימיו שמונים שנה ש׳ תשי״ד. 13.4.1954

47

זאת מצבת קבורת החכם השלם והכולל אור גולל רודף צדקה וחסד ומעולם לא ביטל השכמת בית הכנסת אפילו שלעת זקנתו היה מדוכא ביסורים והיתה מנוחתו ערב חג הפסח ש״ש תשי״ג ה״ה כמוהר״ר אליהו מרציאנו בר עישא וימיו אשר חי ע״פ האדמה 83

שנה תנצב״ה.

LE 3  MARS 1953

48

זאת מצבת קבורת איש תם וישר ענוותן ושפל ברך שייף עייל ושייף נפיק משכים ומעריב לבית אל זוהי דרך ישרה נפשו חשקה עם חברה קדושה חברת גומלי חסדים הרוממה לומד תהילים בנעימה דוד בר מסעודא הכהן נ״ע ויהיו שנותיו מששים שנה ומעלה שהיתה מנוחתו ביום שב״ק הוא ר״ח שבט.

JANVIER 1953  17

אבני קודש-ת אליהו רפאל מרציאנו תולדות בתי העלמין של קהילת דבדו ותולדות רבניה וחכמיה זיע״א

עמוד 30

אגדיר רבתי ותושביה האירופיים.

         אגדיר לפני חורבנה על ידי רעידת אדמה בשנת שישים למאה הקודמת, כללה ארבעה יישובים שהמרחק ביניהם נע בין שלושה עד חמישה ק"מ. 

• "אגדיר אוֹפַלָּה"(אגדיר עילית) כפר בנוי על פסגת ההר, ישוב עתיק שהציביליזציה הצרפתית פסחה עליו, ותושביו נותרו שלוחים [כפריים דוברי שלוחית]כאבותיהם, להבדיל משלושת היישובים הבאים שהמשטר הצרפתי שקד לפתח בהתאם לקדמה בת התקופה.  
• "טלברז'ט" הוא היישוב הגדול והמאוכלס יותר מסחיפיה. ובשל כך היא זכתה למונופול על ענייני חברה כמו ועדים של ארגונים שונים. שני בתי חולים, אירופי ומוסלמי, מסחר רוב החנויות מרוכזים במרכז מסחרי((la place de commerce   ותרבות.  
• קולנוע אחד, מגרש כדורגל, אולם ריקודים המכונה וחוף הים(la plage) רצוף מלתחות. העיר שוכנת על גבעה גבנונית במקצת כשמורד תלול מפריד בינה לבין החוף האטלנטי. היא בנויה על פי ארכיטקטורה מזרחית, אף שבאחדים מבנייניה ניכרת גם ארכיטקטורה מודרנית כמו בניין "ברוטל" הניצב בקצה המערבי של העיר.