קטעים מפסק הדין השני- אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
קטעים מפסק הדין השני
נשאלתי על שטר אחד שעשו דון יעקב ן' עמרם ור׳ יוסף פוליקאר־ ודון משה אלברהניץ ודון יוסף די לוריאה, לפרוע חיוג האוקיות של כםף גולגולתא שאנו חייבים לאדונינו המלך יר״ה והאמינו לזקן בכל מה שיאמר (זקן הוא השיך) שיש לו לגבות מהם ושלא יהיו הם נאמנים ר״ל אלו הארבעה הנזכרים לומר כבר פרענו מה שהיה לנו לפרוע והשלמנו מה שהיה, לנו להשלים וזה השטר חייבו עצמם אלו הארבעה בשבועה ובקנין. העדים החתומים רבי משה באלאנסי ור׳ שמואל בן ראש ור׳ משה אלחלואה, ור׳ כלף.
טופס השטר שחתמו הזקנים ונכבדי הארץ וז״ל: הסכמנו אנו ב״ד פאס עם הזקנים הנשיאים הרמים שלנו ועם ראשי הקהל הקדוש והטהור יצ״ו קהל פאם כל החתומים למטה שכל זמן שיקיימו כל האנשים הכתובים למעלה כל מה שקבלו עליהם בענין מס אדוננו המלך יעזרהו האל, לפרוע. אותו מידי חדש בחדשו ברצון הזקנים יצ״ו מהיום ועד עשר שנים רצופים כמו שכתוב למעלה, אנחנו נקיים הסכמתנו שהסכמנו עמהם שלא יהיה עליהם שום יהודי מגרושי קשטיליא ומכל ארץ אדום לא זקן ולא נשים ולא שום צד מינוי כלל בשום צד אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום,. ועל כל זה אנו מקבלים עלינו ועל בנינו בשבועה חמורה בשי׳״ ובתקיעות כף לדעת המקום ב׳׳ה ולדעת חצמי קהלות קשטילייא ולדעת חכמי פאס לשמור ולעשות ולקיים כל מה שהסכמנו וכתבנו כל הזמן הנזכר כפי הנזכר. ולראיה ולזכות לקהלות המגורשים מקשטילייא כתבנו וחתמנו פה. ומה שכתבנו שהכל יהיה לדעת חכמי קשטילייא ולדעת חכמי פאס הם המה החכמים החתומים למעלה. והיה זה ביום שני עשרה ימים לחדש ניסך שנת נז״ר הקדש לפרט היצירה בפאס. והכל שריר וקיים. החתומים הזקנים יצ״ו ונכבדי הקהל פאס והחכם ר׳ כלף ע״כ.
ועתה יש להשיב על זה השטר שתשש כחו. וקודם שאשיב יש לשאול מי הרשה לאלו החכמים החתומים שהם הנזכרים. העדים על השטר שחייבו עצמם אלו הארבעה נכבדים הכתובים למעלה לעשות שטר חיוב על הקהל בלא הרשאת הקהל כי היה להם לשאול מהקהל שטר הרשאה על זאת ההסכמה, אפילו שהיה טוב על הקהל כל שכן " שזאת ההסכמה היא חובת הקהל להסיר מנהיג ולשים שלישים בלא הרשאת הקהל גדולים וקטנים על פי ההכרזה שירשו אותם על כך. ועוד׳ הם עדי השטר ואין עד נעשה דיין. ועוד״ שנאמר להם לתקוני ־ שדרתיך ולא לעוותי למנות שלישים שיכים שהיו עכשיו לעשות כל אחד הטוב בעיניו, ועוד הם נוגעים בדבר כי ברור הוא לעיצי הכל שהם התחילו -לסתור זאת ההסכמה שכתוב בה שום צד מינוי כלל והם בקשו לעצמם מינוי – שיהיו חכמי הקהלות ולא שום חכם אחר על כרחם של הקהלות ובאלמות :הנהיגו זה קצת ימים עד שהדבר נתבטל שקמו כל הקהלות כנגדם על כרחם ;:והתירו כל מה שקשרו והחרימו׳ שיהיו הם לבדם חרם הפך החרמות הראשונות והכשילו לרבים בחרם באונס ובאלמות.
ועוד מי הרשה לאלו הארבעה נכבדים לחייב הקהלות להסיר מהם שיך אחר כדי שיקבלו הם מינוי ושררה מכל אחד מן המינויים. ועוד שאלו החכמים העדים אין עדותם עדות לפי דין תורה לפי שיש להם הנאה בעדות זו. האחד השררה שלקחו לעצמם. והשנית לפי שקצת מהם מקבלים מתנות בכל יום שהיו נותנים להם אלו ההולכים בעסק זה כדי להחזיק להם השררה שלקחו לעצמם הם וזה ידוע ומבואר לכל הוא. וג״כ החכמים הללו אינם יכולים להיות דיינים בדין זה מטעם שכתבתי שהם נוגעים בדבר מצד ההנאה והשררה וזה מבואר לכל. ועוד בשטר נתנו האמנה לנגיד עפ״י דבורו כשני עדים -בכל מה שיאמר שלא השלימו עמו כפי רצונו וסרו מעצמם כל האמנה ותלו אותה בנגיד יצ״ו וכל תנאי שבממון תנאו קיים ואם יאמר הנגיד -שלא השלימו לפי רצונו על פיו אנו חיין ולא נשאר להם שום חוזק בזת :השטר. זעוד שאחר כל זה הלכו לחצר המלך אדוננו יר"ה ועברו על רצון הזקן ואחד מבני השבועה שעבר השני פטור וזה מבואר. ועוד שהקיום וההסכמה שהסכימו הזקנים לא היה על דעת רבים מפורשים בשם כדין ווכהלכה שצריך לפרש אותם בשם. וא״ת שהוא לדעת אלו החכמים הרי השטר זה בטל מכמה פנים. האחד שלא פירשו שמותם. והב׳ שלקחו השררה לעצמם ונוגעים וג״כ עדים מחמת ההנאה ומחמת השנאה. וזה מבואר. ועוד ״שבשטר אומר כרצון הזקנים ואיה חתימת ידיהם של זקנים שהם השלימו רצונם … ועוד שכתוב בשטר אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום. .זזה הם בטלו אותו תחלה שלא נהגו כמו שהיו נהגים קודם לכן אלא שהיו נוהגים שררה על הציבור על כרחם ומטילים אימה עליהם שלא לש״ש.
אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
הרב יעקב משה טולידאנו
קטעים מפסק הדין השני
נשאלתי על שטר אחד שעשו דון יעקב ן' עמרם ור׳ יוסף פוליקאר־ ודון משה אלברהניץ ודון יוסף די לוריאה, לפרוע חיוג האוקיות של כםף גולגולתא שאנו חייבים לאדונינו המלך יר״ה והאמינו לזקן בכל מה שיאמר (זקן הוא השיך) שיש לו לגבות מהם ושלא יהיו הם נאמנים ר״ל אלו הארבעה הנזכרים לומר כבר פרענו מה שהיה לנו לפרוע והשלמנו מה שהיה, לנו להשלים וזה השטר חייבו עצמם אלו הארבעה בשבועה ובקנין. העדים החתומים רבי משה באלאנסי ור׳ שמואל בן ראש ור׳ משה אלחלואה, ור׳ כלף.
טופס השטר שחתמו הזקנים ונכבדי הארץ וז״ל: הסכמנו אנו ב״ד פאס עם הזקנים הנשיאים הרמים שלנו ועם ראשי הקהל הקדוש והטהור יצ״ו קהל פאם כל החתומים למטה שכל זמן שיקיימו כל האנשים הכתובים למעלה כל מה שקבלו עליהם בענין מס אדוננו המלך יעזרהו האל, לפרוע. אותו מידי חדש בחדשו ברצון הזקנים יצ״ו מהיום ועד עשר שנים רצופים כמו שכתוב למעלה, אנחנו נקיים הסכמתנו שהסכמנו עמהם שלא יהיה עליהם שום יהודי מגרושי קשטיליא ומכל ארץ אדום לא זקן ולא נשים ולא שום צד מינוי כלל בשום צד אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום,. ועל כל זה אנו מקבלים עלינו ועל בנינו בשבועה חמורה בשי׳״ ובתקיעות כף לדעת המקום ב׳׳ה ולדעת חצמי קהלות קשטילייא ולדעת חכמי פאס לשמור ולעשות ולקיים כל מה שהסכמנו וכתבנו כל הזמן הנזכר כפי הנזכר. ולראיה ולזכות לקהלות המגורשים מקשטילייא כתבנו וחתמנו פה. ומה שכתבנו שהכל יהיה לדעת חכמי קשטילייא ולדעת חכמי פאס הם המה החכמים החתומים למעלה. והיה זה ביום שני עשרה ימים לחדש ניסך שנת נז״ר הקדש לפרט היצירה בפאס. והכל שריר וקיים. החתומים הזקנים יצ״ו ונכבדי הקהל פאס והחכם ר׳ כלף ע״כ.
ועתה יש להשיב על זה השטר שתשש כחו. וקודם שאשיב יש לשאול מי הרשה לאלו החכמים החתומים שהם הנזכרים. העדים על השטר שחייבו עצמם אלו הארבעה נכבדים הכתובים למעלה לעשות שטר חיוב על הקהל בלא הרשאת הקהל כי היה להם לשאול מהקהל שטר הרשאה על זאת ההסכמה, אפילו שהיה טוב על הקהל כל שכן " שזאת ההסכמה היא חובת הקהל להסיר מנהיג ולשים שלישים בלא הרשאת הקהל גדולים וקטנים על פי ההכרזה שירשו אותם על כך. ועוד׳ הם עדי השטר ואין עד נעשה דיין. ועוד״ שנאמר להם לתקוני ־ שדרתיך ולא לעוותי למנות שלישים שיכים שהיו עכשיו לעשות כל אחד הטוב בעיניו, ועוד הם נוגעים בדבר כי ברור הוא לעיצי הכל שהם התחילו -לסתור זאת ההסכמה שכתוב בה שום צד מינוי כלל והם בקשו לעצמם מינוי – שיהיו חכמי הקהלות ולא שום חכם אחר על כרחם של הקהלות ובאלמות :הנהיגו זה קצת ימים עד שהדבר נתבטל שקמו כל הקהלות כנגדם על כרחם ;:והתירו כל מה שקשרו והחרימו׳ שיהיו הם לבדם חרם הפך החרמות הראשונות והכשילו לרבים בחרם באונס ובאלמות.
ועוד מי הרשה לאלו הארבעה נכבדים לחייב הקהלות להסיר מהם שיך אחר כדי שיקבלו הם מינוי ושררה מכל אחד מן המינויים. ועוד שאלו החכמים העדים אין עדותם עדות לפי דין תורה לפי שיש להם הנאה בעדות זו. האחד השררה שלקחו לעצמם. והשנית לפי שקצת מהם מקבלים מתנות בכל יום שהיו נותנים להם אלו ההולכים בעסק זה כדי להחזיק להם השררה שלקחו לעצמם הם וזה ידוע ומבואר לכל הוא. וג״כ החכמים הללו אינם יכולים להיות דיינים בדין זה מטעם שכתבתי שהם נוגעים בדבר מצד ההנאה והשררה וזה מבואר לכל. ועוד בשטר נתנו האמנה לנגיד עפ״י דבורו כשני עדים -בכל מה שיאמר שלא השלימו עמו כפי רצונו וסרו מעצמם כל האמנה ותלו אותה בנגיד יצ״ו וכל תנאי שבממון תנאו קיים ואם יאמר הנגיד -שלא השלימו לפי רצונו על פיו אנו חיין ולא נשאר להם שום חוזק בזת :השטר. זעוד שאחר כל זה הלכו לחצר המלך אדוננו יר"ה ועברו על רצון הזקן ואחד מבני השבועה שעבר השני פטור וזה מבואר. ועוד שהקיום וההסכמה שהסכימו הזקנים לא היה על דעת רבים מפורשים בשם כדין ווכהלכה שצריך לפרש אותם בשם. וא״ת שהוא לדעת אלו החכמים הרי השטר זה בטל מכמה פנים. האחד שלא פירשו שמותם. והב׳ שלקחו השררה לעצמם ונוגעים וג״כ עדים מחמת ההנאה ומחמת השנאה. וזה מבואר. ועוד ״שבשטר אומר כרצון הזקנים ואיה חתימת ידיהם של זקנים שהם השלימו רצונם … ועוד שכתוב בשטר אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום. .זזה הם בטלו אותו תחלה שלא נהגו כמו שהיו נהגים קודם לכן אלא שהיו נוהגים שררה על הציבור על כרחם ומטילים אימה עליהם שלא לש״ש.
והקהלות לא הרשו אותם להסכים עם הזקנים זאת ההסכמה להסיר שיך אחד ולמנות עליהם שיכים שלשים. ואיה שטר השליחות שהראו לנגיד שהרשו אותם הקהלות כלם, וידוע ומבואר לכל הוא שמי שהיה מערער״ בדבר ולא .היה חותם עמהם היו מנדין אותו. ועוד בשטר כתב לדעת. חכמי קשטילייא ולדעת החכמים החתומים למעלה ולא פירש שום אחד מהם וזה בטל שהיה לו לפרש 'שמותם כל אחד ואחד בשמו כדין וכהלכה, שיש בידו לומר לא אמרתי על אלו אלא על אחרים שהיו כתובים בשטר אחר שהיה למעלה מזה השטר לפי שאלו החכמים שהם העדים אינם חתומים, בזה השטר של הסכמה הזקנים אלא בשטר חיוב הארבעה על האוקיות של המס. ועוד שכתוב בו לדעת חכמי קשטילייא על מי נאמר על אותם שחזרו: לדת הגוים אין דעתם כלום. ואם נאמר על החכמים היושבים פה הלא הם מסכימים כלם בהתרה והם רובם כי רבו ככלו ואלו השלשה על כרחם, צריכים לילך אחר הרוב לפי ד״ת. ועוד כי החכם ר׳ כלף חתם עמהם ואינו מכווין עדותו עמהם א״כ אין בכאן עדות אחת ונשאר שטרם כחרס הנשבר … ועוד שאין הדברים הכתובים בשטר אמתיים שכתוב בו עלינו ועל בגינו וזה הקיום הוא בטעות שאינו כתוב בלשון ערב כדי שיבינוהו כלם. ועוד, כי הוא כתוב בכתיבה תלויה שאינם מורגלים בה ובודאי שהם לא קראו השטר עד שישגיחו בכל פרטיו …
כתיבה תלוייה – כתיבה ספרדית נקראת מועלק בערבית. תלוייה.
ועוד למה כתבו חכמי פאס הם המה החכמים החתומים אם היתה כוונתם על עצמם היה להם לומר לדעת החכמים החתומים ולמה כתבו חכמי פאס אלא לאחד משני הדברים! הא׳ שלא יקראו חכמים אלא הם לבדם והוא אשר דברתי שאינם הולכים אלא אחר השררה והם נוגעים בעדות או שתאמר חכמי פאס מעורבים עמהם וא״כ חכמי,פאם כלם מוסכמים בהתרה והם צריכים להיות נגררים אחריהם לפי דין תורה. ועוד שכבר התירו…
ועוד אם הם אומרים שעשו זה בשביל שליחות הקהילות כבר שאלו כל הקהלות כלם התרה ברצון נפשם ואין כח השליח לעשות שום דבר שלא ברצון המשלח וזה מבואר…
ועוד אלו החכמים בררו דיינים לראות בזאת ההתרה והם החכמים השלימים שהובררו לדין זה וכבר פסקו הדין, שההתרה היא הגונה כדת וכהלכה ואין להם עוד על זה שום דבר אלא דברי קנטוריא. ועוד׳ שאפי׳ שיאמרר שהסכמת הזקנים והנכבדים היתה לדעת אלו החכמים החתומים יש להשיב שזהו שבועת טעות שהם חשבו שדעתם נכונה ללכת בדרכי יושר לרדוף שלום ולא שילכו הם עצמם אחר השררה ועכשיו שנתגלה הדבר שכוונתם אינה אלא לרעות את עצמם ולא את הצאן, א״כ כל מה שהסכימו הזקנים היה בטעות וכבר התירו ויש מצווה בהתרה מלבד כל האמור למעלה כ״ש וכ״ש שהם לא קראו השטר לפני הזקנים והנכבדים והראיה החכם ר׳ כלף שהוא אדם כשר ומעיד ע״ז שהכל בנו על שוא ושקר. ועוד לאמת כל מה שאמרתי כי כל קהלות הקדש הם שקטים ובשלום ואינם הולכים בזה העסק אלא הם לבדם. וראיה לזה כי הם מניעים כל זה ומפתים לכל לילך אחרי עצתם והנלוים אליהם הרוצים להיות שיכים. תמצאו הסכמה אחת הכתובה . בספר ר׳ משה באלנסי הסופר שנעשה בארבעה עשר יום לחדש סיון שנת יבז״ר שנתקבצו בו אלו החכמים רבי משה באלנסי ור׳ שמואל בן ראש ור' מאיר כהן ור׳ משה אלחלואה בביתו של ר׳ משה אלחלואה ונתקבצו שם פורעי המס של אלקצר ואז דרשו להם ופיתו לאנשי אלקצר, שלא יהיה עליהם הנכבד דון יצחק בן צרויה שיך וזה כלו מבואר וידוע לכל. ועוד הדברים מראים שזאת ההסכמה לא נקראת לפני הזקנים והנכבדים שבתחלת השטר כתוב מכאן עד עשר שנים רצופים ואח״כ כתוב אנחנו מקבלים עלינו ועל בנינו ובודאי הדברים מראים שהם לא קבלו אלא שזה בנוי על שקר. ועוד כי הזקנים והנכבדים אין יכולת בידם לתקן, שאנו תחת ממשלת אדוננו המלך יר״ה ואם יאמר לנגיד הזקן י״א שימנה שיך על הקסטלייאנוש ׳שיבין טענותיהם מה נעשה לחרם אלא שצריך שתאמר שאין … ובנדון זה אין הכל בידי הזקנים והנכבדים מאחר שהם תחת ממשלת המלך וא״כ ״מצוה גדולה היא להתיר אלו המכשולות … אפילו על שלום יחיד כ״ש שלום הנגיד אדוננו עמי שאול בן שם טוב י״א עם כל הקהלות שחפצו חפצי שמים לתועלתנו ורוב שלום ושלום רב.
כך נראה לי הצעיר החותם משה דאנון.
המר ונאנח יצחק אמאריליו.
אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו-תיקונים והנהגות של מקובלי צפת
תיקונים והנהגות של מקובלי צפת
ארבעים ושמונה תיקונים והנהגות שנכתבו על ידי מקובלי צפת ונשלחו׳ למארוקו ולמקומות אחרים 'כחוץ לארץ. כ״ד התיקונים הראשונים נשלחו לפני שנת של״ז – 1677. ועוד כ״ד תיקונים נשלחו בשנת של״ז. אחדות מהנהגות. אלו באו בההנהגות שנחייחסו למקובלים ר״מ קורדובירו, רבי אברהם גלאנטי, רבי אברהם הלוי ורבי משה מליריאה׳ שפירסם שכטר בחלק־ השני מספרו studies in Judaism, עמי 292־ 301. אמנם !נראה, שאלו־ קדמו לאותן שפירסם שכטר. רמז על מנהגות רבני צפת בכלל מומ3 בספר ״קב הישר״׳ פרק טו,.ובאיגרת ר״ש שלומל שפירסם אסף ב״קובץ על יד׳׳׳ ספר ג, שנת ת״ש׳ עמי קכא, ועיין שם הערה 42.
לפי שרשום בתחילת המנהגות נשלחו לכל ק״ק שבחוץ לארץ אף על פי כן עד עכשיו לא נמצאה אלא העתקה זאת בעיר מכנאס שבמארוקו״ שהועתקה בשנת תק"ו בערך מתוך כתב־יד קדום.
אלה הם דברי הברית כ״ד תיקונין אשר שלחו אנשי מעשה חברת קדישא אשר בעיר הקדושה צפת תוב״ב לכל ק״ק שבח״ל וכתבום להם לעשות כמעשיהם ולפאר ליוצרם ולהיותם דבוקים בהשי״ת וכל אחד ואחד יחגור מתניו לעשות כמעשיהם. וככל דבריהם והאמת והשלום אהבו ויזכת לחיי עולם הבא.
א. שלא לישבע שום שבועה אפילו על האמת.
ב. שלא לכעוס כלל ושלא לעשות דרך נקימה ונטירה כלל.
ג. שלא להוציא שום שקר בכוונת המתכווין.
ד. להתחבר בכל יום ויום עם חבר א׳ ביראת שמים.
ה. להתענות יום ה׳ ולקרות בתפלת מנחה בבה״ך במנין העשרה המתענין,
ו. להתפלל תפלת המנחה בע״ש כל משמרה ומשמרה במקומה וללכת משם ולקבל פני שבת מלכתא.
ז. לתקן לכוין בתפלתינו ערבית ושחרית ומנחה בג׳ ברכות הא'.
ח. להתפלל תפלת מנחה בטלית ותפלין.
ט. שלא לאכול יום א׳ בשבת בשר ולא מין בשר ולא לשתות יין מגוני
שנחרב בו בהמ״ק.
י. לקונן על החרבן בכל לילה בביתו אבכ״ה.
יא. שלא לסעוד אלא במקום סעודת מצוה דהיינו סעודת מילה וחופות חתנים
ת״ח עם ת״ח.
יב.לומר בכל סעודה על נהרות בבל זכר לחרבן.
יג. ליזהר מליצנות ולה"ר ודברים בטלים.
יד. ליזהר בכל מקום שיוכל, שלא ידבר שום שיחה בטלה.
טו. שלא ידבר בבה״כ מעת תחילת התפלה עד קדיש תתקבל ולקרות בס״ת מלה במלה במורא ופחד כאלו קבלה מהר סיגי.
טז.לכוין לפחות בפסוק שמע ישדאל ובשכמל״ו.
יז. שלא יעבור יום אחד מלתת צדקה ולפחות פרוטה אחת בכל יום.
יח. שלא להסתכל בנשים אפי׳ בכסותם כל מה שיוכל.
יט. שלא להתעכב מלפרוע נדר או נדבה יותר מחדש והטוב טוב הוא קודם שידור כן יתן.
כ. שלא לברך שהחיינו מי״ז בתמוז עד ט״ב.
כא. שיתודה קודם שיאכל וקודם שישן.
כב. שלא יהיה בסעודתו מי״ז בתמוז עד ט״ב בשר אלא זה או זה־.
כג. שידבר עם החברים בחול בלה״ק, ובשבת עם כל בעל תורה ובתנאי שלא יהיה זר שם.
כד. מי שחטא בכוונה מכל אלו הדברים יודה שחטא ער״ח בפני החסידים- או רובם, וכל המקיים ועושה מובטח לו שהוא בן העוה״ב אך שיעשה מאהבה שלימה, ע״ך נמ"ך.
עוד שלחו שנת שז״ל כד תיקונים אחרים והמה מאושרים.אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
עוד שלחו שנת שז״ל כד תיקונים אחרים והמה מאושרים.
א. רוב בעלי תורה ויריאי שמים אין מתפללים אלא מעוטרין בטלית ומוכתרין בתפלין, ויש יחידים שמניחים אותגן כל היום אפילו בהליכתך. בדרך.
ב. יש חברים של בעלי תשובה שעושים תענית בשק. ואפר ומלקות וד' מיתות ומתפללים בבכיה.
ג. עושים משמרה ער״ח כל ההל בפני עצמו, ואפילו בשים קרוב לאלף 'במדינה׳.
הערת המחבר : רצונו לומר קרוב לאלף נשים הלו באות למשמרה יעד הזמן האחרון נוהגים בך כבתי כנסיות בארץ ישראל ובארצות המזרח להתאסף במנחת ערב ראש יחודש לומד סליחות וקוראים לזה משמרה.
ד. כמה בעלי תורה טובלים מבע״י בערב שבת ולובשים בגדי לבן ויוצאין להקביל פני שבת מלכתא כתות כתות וכך סדר קבלתם, מזמור לדוד הבו לה׳ ופזמון לכה דודי ומזמור שיר ליום השבת.
ד- יש חסידים ואנשי מעשה ערב שבת מבע״י הולכים להסגיר החנויות ועל המבואות להכניס שבת מבע״י.
ו. יש חסידים ואנשי מעשה'שעושים ר״ח כמו שבת. ויש כמה בעלי תורה שמתענין שלושה ימים ושלושה לילות ויש שני ימים בכל שבוע ויש יום אחד.
ז. יש חסידים ואנשי מעשה׳ משיאין בניהם מי״ג שנה או מי״ד כדי שלא יבואו לידי חטא ולידי הרהור עבירה וכן נכון לעשות.
ח. יש חסידים ואנשי מעשה, שהולכין בכל מ״ש לשורר על החתן. עם הכלה.
ט. יש חסידים ואנשי מעשה שהולכים לבתי העניים לראות. אם .יש להם מזונות ונותנים להם חנם.
י. רוב בתי כנסיות מוליכין נר של שעוה לפני ס״ת והמוליך מוליך לאחור ואנשי הקהל מלוין אותו עד התיבה ובחזרה באים החכמים לקבל פניו במורא.
יא. רוב בעלי תורה כשקמים בחצות הלילה ללמוד יושבים בארץ וקורין מזמור אלקים באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל ובוכים ומקוננים על החרבן וכן בער״ח ויש בקצת בתי כנסיות לילה אחר חצות
יב. יש כמה בעלי תורה שמניחים פאה רוחב ארבע אצבעות מראש האוזן ורוב רוחב אצבע.
יג.כמה בעלי תורה שאוכלים מצה שמורה השעה קצירה כל הפסח ונוהגים
כמה חומרות של אשכנזים,
יד. יש משמרה שהולכים כל ליל שמחת תורה לשורר ולזמר ולרקד בכל בה״כ לפני ס"ת.
טו.יש בני אדם שאינם נשבעים כלל לא שקר ולא אמת ואפילו חיי נפשי, שהנפש חלק אלוה ממעל, ואינם נשבעים אלא בלא שבועה.
טז.ויש חסידים ואנשי מעשה שנותנים יום ששי בשבת הצדקה לגבאי קודם שיתנדבו יום השבת ומקיימים י" ד לפ׳׳ה פירוש מקדימים היד למתנה קודם היד לנדבה.
יז. יש חסידים ואנשי מעשה שאינם גונבים אפילו דעת הגוי ולא מבעיא גניבת ממון דכתיב ולא תחללו. יח.יש חסידים ואנשי מעשה שאוכלים חוליהם בטהרת בעשרת ימי תשובה וכן בפסח.
יט. כמה בעלי חורה שיודעים שיתא סדרי משנה על פה ויש ג׳ ועל הרוב סדר אחד.
כ. מנהג בעלי משנה ואנשי מעשה ללמוד מסכת שבת בשבת ע״פ המגיד״ וחולקים אותה ח׳ פרקים לסעודה.
כא. מנהג אנשי מעשה לאכול בשבת שלש סעודות בשבת ע׳יפ ר״מ״ – רעיה מהימנא – בפ' עקב ומפארים ומשוררים השירים המפוארים של האר״י זלה״ה וה״ה לי״ט וסמניך שי״ר שבת יו״ט ר״ח.
כג מנהג בעלי תורה ויראי שמים שלא לאכול בשבת ויו״ט ור״ח על: שיבואו יתומים קטנים או עניים לומדי תורה על שלחנם.
כג. מנהג החכמים והחסידים שאין דורשים לקהל אלא ענייני תשובה ובפרט בשני וחמישי שהם ימי דין וכ׳יש ימי המשטרה ויש נוהגין לדרוש עניני שבת בכל יום חמישי ויום ששי וליל (שבת) כדי לזרזם על שמירח שבת וכבודו.
כד. יש חסידים שמונעים שלא לדבר דבר חול בשבת ובזה השיגו חכמה ע״כ.
יישוב יהודי בעיר מנצורה שבמצרים-אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
יא. יישוב יהודי בעיר מנצורה שבמצרים
תעודה זאת מראה על יישוב יהודי עתיק בעיר מנצורה (Manssoura) במצרים. בספריו של יעקב מאן על יהודי מצרים ושטראוס בספרו ״תולדות היהודים במצרים וסוריה״' ירושלים תש״ד׳ אין זכר לעיר זה שבה היה פעם יישוב יהודי. בימינו נמצאה קהילה יהודית בה״ שלא היה ידוע לנו אימתי נוסדה. ומתעודה זו שלפנינו נדע, שעוד במאה השש־עשרה נתקיים בה יישוב יהודי ויש לצרף אותה לרשימת היישובים היהודים העתיקים שהיו במצרים״
שני החתומים על התעודה, רבי נסים מליכה ורבי דוד בן יוסף׳ אינם •ידועים לנו ממקום אחר ונראה, שהם היו רבני העיר אז בשנת שמ״ג.
מלים אחדות בכתב־יד ניטשטשו ונקרעו.
בפנינו… חתומי ממה הודה כ"ר מנחם בכה״ר עזרא נ״א שהוא חייב חוב גמור ומלוה זקופה. ע״כ … מטבעות מאידיש דיוואני טובים וחשובים לכ״ר חיים יצ״ו בכה״ר יצחק אבו אל כייר יצ״ו. ונתחייב כ׳׳ר מנחם הנז׳ לפרוע הסך הנז׳ לר׳ חיים הנז׳ או לבאי כהו מזה האופן שיתן לו … כל שבוע מהשבוע הבא ראשון ואם יעבור שבוע אחד ולא יפרע לו … בתנאי הנז׳ עליו לפרוע בשבוע השני עשרה מאידיש ואם יעבור שני שבועים ולא ייתן לו העשרה מאידיש הכתובים עליו יפרע לו או לבאי כחו כל הסך הנ"ל בלי שום איחור ועיכוב וטענה בעולם כלל, ושעבד לו כ״ר מנחם הנז׳ לכ״ר חיים הגז׳ כל נכסיו שקנה ושיקנה מקרקעי ואגבן מטלטלי שיהיו אחראין וערבאין לפרעון החוב הנז״ל וכל זמן ששטר זה קיים ביד ר׳ חיים הנז׳ או ביד באי כחו האמין אותו עליו לגבות החוב הנז׳ בלי שום שבועה וגלגולה ואפילו חרם סתם וקנינו מיד רבי מנחם הנז׳ קנין שלם מעכשיו במקום שבועה כפי תיקון חכמי מצרים ז״ל במנא דכשר למקנייא ביה כתקון חז״ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי מדעתו וברצונו בלי שום אונס :בעולם כלל בלי שום ערמה ותחבולה ובביטול עדי המודעות לדעת הרשב״א ז"ל והיה זה ביום רביעי י״ב לחדש אייר שנת השמ"ג ליצירה פה מנצורה – 1583 – :והכל שריד ובריר וקיים
נסים מליכא- דוד בן יוסף ס"ט
אל-מנצורה (בערבית: المنصورة) היא עיר השוכנת בדלתא של הנילוס, על ערוץ דמיאט, במצרים, ובמרחק של כ-120 קילומטרים מקהיר. מצדו השני של הערוץ שוכנת העיר טלקה, שיחד עם אל-מנצורה יוצרת אזור מטרופולינים אחד שהוא בירת מחוז א-דקהלייה. אוכלוסיית העיר מנתה בשנת 2006 369,621 תושבים.
העיר נוסדה בשנת 1219 במהלך מסע הצלב החמישי על ידי הסולטאן המצרי האיובי אבו בכר מלכ אל-עאדל – אחיו של צלאח א-דין. שהקים בה את מחנהו. שמה של העיר, שפירושו בעברית"המנצחת", ניתן לה בשנת 1221 לאחר שצבא צלבני שיצא מדמיאט לכוון קהיר נעצר מול ביצורי העיר, נאלץ לסגת ולהיכנע בהביאו את מסע הצלב לסופו.
במסע הצלב השביעי הייתה העיר נצורה על ידי צבאו של לואי התשיעי, מלך צרפת ועם התהפכות הקערה על פיה נאלץ הצבא הצלבני צרפתי לסגת והובס קרב פארסכור. המלך הצרפתי הוחזק כאסיר מצרי בבית בעיר מנצורה שהיה שייך לפקיד מצרי בכיר. בית זה הוא המוזיאון היחיד בעיר מנצורה ובו מוצגים פריטים שונים שנתפסו כשלל לאחר תבוסת הצבא הצרפתי, כולל בית שימושנייד ששימש את המלך הצרפתי.
בעיר התגוררה קהילה יוונית גדולה שחבריה נאלצו לעזוב את מצרים לאחר עלייתו לשלטון שלגמאל עבד אל נאצר
ב. הקדשה לר׳ דוד גאנז על מפר יסוד עולם בכתב־יד-אוצר גנזים
ב. הקדשה לר׳ דוד גאנז על מפר יסוד עולם בכתב־יד
ההקדשה שלהלן מצאתי בסוף ספר ״יסוד עולם״ לרבי יצחק הישראלי כתב־יד שנכתב בכתיבה אשכנזית דקה, בשנת שנ״ט׳ 1599 – באומנות ובציורים יפים. כתב־היד נמצא אצל ידידי הרב דב בורשטיין, חיפה. ויש בו שינויים רבים מהס׳ יסוד עולם הנדפס בברלין תקל״ז ותר״ח. הסופר כתב את הספר ושלחו להרב דוד גאנז, בעל צמח דוד. או אולי כתב אותו לדרישת ר״ד גאנז, במו שכותב בהקדשה זו שבסוף הספר.
השירה כתובה בלשון עלגית ונראה שהסופר ששמו הוא לפי הרשום בתחילת השורות שבשירה ןיוסף] יוזל בן ישכר היה סופר מצוין, אך לא ידע עברית ולא היה משורר, אף על פי כן השארתי הנוסח כמו שהוא בלא שינוי והגהה.
נפשי בשאלתי ולבי חשקתי לאתן שבח ותהלה, לא׳ איום ונורא, אשר בידו כח וגבורה׳ והכניסנו תחת כנפי השכינה, ונתן לנו את התורה. והכח והבינה והגבורה, להתחיל הספר ולגמרה, המעטרת בכתר מלוכה, הוד והדר׳ לבושה. כתבתי זה הספר המהולל, לחכם הגדול ורב התורה׳ במשנה בגמרא: בפלפול ובסברה. במלאכת העיבור ובספרי תכונה. שאין כמוהו בכל המדינה,. הר״ר דוד גנז שמו מכונה, וגמרתי בזו השנה, מבראשית אשר ברא. לאלפ' הששי לפרט קטנה׳ ליהודים היתה אורה ושמחה לחדש שבט בחמשה עשרה, ועתה שנפתח פי ואדברה, ואשירה ליי׳ כי גאה .גאה, שיר קצרה ולא :ארוכה, מרובעת מכל צדדה, כמו בימין כן בשמאלה, והראשונה לעצמה היא עטרה, והתחתונה ממחנה למחנה היא פנה׳ ולא יוכל יוסף להתאפק, לכל הנמצאים עליו ויקרא»
זמרו לי שירה חדשה
אני הוא המדבר בצדקה
יערב עליו שיחי ובקש
וישמע תפילה וקול שווע
זכור לנו בארוך גלויותנו
למענך עשה ולא כגמול
בנין הקודש רבי שמחתנו
ישלח עזרך ויסעדנו ברכה
יחרות הא' לעטרת ראשנו
שיר ושבח לתפארת לאלוקינו
כבוד ויקר ונזכה לאמרתנו
ראש ונשובה לארץ תפארתנו
חזקנו ואמצנו ותבנה בימינו
ע. קטעים מדרשת בנו של ר׳ יוסף מטראני על אמו בכתב ידו
כתב־היד מכיל דרוש הספד שדרש בנו של רבי יוסף מטראני הידוע בשם מהרי״ט, על אמו. כתב־היד חסר בסופו וגם בתחילתו לא נז' שם מחברו ועל מי דרש. אך נתברר לי מתוך דברי הדרוש עצמו, שזהו דרוש הספד על אמו, כי בין שאר הדברים, בדברו על תמיהה ברמב״ם, הוא אמר; והרב א"א ז״ל תירץ בס׳ הדרשות בפ' יתרו, דמה שהוצרכו וכו'. ודברים אלה מובאים בספר ״צפנת פענח״ לר״י מטראני בפ' יתרו. מחבר הדרוש מספר כמו כן על התלמידים שלמדו לפני אביו ושאמו עזרה בכלכלתם. והנה ידוע, שמהרי״ט העמיד כשמונים תלמידים. ככתוב ב״שם הגדולים״ להרב חיד״א. המהרי״ט נפטר בשנת שצ״ט (עי׳ שם הגדולים). ואם כן דרשה !זו דרש אותה בנו בערך בשנת ה״א ת״י, כעשר שנים אחר פטירת אביו, כשמתה אמו׳ אשת המהרי״ט.
למהרי״ט היו שני בנים: משה וישעיהו. אפשר שרבי ישעיהו הוא־הוא שחיבר את הדרוש שלפנינו, כי בספר ״קורא הדורות״ מזכירו, שהיה חכם גדול, מובהק ודרשן. בתוך דברי הדרוש נזכרים שני רבנים, שדרשו לפני המחבר. הוא אומר: שני גדולי הדור, שני המאורות הגדולים, שני הרבנים המובהקים החרש והמסגר … רבינו יצחק תנא דאגדתא. ואחריו יאיר נתיבות עולם רבינו ברוך המקום יהיה בעזרו. וכן הוא מזכיר את אביר הרועים צבי עדיינו צניף תפארתנו רב ועצום יה יושיענו אשר הוא גם הספיד.
אני משער׳ שרבי יצחק הנז׳ הוא רבי מאיר יצחקי מרבני קושטא אחר מהרי״ט, כנזכר ב״קורא הדורות״. וחתום בשו״ת פני משה, חלק ב, סי׳ ח וסי׳ -קה. או אולי הוא רבי יצחק אלפאנדארי, מתלמידי המהרי״ט. עי׳ בשם גדולים .בדבריו על המהרי״ט, ורבי ברוך, הוא רבי ברוך בן חיים החותם ראשון בין רבני קושטא בחשו׳ פני משה שם,ונזכר גם ב״קודא הדורות״ וב״שם הגדולים״. והדורש השלישי הנזכר בתוארים אביר הרועים וכו׳׳ דומה לי, שהוא רבי יהושע בן בנישתי׳ אחיו של בעל כנסת הגדולה׳ והמלים ״יה יושיענו״ רומזות לכך. הוא היה מתלמידיו המובהקים של המהרי״ט וחיבר ־הספר ״שדה יהושע״ על הירושלמי ועוד ספרים.
הדרשה בכתב־היד ארוכה וגם חסרה בסוף ולכן לא הבאתי כאן אלא קטעים ממנה המעניינים מבחינה היסטורית.
קטעים מדרשת בנו של ר׳ יוסף מטראני על אמו בכתב ידו-אוצר גנזים-ר'י.משה אולידאנו
קטעים מדרשת בנו של ר׳ יוסף מטראני על אמו בכתב ידו
הרב יעקב משה טולידאנו
בע״ה,
יעבור נא אדוני לפני עבדו. ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
במדרש ותלך לדרוש את ה׳ וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו שם, והלא לא הלכה אלא למדרשו של עבר אלא ללמדך שכל המקבל פני זקן כאלו הקבי פגי שכינה.
רבים חקרי רב יתמהו שאול ישאלו באבל ובהספד דהאי מטרוניתא מדוע בושש רכבית, רכב אלקים. מדוע אחרו פעמי, ואחר עד עתה ולא עוד :אלא שעל פני ההראות השיגו אותי עון ואשמה עזן עכב״י.
מליצה על־פי הפסוק ״עון עקבי " )תהלים מט, ו( ורצונו לומר: העוון שנתעכב
מלדרוש על אמו.
אחת היא ע״כ אמרתי בפתח דברי יעבור נא אדוני לפני עבדו. כלומר מי חשידנא בעינייכו שאני עובר את מצות אדוני אבי הרב, ותורת אמי כי מצותם חובה עלי. אמנם וזאת היתה לי כי אחרתי עד עתה כי חשבתי דרכי שראוי והגון שאני אתנהלה לאיטי לשתי סיבות;
הסיבה הא׳ לרגל המלאכה, כי מלאכת הקודש היא. ואמרתי הניח להם כי כבודה בגדולים מבקטנים. כבודה במלכים מבהדיוטות וכבר ביום שב״ק הספד זה נפתח בגדולים. שני גדולי הדור, שני המאורות הגדולים שני הרבנים המובהקים החרש והמסגר שבשעת שפותחים נעשים הכל כחדשים, הא׳ המיוחד שקול כרובה של סנהדרין רבנו יצחק תנא דאגדתא ואחריו קם קימה שיש בה הידור יאיר נתיבות עולם רבינו ברוך המקום יהיה בעזרו.
גם יום השביעי כבוד גדול נחל עטרות ודיבון ע״י אביר הרועים צבי עדיינו צניף תפארתנו רב ועצום יה יושיענו אמן.
והסיבה השנית זאת היתה כי ידעתי כי תלמידי הרב א״א החכמים השלמים תחכמונים ורבי פעלים בתורה גדולים חקרי לב במלחמתה של תורה ומהם תצא תורה להם משפט הבכורה. פי שנים בכל אשר ימצא לי כי מטעם שזו חובת הבן והלא חביבים התלמידים שנקראו בנים. א״כ כמוני כמוהם כולנו בני איש צדיק הרב א״א נחנו, נוסף מעלתם וגדולתם בתורה עלי באופן שע״ב ראיתי להקדימם לפי מעלתם וחכמתם וע״כ אמרתי ולרגל הילדים כי התלמידים ׳נקראו ילדים כמ״ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי אלקים באופן שעד שאבוא אל כבוד אדוני הרב זלה״ה שעירה כלומר צעיר אני בעדכם הילכך ראיתי ׳להקדימם ואחר עד עתה. ואומר, כי חייב אני להשתבח בתהלתם ישלם ה׳ ׳פעלם ותהי משכרתם שלימה יעש ח׳ עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמנו ובענין זה אני מפרש דברי דוד אשד דבר אל אנשי יבש גלעד במיתתו -של שאול כמש״ה ברוכים אתם לה׳ אשר עשיתם חסד עם אדונכם, עם שאול .ותקברו אותו ועתה יעש ה׳ עמכם חסד ואמת …
נמצא שהרבה יש להתאונן על מיתת האבות והאמהות ואפילו באמהות, שהגיעו לגבורות״ בנדון שלנו ראוי לבכות ולספוד על האי שופרא דבלי בארעא״ בי החי יתן אל לבו שהרי הוא כמת שנאכל חצי בשרו בצאתו מרחם אמו ועוד יגדל המספד מר על מצוה דאזלא ,מינן כי .אעפ״י שזה ימים ושנים רחק ה׳ פנים אל פנים וגבול נתן בינותינו מים עד ים אז הייתי בעיניה כמוצאת שלום וגם לענין הכבוד והמורא הברכה א׳ היא לה מים עד ים היא נתנה לה ואוכל מכל בזכותה, מעין העה״ז ומעין העה״ב כי בעה״ז אבא מזכי ברא … למדנו מכאן שכ״כ גדול ושקול ברית האמהות כברית האבות וא״כ על דא קא בכינא׳ על מרת אמי המעטירה הריני כפרתה שהיתה מן האמהות אם למקרא ואם למסורת על מעשיה הטובים ואעפ׳׳י שכל הנשים דיין שעתן, בהאי מטרוניתא ראוי שיגדל המספד אתורה והמצוה מב׳ סיבות, הא׳ לפי שכל לימודו של א״א הרב ׳זלה״ה ותורת תלמידיו ממנה יצאו כבושים כי יודע כל שער עמי שהיתה מבזבזת להגדיל תורתו ולהאדירה מהדרין מן המהדרין כי הרבה רבנים רבני ארעא דישראל לא הועילו להעמיד תלמידים כאשד העמיד הרב א״א זלה׳׳ה כי תמיד היו עומדים לפניו כתות כתות של מלאכי אלדים עולים.
ומה גס ההכנה הטובה שהיתה עושה לו כי היא היתה עקרת של בית כי הן אדוני לא ידע אתה מה בבית וכל אשר יש לו בידה והיא היתה עושה לו מלאכות שאין כל אשה עושה לבעלה, שלא פסקה משלחנו לא צנון ולא חזרת לו ולכל היושבים בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן, כי בזאת תתהלל האשה המשכלת וכענין זה אני מפי מ״ש ז"ל דאשכחיה רבי יוסי לאליהו א״ל כתיב אעשה לו עזר כנגדו אשה במאי עוזרתו לאדם וכו׳ וכו׳ … ועתה אבא לפי דברי הרמב״ם ז״ל שכתב בהלכות ממרים שפסק כמ"ד – כְּמָא דִכְתִיב (כמו שכתוב) – משל אב שהרי כתב איזיהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל אב ואם. ואם אין לו לאב ויש לו לבן כופין את הבן וזן את אביו כפי יכולתו ואח״כ כתב עד היכן כא״ו – כאב ואם -, אפילו נטלו כיס של דינרין שלו והשליכו בפניו לא יכלימם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק. וקשה טובא דהרי הרב ז״ל מזכה שטרא לבי תרי שהרי למ״ד – למַאן דְּאָמַר – משל אב הקשו מג׳ מבריתא זו ועד היכן כא״ו עד שיטול ארנקי שלו וכו׳ ואי אמרת משל אב ע״כ האי ארנק משל אב הוא וא״כ מאי נפקא מינא לבן כדי שיכלימנו ותירצו בראוי למרשו משמע דבארנקי של בן יכול למנעו שלא ישליכנו ואם ישליכנו יכול להוציא ממונו בדין ואם יתביש איהו דאפסיד אנפשיה וא״כ היאך כתב הרב ז"ל דבארנקי
של בן לא יכלימנו וישתוק וכבר תמה עליו הרב בעל כ״מ …. והרב ז״ל בס׳ הדרשות בפ' יתרו תירץ דמה שהוצרכו בגט׳ להעמיד בריתא: ועד היכן כא״ו עד שיטול ארנקי וכי׳ [כאן מעתיק דברי אביו המהרי״ט בספרו ״צפנת פענח״].
ר' יוסף מטראני (1568 – 1639), מכונה המהרי"ט, המוהרי"ט או המהרימ"ט, בנו של ר' משה מטארני. מרבני צפת, נודע בעיקר בעקבות השו"ת אותו חיבר, (שו"ת המהרי"ט), שימש כחכם באשי של טורקיה, ושימש גם כשד"ר בקושטא.
נולד בצפת, ולאחר מות אביו ר' משה כאשר היה בגיל צעיר, עבר ללמוד אצל ר' שלמה סאגיס, עד שנת 1586 בה נפטר רבו ממגפה, ולאחר מכן עבר ר' יוסף למצרים, וכשהמגפה נעלמה שב לצפת, ולאחר שהיא פרצה שוב הוא עבר לירושלים, שם חיבר ספר על בית המקדש, מידותיו, צורתו, וכדומה. אחר כך, לאחר שהמגפה נרגעה, הוא שב לצפת בפעם השנייה, אולם בערך בשנת 1600 הייתה בצורת ובעתיו פרץ רעב בצפת, ור' יוסף נבחר לשמש כשד"ר ולאסוף כספים עבור הקהילה בא"י.
בעקבות זאת, לאחר מינויו כשד"ר, עבר ר' יוסף לקושטא בשליחות הקהילה, שם זכה לכבוד גדול, ועשירי העיר פירנסו אותו ובנו עבורו בית מדרש שבו לימד תורה תלמידים רבים, ובין תלמידיו המפורסמים היו – ר' חיים אלגאזי, ר' חיים בנבנישתי ("בעל הכנסת גדולה"), ר' יהושע בנבנשתי מחבר ספר שדה יהושע, ור' אברהם בן חנניה, ר' חיים אבולעפיה (הראשון) ועוד רבים אחרים.
לאחר כעשרים שנה נתמנה לתפקיד הרב הראשי של טורקיה – החכם באשי, קיבל אלפי שאלות מאנשים שאליהן השיב, ואף ייסד בית דין לענייני איסור והיתרבקושטא, שם נפטר בשנת 1639.
במהלך חייו חיבר ר' יוסף ספרים רבים ביניהם היה פירוש על הר"ן, על הרי"ף, על הרמב"ם, ועל פירוש הרא"ם לפירוש רש"י, אולם מעטים מספריו נדפסו ונשתמרו, ובין אלו שכן נשתמרו ישנם הצפנת פענח פירוש על התורה, והשו"ת בעל שלושה החלקים אותו חיבר, הנקרא שו"ת המהרי"ט.
למרות שהמהרי"ט נפטר ונקבר בקושטא, בניו הוציאו את גופתו מקברו והעבירוה לצפת בהתאם לבקשתו, כדי שיוכל להיטמן קרוב לאביו. בשנת 2008, נתגלה קברו של ר' יוסף מטראני בצפת על ידי ר' שלמה אפשטיין, סמוך לקברו של ר' משה אלשיך
על הריב בין ר׳ יעקב בן־צור ור׳ יעקוב בן־מלכא בשנת ת״ץ – 1730-אוצר גנזים
ד. פקודת גירוש מפאס בשנת ת״ע – 1710
תעודה זו כתובה בכתב ידו של רבי יהודה בן עטר החותם הראשון ובחתימת שני הרבנים האחרים׳ בכתב ידם׳ מצאתיה במארוקו. שלושת הרבנים האלה היו רבני פאס ושימשו בית־דין הגדול של כל ערי מארוקו בין ת״ן ׳ת״ף והראשון והאחרון נזכרו בהערצה ב״שם הגדולים״ מהחיד״א. ועל שלשתם עי׳ בספרי ״נר המערב״. המעניין בתעודה זו הוא, שלמרות השיעבוד בהגלות של יהודי מארוקו אז, היתה הסמכות לבית דין שלהם לכל ענייני היהודים ובכלל זה גם לגרש מן העיר אדם שחטא ואשם וגרם לשחיתות ציבורית בקהילה והמגורש לא היה רשאי להתלונן על כך לפני השלטונות. לפי המובן מתעודה זו, היתה סיבת גירושו של מסעוד בן זקן׳ בשל החשד שנחשד ביחסים עם קרובתו של יוסף בן יחייא בוּסידאן.
בהנ״ו – בעזרת ה' נעשה ונצליח
אנחנו החותמים מסכימים הסכמה גמורה שמן היום הזה והלאה לא יכנס מסעוד בן יחייא בן זקן לזה האלמלאח ולא יתגורר בו כלל וכלל אלא ילך לגור באשר ימצא ולא יראה ולא ימצא פה אפילו בדרך העברה בעלמא וכל אימת שיראה פה גרש יגרשוהו הקהל כי כך ראוי ונאה לנו להשבית ולהשקיט קולות וקולי קולות ותכל תלונות קרובי יוסף בן יחיא בוסידאן פן יתגלגל הדברים ויגיע שום נזק לציבור ח״ו ולראיה חתמנו פה בשנים עשר יום לחדש סיון שנת עת״ה לפ״ג
יהודה בן עטר אברהם בן דאנאן יעקב בכמהר״ר ראובן
סיל׳יט ס״ט אבן צור זלה״ה
על הריב בין ר׳ יעקב בן־צור ור׳ יעקוב בן־מלבא בשנת
ת״ץ – 1730
על מכתב זה בכתב־יד בחתימתם של הרבנים החתומים עליו, שנשלח מעיר מכנאס במארוקו לרבי יעקב בן צור, רבה של פאס, על המחלוקת שעברה בין ר״י בן צור ובין רבי יעקב מלכא, מגדולי הרבנים במארוקו אז, רמז החיד״א ב״שם הגדולים״, אות ר׳ יעקב בן מלבא, שכותב שהיה בר פלוגתית של הרב יעקב בן צור וכו'. ובספר ״נר המערב״, עמי 143, הערה ק , דיברתי על זה ובמכתב זה של רבני העיר מכנאס, רואים אנו, שהמחלוקת היתה גדולה כל כך, עד שרבי יעקב בן צור השיג צוו מאת המלך נגד רבי יעקב. בן מלכא בו נגזר עליו, שלא ישמש ברבנות בשום אופן, כן כותבים רבני מכנאם, שרבי יעקב בן מלכא הסכים לקבל על עצמו לא לשמש ברבנות והפציר בנגיד של הקהל, שאותו הצוו של המלך שהיה מופקד אצל רבי יעקב בן צור׳ יוחזר אליו, כי ראה בזח עלבון, ועל זה היה מאסף אסיפות בקהל ומוחה נגד רבי יעקב בן צור, שמחזיק בצוו ההוא ואינו מוציא אותו מידו. ורבני מכנאס והנגיד נכנסו לתווך שלום ולבקש מרבי יעקב בן צור להחזיר את הצוו ההוא, כדי להשקיט הריב. ואמנם כפי שידוע לנו הצליח ר״י בן מלכא אחר כך ונתמנה רב ואב בית דין בעיר תיטוואן, עיר שאמנם לא היתה בחשיבותה כהערים פאס ומכנאס. אכן גם בה נמצאו אז גדולי תורה; ור״י בן מלכא העלה אותה למדרגה חשובה ביותר.
בסוף המכתב שואלים רבני מכנאס את ר״י בן צור על תלמיד־חכם אחד,. שכתב ספדי תורה ויצא עליו לעז, שלא היה מקדש את ה׳ בכתיבתו ורצה מישהו לפסול אותם ורבני מכנאס החתומים על המכתב ביקשו, שר״י בן צור יתחקה לברר את האמת ויודיע להם.
מה שנוגע לתולדות שגי הרבנים רבי יעקב בן צור ור״י בן מלכא וכן על הרבנים החתומים על המכתב, יש לעיין בספרי ״נר המערב״, כפי הנראה נכתב מכתב זה סביב לשנת ת״ץ.
לקדוש ה׳ מכובד הדר הוא לכל חסידיו רבה דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם הדיין המצויין כמה״ יעקב כן צור נר״י.
אחד׳׳ש כת"ר כמשפט ליראי ה׳ וחושבי שמו, זאת אומרת על אודות כהה׳׳ר יעקב בן מלכא, לא נעלם מעיני כ״ת כי זה ימים רבים והוא מתגורר במחננו זה וקובל ומתרעם לפני הנגיד נר״ו ויחידי הקהל ישצ״ו על אודותיו ועל דבריו, והנגיד נר״ו דוחהו מעת לעת ומיום ליום וכעת אשר ארכו לו הימים ויראה כי לא יכול לו ולא עלתה ארוכה למחלתו השתדל ואסף וקבץ ב״ד נר״ו עם הנגיד נר״ו ורבים מיחידי הקהל ישצ״ו וצווח ככרוכיא ותבע ממנו את הדין לעשות לו משפט כתוב, וכאן נמצינו אנחנו החתומים אלה פה עם חכמי ק״ק תאדלה (Tadla) וענה ואמר אנא דינא קא בעינא שיקרע הכתב ההוא אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך לא יראה ולא ימצא ואי משום שררת הדיינות ודוגמתה הריני מקבל ע״ע קבלה גמורה להרחיק עצמי ממנה הרחקה גמורה ואין כוונתי אלא להסיר ולהרחיק ממני לזות שפתים ולהפיץ ולהדיח הכתב ההוא ולא ישאר רשהמו ניכר למשמרת לאות. ולא נעלם מעיני קדשו,עין משפט כי הרבה חילול ה׳ וחילול כבוד התורה נמשך ומדברים הללו בהיותם עומדים צפופים ומסתעפים רווחים לפני קהל ועדה. ועל כן המבוקש מכת״ר בבעו ובמטו מניה כי הוא רב חסד מטה כלפי חסד יעשה למען שמו הגדול שלא יתחלל ברבים ב״מ וישלח לו הכתב ההוא למען ישקוט וינוח מדברי ריבותיו אשר הוא קובל ומתרעם דבר יום ביומו בכל עבר ופנה בפני ההמון ונפיק מניה חורבה וידענו כי, עם כ"ת הסליחה נושא עון ועובר על פשע ומעביר על מדותיו. וכל כך למה ׳׳לכבוד התורה ולומדיה ולמען הקים דגל התורה על תילה. גס ידיע להוי ליה לכ״ת שהספרים שכתב האיש אשר הפך הקערה על פיה ונמכרו פה מחנינו, נסתפקו בהם קצת יחידים שלא להכשירם באומרם כי יש מי שאומר שלא היה מקדש את ה׳ בכתבו ועל כן יורה מורה צדק ע״י חקירה ודרישה שם שם לו אם יש עדים לדבר הזה שכך היה, אז אזלינן בתר רובא וסמכינן אחזקתיה ותשובתו הרמתה מהרה תצמח. נאם דורשי שלומו וטובתו׳ נאמני ברית אהבתו, מקוים לאדון השלום ישים שלום בגבולו, ששון. ושמחה בהיכלו כולו אומר כבוד ורוב שלום.
מנחם עטיאה משה אדהאן ס״ט
יעקב טולידאנו ס״ט – יהודה בירדוגו ישצ״ו
מסמכים חדשים לתולדות רבי חיים בו־עטר- אוצר גנזים מאת יעקב משה טולידאנו
מסמכים חדשים לתולדות רבי חיים בו־עטר
הרב יעקב משה טולידאנו
!.-ארבעה מכתבים כתובימ על ידי רבי חייט ביבאם ורבי יוסף אחיו שחיו בעיר סאלי׳ על מחלוקת בין משפחת ביבאם ורבי חיים בן עטר וקרוביו, בדבר בית־הכנסת בעיר הנז', שמקודם שימש מחסן של שמואל כהן ורבי משה בן עטר, אביו של רבי חיים בן־עטר, קנאו ועשאו בית־כנסת. ומינה את ר״י ביבאם, אבי האחים הנז', שישמש שם שליח ציבור ודרשן,..: וזיכה לו בעד זה,כל ההכנסות של בית הכנסת. וכשמת ר״מ בן־עטר ומצב המשפחה התערער׳ ערערו אז יורשיו ובראשם רחב״ע, שרצה לקחת את בית הכנסת לדרוש שם, ובני ר״י ביבאס, רבי חיים ורבי יוסף, התנגח לו, . בטענה שהם כבר זכו והחזיקו בו מספר שנים. סכסוך זה הוגש לפני רבני פאס ומכנאס, שהם היו גדולי ההוראה במארוקו, אך גם ביניהם היו חילוקי־דעות. בייחוד עזר לרחב״ע חברו הרב רבי משה בירדוגו, מרבני מכנאם (עי׳ בשם הגדולים לחיד׳׳א ובספרי נד המערב). תאריך המכתבים לא נזכר, חלק מהם כתוב ספרדית ולא מצאתי לנחוץ להעתיקם בשלימותם, אלא הבאתי את תכנם.
אגב: בעיר פאס הוגד לי,,שבזמן הראשון, כשחיבר רחב״ע את ספרו חפץ ה׳ (אמשטרדם תצ״א) לא העריכו רבני פאס את רחב״ע ובהסכמתם על ספרו הנזכר כינוהו ״החכם״ והוא נעלב מזה. חזר רחב״ע וביקש, שיוסיפו מעט בכבודו כדי שרואי ספרו,יכבדו אותו ויקנו הספד ממנו אז הוסיפו לו ״החכם הותיק והחכם השלם״. המכתבים שלפנינו מראים גם כן שרוב רבני פאס נטה אחר הרבנים ר״ח ור״י ביבאס במחלוקתם עם רחב״ע. ר"ח ביבאס כותב, שכל כוונת רבח"ע היא להתגדר בדרשותיו שידרוש בבית. הכנסת ההוא וכו׳ ואין ספק, שעל מחלוקת זו רמז רחב״ע בהקדמתו לס׳ חפץ ה׳ על כמה הרפתקי דעדו עליו מבני ברית וכו'.
[1] פסק־דין שכתבו רבני מכנאס בעניין גוד או איגוד. ובהיות רחב״ע בש׳ ת״ץ בעיר ההיא בדרכו לאירופה, לרגל הדפסת ספריו׳ ביקשו את הסכמתו על פסק הדין. תחילת העניין שעליו מדובר בפסק דין זה נמצא בס׳ דברי משה, שאלות ותשובות׳ מהרב המשבי״ר, שנדפס מכתב־יד ,(מכנאם תש״ז), סי׳ עב, שפסק לטובת ר״מ אדהאן," ומפסק דין זה שלפנינו נראה, שהצד השני עירעד על כך ויש מרבני פאם שעזרו לו ועל זה הוכרחו שוב רבני מכנאם לבסס את דבריהם. רחב״ע הסכים עמהם ועיין שם בס׳ דברי מרדכי שבסוף ספר דברי משה הנז' סי׳ סד, שנרמז על מחלוקת זו שעברה בין הרבנים ושעל זה הוכרחו רבני הדור שאחריהם לעשות -תקנה מפשרת בעניין גוד או אגוד.
החתומים הראשונים על פסק הדין הם ר׳ משה בירדוגו, המשבי״ר הנז׳, ותלמידו רבי יעקב טולידאנו ורבי יהודה בירדוגו. הראשון והאחרון היו ידידיו של רחב״ע. וגם השני, ר׳׳י טולידאנו,. נודע לנו כעת, שהיה מחבריו של רחב״ע, שכן בס׳ דרשות קטן מר״י טולידאנו הנז' כתב יד -במכון בן־צבי, כפי שהודיעני מר מ׳ בניהו, מזכיר המחבר רי״ט את ידידו רבי חיים אבי עטר נר״ו.
מכתב א
:… איש טהור לב…. ה״ר שמעון בן עמרם נר״ו, אחדש״ו ושלום -ידי״נ החכם כה״ר שמואל נר״ו [כנראה הוא ר״ש בן אלבאז בפאס, עיי נר. המערב, עמי 142] … וכל שבוע אומרים שבוע זה נגמור־ ועכשיו לא יכולתי: לסבול אבקש. מה׳ ומכם לגמור ענין: זה ולפשר בינינו עם האנשים האלה אשר אילו נתנו לנו חלק ממה שלקחו. .מאדוני אבי ז׳׳ל לא היינו מדברים על זה והם בעצמם יודעים שהאמת אתנו ואם עושה זה חיים בן עטר ומחזיק במחלוקת ועובר … הוא דוקא על הדרש, אומר בשכלו שאם אזכה אני בבית הכנסת לא אתן.לו לחרוש שם, והוא בעונות אצלו דבר זה כנשמתו ממש, וטעמים שלו אין אנו רוצים לאומרם, ה׳ שיודע האמת הוא .יגלה .אותו, הוא חושב שהאנשים חמורים שיחשבו אותו שהוא עושה זה לשם שמים והאמת הרי הוא ידוע, באופן אני׳ רוצה מכם שתפשרו הענין הזה, ומה שאתם אומרים שיודיעו זה לשאר החכמים לא יצא. טוב מזה כי החכם רבי משה נרי׳ו [הוא הרב משה בירדוגו, ה״משבי״ר] .. -וכמדומני שאין לו. מה לדבר וכשיראה שהחכם יעקב-בן צור נר״ו יודע, כנראה שלא יאמר כלום, וגם כן מהמכתב שכתב לי ידידנו ה״ר שמעיה נר״ו נראה, שיודע גם החכם רבי משה נר״ו׳ ואם ראיתם שעשיתם השתדלות שלכם ולא הועלתם אז אין: בידנו מה לעשות, יחתום לעת עתה רבי משה אדהאן נר״ו או איזה בעלי תורה אחרים. כפי שיראה לכם … ומכתב אחד אני אכתוב.לכמה׳׳ר משה בירדוגו׳ נר״ו ואשלחהו לו על ידי אליעזר טולידאדנו, זה נראה לי פשוט שהרבה מבעלי תורה שדברתי עמהם אמרו. לי שהדבר פשוט, לכן יחתום לפחות כמה״ר יעב"ץ נר״ו, וכמה״ר משה אדהאן נר״ו וכשיראם חתומים שניהם ודאי יחתום, ואם חתם מה טוב׳ ואם לאו יחתמו בעלי תודה אחרים ושלחהו אלי על ידי איש נאמן … ולפי מה שכתב לי ה״ר יהודה הלוי נר״ו שיחתום החכם כמה״ר יהודה בן עטר נר״ו לכן למען ה׳ תודיע לי.. .. חיים ביבאס.
מכתב ב
גם אני הכותב נוטה כנהר שלום והשתדלו אחי על מה שכותב לכם אחי נר״ו. תאמינו לי, שלולא שאני מכבדכם ואוהבכם שאחי וכו', ורצוני מכם שתגמרו את ההתפשרות כי כבר חלה הלב מתוחלת הממושכה וכנראה. שגם רבי משה אין לו מה לומר ואם חתם מה טוב וכו'. יוסף ביבאס.
מכתב ג
כתוב עוד לר״ש בן עמרם הנז׳ אחרי שקיבל ר״ה ביבאס מכתב. מר״מ בירדוגו שדעתו נוטה לדון לזכות הר״ח בן-עטר נגד ר״ח ביבאס ועל זה כותב זה במכתבו ״שכבר השבתי לרבי משה לדחות ראיותיו. ודע שהאנשים האלה [הכוונה על ר״ח בן עטר וקרוביו] לא ינומו ולא ישנו וחושבים רק נגדנו אבל השי״ת חזק מהם והוא יראה דמעת העשוקים … ורוב שלום בנשיקת יד למורנו הרב יעקב בן צור נר״ו ואמור לו שיעשה למען ה׳, כי הוא יודע כבר העלבון שהעליבו האנשים האלה לאדוני אבי ז׳׳ל ולא יניח להם להעליב גם אותנו, ותוך וזה מכתב לר״מ בירדוגו וכשתלכו אצלו תקח עמכם את ר׳ שמעיה ורבי חסאן נר״ו ובודאי שמה שלא השיב לנו על מכתבנו אליו מפני שאולי הוא עסוק, לכן למיעוט יקזז נא זמן מועט שיחתום ולא תתנו לו נייר לחתום ״אלא עד שתדעו שדעתו כך שיחתום, ואם לאו לא צריך שתתנו לו הנייר פן בר מינן יכתוב איזה דבר בהיפך … ותדעו שכל העוסק בעניננו זה. הרי הוא עוסק כמצוה ומונע לאנשים שכנגדנו מלעשות עבירה, כי האנשים האלה הם בעונות כסומים וקשה להם להשיב ממון הנאכל…״
אוצר גנזים-יעקב משה טולידאנו
מכתב ד
הרב יעקב משה טולידאנו
ר׳ חיים ביבאס כותב שוב לר״ש בן עמרם, שהרב יעב״ץ ור״מ אדהאן עוזרים לו, וחכם ־אחר שמו רבי; יהודה אבן־צור עזרלבני עטר..ושר״מ בירדוגו אף שידע מה שעבר לא״א עמהם ומה שעשו לו, במקומ שיציל עשוק הוא עוזר להם, ולכן מסיים ״ואין לי מה לעשות תשלח לי־ הפסק חתום בחותם החכם נר״ו״ [הוא ר'י בן עטר], זה ימים עמדו למשפט החכם הנבון כהה״ר מימון בן אדהאן עם מםעוד כהן על אודות החצר שהיתה משותפת ביניהם.ונפסק הדין לעשות ביניהם! גוד או איגוד ונכתב ונחתם ונעשה מעשה שאמר לו כהה״ר מימון למסעוד הנז׳ גוד או איגוד ולפי הערך שהעריך החצר כהה״ר מימון נתרצה מסעוד הנז׳ למכור חלקו ופרע כה״ר מימון דמי החצר וזכה במקחו כהה"ר מימון הנז׳ ושוב הביא מס׳ הנז׳ פסק דין ממתא פאס יע״א שהורה שהבתים מבוררים וכל אחד מכיר את ביתו לא שייך ביה דין גוד או איגוד והם אמת שיש טעם לדבריהם אבל מה נעשה׳ שבתי דינים שלפנינו ושלפניהם כך היו דנים בפשיטות לעשות בחצר דין גוד או איגוד אפי׳ כל א׳ ביתו מיוחד וכך שמענו שדנים בכל בתי דינים שבמערב ואין פוצה פה וכך היינו דנים מאז ועד עתה וגם חפשנו בפוסקים ומצאנו סמוכות לפסק הקדמונים על מה אדני משפטם הוטבעו ולכן פסקנו שזכה כהה״ר מימון במקחו ולא נשאר למסעוד הנז׳ שום דין ודברים ושום זכות ולראיה וזכות ביד כה״ר מימון הנז׳ חתמנו פה בשליש ראשון לכסליו שנת פדות לפ׳׳ק וקיים.
גוד או איגוד – שותפין בדבר שאין בו כדי חלוקה, שותף אחד יכול לכפות את חבירו להפסיק את השותפות ולבחור האם הוא רוצה לקבל את הנכס ולשלם עבורו (גוד), או לתת את הנכס ולקבל את דמיו (אגוד) (הסוגיא בבבא בתרא יג., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא בתרא ח)
משה בירדוגו יעקב טולידאנו יהודה בירדוגו
גם אנחנו החתומים ראינו, שיש סמוכות למנהג שהיו נוהגין בתי דינים שלפנינו ושלפניהם לדון דין גוד או איגוד אפילו כשהבתים מבוררים לכל אחד מדברי הפוסקים ז״ל ומסתבר כוותייהו לכן ח״פ מכנאסא יע״א אהרן הצרפתי וכה״ר אברהם בן חסין׳, לאפושי גברי קאתינא כי גם אנכי ראיתי כיון שיש למנהג. זה סמוכות מדברי הפוסקים זלה׳״ה ודאי זכה במקחו החכם הנז׳ והוגד לי מפי אדם פשר שאדוני אבי זצוקלה״ה דן דין זה בנדון כזה ממש שפסק לעשות דין גוד או איגוד אפילו כל אחד היה ביתו מיוחד והוציא זה שכנגדו בגוד ואיגוד ערב שבת עם חשיכה ולכן ח״פ מכנאסא יע״א וקיים, כמוהר״ר יהודה בן צור.
אף על פי שיש מחלוקת בין הפוסקים כמבואר למעיין בסי׳ קעו מטח״מ כיון שנהגו מאז ומקדם בעיר הזאת לעשות גוד או איגוד בנדיוך כזה ממש ככתוב בקבלת עדויות עם כהה״ר מימון ועל כיוצא בזה אמרר פוק חזי מאי עמא דבר ופשוט הוא והלאות אנשים גט יגיעת בשר להאריך בזה וקיים,-כהה״ר שלם הסבעוני, —
בהיותי בעיר המהוללה באנשיה וחכמיה נדרשתי להפקת רצוו השואל להגיד דעתי בענין הכתוב בפניני, ואען ואומר להיות שכן הגיד לי הרב הכולל מאריה דאתרא כמוהר"ר משה בירדוגו נר״ו כי כן היו דנים תמיד זה ימים ושנים לדון דין גוד או איגוד אפי׳ בכהאי גוונה דכל א׳ מבורר חלקו בדיורים אלא מצד מרבץ החצר בכל גוונא היו דנים פה ב״ד קמא ובתרא דינא דגא״א ולהיות כן כל הקונה חלק בחצר אדעתא דהכי קא קני ופשוט ומה ,גם דבעיקר הדיין יש פנים להעמיד״ דברי מארי דינא דהוו דייני הכי ולהיות שאין פנאי להאריך ח"פ, מהאי טעמא הכתוב לחוד דקם דינא בהדי החכם הר״ם יצי׳ו וקיים כמוהר״ר חיים בן עטר נר״ו.
שלוש תעודות מרבני צפת משנת תתקי״ח-אוצר גנזים-ר' יעקב משה טולדאנו
טז• שלוש תעודות מרבני צפת משנת תתקי״ח
הרב יעקב משה טולידאנו
שלוש התעודות שלהלן, מצאתי בכתב־יד שנכתב בצפת. וכנראה .זה היה נוסח מתזקן ומסודר לשלוח לתורמים הקבועים בראשיד שבמצרים ובקושטא. השם אליהו אגימאן בבר ידוע, מגדולי היהודים בקושטא אז. גם רבי משה בן עטר נזכר ב״אדמת קודש״, ב, חשן משפט, סימן, ט, וב׳״משאת משה " חלק ג, סימן כד, בנדון הצוואה, שהקדיש את הונו לישיבת צפת ויצאו עוררים על זה. הרבנים אישרו את הצוואה ואנו רואים בתעודה זו׳ שפירות העזבון ההוא נשלחו שנה־שנה לצפת, כרצון המצווה ר׳ משה בן עטר בצוואתו המובאת בתשובת הרבנים. ועי׳ בקורות היהודים בתורקיה לרוזאניס׳ חלק ה, על אליהו אגימאן ועל האחים וונאנה הנז׳ כאן, ובירחון ״סיני״, כרך כח (תשי״א), עמי שנט.
בתעודה השנית יש לראות, שרבני צפת קיבלו לפעמים מן העולים החדשים סכום מסויים ועל ידי זה היו פוטרים אותם מכל מיני מסים במשך עשר שנים״' כנראה עשו זה העולים, שלא ידרשו מהם סכומים בכל שנה ולא יכבידו עליהם עול המם.
א
" מודים אנחנו הח״מ חכמי ותופשי התורה בישיבות הקדושות אשר פעה״ק הודאה גמורה שרירא וקיימת היות אמת וצדק שקבלנו מאת פ׳ ופי סך פ׳ יפים וטובים והם צדקת צדיקים הגבירים החכמים ,הרמים שרים וטפסרים אחים נשואים הגביר יעקב וונאנה הי״ו וכמה״ר ברוך נר״ו וגם, מיד האשה רבת המעלות המעטירה אם המלכים הנז׳ סך פ׳ מחג׳ המ' השר והטפסר כמהר״ד אליה אגימן נר״ו הכל כאשר לכל לחלק לפום רבנן ותלמידיהון ותכף לת״ח ברכה המשולשת בתורה לכלם בשם נקרא ישלם; ה׳ פעלכם הטוב ולהיות האמת נהדרת ח״ש.
ב
" מודים אנחנו הח״מ חכמי ותופשי התורה בישיבות הקדושות אשר'פע״ק צפת ת״ו הודאה גמורה שרירא וקיימת היות אמת וצדק שקבלנו מיד הרבנים הפקידים המפוארים פ׳ ופ' סך פ׳ יפים וטובים והם אשר שלחם על ידיהם הח׳ פ׳ ממתא רשיד יע״א דרך ארץ מצרים יע״א ע״י הפקידים הרמים אשד שם הראשון אדם הרב פ׳ והג' הה׳ המ' כמה״ר פ׳ הן הנה מפרי צדקת הישיבה הקדושה הידועה ולשם המנוח הגביר כה״ר משה בן עטר נ״ע נקראה בשם אהל משה בעדי שנה תמימה נמנית ומתחלת מר״ח טבת התקי״ו עד ר״ח טבת התקי״ז ונטל וקבל כל איש ממנו חלקו הנוגע לו משלם. ומקבלה ואילך אנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר לזכדון לפני ה׳ למען ינוח נשמת הגביר המקדיש הנז׳ במנוחות שאננות נפשו בטוב תלין אל המנוחה ואל הנחלה בלי מצרים בעדן גם אלהים לעולם שכולו טוב בי גזא דרחמנא אכי״ר. גם ברכות יעטה למחזיקים בה ותומכיה למען הקים ד״א של הלכה במקום הקודש יתן ה׳ להם החיים והשלום גם עושר גם כבוד בחצריהם ובטירותם יבלו בטוב ימיהם ושנותיהם בנעימים גם עד זקנה ישיבה עוד כל ימי הארץ נס״ו ולמען תהיה זאת לעדה ומכתיב לחזקיהו ׳כתבנו וחי׳ש פעה״ק צפת את״ל וקיים.
ג
בהו״ו
מודים אנחנו הח״מ חכמי ומשגיחי ומנהיגי ופקידי עה״ק צפת ת״ו הודאה גמורה שרירא וקיימת היות אמת ויציב שנתפשרנו עם הר׳ פ׳ שיבא לשכון כבוד בארצנו ההר הטוב הזה והוא יתן מדי שנה בשנה בעד המם שלו סך פ׳ ובעד הסך הנז׳ אשר יתן בכל שנה מעתה ומעכשיו פטרנו אותו מכל מין מם וארנון ומודה, בלו והלך לא שליט למהוי עלוהי נהוג ובלתי נהוג מן הכל יהיה פטור בין בדרך מס והטלה בין בדרך .., פטיר ועטיר הר׳ פ׳ מכל מין ערעור ונוגש לא יקרב אל פתח ביתו לקחת ממנו אפילו פ״ק בשום צד ואופן שבעולם זולת הסך פ׳ הנז׳ והיתה הפשירה הזאת בינינו ובין הר׳ פ׳ הנז' מהיום עד משך עשר שנים רצופים ונתחייבנו וחייבנו לכל הבאים אחרינו לשרת בקדש לאשר ולקיים את כל הנז״ל בלי שום שנוי ותמורה ובלי שום מרמה וערמה ותחבולה כלל דלא להשטאה ודלא להשנאה ודלא למיהדר מינח לעלם כלל והכל דלא וכוי בביטול וכו׳ ובפיסול וכו׳ ע״ד הרשב״יא זלה״ה ועד״א ח״ש פעה״ק .יבש׳ התקי״דג
[1] אין להחליף ר"מ בן עטר זה בר"מ בן עטר, אביו של ר"ח בן עטר, עי' למעלה, ס׳ ט"ו. הנזכר כאן הוא ממצרים מעיר ראשיד ואביו של ר"ח בן־עטר חי בסאלי שבמארוקו.
אוצר גנזים – רבי יעקב משה טולדנו-יז. סדר היחס של ר׳ דוד חסין
יז. סדר היחס של ר׳ דוד חסין
כתב יחס זה מצאתי בכתב־יד של רב אחד, נכד רבי דוד חסין, הפייטן הידוע. המעניין בזה הוא מה שאמר בסוף, שאביו של רבי דוד חסין, שלחו אליו חכמי צפת ״להיות שר ושופט עליהם״ ובהיותו בדרך פגעה בו מידת הדין ונפטר לבית עולמו. המלות ״שר ושופט״ אינן מובנות. איננו יודעים אם שימש רב במארוקו ונקרא לשמש רב בצפת, או היה איש נכבד ונקרא לעמוד בראש העדה הצפתית אז. מהקדמת ר״ד חסין לספרו תהלה לדוד אמשטרדם תקל״א)/ שמתאר את אביו ״בן אהה חסין״ ואינו מתארו בתואר רב׳ נראה שלא שימש רב והלכך נראה, שקריאת רבני צפת לרבי אהרן חסין היתיה, כדי לעמוד בראש העדה, אולי משום השפעתו ופקחותו, ולא לשמש רב עליהם, ועיין ב״מזרח ומערב״, כרך ב, עמי 327 ואילך, תולדותיו של ר״ד חסין בארוכה. ועל התולדה ההיא יש להוסיף פרט זה ביחס לאביו של הפייטן!. לפי סדר זמנים נראה, שהיה זה בערך בשנת ת״ק. ולפי המדובר כאן׳ ר״א חסין נסע; לשם כך לעמוד בראש הקהילה בצפת אלא שמת בדרך.
אני הכותב תיבנא וקשין, שהכל בו דשין, יהושע בן חסין, בן לא״א החכם השלם הכולל אור גולל, בישראל להלל, עקב ענוה, כהה׳׳ר דוד בן חסין, בן להחכם השלם והכולל. בישראל להלל, הדיין המצוין. כמוהר״ר אברהם בן חסין ס״ט, בן להחכם השלם והכולל בישראל להלל, גומל חסדים. כהר״ר דוד בן חסין ז״ל. בן לאותו צדיק החכם השלם והכולל אור גולל משמח אלהים ואנשים, מגזע אראלים ותרשישים, כהה״ר אהרן בן חסין זלה״ה. בן לאותו צדיק החכם השלם והכולל, אור גולל בישראל להלל, שמו נודע בשעריה דגל התורה הקים. שר לר הקים. שר לו נאמר. צדיק הוא בתמר, ריחו לא נמל. נעים זמירות ישראל. כמוהר״ר דוד בן חסין זלה״ה. ואחרון אחרון חביב החכם השלם והכולל אור גולל בישראל להלל. גומל חסדים באונו לא פסיק גירסא מפומיה כמוהר״ר אהרן בן חסין זלה״ה ששלחו לו חכמי צפת תובב״א להיות שר ושופט עליהם, ובעונות הרבים אבדה תקומם, ונהפכה שלייתם. שפגעה בו מדת הדין ונפטר לבית עולמו בדרך ויעל אהרן.
יה״ר שזכות אלו הצדיקים' שתהיה מגן וצינה בעדינו ובעד כל בני בריתנו ושיהיו הענפים בשרשים אמן.
אוצר גנזים-רבי יעקב משה טולדאנו-יח• איגרת ר׳ ראובן ב״ר יעקב לר׳ חיים מודעי
יח• איגרת ר׳ ראובן ב״ר יעקב לר׳ חיים מודעי
שתי איגרות חשובות שנכתבו בצפת באו לידי: האחת מרבי חיים מודעי לרבי ראובן ב״ר יעקב, המזכיר לו את הידידות שביניהם ושזה כמה שנים לא קיבל ממנו מכתב, והשנית׳ תשזבת רבי ראובן ב״ר יעקב לרבי חיים מודעי. האיגרת הראשונה, לא מצאתי לנחוץ להציגה כאן, מפני שכתובה בלשון מליצית תלמודית וגם אין בה חידוש. והשנית כתובה אמנם במליצה, אבל בשפה צחה ומובנה ויש בה דברים חדשים לתולדות רבי ראובן ב״ר יעקב. שני הרבנים הנזכרים היו מגדולי דורם. על ר׳ חיים מודעי נכתב כבר הרבה, בידידו של הנודע ביהודה. ועיין בס׳ המעלות לשלמה מר״ש חזן ובירחון ״סיני״, כרך כח (תשי״א), עמי שנב.
רבי ראובן ב״ר יעקב' שימש רב בסופיה ואחר־כך נתמנה ראש רבני צפת, הוא ובנו אחריו, רבי רחמים ב״ר ראובן. ר״ד פיפאנו בספרו חגור אפד, חלק ב, תולדות רבני סופיא, כותב: רבי ראובן ב״ר יעקב רב הכולל בסופיה והיה חסידא קדישא, שלם בכל מידי דמיטב. וארי עלה וישם בסלע קנו בגליל העליון ולפי תכתוב בהקדמת הספר לב שלם היה גם בשאלוניקי בשנת התקל״ה והיה דעתו ליסע לאדץ־ישראל ונראה שומר לאחוריו. עד כאן. ודברים אלה מתאשרים מאיגרת זו, שכותב, שתמיד חשב לעלות לארץ ישראל ונעצר מפני המלחמות. בדרך, בשאלוניקי, אך שם, לא מצא מנוחה ולא דירה נאה ורצה לחזור לסופיה, אכן סוף סוף שם, אז לדרך פעמיי לארץ ישראל. ולפי זה איגרת זאת נכתבה בין תקל״ה־תק״מ. כמה דברים בלשון האיגרת מטושטשים וגם שיגרת המליצה מקשה על הבנתם ולא רציתי לעשות שינויים׳
בספר זכור לאברהם מר״א אלקלעי ובס׳ נר מצוה מר״י סיד בהקדמותיהם מזכירים לשבח את רבי ראובן ב״ר יעקב ושלמדו אצלו. חושבני שמינויו לראש רבני צפת היה בהמלצת ידידו ר״ח מודעי, שהית יליד צפת ושימש בה רב, ובהיותו שד״ר באירופה התוודע לרבי ראובן ב״ר יעקב והתיידד עמו.
בכמה איגרות של שדרי״ם׳מצפת חתום רבי ראובן ב״ר יעקב בראשו וכמו כן בנו אחריו. עיין בספר ״שלוחי ארץ ישראל״ עמ' 666 ואילך.
באיגרת זו מתנצל רבי ראובן בן יעקב בפני ר״ח מודעי על שלא כתב אליו, זד. כשבע שנים, שזה היה מפני הצרות שאפפוהו והוא מברך את ר״ח מודעי על התמנותו לרב באזמיר.
נהרא נהרא דמכפיה מבריך … הוא המסבי״ר חקיו ומשפטיו עם ישראל רב פעלים מקבציאל … הוא הראש, שבח מדות, עשר ידות. הרב כמוה״ר חיים מודעי יהי שמו לעולם הולך וגדל כמעין המתגבר וכו׳ כיר״א.
פי האר׳׳ש פותחת בברוך שמחה תברך והיו עיני עומדים צפופים את פני האדון על דברת כסא וסמוכות שלם בתורתו ותנשא מלכותו לעזרת ה׳ לעזרת. יש לי רב עידן ועידנין. החדלתי את דשני גם לשוני כל קבל מו״ד הכתם הטוב רישא דדהבא וידי אספו נגהם נוגה עז פשעו ותהיינה מורת, כל כי האי לאצריך לאודעי. באתר דמתבעי כי לא ומתוך עצלות והוללות וסכלות אך יש זכות תולה מילי מילי דמכסיין ללבי גליתי לב יודע מרת והגי דמגליין ידעי לה רבנן כי שנות מספר חמשה וששה לא שלותי ולא שקטתי כי אנכי יצאתי ממחיצתי אדעתא למיסק לארעא דישראל לעבוד את עבודת ה׳ על טהרת. ולא עלתה בידי מפני חמת המציק העצימו ציער? אין דרך לנטות כי הים הולך וסוער הנה ׳סערת. ואשב בעיר גדולה של חכמים ושל גדולים פה שאלוניקי יע׳׳א שנתים שלש ואת רבע מאן דתני רבע לא משתבש ואני בתוך הגולה ,משתאה ומחריש יום ולילה ויהי ממחרת רוחי חובלה. ונפשי נבהלה נתנו קולם עד מתי יהיה זה לנו למוקש גחמא דעציראה מהסתפח דירה׳.גאה יפה ושרת ״.. ונשמת שדי תבינם מי לי ולכם אשר הלינותם. הלא מראש הבינותם. כי לא לאדם דרכו בי לה׳ המלחמה וכל מאי דעבדין מן שמייא לטב על אחת כמה וכמה כי עיניו על דרכי איש המשביע בטוב מקרני ראמים זאת צעירת … אז אמרתי כי טוב אלכה ואשובה אני וביתי אל ארצי ואל מולדתי יומה לי הבא בדלא מתאי מי יודע ער מתי מתירים צרת. וחזרתי לאחורי. מפני צירי ויהי מאז אתברית רוחי בקרבי. גדל כאבי. אבי אבי. לב נשבר אין בו בנותן טעם. ולא הלך כפעם בפעם לקראת. המאהבים הנעימים. ארזי לבנון הרמים. כי אין לבוא לפני מלך .ולפני גדולים בבלי דעת. שאין ידיעתו מכרעת. ענייה היא ׳ושכורת … יומא כהאידנא שמע לבי קול מפשר היתה באומנה כי פקד הי את עמו עם הקודש אשר בעי״ת איזמיר יע״א לתת להם מלך ותהי המשרה על שכמו ואשד ניתן כתר מלבות בראשו לרעות ביעקב עמו ברוב עם הדרת … לשמע אוזן שמח לבי ויגל. נפתח הסתום אשר אצל עין הרוגל. והיתה הרוחה ששון ושמחה. נפשי ישובב והיא כפורחת עלתה ניצה אף רוחי לו ימיאנה(?) שעה אחת של קורת רוח פתחו בהלם. וזה החילם. אתה בן אדם למה תהיה כאיש נדהם הדא הדא לעכוסא כאשר. עזובה. כבתולת חגורת. .אתה ורעיך למה תהיו באחרונה אחרונים לכל בית יוסף לבוא אל המלך ״.מקור מים חיים שמימיו פרין ורבין בן פרת. ויען ראובן אותם איך אשא פני גדול מקץ שבע שנים לו מחדול חוששני מחטאת לשמוע גערת … המה ינחמוני אל תירא ואל תחת אכן סהדי במרומים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. מרבים בציון אם יפול משערת. הלא ידעת כי כאיש גבורתו ברוב גדלו רוב הענוה. לישרים נאוה. אנכי הרואה אשר דברו יאה ויאה עשאוני יפקח. אורו עיני והן פותח. ואומר עם קני דבר נא אדוני לישרי לן מרי על כל דבר פרשת העבור מכאן ואילך האיכא דבור חושבנא לטב בעת ייאמר היום הרת. איכו הושתא אימא מילתא. כל קבל דבר המלוכה בהשמע דבר המלך ודחו מהתם להכא. לא פסק חוכא. קראתי למאהבי כבודי ומרים ראשי אלה הם ראשי איברים היושבים ראשונה האספו נא ואגידה אשירה נא לידידי שירת. ואני תפילתי מלכא לעלמין חיי ובריא אולם והוכן בחסד כסאו כירח יכון עולם ישפוט,בצדק לחזק את בדק עמו וצאן מרעיתו. בכל מקומות ממשלתו שממנו הוראה יוצאה ברה מאירת. כל ׳אויביו יאשמו יבושו ויכלמו אחד באחד יגשו ערומים ולא יתבוששו להשתחוות לו לאגורת. והאיש החפץ חיים. יראה זרע יאריך ימים ושנים דשנים ורעננים. כזית ועטופה טעון ברכה לקבל אלפא ועליו יציץ נזרו בדין הוא שיטול את שכרו זאת תורת עד כה סופה דמילתא כל מעיני יפטירו בשפה ויציבא אי בעי מני״ר ספריה דבי רב עוד הקנה. ומני״ר חחים טביומי לשני האותות לי לשמי ותעלוזנה כליותי את שיש בו ידיעה ״המעלות לשלומו. יהי אלוקיו עמו. ובה אדע מקבלה ואילך זה כתב ידי קלה כמות שהיא שמוטת הגף ושבורת … וידע כל העם יאהבני אישי. תגל נפשי. אף גילת ורנן ותפלתי על חכי בעי ומתחנן רברבנותיה דמר ושררותיה ירום ונשא וגבה וזרעו לברכה מעין שופריה ריכא ובר ריכא. והבית יעלה מזהב שבא אבן בוחן פנת יקרת. עד תאות בשמת חיים עמוד הימני הוא אדוני ונפש אדם אחוי קידה ברע נחיזרא והיה העקוב הצעיר ירב״י ס״ט.
ראשי תיבות: ראובן בן יעקב. וכך מזכירו •תלמידו ר״א אלקייע׳ נס׳ ,זכור לאברהם" : הרה"ג רב״