מורשת יהדות מרוקו

היצירה הרוחנית בארץ ישראל.

 היצירה של חכמי מרוקו בארץ ישראל בתקופה זו לא נשתנתה באופן עקרוני מן הספרות הרבנית במרוקו גופא,היא נפתחה רבות בטבריה ובירושלים, בעיקר בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. חכם אחד, רבי אליהו ילוז, כלל בספרו " יש מאין " בעיקר שו"ת שונים בהלכות אישות. שני חיבורים אחרים שלו הם " פתח אליהו " – החלק הראשון כולל דרושים, והחלק השני " זמירות ישראל " הוא פירוש על ספר תהילים – ו " מצוות ותורה " על ספר המצוות של הרמב"ם.

חכם אחר רבי שלמה טולידאנו 1835 – 1877 הוא מן העולים ממכנאס, הוא השאיר חיבור ספר שו"ת . כידוע, יצאו ממשפחה זו חכמים רבים. בן אחיו רבי יעקב משה טולידאנו 1880 – 1960 קנה את עולמו בפרסום מקורות, בספרו " נר המערב " על תולדות יהודי מרוקו בכלל, ועל רבניהם במיוחד. רי"ם טולידאנו כתב ספר שו"ת " שפע ימים " ו " הים הגדול " בארץ ישראל והקשרים שזו קיימה עם קהילות ישראל במזרח.

הוא גילה חוש ביבליוגרפיה ופרסם את " שריד ופליט ", אוסף מקורות, ביניהם מקורות על קבלה ושבתאות בקרב יהודי מרוקו, ועוד " אוצר גנזים ", " אפיריון ", ביבליוגרפיה של מפרשי התורה.

מושפעים מן האווירה המשיחית בטבריה ומן המפגש עם יהודי אשכנז פרסמו חכמי מרוקו בארץ כתבים ברוח זו : רבי אברהם בן יצחק בן סוסאן כתב שו"ת " פחד יצחק ", ואת " מעשה צדיקים " שבחים על רבי חיים אבוילעפיה ורבי חיים בן עטר, וכן " בית שלמה " תרגום לערבית של מנהגי איסור והיתר של רבי אלתר שלמה מאיר פרידמן. בחיבורים נוספים הוא אסף את דרשותיו לתורה " קנה אברהם " ו " לקט עני ", חידושים על התורה ועל מגילות אסתר ורות.

בירושלים סייע רבי רפאל משה פימיינטה, שבא מווזאן, בהדפסת השאלות והתשובות של רבי רפאל בירדוגו " משפטים ישרים ". חכם מערבי שפעל בטבריה גם הוא בזמן זה, רבי שמואל בן קיקי נולד ב-1919, פרסם " דרושים וחידושים " ו קודש ישראל " שניהם דרשות על התורה ותרגום לערבית של ההפטרות, וכן חיבר " ספר דוד " בחמישה חלקים על מסכת גיטין, כולם עדיין בכתובים.

מן הראוי להזכיר גם את רבי רפאל חיים משה בן נאים, שפעל בסוף המאה ה-19 בטבריה, אך את שלושים שנותיו האחרונות עשה בג'יברלטר, והשפעתו הייתה גם בצפון מרוקו.

כבר ציינו שחכמי מרוקו ביטאו את הגותם בדרך כלל בספרות ההלכה, הקבלה והפרשנות, מגמה שלא נשתנתה אף במאה העשרים. עניין מיוחד יש בספר " שרביט הזהב " של רבי דוד דאנינו, נולד בשנת 1901 מן העיירה בני מלאל, ובגלל החשיבות של ספרו לתולדות ההגות במרוקו, נצתיגו במקצת בהרחבה.

את ספרו הוא כתב עברית ובמקביל תרגמו לערבית יהודית, כנראה מתוך רצון שלא רק תלמידי חכמים יקראוהו, אלא גם בני העם. מצב יהוד אירופה בשנות השלושים משתקף יפה בדבריו. הוא פנה לבני קהילתו והוכיחם, שלא זו בלבד שאינם חוששים ממה שמתרחש באירופה, אלא כל עניינם , להיטיב אדמת נוכרים בניינים מפוארים, מה שמעיד לדעתו שזיקת רוב הקהילה לארץ ישראל הייתה רק מן השפה ולחוץ, הטפה שמצינוה גם אצל רבי רפאל בירדוגו הגדול.

כמו כן הוא מתח ביקורת על המתירנות שפשטה בחברה העירונית שהתפתחה בימיו במרוקו. בספרו השני " רסיסי לילה " שנכתב בשנת 1940 הוא הסביר שהעוון שבעטיו נחתו הגזירות על יהודי גרמניה היה משום " ששלח להם הבורא על ידי נביאו האחרון " הרצל ", וגם כן באה הפקידה – זיכרון לגאולה, בלשון המקרא – על ידי הצהרת בלפור, והיה זמן בידם לצאת קודם שיהיה עיכוב מצד הממשלה, ואחר שלא יצאו לכן נענשו, וגם כלל יהודי אירופה לא רצו לעלות. בדברים אלה השתקף חלק מן היחס של חכמי מרוקו לציונות, מתוך זיקה מסורתית לארץ ישראל ובשימוש בצירוף " הנביא הרצל ".

היצירה העממית הדתית

כעשרים וחמש חוברות וספרונים נמצאים בספריית מכון " בן צבי ". כמניין חוברות עוסקות במחזור השנה  היהודית, עוד כמניין, במחזור החיים היהודיים, ועוד 3 – 4 חוברות בפילוסופיה, בהיסטוריה ובהווי עממי. אך לבד מחלוקה תימאטית זו, שאלה היא אם יש לה משמעות אחרת.

אפשר שנכון יותר להתרכז בחלוקה על פי מקורות יצירתה ותפקידה החברתי. בחוברות של מחזור השנה בולטים מנהגים בהשפעת הקבלה, אם בתיקון חצות שנהגו לומר אותו כחלק מן הבקשות בחודשי החורף ואם כהקדמה לסדר הסליחות בחודש אלול ובעשרת ימי התשובה.

היו קהילות, למשל, במחוז תאפילאלת שנהגו לומר את תיקון החצות בבין המצרים קרוב לחצות היום. הקובץ " חצות לילה אקום " נדפס לראשונה בשנת תק"ן,כלומר בשנת 1790, ואפשר שזה היה בהשפעת מוראות שלטון הסולטאן יזיד וגזירותיו, ואירוע זה נתן ביסוס מחודש למנהג שהיה קיים עוד בתקופה קודמת. עד היום ישנם חכמים ובני העם שנוהגים לומר את התיקון.

שתיים מן החוברות בפריית בן צבי הן " מגילות אסתר " שבגלל היקפה המצומצם נהגו להדפיסה בחוברת נפרדת לכל קהילות ישראל. בדרך זו נדפסה " מגילת היטלר " ו " מגילת המלחמה " על מלחמת העולם השנייה : ההיסטוריה הייתה רחוקה מעולמם העממי של בני היהודים במרוקו, והדרך היחידה להביאה בפניהם הייתה בסגנון מקראי ובפרט בסגנון מגילות אסתר ואיכה.

ייחודי הוא השפעת פרקי אבות על הווי בית הכנסת בתקופה שבין פסח לשבועות, וכיוון שלא היה כלול סדר זה בסידורים כמו באשכנז, הודפסו פרקים אלה בחוברות מיוחדות.

השפעת הקבלה ניכרת גם ב " שמות הייחוד " המרובים הנאמרים לפני קיום מצוות שונות, מנהג הרווח המיוחד בחג תשרי, ומכאן הצורך ב " סדר ימים נוראים ", סדר שאינו ידוע במקומות אחרים. משמעותיים יותר הם " שבחי פסח , המשקפים מציאות היסטורית ארוכה יותר. כידוע, על פי קטעים שנמצאו בגניזה ועל פי כתבי יד ממרוקו נהגו לומר תרגומים מיוחדים להפטרות החגים, בחינת אחד מקרא ושניים תרגום.

בימי הביניים שימש תרגום זה לארמית, אך עוד במאה העשירית צמח הצורך לתרגם לערבית טקסטים מסוימים בתפילות. בצפון אפריקה נקרא תרגום זה " צ'היר ", ובלשון המהדרים והמדפיסים " שבחים. שני המונחים מצביעים על פירושים שונים למנהג, אך הם משלימים זה את זה. השבחים לפסח או לשמחת תורה העלו על נס את מעלותיהם של ישראל ומשה רבנו, ואילו הצ'היר בא לפרש, להסביר ולבאר את הספונות שיש לא רק במקרא אלא גם בתרגומים לארמית שברבות הימים גם הם הפכו למקודשים.

יתרה מזאת, תרגומים אלו סיכמו מדרשים ופיוטים קודמים שהרחיבו את הפסוק מעבר לתרגום המילולי. בהבדלים שבין מהדורות שונות של " שבחים ", יש אפוא לא רק צרכים מתחדשים בתקופות של ריבו המתפללים, אלא גם תרגומים על פי מסורות מקומיות.

במהדורת ליוורנו, למשל, משתקף כתיב מלא יותר במונחים מסוימים לעומת מהדורת ג'רבה. אבל את ב " שרח ,, התרגום לארמית, שונה לפעמים : " לעולמים " מתורגם  " לעלאמיין " לעומת  " לאבד "  

ביצירה העממית תופסת מקום מיוחד השפה הזרה, תהיה ז וערבית יהודית בחוגים אחרים, או צרפתית בחוגים אחרים. מאלף הוא התרגום של התורה עוד בשנת 1854 לערבית יהודית, דא עקא זו גבוהה ומליצית, פיוטית למדי וזרה לקרוא או לשומע העממי, שכן היהודים דיברו בשפה זו ב " תור הזהב " בימי הביניים.

לא ברור, מה ראה המתרגם לחדש לשון שנעלמה מן העולם. ואפשר שהוא טקסט עתיק והעתיק אות ככתבו וכלשונו. דומה, שהתרגום לצרפתית היה אקטואלי יותר, אלא שהתעוררה בעיה אחרת, האוכלוסייה שאליו היא כוונה הייתה משכילית וחילונית ותוכניהם של מקורות יהודיים מסורתיים היו טרחניים בעיניה.

יוצאת מן כלל זה הייתה, כנראה, החוברת על טהרת המשפחה בגלל שמירת אופייה האדוק. ואכן חוברות רבות, שהודפסו בתקופה זו, במרוקו גופא, הופנו ל " שומרי אמוני ישראל " בוגרי תלמודי תורה שהיוו את שכבת כלי הקודש של הקהילה ולחברות ואגודות שונות : " חסד ואמת ", " תענית דיבור ", " ברית מילה וכיוצא באלה. לתחום זה שייכים " ספרי גורלות שהיו בידיהם של בעלי שם פותחי גורלות וכותבי קמעות.

כתיבה החורגת מן המנהג הדתי הייתה מועטה ביותר, לפחות על פי המדגם המצוי בידינו. אגדת לידתו ומותו של משה רבנו לא היה מקורית, אלא העתקה של ספר מוסר מן המאה ה-17, גם מכתבים של האדמו"ר מלובביץ הייתה יוזמה מן החוץ. ניסיון בודד לכתוב יצירה עממית מקורית הוא התוכנית האוטופית של מכלוף אביטאן לסדר עולמי חדש שרב בו התמים והדמיוני על פני הריאלי ההיסטורי.

היצירה הרוחנית במרוקו

סיכום.

בפרשנות התלמוד שהגיעה לאחר משיאיה לפנים בחיבורים של רבי רפאל בירדוגו 1717 – 1822 ממכנאס ניכרת ירידה במאה ה-19 ובמאה ה-20. אין ספק שגרמה לכך שקיעתה של העיר כמרכז חברתי וכלכלי במרוקו. אולם בשנים 1880 – 1960 חוברו במרוקו כתשעים יצירות בהלכה, רובן בספרות השאלות והתשובות ובפסיקה.

מספר הספרים בתחום פרשנות התלמוד בתקופה זו הוא שלושה עשר, בעיקר באגדות הש"ס, כגון ספרו של רבי שמואל אג'יאני מצפרו " רמת שמואל. בתקופה זו יצאו לאור גם ספריו של רבי שמעון אביקציץ ממוגדור, אך אין ידוע עד כמה התקבלו בקרב החכמים : הקונטרס " אך טוב לישראל " חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, והספר " רך וטוב ". רוב הפירושים לתלמוד לא פירשו מסכתות שלמות באופן שיטתי, לבד מספרו של אבי אלעזר הלוי ממראכש " עבודת הלוי.

סקירה ראשונה של ספרות השו"ת מראה זיקה חזקה לבעיות חיי היום יום בכל תחומי החברה, תופעה אופיינית לספרות השו"ת בכללה. בשאלה משלהי המאה ה-19 למשל, נשאל בית הדין בצפרו אם בעקבות פיחות המטבע חייבים לווים לפרוע שטרות לפי הערך הישן של הכסף או לפי ערכו החדש : שאלה זו לא הייתה חדשה, אבל היא שיקפה את המציאות החברתית שבה פעלו החכמים, את האינפלציה שדהרה במרוקו בשלהי המאה ה-19.

בשאלה זו דן, למשל, גם רבי רפאל משה אלבאז בספרו " הלכה למעשה ", ואילו רבי שלמה בירדוגו בספרו " די השב " דן בבעיות שהתעוררו בזמן התפרצות לשכונה היהודית, חזיון נפוץ במרוקו, אם הצורפים הם האחראים לרכוש שנמצא אצלם בעיבוד או הלקוחות.

ספרים אחדים עסקו בתחום אורח החיים, כגון ספרו של רבי רפאל חיים משה בן נאים " קול תחנה וטחנה ", חידושים ופירושים על הלכות חמץ ומצה.

יצירה רוחנית וספרותית פורה התפתחה לא רק במרכזים הגדולים, אלא צמחה בקרב רבנים וחכמים חשובים גם בקהילות קטנות יותר. כך היה בקהילות הצפון, בטנג'יר, בקצא אלכביר, בקהילות המערב הפנימי, צפרו, דבדו, תאזה, אוג'דה ובקהילות החוף, סאלי, רבאט ואזמור ועוד.

גם במחוזות הנידחים, במחוז מראכש ובפאתי הצחרה באגאדיר, בתארודנת, בדמנאת ובאקקא, ובקהילות מחוז תאפילאת, בגריס ובריסאני, קמו חכמים שיצרו יצירה רוחנית גדולה. לא נוכל להזכיר כאן את כולם, ונסתפק בספרים אחדים בלבד שהתפרסמו בדרוש : ספרו של רבי שמואל אבן דנאן " דשנת בשמן ", שישים דרושים להספדים, חכם אחר ממשפחת אביחצירא, רבי דוד " באבא דודו, פירש את הפרשות שבחומשים, בראשית ושמות, על דרך הדרש והרמז בספרו " רישא וסיפא ".

בפירוש זה ניסה רבי דוד למצוא קשרים בין התיבה הפותחת את הפרשה לבין התיבה המסיימת אותה, שיטה שכבר רבי יעקב אביחצירא ורבי משה אלבאז נדרשו לה. ספר אחר שלו הוא " פתח האוהל ".

מיוחדים במינם הם החיבורים שנכתבו בתקופה זו בקבלה מעשית, ויש בהם מיצוי של הדתיות הרבה שבהם הבינו חכמי מרוקו באותם הזמנים את מצוות התורה ואת הליכותיה. רבי רפאל אוחנה ניתח בחיבורו " יסוד המערב " את הסיבות השונות המביאות את האדם לפגום בבריתו, כלומר, בהוצאת זרע לבטלה, ואת הדרכים לתקן פגם חמור זה. ספרי תיקון אחרים הם קונטרסים שיוחדו למצוות יסוד ביהדות.

רבי שמעון אביקציץ שנזכר קודם בפירושו לתלמוד, כתב חיבור " פלגי מים " שכלל אחד עשר דרושים, כמו כן הוא כתב חידושים קצרים על כמה מפרשיות התורה, על הושע ועל כמה מזמורים מספר תהילים, לחיבורו זה הוא קרא " שש אנוכי".

רבי יוסך משאש

רבי יוסף משאש 1892 – 1974 : מכנאס ותלמסאן למדינת ישראל

הניתוק בין רבני המזרח לבין חכמי המערב המשיך להתקיים גם במאה העשרים ודמות דגולה ורבת אשכולות כמו רבי יוסף משאש נודע פועלו רק כאשר עלה לארץ והיה בערוב ימיו לרב הראשי הספרדי של חיפה בשנים 1965 – 1974.

רבי יוסף משאש נולד במכנאס, עיר שהייתה ראויה להיקרא בין ערי המדינה " ירושלים דמרוקו ". היא הייתה עיר של תורה ושל תלמוד, של קבלה ושל ציונות, של שיח ספרותי ושל תיעוד היסטורי. פעילותו הספרותית המקיפה מתחילה בעשור הראשון של המאה העשרים, בחיבורו המקיף " אוצר המכתבים " הכולל בשלושה כרכים כאלפיים אגרות, מנוסחות בעברית עשירה ומליצית העוסקת בשאלות של היום יום , בעניינים העומדים ברומו של עולם. המכתבים מהווים מקור חשוב על קהילות ואישים בצפון אפריקה, בארץ ישראל, באירופה ובאמריקה הצפונית והדרומית כאחת.

רבי יוסף אף שהוא דגל בחינוך המסורתי, מסמל את הרב החדש שהחל להתפתח בצפון אפריקה במאה העשרים. פעילותו אינה הולכת בתלם המקובל האופייני לרבנים בקהילות צפון אפריקה ואגן הים התיכון והמרכזים באסיה התיכונה, ובפרט בעיראק. הוא מתעניין בהיסטוריה, מקצוע שרבים כמעט שלא עסקו בו, ואיגרותיו הן מקור חשוב לתולדות היהודים בצפון אפריקה בכלל ולתולדות יהודי מכנאס ויהודי תלמסאן בפרט.

עניין רב יש בשאלותיו לרב קוק בארץ ישראל כגון יחסו החיובי להקמת אוניברסיטה העברית בירושלים, או במכתביו לראשון לציון, הרב יעקב מאיר, ששבו הוא מספר על הפעולות לעידוד הציונות במרוקו על ידי רכישת תוצרת הארץ בידי יהודי המגרב. הוא התכתב גם עם רב היישוב השישן בירושלים, רבי חיים זוננפלד, וכן עם הרב אלימלך הירש בז'יטומיר.

למדנותו בתורה, כוחו לחדש, פתיחותו להשכלה ודעת, ורוחב אופקיו מתמצים גם בפירושו להגדה של פסח " ויזכור יוסף ". הספר נפתח בשערים מעוטרים ובשלושה איורים פרי עטו. אחר כל באה הקדמת המחבר הכוללת את סיפורן של שתי פורענויות שהתרחשו בשנים 1903 ובשנת 1911 ונסתיימו בכי טוב. כתיבת פירוש ההגדה נועד להנציח את זיכרון ההצלה, ומכאן שמו של החיבור " ויזכור יוסף "

יש בסדר " ויזכור יוסף " כל מה שיש בפירוש רבני על ההגדה, אך החידוש שבו הוא דווקא נטייתו של המחבר לחפש דרכים חדשות בביאוריו : הפן הדידקטי והרטורי. הפירוש מחולק למנות של שיעורים, שאלות ותשובות ולפי מבנה זה ניכר בו שמורה גדול היה.

הוא נתן דעתו גם על טעמים של מקצב ושל ניגון שאינה דרך מקובלת בין חכמי התורה המסורתיים, בפרט בקטעי הגדה שהם בעלי אופי מדרשי. הוא לא הדיר את עצמו גם משיקולים ספרותיים ומוסיקליים של מחברי המדרשים.

הוא שאל למקורן של נוסחות מקבילות והגיע למסקנה שעורך ההגדה החליט לקיים זה ליד זה שני נוסחים מקבילים שמצא לפניו. דוגמה לגישתו הביקורתית הוא בנוסח תפילת " נשמת ". בנוסח הספרדים והחסידים, בסדר ארבעת הטורים לקטע " בפי ישרים תתרומם " נרמזים שמותיהם של יצחק ורבקה, הוא טוען שאין ליחס לעניין זה כל חשיבות עקרונית שהיא אלא שאחד המדפיסים שינה את האותיות באופן כזה שנרמזו השמות האלה ולא שמות אברהם ושרה או יעקב ולאה.

רבנו ניחן בחוש ביקורתי מפותח ובנועזות להביע את דעותיו והוסיף מסלולי עיון, שהעולם הרבני לא פתח עצמו להם ביודעין ובלא יודעין. דרכים אלו אינן חדשות בעולמה של הרבנות במגרב וכבר חכמי מכנאס ובראשם רבי רפאל בירדוגו נקטו בהן.

אלא שמבחינות מסוימות היום, המעיר יוסף משאש, כפי שחתם את שמו, המשיך את דרכו עד ימינו, כאשר רבנים רבים נוקטים דרכים אלה יותר ויותר. יפה ספד לו הרב רבי שלום משאש בהסכמה לכרך השלישי של אוצר המכתבים :

" אור גדול, אחד מן הרמתיים, מזוקק שבעתיים, סבא דמשפטים, שיירי כנה"ג כמלאך האלוהים זיו פניו ותוארו, ( רמז בזה ליופיו המיוחד ), הדיין, החריף, הפסקן, הלמדן, המתמיד, המורה, המטיף, הדרשן, המשורר, הסופר המובהק, המליץ הגדול, הצייר, שואלין אותו בכמה מילים ומשיב על כל קוץ תלי תלים בתנ"ך, בבלי, בירושלמי, בהלכה, באגדה, במדרש ובפסוקים ".

סוף הפרק היצירה הרוחנית במרוקו מתוך הספר ," הספרות הרבנית בצפון אפריקה " מאת שלום בר-אשר

היצירה התורנית של חכמי מרוקו

אביחצירא ר׳ דוד, פתח האהל

ירושלים [תרפ״ג – 1923], דפוס הר״ש הלוי צוקרמן.

דרושים על פרשיות השבוע. ח״א ספר בראשית; ח״ב ספר שמות; ח״ג ספר ויקרא; ח״ד ספר במדבר.

אביחצירא ר׳ דוד, רישא וסיפא

ירושלים [תרפ״ג – 1923], דפוס הר״ש שמואל הלוי צוקרמן.

פירוש לפרשיות התורה, ספרים בראשית שמות על דרך הדרש והרמז. הפירוש מבוסס על ניסיונות למצוא קשרים בין התיבה הפותחת את הפרשה לתיבה המסיימת אותה.

אביחצירא ר׳ דוד, שכל טוב

ירושלים [תרפ״ג – 1923], דפוס הר״ש הלוי צוקרמן.

ח׳׳א כולל דרושים למתן תורה ולימים נוראים ע״ד הדרש, הקבלה והסוד; ח״ב – דרושים לכבוד הנפטרים.

אביחצירא ר׳ יעקב, אלף הבינה

ליוורנו [תר״ן – 1890], דפוס בן אמוזג.

פרוש ע״ד הקבלה לפרק קי״ט בתהלים (הנקרא תמניא אפי). הפירוש נדפס בספרו גנזי המלך.

אביחצירא ר׳ יעקב, בגדי השרד

ירושלים [תרמ״ח – 1888], דפוס משה ליליענטהאל ואלחנן טענענבוים.

פירוש קבלי להגדה של פסח. מבוסס בעיקרו על קבלת האר״י.

הספר נדפס פעמיים נוספות במהדורות הבאות: ליוורנו, תר״נ [1890] (דפוס אליהו בן אמוזג); ירושלים, תשכ״ט ]1969] (מו׳׳ל אברהם מוגרבי).

אביחצירא ר׳ יעקב, גנזי המלך

ירושלים [תרמ״ט – 1889], דפוס משה ליליענטהאל ואלחנן טענענבוים.

שלושה מאמרי מוסר (תיקונים) מבוססים על דרישת המילה ״בראשית״ בשבעים פנים, תיקון התשובה, תיקון השכינה ותיקון המילה. וכן מאמר נוסף ליקוטי שושנים (על השבת).

הספר יצא פעמיים נוספות: ליוורנו, תר״ן [1890] (דפוס בן אמוזג); ירושלים, תשכ״א [1961] (מו״ל אברהם מוגרבי).

אביחצירא ר׳ יעקב, דורש טוב

ירושלים [תרמ״ד – 1884], דפוס אברהם יצחק טענינבוים.

ארבעה דרושים: דרוש לשבת זכור, דרוש לשבת הגדול, דרוש למתן תורה, ודרוש לנפטרים.

אביחצירא ר׳ יעקב, יורו משפטיך ליעקב

ירושלים [התרמ׳׳ה – 1885], דפוס אלחנן טענינבוים.

145 שאלות ותשובות. רובם בדיני ממונות (משא ומתן, מכירה וקניה, הלוואה, ירושה וכיו״ב), ובראש הספר מפתח של השו״ת. 156 דפים. 6°.

מהדורה מצולמת נוספת: ירושלים, תשכ׳׳ה [1965] (מו״ל הרב אברהם מוגרבי).

אביחצירא ר׳ יעקב, לבונה זכה

נא-אמון [תרפ׳׳ט – 1929], דפוס יעקב בן עטר.

חידושים על כמה ממסכתות התלמוד. מסודרים עפ״י פרשיות השבוע (בראשית – דברים). בסוף הספר מפתח של כל העניינים הנדונים בספר.

הספר נדפס פעם נוספת: ירושלים תשט״ז!1957], במהדורה זאת יצא יחד עם ספרו שערי תשובה. 8

אביחצירא ר׳ יעקב, מחשוף הלבן

ירושלים [תרנ׳׳ב-1892], בדפוס ר׳ משה לילענטהאל.

פירוש החומש בדרך הרמז והסוד עפ״י קבלת האר״י ז״ל.

1 דף הסכמת רבני ירושלם והקדמת ר׳ יצחק אביחצירא (בן המחבר) + ק״ז דפים. 2.

אביחצירא ר׳ יעקב, מעגלי צדק

ירושלים [תרנ״ג-1893], בדפוס ר׳ משה ליליענטהאל.

פירוש פסוקי המקרא בדרך הרמז והסוד עפ״י קבלת האר״י, לפי סדר א״ב: מתחיל בפסוק אחד או שנים מהחומש, פסוקי תמניא אפי [מזמור קי״ט], ומסיים בפסוק משיר השירים (במקומות בודדים מסיים בפסוק מקהלת או ממשלי). כך הוא הסדר בכל אות ואות.

אח״כ פורשו אותיות מנצפ״ך בסדר זה: חומש, נביא, שיר השירים.

דף השער הסכמת רבני ירושלם, ו דף הקדמת ר׳ רפאל משה אלבאז ור׳ אליהו אביחצירא + ע״ג דפים. 2.

אביחצירא ר׳ יעקב, פתוחי חותם

ירושלים [תרמ׳׳ה – 1885], דפוס יצחק סענינבוים.

חידושים על פרשיות התורה. בולט בחיבור הצד הקבלי.

אביחצירא ר׳ יעקב, שערי ארוכה

ירושלים [תרמ״ד – 1884], דפוס אברהם יצחק טענינבוים.

תיקון ומוסר לאדם לימים שמר״ח אלול ועד הושענא רבא.

אביחצירא ר׳ יעקב, שערי תשובה

ירושלים [תשט״ז – 1957], דפוס רפאל חיים הכהן.

חיבור על התשובה, כתוב ע״ד הסוד והקבלה. מבוסס על קריאת התיבה ״תשובה״ באופנים שונים ודרישתם.

אביטאן ר׳ מכלוף בן משה, אשר האדם

קזבלנקה [תש״ה – 1945].

ניסיון תמים לקבוע עקרונות לשלום עולמי, שיביא ״יחוד האדם לעם אחד תחת ממשלה אחת״. שכולם ידברו שפה אחת, יסחרו במטבע אחד, וירימו דגל אחד, כשהיסודות המרכזיים שעליהם הוא בונה את תכניתו היא ידיעת ה׳, אהבת האדם, עבודת האדמה, מלאכה והשכלה.

ח׳ עמודי הקדמה + 48 עמודים.

(המחבר משתמש בלשון ובסגנון של פילוסופי ימי הביניים, ללא הצלחה).

אביטאן ר׳ מכלוף בן משה, בנין העולם ובריאת אדם חדש

כאזאבלנקא [תש״ז – 1947]. ללא שם המחבר וללא מקום ושנת דפוס. אולם החיבור הוא של ר׳ מכלוף בן משה אביטאן, והוא המשך וחזרה על הדברים שבחוברת אשר האדם (ראה בערכו).

״מנהיג אחד לכולם שיקשרם בקשר האהבה והשלום, באמצעות הוצאת שכלם לפועל, ובהשפעת הטוב עליהם… ולא בפוליטיקה ובחרב, שכבר נסינו בהם ולא הועלנו…״ 61 עמודים.

אבקציץ ר׳ שמעון, אך טוב לישראל

לונדון [תרס׳׳ו – 1906], דפוס מכה׳׳ע טעלעפאן, לונדון איסט.

פלגי מים־ 11 דרושים. רובם הספדים ומיעוטם דרשות בעניינים אחרים (דרוש למעלת השבת, ״דרוש במעלת מחזיקים בידי לומדי התורה.״״ וכיו״ב.).

חידושים על כמה ממסכתות התלמוד: ברכות, שבת, ביצה, בבא קמא, בבא בתרא ובבא מציעא, סנהדרין, קידושים ובכורות. וכן חידושים קצרים על כמה מפרשיות התורה, על הושע ועל כמה מזמורים מספר תהלים.

אבקציץ ר׳ שמעון, שש אנכי

קאזאבלנאקה [תרצ״ז – 1937], דפוס יהודה ראזון.

הספר מורכב משני חלקים:

1. 13 דרושים: חלקם בשבח מידות שונות (ענווה, צדקה וכיו״ב) וחלקם דרושי הספד. וכן נוספו חידושים על כמה מפרשיות התורה ועל פרקים אחדים מן הנביאים והכתובים.

2. 2. רך וטוב, פירושים וחידושים על מאמרי חז״ל וכן דינים והלכות שונים.

אג׳ייני ר׳ רחמים יוסף, השמטות הרמב״ם

ירושלים [תשל״ד – 1974], מו״ל עמרם שאול אג׳ייני(זיו).

קובץ ובו רכ״ו הערות הכוללות ״השמטות שהשמיט הרמב״ם ז״ל שזכרו אותם המפרשים ותרצו״. החיבור סוקר מאמרים מדברי חז״ל שהובאו בדברי הרמב״ם ב״משנה תורה״ תוך השמטות מסוימות (כן נסקרים דברי המפרשים והערותיו של המלקט).

אג׳ייני ר׳ רחמים יוסף, לפי ספרי, ח״א

[אותיות א׳-מ']

ירושלים [תשל״ג ־ 1973], מהדורת צילום ממכונת כתיבה.

ליקוטי דינים, פסקים וכללים, לפי סדר א״ב.

1 דף הקדמת ר׳ עמרם שאול אג׳ייני נכד המחבר + 62 עמודים.

חסרים סעיפים קפ״ה עד קצ״ב, אך נמצאים בסופו של חלק ב׳.

חלק ב׳ המשך הספר אותיות נ׳-ת׳. עמודים 343-63. 2 דפים אחרונים (347-344) שייכים לכרך א׳.

אג׳ייני ר׳ רחמים יוסף, ספר לפי ספריו

ירושלים [תשל״א – 1971] מו״ל עמרם שאול אג׳ייני(זיו).

דרוש חידושים ורמזים, ונספח אליו ״קונטרס שיחת דרדקי, דרושים על התורה״ מאבנר אג׳ייני.

אג׳ייני ר׳ שמואל, רמת שמואל

ירושלים [תרפ״ז – 1927], דפוס הר״ש צוקרמן.

חידושים על פרשיות התורה ועל כמה מספרי התנ״ך; חידושים על כמה ממסכתות התלמוד: ״ליקוטי אמרים״ ־ חידושים על דרך הדרש וגימטריאות במאמרי חז״ל; ״חידושים וליקוטים על הרמב״ם ועל השו״ע״; ״מאמרי הזוהר״ – חידושים על הזוהר; ליקוטים וכללים מהרע״ב והתיו״ט (על פי סדר א״ב) על המשנה; גימטריאות ופרפראות – אוסף גימטריאות ור״ת של שמות, פסוקים וכיו״ב.

אדהאן ר׳ יוסף בן נסים,

 מעשה בראשית (א־ב).

סוסה [תר״צ – 1930], דפוס מכלוף נג׳אר.

שבע מאות ועשרים צירופים על תיבת ״בראשית״, וכן מניין המצוות, דיניהן וטעמיהן.

חלק א יצא מחדש, ירושלים [תשמ״ה ־ 1985] על ידי מכון הכתב.

אדהאן ר׳ שלמה,

 בנאות דשא

ווארשא [תרמ״ה – 1885], דפוס מאיר יחיאל האלטער.

״דינים ומוסרים ותוכחות ואזהרות ווידויים והנהגות בראיות ברורות מפסוקים ופוסקים ודברי חז״ל״. דברי מוסר והטפה לתיקון המידות.

אדהאן ר׳ שלמה ב״ר מסעוד,

ספר דברי הימים למשה רבנו

וורשא [תרל״ג – 1873]

אגדת לידתו, חייו ומותו של משה רבנו; אגדת פטירתו של אהרן; מעשה טוביה בן טוביאל מגלות שומרון בימי הושע בן אלה.

בדף השער כתוב: ״ספר דברי הימים… אשר חיבר הגאון החריף בדורו מוהר״ר אברהם אזולאי זצוק״ל, ונעתק בלשון צח ומצוחצח ע״י הרב החכם השלם בדורו מוהר״ר שלמה אדהאן זצוק״ל…״

חלק זה נדפס במהדורות הראשונות של הספר בנאות דשא שחיבר ר׳ שלמה אדהאן והושמט משם במהדורות אחרות.

כ״ד דפים. 8°. חסר מדף י״ח א, עד כ״ד.

דרעי ר׳ יעקב, עדות ביעקב

קאזאבלנקה [תשי״ג – 1953], דפוס אברהם שמעון עמאר.

דרושים, מאמרים, שירים, מכתבים וכיו״ב מעזבונו של הרב אדרעי יעקב, אשר נאספו בידי תלמידיו ונערכו בידי בן דודו, ברוך אדרעי.

נספחו לספר דברי הספד שנאמרו עליו. כתובים עברית, אנגלית וצרפתית. 12°.

אדרעי ר׳ משה, יד משה

אמסטרדם ]תקס״ט – 1809], דפוס יוסף פרופס כ״ץ.

ארבעה עשר דרושים, חלקם לשבתות מיוחדות (שבת הגדול, שבת איכה, שבת נחמו ועוד) ולחגים, וחלקם לאירועים אחרים (חופה, הספד, חינוך הבית ועוד). 4°.

אדרעי ר׳ משה, מעשה נסים

אמסטרדם [תקע״ח – 1818], דפוס יוחנן לוי רופא (ובנו בנימין).

"סיפור עניין אמתות נהר סמבטיון, דרכיו מוצאו ומובאו ועל היהודים הדרים שם…״

הספר מבוסס על ספרים ומקורות רבים העוסקים במוצאם ובקורותיהם של עשרת השבטים (עדויות של אנשים שראום בתקופות שונות ואיגרת שנשלחה אליהם מרבני ירושלים). .