היצירה הרוחנית במרוקו

היצירה הרוחנית במרוקו

סיכום.

בפרשנות התלמוד שהגיעה לאחר משיאיה לפנים בחיבורים של רבי רפאל בירדוגו 1717 – 1822 ממכנאס ניכרת ירידה במאה ה-19 ובמאה ה-20. אין ספק שגרמה לכך שקיעתה של העיר כמרכז חברתי וכלכלי במרוקו. אולם בשנים 1880 – 1960 חוברו במרוקו כתשעים יצירות בהלכה, רובן בספרות השאלות והתשובות ובפסיקה.

מספר הספרים בתחום פרשנות התלמוד בתקופה זו הוא שלושה עשר, בעיקר באגדות הש"ס, כגון ספרו של רבי שמואל אג'יאני מצפרו " רמת שמואל. בתקופה זו יצאו לאור גם ספריו של רבי שמעון אביקציץ ממוגדור, אך אין ידוע עד כמה התקבלו בקרב החכמים : הקונטרס " אך טוב לישראל " חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, והספר " רך וטוב ". רוב הפירושים לתלמוד לא פירשו מסכתות שלמות באופן שיטתי, לבד מספרו של אבי אלעזר הלוי ממראכש " עבודת הלוי.

סקירה ראשונה של ספרות השו"ת מראה זיקה חזקה לבעיות חיי היום יום בכל תחומי החברה, תופעה אופיינית לספרות השו"ת בכללה. בשאלה משלהי המאה ה-19 למשל, נשאל בית הדין בצפרו אם בעקבות פיחות המטבע חייבים לווים לפרוע שטרות לפי הערך הישן של הכסף או לפי ערכו החדש : שאלה זו לא הייתה חדשה, אבל היא שיקפה את המציאות החברתית שבה פעלו החכמים, את האינפלציה שדהרה במרוקו בשלהי המאה ה-19.

בשאלה זו דן, למשל, גם רבי רפאל משה אלבאז בספרו " הלכה למעשה ", ואילו רבי שלמה בירדוגו בספרו " די השב " דן בבעיות שהתעוררו בזמן התפרצות לשכונה היהודית, חזיון נפוץ במרוקו, אם הצורפים הם האחראים לרכוש שנמצא אצלם בעיבוד או הלקוחות.

ספרים אחדים עסקו בתחום אורח החיים, כגון ספרו של רבי רפאל חיים משה בן נאים " קול תחנה וטחנה ", חידושים ופירושים על הלכות חמץ ומצה.

יצירה רוחנית וספרותית פורה התפתחה לא רק במרכזים הגדולים, אלא צמחה בקרב רבנים וחכמים חשובים גם בקהילות קטנות יותר. כך היה בקהילות הצפון, בטנג'יר, בקצא אלכביר, בקהילות המערב הפנימי, צפרו, דבדו, תאזה, אוג'דה ובקהילות החוף, סאלי, רבאט ואזמור ועוד.

גם במחוזות הנידחים, במחוז מראכש ובפאתי הצחרה באגאדיר, בתארודנת, בדמנאת ובאקקא, ובקהילות מחוז תאפילאת, בגריס ובריסאני, קמו חכמים שיצרו יצירה רוחנית גדולה. לא נוכל להזכיר כאן את כולם, ונסתפק בספרים אחדים בלבד שהתפרסמו בדרוש : ספרו של רבי שמואל אבן דנאן " דשנת בשמן ", שישים דרושים להספדים, חכם אחר ממשפחת אביחצירא, רבי דוד " באבא דודו, פירש את הפרשות שבחומשים, בראשית ושמות, על דרך הדרש והרמז בספרו " רישא וסיפא ".

בפירוש זה ניסה רבי דוד למצוא קשרים בין התיבה הפותחת את הפרשה לבין התיבה המסיימת אותה, שיטה שכבר רבי יעקב אביחצירא ורבי משה אלבאז נדרשו לה. ספר אחר שלו הוא " פתח האוהל ".

מיוחדים במינם הם החיבורים שנכתבו בתקופה זו בקבלה מעשית, ויש בהם מיצוי של הדתיות הרבה שבהם הבינו חכמי מרוקו באותם הזמנים את מצוות התורה ואת הליכותיה. רבי רפאל אוחנה ניתח בחיבורו " יסוד המערב " את הסיבות השונות המביאות את האדם לפגום בבריתו, כלומר, בהוצאת זרע לבטלה, ואת הדרכים לתקן פגם חמור זה. ספרי תיקון אחרים הם קונטרסים שיוחדו למצוות יסוד ביהדות.

רבי שמעון אביקציץ שנזכר קודם בפירושו לתלמוד, כתב חיבור " פלגי מים " שכלל אחד עשר דרושים, כמו כן הוא כתב חידושים קצרים על כמה מפרשיות התורה, על הושע ועל כמה מזמורים מספר תהילים, לחיבורו זה הוא קרא " שש אנוכי".