אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר – על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח
מגלת היטליר – על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
במלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה( ספטמבר 1939) והשלטת האידיאולוגיה הנאצית וחוקי הגזע ברחבי אירופה, הוטלו על היהודים הגבלות חמורות ודמם הותר. אידיאולוגיה זו חלחלה לצפון אפריקה בעקבות עלייתו של משטר וישי הפרו-נאצי בצרפת, ובמושבות הצרפתיות – אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו – נקבעו חוקי גזע, שהכבידו מאוד על חיי היהודים במקום ואף העמידום בסכנת חיים ממש. בנובמבר 1942 נחתו כוחות אמריקאים של בעלות הברית בחופי צפון אפריקה ונכנסו למושבות הצרפתיות. נוכחותו של הכוח האמריקאי של בעלות הברית עוררה שמחה רבה בקרב האוכלוסייה היהודית וגרמה תחושת ביטחון. היהודים האמינו שעם הפלישה יקיץ הקץ על שלטון הרשע של וישי, אך למרבה הצער, המערכות השלטוניות הצרפתיות הפרו-נאצית לא הוחלפו מיד בתום הקרבות.באלג'יריה ובמרוקו המשיכו החוקים המפלים להתקיים עד אמצע שנת ;1943 ובאשר לתוניסיה, על אף ההישג הראשוני של בעלות הברית במערכה, הצליחו כוחות מדינות הציר לבסס בה את שלטונן. היא שוחררה בידי כוחות בריטים במאי.1943
יהודי צפון אפריקה, שסבלו קשות תחת המשטר הפרו-נאצי, ידעו שמצבם טוב בהרבה ממצב יהודי אירופה, ובצד הצער והאבל על השמדת הקהילות היהודיות באירופה הם הבינו היטב ממה ניצלו. תחושות אלה של יגון ושל שמחה והרצון לשמר את הזיכרון מאותם ימים קשים מצאו את ביטוים בספרות העממית על סוגותיה השונות. הטל פרסם חמישה פיוטים בערבית יהודית, שלושה המתארים את סבל היהודים תחת שלטון הגרמנים באירופה, ושניים שהוקדשו לתוניסיה: אחד מהם מתאר את מצב יהודי תוניסיה תחת הכיבוש הגרמני, ואחד מתמקד בשחרורם בידי בנות הברית. שרף קיבצה סוגות שונות של ספרות עממית בספרה "מגילת היטלר בצפון אפריקה" והציגה טקסטים שונים המתייחסים למלחמה בצפון אפריקה ולניצחון בנות הברית: קצות, קצידות, פרודיה על הגדה של פסח וכן קטעי פתיחה וסיום מתוך "מגילת היטלר".
"מגילת היטלר" נתחברה בקזבלנקה בידי פרוספר-אשר חסין בשנת 1943 כלומר, לפני תום מלחמת העולם השנייה, ומטרתה לפרסם "מִמַּה ניצַּלְנוּ וּמָה עוֹבֵר עַל אַחֵינוּ הַפְּזוּרִים" – לאמירה זו חשיבות עליונה, שכן היא מעידה על כך שהמלחמה עדיין לא הסתיימה, והיא יוצרת תחושת קרבה ושותפות של "גורל אחד". המגילה מגוללת את סיפור הצלתם של יהודי צפון אפריקה מאימי המשטר הפרו-נאצי במושבות הצרפתיות, ובתוך כך היא מספרת באריכות על עלייתו של היטלר לשלטון ועל רוע מעלליו ומעללי עושי דברו באירופה ובצפון אפריקה.
אשר פרוספר חסין (1995 -1918) הוא הוכשר להוראה בסמינר למורים במרוקו ושימש יו"ר חבר המורים העבריים במדינה. במסגרת פעילותו הציבורית היה מראשי הפדרציה הציונית במרוקו ונבחר ליו"ר ארגון "חובבי השפה" להפצת השפה והתרבות העברית וליו"ר המועדון העברי בקזבלנקה. חסין חווה את מוראות משטר וישי, והיה עד להשתלטות כוחות הברית על העיר ב 11- בנובמבר 1941 חסין עלה לארץ בשנת 1948 , ונבחר מטעם מפא"י לכהן בכנסת הרביעית, החמישית והשישית, כמו כן עמד בראש התאחדות עולי צפון אפריקה.
. http://www.knesset.gov.il מתוך אתר הכנסת
בהקדמתו למגילה המחבר אומר: "חוֹשֵׁב אֲנִי כִּי חוֹבָה עָלֵינוּ לִקְרוֹא מְגִלָּה זוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּאַחַד עָשָׂר לְנוֹבאמְבֶּר וְלָחֹג פּוּרִים קָטָן שֶׁאַחֲרֵי שֶׁתִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה נִקְבַּע אוֹתוֹ לְפוּרִים גָּדוֹל" – מדברים אלה נלמד שחלה חובה לחוג מדי שנה "פורים שני" (או כפי שהוא מכונה כאן "פורים קטן)", זכר לאותה הצלה. מובן מאליו שלצד החובה לקיים "פורים שני", חלה חובה לכתוב את הדברים ולספר את סיפור הנס – אמירה מפורשת בעניין זה מביא הרב יוסף משאש בהקדמתו לפיוט "אדון אתה משכיל לעם דל" (לפורים דל מעג'אז):
וכתב כמוהר"א ]=כבוד מורנו הרב רבי אליהו] מזרחי ז"ל, שבכל מקום שנעשה בו נס, החובה רמייא [מוטלת[ על רבני העיר לכתבו על ספר הקהל לזכרון, שלא ישכח מפי זרעם, להודות לה' עליו תמיד, ולא יהיו כפויי טובה למקום ב"ה ח"ו. וכתב כמוהר"מ] כבוד מורנו הרב רבי משה[ לשקאר ז"ל, שצריכים בני העיר לתקן בהשכמה [צ"ל: בהסכמה] וחרם עליהם ועל בניהם, הבאים אחריהם, לעשות פורים על שנעשה נס, ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע, חל עליהם ועל זרעם אחריהם, וכש' שחובה עליהם לכתבו על ספר בני העיר, וכן עשו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה.
ראה משאש, נר מצוה, עמ' צ. כדאי לציין, כי בעל "מגן אברהם" בפירושו לשולחן ערוך ]או"ח סימן תרפו] מזכיר הלכה בדבר קיום "פורים של קהילות ומסתמך על תשובות מהר"ם אלשקר [1522-1466] ", גם מחבר ספר ההלכה הפופולרי "חיי אדם" [מאה [19 ) מזכיר את ההלכה הזאת (כלל קנה סעיף מא,ומספר על יום כזה שחגג בעצמו על נס שקרה לו.
המנהג לקבוע "פורים שני" על הצלה קהילתית ולספר במגילות או בפיוטי "מי כמוך" [על דרך "מי כמוך" של ר' יהודה הלוי, לשבת זכור], ראשיתו בימי הביניים המאוחרים – העדויות הקדומות ביותר הן "פורים מועד קטן" משירז שבפרס [מאה 12 או מאה 14] ופורים נרבונה ( 1236 ) – והוא נמשך עד אמצע המאה ה 20- . לוינסקי מונה כ 90- ימי "פורים שני" קהילתיים ופרטיים, שנחוגו בקהילות ישראל השונות וממיינם בהתאם למועד, שבו הם חלים לפי לוח השנה העברי. שמרוק מונה 111 ימי "פורים שני" –100קהילתיים ו – אישיים, וכמספר הזה (בערך( מציין גם מרכוס, ונראה שיש נוספים. ימי "פורים שני" נקראים לרוב על שם הקהילות שניצלו מפורענות, כגון "פורים בלגרד" (תקפ"ב, 1882) "פורים בגדד"תצ"ג, 1733 – או על שם יחידים ומשפחות שניצלו מאסון, כגון "פורים אברהם דנציג" -וילנה תקס"ד, 1804 אך יש הנושאים שמות אחרים, כמו פורים היטלר" (קזבלנקה תש"ג, 1943) הנקרא על שם הצורר.
מגילת היטלר כתובה על נייר מגולל, והיא בנויה בשבעה פרקים. בסופה מצוין:מספר פסוקי המגילה קי"א וסימניך קוה אל יי " והחצי יצאוּ לקראת השּׁודד הנורא" החצי = במחצית הפסוקים, והוא פסוק נו – שם מופיעה המילה "שודד". הערה מנמוטכנית זו דומה להערות מסורה בסופי ספרים על מניין הפסוקים, והיא מזכירה הערות על חצי האותיות וחצי המילים בתורה. נראה שהחלוקה לפסוקים מושתתת בעיקרה על עקרונות ליטורגיים, והיא מתאימה להוראה שהמחבר נותן בהקדמתו – לקרוא את המגילה "בְּנִגּוּן כְּנִגּוּן מְגִלַּת אֶסְתֵּר". חלוקה זו אינה זהה לפיסוק תחבירי מודרני, המחלק את הטקסט למשפטים ולחלקי משפט.
מבחינת סגנונה, "מגילת היטלר" ממשיכה מסורת רבת שנים של חיבור מגילות ספרותיות-היסטוריות על דרך מגילת אסתר, "אם המגילות". היא כתובה לכל אורכה ברוח המגילה ובחיקוי לה, ובמקרים רבים היגדיה" מולבשים" על פסוקים ממגילת אסתר ויצוקים בתבניתם. ומאחר שכתיבה מעין זו עשויה להיתפס כפרודיה של לעג וצחוק, המחבר מזהיר את הקוראים ואומר: "הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לא לִמְגִלַּת הִתּוּלִים וּצְחוֹק תֵּחָשֵׁב כִּי אִם לִמְגִלָּה רְצִינִית מְגִלָּה מַמָּשׁ. כִּי עַל פִּי סִגְנוֹנָהּ יְכוֹלִים אַתֶּם לְהַכִּיר שֶׁהִיא מֻושְׁפָּעָה מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁלָּנוּ וְלָכֵן צָרִיך לִקְרוֹתָהּ בְּנִגּוּן כְּנִגּוּן מְגִלַּת אֶסְתֵּר".
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר – על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
נדגים להלן את לשונה וסגנונה של מגילת היטלר בעזרת ההיגדים הפותחים בכל פרק.
תפקידם של ההיגדים הפותחים להצביע על מעבר מעניין לעניין, והם מאופיינים בזיקה לשונית ורעיונית גלויה להיגדי הפתיחה של פרקי מגילת אסתר.
הפרק הראשון פותח בהיגד:
וַיְהִי בִּימֵי הִיטְלֶיר הַצַּבָּע הוּא הַ קּאפּוֹרָאל הַמּוֹשֵׁל עַל כָּל גֶּרְ מנְיָא שְׁבַע עֶשְׂרֵה מְדִינוֹת. בַּיָּמִים הָהֵם בַּעֲלוֹת הָאַכְזָר הַזֶּה עַל כִּסֵּא מֶמְשׁלְתּוֹ אֲשֶׁר בְּבֶּרְלִין הַבִּירָה
והוא על דרך הפתיחה של מגילת אסתר: "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המֹלך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה. בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה" (אס' א, א-ב(. בפרק זה המחבר מתאר ברוח מגילת אסתר ובחיקוי לשונה את עברו העלוב של היטלר, את עלייתו לגדולה, את גאוותו, את מזימותיו ואת החלתם של חוקי הגזע בארצו. בתוך כך הוא עומד על הקשר הגנטי הישיר של הצורר הנאצי להמן הרשע ולעמלק ומבליט את התשתית הפסיכולוגית המניעה את מעשיו:
מִסְפַּר צָרוֹתָיו הָרַבּוֹת שָׁכח וּמִלִּבּוֹ הֱסִירָן וְנִקְמַת אֲבוֹתָיו הָמָן וַעֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ כִּשְׁמָם זָכַר וְעַל לִבּוֹ חֲרָטָהּ […] אָמַר בְּלִבּוֹ זְקֵנַי נֻוצְּחוּ מִמִּעוּט חָכְמָתָם וַאֲנִי אִישׁ דַּעַת וּמָלֵא תְּבוּנָה עֲצָתִי נְכוֹנָה וּזְרוֹעִי חֲזָקָה וּבָזֶה אכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם.
על ידי הקישור לעמלק ולזרעו המחבר מעצים את הזיקה לפורים עצמו ולשבת "זכור" הקודמת לו.
בדומה לפרק ב שבמגילת אסתר, המחבר פותח את הפרק השני במילים "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלּה", אך המשך דבריו מאזכר את הכתוב המקראי דווקא על דרך הניגוד, שכן במגילת היטלר נאמר: "אחר הדברים האלה כְּשׂוֹךְ חמת המלך…"
המלך…" (אס' ב, א) ואילו במגילה שלפנינו נאמר: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…
וַַַַחֲֲֲֲמָָָָתוֹֹֹֹ עוֹֹֹֹדֶֶֶֶנָָּה יוֹֹֹֹקֶֶֶֶדֶֶֶֶת בְְְְּקִִִִרְְְְבו". בפרק זה המחבר מתאר את השתלטות גרמניה על מדינות אירופה, ואומר:
וַיֹּאמְרוּ שָׂרי הִיטְלֶיר אֵלָיו יִשְׁתַּדֵּל אֲדוֹנֵנוּ לִכְבֹּשׁ עָרִים גְּדוֹלוֹת נֶחְמָדוֹת לְמַרְאֶה. וְיַפְקֵיד אֲדוֹנֵנוּ הַחַיָּילִים שֶׁבְּכָל עָרֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ יְזִינֵם וִיצַוֵּם לִלְכֹּד כָּל עִיר גְּדוֹלָה טוֹבַת מַרְאֶה יָפָה חֲזָקָה וּפוֹרִיָּה וְיוֹסִיפוּהָ עַל מַפַּת גֶּרְמנְיָא".
ההיגד שלפנינו נסמך על הכתוב המקראי "ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה" (אס' ב, ב-ג), ומובלטת בו הקבלה בין גחמותיו של הרודן הנאצי החושק בערים הנאות לתאוות הנשים של המלך אחשורוש.
הפרק השלישי עוסק בהשלטת האידאולוגיה הגרמנית הגזענית-הנאצית ברחבי אירופה, בפעילותם הרצחנית של הנאצים ובהתייצבותן הגלויה של בעלות הברית כנגד גרמניה ובני בריתה. ההיגד הפותח:
אַחַר הַדְּבָרִים האֵלֶּה גִּדַּל המשול [צ"ל: הַמּוֹשֵׁל] הִיטְלֶיר אֶת הִימְלֶיר הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּרים אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל שָׂרֵי הַגֶּיסְטאפּוֹ אֲשֶׁר לו. וְכָל הַנָּאזִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהִימְלֶיר כִּי כֵן צִוָּה הִיטְלֶיר וְהַיּהוּדִים אֵינָם שׁוֹמְעִים בְּקוֹלו
מקביל לנאמר במגילה: "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן… וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן…
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אס' ג, א-ב). מכוח הקבלה המחבר מרמז על העתיד לקרות ליהודים תחת המשטר הנאצי.
הפרק הרביעי מקביל לפרק ד' במגילת אסתר, ועניינו תענית. כצפוי, ההיגד הפותח של הפרק הרביעי מאזכר את הפסוקים הראשונים של פרק ד' במגילת אסתר, אך יש בו שינוי בכיוון התנועה. שכן על מרדכי היהודי נאמר שיצא אל העיר לזעוק בה את זעקתו מול שער הארמון (במרחק ממנו) ואילו במגילת היטלר מסופר שהיהודים בּרחוּ מן ה עיר בזעקות גדולות והתדפקו על שערי בריטניה ואמריקה.
הפרק החמישי מספר על הצטרפות האמריקאים למערכה נגד גרמניה, וההיגד הפותח – "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לַמִּלְחָמָה וַיִּלְבְּשׁוּ הָאָמֵירִיקָאִים נְקָמָה" – בהיותו מיוסד על הכתוב: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" (אס' ה, א), מבטא עצמה ונחישות לקראת העימות עם האויב במקביל לאסתר העוטה מעטה מלכות לקראת התייצבותה הנועזת מול המלך אחשורוש.
הפרק השישי מתמקד בנחיתת הכוח האמריקאים של בעלות הברית בחופי צפון אפריקה, ובהשתלטותו על המושבות הצרפתיות. כפי שנוכל לראות, הפרק משופע בעובדות היסטוריות:
הערת המחבר:
מדובר ב"מבצע לפיד (Operation Torch) שבו נכנסו כוחות הברית למושבות הצרפתיות במטרה להשתלט על אזורים, שמהם יוכלו לבצע מתקפות על גרמניה ועל בנות בריתה בדרום אירופה. הכוח האמריקאי נחת בחופי צפון אפריקה (בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי) ב 8- בנובמבר 1942 . השתלטות הכוח האמריקאי הייתה מהירה – באלג'יריה נכנע הכוח הצרפתי כעבור יומיים, ב 10- בנובמבר, ואילו במרוקו ההשתלטות ארכה שלושה ימים והסתיימה בכניעת הכוח הצרפתי ב 11- בנובמבר.
בַּלַּיְלָה הַהוּא נדְדָה מְנוּחַת הַשַּׁלִּיט רוּזווילְט [ע"ד: בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אס' ו, א] וַיָּבוֹאוּ הָאָמֵירִיקָאִים בִּשְׁמוֹנָה לְנוֹבֵאמְבֶּר וַיִּכָּנְסוּ לֶערִים בְּיוֹם רְבִיעִי אַחַד עָשָׂר לְנוֹבֵאמְבֶּר (מַתְאִיםעִם ב כִּסְלֵו) לַיּהוּדִים הָיְתָה אוֹר[ה] וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן [ ו]יקַר וּבְהַגִּיעַ הַיּוֹם אֲשֶׁר קיו [צ"ל: קִוּוּ] הָאַכְזָרִים לִשְׁלוֹט בַּיּהוּדִים הַיּוֹם אֲשֶׁר נֶהְפך לָנוּ מִ יּגוֹן לְשִׂמְחָה כִּי הָאָמֵירִיקָאִים שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם… וּבְכָל עִיר וָעִיר אֲשֶׁר הָאָמֵירִיקָאִים בָּאִים חֻוקֵּי הַנָּאזִים וְהַפאסִיסְת מְפֵירִים וְהָעַמִּים צֹהֲלִים וּשְׂמֵחִים. וַיִּרְדְּפוּ הָאָמֵירִיקָאִיִּים הַצָּרְפַתִּים וְהַבְּרִיטָאנִים שׂוֹנְאֵיהֶם וַיּוֹצִיאוּם מִחוּץ לְאַפְרִיקָא וַיַּעֲשׂוּ בָּהֶם כִּרְצוֹנָם. וַיִּכְבְּשׁוּ טרִיפּוֹלִי סוּס סְפאקְס קירֻואן וְגאבֶּיס וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה בְּכָל הֶעָרִים. וַיָּבואוּ מִסְפַּר הַהֲרוּגִים כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף וְהָאֲסוּרִים כְּמאָה וַחֲמִישּׁים אֶלֶף וּבַבִּזָּה שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם [השווה:ובבזה לא שלחו את ידם, אס' ט, י; ט, טו]. שׂוֹנְאִים לְאֵין מִסְפָּר הִפִּילוּ וּכְלֵי זַיִן רַב מָצְאוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּשׂוֹנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם וְאִישׁ לא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחַד האליי.– les Alli's = בנות הברית עֲלֵיהֶם
מועדי הפלישה האמריקאית המובאים כאן מדויקים. יתר העובדות נמסרות בדחיסות ללא התייחסות לפרק הזמן שחלף בין הפלישה (בנובמבר 1942 לביטול החוקים המפלים במרוקו ובאלג'יריה -מרס-יוני 1943
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה
סיפור שחרורה של תוניסיה בידי הכוחות בריטיים של בעלות הברית (מאי 1943) עומד במוקד הפרק השביעי והאחרון – עובדה היסטורית זו מצוינת בהיגד הפותח: "בַּחֹדֶש הַשֵּׁנִי הוּא חֹדֶשׁ אִיָּיר בִּשְׁלשָׁה יָמִים בּו [הירשברג אומר – ב 7- במאי (= ב' או ג' באייר), ראה תולדות היהודים ב, עמ' 170]נִכְנְסוּ לְתוּנִיסְיָא וּ בּיזֵירְת". נראה שהמחבר "דילג" על פרקים ז-ח, והסמיך את דבריו על הפסוק הראשון של פרק ט במגילת אסתר (המבשר את סוף המעשה): "ובשנים עשר חֹדש הוא חֹדש אדר בשלושה עשר יום בו הגיע דבר המלך להֵעשות".
לקראת סיום מובאת רשימת קצינים שנעצרו בשל פשעי המלחמה. רשימה זו מוצגת בדמיון לרשימת עשרת בני המן. היגד הסיום של מגילת היטלר גם הוא כתוב בחיקוי מופתי לפסוקי הסיום של מגילת אסתר, הנה כך:
וְכָל מַעֲשֵׂי תָּקְפָּם וּגְבוּרָתָם שֶׁל האליי [=בנות הברית] הֲלא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל כָּל הָעַמִּים. כִּי הָעם הַיּהוּדִי עַם שָׁקֵט וְרוֹדֵף צֶדֶק דּוֹבר טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹרֵשׁ לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם שְׁכֵנָיו.
והשווה: "וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדֻלת מרדכי… הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. כי מרדכי היהודי… דֹרש טוב לעמו ודֹבר שלום לכל זרעו".
חשוב להדגיש שוב, שחיקוי לשון מגילת אסתר וסגנונה ניכר לכל אורך מגילת היטלר ואינו מוגבל להיגדי הפתיחה.
אף על פי שעיקר אחיזתה של המגילה שלפנינו הוא במגילת אסתר, יש בה שיבוצים גם ממקורות אחרים, כגון: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת עָשָׂה", על פי "בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל", תה' ז, טז; "בַּיּוֹם אכלהוּ חרֶב וְקֶרַח בַּלַּיְלָה", על פי "ביום אכלני חרב וקרח בלילה", בר' לא, מ. כמו כן יש בה רימוזים לסיפורים מקראיים אחרים, כמו למשל ההיגד: "לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת גּדֶל כְּבוֹדו וְתִפְאַרְתּו וְאֶת יְקַר גְּדֻלָּתו וְרֹב חכְמָתו וּמִסְפַּר אֲנָשָׁיו", המרמז לסיפור שלמה המלך ומלכת שבא: "ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה… ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו (מל"א י, ד-ה).
"פורים שני" זכר להצלת קהילות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, נקבע ל 11- בנובמבר – מועד זה מצוין הן בהקדמת המחבר והן בסוף המגילה, אך אין מצוין תאריך עברי.
פיוטים ומגילות לזכר נס והצלה מקומיים נכתבו בימינו גם בישראל. עם המפורסמים שבהם נמנים שני פיוטי "מי כמוך" על תשועת ישראל במלחמת ששת הימים (אייר תשכ"ז, יוני 1967 ) – "אלהים ברא ישראל למופת" מאת ר' יוסף משאש (ראה משאש, נר מצוה, עמ' קסט -קעה) ו"אדון חסדך בל יחדל" מאת ר' מסעוד דאנינו (ראה דאנינו, תפארת בחורים). להבדיל מן המקובל, אין מציינים "פורים שני" לזכר תשועה זו.
להלן המגילה עם ההקדמה שבראשה, כפי שהיא מועתקת מתוך: קרופ, מ' (עורך) מגילת היטלר: הוצ' פקסימיליה. ירושלים 2006 . הוספנו על הטקסט הזה ניקוד (כמתבקש בהקדמת המחבר), ומספרנו את הפסוקים להעיד על סימן מניינם: "קוה אל ה'". עוד הוספנו תיקונים והערות, אלה מובאים בסוגריים מרובעים ובשולי הטקסט.
פ' חסין
מגלת היטליר
זְמַן רַב חִפַּשְׂתִּי לִמְצֹא תְּנוּעוֹת כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוּכַל לַהֲגוֹת בִּמְגִלָּה זו לְהַכִּיר עֶרְכָּהּ וְלָדַעַת מִמַּה נִּצַּלְנוּ וּמָה עוֹבֵר עַל אַחֵינוּ הַפְּזוּרִים אַך לַשָּׂוְא יָגַעְתִּי כִּי בְּכָל בָּתֵּי הַדְּפוּס שֶׁל מָארוֹקו אֵין תְּנוּעוֹת. לָכֶם קוֹרְאִים יְקָרִים אֲנִי מַזְהִיר לְקורְאָהּ בְּשׂוֹם לֵב בִּשְׁבִיל שֶׁלא תְּשַׁנּוּ מִבְטָא הָאוֹתיּוֹת וּבָזֶה יִשְׁתַּנֶּה גַּם הַבֵּאוּר. בְּהַרְבֵּה מִלּוֹת יֵשׁ אֵיזֶה אוֹתִיּוֹת יְתֵרוֹת, כָּל זֶה עָשִׂיתִי רַק בִּשְׁבִיל לְהָקֵל קְרִיאָתָהּ. חוֹשֵׁב אֲנִי כִּי חוֹבָה עָלֵינוּ לִקְרוֹא מְגִלָּה זו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּאַחַד עָשָׂר לְנוֹבֵאמְבֶּר ולחג פּוּרִים קָטָן שֶׁאַחֲרֵי שֶׁתִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה נִקְבַּע אוֹת ולְפוּרִים גָּדוֹל. הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לא לִמְגִלַּת הִתּוּלִים וּצְחוֹק תֵּחָשֵׁב כִּי אִם לִמְגִלָּה רְצִינִית מְגִלָּה מַמָּשׁ. כִּי עַל פִּי סִגְנוֹנָהּ יְכוֹלִים אַתּם לְהַכִּיר שֶׁהִיא מֻושְׁפָּעָה מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁלָּנוּ וְלָכֵן צָרִיך לִקְרוֹתָהּ בְּנִגּוּן כְּנִגּוּן מְגִלַּת אֶסְתֵּר.
הֶֶֶֶעָָָָערָָָָה בְּאֶמְצַע הַמְּגִלָּה כָּתוּב "וַיַּרְא הִיטְלֶיר כִּי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו אֵבֶל גָּדוֹל הָיָה לַיּהוּדִים": מֶה הָיָה? מֵת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מֵת אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה מֵת הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל יַעֲקֹב אָשֵׁר אַבְּרָמוֹבִיץ וְעוֹד הַרְבֵּה סוֹפְרִים וַחֲכָמִים מֵתוּ בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה אֲבָל לא זוֹהִי כַּוָּנַת הִיטְלֶיר הָאָרוּר כִּי אִם מָצָאתִי עַל מַה לּסְמוֹך וְסָמַכְתִּי. בְּנֵי הָמָן שֶׁמֵּתוּ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר הַקְּצִינִים שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּאַפְרִיקָא. כַּאֲשֶׁר תַּתְחִילוּ הַקְּרִיאָה וְתִשְׁמְעוּ שְׁמוֹת הָאֲרוּרִים תַּכּוּ וּתְצַוּוּ לִבְנֵיכֶם לְהַרְעִישׁ בָּרַעֲשָׁנִים כְּמו שֶׁעוֹשִׂים בִּקְרִיאַת מגִלַּת אֶסְתֵּר (וּבָזֶה יִמָּחֶה שֵׁם עֲמָלֵק זֶה שֶׁנִּשְׁאַר תַּחַת הַשָּׁמַיִם)
המּחבּר פ' חסין מורה לעברית
- HASSINE, 29, Rue de Safi – CASABLANCA
בָּרוּך אַתָּה אָבִינוּ הַמְּרַחֵם תָּמִיד עָלֵינוּ וּמַכְרִיע אוֹיְבֵינוּ תַּחְתֵּנוּ שֶׁזִּכִּיתָנוּ לִקְרֹא
מְגִלָּה.
אפרים חזן ורחל חיטין –משיח-מגלת היטליר על הנס וההצלה של יהודי צפון אפריקה