מורשת יהדות מרוקו

     תפוצתה ומרכזיותה של שירת רבי דוד בן חסין.

שירת ר׳ דוד בן חסין זכתה לתפוצה עצומה בקרב יהודי מרוקו. אין לך קובץ פיוטים מרוקאי שלא יכלול בתוכו רבים משיריו. קובץ פיוטים ממרוקו שאין בו משיריו בידוע שנעתק קודם להתגלותו של ר׳ דוד בן חסין. שיריו זכו להעתקות שונות עוד בחייו ובכמה מכתבי היד הוא נזכר בברכת החיים, כגון בכתב-יד בית המדרש לרבנים, ניו- יורק 5350, הכולל רבים משיריו, דף 6 ע״ב בכתובת לפיוט ׳אהלל שומר הבטחתו׳ נאמר ׳יסדו רבי דוד ן׳ חסין נר״ו בפדיון נכדו(סעוד)׳ לאמור המעתיק העתיק פיוט זה לפדיון הבן בעוד רבי דוד היה בחיים, שכן הוא מברך אותו נר״ו (=נטריה רחמנה ופרקיה, ה׳ ישמרהו ויחייהו). עוד זאת שהמידע הכלול בכתובת זו, לא נרשם ב׳תהילה לדוד׳, שכן ממרחק השנים בעת עריכת הספר (כנראה, תקמ״א) נראה המידע הזה מיותר. בכתובות אחרות יש מידע מעניין, והן שונות מן הכתובות הערוכות, ומלמדות כי הן הועתקו סמוך לכתיבתן. בכתב־יד הנזכר גם שיר שבח שכתב ר׳ חיים דוד סירירו לכבוד ר׳ דוד בן חסין והוא השיר שנדפס בהקדמה למהדורת אמסטרדם ועד להדפסתו הופץ בכתב-יד.

כתב-יד אחר מאותה ספרייה (ניו-יורק 3097) מכנס את שיריהם של ר׳ דוד בן חסין ור׳ דוד בן עטר. שירי ר׳ דוד בן חסין ערוכים באופן שונה מן הנדפס, למשל הפיוטים במדור ׳מזמרת הארץ׳ שבאים בסדר שונה. אחר כך בא מדור הנקרא כאן ׳כבוד חכמים׳ והוא כולל מפיוטי ׳יקרא דחיי׳ ואף כאן בסדר שונה, ולאחר מכן בא מדור בשם ׳מכתם לדוד׳. עריכה זו יכולה הייתה להיות רק בחיי המשורר, שכן, כאמור, בשנת תקמ״א (1781) כבר היה ספרו ערוך כפי שהוא לפנינו ומוכן למשלוח להדפסה. כתב-יד נוסף המזכיר את ר׳ דוד בן חסין בברכת החיים הוא כתב-יד ניו-יורק 4712, שהוא כתב ידו של רבי אליעזר דילוויה. בכתובת לשיר ׳לדוד שיר ומזמור׳ כותב דילוויה: ׳למשורר המפורסם כהר״ר דוד נ׳ חסין נר״ו׳ וכך גם בשירים אחרים הוא מזכירו בהערכה רבה ומציינו כמשורר ׳הידוע, ׳המפורסם׳ וכיו׳׳ב. שיר שבח לכבוד ר׳ דוד בן חסין כתב, כאמור, גם ר׳ אברהם אלנקאר.בשירי הקינה, שכתב המשורר ר׳ שלמה חלואה על פטירתו, מוצג ר׳ דוד בן חסין כ׳נעים זמירות ישראל׳ והקינות עצמן מדברות על משוררנו בהערצה רבה, ומציגות דמותו כתלמיד חכם.

שירתו של ר׳ דוד בן חסין פרצה אף מעבר לגבולות מרוקו וצפון אפריקה. שירים שונים שלו נמצאים בקובצי הפיוט במזרח, וכמה מהם אף הגיעו לגניזת קהיר. שניים משיריו ׳אוחיל יום יום אשתאה׳, ׳ואערוך מהלל ניבי׳ נעשו נחלתם של כלל עדות המזרח, ואף נדפסו בסידורי תפילה, והשיר הראשון מופיע גם בשני דיוואנים מתימן! פרסומם ותפוצתם של שירים אלה במזרח היו נרחבים עד כי היו שסברו כי השירים והמשורר בני המקום הם. במבוא שכתב רוזאניס לקובץ הפיוטים ׳נעים זמירות ישראל׳ יש תיאור קצר על תולדות המשוררים המיוצגים בקובץ, ועל רבי דוד חסין הוא אומר: ׳דוד בן אהרן בן חסון(!), היה חותם חסין, למשפחת חסון בשלוניק, אחד משיריו הוא בקובץ שירי בגדד׳ (שירים ותשבחות עמוד 51). השיר שרוזאניס מפנה אליו אינו אלא ׳אוחיל יום יום אשתאה׳. שיר אחר של חסין באותו הקובץ הוא הפיוט הנזכר ׳אערך מהלל ניבי׳. אנשי המזרח מורגלים היו בשירים אלה, עד שראו אותם חלק ממורשתם מדורי דורות ולא שיערו כי מוצאם של הפיוטים הללו מצפון-אפריקה הרחוקה ומשם גם מחברם, רבי דוד.

אמת-המידה לפרסומו ותפוצתו של שיר היא העיבודים והחיקויים שנכתבו על-פיו, והשיר ׳אוחיל יום יום׳ משמש דוגמה לכמה וכמה שירים מעניינים. מהם נזכיר שניים, המצויים בקובץ הבקשות של יהודי מרוקו, 'שיר ידידות׳. האחד מספר שבחי רבי עקיבא, ותחילתו: ׳אשירה שיר בחיבה / אני חולת אהבה / האי מרגליתא טבא / תנא רבי עקיבא / אעברה נא ואראה / הארץ הטובה׳. שיר זה, שמחברו אנונימי, בנוי במתכונת שירו של רבי דוד, ואף הרפרין דומה לזה שבשירנו. המשורר האלמוני נטל את רעיון סיפור הצדיקים ושבחיהם והעמיד את שירו על סיפור שבחיו של רבי עקיבא.

השיר השני הוא כמעט חיקוי של שירנו, ופתיחתו זהה לשיר הטברני, אלא שהוא מוקדש לירושלים עיר הקודש. הקרבה בין שני השירים ברורה וגלויה לעין. אף שיר זה מונה את שבחי ירושלים ומציין את קברות הצדיקים ואת המקומות המקודשים שבעיר. האקרוסטיכון בשיר הוא ׳אנכי אליהו חזן חזק/ והוא רבי אליהו חזן איש ירושלים, שיצא בשנת התרל׳׳א בשליחות כולל הספרדים לצפון־אפריקה. בהיותו בטריפולי נתמנה שם לראש־אב-בית-דין, ואף קיבל את מינוי השלטונות לחכם באשי במקום. כך הכיר רבי אליהו את יהדות צפון־אפריקה, השפיע עליה והיה בה לאחת הדמויות המרכזיות. שירו נמצא, כאמור, בקובץ ׳שיר ידידות׳, ונעשה פיוט מוכר ונפוץ מאוד, בעיקר במרוקו.

שיר אחר של ר׳ דוד בן חסין, שאת דוגמתו אנו מוצאים במזרח הוא השיר ׳עת נחלי דמעה׳. הדוגמה של פיוט זה על מיתת נדב ואביהוא נמצאת באופן דומה במנהגי התפילה של יהודי בבל. זהו פיוטו של הרב ששון מרדכי, שנדפס במחזורים הרבים במנהגי בבל, והוא אכן מושר בבתי הכנסת הבבליים לפני הוצאת ספר התורה ביום הכיפורים. הרב ששון חי בשנים תק״ז-תק״ן (1830-1747), כלומר הוא היה בן דור קרוב לרבי דוד חסין. ומעניין אם יש קשר ישיר כלשהו בין שני הפיוטים הללו, העוסקים בנושא דומה ומיועדים לתכלית דומה והדמיון ביניהם רב, אם כי פיוטו של הרב ששון קצר בהרבה מפיוטו של רבי דוד חסין.

הפופולאריות הרבה של הפיוט ׳אוחיל יום יום אשתאה׳, הביאה בעקבותיה גם עיבודים לערבית-יהודית ואף לספרדית-יהודית (לאדינו), ושילובו של השיר במתכונת דו לשונית (מטרה). במתכונת דו־לשונית משולב השיר בטקסט שלא תמיד מתקשר אליו מצד התוכן, כגון בכ״י בן צבי 52 (דפים 27-28), שהשיר משתלב בו עם שיר שבח לר׳ שמעון בר יוחאי בתבנית ה׳מטרוז׳. בדומה לזה משולב השיר כשיר מטרוז בכתב-יד בימד״ל ניו־יורק 8578 (דפים 55א-56ב) ובכתבי-היד: ירושלים 371/6,שוקן 44 אנו מוצאים עיבוד של פיוטנו לספרדית-יהודית.

במאה התשע-עשרה הפכו הפיוטים של ר׳ דוד בן חסין לפופולריים בזכות הרבנים- השליחים מארץ הקודש, כגון הנוסע הדגול רפאל אוחנה, שנולד במכנאס והיה שליח למזרח הרחוק מטעם העיר טבריה, המביא בשנת תקמ׳׳ו (1886) את הפיוטים הללו לסמרקאנד ואחר-כך לתורכסטאן. חלק מהם נדפס בספר פזמונים בכלכותא שבהודו שיצא לאור בשנת תר״ב (1842). ר׳ יוסף משאש מציין, כאמור, את העובדה ש׳אערוך מהלל ניבי׳ מוכר אפילו בין יהודי פולין.

תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד תשנ"ט-אפרים חזן ודוד אליהו(אנדרה) אלבז– תפוצתה ומרכזיותה של שירת רבי דוד בן חסין.עמ' 48

ממשיכי דרכו של ר׳ דוד חסין

על השירה העברית במכנאס ניתן לצטט את המליצה ׳וזרח השמש ובא השמש׳ עד שלא שקעה שמשו של רבי משה בן יעקב אדהאן, מחבר ׳סוכה ולולב לעם סגולה/ זרחה שמשו של רדב״ח שהיה בן עשר בעת פטירתו של רבי משה, ועד שלא שקעה שמשו של ר׳ דוד, זרחה שמשם של ממשיכי דרכו, הלא הם רבי שלמה חלואה בן דורו הצעיר, ורבי יעקב בירדוגו, דור אחריו.

כבר הזכרנו את סדרת הקינות שכתב רבי שלמה על מותו של רדב״ח ואת ההערכה הרבה העולה מהם למשורר ולשירתו. ר׳ שלמה חלואה הוא אמנם משורר מקורי ובעל ייחוד אישי רב אבל בכל זאת השפעתו של רדב״ח ניכרת היטב על שירתו. השפעה זו ניכרת בבירור מתוך שירים שונים ומביטויי שיר על דרך שירת חסין, ואף סידור הדיוואן וחלוקתו לשערים הם על דרך ׳תהילה לדוד׳ כשהוא מציג מבחר דומה של סוגי שיר, וכתובות השיר מלמדות גם על ניסיון חיים דומה של נדודים וחיפוש נדבנים ומקורות פרנסה. רבי יעקב בירדוגו, גיסו הצעיר של רדב״ח, היה בן תשע בעת פטירתו של משוררנו, ושירת רדב״ח שנישאה בפי כול ובהזדמנויות רבות הרשימה את המשורר הצעיר. מנגינותיה ונעימותיה נקלטו היטב באוזניו, ורבים משיריו נכתבו על­פי לחנים נפוצים של שירי רדב״ח כפי שהדבר מצוין בכתובות השונות לשירי ר׳ יעקב בירדוגו. כך למשל השיר ׳ידידי שמחת ששוני׳ כתוב בנועם שירו של רדב״ח ׳אל הר הטוב הזה׳ ובמקרה זה מתקשר גם תוכן שירו של רדב״ח שכן שיר חתונה זה הוקדש לנכדתו של רבי דוד חסין.

דוגמה נוספת נוכל למצוא בשיר ׳אל אלהים עודנו׳ המיועד לסיום מסכת, ואשר נכתב בנועם הפיוט ׳אספר פלאיך׳. סוגי השיר תואמים את סוגי שירתו של רדב׳׳ח ומושפעים מהם. פיוט מעניין, ׳דודי לי בר נקי כפים׳, שכתבו ר׳ יעקב וידידו במשותף כשכל אחד מחבר מחרוזת לסירוגין, מעין דו-שיח שירי, הולך בעקבות שיר דומה שכתב רדב״ח במשותף עם ידידו רבי יעקב אלמליח. שני השירים מלמדים על אווירה חברתית אוהדת לשירה ועל קיומה של תרבות שירה מפותחת. נמצאנו למדים כי שירתו של רדב״ח זכתה להמשכיות ולתפוצה עצומה עוד בחייו, וכי יש משיריו שזכו להתקבל בכלל קהילות המזרח כולן, ואף זכו לעיבודים ולחיקויים ושירתו של משוררנו הגיעה אף לאירופה.

תפוצה זו לא יכלה שלא לצוד את עיניהם של חוקרים שונים ואכן אחד הלחנים של השיר ׳אוחיל יום יום אשתאה׳ נרשם בתווים מוסיקאליים מפורטים בספרו של א״ל פראנקל ׳ירושלימה׳ שיצא לאור בלייפציג 1858. ר׳ דוד בן חסין, שהתפעל כל כך כשראה לראשונה תווי נגינה, שעל-פיהם ניגנה התזמורת בגיברלטר, התפעלות שלימדה אותו כיצד אפשר לשיר על גדולת הבורא באמצעות העיניים, היה, בוודאי, נהנה מאוד לראות את תווי הנגינה של שיר משלו, והיה קורא בהתפעלות ׳ועינינו מאירות כשמש וכירח׳.

מעגל התפילה

מבוא

שירתו של ר^, דוד חסין כוללת אותם סוגים האופייניים לשירה העברית בצפון אפריקה, כפי שהתפתחו מן המאה השש־עשרה ואילך.

בתקופה המאוחרת החלה ׳תזוזה׳ בסוגי השיר. משנסגרו בפני הפיוטים רוב מקומות היעד שבתפילה, משום חשש הפסק בתפילה או משום שמסכת הפיוטים נחתמה, חיפשו להם הפיוטים יעדים, שנראו מותרים לכניסה. בוודאי, אין חידושי הסוגים והשימוש בסוגים מסורתיים מצטמצמים בפיוטי בית הכנסת בלבד, ואת סוגי הפיוטים ניתן לחלק לארבעה מעגלים או מחזורים:

• מעגל התפילה, ובו פיוטים הנכתבים כדי לשרת את עבודת בית-הכנסת. פיוטים אלו מובאים, כאמור, לא בתוך התפילה ממש, אלא בפתיחות ובהפסקות (הפיוטים סביב תפילת נשמת, פיוטים לקריאת התורה וכד׳).
• מעגל השנה, ובו פיוטים הנכתבים לשבתות ולמועדים ומהם, מדרך הטבע, רבים המשתלבים במעגל א ־ מועד מועד ופיוטיו, מאלול עד תשעה באב ועד ט׳׳ו באב.
• מעגל חיי האדם, ובו פיוטים ושירים למאורעות שונים בחיי האדם, מן הלידה ועד המוות, והוא כולל פיוטים להולדת הבן, לפדיון הבן, לבר- מצווה, לחתונה, לצידוק הדין וכדומה.
• מעגל היחיד והחברה, ובו שירים לרגל אירועים שונים בחיי הפרט ובחיי הכלל. שירים היסטוריים, שירים לכבוד מינוי, לרגל מלחמה, לרגל מסע, שירים בשבחי צדיקים וכדומה. כמו כן יש במעגל זה שירים במתכונת שירת החול הספרדית על­פי סוגיה המסורתיים או בשינויים.

בכל המעגלים האלה מתחדשים חידושי תוכן וחידושי צורה מתוך זיקה למסורת השיר הספרדית.

המשוררים המאוחרים לא ראו את עצמם בני חורין להוסיף סוגי פיוט חדשים, משום צניעותם ומשום שכבר נקבעו הפיוטים והפכו לחלק בלתי נפרד מן הסידור הנדפס. ובכל זאת לא ויתרו לגמרי בעניין זה, ופה ושם הם הציעו למתפלל פיוטים למסגרת התפילה, בעיקר רשות לקדיש הפותחת תפילה, לפי שבמקרה זה אין בפיוט המוצע משום הפסק כלשהו; ויש שהציעו פיוטים בתחנות שבשולי התפילה, הפנויות מפיוטים; ולעתים אף הציעו מקבילה לפיוט מפורסם שקנה מקומו בעניין מסוים ובמועד מסוים, והפייטן המאוחר הקביל לו פיוט לעניין אחר ולמועד אחר.

בין מאות פיוטיו של רבי דוד חסין נמצאים פיוטים ליטורגיים אחדים, מהם למסגרת ליטורגית גמישה, כגון הפיוטים שכתב לעצירת גשמים או פיוטי ההודאה על ירידת גשמים, ומהם שמיועדים היו למסגרת התפילה. על ייעודם הליטורגי של פיוטים אלה הודיענו רבי דוד עצמו בכתובות שהקדים לשירתו, כגון הפיוט ׳אל קדוש בצדקה נקדש׳, שהכתובת שבו מכריזה: ׳פיוט ליראו עינינו׳, והוא פיוט המיועד להיאמר לפני לקט פסוקים מיוחדים הנאמרים לפני תפילת עמידה של ערבית במנהגי חוץ לארץ, ומשוררנו הקדים לפסוקים אלה פיוט, בוודאי לתפילות החגיגיות של ערבית במוצאי שבת או בשמחות משפחתיות.

מעצם הניסיון הזה של משורר בן המאה השמונה-עשרה להציע מפיוטיו למסגרת התפילה נוכל ללמוד על גמישות-מה שעדיין נתקיימה, ואולי גם על הביטחון של המשורר בכוח שירתו ובהתקבלותה על הקהל. אמנם אין אנו מכירים מנהג כלשהו המשתמש הלכה למעשה בפיוטים הליטורגיים הללו, אך שימוש בהם אינו מן הנמנע, וכאמור, עצם הניסיון מאלף הוא. מבחר הפיוטים הליטורגיים המוצעים על-ידי רבי דוד מעניין במיוחד, ויש בו כדי להצביע על יחס הציבור לתפילה מסוימת או לרעיון חדש שביקשו להציע לו תיקון פיוטי. עם זאת בולטים הפיוטים בעלי סיומת המתקשרת לתפילת ׳נשמת׳ או אל הקדיש לברכת ׳ישתבח׳, אך הפייטן נמנע מלציין תפילות אלה כיעד לפיוטו. כיוון שכך ומכיוון שלא היו הוכחות חותכות כי אכן שימשו פיוטים מעין אלה בתפילה, ואף אם נאמרו לקראת התפילה המתקשרת אליהם, הרי שרישומה של התפילה על הפיוט אינו בולט חוץ מן הסיום הנראה כמין שריד של מסורת ארוכה ורבת שנים. משום כך לא יכולנו לדון בפיוטים אלה כאן, והם נדונו במסגרת היעד הבולטת והמוצהרת על-ידי המשורר.

תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד תשנ"ט-אפרים חזן ודוד אליהו(אנדרה) אלבז– תפוצתה ומרכזיותה של שירת רבי דוד בן חסין.עמ' 52

בקשות

השירה העברית בימי הביניים מכירה שני סוגים של ׳בקשה׳. האחד מציין יצירות מקיפות בפרוזה חרוזה ובמליצה נשגבת ועיקרו תפילה אישית, כגון הבקשות שכתב רבי סעדיה גאון בלשון מקראית צחה וכגון ׳כתר מלכות׳ לרשב״ג. סוג אחר של בקשות מציין שיר קודש הכתוב בחרוז מבריח ובמשקל כמותי, והוא סוג מוגדר בפיוטי הסליחות, שבהם הדובר מבקש מן הקב״ה כי יראה בדלותו ולא ידינהו כפי חטאיו, אלא יסייע בידו לשוב.

בשימוש המאוחר הסוג קשה להגדרה, והוא כולל בתכניו גם נושאים לאומיים וגם נושאי פרט, ואף צורותיו מגוונות. בעיקרו של דבר מציין השם ׳בקשה׳ בפיוט המאוחר, פיוט הבא קודם לתפילה, ולפיכך יש בו מענייני מסגרת־התפילה והבקשה ויותר מכך – הכנה לתפילה.

הבקשות, פיוטי ההכנה לתפילה, צמחו על רקע מנהגי הקבלה באמירת תיקון חצות לאחר אמירת פרקי התיקון וקינות החורבן הנלווים אליו. הן עסקו בלימוד תורה, באמירת פיוטי שבת ובבקשה לקב״ה.

יסוד זה של אמירת פיוטים פיתח לו מסורת לעצמו וכך נוצרו קבוצות של מזמרים ושרים (מעוררי שחר) שהיו משכימים קודם לתפילה, ואומרים שירי שבח ובקשה. כמעט כל סידור בנוסח הספרדים ועדות המזרח פותח במערכת של פיוטים שכותרתה ׳בקשות׳, ומכאן נתגלגל מנהג ׳הבקשות׳ של שבתות החורף, מנהג הקיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

הבקשות של נג׳ארה קלטו תכנים שונים, בעיקר מאופיין של הרשויות, כלומר ההכנה לתפילה. בקשות יעב׳׳ץ באות בראש קובץ שיריו, וכבר זכו לעיון מאת ב׳ בר-תקוה. יעב״ץ הדגיש את יסוד ההכנה לתפילה ומסגרת התפילה ובעיקר את היסוד הלאומי בפיוטים כ׳יוצרי, שעה עבד דופק דלתיך׳ ו־׳אלהי, נא דלתיך בשקדי / פתח לי שערי רצון, ידידי׳. הדובר, שבראשית הפיוט מייצג את הפרט לובש יותר ויותר דמות של כלל ישראל לקראת סוף השיר. כפי שהראה בר-תקוה הולך יעב״ץ בעקבות רשב׳׳ג הן מצד המשקל והן מצד מוטיבים שונים ואף שילב לשונות משירתו. ואולם, יעב״ץ שונה מרשב״ג בכך שהוא משלב את שירת הפרט בשירה הלאומית וקושר ביניהן ובשירת רשב״ג אין ׳רשות׳ אחת נוגעת בחברתה. הזיקה בין בקשות יעב״ץ לרשויות רשב׳׳ג יש בה כדי להוכיח שהבקשות נכתבו כמעין רשויות שקודמות לתפילה.

שתי בקשות יש במדור ׳מזמור לדוד׳ בראש ׳תהלה לדוד/ והן ממשיכות את המסורת שראינו קודם. פתיחתה של הבקשה הראשונה ׳אבוא ביתך אל ברוב חסדך / אשתחוה אל היכל קדשך׳ היא שיבוץ של הפסוק (תה׳ ה_׳ ח), הנאמר עם הכניסה לבית הכנסת. הבקשה השנייה ׳אל אלוהים ה״ אף מעמידה מילות קבע ׳אחלה פניו׳ לפני כל מחרוזת ומחרוזת. רדב״ח משלב את הנושא הלאומי בסוף השירים. בשיר עצמו הוא מפתח בהרחבה יסודות של שירת הפרט: היחיד מעיר את השחר, מתגבר על יצרו ומגיע אל בית הכנסת מתוך אהבה ודבקות. ברגע זה של התרוממות מבקש היחיד כי האל יסייע לו במלחמת היצר ובמאבק היומיומי ויסלח לו על רגעי השפל של כישלון וחטא. וברגע זה הוא מוצא לנכון להתוודות:

דבקה לעפר נפשי בזכרי

את אשר הלכתי אחרי יצרי

איך אוכל, יוצרי / לבוא עדיך

ואני היום אנה אני בא

לא תורה לא מצוה לא מדה טובה

אכן קרובה / ישועתך

והדובר מתנצל שוב ושוב כי היצר הוא הגורם לחטאיו:

נפשי לעבדו בקשה

מי מעכב שאור שבעיסה

ומלכות קשה / דינא דמלכותא דינא

היצר הרע ומידת הדין הם בעוכריו ועל כך הוא מתוודה ומתנצל ומבקש. בבקשה השנייה מודגש תפקידו כשליח ציבור ׳אשר בקהל עם אשיר עוזו בלחשון׳ ומודגשת חשיבות התפילה בציבור שהשכינה שורה בתוכו ועם בקשת הסליחה באה הבקשה לגאולת כלל ישראל. כמו יעב״ץ יודע גם רדב׳׳ח לשלב בין ענייני הפרט לבקשה הלאומית, וכך הוא אומר:

אחלה פניו בעניי יביט, יראה

כל יום אשבר חוכה מחריש משתאה

יגע נלאה מפני חרב היונה

הקורא רואה כאן גם את הדובר כפרט המצפה לקב׳׳ה בצימאון ובכמיהה, כפי שמובע בבקשות, והחושש מפני החטא ומפגעי הגורל, אך אינו יכול שלא לראות את כנסת ישראל המצפה לגאולתה.

פיוטים ל׳ה׳ מלן׳

הביטוי ׳ה׳ מלך׳ מציין את האמירה ׳ה׳ מלך, ה׳ מלך_׳ ה׳ ימלוך לעולם ועד׳ הנאמרת בראשית פסוקי דזמרה לפני אמירת ׳ברוך שאמר/ אמירה זו, המכריזה על מלכות הנצח של האל בעולמו, נאמרת ברגש ובדבקות בדומה לקריאת שמע ולהכרזת ׳קדוש, קדוש, קדוש׳ שבקדושה, וכמה מפיוטי הסליחות לחודש אלול ולימים נוראים בנויים על פיה. ההכרזה ׳ה׳ מלך׳ הייתה מעין פתיחה לתפילה ה׳רשמית׳, שכן תפילת השחר נאמרת כהקדמה לתפילה. כיוון שכך, נאמרה הקריאה ׳ה׳ מלך׳ בשבתות ובימים טובים בחגיגיות מיוחדת ובלחנים נאים, וכיוון שהיא סמוכה ל׳ברוך שאמר׳, הברכה הפותחת את פסוקי דזמרה, ומכיוון ש׳ברוך שאמר׳ הפכה, לפחות בעבר, תחנה ליטורגית שהקדימו לה פיוט, מצא רבי דוד חסין מקום לעטר גם את ׳ה׳ מלך׳ בפיוט.

דוגמה לכך אפשר למצוא באחד הפיוטים הראשונים שכתב ר׳ דוד חסין והוא ׳לשמוע רנה ותחנה׳. על ייעודו אומר הפייטן עצמו: ׳שיר יסדתיו לאמרו בשבת ויום טוב קודם ה׳ מלך׳. הפיוט בנוי בטורים מרובעים, והצלעית הרביעית היא שיבוץ מקראי המסיים במלה ׳מלך׳. נמצא שההכרזה על מלכות ה׳ מרכז היא לשיר כולו. עוד משולבים בשיר מעניין התחלת התפילה ובקשה לקבלתה, מעניין הגאולה ובקשתה ומנושאי השבת. מוטיב התחלת התפילה שבשיר מקביל באופן בולט לפיוטי ה׳בקשות׳ שחיבר רבי יעקב אבן צור, המוגדרים כפיוטים ׳לדפיקת שערים׳. פיוטים אלה מושפעים מאוד מפיוטי הרשויות של רשב׳׳ג, כפי שהראה ב׳ בר-תקוה, ואין פלא בכך, שכן הרשויות של רשב״ג קבועות היו במסגרת הפיוטית הליטורגית של מנהגי התפילה בצפון אפריקה. הקשר בין הפיוט לתפילת היעד בולט בשיר לא רק מצד התוכן אלא אף בהזכרה מפורשת של פסוקי דזמרה (טור 7) ובהכרזה אל הקהל ׳אמרו נא: ה׳ מלך׳ (טור 11). פיוט זה השתלב, כאמור, במסגרת הפיוטים סביב תפילת נשמת, שנתגבשה בפייטנות בצפון־אפריקה; פיוטים שנתחדשו במרכז זה נצטרפו לפיוטים קדומים יותר בסביבי תפילות ברוך שאמר ונשמת כל חי, וקבעו מעין מערכת חדשה של פיוטים המתקשרים למעגל אחד.

פיוט אחר המיועד להיאמר לפני ׳ה׳ מלך׳ הוא הפיוט ׳לריב נצב ה״. פיוט זה מוגדר כתחינה לימים נוראים, לראש השנה וליום הכיפורים, לאומרה קודם ׳ה׳ מלך׳, ונראה כי יועדה בעיקר לראש השנה. ברור מאליו, כי הכרזה זו על ׳מלכות ה״ מתאימה מאין כמוה לפיוט לראש השנה, שבו מתגלה מלכות ה׳. ואכן, הפיוט עוסק בענייני דיומא: היצורים כולם עוברים ׳כבני מרון׳ ׳בסקירה אחת נסקרים׳ ׳ביום זה נפתחים שלושה ספרים׳ ועם זה בטוחים אנו, כי ה׳ יקבל תשובתנו, ישמע קול השופר ויזכור ברית יצחק וזכות אבות. הפיוט בנוי ממחרוזת פתיחה ועוד שש מחרוזות והוא מדגיש את מלכות ה׳ והשורש ׳מלך׳ חוזר ונשנה במחרוזת השיר. הרפרין ׳אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים׳ משקף את תוכן השיר.

תהלה לדוד –הוצ' אורות המגרב- לוד תשנ"ט-אפרים חזן ודוד אליהו(אנדרה) אלבז– תפוצתה ומרכזיותה של שירת רבי דוד בן חסין-עמ' 56