דמנאת העיר-א. בשן-השגריר של בריטניה ניסה להצדיק את התנהגו המאורים.
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן
מתוך חוברות הברית בעריכת מר אשר כנפו
השגריר של בריטניה ניסה להצדיק את התנהגו המאורים.
התיאור הנ"ל הוא רק מבחר מהאירועים בדמנאת. רצח התעללות, שחיטת תינוקות ואלה מקרים שג'והן דרומונד האי ניסה כבר בעבר להצדיק. לפי ידיעה אחרונה, הוא ניסה להצדיק את התנהגותם על רקע העובדה שיהודים מלווים בריבית. האם החוק אינו יכול לאסור הלוואה בריבית ?
האם הלקאת זקנים עד מוות, ניקור עיני אנשים, אונס נשים, התעללות בילדים, שחיטת תינוקות לעיני אמותיהם. האם כל זה מחויב המציאות, כדי למנוע מיהודים לקחת ריבית גבוהה ?. הניסיון להצדיק מעשים בלתי אנושיים בגלל האשמה שכמה יהודים, ואפילו רבים מהם מלווים בריבית, היא מביישת אנגלים הגונים.
ומעלה את השאלה האם אין לאנגליה נציגים שהם יותר נאורים מאשר המאורים בעצמם. אין תועלת בפנייה לממשלה שלנו באנגליה כי היא תפעל בהתאם לדיווחים של סיר דרומונד האי.
אנגלים נוטים לרחמנות, כמו שבא לידי ביטוי בפרעות ברוסיה בשנת 1881. הם מגלים סימפטיה לבני אדם מדוכאים וקורבנות של אכזריות. יש לדווח על אירועי דמנאת ומעשי הזוועה במרוקו לפי האמת. יש להשמיע " הזוועות של דמנאת " באוזני האנגלים, כמו שאנו שומעים אותם, כדי להפסיק את מעשיו הברוטאליים של חג' ג'ילאלי.
כל מעשה הזוועה הנזכרים לעיל צריכים להיות נגד עיניהם של יהודי אנגליה לא רק בעת שתיית תה של ארוחת בוקר. איך היו מרגישים לו היו מחללים את נשותיהם ובנותיהם ? זקניהם מולקים עד מוות, צעיריהם נאסרים ותינוקותיהם נרצחים. עליהם להרגיש כאילו כל האירועים האלה מתרחשים לנגד עיניהם, וקרוביהם הם הקורבנות.
דו"ח של כל ישאל חברים על מצבם של יהודי דמנאת.
בדו"ח של כל ישראל חברים לחודש אוקטובר 1884 פורסמו ידיעות מפורטות על היחס השלילי של המושל כלפי היהודים בדמנאת, והצעדים שננקטו בטנג'יר למען הקהילה. מצבם של המסכנים לא השתנה לטובה. נציגי הקהילה השוהים בטנג'יר כבר מספר חודשים, במטרה להעביר את תלונותיהם לסולטאן עוד לא זכו להתקבל לראיון, למרות הפצרותיהם.
תשובת הווזיר כי ישובו לבתיהם בשלום, ושקאיד יתלווה אליהם, והוא ימסור למושל של דמנאת את הוראות הסולטאן, ואת ההצהרה לטובת היהודים, כפי שפורסמה. ידוע לחברי המשלחת שעל מנת להפסיק את הרדיפות ממנה סובלים יהודי דמנאת זה מספר שנים, אין בצעדים האלה כל תועלת.
ראי הקהילה הציגו בפני לאחרונה ובפני הקאיד רת הט'היר שהושג על ידי משה מונטיפיורי לטובת היהודים. כל זה לא הועיל, והקאיד כלא אותם למשך שלושה חודשים., ממנו שוחררו רק לאחר תשלום כופר של יותר מעשרים אלף פראנקים. נציגיהם של יהודי דמנאת בטנג'יר משוכנעים שכל עוד הקאיד הנוכחי מכהן – צפוי להם מוות בטוח לאחר שובם לבתיהם.
הנציגים רוצים להתקבל אצל הסולטאן בפאס – אך לשווא.
היות והסולטאן ושריו נסעו לפאס, שלוחי דמנאת פנו לעיר פאס, ובכל פעם שהגישו לווזיר הגדול להתקבל לראיון, ציווה לסלקם. החיילים השומרים העבירו פקודת הווזיר תוך השמעת קללות ומכות באלות. בינתיים רודה הקאיד במשפחות של נציגי הקהילה ובשאר היהודים באכזריות גוברת והולכת.
הפסקת השמירה בלילות בדמנאת.
במכתבים שנשלחו מדמנאת ופורסמו בכתב עת Reveil du Maroc בתאריכים 22 ו – 29 באוקטובר נאמר, כי הקאיד קרא לאחרונה את ראשי הקהילה להופיע בפניו והודיע להם, כי על צו הסולטאן תפסק שמירת הלילה במללאח.
התוצאנ היא חשיפת האוכלוסייה יההודית לביזוי ולאלימות מצד המוסלמים. ואומנם לא איחרו תופעות אלה לבוא. מוסלמים פרצו למללאח, היכו יהודים במקלות. גרמו להם להרס בבתים, שדדו חנויות, פגעו, אנסו והרגו נשים, ללא חשש מענישה.
מקלט במקום קדוש
חלק מיהודי המקום ברח וחיפש מקלט במקום קדוש למוסלמים. מוסלמים ניסו לאלץ אותם לצאת מהתחום המקודש. הרסו גגות של בקתות שיהודים מסכנים אלה הקימו לעצמם סביב ביתו של ראש הווקף. יהודים שלט מצאו שם מקלט שוטטו בשדות.
בתי כנסת ריקים.
חמישה בתי כנסת של דמנאת ריקים, ולא ניתן לאסוף עשרה גברים לעריכת מניין לתפילה. תכולתם של הבתים בהם גרו יהודים שעזבו – נשדדו, והבתים נהרסו על פי פקודת המושל. הוא קרא למוסלמים שחייבים כסף ליהודים, וחייב אותם לשלם לו את החוב.
בחג הושענא רבה ניסה הקאיד להכריח נוטריונים יהודים לכתוב הצהרה לפיה כל התלונות שעלו נגדו על ידי יהודים בטלות. כעשרה נוטריונים שסירבו לחבר הצהרה כוזבת כזאת, נכלאו בצינוק. אחרים שחששו לגורלם בראותם את אשר קרה לחבריהם, נענו לדרישת המושל, וכתבו כל מה שציווה אותם, וחתמו בשמם.
אבל לפני שהתייצבו בפני הקאיד, הצהירו באוזניהם של נציגי הקהילה, כי מחשש לעינויים הצפויים להם המקרה שיסרבו למלא אחרי הוראות המושל – הם נכנעו ומסרו את הודעתם כי כל מסמך שנכתב על ידם במטרה להצדיק את המושל וללמד עליו סנגוריה – בטל ומובטל.
פניות של קהילת טנג'יר ונציגים דיפלומטיים.
ההנהגה של קהילת טנג'יר וכן נציגיהן הדיפלומטיים של מדינות אירופה ניסו בפניות רשמיות לבוא לעזרת היהודים האומללים של דמנאת אבל ללא הצלחה.