רבי אברהם ב״ר מרדכי הלוי

הגאון המופלא רבנו אברהם הלוי זצוק״ל נולד בארץ מצרים בשנת הת״י [1650], מילא כסא אביו ברבנות במצרים כרב וכאב״ד עם אותם הדיינים שהיו עם אביו. וכאשר זרחה לו השמש, היה מעשירי הארץ, תורה וגדולה במקום אחד, כמו שכתב גאון עוזינו החיד״א ז״ל בשם הגדולים. בין שנת תמ״ו לתמ״ט מת עליו בנו יחידו המוכשר, בגיל חמש עשרה שנה. פטירתו זעזעה אותו, כמו שמתאר בהרחבה את צערו בתשובה אבן העזר כלל ג׳ סימן ח׳ ובחושן משפט כלל ה׳ סימן די. ובהקדמתו לספר גינת ורדים מתנה את הצרות הרבות אשר עדו עליו, ואת צערו על מיתת בנו וגם על מיתת בתו בת השתים עשרה.

יחד עם סדור תשובותיו לכל מי שפונה אליו, הוציא לאור בשנת התנ״ז ספר ׳דרכי נעם׳ לרב אבה״ו, ובסופו צירף את קונטרסו ״מלחמת מצוה״, אשר עורר ויכוח הלכתי גדול בין גאוני דורו וגם בדורות שלאחריו ממזרח וממערב [ביו השאר שו״ת פנים מאירות סימן ז, ספר סדרי טהרה על שולחן ערוך יו״ד סימן קצ״ד אות כ״ו]. ספרו גינת ורדים על ד׳ חלקי שולחן ערוך אשר הוא עצמו הכינו וסדרו יצא לאור כשש שנים לאחר פטירתו.

דרך למודו ז״ל היה שלא תקע עצמו בדבר הלכה ועמד על דעתו, אלא השתדל לשמוע דעת חכמי דורו, וכדרך של רב אבה״ו ז״ל, כמו שכתב בהקדמתו לשו״ת דרכי נועם: ״את זה הדרך בחרתי שלא לתקוע עצמי בדבר הלכה אבל אשא ואתן בשקלא וטריא עם רוב התלמיד חכמים המעיינים הנמצאים אתנו, אם יכשר בעיניהם מה שכתבתי באותה הלכה ובאותו ספק, ואם המצא ימצא איזה דוחק בדברי אניף ידי עליו ואעמיק בעיוני כיד ה׳ הטובה עלי, וזה דרכי כל הימים בכל מה שכתבתי מנעורי עד עתה, ולא סמכתי על דעתי כי אם אחר הסכמת המעיינים מקשיבים לקולי, כי כל כוונתי לשם שמים לבאר וללבן הלכה על בוריה, ולכן קראתי שם ספר זה אמרי נועם, כי גלוי לפניו ית׳ שלא לשום קנטור ולא לשום נצוח אלא דרך נעימות״ וכוי ע״כ. וברא כרעא דאביו כן היה דרכו, כמו שיראה המעיין ברוב תשובותיו עם גאוני דורו אתם נשא ונתן, וכמו שכתב מוהר״ר יוסף תלוי בהקדמתו, וזה לשונו: ״אצל גדולתו אתה מוצא ענותנותו, כי לא היה רוצה לסמוך על דעתו, ורוב פסקיו היה מוסר לחקרי לב אשר אתו״, ע״כ. ואף חזר בו מסברתו כאשר נוכח בצדקת דבריו של המשיג, כמו שהוא כותב בחלק אבן העזר כלל ד׳ סימן כ״ח, וזה לשונו: ״ואפריון נמטייה ליה למר נר״ו וברכות לראש צדיק שהחזירני :!טעותי… וכבר העברנו הקולמוס עליהם עד תומם״, ע״כ. וכן כותב :הקדמתו, וזה לשונו: ובעת דברי ושגיתי, לא בושתי ולא נכלמתי, ׳מרוק פני לא הסתרתי, ע״כ. לעיתים שפך חמתו בויכוחים חריפים, ׳השבית גאון עזים, במליצות וחרוזים, ולפעמים, היה ברצונו להתרחק מעניינים קשים ונלוזים. ולגודל אהבת השלום כתב באורח חיים כלל א׳ סוף סימן כ׳׳ב, יזה לשונו: ״אך מפני גודל חיבת השלום ראוי לוותר בדברים אלו ׳פעמים שאתה מתעלם אפילו בספק ברכה לבטלה, ששמו יתברך ::לתק במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, כ״ש בעניני דבור דיש לחוש שיתפשט המחלוקת ביניהם. והרוצה להעמיד האמת ־:עתו לשמים ישמיע דבריו בנחת קודם מעשה או אחר מעשה כדי שיתקבלו דבריו״. רבני דורו שבחוהו וקלסוהו עד מאוד וכמ״ש מהר״מ גלאנטי ז״ל בזה הלשון ״הגם דכל רז לא אניס ליה, מדעת קונו יש בו להימלך, ומיראי הוראה הוא… וידעתי כי מרוב צאתו במילי דאסורא נטה להחמיר. כי כל רז לא אניס ליה וירבו כמותו בישראל, וצאצאינו יהיו כמותו בתורה וביראה״, ראה באבן העזר כלל ג׳ סימן י׳ י״א. עם עול הצבור שהיה מוטל על צוארו, הכניס עצמו בכוחא דהתירא, להתיר החרם מעל ההוגה בספר פרי חדש שעשה בזמנו רעש גדול בין הרבנים והלמדנים. וראה אורח חיים כלל ג׳ סימן כ״ב על תיקון העירוב במצרים, והויכוח הנוקב עם תלמידו רבי ישועה שבאבו שם כלל כ״ג, וראה עוד אורח חיים כלל ב׳ סימן ט״ז ע״ע אמונת הגלגול באורך. רבי אברהם נפטר במצרים בשנת תס״ד [1704] לערך.

ואלו הם חיבוריו:

א]. ״קונטרס מלחמת מצוה״ – בעניני מילה, וינציאה, תנ״ח.

ב].        ״שו״ת גנת ורדים״ – בד׳ חלקי שו״ע, תע״ז.

ג].         ״יאיר נתיב״ – בעניני גיטין, קושטא, תע״ח.

ד]. ״גן המלך״ – פסקים וחידושים קצרים. קושטא, תע״ז.

ה]. חיבורים נוספים נותרו בכ״י ואינם ידועים. ״קול אלהים״, ״קול ששון״. ״קול שמחה״, קול נהי״ ״קול המון״. חידושי כתובות.

התולדות מתוך שו״ת ״גינת ורדים", ח״א, במבוא

רבי אברהם ב״ר מרדכי פאריעול מאוויניון

מחכמי איטליה. סופר, מעתיק, מחבר ומוסיקאי. נולד באוויניין בשנת ה׳רי״א [1451] ונפטר בפיררה בשנת ה׳רפ״ה [1525]. בשנת ה׳ר״ס [1500] חיבר א]. ״פרחי שושנים״ – פירוש לתורה, ב]. ׳מגן אברהם״ – ויכוחים בנושא הדת. ג]. ״אורחות עולם״ – תיאור גלילות הארץ, שתירגם ללאטינית.

רבי אברהם ב״ר משה

תלמיד מובהק לרבינו שלמה בן אדרת [הרשב״א] כנראה שהשיב בפקודת חכם על שאלת ה״ר יצחק ממאראקיא וחתם בשמו בחליו אשר מת בו, וה״ר יהודה בן הרב קיים דבריו שהם דברי אביו ומובאת בתשובת הרשב״א מיוחסות להרמב״ן סימן קמ״ח, ושאל גם מן הרא״ש והשיב לו בקוראו אחי כמובא בתשובותיו כלל ס״ח סימן כ״א ורמז עוד לתשובתו לו שם סימן כ״ז ומשמע קצת שם שהיה נקרא ה״ר אברהם אפרים.

אור החיים, כערכו

רבי אברהם ב״ר משה אבוקארא

מחכמי ורבני תונס, היה בזמן הגאון הגדול רבי אברהם חג׳אג׳ ז״ל וחיבר ספר על הספקות הנקרא בשם בן אברהם ספר יקר וחשוב [והוא היה מחכמי ק״ק פורטוגיזיס. ואמה״ג זצ״ל ראה בספריה המפוארת בבית הכנסת רבי הלל זיע״א אשר לעדת הפורטוגיזיס בתונס ספר בן אברהם מכ״י המחבר, וכעת בית הכנסת נסגר והספריה עברה למשרד הרבנות הראשית בתונס. נאמ״ן ס״ט].

אנשי השם, עמוד ט

רבי אברהם ב״ר משה גלאנטי [השני]

נודע בשם רבי אברהם גלאנטי השני, בנו של המוסמך רבי משה גאלנטי הזקן, בן אחיו של רבי אברהם גלאנטי הראשון, דודו של רבי משה ב״ר יונתן גלאנטי. בצעירותו שלחוהו הוריו לשלוניקי ללמוד תורה מפיו של הגאון רבי אברהם מוטל. אחרי נשואיו השתקע שם והיה לאחד מרבני העיר.

היה שליח ירושלם בשנת תמ״ה [1685]. באותה שנה היה בקשטוריה והשכין שלום בין גביר העיר, רבי משה הכהן, שבביתו התאכסן, לבין אשתו לידשיה ובענין זה הגיע לידנו שטר הפשרה [ב״פרח מטה אהרן״ ת״ב סימן קו]. בשליחותו זו היה גם בלארסו שביון וגם בשלוניקי, בה שמע מפיו רבי חיים משה אמאריליו פירוש על המאמר "כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה מחמתה״ [״יד משה״ לרח״מ אמאריליו דף קס״ד ע״ב].

בשנת תנ״ב שהה בצידון לרגל שליחותו, וחתם שם על גביית עדות בענין עגונה [״גינת ורדים״ אהע״ז כלל ג]. בשובו משליחותו נתקבל כרב ומנהיג בצפת, ושימש בכהונה זו שלש שנים, אך אחרי שפרצו מריבות בעיר, עזבה והלך לדמשק, בה נפטר בשנה תנ״ו [1696]. יהודי המזרח בארץ ישראל; סמכרי; קורא הדורות

רבי אברהם ג״ר משה גלאנטי [השני]

מרבני דמשק. היה מקובל מופלא. חיבר ספר שו״ת בקבלה וחלקו נדפס בתוך ספר ״ברכת אליהו״ לגה״ק רבי אליהו מני זצ״ל. חלק ב׳ של הספר של רבי אברהם הוא הגהות שלו על ספר ״שמן ששון״ [פרסייאדו], ההגהות נמצאים עדיין בכתב יד בישיבת פורת יוסף בירושלים.

רבי אברהם ב״ר משה די בוטון

מגדולי חכמי ורבני טורקיה. נולד בסלוניקי בשנת ה׳ש״ה [1545] ונפטר שם במגיפה הגדולה בשנת ה׳שמ״ח [1588]. נתפרסם בחיבורו הגדול ״לחם משנה״ – ביאור על הרמב״ם. מאז יצא לאור הספר ״לחם משנה״ הוא נלווה כמעט לכל מהדורות הרמב״ם. למד אצל הרשד״ם [רבי שמואל די מדינה] ביחד עם חברו, רבי מרדכי קלעי. כשעמד בכתיבת הלכות תפילה, הגיעו לידו ספרו של מרן יוסף קארו, ״כסף משנה״ – ביאור על הרמב״ם ובו כמה חידושים דומים לשלו, ואז כתב: ״היום ה׳ באדר שנת ה׳של״ה הגיע לידי פירוש הרב הגדול מורי״ק וכו׳ ומכאן והלאה לא אכתוב אלא הדבר המחודש אשר לי״. כן חיבר חידושים לש״ס – "מהררי נמרים״. כמה מתשובותיו הובאו בקצבי שו׳׳ת של חכמי דורו.

תולדות עם ישראל, כערכו

רבי אברהם ב״ר משה הכהן הספרדי

מן העיר קואינקה שבספרד. נולד בספרד בשנת ו״י או רי״א [1450-1451]. עם הגירוש הגיע לאיטליה. בשנת רס״ד בערך התיישב בבולניה, היה לרב הקהל ונודע לאחד מגדולי הפוסקים בזמנו^. עמד לימין רבי בינדיט במלחמתו ברבי אברהם מינץ. רבי בינדיט השיב לו בחריפות על שעלב ברבי אהרן הכהן. גם רבי אהרן הכהן עצמו השיב לו עזות על שהעז לפגום בו ובמשפחתו וכתב: ׳ולאשר אמרת כי ממריבי כהן אני. בית אבי היה מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים… מהם מתו בקדושה ורבים נקברו בחיים לקדושת השם, ובנות הרב רבי יחיאל ז״ל בן הרא״ש ז״ל נשאו לקרובי… ונודע היה בית אבי ומשפחתי בכל גליל ספרד, כי כהני קואינקא ווברא קדושים היו, מקדישי שם שמים ברבים, מכבדי התורה, אנשי מעשה… וזה לי ט״ו שנה בבולונייא לא ימצא איש עלי באמת שמע מפי דבר בלתי הגון נגדו״.׳^.

רבי בנימין ב״ר מתתיה בע״ס ״בנימין זאב״ ביקש קרבתו, מסר לו כמה מפסקיו כדי שיסכים עליהם^, ורבי אברהם הכהן סמך ידו עליהם.

מכוא לספר"מימי! זאב״, עמוד פו

רבי אברהם ב״ר משה כלפון הכהן

מחשובי רבני ג׳רבה, רבי אברהם חי בשנים התמ״ח-התוצ״א [1931-1898], הוא בנו בכורו של הגאון העצום רבי משה כלפון הכהן זצוק״ל, נודע כבר באביב ימיו כתלמיד חריף ושקדן, ורבים ניבאו לו גדולות. הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ״ל היה עמיתו המובהק בתורה ולמדו הרבה ביחד, וכבר בילדותו היה נלחם במלחמתה של תורה עם חכמי דורו. הקפיד מאוד על לימוד המוסר יום ביומו, והיה זהיר מאוד בקיום המצוות בקפידא. לא הסתכל מחוץ לד׳ אמותיו ועיניו תמיד היו למסה ולבו למעלה. העמיד תלמידים גדולי תורה והרביץ תורה במשך שנים רבות, וממש זכה לכתר תורה נפסר צעיר לימים בן ל״ג שנים בשנת תרצ״א [1931]. רבי אברהם נתפרסם בכל רחבי תוניסיה כחכם הבקי בכל מקצועות התורה. משום כך נהגו חכמים להריץ אליו את שאלותיהם וביקשו את הכרעתו. הוא גם נודע כמורה ומחנך מעולה וכאיש נעים

הליכות, עת הרביץ תורה ב״ישיבת רבי יצחק חורי״. אלו הם חיבוריו:

א]. ״ברכת אברהם״ – שיסה רחבה בעומק העיון ויושר הסברא על מסכת ברכות נדפס בג׳רבא תרצ״א. ב]. ״ברכת אברהם״ – שיטה רחבה על מסכת חולין, ישראל תשמ״ב. ג]. שלחן ערוך קטן, כעין קיצור שולחן ערוך הכולל דינים נחוצים ביותר, ג׳רבא תשכ״ו. ד]. ״תורה וחיים״ ספר מקיף דינים ומוסרים, ונלוה אליו ספר ״משוש חתן״ דיני נדה ונישואין. ה]. ״בית אברהם״ – ב״ח, ספר גדול ומקיף על הלכות תערובות נדפס תשל״ה-תשל״ח. ו]. ״ברית אברהם״, כללי הפסק והוראה, ג׳רבא תשי״א. ז]. ״ברכת אברהם״ חלק ג׳ וחלק ד׳ על הש״ס סדר זמ״ן וסדר נק״ט, עדיין בכתב יד. ח]. יש עוד כתבי

יד בתחומים שונים.

תולדות ישראל, גדולי רמי טוניסיה ולוב, חוכרת ח. תשמ״ו

רבי אברהם ב״ר משה ערוסי

נולד בכוכבאן שבמרכז תימן בשנת תרל״ח [1878], למד תורה מפי רבי יחיא חמדי זצ״ל, עסק רבות בלימוד התורה והוסמך לרבנות ולדיינות בבית הדין שבצנעא. והיה בקי בחכמות כלליות, בשנת תרפ״ג עלה לארץ ישראל והוכיח רבים על המצב הרוחני השורר בארץ. בהשוואה לתימן, בנוסף לגדולתו בתורה היה פייטן חרזן

ומשורר. נתבש״ם בשנת תרצ״ד [1934] בפתח תקוה. ואלו הם חיגוויו:

א]. אזהרות יגר סהדותא, ב]. בית הריאה, ג]. אור לישרים, ד]. אורחות יושר, ה]. יורה חטאים, ו]. תועפות ראם וקרני ראם, ז]. זה

מנו, ח]. אוהל מועד, ט]. בן ראמים, י]. דם צדיקים, יא]. שיר חדש, יב]. הגדה של פסח, יג]. קורא הדורות, יד]. המחברת השנית.

רבי אברהם ב״ר משה קונמבריאל

היה בשאלוניקי בזמן מהרשד״ם ומהרש״ך, חכם גדול ומרביץ תורה בתלמידים ודרשן גדול, והיה דורש מדי שבת בשבתו בחברת תלמוד תורה בתוך קהל גדול, והיה אבי זקנתו אם אמו של הרב מו״ה דוד קונפורטי בעל קורא הדורות [דף מ׳ ע״ב], והחכם אמאטו לוזיטאנו כיבדו בשנת שכ״א ונשא את שמו בראש חיבור א׳ מחיבוריו.

אור החיים, בערכו

רבי אברהם ב״ר משולם ממודיגה

מחכמי איטליה ומרבניה מצינו אותו בשנת ה׳שי״ח [1558],

שהיה ממגיהי ספר ״הזוהר״ שנדפס במנטואה.

אטלס עץ חיים

רבי אברהם ב״ר נחמיה ב״ר נחמיאש

מחכמי טורקיה. מתלמידו של ״המזרחי״ [רבי אליהו מזרחי] ומוזכר בתשובותיו. נפטר בשנת ה׳רפ״ח [1528]. היה שאר בשרו של בעל ״היוחסין״ [רבי אנרהם זכותא] ודודו של רבי אברהם הלוי בר אליעזר, שהיה גיסו של בעל ״היוחסין״.

אטלס עץ חיים

רבי אברהם ב״ר נסים חיון

מחכמי ליסבון שבפורטוגל שהשתקע בטורקיה אחרי הגירוש משנת ה׳רנ״ז [1497]. מושבו בקושטא. בשנת ה׳רע״ו [1516] הדפיס את ספרו ״אמרות טהורות״ – ענייני תשובה ומוסר. בכתב-יד

השאיר את ״מאמר במופתים״ – ענייני נסים במקרא.

תולדות עם ישראל, נערכו

רבי אברהם ב״ר נסים קשטיל

יליד חברון, היה חתנו של רבי שלום ב״ר אליהו מני. משנת תר״ע [1910] כיהן כרבה של הקהילה היהודית בליסבון.

רבי אברהם ב״ר ניסים שלמה אלגאזי

 גיסו של רבי חיים חזן בעל ״שנות חיים״ ורבי יום טוב אלגאזי. נמנה על חכמי ורבני ירושלם בשנים ת״נ-ת״ק [1740-1690]. במכון נמצא צלום ספר ״תעלומות חכמה״ לרבי משה ב״ו יהודה מגלייגו שהעתיק רבי אברהם.

תולדות חכמי ירושלים