החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

עמוד 1 מתוך 3123

החתונה היהודית המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוהחתונה היהודית במרוקו

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותית

יוסף שיטרית

מבוא

חתונה יהודית מרוקאית 1111

מוסד הנישואין וטקסי החתונה המכוננים אותו לגבי כל פרט ופרט בחברה עברו גלגולים רבים בתרבויות השונות, המקיפות או המקומיות, שהתפתחו בעולם משחר ההיסטוריה., גם משמעויותיה של החתונה, ערכיה ודפוסיה רחוקים מלהיות יציבים בתרבויות השונות; הם משתנים מתקופה לתקופה בהתאם לזרמים הרעיוניים החדשים שצומחים בכל תרבות ותרבות ובהתאם למפגשיה הנמשכים או הזמניים של כל תרבות ותרבות עם תרבות אחרת או תרבויות אחרות. כמו כן, בתורת גורם מחבר בין משפחות שונות, רחוקות או קרובות, פנימיות או חיצוניות לקהילה, השתתפה החתונה מאז ומתמיד בביסוסם או בייסודם של מוקדי כוח חברתיים־בלכליים, לפעמים גם פוליטיים, ובהסדרת יחסים חברתיים בין משפחות מורחבות ובין קבוצות בתוך הקהילה.

גם בימינו החתונה ממשיכה לסמל את רצף הדורות ולקיים את שלשלת התולדה ולעתים גם, דרך הנדוניה והמתנות המוענקות לבני הזוג, תורמת להסדרת חילופי הרכוש וההון בין משפחות מורחבות או בין קבוצות של בעלי ברית חדשים ובני ברית ותיקים. אולם בחברה המודרנית החתונה היא בעיקרו של דבר אירוע משפחתי, ותלויה היא קודם כול ברצונם החפשי ובהחלטתם האישית של בני הזוג הנישאים. לעומת זאת בחברה המסורתית החתונה הייתה מעין מגבש רב־שבבתי ורב־מעגלי שכרך בתוכו עניינים אישים, קשרים משפחתיים קיימים וחדשים, ערכים תרבותיים ממוסדים, מעגלים חברתיים רחבים ומצומצמים ולעתים גם אינטרסים כלכליים; החתונה וטקסיה המגוונים שימשו בה עומת תרבותי מרכזי עבור החיים הקהילתיים בכללותם, ולא רק עבור החיים המשפחתיים.ארפוד - חתונה

אשר לטקסי החתונה עצמם, אופיים הציבורי או המשפחתי המורחב נועד לרוב להפגין לעיני כול את קיומו של החוזה או של ההסכם שקושר בין שני הנישאים ומשפחותיהם, ולעתים אף את תנאיו של החוזה, כמו בכתובה היהודית, והעניק מניה וביה גושפנקא קהילתית לחוזה עצמו. לבד מממד ציבורי והצהרתי זה נושאים טקסי החתונה השונים משמעויות תרבותיות אוניברסליות ומקומיות בו בזמן, שבאות לעתים לידי ביטוי ברור בטקסים עצמם, למשל דרך טקסטים ממוסדים או שיח ממוסד כלשהו. אולם גם אם קיימים טקסטים כאלה אין פירוש הדבר שמשמעויותיהם של הטקסים מקובעות לעולמי עד; קיומם מעיד על הניסיון שנעשה בזמן חיבורם ומיסודם בלבד לתת משמעויות מפורשות לטקסים שהם מלווים. כמו בכל עניין חברתי־תרבותי משמעויותיהם של טקסי החתונה משתנות עם הזמן בהתאם להקשרים ההיסטוריים והתרבותיים הרחבים, שמשתנים על פי טבעם בקצב מהיר או אטי, אף שהטקסים עצמם שומרים לעתים על צורותיהם ודפוסיהם לאורך זמן. בעניינים סמיוטיים, הכרוכים במתן משמעויות לתופעות ולתהליכים תרבותיים או ליסודות לשוניים ובהבנייתן, הפער בין הצורה לתוכן הוא תופעה שכיחה, ולעתים אף מכוננת כמו בערכים הלשוניים, ועל המתבונן לתת את דעתו על כך כשהוא בא לפרש טקס זה או זה, או היבט זה או זה של הטקס.

חתונה יהודית בדבדו

פער זה בין הצורה לתוכן מתבטא אף לעתים באי היכולת להעניק משמעות סבירה כלשהי לטקס קיים, שעל תיאור חלקיו ופירוט תנאי ניהולו ניתן לעמוד בהרחבה, או שאפשר אף להיות נוכח בו ולהשתתף בו. אבדן המשמעות המקורית, או הבתרית, של הטקס תוך המשך קיומה של הצורה שלו בגלגוליה השונים גם הוא תופעה שכיחה, ובמיוחד כשמעבירים את קיומו של טקס מהקשרו התרבותי המקורי להקשר תרבותי אחר. אולם, כפי שנעמוד על כך בהרחבה, המשמעות של הטקסים המאפיינים מקטע זה או זה בפעילות החברתית תלויה קודם בול בהביטוס התרבותי של הקהילה שבה מתנהלים הטקסים  ובמיקומו היחסי בהביטוס קהילתי זה.חתונה במוגדור 196

החתונה היהודית המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוארפוד - חתונה

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותית

יוסף שיטרית 

מעבר לערכים, למשמעויות ולפערים סמיוטיים אלה מיתוספים לחתונה היהודית המסורתית ערבים דתיים ואף לאומיים וקהילתיים, שהמסורת היהודית נתנה להם ביטוי מרוכז וממוסד בטקס הקידושין, שנערך לרוב בנוכחות קהל רב ובהתרגשות מיוחדת. במרוקו, על אף ריבוי התרבויות האזוריות והתרבויות הקהילתיות ומגוון הטקסים שהתגבשו בהן, היה טקס הקידושין כמו בכל העולם היהודי הרבני שיאה של החתונה, וכל הטקסים שלפניו ושלאחריו הובילו אליו או נגזרו ממנו. טקס זה קבע סופית את מעמדם החדש של בני הזוג המתחתנים ומיסד את הקשר ביניהם ביסוד למשפחה החדשה המוקמת בישראל.

במאמר זה, שנושא אופי של מסה תרבותית בעיקר ומטרתו לשמש מעין מבוא לפרקי החיבור השונים, אני מבקש לדון בעניינים חברתיים ותרבותיים שונים הנוגעים לחתונה היהודית במרוקו תוך הסתכלות תרבותית רחבה ולהציע מסגרת פרשנית אפשרית לאירועי החתונה ולטקסיה כפי שהם מתבטאים בפרקי התיאור והתיעוד של קובץ זה. לשם כך אני מציע הסתכלות על הפעילות החברתית־התרבותית היום־יומית כעל פעילות שיח תרבותי המגלמת ומממשת את האינטראקציה החברתית המתקיימת במסגרת החיים הקהילתיים. שיח תרבותי זה בולל לא רק את השיח הרגיל המלווה כל פעילות חברתית באשר היא, אלא גם את מסכת הטקסים, המנהגים, הפעולות, ההתנהגויות והעמדות המתקיימים באופן שוטף בקהילה ומהווים חלק מן ההביטוס הקהילתי; על מושג מרכזי זה נעמוד בהרחבה בהמשך. עם הצעתי זו אני מעביר לשדה הפעילות החברתית קווי ניתוח ופרשנות שעיבדתי וגיבשתי ביחס לפעילות השיח המתנהלת דרך הלשון ודרך הטקסטים שהיא מאפשרת ליצור.

בין העניינים שיועלו כאן נמצאים נושאים וסוגיות כגון אופייה הרב־ממדי והמקיף של החתונה היהודית בקהילה המסורתית במרוקו והערכים הבסיסיים של החתונה ובעיותיה; גיל הנישואין של הכלה והתמורות שחלו בו במאה ה־20; הניסיונות של ההנהגה בקהילות שונות להגביל את הוצאות החתונה ולעמעם את הפאר שהופגן בה כדי שלא לעורר את קנאתם של השליטים ושל השכנים המוסלמים ואת קנאתם של רוב בני הקהילה. בהעגת העניינים איעזר גם באוצר הפתגמים של יהודי מרוקו, ואדגים את ההשלכות החברתיות הקשות שהיו לפעמים לפערים הכלכליים שהתקיימו בקהילה באמצעות פיוט מיוחד שכתב ר׳ דוד אלקאים במוגאדור. בשיר זה המשורר מתייחם למצב החברתי השסוע ששרר בקהילתו בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 והשפיע רבות על סדרי החתונה בשכבות חברתיות שונות. אולם כדי לעמוד על מורכבות התופעות, התהליכים והמשמעויות שמתלווה לכל ענייני החתונה בקהילות היהודיות השונות במרוקו מן הראוי להקדים ולהציץ במגוון התרבותי שביסוד התרבויות הקהילתיות השונות שהתקיימו ביהדות מרוקו.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוהחתונה היהודית במרוקו

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

2 המגוון התרבותי של הקהילות היהודיות במרוקו

עד להתפזרותן במחצית השנייה של המאה ה־20 התקיימו מאות קהילות יהודיות במרוקו. ישנה עדות ארכאולוגית על קיומה של קהילה יהודית במאה השלישית בעיר הרומית וולוביליס Volubilis ), הסמוכה למכנאס של ימינו, אולם העדויות הראשונות המפורטות על קהילות יהודיות מאורגנות במרוקו מתחילות במאה התשיעית, היינו לאחר הכיבוש הערבי של הארץ. אין משמעות הדבר שלא התקיימו קהילות מאורגנות לפני כן, אלא שבמצב התיעוד העומד לרשותנו כיום אין אנו יכולים לתת תיאור כלשהו של חיים קהילתיים אלה.

מגוון המנהגים והטקסים שאפיינו את החתונה היהודית במרוקו נובע בעיקרו של דבר מן המגוון הרב של המסורות התרבותיות הקהילתיות שהתפתחו בארץ זו ומן התמורות שחלו בהן לאורך הדורות. מסורות אלה התפתחו תוך מגע מתמיד ביניהן ובין התרבות המוסלמית השכנה והתרבות הברברית השורשית לגווניה הרבים שהתקיימה במרוקו אלפי שנים לפני הכיבוש הערבי וממשיכה לשגשג בה עד היום; אולם המנהגים הפגניים שביסוד התרבות הברברית נמחקו ברובם עם הזמן לאחר אסלומה של צפון אפריקה כתוצאה מפלישת שבטים ערביים נוודים לצפון אפריקה במאה ה־11 והתיישבותם בחבלי הארץ השונים." גם מנהגי החתונה היהודית וטקסיה במרוקו התגבשו בקהילות השונות תוך מיזוג עיקרי ההלכה והמסורות היהודיות השורשיות, ששיאם הוא טקס שבע הברכות הכולל את ביצוע הקידושין וקריאת הכתובה, עם התנהגויות ומסורות מן הסביבה האנושית והתרבותית שהקהילות היו משולבות בה.

 התיישבותם של מגורשי ספרד ופורטוגל בקהילות שונות בסוף המאה ה־15 הביאה להקמתן של קהילות חדשות, שהמשיכו לקיים את המסורות הספרדיות, ולהתפתחותן של קהילות מעורבות; למסורות אלו היו השפעות רבות על מנהגי תושביהן הוותיקים. בסוף המאה ה־19 נפתחו בתי ספר מודרניים בקהילות החוף בידי חברת כל ישראל חברים(כי״ח) מפריס וכן בידי אגודת אחים שמושבה היה בלונדון, וחינכו לראייה מודרנית של החיים ולסיגול התנהגויות אירופיות. מגמה זו התחזקה במאה ה־20 בעטיין של הנוכחות הצרפתית שהיתה דומיננטית בחלק גדול ממרוקו והנוכחות הספרדית שהתקיימה בצפון הארץ, כתוצאה מן הפרוטקטורט שהטילו מעצמות אלה על מרוקו. אולם התמורות שחלו בעקבות נוכחות אירופית זאת פקדו ברובן את הקהילות העירוניות הגדולות, ולא השפיעו כלל על הקהילות הכפריות והבפריות למחצה הרבות שהיו מפוזרות בדרום מרוקו בעיקר.

מן הראוי לחזור ולציין כאן, ששאילת יסודות תרבותיים זרים בידי תרבות כלשהי וקליטתם בתוכה אין משמעותה שהיסודות השאולים נשארים כמו שהם בתרבותם המקורית. כלל הוא, שהטמעתם של יסודות תרבותיים מתרבות שכנה עד כדי הכלאתם עם היסודות העצמיים המקוריים כרובה בהתאמתם לערכים היסודיים של התרבות הקולטת ולמסכת המשמעויות שלה – במקרה דנן התרבות היהודית התשתיתית – על ידי כן שמוענקות להם משמעויות חדשותי ומובנסים בהם שינויים או תיקונים. לתהליך זה אני קורא רה-סמיוטיזציה –  של היסוד השאול והמוטמע.

כך התגבשו במרוקו במשך הדורות, כמו בכל העולם היהודי, תרבויות קהילתיות שונות, שיסודן בתרבות היהודית הרבנית האוניברסלית ובתרבות היהודית של ימי הביניים. במזרח התיכון, בספרד ובצפון אפריקה התפתחו התרבויות הקהילתיות בצל האסלאם. במרוקו נגעו ההבדלים התרבותיים בין הקהילות לא רק לשפות – הברברית, הערבית והספרדית – ששימשו תשתית לדיאלקטים היהודיים שהתפתחו בכל קהילה וקהילה ולתרבות החומרית השונה מאזור לאזור, אלא גם למנהגים ולהתנהגויות שהן שאלו מן הסביבה הברברית, המוסלמית או הספרדית. בגלל המגוון הרב של מנהגי החתונה בקהילות השונות והמורכבות התרבותית של מנהגים אלה בבל קהילה וקהילה במרוקו, אין הכוונה כאן לבדוק לעומקה ולו תרבותה של קהילה אחת מתוך מאות קהילות אלה, שאחדות מהן מוסיפות להתקיים בימינו בארץ זו. על מורכבות זו מעידים התיאורים המפורטים המתפרסמים באן בפרקי התיעוד.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוחתונה יהודית מרוקאית 1111

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

בלא להכליל יתר על המידה ניתן להגיד, שמבחינת תרבותן היהודית המקומית התקיימו ארבע קבוצות של קהילות עם הבדלים רבים בין קבוצה לקבוצה ואף בין קהילה לרעותה בתוך כל קבוצה וקבוצה, ובכלל זה במכלול מנהגי החתונה. נציין כאן את המאפיינים של ארבע קבוצות אלה ושל תת־הקבוצות העיקריות שהן כוללות.

א. הקבועה הראשונה היתה מורכבת מן הקהילות – והן הרוב המכריע – שהיו דוברות ערבית יהודית והתקיימו באזורים עירוניים ובאזורים כפריים בעלי נוכחות ערבית מאז ימי הביניים המוקדמים. קבועה זו כללה קהילות עירוניות גדולות, קהילות עירוניות למחצה וקהילות כפריות, שהיו מפוזרות ברוב אזורי מרוקו. נציין כמה תת־קבוצות בקבוצה זו:

1- קהילות עירוניות למחצה וכפריות מהעתיקות שבקהילות מרוקו, ששכנו בעמקים שבפאתי מדבר הסהרה, באזור תאפילאלת בדרום־מזרח, כמו ריסאני (סגילמסה הקדומה), ארפוד, קצר אסוק; באזור תינגיר, כמו תינגיר עצמה, אספאלו ופרכּלא; באזור הדרעה בדרום מרכז, כמו תאגונית, זאגורה ומחאמיד לגזלאן. מנהגי החתונה של קהילות אלה היו שונים ביחס לכל יתר הקהילות במרוקו, הן מבחינת גיוונם והרצף שלהם הן מבחינת מועד טקס החופה והקידושין, שחל במוצאי יום שני במקום בוקר יום רביעי או מוצאי יום רביעי ביתר הקהילות.

2–קהילות עירוניות, כפריות וכפריות למחצה בצפון מזרח מרוקו שהיו קרובות לגבול עם אלגייריה ועמדו משום כך בקשר הדוק עם הקהילות היהודיות הסמוכות שמעבר לגבול, כמו תלמסאן, מגנייה, עין-תמושנת ווהראן/אוראן. ביניהן יוזכרו פה אוג'דה, גרסיף, ברגנת, תאורירת וכן קהילת דבדו, שהוקמה על פי המסורת הנהוגה שם בידי מגורשי סיביליה, כנראה עוד לפני הגירוש של 1492. באוג׳דה ובנותיה דיברו ערבית יהודית הקרובה במבניה לדיאלקטים של מערב אלג׳יריה.

3-קהילות עירוניות, כפריות וכפריות למחצה ששכנו באזור הסוס שבדרום מערב הארץ, כגון תארודאנת, תייוות, אולאד ברחיל, אוולוז, איליג, איגיל נ־וגו, וקהילות רבות נוספות כמו אקה וטאטה ששכנו בפאתי הסהרה המערביים.

4-קהילות נוספות עירוניות, עירוניות למחצה וכפריות ששכנו באזורים ההרריים וברמות של רכס האטלס הגבוה, כגון מראבש, דמנאת ובני מלאל.

5-קהילות עירוניות בערי החוף האטלנטי של דרום מרוקו – אזמור, מאזאגאן/אל־ג׳דידה, סאפי/אספי ואגאדיר.

6-קהילות עירוניות חדשות שצמחו במאות האחרונות על רקע התכניות לפיתוחה הכלכלי של מרוקו והתפתחו הודות להגירה מתמשכת אליהן של יהודים מקהילות רבות מן הצפון ומן הדרום. האחת היא מוגאדור (אצווירה) שנוסדה בשנת 1766, ובסוף המאה ה־19 מנתה כעשרת אלפים יהודים. השנייה היא קזבלנקה, שעד סף המאה ה־19 כללה מאות ספורות של יהודים, ובתחילת המאה ה־20, עם נוכחותם המתעצמת של הצרפתים, משבה מהגרים יהודים ולא יהודים מכל עברי מרוקו. אחרי הטלת הפרוטקטורט הצרפתי ב־1912 ובמיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהחליטו הצרפתים להפוך את קזבלנקה לנמל העיקרי של מרוקו, הלכה הקהילה והתרחבה עד שמנתה כ־75,000 יהודים בשנות החמישים.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוהחתונה היהודית במרוקו

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

ב- הקבוצה השנייה כללה קהילות עירוניות גדולות מעורבות בערי הפנים במרכז מרוקו כמו פאס, מכנאס, צפרו וואזאן, ובערי החוף הצמודות זו לזו רבאט וסאלי עם השפעות ברורות של מגורשי ספרד ופורטוגל שהתיישבו בהן. עם התיישבות המגורשים התקיימו בערים אלה קהילות נפרדות של מגורשים ושל תושבים. המגורשים המשיכו לדבר ספרדית יהודית ועברו עם הזמן לערבית יהודית, אך לשון התשתית שהיתה בפיהן השאירה בה עקבות רביםהן ברמה הפתטית הן ברמת הלקסיקון, עם עשרות רבות של יסודות םפרדיים־יהודיים בתחום התרבות החומרית, התפקידים והפעילויות המקצועיות במיוחד. על פי התקנות של קהילת המגורשים בפאם' ניתן אף להסיק, ששתי הקהילות הלשוניות הנפרדות התקיימו זו לצד זו במשך כמאה וחמישים שנה לפחות. בקהילות אלה נשמרו רבים ממנהגי החתונה היהודית בספרד, ובכלל זה הטקס ״מצא אישה״ שלפני טקס החופה, וקיום טקס הקידושין בבית הכלה בבוקר יום רביעי ולא באותו יום לפנות ערב בבית החתן, כמו ברוב הקהילות הדוברות ערבית יהודית,״ או ביום שני לפנות ערב, כמו בקהילות תאפילאלת., כמו כן נהגה הכלה ללבוש את ״השמלה הגדולה״, שמקורה בספרד, בטקס החינה בקהילות מעורבות אלה. כאמור, בבל הקהילות העירוניות הגדולות שנפתחו בהן בתי ספר של כי״ח בסוף המאה ה־19 או בתחילת המאה ה־20 הורגשה השפעה צרפתית חזקה על חוגים רחבים מבני הקהילות. השפעה זו התבטאה לא רק באימוץ הצרפתית כשפה עיקרית לצד הערבית היהודית, אלא גם בסיגול התנהגויות תרבותיות מודרניות בחיי היום יום, ובכללם מקצת מנהגי חתונה אירופיים, כגון קיום טקס הקידושין בבית הכנסת והמסיבה שלאחריו באולם שמחות ולא בבית החתן במקודם.

ג. הקבועה השלישית כללה קהילות דוברות ספרדית יהודית בצפון מרוקו,

סמוך לחופי ספרד, שמגורשי ספרד וצאצאיהם התרכזו בהן לאחר הגירוש, והן טנגייר, תיטואן, לאראש, אלקצר לכביר, שאוון וארזילה. גרעיני הקהילות המקוריות ביישובים אלו, שהיו דוברי ערבית יהודית, התמזגו עם דוברי הספרדית היהודית, וכן התפתחה תרבות קהילתית בת כלאיים שמיזגה בקרבה יסודות תרבותיים מקהילות התושבים שלפני הגירוש ומקהילות ספרד עם יתרון ברור ליסודות הםפרדיים־היהודיים. גם לשון הקהילה שהתפתחה בהן, שבתשתיתה עמדה הספרדית־היהודית ונקראה החַכיתִיה, התגבשה מתוך עירוב והכלאה של יסודות ספרדיים, יסודות ערביים ויסודות עבריים. מיזוג זה ניכר גם במנהגי החתונה של קהילות אלה. במאה ה־20, לאחר שהוטל הפרוטקטורט הספרדי על צפון מרוקו, עברו קהילות אלה לספרדית המודרנית בשפה העיקרית שלהן ושאבו השפעות מן התרבות הספרדית, ובכללן שירים ספרדיים מודרניים שהוכנסו לרפרטואר של החתונה היהודית.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקוארפוד - חתונה

אוניברסיטת חיפה 2003

מקדם ומים כרך ח

מאת יוסף שיטרית ואחרים

ד. הקבועה הרביעית כללה עשרות רבות של קהילות כפריות שמקצתן דיברו ברברית בלבד עד לתחילת המאה ה־20 ורובן היו דו־לשוניות ודיברו הן ערבית יהודית הן ברברית (יהודית). קהילות אלה שכנו הן בעמקים של דרום מרוקו הן בהרי האטלס הגבוה בתוככי רכסי הרים מבודדים, כמו תלוואת הסמוך למראבש, איית בו־וללי ואיית בו־גמאז שבאזור דמנאת, וכן באזור תיפנות שבמעלה עמק הסום, ברכס האטלס הנמוך. בקהילות כפריות אלה התקיימו השפעות תרבותיות רחבות של התרבות הברברית לגווניה השונים במרוקו, ובמיוחד במנהגי החתונה. אלה כללו ביצוע שירים ברבריים לרוב וכן ביצוע ריקודי אחוואש ואחידוש בןבריים בשיתוף גברים ונשים. על פי עדויות רבות מפי יהודים ומוסלמים באחד השתתפו לעתים קרובות זמרים ורקדנים יהודים במסיבות של מוסלמים שכנים ומבצעים מוסלמים הצטרפו לזמרים ולרקדנים יהודים בריקודי האחואש בטקסי החתונה של היהודים.

מסקירה קצרה זו עולה האופי המוכלא והמשולב של מגוון מקורות והשפעות בחיים התרבותיים של הקהילות היהודיות במרוקו החל בטקסטים המייסדים של התרבות היהודית ובעברית הרבנית, שהיתה לשון היצירה הספרותית וההלכתית, וכלה בלשון האינטראקציה היום־יומית המקומית – הערבית היהודית, הספרדית היהודית והברברית (היהודית) – דרך מנהגי הלבוש והרגלי המזון והאכילה (תוך שמירה קפדנית על דיני הכשרות). השפעות אלה כללו מנהגי חתונה רבים שמקורם בתרבויות השונות שהתמזגו בקהילות השונות – היינו ההלכה והמסורת היהודית הרבנית, התרבות המוסלמית, התרבות הספרדית של ימי הביניים, התרבות הברברית, ולבסוף התרבות הצרפתית והתרבות הספרדית של המאה ה־.20

5 המסגרות הרב־ממדיות של החתונה היהודית המסורתית במרוקו

חוץ מן החתונה, עם שלל טקסיה ומנהגיה, קשה למצוא בהוויה היהודית המסורתית כפי שהתקיימה בקהילות ישראל עד לעת החדשה אירוע שגרתי ונפוץ כל כך הכורך בתוכו בצורה כה אינטנסיבית את מכלול החיים היהודיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והקהילתיים, ואף את החיים הכלכליים. משום כך החתונה היהודית המסורתית משמשת לחוקר ולמתבונן זירת תצפית ובחינה של הטוטליות האנושית והחברתית המשוקעת בחיים הקהילתיים, ובכלל זה הרשתות הקהילתיות-החברתיות, הממוסדות והבלתי ממוסדות, המפעילות את הסדרים והמנגנונים התרבותיים של הקהילה. רשתות אלה משמשות מעטפת מארגנת ומתאמת לסוכנים ולסוכנויות המפעילים את הפעילות החברתית, למערכי מסורות בכתב ובעל פה, לנהגים, לנהלים ולסדרים המכוונים את הפעילויות ואת ההתנהגויות השונות של האנשים הפועלים במסגרתה, וכן למטרות ולתכליות האמורות להיות מושגות תוך כדי קיום הפעילות החברתית והתרבותית עצמה או כתוצאה ממנה. למערכים אלה המפעילים ומסדירים את האינטראקציה החברתית בכל קהילה וקהילה ובכל חברה טבעית אנו קוראים ההביטוס התרבותי או הנהגה התרבותית של הקהילה.                                                                                                                         

5.1 החיים הקהילתיים וניהולם

בשיח תרבותי מכוון במסגרת ההביטוס הקהילתי

על פני השטח דומה, שהנישואין וטקסי החתונה הפרטית נוגעים בעיקרו של דבר לחתן זה וכלה זו ולבני משפחותיהם הקרובים בלבד; הם המעורבים באופן ישיר ומחייב והם החווים לבדם כביכול את הלחצים והחוויות של אירועי החתונה וטקסיה. אולם למעשה פעולותיהם ותגובותיהם של היחידים המעורבים בחתונה (כמו באירועים ובטקסים אחרים) משכפלות ברובן בכל קהילה וקהילה התנהגויות ועמדות דומות שניתן לצפות להן אצל בני זוג אחרים החיים את תהליכי החתונה וטקסיה. אכן, בשונה מן החברה המודרנית הפתוחה של ימינו, שבה היחידים יכולים לקבוע לעצמם במידה רבה של חופש ושיקול דעת את סדרי החתונה הפרטיים שלהם, ובכלל זה אף את עניין רישומם או אי־רישומם כבעל ואישה בעיני החוק, החלטותיהם ופעולותיהם של המתחתנים בקהילה המסורתית היו כפופות למסורת הקהילתית ולסדריה, בלי יכולת לחרוג מהם; אם התקיימה חריגה, הרי היא הובאה בחשבון בהביטוס הקהילתי, כמו למשל נישואיהם של בני עניים מרודים או של גרוש או גרושה, אלמן או אלמנה וכדומה, שהנוהג הקהילתי פוטר אותם מחלק גדול מטקסי החתונה הקהילתיים. העקרונות, הכללים והתהליכים המכוונים את קיום אירועי החתונה וטקסיה שייכים כולם להביטוס התרבותי הקהילתי הקובע בצורה פורמלית ובלתי פורמלית את התנהגויות בני הקהילה ואת פעילותם החברתית במידה רבה של אחידות ורקורסיביות. ( פעולות החוזרות על עצמן ) 

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

 

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתהחתונה היהודית במרוקו

יוסף שיטרית

3.1.1 הביטוס תרבותי מהו?

ההביטוס" התרבותי הקהילתי פועל כמעין מערכת שיח חברתית־תרבותית עם מכלול הוראות והכוונות ועם מסכת נמשכת של התנהגויות ופעולות המקיימות ומקדמות את החיים החברתיים. בחלקה האחד המערכת כוללת מערכים של אמונות, מיתוסים, פרדיגמות ותבניות, תסריטים, חוקים, כללים, עקרונות, נורמות וערכים המכוונים ואף מאפשרים את הפעילות החברתית התקינה של כלל הפרטים בקהילה בתחומי החיים הקהילתיים השונים. מערכים אלה גם מספקים בו בזמן את מסכת המשמעויות התרבותיות, הכלליות והמקומיות, להתנהגויות ולפעילות של בני הקהילה. למערכים מנחים ומכוונים אלה נקרא באן התקנה (קרי התקנה) התרבותית. הם כוללים:

 

–                                                                מיתוסי בראשית מייסדים ומכוננים ואמונות היסוד של הקהילה מתחומי המגיה, הדת והאידאולוגיה;

–                                                                  נוהלי השליטה והבקרה החברתית והפוליטית המסדירים את כללי ההגמוניה הריבודית והפעלתה;

–                                                                 ערכי הסולידריות והכבוד המווסתים את הליכוד החברתי ותוחמים את גבולות הפרט;

–                                                                   עקרונות השילוב הבין-דורי והבין-מיני, סדרי העברת הסמכות ואסטרטגיות ההורשה;

–                                                                   מגמות היצירה החומרית, האינטלקטואלית והאמנותית והעריכה התרבותית בתוך הקהילה.

–                                                                    

בחלקו השני ההביטוס כולל את מסכת ההתנהגויות, הפעולות והפעילויות הממשיות המתנהלות יום יום בתוך הקהילה ומוציאות לפועל את מערכת הכללים והנורמות התקנתיים בצורה רקורסיבית ובצורה מובנית דרך הטקסים הקבועים והלא קבועים. למסכת הפעילויות הממשיות נקרא כאן הפָעֳלָה (קרי הפָעלה) החברתית על משקל התקנה והנהגה" התקנה מספקת תסריטים, נהלים, אסטרטגיות, מודלים ועקרונות פעולה הפועלים במעין הכוונות ואסטרטגיות תרבותיות עבור הקהילה. ואילו הפעלה היא מכלול הפעולות המכוונות המתנהלות בחברה שמטרתן השפעה ישירה או עקיפה על הסביבה האנושית, הטבעית והתרבותית, ועל מסכת האסטרטגיות והשיקולים שבני הקהילה מאמצים כדי להשיג את מטרותיהם דרך הפעילות וההתנהגויות שלהם. כללי התקנה של ההביטוס לעולם אינם מפורשים במלואם בצורת חוקים ונהלים פורמליים, כתובים או בלתי כתובים. מפורשות מלאה של ההביטוס אינה קיימת אפילו בחברות המודרניות והמתוקננות ביותר מבחינת סדרי החיים והחוקים הנוהגים בהן. בחברה המסורתית, ובכלל זה היהודית, הסדרים החברתיים מפורשים מעט בלבד, לבד בוודאי מן הסדרים הרשומים במערכי החוקים הדתיים או האזרחיים המסדירים חלק זה או זה בפעילות, כמו ההלכה היהודית המסועפת ביותר. כך, למשל, רבים מן הטקסים של החתונה היהודית במרוקו (כמו בקהילות אחרות) אינם רשומים ואינם מוזכרים כלל בהלכה; אפילו טקס החופה והקידושין, החשוב כל כך מבחינת ההלכה, אינו מפורש במלואו בהלכות הנישואין, וכל קהילה עורכת אותו על פי המסורת שהתפתחה בה.

הערת המחבר :  המונח הביגזום habitue) הוחדר לספרות הסוציולוגית והתרבותית בידי הסוציולוג הצרפתי הידוע פייר בורדיו (2002-1930), אן קיבל בכתביו משמעויות אופרטיביות שונות והגדרות שונות. ראו למשל בורדיו, דיבור, עמי 83-82. וראו גם את הגיליון המיוחד של כתב העת Sciences Humaines, שיצא לאחר פטירתו.

כאן נעשה ניסיון להרחיב את משמעות המונח ולהפוך אותו למושג מרכזי בניתוח החיים החברתיים־התרבותיים של קהילה כלשהי. בעברית אני מציע לתרגמו במילה נהגה(קרי נוהגה).

אם התקנה החברתית־התרבותית של הקהילה אינה רשומה באופן מלא בצורה פורמלית, יש לשאול, מניין שואבים בני הקהילה את הידע שלהם בעניין המותר והאסור, התקין והבלתי תקין, המקובל והחריג, האפשרי והבלתי אפשרי, הראוי והבלתי ראוי במסורת הקהילתית שלהם? ההכשרה לכך מתקבלת מתוך ההתנסויות של החיים החברתיים־התרבותיים עצמם ודרך הידע המודע והבלתי מודע שבני הדורות המבוגרים צברו דרך התנסות זאת ושהם משתפים בו את בני הדור הצעיר. משום כך שלשלת הדורות והרצף העוקב ביניהם חשובים ביותר לקיומה ולתפעולה הסדיר, הכמו־טבעי, של מסורת תרבותית כלשהי. ניתוק בין הדורות ומניעת רצף שכזה משבשים ולרוב אף מסכנים את קיום המסורת, כמו שקורה לעתים קרובות בתקופת מעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. ניתוק דור הילדים והנוער של הקהילה מן המסורת שקבעה את גורלם של אבותיהם, דרך החינוך המודרני למשל, מחולל תמורות הולכות ומעמיקות במסורת זו. כך קרה גם למערכי הטקסים והאירועים של החתונה היהודית במרוקו, שהיו יציבים עד לתחילת המאה ה־20 והלכו והשתנו עם חדירת החינוך הצרפתי(והספרדי) המודרני לקהילות העירוניות במיוחד. התמורות התרחבו עוד יותר לאחר התפזרות הקהילות והשתלבותם של יהודי מרוקו בצורה אקראית בחברות מודרניות שונות, כמו ישראל, צרפת, קנדה ועוד.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

 המסגרות הרב־ממדיות של החתונה היהודית המסורתית במרוקוחתונה יהודית מרוקאית 1111

ההביטוס כולל גם את הרשתות החברתיות־השיחיות האחראיות על ניהולן הסדיר
והתקין של הפעילויות החברתיות על פי המסורת הקהילתית כפי שהיא מתבטאת במכלול ההוראות וההכוונות של התקנה התרבותית. הרשתות החברתיות־השיחיות הן המחברות בין התקנה התרבותית לפעלה החברתית ומסדירות את התנהלות הפעלה על פי תכניות הפעולה והמטרות של הסוכנים החברתיים ועל פי התסריטים, התהליכים והנהלים הרשומים בצורה פורמלית או בלתי פורמלית בתקנה התרבותית., רשתות אלה כוללות אוכלוסיות יעד שונות, שבחלקן משתייכות ליותר מרשת אחת, סוכנויות שונות האחראיות על קטע זה או זה או על שדה פעולה זה או זה בפעילות החברתית, וכן גופים ומוסדות שבראשם עומדים בני סמכא שמונו לשם כך בצורה פורמלית או בלתי פורמלית ואמונים משום בך מתוקף תפקידם על הידע התרבותי המסורתי, או על חלקים ממנו, ועל פרשנות התקנה התרבותית והמשך קיומה והישרדותה.

עם הרשתות הממוסדות של החתונה היהודית המסורתית נמנית קודם כול הרשת המשפטית הרבנית הקהילתית, המנפקת את שטר הכתובה ונותנת גושפנקא חוקית לנישואין של בני הזוג ולייסודו של בית חדש בקהילה. לפעמים היא גם דואגת לערוך תיקונים בסדרי החתונה הקהילתיים בהתאם להקשרים ההיסטוריים והחברתיים המשתנים, ובמיוחד בקהילות הגדולות." רשתות חברתיות־תרבותיות אחרות, בלתי ממוסדות, הן מפוזרות ולרוב סמויות מן העין; הן תומכות באירועי החתונה השונים, מכוונות אותם ומקיימות אותם על פי מכלול של מנהגים ושל אסטרטגיות השייכים להביטוס היהודי בכלל הקהילות במרוקו ובקהילת החתן והכלה בפרט בכל הנוגע לניהולם התקין של אירועי החתונה וטקסיה. רשתות מפוזרות אלה כוללות רשתות משפחתיות מסועפות המפעילות את מנגנוני האמפתיה, הסימפתיה והסולידריות האצורים במשפחה וכן את המשתתפים הפעילים בחתונה, כגון השושבינים והשושבינות" וקהלי המשתתפים בטקסים השונים מתוך בני הקהילה. רשת חברתית־קהילתית נוספת מופעלת בבית הכנסת, שבו מתפללים החתן ובני ביתו בשבת שלפני החתונה ושלאחריה (שבת חתן) ובו מצטרף החתן לציבור אבות המשפחות, שהם ראשי תאי היסוד במבנה הקהילה.

להסדרת ניהול הטקסים והאירועים המקיימים את החתונה מפעילות רשתות אלה, מתוקף טיבן כרשתות חברתיות־תרבותיות, גם מערכת מסועפת של פעילויות שיח, הן שיח ממוסד וקבוע לרוב הכולל שירים מלווים במוסיקה ולעתים בריקודים" וכן אמירות ופתגמים הנוגעים במישרין לטקסי החתונה,25 לבעיותיה ולערכיה, הן שיח חופשי המלווה ומכוון את התרחישים והטקסים השונים של אירועי החתונה. אלה הן אם בך רשתות חברתיות־שיחיות מובהקות" השיח המיוחד המתנהל במסגרתן כולל מחד גיסא פעילות שהיא חלק מניהולם הסדיר והתקין של אירועי החתונה וטקסיה, ומאידך גיסא טקסטים מסורתיים, קבועים לרוב, שביצועם הוא חלק בלתי נפרד מן הטקסים השונים בבית הבלה, בבית החתן ובבית הכנסת, ואף במקווה." לפעמים גם מחברים לרגל החתונה טקסטים חדשים לכבוד החתן והכלה ולבבוד הוריהם. אלה הם בעיקר שירי עובה עבריים שמשוררים כותבים לבני משפחות מיוחסות או נדבניות במיוחד; שרים אותם לרוב לכבוד החתן, בגי משפחתו ובני משפחת הכלה כשהם עולים לתורה בשחרית של שבת חתן.

3.1.2 לכידות ומשמעות בהביטוס התרבותי הקהילתי

בין התקנה התרבותית התשתיתית ובין הפעלה החברתית המממשת אותה מתקיימת אינטראקציה מתמדת ועמוקה המשליכה מן התקנה על הפעלה ולהפך, המזינה את האחת מרעותה ומעניקה למכלול לכידות טבעית כביכול והיגיון פנימי עבור בני הקהילה. לכידות זו מפנה הן אל הזיקות ההדוקות הקיימות בין חלקי ההביטום כאילו היו מכלול אחד בעל מבנים משולבים זה בזה הן אל הקוהרנטיות, או העקיבות, וחוסר הסתירות המונחים ביסודו. תחושת הלכידות של בני הקהילה כלפי ההביטוס התרבותי שלהם ניזונה בין היתר מיציבותו ומקיומו הממושך בעיניהם ומשפיעה על מסכת המשמעויות והפרשנויות שהם מעניקים למקטעיו השונים. לכידות מונחת או מדומיינת זו היא המעניקה להביטוס את המעמד המחייב ואף הכפייתי שלו בעיני בני הקהילה; היא גם המביאה למסירתו, להנהלתו, להנצחתו ולהתנהלותו הסדירה עד להופעתם של גורמים משבשים החותרים תחת לכידות מקובלת זו ומשפיעים על חלקים הולכים וגדלים בקהילה לפקפק בה וברלוונטיות התרבותית שלה לגביהם. התפוררות הקהילה המסורתית מביאה לרוב גם לאבדן תחושת הלכידות הטבעית וההיגיון המובן מאליו של ההביטום התרבותי שקיים אותה, ובתוצאה מכך לחוסר הרלוונטיות של חלק זה או זה מן הטקסים שאפיינו את המסורת הקהילתית.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

5.1 החיים הקהילתיים וניהולםארפוד - חתונה

בשיח תרבותי מכוון במסגרת ההביטוס הקהילתי

לכידותו של ההביטוס הקהילתי חשובה ביותר לפיתוח תחושת הרלוונטיות שלו עבור בני הקהילה ולקביעת מסכת המשמעויות המלומדות והבלתי מלומדות שאלה מוצאים בו או מייחסים לו ולמקטעיו. מבחינת בן הק
הילה המסורתית משמעותם של מקטעי ההביטוס שלו ושל הפעילות החברתית שלו ושל הזולת נעוצה בעצם קיומם או ביצועם של המקטעים בהקשריהם הרגילים בחיים החברתיים. כך, למשל, עבור בן הקהילה משמעותם של טקסי החתונה של קהילתו נעוצה בעצם קיומם על פי כלליהם, סדריהם וזמניהם, ומשוקעת בעצם הביצוע שלהם, בהשתתפותו בהם ובחוויות שהוא צובר תוך כדי ההשתתפות בהם. משמעות הטקסים עבורו נובעת מצו המסורת הקהילתית שאתה הוא מזדהה לחלוטין, ואפילו נבלע בתוכה, מתוך מסכת אמונותיו העמוקות. ברמה זו של בן הקהילה ״הטבעי״, היינו כיליד הקהילה החי את ההביטוס בצורה טבעית, משמעות הטקס מעגלית בהכרח, ומקשרת בין הפעולות וההתנהגויות שמרכיבות את הטקס ובין הידע האינטואיטיבי שלו בנוגע לכללים, לתסריטים ולערבים שביסוד התקנה של ההביטוס הקהילתי שלו. במלים אחרות, משמעות הטקס היא הטקס הנערך עצמו על פי כלליו וסדריו. סוג זה של סמיוטיזציה במעגל סגור הוא התורם העיקרי ליציבות ההביטוס ולהנצחתו; אין בו חתירה להבנה מנתקת ומנותקת של משמעויות הפעלה החברתית מן התקנה שביסודה, ואין מורגש בו הצורך לשאול שאלות בעניין מקורותיהן ומטרותיהן של הפעולות וההתנהגויות.

סוג אחר של סמיוטיזציה נובע מידע מסודר, שנרכש לרוב בצורה בלתי פורמלית דרך התנסות רבת־שנים, בידי סוכן הפועל (או סוכנת הפועלת) בראש סוכנות או מטעמה במסגרת אחת הרשתות החברתיות־שיחיות המקשרות בין התקנה לפעלה ומסדירות את הפעילות החברתית. סמיוטיזציה מלומדת או מעין־מלומדת כזאת מקיימת בעצם פעולת פרשנות על המקטע או הטקס או הפעילות החברתית הממומשת בהתאם לידע של הסוכן והמסורות בעל־פה שהוא אצר בקרבו. לגבי החתונה היהודית במרוקו ניתן היה לשמוע משמעויות במו־מלומדות כאלה מפיהן של נשים זקנות במיוחד, שמילאו תפקידים יוקרתיים או נדרשים בחברת הנשים של הקהילה היהודית המסורתית, ובראשן המיילדות והמרפאות; הן גם השתתפו לרוב בניהול הטקסים הרבים הנוגעים לכלה או השתתפו בהתייעצויות שהתנהלו בתקופת ההכנות. מעמדן החברתי־התרבותי המיוחד וניסיונן הרב הם שהעניקו להן סמכות סמיוטית־פרשנית זאת.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתחתונה יהודית מרוקאית 1111

יוסף שיטרית

סוגים טבעיים ופנימיים אלה של משמעות הפעילות החברתית ומקטעיה שונים בוודאי מן המשמעות הקישורית והשקולה שהמומחה או המתבונן המקצועי החיצוני מעוניין להציב בנוגע למרכיבים השונים של כל פעילות חברתית־תרבותית, מוסדרת או בלתי מוסדרת, שהוא מתבונן בה ובוחן אותה על פי כישוריו והתמחותו. משמעות קישורית זו מחברת את ההתנהגויות והפעולות השונות עם מקורותיהן ההיסטוריים והתרבותיים, הידועים או המשוערים, עם תהליכי ההתפתחות של התרבות הקהילתית הנדונה, עם מסכת המיתוסים והערכים של התקנה התשתיתית, ועם תהליכים, התנהגויות ומיתוסים דומים בתרבויות אחרות. חלק מהותי ממסכת המשמעויות שהמתבונן אמור לגלות, לפענח או להניח הם הקשרים הגלויים או הסמויים של התרבות שהוא בוחן עם תרבויות אחרות – שכנות, סמוכות, קרובות או רחוקות. המשמעויות שהוא בונה אינן אקראיות, מפוזרות או מנותקות מן המכלול הסמיוטי, אלא מחוברות ומסודרות בתוכו על פי עקרונותיה של רשת פרשנית עוטפת, שהבוחן הפרשן פורם במודע או שלא במודע אגב עיסוקו הסמיוטי הכרוך בשקילת המשמעויות ובהצבתן השיטתית. כדי להדגים מלאכה סמיוטית זאת של החוקר או המתבונן ניקח, למשל, את טקסי החתונה, שהיו רבים ומגוונים בקהילות היהודיות במרוקו, ונתמקד בערכים התרבותיים, באמונות ובעקרונות הפעולה שכיוונו את עריכת מסכת הטקסים ונתנו להם את משמעויותיהם התרבותיות; מסכת משמעויות זאת מאוזכרת בצורה בלתי שיטתית בשיח הממוסד של הטקסים השונים, ובמיוחד בטקסט של הכתובה, בפיוטים העבריים ובשירים בלשונות היהודיות שהיו נהוגות בקהילות השונות.

אולם בנסותנו לרשום בקצרה את מרביבי התקנה שעמדו ביסוד טקסי החתונה ואירועיה אין אנו יכולים להתעלם מיסודותיה ההיסטוריים והחברתיים־הפוליטיים של הקהילה היהודית במרוקו, מן המסד האמוני העמוק שלה בדת ישראל ובנצח ישראל, ממעמדה המשפטי־הפוליטי המיוחד כקהילה הנתונה תחת חסות מצד השלטון המוסלמי, עם כל החולשה שבכך על אף ההגנה היחסית שחסות זו מספקת, ומן הסדרים החברתיים והדתיים שקבעו את דרכי התארגנותה וניהול חייה הפנימיים. מסכת זאת של אמונות, תנאים חברתיים וסדרים נמצאת ברקע ההחלטות, הפעולות וההתנהגויות של בני שתי המשפחות המחליטים לשתף פעולה בנישואי בנם ובתם ומכוונת ביודעין ושלא ביודעין את התנהגויותיהם, משום שהיא מעיבה בפניהם את הגבולות שביניהם הם יבולים להפעיל את רצונותיהם ואת התנאים שבמסגרתם חייבים הם לפעול.

מערכת אמונית־רבנית זאת היא גם שביסוד קבלתה של ההלבה היהודית במערכת הנורמטיבית והחוקית הלגיטימית והמחייבת את התנהגויותיהן של בני הקהילה, אם הן מפורשות בגוף דתי־הלכתי זה. טקסי הרחצה במקווה, החופה והקידושין וכן אירועי שבע הברכות שלאחר החופה מקבלים את משמעויותיהם הבסיסיות מן הקביעות ההלכתיות מבחינת חובת קיומם, אך קביעות כלליות אלה אינן ממעות את מלוא משמעויותיהם של טקסים אלה, שכן הם נערכים כל פעם בהקשר קהילתי אחר ובהקשר משפחתי אחר, שמעבה את משמעויותיהם התרבותיות המקומיות והחד־פעמיות. כפי שמוצהר בנוסח שבע הברכות,,2 ביסוד התמונה ההלכתית של הנישואין עומד העיקרון של יצירת האדם בעלם אלוהים. מכאן נובע קשר הקדושה הנקשר במעשה הקידושין בין הבעל לאשתו, המחייב אותם לכל אורך חייהם המשותפים. הכלה מתאימה את עצמה לחוזה קדושה זה על ידי שמירת בתוליה ומכינה את עצמה לכך דרך טבילתה במקווה.

 הבתולים של הכלה הם היסוד לחוזה שקושר אותה לבעלה, ועל פי נוסח הכתובה הבעל מעניק לה תמורת ביתוקם ונישואיה אליו את הכתובה שלה על כל תנאיה. עיקרון הלכתי נוסף, שהוא גם ערך אוניברסלי בפני עצמו העומד ביסוד התורשה וההולדה והמעניק להן את משמעויותיהן התרבותיות האוניברסליות, הוא מצוות פריה ורביה המוטלת על האדם כדי שימשיך וישלים את מעשה הבריאה ויקיים את שלשלת הדורות. ערך מייסד נוסף של החתונה היהודית וטקסיה הוא קביעתו של הגבר היהודי בגורם הפעיל במשפחה שעליו מוטלים עול הפרנסה והאחריות הכללית על אשתו ועל משפחתו, כפי שמפורט בנוסח הכתובה, שמונה את חובות הבעל בלא להזכיר את תפקידיה המגוונים של האישה.50 מכאן נובעים גם סדר הטקסים ומקומותיהם והקדמת כל הטקסים הנוגעים לכלה – העומדת לצאת מחסות אביה ומשפחתה ולהיכנס תחת חסות בעלה – לטקסים הנוגעים למעמדו, לסמכויותיו ולאחריותו של החתן. בקהילות רבות מעמדה זה של האישה מצא ביטוי גם בעצימת עיניה של הכלה לאורך כל טקסי החתונה, ובכלל זה במהלך התהלוכה שהובילה אותה מביתה לבית החתן.

הערת המחבר : ראו על כך בפרקי התיעוד את עדויות הנוסעים האירופים שביקרו בקהילות שונות במרוקו במאה ה־19. מנהג זה חדל להתקיים במאה ה־20. ראה עדות קדומה על מנהג בזה בקרב בת האיסיים בתוף שרם ובלאו, האמת, עמי 168.

 אולם מעבר למערך הלכתי מייסד ומפורש זה של קשר הנישואין בחתונה היהודית המסורתית עקרונות וערכים אלה מעובים דרך הערכים של התרבויות הלא־יהודיות השכנות, התרבות המוסלמית והתרבות הברברית; גם הן מדגישות את ערך הבתולים וגם הן שמרו עליו באופן קפדני במסגרות המסורתיות שלהן. חיזוק זה של ערכים עצמיים כתוצאה מהתנהגויות דומות רווחות בקרב השכנים הוא יסוד עיקרי בכל אינטראקציה של תרבויות שכנות, ובמיוחד כשהאחת – המחזקת – מהווה תרבות הרוב והשנייה תרבות המיעוט.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתארפוד - חתונה

יוסף שיטרית

הטקסים הרבים הנוגעים לכלה והנערכים בבית הכלה, ובמרכזם טקס החינה שלפני יום החופה, ובן התקנה המסורתית שביסודם בבל קהילה וקהילה, נשאבו ברובם מן ההתנהגויות והמנהגים של האוכלוסיות השכנות שהקהילות היהודיות היו אתן במגע, בראש ובראשונה התרבות הברברית לגווניה הרבים בשבטים השונים ובאזורים השונים שבהם היא עוצבה וממשיכה להתקיים. יעידו על כך השמות הברבריים הרבים שנשארו גם בשימושן של הקהילות היהודיות, הן הכפריות הן העירוניות, שלא היו חשופות בשלוש מאות השנים האחרונות למגע תרבותי ישיר עם אוכלוסיות דוברות ברברית. רוב הטקסים נוהגים גם באוכלוסיות המוסלמיות של מרוקו דוברות הערבית, שגם הן המשיכו מסורות ברבריות והוסיפו עליהן מנהגים ערביים או נתנו למנהגים הברבריים נופך שונה ומשמעות שונה, כמו למשל טקסי החינה הנהוגים בבל החברות הערביות," גם אלה שלא היו במגע עם התרבות הברברית.

הערת המחבר : על טקסי החינה במרוקו ראו וסטרמרק, טקסי חתונה; לאוסט, בלולות. על טקסי החינה בקרב הקהילות היהודיות ראו כאן את פרקי התיעוד, וכן בן־עמי, החתונה.

קביעת משמעויותיהם השקולות של טקסים אלה ועול ההתנהגויות והפעולות המתנהלות במסגרתם בקהילות היהודיות אינה משימה קלה, לבד מן המשמעות הגנרית של חניכת הכלה והכנתה הנפשית והפיזית ליציאתה מחסות אביה ומשפחתה ומעברה לחסות בעלה. מטרה נוספת המושגת דרך טקסים אלה והמעניקה להם את משמעותם היא הפגשה ראשונה של החתן עם הכלה בביתה אך בנוכחות קהל בלבד; על פי התקנה של כלל הקהילות לפני העידן המודרני אמורים היו החתן והכלה שלא להיפגש במכוון לפני תחילת טקסי החתונה המאפשרים זאת. המשימה הסמיוטית אינה קלה כאן, משום שטקסים אלה לא זכו להיות מטופלים, לא במקורם ולא בגלגוליהם בפעלה החברתית בקהילות היהודיות במרוקו, בטקסטים כתובים או אורליים מפורשים בדומה ליתר הטקסים ההלכתיים שהוזכרו זה עתה. אולם את משמעויותיהם של רבים מטקסים אלה, ובכללם טקסי החינה ומריחתה של החינה על שערותיה של הכלה באחד הטקסים, יש לחפש באמונות מגמת מושרשות המטפללות ומטפלות בסגולותיהם של צמחים, כמו עיסת עלי החינה האמורה לשמש כחומר חיטוי; של אנשים, כמו בעניין עין הרע שיש להישמר ממנה; של רוחות ומזיקים המקנאים במזלה של הכלה ומאיימים עליה לפני התייחדותה עם בעלה; של פעולות מקדימות האמורות להשפיע על התנהגויותיהם הרעות של אנשים, כמו סתימת פי הכד כדי לסתום את פיותיהם של אנשים שעלולים להקים שערוריות, או כדי לשחרר את הכלה או את החתן מהשפעות מסוכנות, מאיימות או משתקות.

מערכים סמיוטיים נוספים בחתונה היהודית המסורתית נוגעים לערבים ולסדרים חברתיימ־כלכליים וחברתיים־תרבותיים, שנסתפק במנייתם כאן: סדר החליפין הכלכליים בצורת הנדוניה שהכלה הביאה אתה לבית החתן וסכום הכתובה שהחתן מתחייב עליו; האינטראקציה החברתית־התרבותית וסדרי הקרבה כמו אירוח מוזמנים בחתונה לאחר שהורי החתן או הבלה הוזמנו לפני בן בידי משפחות המוזמנים; טיפוח, חיזוק וניהול ״ההון הסימבולי״ של המשפחה דרך חגיגות פאר עד כדי פזרנות; הערכים האסתטיים של הקהילה בצורת פאר הלבוש, התכשיטים והאיפור של הכלה; ערכי החן והיופי הנשי במיוחד דרך שירי השבח לכבוד החתן והכלה; ולבסוף, משאבי האהבה והסולידריות של בני המשפחה העוטפים ברגשי אמפתיה ודאגה את הכלה ערב יציאתה מחיק משפחתה.

מתוך המילון תוספת שלי – אלי פילו :  : סֶמְיוֹטִיקָה

ל (נ') [מיוונית: semeion סימן] [בלוגיקה, בבלשנות] תּוֹרַת הַסִּימָנִים, חֵקֶר הַמַּשְׁמָעֻיּוֹת הַמְּיֻחָסוֹת לַסִּימָנִים הַשּׁוֹנִים בַּלָּשׁוֹן שֶׁבְּעַל פֶּה אוֹ שֶׁבִּכְתָב. הַסֶּמְיוֹטִיקָה כּוֹלֶלֶת שְׁלוֹשָׁה עֲנָפִים עִקָּרִיִּים: סִינְטַקְטִיקָה (יַחֲסֵיהֶם הַהֲדָדִיִּים שֶׁל הַסִּימָנִים); סֵמַנְטִיקָה (מַשְׁמָעֻיּוֹת שֶׁל הַסִּימָנִים אוֹ שֶׁל הַמִּלִּים וְהִתְפַּתְּחוּתָן); פְּרַגְמָטִיקָה (הַיְּחָסִים בֵּין הַסִּימָנִים וּבֵין הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם).

הערת המחבר : ״ההון הסימבולי״ גוגע ליוקרה ולסימגי הכבוד שמשיגים דרך הפעילות החברתית והפעולות המכוונות לכן. ראו על כך בורדיו, דיבור, עמי 75-68, 140-138.

לבל תרכובת המערכים הסמיוטיים האלה, היוצאים מניהול טקסי החתונה היהודית המסורתית ואירועיה, מיתוסף מערך משמעים ומשמעויות הנוגע לקיום הטקסים המסורתיים עצמם ולניהולם בהתאם למורשה המשפחתית והקהילתית. מערבים אלה נוגעים לעצם ביצוע הטקסים ולחוויות שהם מעניקים, וקראנו להם כאן משמעויות טבעיות פנימיות או משמעויות במעגל סגור, מבחינת הנוהגים לפיהם. הם מקבלים בזמנים מיוחדים מקום מרכזי בתודעה של בני הקהילה, בין היתר לאחר שהתפזרה הקהילה ופסק בה הקיום הסדיר של מסבת טקסיה. זכר הטקסים שעיצבו את הזהות הקהילתית והאישית והחוויות שהתלוו אליהם הופכים למוקד המשמעות העיקרי עבורם ולצורך שלהם לחוות אותם מחדש, בוודאי על פי התנאים החדשים שבהם הם חיים. הוא הדין, למשל, בחגיגות החינה, החוזרים ותופשות מקום חשוב בטקסי החתונה של יוצאי מרוקו בישראל לאחר שנעלמו מהם כמעט כליל במשך תקופה של כשלושים שנה לאחר עלייתם לארץ. טקסי החינה המחודשים נערכים בעיקר בידי משפחות המחתנות את בנותיהן, ובמיוחד כשהבת מתחתנת עם בן לעדה אחרת" במקרים אלה מקבל טקס החינה משמעות חברתית־תרבותית חדשה הכרוכה בצורך לשמר זהות תרבותית מקורית או להזדהות אתה ובצורך להצהיר בו בזמן על שימור זה או על הזדהות זו דרך קיום טקס שמזכיר במשהו את הטקס המקורי. משמעות חדשה זו של החינה משתתפת ביצירת לכידות חדשה שהמשפחה שמוצאה ממרוקו מנסה לעצב במערך טקסי החתונה שלה בארץ לאחר שנפרמה לכידותם הישנה.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

 

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתחתונה יהודית מרוקאית 1111

יוסף שיטרית

5.1.3 ההביטום התרבותי הקהילתי כמבנה כלאיים

בעניין החתונה היהודית במרוקו כלל ההביטוס הקהילתי צורות חיים, נהלים, נורמות וערבים שקבעו את דפוסי האירועים והטקסים שכוננו את החתונה, כפי שניתן לעמוד על כך בפרקי התיאור והתיעוד השונים המרכיבים חלק עיקרי בספר זה וכפי שניתן לעמוד עליהם ממקורות רבים נוספים" כמו בכל הקהילות היהודיות הרבניות חלק מסוים מן ההביטוס הקהילתי מונחה על פי צווי ההלכה היהודית ופרשנותה הרחבה והמוסמכת, ובכלל זה מצוות הנישואין עצמה, כללי ההתחברות המשפטית בין בני הזוג דרך הכתובה והקידושין, טבילת הכלה במקווה לפני ההתייחדות עם החתן, וכן אווירת הצניעות והרצינות, וכתוצאה מכן חוסר ההוללות, ששרתה בבל טקסי החתונה המסורתית על אף השתייה של משקאות חריפים שהתלוותה לאירועים אלה. אולם גם מקטעים חשובים אלה של החתונה המטופלים בהלכה אין ההלכה מפורשת במלואה לגביהם, כאמור; מערכים שונים של התנהגויות, עמדות ואסטרטגיות פעולה הקובעים את ניהול הטקסים האלה ואת ביצועם הממשי שייכים להביטוס הקהילתי ושונים משום בך מקהילה לקהילה. יתר על כן, גם ביצועם של המקטעים ההלכתיים עצמם אינו אחיד, אלא תלוי במסורת הקהילתית ובמסורותיהן של קבוצות שונות בקהילה, כגון תנאי הכתובה על פי מסורת קהל התושבים ומסורת קהל המגורשים (מנהג קסטיליה) או הנוהג לרשום ״מדאורייתא״ או ״מדרבנן״ בכתובה.

כך גם בעניין הבתולים של הכלה, שהיה ערך חשוב כל כך בקהילות ישראל מתקופת המקרא עד לעידן המודרני ורשום ומפורש כל כך במקורות ההלכה היהודית מן התורה ועד לשולחן ערוך ולקובצי ההלכה שהתחברו לאחר מכן בקהילות מרוקו עצמן. מרכזיותו של ערך זה במערכת השיקולים והטקסים של החתונה היהודית במרוקו אינה נובעת, כאמור, מכיבוד צווי ההלכה בלבד, אלא גם משום ההשפעה שהיתה לחברה המוסלמית ולחברה הברברית, שבקרבן שכנו הקהילות ואשר הקפידו גם הן על עניין זה.

הקפדה יתרה זו על הצגת הבתולים של הכלה, כמו מנהגים וטקסים רבים אחרים, מצביעה על כך שההביטוס התרבותי של הקהילות היהודיות – במרוקו וברחבי העולם היהודי בכלל – היה מושפע מן התרבויות הלא־יהודיות השכנות. חלק גדול מן הטקסים של החתונה היהודית במרוקו מקורם, כאמור, בתרבות הברברית ובתרבות הערבית־מוסלמית השכנות, החל בטקס החינה, הטקס השני בחשיבותו אחרי טקס החופה והקידושין, שקודם לו ונערך תמיד בבית הכלה, וכלה בנוהג ליווי החתן והכלה בידי השושבינים והשושבינות בשבוע החתונה.

הערת המחבר : על אף הסבריו והשערותיו של מאיר מלול במאמרו באן בעניין מקורו הקדום של מוסד השושבינים וקיומו הרצוף בקרב יהודי מרוקו מאז העת העתיקה קשה מאוד להסכים אתו. סביר יותר להניח שהיהודים שאלו נוהג זה במו פעולות, מנהגים וטקסים רבים נוספים מתוך שכנותם האינטימית עם האוכלוסיות הברבריות של מרוקו. על מוסד השושבין בקרב הברברים ראו גם לאוסט, כלולות

סימן מובהק לכך הם המונחים הערביים או הברבריים הרבים המפנים אל הטקסים השונים שאינם שייכים במקורם למסורת היהודית הקדומה, בה בשעה שהטקסים היהודיים המובהקים שמרו על יסודות עבריים בתוך השמות שלהם, במו טקס שבע ברכות .,siba^ braxut לעיון טקס החופה והקידושין או טבילה  at-tbila וכן מקוה, הנהגה  el-miqwi בתארודאנת ^91-meqva בקהילת מכנאס, לציון הרחצה של הכלה במקווה הטהרה לפני הכנסתה לחופה. מדרך הטבע תרבות אחת הנמצאת בשכנות ובמגע עם תרבות אחרת סופגת ממנה יסודות תרבותיים שונים ומטמיעה אותם בתוך מכלול יסודותיה שלה. הטמעה זו אינה פשוטה ואוטומטית כלל, אלא תלויה היא בגורמים רבים ומפוזרים; היא ברובה לרוב בהסתכלות חדשה על היסוד שנשאל מן התרבות הזרה ובמתן ערכים סמיוטיים חדשים לקיומו במערכת התרבותית הקולטת. כפי שהראיתי במקום אחר" תהליכי הכלאה תרבותית באלה הם חלק מהותי בהתהוותן ובהתפתחותן של כלל התרבויות הבאות במגע, גם כשהמנהיגות האינטלקטואלית והרוחנית מתנגדת להם ועושה כל שבידה כדי למנוע אותם. הטמעתם הסמיוטית של יסודות זרים בהביטוס התרבותי הקולט מטשטשת בהדרגה עבור הפועלים לפיו את מקורם הזר עד כדי כך שלאחר תקופת־מה, בלתי מוגדרת במהותה, אלה אינם מודעים כלל למקורו הזר של יסוד זה או זה בתרבותם, ולעתים אף מסרבים בתוקף לקבל אפשרות כזו כשמעמידים אותם על כך.

תוספת מבבילון : סֶמְיוֹטִיקָה

[מיוונית: semeion סימן] [בלוגיקה, בבלשנות] תּוֹרַת הַסִּימָנִים, חֵקֶר הַמַּשְׁמָעֻיּוֹת הַמְּיֻחָסוֹת לַסִּימָנִים הַשּׁוֹנִים בַּלָּשׁוֹן שֶׁבְּעַל פֶּה אוֹ שֶׁבִּכְתָב. הַסֶּמְיוֹטִיקָה כּוֹלֶלֶת שְׁלוֹשָׁה עֲנָפִים עִקָּרִיִּים: סִינְטַקְטִיקָה (יַחֲסֵיהֶם הַהֲדָדִיִּים שֶׁל הַסִּימָנִים); סֵמַנְטִיקָה (מַשְׁמָעֻיּוֹת שֶׁל הַסִּימָנִים אוֹ שֶׁל הַמִּלִּים וְהִתְפַּתְּחוּתָן); פְּרַגְמָטִיקָה (הַיְּחָסִים בֵּין הַסִּימָנִים וּבֵין הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם).

הכלאה טבעית זאת המעצבת את ההביטום התרבותי היא גם המקור להשתנותה ההדרגתית של כל מסורת קהילתית, כך שגם בתרבויות מסורתיות מובהקות היציבות התרבותית מתקיימת לתקופת־מה בלבד, ארוכה או קערה. תרבויות מקומיות, אזוריות, ארעיות ואף בין־לאומיות אינן מתקיימות לעולם בבועות מבודדות, אלא נתונות להשפעות בלתי פוסקות מעדן של תרבויות סמוכות, ובמיוחד אם התרבות שמדובר בה שייכת לקבועת מיעוט. כך התהוו והתפתחו התרבויות הקהילתיות השונות במרוקו; כך גם התהוו והתפתחו טקסי החתונה הרבים שלהן, אלא ששחזור שלביה השונים של התפתחות זו אינו אפשרי כיום מחוסר תיעוד מתאים על חוליות מגע רבות שהתקיימו בין התרבות הקהילתית היהודית לתרבויות השכנות ומשום שגם תרבויות שכנות אלו עצמן לא נשארו יציבות לאורך הזמן אלא ידעו תמורות ושינויים גם הן. עצמתן של התמורות בטקסי החתונה גברה כתוצאה מן המגע של התרבויות הקהילתיות עם התרבות האירופית לאחר השתלטות צרפת וספרד על מרוקו; הן הגיעו לשיאן, עד כדי גרימת מהפכה רבתי בהן, לאחר התפזרות הקהילות ושיבושם המלא של סדרי הקהילות בני מאות השנים. מצב זה הביא במיוחד לביטול תחושת הלכידות הטבעית של ההביטוס הקהילתי ולהשארת רישומו הזיכרוני בלבד, ההולך ומתעמעם גם הוא, במסורת של המשפחות השונות.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתהחתונה היהודית במרוקו

יוסף שיטרית 

5.2 הממד האישי הקיומי של החתונה

הלחצים המופעלים על הכלה

מעבר לרשתות הקהילתיות העוטפות החתונה היא אירוע מרכזי בחייהם של החתן והכלה ובני משפחותיהם הקרובים ביותר המעורר אותם לשימוש מועצם במשאבים רגשיים ובמשאבים אישיותיים נוספים, לא רק בשבוע של החתונה אלא עוד לפני תחילת טקסי החתונה וגם לאחר תום כל הטקסים. החתונה מחברת לא רק בין חתן וכלה, שעל פי המסורת הערופה אינם אמורים להיפגש פנים אל פנים עד לחופה, אלא גם מפגישה ולעתים אף מעמתת שתי משפחות שונות או שני ענפים שונים באותה המשפחה, מורחבת או מצומעמת. אולם מטבע הדברים הנישואין נוגעים קודם לכול לבני הזוג הצעירים ולבני משפחותיהם הקרובים ביותר. הם החווים במישרין את הלחצים ואת הסיכויים של האירוע והם המתמודדים אתם במשך תקופה ארובה יחסית, המתחילה עוד לפני הטקס הראשון של בקשת ידה של הנערה ומסתיימת לאחר תום כל הטקסים, שבוע לאחר טקס הקידושין. אשר לכלה, היציאה לחיים חדשים ניתקה אותה מן הקן החם והמגן של המשפחה והביאה אותה אל אנשים זרים לרוב. מצב מאיים.זה עורר בה חרדות ותהיות רבות, שאף ניתן להן ביטוי בשירים מסורתיים אחדים המבוצעים בטקסי החתונה. אצל החתן, בין שהיה נער ובין שהיה בחור, חרדות אלה היו פחותות משום שהמשיך לרוב לדור בבית הוריו עם אשתו או תחת חסותם. לכך נועדו, כנראה, בחלקם לפחות הטקסים הרבים והמגוונים של החתונה – לטפל בפקעת נפשית־רגשית זאת ולסייע בפריקתה. רובם משמשים משום כך טקסי חניכה וטקסי מעבר ממצב הרווקות – ולעתים אף ממצב הילדות או הנערות, בגלל הגיל הצעיר של הכלה והחתן – למצב הזוגיות, מעבר שאירע בלי הכנה מוקדמת כלשהי ובלא כל הכשרה, לבד מן הניסיון של אחרים מבני המשפחה ושל ההורים בראש וראשונה. להשקעה הנפשית והרגשית המאומצת של בני הזוג החדש ושל בני משפחותיהם קודמת השקעה כספית וכלכלית חשובה, גם היא לרוב מכבידה ביותר, שמשקיעה משפחת הכלה בארגון הנדוניה ובהבאתה לבית החתן לפני טקס הקידושין. מנהגי החתונה נותנים דגש שונה לממד כלכלי זה של מוסד הנישואין, וסימניו של ממד זה רשומים לעתים בצורה מסודרת במסמך המצורף לשטר הכתובה.

בקהילות היהודיות של מרוקו (ובעצם בכלל הקהילות היהודיות המסורתיות באשר הן) נגעו לחצים אלה לעורך הקיומי לחתן את בנות המשפחה ואת בני המשפחה ולעמוד בכבוד במשימה זו. עניין שמירת הכבוד – המשפחתי קודם כול – חוזר ועולה בכל התרחישים והטקסים של החתונה היהודית, והדים לכך אנו מוצאים בשירים המלווים את החתונה ובפתגמים" המתייחסים אל ערכיה ובעיותיה. על פי התיעוד שבכתב ושבעל־פה שעומד לרשותנו כיום ניתן להצביע על שני מוקדים עיקריים שבהם מעורב עניין הכבוד המשפחתי ומועלה בטקסי החתונה היהודית במרוקו אם בגלוי אם במוסווה. שני המוקדים הם נישואי הבת בגיל צעיר על פי מסורת הזמן והמקום, וכן בתולי הכלה והצגתם לעיני בני המשפחה והמוזמנים. במרכזם של שני המוקדים עומדת הכלה, לא החתן. שני המוקדים אינם נפרדים זה מזה כלל ועיקר, שכן אחד הנימוקים המועלים תכופות לעורך לחתן את הבת בגיל צעיר היה הדאגה שתגיע בבתוליה אל בית חתנה; החשש היה, שככל שתתבגר יקטן הסיכוי לכך.

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31