הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956
הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956
המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להרים שעלו ממרוקו במאי 1949.
המשך , הסלקציה " חיים מלכא.
הצעתו של משה קול קובעת אפוא באילו ארצות יש לבצע את הסלקציה *- מרוקו, תוניסיה ופרס – משום הפוטנציאל הגדול לעלייה המונית – כחצי מיליון -, הנימוקים להצעתו של קול אינם קשיי קליטה בארץ, אלא " אנו עלולים לטבוע בים של לבנטיניות והארץ תיהפך לארץ של לבנט ".
משה קול לא היה צריך ללחוץ על חברי הנהלת הסוכנות היהודית, שכן רוב חברי ההנהלה חשבו כמוהו. ביולי 1950, לאחר שהתברר בשנה זו שיש איזון בין עולים יוצאי אירופה ואמריקה לבין עולים יוצאי אסיה ואפריקה, כינס בן גוריון את " המוסד לתיאום " לדיון בתכנון העלייה לשנים 1951 – 1953, והטיל הגבלות על עליית יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט.
באותו דיון אמר יושב ראש הנהלת הסוכנות, ברל לוקר :
יש לדבר על גודל העלייה ואיכותה, עד עכשיו אין בעניין זה פוליטיקה ברורה לא מצד הממשלה ולא מצד הסוכנות היהודית, והשאלה היא : אם בארצות ידועות בקרב משפחה זו או אחרת נמצא חולה אחד, אם אפשר וצריך לעכב את כל המשפחה לעלות לארץ או לא ? בזה צריכה להיות פוליטיקה ידועה.
מובן שב " ארצות ידועות " התכוון יו"ר הנהלת הסוכנות לארצות צפון אפריקה, שכן הן היו מקור היחיד לעלייה המונית. בן גוריון פירט את " הפוליטיקה הידועה בארצות ידועות ", והוציא את מדינות צפון אפריקה מהתכנון התלת שנתי של חיסול גלויות וכך אמר :
יש לתכנן תוכנית לשלוש שנים. אם כן, תוכנית עלייה לארצות אלו בלבד ' – מזרח אירופה וארצות ערב – ארצות ערב – מצרים, סוריה ולבנון. מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה נקראו " ארצות צפון אפריקה ". ומארצות שאין בהן חיסול גמור של הגלות – לא לקבל זקנים וחולים בלבד, אבל אם כן חיסול – גם הם – ואפילו פושעים. וממקורו – לא חולים ולא זקנים.
הנה כי כן הכתיב ראש ממשלת ישראל מדיניות סלקטיבית לעלייה ; ראשית, לגבי שלוש השנים – 1951 – 1953, הוציא את מדינות צפון אפריקה, שהן המקור העיקרי לעלייה, מכלל תכנון של חיסול גלויות ; לעומת זאת הורה לתכנן את חיסול הגלויות במדינות מזרח אירופה, שבהן מצב היהודים לא היה בסכנה, ואף ציריות ישראליות קיימות שם.
שנית, ממזרח אירופה יש לקבל גם זקנים, גם חולים ואפילו פושעים – אך " ממרוקו – לא חולים, לא זקנים ,. כלומר : גם אם תהיה עלייה ממרוקו, יש להשאיר את החולים והזקנים לגורלם תחת שלטון ערבי.
באוקטובר 1950, בישיבת " המוסד לתיאום ", אמר ראש מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית, גיורא יוספטל ; , בין הספרדים החלק הנחשל והמפגר הוא זה שבא מצפון אפריקה ".
על פי החלטת " המוסד לתיאום " מיולי 1950 הכין אפוא ראש מחלקת העלייה, יצחק רפאל, תוכנית עלייה לשלוש שנים 1951 – 1953 ; עליית 608.000 עולים מ-58 ארצות. רפאל, שהתנגד לסלקציה, כלל בתוכנית זו עליית 100.000 עולים ממרוקו ו – 60.000 מתוניסיה.
באוקטובר 1950 אמר יצחק רפאל במסיבת עיתונאים ; " אנו ניגשים לביצוע התוכנית להעלאת 608 אלף יהודים בשלוש השנים הקרובות מ-58 ארצות ". תוכנית זו לא יצא לפועל, ולימים אמר רפאל, שהתוכנית לא מומשה משום " המצב בארץ ויחס מודות המדינה לעלייה ".
בדיון של מליאת הסוכנות היהודית באוגוסט 1951 על מדיניות העלייה גילה חבר הנהלת הסוכנות, אליהו דובקין,, את " בעיית הבעיות של הציונות ". וכך אמר : אינני יודע לשם מה אנחנו צריכים לכבוש את הנגב, האם זה עניין של תימנים ומרוקאים ולא עניין של הילדים שלנו, של האשכנזים, של יהודי העולם המערבי ? זוהי בעיית הבעיות של הציונות ".
במהלך שנת 1951 ותחילת 1952 חלו שינויים פרסונאליים בממשלה ובהנהלת הסוכנות, והיית להם משמעות והשפעה על מדיניות העלייה והקליטה. יוסף בורג מונה לשר העלייה והבריאות במקומו של משה שפירא ; ד"ר חיים שיבא, הגדול שבמתנגדים לעלייה מצפון אפריקה, מונה לתפקיד המנהל הכללי של משרב הבריאות.
ולוי אשכול התמנה לשר האוצר במקומו של אליעזר קפלן החולה – אף שהמשיך להחזיק בתפקידו בהנהלת הסוכנות כראש מחלקת ההתיישבות. את תפקיד הגזברות בסוכנות העביר לגיורא יוספטל, שהיה ראש מחלקת הקליטה.
תקנות הסלקציה – דיונים בהנהלת הסוכנות.
על מנת להבין טוב יותר כיצד נולדו תקנות הסלקציה הדרקוניות, וכיצד כוונו ליהדות צפון אפריקה, עלינו לעקוב אחר דיוני הנהלת הסוכנות במועדים, 4, 5, 11 ו-18 בנובמבר.
ב-4 בנובמבר 1951 דנה הנהלת הסוכנות היהודית בתוכנית העלייה לשנת 1952. בדיון זה הציע רפאל עליית 120.000 יהודים לשנת 1952, ומתוכם 28.000 מצפון אפריקה לפי החלוקה הבאה : ממרוקו – 18.000 ; מתוניסיה – 8000 ; ומאלג'יריה – 2.000 נפש.
עוד הוסיף רפאל, כי הפוטנציאל הגדול לעלייה הוא כרגע מצפון אפריקה, ובעיקר ממרוקו ותוניסיה, שם חיים 400.000 והודים – אלא שהוחלט לא להעלות משם חולים וזקנים, כי " איננו רוצים להעלות משם יותר, ולהמיט אסון על הארץ.
עוד הוסיף, שכיום רשומים בקזבלנקה לעלייה 35.000 יהודים, ומהם כבר קיבלו 15.000 אשרות עלייה. כן, הציע, שמתוך 28.000 היהודים, המתוכננים לעלות ארצה בשנת 1952, יעלו קהילות קטנות בנות 40 – 50 משפחות לקהילה, החיות בכפרים בדרום מרוקו ובדרום תוניסיה.
כך יחוסלו הקהילות, אך החולים והמקרים הסוציאליים, שלט נתמכים על ידי המשפחה, לא יעלו ארצה אלא יועברו לערים הגדולות, ויטופלו שם על ידי הקהילה.
ועוד ממקורות תכנון העלייה לשנת 1952: מרומניה – 35.000 ; מפולין – 2.00 ; מצ'כוסלובקיה – 1.500 ; מבולגריה – 1.700 ; מיוגוסלביה – 1.200 ; ממדינות מערב אירופה – 7.800 ; מטורקיה – 2.000 ; מפרס – 14.000 ; מסוריה ומלבנון – 2.000.