נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל


נוהג בחכמה- רב י יוסף בן נאיים זצ"ל

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים.נוהג בחכמה

הקמה זו שאני מביא מספר שונה מ " נוהג בחוכמה ", חשובה לכל המתעניין במפעלו וחיבוריו של רבי יוסף. בהקמה זו, פרטים רבים אודות קורות היהודים במרוקו, ולכן מצאתי לנכון, לפי עניות דעתי להביאה כאן.

אגלי טל נטפו עלי ראשי, בעת הכוני שרב ושמש, ונתבשמתי מהם, ותענוגי גדל בהתמצו על מצחי ופני, ורחף רוח היום נגדי, אזי נתעדנתי ושבה נפשי למקומה, בשואפי הרוח הנושב לתוך חללי לבי, ועשתונותי זממו שרכשו כל קנייני השלימות.

ככב נכספה וגם כלתה רוחי לדעת זכרון הראשונים אשר מן הארץ חדלו, והנם בארצות החיים, ואזי עד תכונותיהם, לידע מהותם ומקומם איה, ובשומעי איזה נואם מביע ומטיף אמרים לשומעיו, חוקד קדמוניות, אזי נמס לבבי והיה למים.

ונפשי איוותה לשמוע הטפי מליו, מאורעות וקורות זמן החולף מני אז, ותולדות הראשונים אבות ובנים חכמי המערב, אשר היו מכוסים בערפל, והתחבאו תחת צעף עננה, מסך מבדיל בינינו, ואין אתנו יודע זמנם ומקומם.

ואת עצמי הייתי מונע מבוא בגשר צר כזה, וליכנס ביער שאין בו תחומין. כי מביט אני מראש שאיני יכול להכניס עצמי בגבול ותחום שאינו שלי, וזחלתי ואירא להשיג גבול ראשונים, ולעלות בין ההרים הגבוהים, כי הנמלים לא יכולון שאת משא הגמלים, וקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידרוש מעשה מרכבה וסד חשמלים.

ומי יודיעני מקדמי ארץ, כי קטון אנוכי, ואין זיכרון לראשונים ואורחות צדיקים כמלאכים, ובתוך לבבי צמחה זיקת היאוש מלעסוק בזאת המלאכה. מקוצר המשיג ועומק החומר המושג, ואריכת הצ'ערות. אבל בה' שמתי כסלי, ואמרתי שזכותם תעמוד לימיני עמידה שיש בה סמיכה, לעודדני ולתמכני להודיעם ולהשמיעם בקרב ישראל בארצות הרחוקים מני ים, ולהפיץ את אור תורתם וגדולתם.

ולקרוא שמותם עלי אדמות, והנפתי עטי וחיפשתי בחורין ובסדקין כתבי הראשונים מה שהשיגה ידי יד כהה. ולכבוד התורה ולכבוד נושאי דגלה הרבנים הגדולים שכיהנו פאר במערב לבל יפקד שמם וזכר פעולותיהם בדברי ימינו לא חשכתי מעמל נפשי.

ואספתי וליקטתי מכתבי יד ומפי סופרים וספרים די חומר, למען הפיץ אור יקרות גיבורי הרוח אנשי השם, ומה שידעתי ונגלה אלי הייתי מעלה על הנייר, ובאורך הזמן מצאתי באמתחתי חבילות ניירות שמות רבנים חכמי המערב למטות אבותם.

אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב ואת שמו קראתי " מלכי רבנן " כשמו כן הוא. ודא צריך לאודועי שבמערב הפנימי מיום שנטעו היהודים מושבותם בו, ונסתופפו בצל ממשלת הישמעאלים, ישבו על התורה ועל העבודה כמנהגם של ישראל, שאף שהמה בגלות לא עזבו את אלהיהם.

שמיום חרבן ירושלים על ידי טיטוס, ועם ישראל החל להיות נודד בעמים, וההצלחה פנתה להם עורף, ורפו כל עמודי הצלחתם, מכל סגולותיו ומחמדיו מקדם לא נשאר בידו בלתי את כתבי הקדש דווקא, ויקח העם הנודד הזה את מקלו בידו וישם את כתבי הקדש ביקרים בתרמילו מוהלך לגור בארצות.

ויפזר ויפרד בין כל עמי התבל, מאז ועד עתה נע ונד ישראל, והמה משוטטים מדחי אל דחי, מקן מנוחתם, באין הפוגות. העם האומלל הזה היה לנס בתוך הגולה, גם שהיה נסחף ונשטף מזרם הגלות, לא הרף את ידו מעסק בתורה. היא הייתה חלקת שלל, ובאוות נפשו נהר ושאף מים חיים מי התורה, ורויוה צמאונו ממעדניה.

ולה הקדיש מבחר כוחותיו ומיטב כישרונותיו המצויינים, ועבד בחריצות נפלאה חכמת ישראל, והיא הטיבה גהתו והייתה לו לרווחה. וראה מה שכתוב בספר ברכת יעקב במאמר מוסגר שהביא בדרוש ברית עולם וזה לשונו, ומדי דברי זכור אזכור את אשר ביארתי דברי מדרש רבה מי יתן לי אבר כיונה ואעופה ואשכונה מדבר באברהם, למה כיונה ? רבי עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הם נחים על גבי סלע או על גבי אילן.

אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת וידיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה, אשר הכוונה לדעתי כי זאת ידענו כי האיש גם אם עמקו מחשבות לבבו בחכמה ודעת, אך אם ינוד ולא ינוח במנוחה נכונה וגם נרדף ונידף ממקום למקום אז דעתו יסכל וחכמת לבו בל עמו כי דרך הזה ממעט התבונה.

אך לא כן הייתה באבינו אברהם הגם שהיה נע ונד בארץ לא לו נרדף מן עמים רבים, בכל זאת לא נרפו כנפי רוח בינתו לעוף בהם השמימה, בכל זאת עלה מעלה על במתי חכמה עליונה בהלו נר ה' על ראשו. וזהו עומק מליצת דברי חכמים שאברהם נדמה ליונה לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הם נחים אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה.

פירוש גם אם קופצת ממקום למקום בכל זאת פורחת באחד מאגפיה לעוף למעלה, וזה רמז נכון גם על ישראל בעת גלותם אשר לא ישקוטו מלהרים מעלת חכמת התורה עד כאן.

ככה במערב בתוך גלותם ושפלותם לא הרפו ידיהם מעסק בתורה, והגדילו התנועה בענייני חכמת התורה, והקימו עולה, וכישרון המעשה על תלם, והיו חכמים גדולים בכל דור מורי הוראות, ומסקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וריח תורתם היה נודף למרחוק בארצות הרחוקים.

וכמה רבנים הריצו אליהם מכתבים להודיעם חכמה ומדע והבין, וראה מה שכתוב בתולדות הרמב"ם שאביו הרב הגאון רבינו מימון זיע"א שמע מחכמת רבני המערב ומחכמת הגאון הגדול מורנו הרב יהודה הכהן בן סוסאן זיע"א, שנהרג בפאס על קידוש השם, והביא את בנו הרמב"ם בתור תחמיד חבר לשאוב מי התורה.

וראה מה שכתוב בספר תולדות חכמי ישראל לקלמן שולמאן בתולדות רבי יוסף הכספי ז"ל, אשר חי במאה הראשונה לאלף הששי שגם הוא היה לבבו לנסוע לממלכת פאס כי שמע כי נמצאים בה חכמים גדולים אשר ידם רב להם בהליכות הפלוסויא הדתית כי כן כתב לשלמה בנו אם יחייני ה' אז אעבור שנית בארץ ארגון ופורטוגאל ומשם אסע לממלכת פאס כי לפי הנשמע נמצאים שם אנשים רבים בעלי חכמה ודעת עד כאן.

וראה מה שכתב מוהר"מ חזאן זצ"ל בספרו קנאת ציון וזה לשונו, ומה תענו על חכמי ורבני ארצות המערב הפנימי ובראשם מארוויקוס פיס מכינס טיטואן ורבאט שכל השלוחים החוזרים מאתם משבחים ומפארים להבת תלמוד תורתם מאריות גברו עד כאן.

ומה גם שגדלה ונשאה חכמת המערב מיום שבאו הגולים מקאשטילייא, – מ"ך בכתב יד עתיק בזה הלשון מ"ך בכתב יד זקיני הרב שמואל אבן דנאן זלה"ה שגירוש קאשטילייא היה בשנת נז"ר לפקט האלף הששי וסימן בא יבוא ברנ"ה, וכדי שלא ישתכח ממני רשמתיו בכאן אני הצעיר סעדיה אבן דנאן. 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

וראה מה שכתוב בספר המעלות לשלמה מעניין גירוש קאשטילייא שהיה בשנת רנ"ב ורנ"ג. וראה גם כן מה שכתב גראטיץ בזה, ומהגירוש הזה באו כמה וכמה משפחות רבנים וחכמים גדולים אשר עד היום אור תורתם מופיע בבני מערבא, והמה המשפחות המיוחסות הנמצאים במערב, ובידם מסור כל ענייני הרבנות והשררות והמשרות ועל פיהם יצאו ויבואו כל אנשי המערב אחרי דבריהם לא ישנו.

ורוב חכמי המערב חברו ספרים למיניהם כל אחד מה שאיוותה נפשו ומה שהשיגה נשמתו כמו שתראה בתוך הספר בהזכרי איזה חכם שידעתי שחיבר איזה ספר, אבל אשמים אנחנו שלא נותרו לנו חיבוריהם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהחיות נפשנו באור תורתם שכיסה ענן אורם.

וספו תמו בלהות הזמן, וחשך משחור תארם, ונשארו נפזרים בכתבי יד ונשכחים כמה מאות שנים, ונקברו במחשכי בתי עק'ד הספרים מטושטשים ומשובשים, הן מצד העניות שלא היו מוציאים כדי חיותם והתפרנסו בדוחק ובצער להשיג להם לשבר את רעבונם.

ושרא דעניותא רדף אבתרייהו עד זיבולא בתרייתא, וקיימו תורתם מעוני, וחייהם היו מלאים מרורות ופגעים רעים, ופרנסתם לא הייתה מצויה להם ברווחה עד כאן.

שעבדו את עצמם לחכמה ועשו עצמים משרתים לה ולא החכמה משרתת להם, וכיסם היה ריקם ופניהם כסו חרולים 

חָרוּל

(ז') [אכדית: hִalluru; ערבית: חֻלַּר] קוֹץ, שֵׁם כּוֹלֵל לַקּוֹצִים לְמִינֵיהֶם; יֵשׁ סוֹבְרִים כִּי הוּא זֵהֶה לַסִּרְפָּד (Urtica): "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד לא). מילון אבן שושן.

שעבדו את עצמם לחכמה ועשו עצמים משרתים לה ולא החכמה משרתת להם, וכיסם היה ריקם ופניהם כסו חרולים, וירד עפר כבודם, והלכו מחיל אל חיל, על פת לחם, וסיבות איומות ורדיפות עצומות מעם לו-עז חמת תנינים שתה רוחם, ולא השיגה ידם  במה להדפיס את ספריהם להשאיר שמם בעולם. 

הן מצד שלא נמצא בארצות המערב מכבש הדפוס כי אם בארצות הרחוקים מעבר לים, וכל הדרכים בחזקת סכנה, כי מעולם לא היינו אזרחיים בארצות המערב, ואף בהיותנו בארץ לא לנו ונדחים מהסתופף בנחלת ה' וגלינו מעל שלחן אבינו עוד אהבתו מתרפק עלינו ומציץ מן החרכים בכל עת ובכל שעה להשיב שבותינו לקבץ נידחנו.

ותמיד אנחנו לישועתו מקווים ומייחלים לשוב לשבת לארצנו ונחלת אבותינו ארץ הקדושה, ואין אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים נפוצות אגודות אגודות בין הישמעאלים וזולתם, ובגאווה ובוז יביטו למרחוק בעם הישראלי ואנחנו בתוכם כטלה בין זאבים.

וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, המלך נלחם עם איזה שבט של גויים שמרדו עליו והמרו את פיו אזי מי שהיה תפוס ביד אנשי צבאו היו חותכים את ראשו בסייף וכל הראשים הנחתכים מביאים אותם לעיר לרחוב ידוע ותולין אותן ב'וג' ימים להטיל אימה על העם וישמעו  ויראו, ותליית הראשים תהיה על ידי סבלים יהודים לחרפת התלויים להתבזות בפני הרואים שנתלו על ידי אנשים בזויים.

עוד יש להם מנהג שכל בהמה טמאה שתמות נגררת למקום הקבורה על ידי סבלים יהודים שאין כבוד לגויים שתקבר הבהמה על ידם. ה' יסיר חרפת עמו ישראל. ומפני חומר התלאות שעברו עליהם נשארו ספריהם בכתב יד טמונים בחיקם, כעוללים לא ראו אור, עד שדור אחר דור נתיישנו ונאבדו ואכלם עש והיו כלא היו.

ומעט מזער נמלט משרידי ספריהם משטף שבולת הזמן, ורובם ככולם היו נאבדים ברדיפות ולחיצות ודחיקות אשר ידחקונו מכל צד מגיו הארצות, מזווית לפינה וממקום למקום, והשחיתו עץ חייתנו.

דרך אגב נרשום כאן מה שראיתי בעלה אחד בכתב יד הרב הגאון מורנו הרב ידידיה מונסונייגו זצ"ל וזה לשונו בקיצור, בפאס אלבאלי יש גוים שנקראים אנדלוס והוא חלק שלישי מן פאס אלבאלי ולא ידענו טעם השם הזה של אנדלוס.

אחרי זה זיכני ה' וידעתי שאנדלוס היא עיר אחת מערי ספרד אשר גלו ממנה יהודים רבים וחלק מהם באו לפאס וכשבאו למחזוינו הקדוש הרבה מישראל מריבוי היסורין והצרות מאין ספורות ומה גם שהיו מעונגים הרבה המירו דתם ונשאר שם אנדלוס על שם העיר שנתגרשו ממנה עד כאן לשונו בקיצור.

ועד היום יש להם בית תפילה שנקרא " זאמע לאנדלוס ". ועל הגלות ומגרשי הערים היו בעוכרנו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים כמלאכים. ואחר כמה הרפתקי דעדו עליהם וכל חייתם בקדישים תלוים בשערה, ורדפום עד חרמה, וירדו על לעפר, ושבעו עמל ותלאות בנדודיהם.

ועל כל גל וגל נענעו ראשם, ולא נשאר להם כי אם גויתם דווקא, גם עמודי גויתם ומצב בריאותם התמוטט, כמעט שכנה דומה נפשם, גם הותר דמן מחסדו הגדול שנותר לנו שריד, לולא ה' שהיה לנו.

ואף על פי הכל חשקה נפשם רק בחכמה, ולא הקדישו עתותי מרגועים גם בהרביצם תורה ברבים וחיו בצלה כל ימי חלדם, ומעט מהמעט מסופר כבר בכתבי הראשונים של המערב נ"ן, בספר דברי הימים למוהר"ש אבן דנאן זיע"א.

ובספר דברי הימים למורנו הרב שאול סירירו זיע"א, ובספר סכרון לבני ישראל למהריב"ע השני זצ"ל, ובספר יחס פאס למורני הרב אבנר ישראל הצרפתי זיע"א, ובקונטרס כתב יד למורנו הרב עמנואל מאנסאנו זצ"ל.

וכמה טלטלו עם בני ישראל טלטלא גבר ועינו אותם באדבם קנייניהם ובניהם ובנגעי גופם באופן מחרי מאוד, כגון הגירוש אשר היה בפאס אלבאלי לקהל התושבים לתפ"ץ בשנת תקצ"ח ליצירה וסימן כמספיק צ"ח וכמון.

והגירוש השני שהיה בהאלמללאח בשנת הרכ"ה וסימן הרכ"ה בך והענוגה, ומשנת תפ"א עד שנת תפ"ב הייתה עצירה גדולה וגלו כל היהודים שבפאס למקומות אחרים ואינן מוציאין עשרה לבד דבר שבקדושה ונתקיים בהם בעוונות ארצכם שממה וכו'…..

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

וברעב של שנת ח"ץ מתו רוב אשי המדינה והנשארים הרה נסו ונאלצו לנוד ויעזבו את בתיהם ובית תפילתם שומם ובית מועד לכל חי, ונותרה נחלתם ביד גוים, ובשנת תה"ו ליצירה נגזרה גזרה על הבתי כנסיות שיחרבו פה פאס יע"א.

ואחר סמוך לשנת תה"ו גזרו על יהודי אזאווייא להסיע דירתם ממנה ונפזרו כל הקהל בכל המערב ובארצות אחרים, ובתוך הבאים באו לפאס מורני הרב יעקב אבן סמחון זצ"ל וורני הרבה מימון אפלאלו, ולא מצאו מקום להתפלל עם קהלם שבאו עמהם.

ומכל בתי כנסיות הייתה בית הכנסת בנקראת בשם תלמוד תורה, ובהיות בית הכנסת הנזכר בישובה היה שליח ציבור בה הרב הגאון מר קשישיא מורני הרב וידאל הצרפתי זצ"ל הוא ושלוחים אחרים שהיו קבועים עמו, ואחריו קם בנו כבוד הרב יצחק זצ"ל ומילא מקומו, והיה בצד בית הכנסת הנזכר לעייה למעלה הנקראת ישיבת תלמוד תורה והיו הנשים מתקבצות שם להתפלל ולראול ספר תורה דרך החלונות המשקיפות לבית הכנסת הנזכר.

ופתח הישיבה רחוק מפתח בית הכנסת הנזכר והיו עולות דרך שם ונחרבה גם הישיבה הנזכרת ונשארה כמה שנים בלי תקרה, וכשבאו החכמים הנזכרים לפאס התחסד עמהם מוהרוי"ה השלישי ונתן להם הישיבה הנזכרת ובנו אותה בית הכנסת והיו מתפללים שם עם בני קהלם ה' יגדור פרתוצינו אמן כן יהי רצון.

ובשנת התפ"ח – 1728, נשללו היהודים במקנאס כמו שכתוב בשאלות ותשובות משפט וצב"י חלק א' סימן קס"א בפסק דין ממורנו הרב מרדכי בירדוגו זצ"ל, וכן נשללו בשנת התק"ז ראה הלאה מורנו הרב יהודה הכהן זצ"ל, ובשנת נת"ק גם כן נתגרשו היהודים ממקנאס ראה הלאה אות ח' מורנו הרב טולידאנו זצ"ל.

ובשנה ההיא משללו גם קהל תיטואן נפלו בידי איזה עלים מספר סיכרון לבני ישראל למוהריב"ע השני בכתב יד ישן וחסרים לבסוף, חבל על דאבדין ושם דבר על שנת נת"ק, וזה לשונו, בשנת התק"ן ליצירה היא שנת מי נתן למסיסה יעקב וישראל לבוזזים לפ"ק בסוף ניסן באה שמועה רעה מעיר רבאט שמת המלך סידי מוחמד יר"ה ותהום על העיר והייתה מהומה גדולה ומבוכה בכל היהודים ובכל הגויים.

ופחד ופחת היה לנו כי אמרו כולנו מתים שהמשפחות יבואו אל העיר בטח וישללו הכל ויענו נשים והיו כולם בורחים והבריחו ממונם והטמינו תחת הקרקע, ובאותו הלילה לא ישן אדם כלל כי היו חופרים ובונים על ממונם, ויש שהבריח ממונו לבית הגויים בפאס אלבאלי.

ולמחר יום ה' נאספו כל הגויים והמליכו לבן המלך הנזכר שהיה שמו מולאי אלייזיד והוא היה בורח בהר מאביו הנזכר שרצה להורגו שהיה מורד בו בחייו, וחשבנו כי נחה שקטה הארץ כי הכריז שיעשו שלום בארץ.

ולא עברו ימים מועטים עד שבאה שמועה שיצא מהר הנזכר והלך לתיטואן ויצאו קהל תיטואן ומנחה בידם, ביום שבת קודש גזר אומר שיהרגו היהודים שבכל מלכותו ומי שיביא לו ראש יהודי יתן לו סך עשרה מתקאלים ואמרו תפסום חיים לקהל הנזכר.

והעיר ה' את רוח שופט אחד ונפל לפני רגליו ואמר לו, לא נכון לעשות כן להרוג את כל היהודים כי הפליל שלהם לא אמר כן, אמר לו כבר כרתי ברית עם משפחת אמהאווס ארור שמם שאהרוג את כל היהודים כשאמלוך.

והשיב לו זו אינה עצה אלא טול ושלול ממונם והרי הם מתים, ואמר טוב הדבר, ומיד יצאה הגזרה ושלח כל המשפחות שהיו עמו לתיטואן ושלל אותם ביום שבת קודש והם יושבים שקטים מבלי ידיעה כדי שיטמינו ממונם.

ואמרו לנו שנטלו ממון וטלטל שלהם ושל תגרי גוים כמו אלף ככרים מ"מ, ואחר כך שלח להאלודאייא שהיו דרים במקנאס לשלול קהל מקנאס, וכן עשו באו ביום י"ד לחודש אייר והכריזו שהמזיד מחל להם כדי שיחזרו בקהל מהבריחה ויוציאו ממונם ורובם האמינו לזה האנשים ונשים וטף. 

כבוד קדושת תורתו כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחי שמו לעד ביסוד התורה. הוא וזרעו וכל הנלוים אליו עמיה ישרי נהורא. ושני בקודש אריאל. אל טוב לישראל קרוב לנו וגואל. ידידנו ידיד האל. גומל חסדים טובים לעמו ישראל. חונן ומרחם לכל דורש ושואל. הלא זה הוד מוצהל מזרק טהור כולל כל מדה טובה ושירה בעוז ובגבורה. אבן יקרה. מפז נבחרה. אורה זו תורה.

כמוהר"ר יצחק אביחצירא נרו יאיר ויזהיר כחשכה כאורה. יאריך ימים ושנות חיים הוא ובניו בקרב על ישראל עד בא יום בשורה. למען שמו ולמען תורתו יצילם מכל צוקה וצרה. ויעזרם על דבר כבוד שמו במדה במשקל ובמשורה.

למלאות מקום מר"ן מלכא אדוננו המלך דוד זיע"א כן יהי רצון ובא לציון גואל במהרה בימינו ליהודים הייתה אורה. ומתנדבים בעם יברכם ה' בהצלחה טובה. ובהרווחה מרובה. באין קץ וקצבה.מבריכה העליונה בעין טובה. ונפש רחבה. ותשובה חשובה. בנחת ושובה. וישועה קרובה.

בהכניסם לביתם הספרי קודש של מר"ן מלכא חסידא קדישא וכו…יזילו מכספם וזהבם בעין טובה. להריק להם ברכה וטובה. בתלת מילי דטב בני חיי ומזוני. האריכות ימים ושנות חיים ושלום. בבנים ובני בנים בעולם הזה ובעולם הבא עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן.

כה דברי העבד החו"ל כורע ומשתחווה ומתאבק בעפר רגלי החכמים הרשומים בתורתם וצדקתם וענותם. דינו אותם לכף זכות למען אבותם. כי איני מגיע לקרסולי בינתם וחכמתם ומליצותם וחידותם. כהדיוט קופץ בראש מהב רחמנותם.

וקויתי לאל שיזכר שמי בחלקתם. כמו הלבנה עם קטורתם. יקבל ה' מנחת עני בתוך מנחתם. שנת זכר אל תפר בריתך אתנו כך גזרה חכמתם. בחודש אב הרחמן יקבץ נפוצותם. מקבץ נדחי ישראלן מארצותם. אל אדמתם ונחלתם. ומה טוב ומה נעים מאמרם ז"ל קריב לגבי דיהנא ואידהאן.

הצעיר באלפי ישראל יחיא בן לאדוני אבי כמוהר"ר מכלוף ז"ל אדהאן ס"ט

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

 

ויכנסו עליהם כולם כאחד ויניחו אותם ערומים יחפים ברעב ובצמא ובחוסר כל והיו לבז ולנים ברחוב העיר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר מכח האויבים ששללו שללה ובזזו בזזה, ואם אמרנו נצא השדה הייתה שם מכת  חרב והרג ואבדן ונתקיים בנו מק"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, עת צרה הייתה ליעקב אשר לא ראו אבותינו ואבות אבותינו מיום היותם על האדמה עד היום הזה.

עד אשר נתננו ה' לרחמים, ולעת ערב ליל ט"ו לחודש הנזכר נכנסו כל הגויים לעיר ושללו אותה ונשתהו כמו ט"ו יום, וחפרו כל הבתים וכל החצרות ונתגלו להם מטמוניות אשר לא ידעו אבותם ואבות אבותםפ כי הייתה נגזרה מאת ה'.

ובאותה הלילה לקתה הלבנה לקות גדולה כי שרפו שם ספרי תורה בעוונותינו הרבים. וגם פה פאס יום ד' לחודש הנזכר נכנסו שכנינו העבדים לשלול ולבוז אותנו ונכנסו כל השרים לפני כל שוביהם ורחמו עליהם לשוב להאלמללאח אחר עבור כ"א יום.

ואם אמרנו לספר קצת מהקורות יכלה הזמן והמה לא יכלו. ה' יאמר לצרותינו די. אחר עבור זמן מה בא לכאן שד"ר כבוד הרב נחמיה שליח טבריא תוב"ב וסיפר שבליל ט"ו באייר שנת תק"ן היו במערת הרשב"י עליו השלום שמנהג כל הקהל הולכים שם להלולת הרשב"י ז"ל שעלה לשמים בל"ג בעומר, י"ח באייר ושמעו בלילה ההיא מקול יללה מהוללת משברת לב כל האנשים ויצאו ויראו שלקתה הלבנה, ותמהו כולם ואמרו יש שום מהומה בעולם. עד כאן.

וכשנכנסו לעיר חלקו ביניהם המבואות והבתים מי ישלול זה ומי ישלול זה, והיינו בורחים חדר בחדר וכל הנשים סופדות ויש שהפילו עוברות ולדותיהן מן הפחד שהיו מעותדין לקלון. ובאותו לילה ליל ט"ז באייר לא לן שום אדם ביתו כי היו מקובצים משפחות משפחות בוכים למשפחותם, ונתן ה' בלב אם המזיד ושלחה להם שלא ישללו אותנו וחזרו בפחי נפש.

וכן עשה לקהילת קודש לקצאר שלח ושלל אותם ונתגלו להם מטמוניות הרבה, וכן לקהילת קודש תאז"א שלח לשלול אותם ונתן את עירם לעבדים וגירשו משם היהודים ערומים יחפים וישבו במערות הסמוכות לעיר, והגוים סתרו בית הכנסת ובנו בה בית תפלה שלהם.

עד שהעיר ה' את רוח שר אלחאל'ף אחר זמן וביקש מהמזיד ומחל והחזיר להם עירם וחזרו לעירם תודה לאל, וביום י"ח לחודש אייר באה אגרת מתיטואן מהמזיד ליד שר העיר שיתנו לו קהל פאס מאה כרי כסף ואם לא יתנו ישרוף להם האלמללאח.

וכשומענו זאת רעדה אחזתנו ונתקבצו הקהל שנשארו בעיר כי ברחו הרבה מהם ועשו פנקס המס בהערכה והתחילו לגבות וגבו כמו י"ב ככרי כסף מלבד כמה שוחדות כמו ד' ככרים ונתנו באותו המס כל החכמים ונתתי אני ובית אבי כמו מאה וחמישים מתקאלים אולי תהיה ארכא ולא נצא מעירנו.

ובעוונותינו שרבו לא הועלנו בתקנותינו לקינו בכפלים  נטלו כל ממוננו ומכרנו כל מה שהיה לנו כדי לפרוע המס הנזכר, ואחר כך בא המזיד לפאס ויצאו כל הקהל מן האלחרומאת שהיו שם ומנחה לקחו בידם להקביל פניו ולא השגיח בהם כלל ולא לקח מידם המנחה וחזרו בפחי נפש.

ואמר המזיד לשר אם פרעו היהודים המס ואמר לו שלא נתנו אלא י"ב ככרי כסף, וביום א' בשבת קודש כ"ד יום לסיון שנה בבוק השכם שלח המזיד שר אחד ובא אלינו וקיבץ היהודים ואמר להם תנו לי סוכר"א אלף מתקאלים כי מחל להם המזיד ונתנו לו כתב ידם ומיד אמר להם המחילה שמחל להם המזיד היא בגוויתכם וממונכם שלא תמזקו כלל, אבל גזר אוצמר שתצאו מהעיר ותדורו בהאלקסבא דסרארדא.

וכשמענו רעדה אחזתנו חיל כיולדה ונבהלנו להשיב כי היה דברו קומו צאו מם המקום הזה, ומיד באו כמה שרים ועבדים ועמדו עלינו לצאת מן העיר, והתחלנו ליסע, ואם אמרתי אספרה את כל הקורות והמאורעות שאירעו לנו יכלה הזמן והמה לא יכלו.

שבאותו יום הייתה מהומה גדולה בנו כי יצאנ חמה מנרתיקה בתקופת תמוז ואנחנו הולכים על רגלינו יחפים להאלקסבא הנזכרת עם החמרים והסבלים שהיו נושאים המטלטלים שלנו ומניחין שם ברחובות והדרך רחוקה. 

והיו באותו היום נוסעים העבדים שכנינו לדור במקנאס הם ונשיהם וטפם וגם האלודאייא5 שהיו דרים במקנאס כמו ג' אלפים באו לדור פה פאס הם ונשיהם וטפם אלו יוצאים ואלו יוצאים ואלו נכנסים והיה דוחק גדול  ואבק רב וחום רב עד שהייתה הזיעה עלינו כמו מים.

והיינו נושקים הכתלים של בתי כנסיות עד כי רצו עבדיך את אבניה וכו'…ובוכים ומבכים אחרים על כל התלאה אשר מצאתנו, וגזר אומר שמי שיישאר עד עת ערב דמו בראשו ורבו כמה חטפנים וכמה גזלנים בדרך והיו חומסים אותנו עד שלא נשאר לנו מעט מהרבה.

וכמה בעלי בתים ועניים וחכמים ותשושי כוח שהניחו כל אשר להם בעיר מרוב הפחד ונתקיים בנו והבאתי מורך בלבבכם, ושיערנו שיעור בעד טלטול וצמוקים ויין הרבה ומים שרופים כמו חמישים ככרי כסף שלא הניחו ליטול הצמוקים והיין ומים שרופים כי גזר למכור הוא על ידו דווקא מים שרופים בסך 6 לקרע"א.

והיה שותה מים שרופים הרבה והיין, והיין ומים שרופים שהניחו בעיר יעשה ממנו נהר גדול מרוב היין שעשינו באותה שנה אפילו עני שבישראל עשה יין צמוקים ופחמים ועצים אין מספר וכמה תיבות ושולחנות וחביות גדולות וקטנות וכלי חרס חמץ ומצה עד כי חדל לספור.

ונכנסו הגויים לבתינו ונטלו כל המנעולים ודלתות הבית והחצרות, וכל בית כנסת ובית מדרש נטלן מהם כל הספסלים וההיכלות והתיבות וגנבו כמה ספרי תורה והיה ממש כחורבן בית המקדש ובית הועד נהפך למינות ובתי זונות והיו הורסים אותם ומבשלים בהם מים שרופים .

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל-סוף הקדמת רבי יוסף בן נאיים לספרו " מלכי רבנן " -משה עמאר

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים. 

ויצא מבת פיס כל הדרה וגזר שלא יעשו עם בני ישראל מים שרופים והניח שר אחד למכור כל מה שנטלו ממנו, ונשינו טובה וישבנו בהאלקסבא לחורב ביום ולקרח בלילה, ונתקיים בנו הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה וכו'…ונהפך פנינו כשולי קדרה ששזפתנו השמש והיינו דרים באוהלים כבני קדר וערב ולא נשאר לנו דעת ותבונה ולא עבודה ולא תפילה ולא תורה כי נטרפה דעתינו מרוב צער והיגון ולא היינו מוצאים מנוח לנפשנו.

כי אפילו מקום להניח בו ספר תורה לא מצינו מרוב הטינופת כי היו הכל מטילים ומשליכים צואתם ברחוב האלקבסא והיה ריח רע הולך בכל האלקסבא והיינו בצער גדול על צביטול התפילה כי כל מקומות מלאים צואה בלי מקום.

ונשים יקרות היו שואבים מים ומימינו בכסף שתינו ועני שבישראל היה קונה מים בכל שבוע סך א'ם-ד'ת. ובאותו הקיץ רבו הזבובים והפרעושים והשרצים והעקרבים והנחשים ולא היינו ישנים עד שקצנו בחיינו ומתו כמה תינוקות מחמת החום הרב, ובכל יום ויום היה בא רוח סערה מפרק את ההרים ומשבר את הסלעים ומפיל כל האוהלים והיו מתמלאים עינינו ואוזנינו בעפר ובאבן ומכבה כל הנרות בלילה ובמחשכים הושיבני כמתי עולם.

ובכל ליל שבת קודש היינו אוכלים באפלה וגזר המזיד לחפור כל בית הקברות שלנו וליטול עפרים ואבנים שעל הקברות ולבנות בהאלמללאח בית תפילה הנקרא ז'אמע וסמע'א בעפר ואבנים הנזכרים וגם מקומות בפאס אלבאלי הנקרא טאלע'א ובוזלו'ד וזאמ'ע במקום הנקרא ארסי'ף כי מקום הקברות היה גדול הרבה מאוד.

והיו חופרים בכל פינה כתות כתות של גוים וכמה בהמות וחמורים נושאים העפר והאבנים לבנות גם כן בהאלקסבא החדשה, וחפרו הקברות הישנים של זה ג' מאות שנה תחתיים ושניים ושלישים, והיו מוצאים חצרות ובארות וכתלים תחת הקרקע של דורות הראשונים.

והיו נוטלים הפועלים התכריכין של המתים שיש בהם כסף וזהב וכמה מהם העשירו מזה, וחפרו גם כן מערכת רבני קאשטילייא זלה"ה בי"ן וכמה קברי צדיקים וחסידים אין מספר ועינינו רואות וכלות ואין לאל ידינו כי גברה קופת שרצים, והיינו הולכים מב' שבתות לב' שבתות ומחודש לחודש עם שר האלקסבא היושב בשער לבית הקברות והיינו מקבצים העצמות והגולגולות, והידים והרגלים של מתים המפוזרים שם ועושים חפירה גדולה במקום הנקרא אלגיס'א וקוברים שם אותם העצמות. 

והיו זורקים אבנים ומקלות לומר לנו לכו מעירנו כבר נטלה מכם ונתנה לנו המזיד וחורקים שיניהם עלינו והיינו מצדיקים עלינו את הדין והיינו הולכים אנשים ונשים וטף ללקט עצמות. וביום אחד היו החייטים אצל המזיד ועברו דרך הקברות וראו קבר צדיק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה.

ושלחו לנו ומיד שלחנו בני החברה וכיס בידם וקבצו את עצמותיו וקברו אותם במקום הנקרא אלגיס'א, והייתי מתיירא על קבר אדוני זקיני זצ"ל שלא ישלטו בו האויבים וצויתי לפועלים שהעמיד הנגיד רבי יוסף עטייא ללקט עצמות הנופלים בכל יום שברשותם שהגוים התחילו לנתוץ קבר הצדיק שיבואו ויגידו לי, וכן עשו.

יום אחד באו ואמרו לי קום לך הרי התחילו להרוס קבר הצדיק, ומיד נתקבצו כל החברה והלכתי אני ובית אבי ז"ל לבית הקברות ואמרנו לגוים שלא יהרסו הם עד שניטול עצמות הצדיק, ואמרו לנו תנו לנו מעות ונניח אותו ויראנו כי היום או מחר יבואו אן הם או אחרים ויאמרו כך ואין לדבר סוף.

ובאו בני החברה ונקבו חור מן הצד ונטלו כל עצמותיו ואפילו עפר שתחתיו והיה בהם ריח מור הנקרא למס'ק ותמהו על המראה כי זה כמו ששין שנה שנלב"ע, וכן עשינו לקבר מו"ה מתתיה סירירו ז"ל, נטלו עצמותיו ועשינו כל אחד בחבית אחת והולכנו אותם להאלגיסא וקברנו אותם זה אצל זה ועשינו סימן לידע מי הוא של אדוני זקיני ומי הוא של מוהר"מ הנזכר.  אדעתא שאם ישיב ה' על כל מה שמצאתי בעלים הנזכרים וחבל על דאבדין.

ובשנת רנ"ג היה רעב גדול בפאס כמו שכתוב בספר מערכת האלהות, וכן נשלל קהל רבאט. עוד מצאתי כתוב בכתב יד מרונו הרב רפאל אבן צור זצ"ל בן מורנו הרב שלמה שמואל זצ"ל שבט"ו תמוז תק"ף סדר נקום נקמת בני ישראל נכנסו האויבים לשלול שלל ולבוז מחנה קדש ישראל אף שמים נטפו מים אנ"י אנ"ה ב"א ואני בתוך הגולה פה פאס אזדיד וכו'….

ונשארו היהודים נפוצים אנשים נשים וטף בפאס אזדיד ובפאס אלבאלי ובהאלמללאח עד יום שבת קטדש כ"ח ניסן תקפ"ב, ולמגינת לב, חורב בס'ף אחרון אחרון חרי'ף בימינו בראש חודש אייר זו שנת תבע"ר לפ"ק נכנסו עלינו השודדים שכנינו הרעים למחוז קדשנו פאס ויתיעצו על צפוננו והלבישו צוארם רעמה, ורוח העת הטם וילכו באין מעצור, ולטשו עיניהם ורעמו פניהם ושללו כל חמדותינו מחוט ועד שרוך נעל.

ונשארו הספרים וספרי תורה רטושים ונפוצים ונטושים בחוצות ובשווקים וברגליהם ירמסום להשחית וכל משקע מים, אוי לעינים שכך רואות, ובפרט שבתוך השריפות אשר שרף ה' שרפו את היכל ה' בהבית כנסת שהייתה נקראת על שם מורנו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל.

והיה בה בית עק"ד הספרים שמכיל כחמישה ועשרים מאות ספרים ובהם היו כתה כתבי יד הראשונים נ"ן ( הישיבה הזאת נזכרת בהקדמת תוספי הרא"ש ) וגזרה נחרצת הייתה, והרגו האויבים כחמישים נפשות מישראל אנשים נשים וטף, וקול שריקות עם בני ישראל היו מפזזים ועולים עד לב השמים באין חונן באין מרחם.

ודלפה נפשם מתוגה, ורעש שריקות קשתות המו כביום עברה, ואשר אלה להם ועברו עליהם צרות תכופות נצמרו ונענו ונדכאו בשער, מאין ישארו בידם חיבוריהם וחיבורי אבותיהם, ונתקיים מאמר הנביא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, חבל על דאבדין.

וארשום כאן מה שראתה עיני בספר המידות להרב הגאון מוהר"ן זיע"א אות ספר מערכת ספר וזה לשונו, מה שמספרים קדושים של צדיקים ונגנזים ונאבדים ונשכחים מן העולם כגון כמה ספרים של תנאים וקדמונים שנאבדו ונשכחו הוא טובה לעולם כי על ידי זה נאבדים ונמחים ספרי מינין ואפיקורוסים הרבה יש"ו, וגם על ידי זה תתבטל קנאה ושנאה בין איש לאשתו הכשרים המתנהגים בקדושה עד כאן לשונו.

אם כך איפוא לפי"ד הגאון מוהר"ן ז"ל תועלת רב יצמח גם מהספרים אשר אבד זכרם, ועלינו לחלות את פני המלך עליון שיעלה לרצון לפניו כל אשר חידשו מחידושי התורה כקרבן הקרב על גבי המזבח, וכמו שכתוב בספר חסידים תק"ל ופירש הגאון החיד"א זיע"א שם בהקדמת לב אריה כתב משם רז"ל בזמן שבית המקדש, כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש כתיבה זו עולה לו במקום קרבן.

ובזה פירוש זבח ומנחה לא חפצת עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן עד כאן לשונו.

עוד ראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בספר פני דור בפרשת אמור בפרשת והקרבתם מנחה חדשה שהביא דברי הרב לב אריה הנזכר, שכ"כ משם הזוהר ובזה פירש כמה פסוקים בדרכים שונים והאים עי"ש. וזה הרמז והקרבתם מנחה חדשה לה' שנתחדשו בתורה וכתיבתו כי עולה במקום קרבן וזהו והקרבתם.

וזה רמז ראשי תיבות י'ום ו " הקרבתם מ'נחה ח'דשה ל'ה', מחילה עם הכולל שהיא קרבן שמכפר ויהיה לכם מחילה עד כאן לשונו.

ומעתה עלי דידי רמי להתנצל מיד מבקרי קונטריס זה, זה יצא ראשונה כשאני כותב בשמות הרבנים תוארים משונים זה מזה כגון כהה"ר כמוהר"ר לא ממני יצאו הדברים אני לא החסרתי ולא העדפתי רק אני כותב כל אחד בתואר שמצאתי אליו כתוב בשמו אם רב או מעט, או באיזה מכתב השלוח אליו, או באיזה יחס כתובה או בשאלה שנשאל מזולתו, או באיזה נוסח מצבה, או מאיזה ידיעה מכתבי הראשונים ללשונותם בארשותם.

ואין אני דומה כי אם לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן לא ידעתי דבר בער אנכי מאיש, ואין ראש קולומוסי יד ושנון לתת תואר לגדולים ולנגוע בקצה כנף מעיל כבודם, כי מי אנכי ומי ביתי לבוא עד הלום, כל רואי ילעגו לי יפטירו בשפה כי במה נחשב הוא בבלי דעת מלין יחבר.

ואשר על ידו השנ'י לא נודע לי מחכמי המערב מעט מן המעט תרומה מן חברי ומפני זה היה עם לבבי למנוע עטי מלכתוב עוד, אבל אמרתי אני אל לבי כי זולת עט סופר אין זכרון לראשונים, ומה שידעתי ונגלה אלי אעלהו על ספר, ומה שלא ידעתי אבקשה מזולתי שגם המה אם נגלו אליהם איזה ידיעות יעלו אותם בכתב בעט ברזך ועופרת ומנהי מהם תסתייע מילתא.

וכל העוסק בזאת המלאכה, יתברך מאלהי המערכה, ויצו ה' אתו את הברכה, ואם אני בעצמי שגגתי בידיעות אשר כתבתי, אל יחר אף הקורא אתי תלין משוגתי, והרוצה לסעוד יאכל הכשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין וגידין.

 ומחילה אני מבקש מכל הרבנים הנזכרים בקונטרס זה אם לא כתבתי סדרם ושבחם כראוי להם. ויען השלי'ש להודיע באתי שהחכם שלא ידעתי מקום משכנו ואהלו אני כותב בסתם שהוא מן המערב, ומי שלא ידעתי זמנו בפרטות אני כותב בסתם חי במאה פלונית.

כל זה נהיה מידי איש פתי ושוגה לא חכימא ולא רבי יתקרי כי אם זבוב קצוץ כנפים, ערל שפתים, הצעיר יוסף בן נאיים סי"ט, בן לאדוני עטרת ראשי נזר תפארתי כמה"ר יצחק זצ"ל, נפשו רוחו ונשמתו במשכנות מבטחים, אהל ישרים אהל הצדיקים, וזכות הרבנים הנזכרים בספר זה וזכות אבא מארי זצ"ל תגן בעדי ובעד בני ביתי בכלל ובפרט הע"י אמן כן יהי רצון, אל יחסר המזג, ובחיי אריכי ומזוני רויחי, ואל ישלוט בנו עין הרע ויצר הרע אמן כן יהי רצון.

סוף הקדמת רבי יוסף בן נאיים לספרו " מלכי רבנן " 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

 

נוהג בחכמה – אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי השו"ע, שנהגו סכל קהילות שיראל במזרח ובמערב

פתח דבר – משה עמאר.

כי כל מנהגי האומה באלו מנהגות….אין ראוי לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ונשכר הוא. כי הם מעיקרים ולא יבוזו במנהגי האומה. וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך, דת אומתך אל תעזוב….ולא יתבזה דבר ממה שעשו הקדמונים ע"ה…..

רבינו נסים, מגילת סתרים.

מתוך עיסוקי והתעניינותי בתורתם של רבותינו הקדושים, רבני המערב, סקרנותי וצמאוני הגדול לדעת תולדותיהם, פעולם, אמרי פיהם ותורתם, באתי מזה שנים לגשש אחר מקום הינוח של תורתו של רבינו הגדול איש האשכולות רבי יוסף בן נאיים זצ"ל.

ביודעי ומכירי, כי על ידה אזכה בכפליים, בתורתו שלו ובתורתם של רבותינו חכמי המערב, אשר שזר ואצר אותה בחיבוריו, שהלוא לא היה עוד כמוהו להוקיר ולהעריך את תורתם של רבותינו הראשונים ולכאוב את כאבם וכאב תורתם במונחת בקרן זווית.

והוא אשר טרח ויגע בעשר אצבעותיו להציל את יתר הפליטה מתורתם, אף השקיע דמים מרובים – דמים תרתי משמע, לחפש אחריה בגניזות. היה הוגה בה ועונד אותה עטרה לראשו. מתוכה ומתוך ספרים נוספים ליקט פירורי מידע על רבותינו הקדושים ועל תורתם.

ואכן זכה להציב להם יד ושם להאיר את דמותם ופועלם ולהנציחם לדורות הבאים בחיבוריו הגדולים אשר הקדיש להם : " מלכי רבנן " ן " כבוד מלכים "

מן השמים סייעוני וגישושי נשאו פרי, לפני כשנתיים הגעתי לנכדי הרב לבית הלוי הי"ו, אשר קיבלוני בסבר פנים יפות, נתנו בי את אמונם ומסרו בידי חיבורי הרב בזה אחר זה. מראש החלטתי לסקור את כל יצירתו בעיון ראשון, רק אז אחליט למי מחיבורי הרב לתת זכות קדימה, לטיפול ולעיון מעמיק יותר.

תוך כדי תקופה זו הגיע למשפחת הרב, אברך ממשפחת מונסונייגו, אשר עקב פטירת אביו החל להתעניין במנהגי אבלות, והציע להם לפרסם את החיבור " נוהג בחכמה " והם נענו לו ברצון. אני מצדי הבעתי נכונות לעמוד לימינו ולעזור לו בעצה ותושייה.

אך לאחר שהתחיל בהעתקת כתב היד ובהכנתו, התעוררו קשיים שונים ופרש. ואז פנו אלי בני המשפחה שיחיו, לקחת עלי את הטיפול בעריכת הספר לדפוס ובהחדרתו ולא יכולתי לסרב, למרות שידי עמוסות בעבודת הקודש, ההדרת מספר חיבורים מתורתם של רבינו הקדושים מאורי המערב זיע"א. ומן השמים זכו לחיבור זה להיות ראשון לראות אור, וכבר אמרו חז"ל " הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל.

ב"ה זכינו לברך על המוגמר והנה הספר הקדשו נוהג בחכמה ניצב בשער, תורה יוצאת בהינומא לכל ישראל ברוב פאר והדר. הספר הוא אוצר בלום של מנהגים שנהגו ישראל קדושים במזרח ובמערב, אשכנזים וספרדים.

תוך שימת דגש על מנהגים שנהגו בעוב"י פאס יע"א. לחיבור הוספנו גם תקציר לספר. בפתח הספר קבענו צוהר לתודות רבי יוסף בן נאיים ויצירתו, בו תיארנו אישיותו ודמותו הרב גונית של מו"ר הרב המחבר, הליכותיו בקודש, תולדותיהם של צדיקים ומעשים טובים, וכן תיארנו יצירתו וחיבוריו אחד לאחד.

כעתירת

ע"ה משה עמאר.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

 

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

גלעד לדמותו של הרה"ח רבי אברהם שמואל הלוי ז"ל – תלמיד הרב וחתנו – משה עמאר.נוהג בחכמה

           רבי אברהם שמואל ( הרא"ש ) נולד בעיר פאס, לאביו הרה"ג רבי משה הלוי זצ"ל סביב שנת תר"ס – 1900. על רבי משה כותב רבי יוסף בן נאיים ז"ל, בהשלמותיו לחיבורו " מלכי רבנן " את הדברים דלהלן :

כמוהה"ר משה הלוי זצ"ל נולד בערך שנת תר"ח – 1848, ונתבש"ם עשרה בטבת שנת תרצ"ג 1933. הוא תלמיד חכם רשום ונהנה מיגיעו. זכה לשתי שולחנות תורה וגדולה, והיה מתחסד עם קונו. יתלהב האדם בראותו מתפלל ומברך ברכות הנהנים, בקדושה ובטהרה ובחיתוך האותיות כמונה מרגליות.

ובסוף ימיו נתייסר ונשאר על מיטתו עד שנלקח אל האלוקים. והיו המצוות חביבים עליו למאוד. וביתו היה בית ועד לחכמים, ומהנה גרונם. והיה מאכסן בביתו השד"ר של בית אל. והיה אוהב האמת ולא היה חת מבני אדם כלל. ועשו לו כבוד גדול כל בני העיר בהלווייתו ומיטתו.

ודרשו על מיטתו מו"ה אהרן בוטבול, ומו"ה משה אבן דנאן סי"ט. ובשבת השבוע דרשתי אני עבד ה', רבי יוסף, ובליל פקידת השבוע דרש עליו מו"ה מאיר ישראל. ובשבת השנה כהר"ר מימון מייארא, ובשבת החודש בנו החכם ונבון חיים הלוי. והדריך את בניו לתורה ולעבודה, זיע"א. רבו המובהק הוא מו"ה חיים דוד סירירו.

רבי אברהם שמואל נמנה על תלמידי רבי יוסף, ויתכן שהיה תלמידו המובהק. רבי יוסף קירב אותו ואף בחר בו לחתן עבור בתו מזל טוב. הרא"ש החזיק מנהגי אבותיו בידו, שקד על קביעת עתים לתורה ביראת שמים טהורה, והיה נהנה מיגיע כפיו במלאכת הצורפות.

היה בעל צדקות וביתו פתוח לרווחה. בשנם הראשונות לנישואיו, מינה אותו חמיו למלאת מקום אביו רבי יצחק כשליח ציבור וכמגיד שיעור בבית כנסת של הדבדנא ( יוצאי העיר דבדו בפאס ), ואחר כך כיהן בתפקידים אלו בבתי כנסיות אחרים.

בשנת תשט"ז – 1956 – עלה הרא"ש עם בני משפחתו לארץ, והתיישב במושב יד רמב"ם על התורה והעבודה, פשוטו כמשמעו. גם כאן נהנה מיגיע כפיו מעבדתו במשק, והיה שליח ציבור ומרביץ תורה בבית הכנסת של יוצאי פאס ביישוב, שנקרא עם שם חמיו הרב יוסף בן נאיים ז"ל.

לאחר תפילת שחרית בעודו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, לימד בציבור את " חק לישראל ". ובין מנחה לערבית לימד משניות. תפקידים אותם מילא בנאמנות ובמסירות עד לשנותיו האחרונות. בנועם הליכותיו, ענוונותו ואהבתו לבריות, הוא רכש את לב ציבור המתפללים בבית הכנסת, אשר נהרו אחריו וראו בו את מנהיגם הרוחני. עד היום נזכר ציבור זה בערגה בהליכותיו, בחרדת קודש.

הרא"ש התנהג בחסידות והיה זריז וזהיר בקיום המצוות בשמחה ובהידור רב. הוא עצמו היה עוסק בהכנות לשבת, והיה מחבב את השבת ונוהג בהקפדה יתירה בשמירתה. היה נוהג לצום כל ערב ראש חודש.

בכל ראש חודש היה גומר את ששה סדרי המשנה, יחד עם שומעי לקחו, והיה עורך מסיבת סיום. הוא עצמו היה מכין מצת מצוה בערב פסח אחר חצות. היה בעל אמונה, רמה אשר השתקפה בכל מעשיו. הוא זכה להמשיך במשמרת הקודש אותה ירש מאביו, והצליח לגדל את כל בניו ובנותיו על ברכי התורה והיראה, הממשיכים במסורת אבותינו מדורי דורות. הרא"ש נפטר בשיבה טובה ביום כ"ב טסת תש"ם ונקבר בעיר הקודש ירושלים תובב"א תנצב"ה.

ועל הטוב תזכר גם אשתו, בתו של שם הכוה"צ מרת מזל טוב מב"ת, אשת חבר – כחבר צופיה הליכות ביתה, אשר עמדה לימין בעלה הרא"ש ז"ל, ועזרה לו בעבודתו עבודת הקודש, בניהול הבית ובחינוך הבנים. אשר תמיד לבה דואב מצד תורתו של אביה, המונחת בקרן זווית כאבן שאין לה הופכים.

והיא היא אשר דרבנה לגשת למלאכת הקודש, להוצאת תורתו של אביה לאור ואף תרמה מחסכונותיה להוצאת הספר הקדוש " נוהג בחכמה ". יהי רצון שזכות מצווה זו וזכות אבותיה הקדושים תעמוד לה, לראות כל צאצאיה ממשיכי שרשרת הקודש, מעשה אבות סימן לבנים. ויקוים בה מקרא שכתוב : " עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו " אמן כן יהי רצון.

הסמכת מו"ר הרב הגדול מעוז ומגדול נר המערב, רב פעלים מקבציאל הקים עולה של תורה במערב, והוציא תעלומה – תורתם של רבותינו הראשונים מאורי המערב, הרה"ג כמוהר"ר שר שלום משאש שליט"א הרב הראשי וראש אבות בית הדין בעיר הקודש ירושלים תובב"א.

הספר הניצב בפניכם היום, היא פעולת צדיק, רב גדול בישראל, חובר חיבורים מחוכם, הרה"ג, מעו"מ, רב פעלים, קדש הלולים, כרכא גכולא ביה, פסקן ודרשן וחקרן, חריף ובקי, משנתן קב נקי, בנש"ק, מוהר"ר יוסף בן נאיים זלה"ה, אשר אור תורתו זרה בעיר פאס המעטירה במרוקו.

הכרתי אותו בימי חרפי ( ימי הנוער והעלומים של אדם ), כשבא הרבה שבתות לדרוש בבית הכנסת שלנו במקנאס בפטירת אנשים מגדולי העדה, סגנונו בדרוש היה להפליא, מושך לב שומעיו בדברים היקרים שהיו מתובלים בחכמה, בינה ודעת.

היה ידידו ובן גילו של הרה"ג שאול אבן דנאן זצ"ל, ראש רבנים במרוקו. עי' הקדמת ספר מלכי רבנן בהיותו עוד צעיר, ומשם בארה. מספריו יצא לאור ספר מלכי רבנן הנ"ל, שבו עלו ובאו כל רבני וחכמי מרוקו במושבותם, ראשונים ואחרונים, ובו מדור מיוחד לספרים קדמונים וחדשים, ולכל כתבי הקדש שעדיין לא זכו לעלות על מזבח הדפוס.

עבודה יפה ותמה, והודפס זה מקרוב פעם שנייה בארץ, הייתה לו ספריה גדולה שלא הייתה כמוה בכל מרוקו. גם ספרו " צאן יוסף ", נדפס זה חמישים שנה בירושלים ונשרף במאורעות תרפ"ט לתפ"ץ, וכעת מוציאים אותו מחדש.

ועוד לו בכתובים כארבעים חיבורים מכל המקצועות גשמיים ורוחניים. ואתייא מכללא, הספר היקר הזה, מחזה שדה יחזה. ספר " נוהג בחכמה ", ראה זה חדש, שיצא מן המקדש, רעיון נפלא וחדש, טרח ויגע ואסף, איש טהור, כל המנהגים שהיו במרוקו, חדשים גם ישנים, גשמיים ורוחניים.

נפק דק ואשכח ונתן טעם ותבלין לכל אחד ואחד לחזק אותם מן הש"ס ומדרשים, דבר דבור על אופנו. גם האריך להוכיח שמנהג ישראל תורה שאין לשנות שום מנהג. וזכורני בימי חרפי בעיר מולדתי, על חילוק המנהגים במשפחות ובקהילות, וכל אחת עמדה הכן על מנהגיה שלא ישתנו אפילו כחוט השערה, והיו מוסיפים יופי ושבח וקישוט לחיים גשמיים ורוחניים גם יחד.

מועדים, חתונות, אבל, והגשמי מחזיק את הרוחני. ואחדות וידידות בין המשפחות המזמינות זו את זו, וזאת הייתה נחמתינו בגלותינו, שכל העתים עוברים בשמחה ובצהלה, ברינה ובגילה. גם העלה על ספר כל מנהגי הטריפות של המגורשים מקשטילייא. עם איחוד מנהגי המערב למנהג אחד.

מובן שלכל זה צריך שקידה רבה ועוצמה וחשק ורצון. ולכל המדות הטובות הללו זכה המחבר זלה"ה, שהקדיש כל שמנו יומו ולילו, לסדר חיבוריו הנ"ל, וחפץ ה' בידו הצליח. הבא להיטהר מסייעין אותו. שם יקצור אשר זרע פרי מעשיו וצדקתו.

זכותו תגן לאלף המגן, על בניו ובנותיו היקרים, אחד מהם רופא נאמן, מר שלום ( שארל ) נשוי עם בתי רחל ת"מ ה' ישמרם, גם על נכדיו היקרים, ומתוכם נכדיו משפחת הלוי, שנתנו לכסף מוצא להוציא את הספר הזה.

גם שמרו על כל החיבורים והעלו אותם לארץ הקדושה, והם נמצאים אצלם עעה"ז, ה' ישמרם וישלם פעלם לטובה ולברכה. וזכות הרב המחבר זלה"ה תגן בעד כל המשפחה בנים ובנות ונכדים, שיהיו מוצלחים בכל מכל כל בגשמיות וברוחניות. וחמרא למאריה, וטיבותא לשקייא, מי שהשתדל בכל חפצת הספר הזה והגהתו בדיוק נמרץ, הלא הוא הרב השלם והכולל כל אישורין כולל, חוקר וחושף מטמוניות ומשתדל בהדפסת ספרי אבותינו הראשנים, הוא ניהו הרב משה עמאר שליט"א, אשר זה דרכו כש"ר לו, וטרח ויגע ואיזן וחיקר ותיקן והוציא את הספר לפועל, זך וישר פועלו

ע"ה שלם משאש ס"ט

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ונוהג בחכמה

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים. 

לתלודות רבי יוסף בן נאיים ויצירתו – הרב משה עמאר.

משפחת בן נאיים.

משפחת בן נאיים מוצאה ממרוקו ונראה כי מקורה ממגורשי ספרד. כיום יש המאייתים את שמה " בן נאיO ", " בן מאיים " או " בנאים ". על מקור השם הועלו מספר השערות. השערה אחת שהשם בן נאיים זהז לשם המשפחה " בן נעים ", השכיח במזרח התיכון ושאחד מבניה הוא רבי יעקב בן נעים, מ חכמי איזמיר במאה ה"ז, אשר נפטר בשנת תנ"ב – 1792 וחיבר את הספרים " משכנות יעקב ", דרושים ו "צניף מלוכה ", על דיני מלכים.

השערה שנייה שהשם הוא בן נאים במשמעות בן נאה, כלומר,שאבותיו הראשנים של המשפחה היו נאים במעשיהם ובהתנהגותם הישרה והטובה, הן במצוות שבין אדם לחברו והן במצוות שבין אדם למקום. השערה שלישית קובעת שהשם בנאים על שום שאבות המשפחה עסקו במלאכת הבניין.

או שהיו חכמים, כי תלמידי חכמים מכונים בתואר בנאים\ על שם שעוסקים בבניינו של עולם. השערה רביעית קובעת שמובן בן נאיים, מן המלה בערבית – ישן – רדום וסהרורי, יתכן שאבי המשפחה לא היה עירני וזריז, לכן כינו בנין בשם בן נאיים, כלומר, בני האיש סהרורי החולם בהקיץ.

ממשפחת בן נאיים ידועים לנו מספר חכמים, ומן הבולטים ביניהם יש לציין את רבי יעקב ורבי רפאל חיים.

רבי יעקב בן נאיים.

רבי יעקב בן נאיים חי במאה הי"ח וכנאה היה יליד העיר פאס. הוא הלך ללמוד תורה בעיר תיטואן לפני רבי אפרים מונסונייגו. מפאס יצא בדרכו לעלות לארץ ישראל אך נתעכב באלג'יריה, בדבריו בהקדמתו לחיבורו " זרע יעקב :

       על ספר חוקה חקקתי אשר גמלני בצאתי את העיר הגדולה נאוה תהלה, עיר של חכמים ושל סופרים. רבתי בידיעות, הן בחכמה והן בתבונה מתא פאס יע"א….מבין ברכי מורי וברי לראשי עטרת פז הרה"ג המקובל האלוהי עיר וקדיש כמוההר"ר אפרים מונסונייגו נר"ו, חונה מלאך ה' הן היום בעיר תיטואן יע"א שר בשרים. יצא יצא יקב איש וביתו ריקם לגזירה שוה לעלות ולראות אל הר ה'.

בשנת התקט"ו – 1755 שה בפאס והעיד עם חכמים נוספים על רבי אברהם מאנסאנו שהוא תלמיד חכם ותורתו אומנותו, כדי לפוטרו מתשלום מס. סביב לשנת התק"כ – 1760 עזב את פאס כדי לעלות לארץ ישראל, שהה בעיר מעסכר אשר באלג'יריה ובשנת תקכ"ד – 1764 הגיע לאלג'יר, בה התמנהלאב בית דין.

תפקיד בו כיהן שמונה עשרה שנה. בעקבות משבר שחל בהנהגה הרוחנית והחברתית של אלג'יר בתקופה זו, לא יכל היה רבי יעקב למלא את תפקידו כהלכה, כפי שהוא רומז על כך בהקדמתו הנ"ל :

    ולא יכול יוסף להתאפק לכל הדברים הניצבים, כי מה יוכל לשפוט את העם הכבד הזה והמה חכמים מחוכמים, והן אני נשארתי לבדי ואין עוזר לי….ורבו מלשני סתרים " משום כך נאלץ לעזוב את העיר.

בשנת תקמ"ב – 1782, עבר לעיר ליוורנו, שם בשנת תקמ"ד הדפיס את חיבוריו " זרע יעקב ", שאלות ותשובות ו " ישועות יעקב, דרשות, וכן הדפיס שם את ספר הזוהר לאחר שהגה אותו יחד עם רבי אברהם מיוחס.

 הוא נשא ונתן בהלכה עם חכמי הדור, ובכללם גם רבינו החיד"א. רבי יעקב הרביץ תורה בליוורנו עד לפטירתו שם ביום ג' כ"ה תשרי תקס"ד – 1803. במותו עשו לו בליוורנו כבוד גדול, הדפיסו לזכרו ולכבודו קונטרס " אמת חיעקב " ובו הספדים וקינות שהתחברו עליו בפטירתו.

שמעו של רבי יעקב וגדולתו הגיעו למרחקים, בפטירתו הספיד אותו רבי גם רבי עוזיאל אלחאך בעיר תוניס.

רבי רפאל משה חיים בן הרב ישעיה בן נאיים המכונה הרב הרחמ"ן, נולד בז' שבט תר"ה 1845, בעיר תיטואן. לאחר שנים רבות של נישואין שלא זכו לפרי בטן הלכו הורין לעיר וואזאן להשתטח על קברו של הצדיק השד"ר רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל, ונדרו נדר לאמור, שאם יענה הקב"ה לתפילתם ויזכו לפרי בטן יעלו לארץ ישראל.

תפילתם התקבלה ובהית בנן בן ששה חודשים יצאו לדרך לעלות לארץ ישראל ואליהם הצטרפו כמה משפחות מקרוביהם. בהגיעם לאץ ישראל, לאחר טלטולים רבים ממקום למקום התיישבו בעיר חיפה. מאחר שהמצב הכלכלי היה קשה והקהילה בחיפה הייתה קטנה ; לא היה באפשרותה להחזיק מלמדים לבניה ברמה גבוהה, והסתפקה רק במלמד תינוקות אחד, שלימד את הילדים לקרוא ולהתפלל.

רבי ישעיה דאג ללמד בעצמו את בנו יחידו בשעות הפנאי ובלילות. בשעות היום עזר הילד כשוליה בחנותו של אחד מבני המשפחה. באחד מביקוריו של הרב דוד בן שמעון בעיר, נדהם לראות ילד קטן שמקומו בבית המדרש יושב ועוזר בחנות.

הוא בא לפני אבי הילד בטרוניה על שהילד אינו לומד. רבי ישעיה תיאר בפני רבי דוד את מצבה הירוד של הקהילה ואת העובדה שאין בעיר תלמוד תורה ראוי לשמו. רבי דוד הביע את רצונו לקחת עמו את הילד לירושלים, והוא הבטיח לדאוג לכל מחסורו, ללמדו יחד עם בניו ולספק לו את כל צרכיו.

אך האם, שיחידה היה יקר לה מאוד, לא יכלה לשאת שילך בנה למקום מרוחק כירושלים. והאב הבטיח לרבי דוד שישלח את בנו ללמוד תורה בטבריה, הקרובה יותר לחיפה, לאחר שנחנך רבי רפאל למצוות, לקח אותו אביו לטבריה, וסידר לו מקום להתאכסן בו.

והיה רבי רפאל נוהג לחזור הביתה רק בחגים. בחודש תמוז שנת תר"כ – 1860, חלה במחלה קשה והוסיפו לשמו את השם " חיים ". מחמת צערה התפללה אמו לה', שיקל את נפשה פדיון נפש של בנה. ואכן תפילתה התקבלה, בנה החלים ממחלתו והיא מפטרה באותה שנה ביום כ' לחודש אב.

רבי ישעיה השיא אישה לבנו ודאג לכל מחסורי בנו, כדי שיוכל להמשיך בלימודו בישיבות בטבריה. רבו המובהק היה הרב הגאון חיים שמואל הכהן דידיע קונורט.

בשנת תרל"א – 1871, בהיותו כבן עשרים ושש שנים יצא לטורקיה ויוון בשליחות טבריה, ובדרכו שהה במצרים. בכל מקום אליו הגיע נשא ונתן בהלכה עם חכמי העיר, אשר כיבדוהו והוקירוהו על ידיעותיו המופלגות בתורה.

בשנת תרמ"ג – 1883, נפטרה אשתו. באותה שנה יצא שוב בשליחות למרוקו, לשם הגיעה אליו בשןרת איוב, כי בנו רבי שמואל נפטר ביום כ"א שבט תרמ"ד – 1884 בהיותו כבן שבע עשרה שנה, והיה יניק וחכם. בשנת תרמ"ו – 1886, חזר הרבי רפאל חיים משה לעיר מולדתו תיטואן, שם לקח לו אישה ממשפחתו בת רבי משה בן נאיים.

מתיטואן הוזן לשבת על כסא הרבנות בעיר ג'יברלטר, תפקיד בו כיהן עד יום פטירתו בח' אב התר"פ – 1920. מחיבוריו נדפסו : " פטר רח"ם, שאלות ותשובות ודרשות, " קול טחנה ", שאלות ותשובות על טחינת קמח של פסח ברחים של קיטור, " רחמים פשוטים ", שאלות ותשובות על ארבע חלקי השו"ע. בנוסף לכך נשארו בכתובים חיבוריו " טחון הטיב, בדבר טחינת חיטים לפסח במכונה, שאלות ותשובות ודרשות. 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

חלק שני. משפחת רבי יוסף בן נאיים.

בכתבי היוחסין שבידי משפחת בן נאיים, שנהגו לכתוב אותו בכתובותיהם, מוזכרים שישה דורות מרבי יוסף כלפי מעלה, והם : רבי יוסף בן רבי יצחק בן רבי מסעוד בן רבי שלום בן רבי מסעוד בן רבי נסים, לבד מדברי שבח ומליצות נאות שנאמרו על כל אחד מהם, יש לנו ידיעות בדוקות של רבי יוסף ואביו רבי יצחק בלבד.

רבי יצחק נולד בחודש כסלו תר"ט – 1849, לאביו רבי מסעוד, על אביו אין בידינו ידיעות. נראה, כי התפרנס ממסחר והיה ידוע כמי שנושא ונותן באמונה, נמנה על חברת גומלי חסדים ( חברא קדישא ) והיה אוהב התורה ולומדיה.

לבד מרבי יצחק לא ידוע אם היו לרבי מסעוד בנים אחרים. בילדותו למד רבי יצחק תורה שבכתב אצל הרב אהרן ששון ז"ל, ותורה שבעל פה לפני הרבנים, רבי חיים דוד סירירו בן הרב מתתיה, ורבי ישראל מימראן ז"ל.

בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, עזב את ספסלי בית המדרש, ובגיל צעיר התחיל לעבוד כמלמד דרדקי. במשך הזמן למד את מלאכת השחיטה והבדיקה ובזו האחרונה יצא שמו כשו"ב מומחה בהלכה ובמעשה, ומשתי מלאכות יחד הרוויח כדי מחייתו.

בסיור מחקר שערכתי במרוקו בקיץ שנה זו שנת התשמ"ו – 1986, בהיותי בעיר פאס, ביקרתי ביבית המרא דאתרא הרבה הגאון כבוד הרב ידידיה מוסונייגו שליט"א, וכששוחנו על תולדות הרב הגאון יוסף בן נאיים ז"ל שאלתי את הרב, איך הגיע רבי יצחק להיות שו"ב בעיר.

הרי בפאס הייתה נוהגת שררה השו"ב, ומלאכה זו הייתה בחזקת המשפחות המיוחסות, כגון : בן עטר, הצרפתי, אבן דנאן ומונסונייגו. ותשובתו הייתה כי רבי יצחק היה בא כוחו של הרב הגאון יצחק אבן דנאן זצ"ל, מחבר שאלות ותשובות " ליצחק ריח ", אשר היה שוקד על לימודו ומינה במקומו לשוחט את רבי צחר בן נאיים והיה חולק עמו בהכנסות.

מאחר והיו שוחטים רבים מבעלי השררה, הם עבדו במשמרות. לכן ההכנסה לא הייתה גדולה, ויכלה לשמש רק כעזר לפרנסה.

בתקופה זו הייתה התעוררות גדולה בקרה יהודי מרוקו לעלות לארץ. עשרות משפחות עלו והתיישבו בערים, טבריה,חיפה, יפו, ירושלים ובמקומות אחרים. בירושלים הצליחו העולים להקים קהילה עצמאית בשם " העדה המערבית ", לאחר מאבק קשה, ועל אף התנגדות העדה הספרדית בעיר. 

בעוד שבשאר המקומות התמזגו העולים בתוך הקהילה הקיימת במקום ולקחו חלק פעיל בביסוסה. בשנת תרל"ו – 1876, בהיות רבי יצחק כבן עשרים וחמש שנה, גמלה בלבו ההחלטה לעלות ולהתיישב בארץ ישראל.

לשם כך חסך פרוטה לפרוטה ומכר את כל נכסיו. אך אשתו עמדה כנגדו וסירבה להיתלוות אליו משיקולים שונים. רבי יצחק ראה עצמו מחוייב לקיים את נדרו ולכל הפחות לעלות לרגל לארץ, לחונן את עפרה ולהשתטח על קברי אבותינו ורבותינו הקדושים.

בחודש סיון אותה שנה הגיע לארץ, ביקר בארבעת הערים הקדושות , ירושלים, חברון, צפת וטבריה. בי"ח באלול אותה שנה הספיק לחזור למרוקו. הוא הרבה לספר על נסים רבים שהתרחשו לו בלכתו ובשובו.

בהיותו בירושלים התאכסן בבית הרב דוד בן שמעון ז"ל, שעלה ממרוקו בראש קבוצת משפחות מהעיר סאלי, והקים בירושלים את " העדה המערבית ". לאחר שובו המשיך רבי יצחק בעבודתו, כמלמד דרדקי וכשו"ב עד לשנת תרל"ח – 1878.

בשנה זו פרצה מגיפה בעיר, אשר הפילה חללים רבים. גם רבי יצחק ואשתו, שהיו חשוכי ילדים, לקו במגיפה, אשתו נפטרה אך הוא הצליח להתגבר ולהחלים ממחלתו.

בחשון תרל"ט – 1878 נשא לאשה את מרת רחמא בת רבי משה לעזימי, שהייתה נינה להרב המקובל האלוקי כבוד הרב מימון לעזימי זצ"ל, שגם לה היו אלה נישואין שניים. . בשנה זו הפסיק עבודתו בהוראה, כנראה מחוסר סיפוק ורוב עמל הנדרש מהמורה, והחל לעבוד כסופר בית הדין בפאס, עבודה שהתפרנס ממנה על ימיו.

ילד עם עבודתו הוסיף להתמיד בלימודו בקביעת עתים לתורה, והלך והתעלה ביראת שמים טהורה, וחי חיי תמימות ופרישות, כפי שמרבה להזכיר בנו בחיבוריו.

בסוף אלול התרמ"ב – 1882, נולד לרבי יצחק בנו יוסף. הוא השתדל הרבה בחינוך בניו ובהדרכתם לדרך התורה והיראה, עוד משחר ילדותם. כפי שמספר בנו יוסף, כי בהיותו בן ארבע שנים, היה אביו מעיר אותו בכל לילה לתיקון חצות.

אחרי זה היה הבן חוזר לישון ואילו אביו ישב על לימודו עד עלות השחר. בעלות השחר היה חוזר ומעיר את בנו ולוקח אלו עמו לבית הכנסת לתפילת שחרית. הבן מציין כי, אביו התחיל ללמוד תורה בהיותו פעוט.

הוא הקדיש ללימוד בניו רבה מזמנו בימי חול, בשבתו ובימים טובים. כדי לתת להם חינוך טוב ולימודים ברמה גבוהה, דאג לא פעם, להביא מורה מומחה מבחוץ, קיבץ לו קבוצת תלמידים ודאג למשכורתו..

רבי יצחק כיהן כשליח ציבור וכמרביץ תורה בבית הכנסת של יוצאי העיר דבדו בפאס., שכנראה נמנה עם מייסדיה. ( ייתכן שבית כנסת זה היה פרטי של רבי יצחק ). הוא נהג בחסידות והחמיר על עצמו לנהוג בכמה דברים על פי מנהג הקבלה, כגון, לבצוע בשבת י"ב כיכרות, לא הסתפר לא הוא ולא בני ביתו כל ימי הספירה.

נזהר שלא לקרוא ולברך נגד המים של נטילת ידיים שחרית, והקפיד הקפדה יתירה על קיום המנהגים, גם אותם מנהגים שמקורם אינו ברור כגון : המנהג בתספורת להשאיר לילדים קטנים זממ"א ( שערות בקודקוד ), וכן לא אכל דבר חמוך בראש חודש 

והיה בעל אמונת צדיקים חזקה, הוא הרבה לספר לבניו מנפלאות הצדיקים ששמע וממה שראו עיניו. הוא נהג להדליק נר תמיד לעילוי נשמת הרב הקדוש רבי יעקב אביחצירא זצ"ל. וכן היה מתפלל בכל צרה להנצל בזכות רבי יעקב, והיה נענה.

גם אשתו רחמא הייתה ידועה בצדקותה ובצניעותה. היא הייתה מכסה גם את צמת שערותיה דבר שלא נהגו הנשים לעשותו. וכן לא השתמשה בסוכר בפסח. היא נפטרה בכ"ג תש"א. בנישואיה הראשונים הייתה נשואה לרבי מנשה הכהן אלכלאץ והייתה לה ממנו בת בשם יאקות, הבת נפטרה בו' אדר תש"ח.

רבי יצחק, רחש אהבה עזה למשפחתו, חרד היה לבניו והשתדל לשמור עליהם שימרה מעליא. כפי שמספר בנו רבי יוסף, בשעה שהיו בלבולים במלכות ויד המלכות לא הייתה תקיפה, ארעו מדי פעם התנפלויות על המללאח בפאס.

בתקופה זו סגר את בנו הקטן רבי יוסף תקופה ארוכה בבית ולא הניחו לצאת לבדו אפילו ללמוד, מחשש פן תארע התנפלות פתע על שכונת היהודים ובנו ייתפס בחוץ. הוא תמך בבנין בכספים, גם בשעה שהיו גדולים ונשאו נשים, כדי שיוכלו להתמסר ללימוד תורה, דבר שלא היה נפוץ במרוקו.

הוא עודד את בנו רבי יוסף להדפיס את חיבורו " הדרת פנים זקן ". רבי יצחק נפטר בבוקר יום ו' ראש חודש סיון תרע"ה – 1915, לאחר שהתפלל תפילת שחרית מתוך סידור. וסיפר, שנתברך בכוח של ראיית הנולד, קודם פטירתו אמר לבנו רבי יוסף שבלילה הזה ירדו גשמי זעף, וכן היה. 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

 

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

קבר אור החיים הקדוש

קבר אור החיים הקדוש

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

כמו כן זמן מה קודם פטירתו, מסר לאחד מחבריו שבשנה זו תהיה פטירתו. הוא נפטר בהיותו כבו שישים ושבע שנה והותיר אחריו ארבעה בנים ; רבי יוסף, רבי מסעוד, רבי יעקב, הבחור רבי אברהם, שבנות שמניינן לא ידוע.

מכולם נודשע שמו של רבי יוסף. הם הפנו שאלות הלכתיות לרבי יוסף אחיהם : רבי יעקב שאל בעניין מגע הגוי בענבי יין שזב מתוכם יין אם נאסר מה שזב מהם. הוא נפטר בירושלים ביום הושענא רבא תשי"ז.

רבי מסעוד שהה כנראה העיר ברכאן, הוא שאל את אחיו בדין המתגלח בתער אם מותר לו לשמש כשליח ציבור. אחותם זהרה הייתה נשואה לרבי מסעוד בן נאיים בן דודם.

להלן נוסח מציבת קבורתו, נראה שאת הנוסח הכין רבי יוסף ומתוכנה נראה שבסוף ימיו רבי יצחק סבל מייסורים :

 

                     אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

                     כאן נגנז איש חמודות

                     חמדת הלבבות. טוב וישר בכל ענייניו

                     מאושר חכם ירא אלוקים, וסר מרע, תוכו כברו יראת יי        

                     היא אוצרו, מאד מאד שפל רוח, ענותן ושפל ברך

                     רוח הבריות נוחה הימנו. רודף צדקה וחסד, עושה

                     ומעשה. נדד שינה מעיניו בחצות הלילה ללמוד

                    תורת משה. היה מעורר השחר ומקדים לבי כנישתא

                    ביתו פתוח לרווחה, בית ועד לחכמים. ויי אהבו דכאו

                    החלי. מן הנעלבים ואינם עולבים. החה"ש הכולל כמהר"ר

                    יצחק בן באיים זלה"ה בן כבוד הרב מסעוד נ"ע. נתבקש בישיבה שלמעלה

                    במעלי שבתא יום ראש חודש סיון המוכתר בכתר תורה שנת צדק לפניו יהל"ך

                    ויש"ם לדר"ך ( תרע"ה – 1915 )  פעמיו פ"ק. והיו ימיו ס"ז שנה

                    נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ. תהי נפשו צרורה בצרור החיים.

רבי יוסף בן נאיים.

תקופת ילדותו של רבי יוסף הצטיינה בהתרופפותו של המשטר במרוקו,אי יציבות הייתה הגורם להתנפלויות מצד הגויים על שכונות היהודים בכלל בעיר פאס בפרט. פגעי טבע בצורות ומגיפות, היו גם הם חזון נפרץ בתקופה זו.

רבי יוסף משחר טל ילדותו, ספג לקרבו תורה ויראת שמים, על ידי אביו ועל ידי חכמי העיר, אשר חיו בדור הזה. כבר מקטנותו ניכרו ברבי יוסף סימנים שלגדולות נוצר. כי כבר אז נהג לעקוב בעינא פקיחא, אחר התנהגותם של החכמים גדולי תורה ויראה כדי ללמוד ממעשיהם. במלכי רבנן, מסר הרבה מהתרשמויותיו והתפעלויותיו מדרכם של רבותינו בעבות ה'.

עד גיל חמש לימדו אביו לקרוא. בגיל חמש נכנס לחדר. בגיל שבע התחיל לממוד מקרא וקטעים מפירוש רש"י על פרשת השבוע, לפני הרב יהושע בן אמוזג ז"ל.  ( על רב זה לא ידועים למחבר פרטים נוספים ).

בחודש שבט תר"ן – 1890, בהיותו כבן שמונה, חינכו אביו למצוות ציצית ותפילין. רבי יוסף אמר דרשה לכבוד המאורע, כמנהגם של ילדי ישראל לומר דרשה ביום הבר מצוה.

את הדרשה הכין אביו ולמד אותה עמו היטב, עד שהייתה שגורה בפיו בדיוק רב במנגינה המקובלת ודיקדק בהדגשים ובפסיקים. והדברים נשמעו מפיו, כאילו הוא רגיל במשא ומתן של הלכה ומבין מה שהוא אומר.

בשנה זו החל ללמוד תלמוד לפני הרב רפאל אהרן אבן דנאן ז"ל, והספיק ללמוד ממנו מסכת ביצה פרקים רביעי וחמישי והתחילו במסכת קידושין. בשעות הערב היה לומד עם אביו משניות ועין יעקב. רבי רפאל אהרן שהיה חריף, רגיל בתלמידים ומכיר בתכונותיהם, מיד עמד על טיבו של רבי יוסף וכשרונותיו, ואמר לאביו, בטוחני שבנך הקטן יהיה צורבא מרבנן ( תלמיד חכם.

ואכן מקטנותו הייתה מושרשת ברבי יוסף אהבת התורה ויראת שמים, הקפדה יתירה על קיום המצוות הלכה למעשה, בזריזות ובהידור רב.

בחודש אב באותה נפטר רבי רפאל ז"ל, ומאחר ולא היה בעיר מורה אחד המלמד תלמוד לילדים בגיל הרך, הלך רבי יצחק, אביו של רבי יוסף, לעיר צפרו והביא משם את הרב שלמה אג'ייאני, ללמד את הילדים שלימד רבי רפאל ז"ל.

רבי שלמה הקדיש את זמנו להוראת מקרא ותלמוד. בתפקיד זה שימש עד סיון תרנ"ד – 1894. בחודש זה מת המלך מולאי אלחאסאן ולמרות שבנו מולאי עבד לעזיז מלך במרוקו, לא התייצב שלטונו אלא לאחר מספר שנים.

במשך תקופה זו סבלו היהודים מהתנפלויות שוד ורצח. ומחמת הפחד מיעטו התלמידים לבקר בכיתה, לכן חזר רבי שלמה לעירו. רבי יוסף מספר, כי בתקופה זו לא הרשה לו אביו במשך כשישה חודשים לצאת החוצה פן יקרנו אסון, ובמשך תקופה זו למד אתו אביו בשעות הפנאי.

לארח התייצבות השלטון והשתפרות מצבם הביטחוני של היהודים, נסע רבי יצחק בשנית לעיר צפרו והביא את הרב רפאל בן חמו, ללמד את הילדים. רבי יוסף למד אצלו עד שנת תרנ"ו – 1896. מאחר שנתרבו התלמידים ולא הייתה רמתם אחידה, נפגמו רמת התלמידים וההתקדמות של התלמידים המוכשרים.

לכן לקח רבי יצחק את בנו רבי יוסף והושיבו כתלמיד יחיד לפני הרב מרדכי בר ששת, שהיה תלמיד חכם מופלג וסגינהור שלא ראה מאורות  מימיו. רבי יוסף למד אצלו מספר חודשים מסכת בבא קמא, אך רבי מרדכי סבל ממחסור, והשכר ששילם לו רבי יצחק עבור לימוד בנו – לא היה בו כדי מחייתו.

לכן היה נאלץ לצאת לכתת דגליו לדפוק על פתחי נדיבים. רבי יצחק נאלץ לטלטל שוב את בנו רבי יוסף ולהושיבו כתלמיד יחיד לפני הרב יצחק סיסו, שהיה גם הוא סגינהור. הוא למד אצלו כשנה עד חשון תרנ"ז – 1896.

בחורף התרנ"ז, עזב הרב יוסף הכהן, את משרתו בהוראת התלמוד בבית הספר כל ישראל חברים ופתח ישיבה ללימוד תלמוד לנערים. התקבצו אליו כעשרים בחורים ובכללם גם רבי יוסף. הם למדו לפניו תלמוד עם מפרשים בהתמדה ובעיון רב.

לימודם לפני רבי יוסף הכהן נמשך עד לשנת תרX – 1900. בתקופה זו רכש רבי יוסף את דרכי העיון בתלמוד, במפרשים ובספרות הפוסקים. לכן הוא רואה ברבי יוסף הכהן את רבו המובהק. בתקופה זו, בשעות הערב בלילות החורף הארוכים, היה רבי יוסף מצטרף לחבריו האחים רבי שמואל ורבי יעקב ללמוד תלמוד עם אביהם הרב הגאון יצחק אבן דנאן ז"ל.

על גודל התמסרותו של רבי יוסף ללמוד תורה בתקופה זו תעיד העובדה שלאחר כיובל שנים, עדיין זכר במה התקשו אז בלימודים לפני רבי יצחק. 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

רבי יוסף כאברך.חיים זאב הירשברג בביקורו אצל רבי יוסף בנאיים

בכסלו התרנ"ח – 1898 בהיותו פחות מבן שש עשרה, השיאו אביו אישה את מרת פריחה בת רבי יעקב אסולין, וגם לאחר נישואיו המשיך רבי יוסף בלימודיו. בקיץ של שנת תר" – 1900 פרצה מגיפת הקדחת בעיר שהפילה חללים רבים יהודים וגויים.

בפאס לבד מתו כשלושת אלפים וחמש מאות יהודים. בחודש תשרי פגעה המגפה גם ברבי יוסף בחומרה רבה, ומעוצמת ההתקפה לא הרגיש אף בעיצומו של יום הכיפורים, אולם רבי יוסף ניצל והתאושש. בעקבות המגפה התפזרו התלמידים והרב יוסף הכהן חזר להורות תלמוד בבית הספר כל ישראל חברים.

כשהבריא רבי יוסף הלך ללמוד בישיבת הרב הגאון רבי חיים כהן, שהיה ידוע כחריף ובקי בש"ס ופוסקים, וכגודל חוכמתו כן גדלה יראתו, הנהגותיו ופרישותו מענייני העולם. שנעים אחדות לאחר כניסת רבי יוסף לישיבתו, חלה הרב חיים בעיניו עד כי אבד מאור עיניו.

ביוזמת ראשי הקהילה ועל חשבונם, נשלח רבי חיים לספרד – לרופאים מומחים – על מנת לטפל בעיניו. הטיפול נמשך כשישה חודשים ובינתיים התפזרו תלמידיו, חלקם הלכו ללמוד אצל רבנים אחרים וחלקם יצאו לעבודה.

רבי יוסף גילה יחס מיוחד של הוקרה והערכה לכל רבותיו הנזכרים, גם בגדולתו הוא מרבה להזכירם בהערצה רבה. לאחר שנתפזרו תלמידי רבי חיים כהן, המשיך רבי יוסף בלימודיו באופן עצמאי, בחברותא עם חבירו הרב חיים סירירו.

חלק ניכר מזמנו למד בספרייה הגדולה של משפחת סירירו. בתקופה זו החל רבי יוסף לנסות כוחו בכתיבה והחל בכתיבת חיבורו " הדרת פני זקן " אותו סיים בשנת תרס"ג – 1903.

בתקופה זו בא הרב אברהם בן סוסאן מהעיר דבדו, וקבע את דירתו בפאס. הוא היה חכם מופלג והיה קובע עתים ללמוד עם רבי יוסף בש"ס ופוסקים. עד מהרה עמד רבי אברהם על טיבו ועל כשרונותיו של רבי יוסף, ונצטער על העובדה שרוב זמנו נאלץ רבי יוסף ללמוד יחידי, דבר שאינו טוב לא ללימוד ולא ללומד, כפי שהרבו להזהיר אותנו חז"ל, כגון : חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד ובד ( כבודדים ) בתורה ולא עוד שמטפשין וכו….

 

לכן הציע לרבי יצחק אבי רבי יוסף עצה טובה, שיפתח לבנו ישיבה בה ילמד תלמוד לנערים. ותוך כדי כך יתרום לפיתוח כשרונותיו ולקידום לימודיו כמו שאמר רבי חנניא : " הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יורת מרבות ומתלמידי יותר מכון "

רבי יצחק שמע לעצת רבי אברהם ופתח לרבי יוסף ישיבה בה נקבצו בחורים מוכשרים, אשר שמעו לקח מפי רבי יוסף, בש"ס ופוסקים, מהבוקר עד הערב. שקידת רבי יוסף עם תלמידיו המתמידים הייתה לשם דבר בעיר. בתקופה זו פקדו זעזועים קשים את הארץ עקב המרידה במלכות, הוא המרד זילאלי בוחמארא זרהוני, אשר נלחם מלחמת חורמה במלך ובצבאו בשמך שבע שנים, בין השנים תרס"ב – תרס"ט – 1902 – 1909.

לזה נתלו התקוממויות נוספות שבעקבותיהן חלה הרעה גדולה בביטחונם של היהודים, ואירעו מעשי שוד ופרעות ביהודים בערים שונות. בכל זאת היו רבי יוסף ותלמידיו שקועים בתלמודם בדביקות, כאילו כל זה לא נגע להם.

הפרעות ביהודים הגיעו לשיאם בל' בניסן תרע"ב – 17.4.1912, באותה עת מרדו החיילים המוסלמים במפקדיהם הצרפתיים, אליהם הצטרפו המוני עם, אשר ערכו פרעות באזרחים נוצרים צרפתים. הפורעים פרצו את שערי המללאח ( שכונת היהודים ) וערכו פוגרום במתיישביו היהודים וברכושם.

הם שדדו חנויות ובתים ואחר כך הציתו בהם אש, הכו, פצעו והרגו כל יהודי שנקרא בדרכם, שרפו בתי כנסיות ובתי מדרשות. היהודים ברחו על נפשם ונפוצו לכל עבר, הפרעות נמשכו שלושה ימים באין מפריע, עד שהחריבו את המללאח כליל.

במהלך הפרעות הרגו הפורעים ארבעים וחמישה יהודים ופצעו קשה עשרים ושישה. בין הנפגעים היו אנשים, נשים, זקנים וצעירים. זמן רב חלף עד אשר הצליחו היהודים לשקם את הריסותיהם. הפרעות גרמו להתפזרות התלמידים ולביטול ישיבתו של רבי יוסף.

במהלך השוד נבזז גם ביתם של רבי יוסף ומשפחתו, השודדים ערכו פוגרום גם בספריית המשפחה, הפילו המדפים וזרקו הספרים לכל עבר, אך בנס לא שרפו את הספרים.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

שני ענקים חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף כמורה בכל ישראל חברים.

לאחר שבטלה ישיבתו הציעה הנהלת בית הספר כל ישראל חברים בעיר לרבי יוסף להורות לימודי יהדות בבית הספר. הוא שמח על ההצעה בחושבו שבאמצעות עבודתי בבית הספר, יצליח להרביץ תורה בתלמידים, ולחנך ילדי ישראל לאהבת התורה ולקיום מצוותיה.

אל לאחר מספר חודשים כאשר עמד על טיב התלמידים ושאיפותיהם, נוכח כי אין להם עניין רב בלימודי היהדות וכל שאיפתם היא ללמוד את התרבות והשפה הצרפתית על בוריה. דבר שגרם לו אכזבה ועוגמת נפש. הוא הגיע לידי החלטה שעליו לעזוב את ההוראה בכל ישראל חברים ויהי מה.

על אף משכותרו הגבוהה ולמרות שלא הייתה לו הכנסה אחרת, וכמפרנס יחיד מוטלים עליו כל צורכי בני ביתו, כדבריו :

     אך לזאת חרד לבי ויתר ממקומו, קיוויתי טוב ויבא רע, שראיתי כל יגיעי לריק שהנערים אינם חפצים ללמוד. כי הקליפה גברה, וחפצם ורצונם ומעיינם רק ללמוד חכמת לשון צרפת, והעיקר היה טפל אצלם. לזה נקעה נפשי בחיי ובחלה נפשי מלהיות עוד מורה שם….

אכן הוא התפטר מעבודתו לאחר כששה חודשי עבודה, וחזר לתלמודו. לפרנסתו החליט לשמש כסופר שטרות, שהיא מלאכה קלה שאינה דורשת זמן רב. כך יוכל להתפרנס מיגיע כפיו וגם ללמוד תורה. כדברי התנא : " כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון " ( פרקי אבות פרק ב' ). בינתיים המשיך אביו רבי יצחק לתמוך בו ובכלכלתו כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לתורה.

כהונתו כספרא דדיינא.

השלטונות הצפרתיים במרוקו הנהיגו סדרים חדשים בכל המשרות הציבוריות. אזרחיות כלכליות ודתיות, מוסלמיות ויהודיות. בין היתר דרשו שכל סופרי השטרות ( נוטריונים ) היהודיים, יבחנו במבחן רשמי בהלכה ובמעשה, ורק אלה שיעמדו במבחן יורשו להמשיך במלאכה זו.

כאן ברשותכם אביא תעודה מספר 278, מתוך הספר " קהלת צפרו " כרך א' של רבי דוד עובדיה זצוק"ל. תעודה זו מתייחסת לנושא שהובא לעיל, דהיינו דרישת השלטונות הצרפתיים לעריכת מבחנים בהלכה כתנאי לקבלת תואר סופר שטרות מוסמך.

תעודה מספר 278

פאס יע"א 16 אדר 679

רב אחאי ורב רחומאי, כויה גופאי, הרב המופלא, גודלו וטובו מלא, כבטוד קדושת תורתו כמוהר"ר ישמח עובדיה הי"ו.

צפרו יע"א.

לשלם אין קץ. תעלם די ליום זאנא לק'אדן די זילינאר ליוטי ירום הודו די יוצלך דאכל הר=אדי נסכא מננו בלערבייא, כיף יתמסווי סופרים דיפ]אס ומקנאס וצפרו יע"א וכולסי יכון עלא יידדי דהיינו יאנה נזרבהום בכתב ובעל פה דהיינו כל אחד יכתב דלכתבות ודשטרות ןיכון בקי בהם עאד נעטיה לק'אדן יכון סופר.

והאד אסי כוללו נחדאז נסממיהום אה"ה פי 10 אבריל למאזי ופי 15 אבריל או 17 יכונו הינא ונזרבהום, ביהא ידא נתין תסכן הינא פי פאס ותכדם סופר ראך נכתארך נתין לוולי ווילא גראדך תבקא פצפרו ראך תכון נתין סופר למכייר.

ביהא עלמנא בכרי לדעת מה יעשה ישראל, טוהאד סי כוללו הוא ביני ובינך סוד נכמס, ונתין נחבך תתעדב תסרדלי באר היטב ואחר ליסטא דתזרביאת די פאס נסקסיהום בכתב ובעל פה כול חאזא תכון מנאיין למקור דייאלהא באס נזיד נאקדדהא מעא די מרססי אע"ה מן נחלת שבעת עט סופר וכו…

פעמוני זהב וכו…באס יכון סדורים לפני חית יכונו לחקקאם גאלסין מעאי, וחית תקרא האד נסכא דלערבייא תקדר תוריהא לידידנו הרב הגאון מוהר"ר שלם אזולאי הי"ו באס יכון ירד באלו במקומו פסופרים ומא תביינלוסי חתא סי ענין די כתבתלך.

ובפרט לעניין די כבודך, נחבך תחרס פדי כתבתלך באס נכון מכ'בר יפה שעה אחת קודם ועמך הסליחה רבה כנפשך שבעך וכנפש נאמן אהבתך ושמ"ח בתורתך תורת חיים.

והוא הצב"י וידאל הצרפתי הי"ו כן יהי רצון.

תרגום תעודה מספר 278.

לשלם אין קץ. הריני חהודיע לך שהיום הגיע לידי מאמר של הנציב העליון זינירל ליוטי ירום הודו. רצוף בזה העתק ממנו בערבית, ובו תקנון שעל פיו יתנהגו הסופרים של הערים פאס מקנאס וצפרו יעזרם האל. הכל יהיה על ידי.

דהיינו שהסופרים יבחלנו אצלי בכתב ובעל פה וכל אחד יכתו שלוש שטרות מהמסובכים ביותר לדוגמה שטר משכונה, מתנת שכיב מרע, ומכר בהטבה ועוד. וכל סופר יהיה נשאל בהלכות הנוגעות לעדות ולשטרות ויהיה בקי בהם.

ואחר כך יתמנה על ידי להיות סופר, והמנויים הללו יהיו על ידי בתאיך 10 לאפריל הבא ובחמישה עשר לאפריל או שבעה עשר יהיו כל הסופרים כאן לבחינה, לכן אם ברצונך לדור בעיר פאס ותהיה סופר אני אתמוך בך אתה ראשון.

ואם ברצונך להשאר בעירך עיר צפרו אתה תהיה הסופר המובחר. לכן עליך להודיע לי בכדי לדעת מה עלי לעשות, והכל ביני ובינך סוד נכמס. ואני מבקשך להטריח את עצמך ותשלח לי באר היטב רשימת של בחינות בהלכה ושאלות שאשאל את הסופרים בכתב ובעל פה וכל שאלה יבוא בצדה המקור מספר הפוסקים, ואשוה את רשימתך עם מה שהעתקתי מספר נחלתץ שבעה.

הערת המחבר שהוא בנו של הרב ישמח עובדיה זצוק"ל : ראה בספר חשמ"ח לבב בחושן משפט סימן כב ושם נדפסה הרשימה שסדר מור אבי ז"ל לבחינות הללו וקרא לה בשם מסכת סופרים. ושמעתי מפיו ז"ל שכשהגיע תורו לבחינה הנכרת עמד הרב וידאל הצרפתי ז"ל במלוא קומתו ופנה לאנשי הממשל ואמר להם שאין אנו כדאים לבחון את הרב הזה והוא בחכמתו הגדולה ראוי והגון לבחון אותנו. אך מפני הפורמליות של החוק נשאל אותו שאלות אחדות. עד כאן לשונו.

וספר עט סופר וכו…פעמוני זהב וכו… ויהיו סדורים לפני יען שבשעת הבחינה יהיו נוכחים אנשי הממשל, ואחרי שתעבור על העתק התקנון הרצוף בזה תוכל להראותו לידיינו הרב הגדול מורנו הרב רבי שלם אזולאי ה' יחייהו וישמרהו ובזה יתן תשומת לבו לסופרים שבעיר.

ולא להגיד לו משום דבר שכתבתי לך לעיל ובפר בעניין של כבודך. ואבקשך להזדרז במה שביקשתי ממך שעל ידי כן תהיה לי ידיעה מבוררת בבחינות הללו ויפה שעה אחת קודם ועמל הסליחה רבה כנפשך וכנפש נאמן אהבתך ושמח בתורתך תורת חיים.

והוא הצעיר בישראל וידאל הצרפתי ה' יחייהו וישמרהו כן יהי רצון

סוף התעודה. 

הבחינות נערכו בערים המרכזיות על ידי אב בית הדין של העיר, בנוכחות נציגי השלטונות. בפאס התקיימו הבחינות לסופרי הערים פאס, מכנאס וצפרו ביום ט"ז באדר תרע"ט – 18.3.1919. על כל אחד מהנבחנים היה לכתוב שטר עיסקא, שטר מכירת קרקע ושטר שכירות.

אחר כך היה עליו להסביר את משמעות נוסח השטר על פי ההלכה. כמו כן נשאלו הנבחנים שאלות בדיני שטרות ועדות בכתב ובעל פה. המחנים נשלחו לעיר הבירה ארבאט לבדיקה, ואלה שהצליחו לעמוד במבחן קיבלו רשות להמשיך בתפקידם.

ביו הנבחנים היו חכמים מופלגים אשר שימשו אחר כך בדיינות. רבי יוסף נמנה בין אלה אשר עברו את המבחן בהצלחה. במשך הזמן אף נתמנה לסופר גיטין בעיר. הוא התאמן במלאכתו והתעמק במקורותיה ההלכתיים.

הוא עצמו דן בבעיות שהתעוררו ובפתרונן כפי שמבוארים הדברים בתשובותיו. בחיבורו " שארית הצאן " חלק ד', כתב " מזכרת הגיטין ", בו הביא בצורה כרונולוגית גיטין שנפלו בכתיבתם ואת פתרונן ההלכתי.

הגיטין הם מטבת תשי"א – 1951 – עד חשון תשי"ט 1959. בחיבורו " יבין לאחריתו ", העתיק מכתב יד " מזכרת הגיטין " של הרב הגאון רבי אהרן בוטבול זצ"ל. ובחיבורו " מלח בלשוני ", כתב רבי יוסף נוסחי שטרות שישמשו כעזר לסופרים במלאכתם.

השטרות במרוקו נכתבו על נייר רשמי שהוטבע בו סכום האגרה. על הסופר היה להתאים את ערך הסכום הנקוב בשטר לגובה האגרה שיש לשלם, ובהתאם לכך לקנות הנייר. פעם אחת העליל יהודי אחד על רבי יוסף שהוא גבה ממנו עבור הנייר יותר מן הסכום המוטבע בו.

עלילה זו העכירה את רוחו של רבי יוסף וגרמה לו צער רב, עד שהתבטא כלפי המעליל בדברים ארוכים וקשים כגידין, ובנס יצא מעלילה זו בשלום. במלאכת הסופרות עסק עד סוף ימיו.

מחיבוריו נראה שהיה בקי במלאכת סופר סתם ( ספרי תורה, תפילין ומזוזות ), אם כי הוא לא עסק בזה. בהיותו חרד על דבר ה', פנה בשנת תשי"א – 1950 לעמיתו הרב הגאון רבי שאול אבן דנאן, הרב הראשי ליהדות מרוקו, והתריע על העזובה השוררת בתחומי מלאכת הסת"ם.

הוא הציע שמועצת הרבנים תתקן תקנות, תעמיד במבחן רשמי כל הסופרים העוסקים במלאכה ותגביר הפיקוח עליהם. " כדי להסיר המכשול מדרך בני ישראל. רבי שאול קיבל את הצעותיו והבטיח לפעול בנידון

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

שני ענקים חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים. 

כהונתו כשוחט ובודק.

נראה כי בתחילת עבודתו כסופר, לא מצא בה כדי מחייתו. לכן בא אביו לעזרתו והיה תומך בו ככל יכולתו, כדי שיוכל להמשיך בלימודו ללא טרדות ודאגות פרנסה. הוא לימד לבנו רבי יוסף את מלאכת השחיטה והבדיקה, ומינה אותו להיות שוחט במקומו בבית המטבחיים.

רבי יוסף למד את מלאכת השחיטה, התאמן בדרכי הבדיקה והתעמק במקורותיה ההלכתיים, עד שיצא שמו כמי שמומחה בנושא. רבנים ושחטים מערים שונות פנו אליו בשאלות הלכתיות ובבעיות שהתעוררו בעניין זה בקהילותיהם.

הוא ליקט מתוך כתבי יד של חכמי פאס הקדמונים מנהגי טריפות ופסקים בדיני שחיטה וטריפות ואסף אותם לחיבוריו. כדי להקל על חבריו השוחטים, חיבר את הספר " זובחי הזבח ", בו ערך תמצית לספר " זבחי רצון " חרב הגאון שלמה אבן צור זצ"ל, שהוא חיבור יסודי ורב היקף בנושא, החיבור עצמו עודנו בכתובים.

לאחר זמן מה שימש רבי יוסף כראש השוחטים בפאס, בשנת תשי"ב – 1952 החליטה מועצת הרבנים במרוקו, לאחד את כל מנהגי הטריפות במרוקו. לשם כך הקימה ועדת מומחים המורכבת מרבנים ושוחטים אשר תלמד הנושא, תחקור תדון ותגיש המלצות.

רבי יוסף נבחר כחבר בוועדה זו, חוות דעתו המנומקת שהגיש לחבריו בכתב, מצויה בחיבורו " שארית הצאן ".

מטעמים של היגיינה ותברואה, דרשו השלטונות שהשחיטה תתבצע רק בשעות הלילה המאורחות, כדי שלפנות בוקר יהיה הבשר מוכן לבדיקת הרופא הווטרינר, ויועבר בשעות הבוקר המוקדמות לחנויות. הדבר אילץ את רבי יוסף לעבוד לפני התפילה, דבר האסור לפי ההלכה.

והוא נדרש לשאלה זו בחיבורו " צאן יוסף ", סימן יח. באחד הלילות בסוף קיץ של שנת תש"ג – 1953 לאחר שסיים את עבודתו בבית המטבחיים, מעדה רגלו לתוך בור הביוב ומחמת הנפילה נקעה זרועו ממקומה ומאז לא חזרה ידו לתפקודה המלא, לכן נאלץ בחודש חשון תש"ד – 1953 להתפטר ממלאכת השחיטה. 

כמרביץ תורה.

בשנת תרע"ב – 1912 נבחר רבי יוסף לשמש כשליח ציבור וכמרביץ תורה בבית הכנסת של התושבים. בתפקידו זה היה דורש ברבים בבית הכנסת בקביעות בשבתות : שוב, זכור, הגדול וכלה. וכן היה מתבקש לשאת דרשות על נפטרים בשבתות, בבית כנסת זה ובבתי כנסת אחרים.

רבי יוסף נהג גם לתת דרך קבע שיעורים לבעלי בתים בתנ"ך, בתלמוד, בעין יעקב ובהלכה. בדרך זו הצליחו המשתתפים לסיים ספרי נ"ך, מסכתות ושולחן ערוך, אורח חיים ועוד. חלק ניכר מדרושיו וחידושיו חיבר תוך כדי דרשותיו בבתי הכנסת והשיעורים הקבועים שהנהיג בציבור.

מכאן שיגע הרבה על רמתם ואיכותם הגבוהה של הדרשות והשיעורים. כהונתו בבית הכנסת של התושבים ארכה עשרים ושבע שנים, וספוגה הייתה נוקרה והערכה הדדית בינו לבין הציבור – שומעי לקחו, והם אמנם תמכו ביד רחבה ברבי יוסף.

לכן גם לאחר פטירת אביו – רבי יצחק, כאשר התפנתה משרתו כשליח ציבור ומרביץ תורה בבית הכנסת של יוצאי העיר דבדו, העדיף רבי יוסף להמשיך בכהונתו בבית הכנסת של התושבים, ובמקום אביו מינה את חתנו רבי אברהם לוי לשליח ציבור.

בשנת תר"צ הושלמו השיפוצים בבית הכנסת של קהל דבדו ובחנוכת בית הכנסת נשא רבי יוסף דרשה מרכזית :

             דרוש דרשתי בבית הכנסת יכון בצדק, שבנה עטרת ראשי אבא מארי כמוהר"ר רבי יצחק בן נאיים זצ"ל בשנת עת"ר – 1910 פ"ק ולא נגמר שכלולה. ובשנה זאת שנת וכבוד והדר תעטרה"ו ( תר"ץ – 1930, פ"ק, קמו עמדו כל הקהל ונתעוררו לשכלל אותה בציור וכיור ויצאה מחשבתם לפועל….

נראה כי בעקבות כך העדיף רבי יוסף למלאת מקום אביו ועבר לבית הכנסת של קהל דבדו. אף כי יחסיו עם בית הכנסת קהל התושבים נשארו טובים והדוקים. הוא המשיך להתפלל אתם במנחה באופן קבוע, סמוך למנחה קרא איתן בספר הזוהר ואחריה היה נותן שיעור מוסר בכל יום.

הם נהגו להזמינו לשאת דברים לפניהם בכל הזדמנות. כמו כן היה נושא דרשה מרכזית בכל שבת לפני מנחה בבית הכנסת הגדול על שם הרב הגאון רבי שלמה אבן צור זצ"ל, שלה האזינו מאות אנשים

דומה כי כנגד סגולותיו של רבי יוסף בתחום הדרוש : בתוכן הדרשה במבנה ובכושרו הריטורי, לא היה לו מתחרה בעיר פאס וסביבותיה. בכל אירוע נמצא רבי יוסף מראשי הדוברים. הוא היה המספיד המרכזי בפטירתו של כל חכם.

יתירה מכך, עוד בחייהם הביעו חכמים משאלה שרבי יוסף ידרוש עליהם בפטירתם. ולמרות שהדבר דרש ממנו זמן רב הוא נענה ברצון לכל הזמנה, כולל הזמנות מערים אחרות.

שלושת התפקידים : שליח ציבור, סופר ושליח ציבור, לא גזלו הרבה מזמנו, ובכל זאת הרויח משלושתם כדי פרנסתו בריווח, ולפיכך יכל היה לשקוד רוב היום על התורה בין כותלי ספרייתו והעלות בכתב את חידושיו, פירושיו והגיגותיו. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
נובמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר