ארכיון יומי: 12 במאי 2019


סיפור יוסף ואשת פוטיפר בקצידה ׳על יוסף הצדיק׳ – יחיאל פרץ – Ph.D

חטיבה ב׳: הפגישה עם המלאך

בין החטיבה הראשונה, המתארת את ההתרחשויות בתוך המשפחה, לבין המפגש האלים בשדה, המסתיים במכירת יוסף, מפרידה חטיבה שלמה (חטיבה ב) שבה מסופר על הדרך שעושה יוסף אל אחיו. ההליכה בדרך במקרא היא אירוע שולי שמתואר בקצרה (בראשית לז 17-15), ושם מסופר כי יוסף תעה בדרך, פגש אלמוני שהדריך אותו כיצד להגיע אל אחיו, ונעלם כלעומת שבא מבלי להשאיר חותם כלשהו על העלילה. בקצידה הורחבה סצנה זו לכדי חטיבה שירית שלמה, ומי שהורה ליוסף את הדרך אל אחיו אינו איש אלמוני, אלא מלאך. גלגולו של האלמוני מן המקרא למלאך לקוח מן המדרשים, בתנחומא ובפירוש רש׳׳י בעקבותיו הוא אף מזוהה כגבריאל, המלווה את יוסף בדרכו. אך הדמות אינה משתנה מעיקרה, בכל המדרשים נותר המלאך דמות שולית בסיפור ובעל תפקיד מצומצם כמורה דרך ליוסף. בקצידה, לעומת זאת, תיאור הדרך מתארך, ובהאריכו את זמן הסיפר ממקד המחבר את תשומת הלב באירוע שולי זה והופך אותו לאירוע בעל משמעות מיוחדת. את זאת הוא עושה באותן טכניקות שנקט בחטיבה הקודמת, בשכתוב הסיפור. ההשוואה הבאה בין הטקסט המקראי לקצידה מעמידה אותנו על הדמיון הרב בין הטקסטים, ומבליטה על רקע הדמיון את השינויים שהכניס המספר בקצידה ועל משמעות השינוי:

הסיפור המקראי(בראשית לז 17-13)

יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  

יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.  

טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.  

טז וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.  

הקצידה: חטיבה ב׳(שורות 40-23).

  1. 23. נשוב לסיפור, ליעקב, שלא העלה בדעתו דבר רע, לא חשב שהאחים יבגדו יחדיו.
  2. 25. אמר לו [יעקב]: ״הו, יוסף, התאמץ, הבא חדשות, הנה אחיך לא שבו, לנים בחוץ.׳׳

אמר (לנפשו): זה מה שגזרת עלי, הו גיבור לא אמרה רצון אבי אפילו במבט.

  1. 29. החל יוסף להלך במדבר ובישימון, עד אשר פגשו מלאך, תועה בדרכו.
  2. 31. אמר לו [המלאך]: ״הו, יוסף, מה תבקש הלא את אחיך? בוא ואמסור לך סימנים.

נאום המלאך (שורות 38-31).

יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה–כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה;

  1. 39. כל אחד הולך למקום חפצו, הולכים דותינה – אדונינו – הולכים דותינה״

הפסקה במקרא מספרת שיוסף מקבל ברצון את השליחות ומזדרז לעשותה (פס׳ 14-13), ואחר כך היא מספרת על המפגש עם האיש בדרך (פס׳ 16-15), והיא מסתיימת בידיעה שמוסר לו האיש שלפיה אחיו נמצאים בדותן (פסוק 17). אף בקצידה, אחרי הקדמה קצרה של המספר שבה הוא מכין את מאזיניו לבאות (שורות 23—24), הוא מתחיל בשכתוב הסיפור, פסוק אחר פסוק. הוא פותח בפניית יעקב אל יוסף ללכת לדרוש בשלום אחיו(שורות 26-25) ומסיים בדיוק באותה נקודה שבה מסתיים הפסוק האחרון בפסקה המקראית, בידיעה שאחיו נמצאים בדותן (שורות 40-39). ההבדל המרכזי בין הטקסטים הוא בהוספת נאום מפי המלאך בקצידה. המלאך נחלץ לסייע ליוסף למצוא את הדרך, ובאופן לא צפוי, בין השאלה על הדרך לבין תשובתו עליה, נושא המלאך דברים ארוכים שאותם הוא מכניס ׳כטריז׳ בתוך הרצף הסיפורי, ורק בסופם ממש, במשפט האחרון, הוא מגלה ליוסף שאחיו רועים בדותן:

הערת י.פ- בטקסט המקראי עונה יוסף לבקשת אביו במילה אחת, הנני, המעידה על נכונות מלאה לצאת לשליחות. המספר בקצידה מוסיף ממד חדש, הרהוריו של יוסף, ומהם מסתבר שאומנם תשובתו חיובית, אך בתוך תוכו יש חששות מפני השליחות, והוא מקבל אותה כגזרת גורל.   

קאללו ייא יוסף / וועלאש כא תדוור

אמר לו [המלאך]: הו, יוסף, מה תבקש,

אוכאן כותכּ / אז׳י נעטיכ לימארא

הלא את אחיך? בוא ואמסור לך סימנים.

 דיר תכּאלאכּ ענד אללאה / שיר צרראף חכּאמו וקדאה

השלך יהבך על האל, לך עשה דברו ומאמרו,

 

מקבול מה יעטיכּ אללאה

מקובל מה שייתן לך האל,

מולאנה רחמן / אסידנא / מולאנה רחמן

ריבוננו הרחמן – אדוננו – ריבוננו הרחמן.

צבחאן אלעלאלי פי שמאה / כאי ידרב וידאווי בדוואה

ישתבח העליון בשמיו / הוא המכה והמרפא ברפואתו,

סיר עבד רבבאכּ / לא תנשאה

לך עבוד ריבונך/ אל תשכחהו,

ז׳יד לו פשוכּראן / א-סידנא / ז׳יד לו פשוכּראן

הוסף לו שבחים – אסידנא – הוסף לו שבחים.

בוך יעקב מן גלס מעאה / ראה ככותכ סארו פחמאה

אביך יעקב והיושב עמו / הנה אחיך הלכו בשליחותו,

כללהא כא יילגי בלגאה

כל אחד הולך למקום חפצו,

מאשיין לדותן / א-סידנא / מאשיין אלדותאן

הולכים דותינה – אדונינו – הולכים דותינה.

פגישה זו מתרחשת בתחילת דרכו של יוסף, לפני האירועים בשדה. יוסף יצא זה עתה מביתו וטרם חווה כל קושי. הוא אינו יודע לקראת מה הוא הולך, המלאך גם אינו מגלה לו דבר על מה שעתיד לקרות לו, אבל בין השיטין הוא רומז לו שנכונו לו זמנים קשים, מכין אותו לקראת הבאות ומחזק את ידיו. אך לדברי המלאך יש משמעות רחבה יותר, הרבה מעבר למשמעותה המקומית.

לוינסון הצביע על סוג מיוחד של מונולוג בסיפור הדרשני, שלו הוא קרא ׳מונולוג אלוהי׳. זהו מונולוג שנאמר מפי האל ומובא במהלך הסיפור הדרשני, ובו שם הדרשן בפי האל את מצעו האידיאולוגי ואת פרשנותו לאירועים כדי לשוות להם מהימנות ותוקף של אמת. את המונולוג האלוהי הגדיר לוינסון גם כ׳חתימתו האידיאולוגית׳ של המחבר המובלע. אומנם בקצידה האל אינו מופיע בגלוי ואינו נושא דברים, אך נאומו של המלאך ממלא תפקיד דומה למונולוג האלוהי שבסיפור הדרשני, ואפשר לראות בדברי המלאך את ׳חתימתו האידיאולוגית׳ של מחבר זה, היינו, את תפיסתו ואת פרשנותו לאירועים. המלאך אומר כי הכול נגזר בשמיים, נעשה בידי האל ועל פי רצונו, האל הוא שעומד מאחורי האירועים ומכוונם, וכל מה שעתיד לקרות ליוסף, לטוב ולרע, הוא בידי האל. על פי תפיסתו, על יוסף לקבל את הדין, לשים מבטחו באל, להתפלל אליו ולהודות לו על מה שנתן, כי האל ברחמיו גם יושיע אותו בבוא העת. עוד משתמע מדברי המלאך כי האל פועל ומתערב בעלילה ומכוון את מהלכיה. האל מלווה אפוא את יוסף מתחילת מסעו באמצעות המלאך, שליחו, שמורה לו את הדרך, מחזק את ידיו ומכין אותו לקראת הבאות. המלאך יופיע גם בסוף הסיפור כדי להסיר את המכשול האחרון שעמד בדרכו של יוסף אל כס המושל ולתת גושפנקה אלוהית לעלייתו של יוסף.

אמונה עממית זו שלפיה הכול נקבע מלמעלה, ושהאל הוא שקובע את המהלכים בסיפור ומכתיב את ההתרחשויות – עוברת כחוט השני בקצידה. זאת אמונתו של המחבר המובלע שאותה הוא שם בפי המלאך, ולאמונה זו שותף גם מספר הקצידה. המספר מבטא אותה בצורה סמויה וגלויה לאורך הסיפור, והיא חוזרת בפי דמויות, במיוחד בפי יוסף, בשעותיו הקשות, כמו בעת שהותו בבור בשדה ובשבתו בבית הסוהר במצרים לאחר עלילת השווא של זוליכה. דבריו של המלאך גם נותנים מענה לשאלה המטרידה מדוע נענש יוסף? אם הוא צדיק ללא רבב, כפי שתואר בתחילת הקצידה, מדוע, אם כן, הוא סובל על לא עוול בכפו? תשובתו של המחבר היא, אם כן, הוא סובל כי כך נגזר עליו מלמעלה. נסתרות דרכי האל, אך הוא נוהג בצדק בעולמו, ועל כן עלינו לקבל את הדין. לדבריו של המלאך יש נמען נוסף, והוא ציבור המאזינים, שאליהם מכוון המחבר את הדברים, אותם הוא רוצה להשכיל, ואת אמונתם באל הוא בא לחזק. דברים ברוח זו כתב יוסף שבתאי פרחי בהקדמה לספרו, ׳תקפו של יוסף׳, בנמקו מדוע הוא מספר מחדש את סיפור יוסף:

להבין ולהשכיל האדם שכשיבואו ייסורים עליו יידע באמת שבוודאי הוא לטובתו לכפרת עוונותיו ויקבל דין שמיים עליו. לא צריכה אלא לקבולינהו בשמחה ובשכר זו ירחם עליו וישוב ירחמהו, ששון ושמחה ישיג ונסו יגון ואנחה, וכמו שמצינו ביוסף הצדיק עליו השלום שעברו עליו כמה צרות צרורות, וכולם קבלם באהבה ויראת השם על פניו להורות לדורות.

גם בקצידה מורה המספר למאזיניו להאמין באל בבוא הרעה ולקבל עליהם את הדין, כי האל הוא שמחולל את הדברים, והאל הוא גם שיושיעם בבוא העת. יוסף מתחיל את מסעו אחרי דברי המלאך כמסע שנגזר על ידי האל, אך סופו שהסתיים בעלייתו למלוכה, כי קיבל עליו דין שמיים. הקורא יודע עתה, כי האל מלווה את יוסף בדרכו. כך מצטייר המסע בעיניו, כפי שנראה, וכך גם רואים ושומעים קהל מאזיניו את סיפור יוסף.

הערת י. פ- מחבר מובלע אינו זהה בהכרח עם הסופר הממשי כותב הסיפור, זוהי דמות פיקטיבית, פרוייקציה שנוצרת מכלל הדעות והאמונות ומן היחס אל הדמויות. אם כי בקצידה זו יש זהות כמעט מוחלטת בין המספר למחבר המובלע. המספר הוא אחד משלוחותיו ומבטא את דעותיו. לעניין המחבר המובלע ומערכות הקשרים עם יתר מרכיבי הסיפור, ראו רמון־קינן(1984), עמי 87-85.

סיפור יוסף ואשת פוטיפר בקצידה ׳על יוסף הצדיק׳ יחיאל פרץPh.D

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר