מורשת יהדות מרוקו

הרה״ג רבי יוסף ארוואץ זצ״ל

(מתוך מאמרו של הסופר ר׳ אברהם אלמאליח ז׳׳ל ב״דאר היום״ מ־כ׳ טבת תרפ׳יה.).

אחד אחד הולכים ונאספים אל עמם אותם הפרצופים האהודים, אותם תלמידי חכמים המסיימים פרק בתקופה נהדרה שתחלתה היתה ההתחלה האמיתית של העליה השלישית, אותם בוני הישוב הראשונים שהיו ראשונים באמת, לבנין וליצירה ושירו את אבן־הפנה לבנין ביתנו הלאומי, עוד בטרם זרחה שמש תנועת חבת־ציון בצורה שנתן לה פינסקר, והציונות המדינית בצורה שנתן לה הרצל.

כי, תקופה של עלית נשמה היתה אז לפני כששים שנה בערך התקופה שבה התחילה העליה לציון ע׳׳י יהודי מרוקו. שתי ערים ביחוד התחרו זו בזו בעלית תושביהן לציון: ״ראבט״ אשר על חוף האוקינוס האטלנטי ו״פאס״ עיר בירת מרוקו. כי שתי הערים הללו נתנו לא״י בשנים ההן את המשפחות היותר מצוינות שירו את אבן־הפנה לבנין ארצנו, וצאצאיהן ממשיכים עד היום את עבודת הבנין. שתי הערים ההן, הן הן שנתנו לנו את המשפחות הכבודות אמזאלאג, ארוואץ, בן־שמעון, שלוש, אביכזיר, מויאל ועוד, שראשיהן שברו את כל הגשרים. על הגולה הזניחו בתים וחצרות, מכרו ארמונות ונכסי דלא ניידי ויעלו ציונה על מנת להשתקע בה ולקשר את עתידם הם, עם עתידותיה היא.

לא רדיפות ומצוקות, לא פרעות ושלילת זכויות, לא חיי לחץ ועוני והרפתקאות הם הם שהניעו את העולים הראשונים ההם להזניח את ארץ־מולדתם. כי בתקופה ההיא מלך במרוקו דוקא שולטן רב חסד ומרבה להיטיב, הוא שולטן מולאי אל חסן, שנטה חסד ליהודים וישפיע מטובו עליהם, ויגן עליהם בפני מנדיהם ורבים מבני עמנו היו גם יועציו ובאי ביתו. לא הרפתקאות איפוא הן שהניעו את היהודים המרוקנים לעלות לציון — אלא חבה עמוקה והערצה גדולה לארץ־אבות, שאותן שאבו מתוך הספרים שבהם הגו יומם ולילה, ומתוך הקשר הבלתי פוסק שהיה תמיד בין ״מערב־פנימי״ ובין ״ארבע ארצות הקדש^,׳.

אחד העולים הראשונים האלה היה הרה״ג יוסף ארוואץ שהלך לבית עולמו לפני כחמש עשרה יום ביפו.

הרב יוסף ארוואץ ז״ל נולד לאביו(רבי משה) בראבאט אשר במרוקו בשנת התר״ז ליצירה. בהיותו בן י״ב עלה עם אביו ואמו ושלשת אחיו לירושלים על מנת להשתקע בה ולחיות בה.

שלשת אחיו היו סוחרים ורק הוא בחר להתמסר לתורה ולהגות בה יומם ולילה. הוא היה מתלמידיו של הרה״ג דוד בן שמעון שהיה אז ראש רבני העדה המרוקנית, ושל יורשו הרה״ג אלעזר הלוי בן טובו, שישיבתו הירושלמית בימים ההם היתה מפורסמת בכל א׳׳י.

בהיותו בן י״ח שנה רכש כבר המנוח את התאר ״עלוי” והוא נכנס להשתלם בש״ס ופוסקים בישיבת הרה״ג רפאל מ. פניג׳ל שהיה אז ראשון לציון וחכם באשי בארץ ישראל. הוא הראה כשרונות טובים ושקידה רבה ללמודי קדש ולכן קרבהו הרב הנ׳׳ל אליו, ויתן לו שעורים בש׳׳ס יחד עם הרה׳׳ג אליהו פניג׳ל שהיה לפני שנים אחדות ראש הרבנים בירושלים.

בהיות הרה״ג יוסף ארוואץ בן עשרים שנה התיתם מאביו וישא את בת הרה״ג יהודה פניג׳ל לאשה. בהיותו מבלי שום אמצעים חמריים, ומאין לו פרנסה קבועה למחיתו, כי הישיבות בירושלים לא היו אז מפרנסות את לומדיהן, היה המנוח בלחץ ובדחק כדרך כל תלמידי חכמים בימים ההם שלמדו תורה מעוני. בהיותו כבן כ״ה שנה, יצא לחו״ל, לשליחות מצוה לאסוף נדרים ונדבות לטובת ביהמי׳ד ״דורש ציון״.

המנוח הצטיין במעלות רבות וביחוד במתק שפתים וקבלת כל אדם בסבר פנים. מעלותיו אלו שבהן היה יכול להשפיע השפעה מרובה על כל רואיו— עמדו לו בכל שליחותיו אשר נשלח מטעם כוללות המערבים, בית אל, משגב לדן. בכל המדינות שאותן בקר: טריפוליטניה, טוניסיה, אלג׳יריה; מרוקו ואיטליה ידע לרכוש הרבה לבבות לציון ולמוסדותיה הדתיים והצבוריים. הצלחתו החמרית, חוץ מהרוחנית כמובן, היתה גדולה מאד בכל המקומות ההם. הוא הביא סכומים רבים לטובת המוסדות שבשמם נשלח ועזר הרבה לקנית חצר ביהי׳ח ״משגב לדך״, ולבנין הבנינים החדשים שנבנו בה.

אולם, הצלחתו של הרה״ג ארוואץ עלתה למרום פסגתה בהיותו ציר ירושלים במדינות איטליה, אוסטריה וערים אחדות בגרמניה. בכל המדינות הללו עשה המנוח רושם כביר על כל רואיו, במבנה גוו, בהדרת פניו במתק שפתיו ובידענותו וחכמתו.

שתי פעמים נתקבל המנוח לראיון פרטי אצל מלן איטליה, (ויקטוריו עמנואל השני) פעם בשנת 1896, ופעם בשנת 1902, ובכל פעם מלאו דפי העתונים האיטלקים והכלליים את תהלתו. הוא נשא לפני המלך והמלכה נאום יפה בעברית ודבריו תורגמו לאיטלקית ונדפסו בכל העתונים שיצאו בזמן ההוא. גם ברכת הנותן תשועה למלכים תורגמה לאיטלקית.

הרה״ג יוסף ארוואץ היה בחייו עסקן פעיל בירושלים ולקח חלק חשוב ביסוד הרבה ממוסדותיה הצבוריים והדתיים והיה גם ממנהלי העדה המערבית בירושלים במשך שנים רבות, וחבר בית הדין, יחד עם הרבנים: הרב משה מלכה, והרה״ג בטיטו.

בשנת 1903 הוכרח הרה״ג יוסף ארוואץ ז״ל להעתיק את דירתו ליפו בכדי להיות יותר קרוב לבנו, מר משה ארוואץ שנמנה בימים ההם לסגן המנהל הראשי של הבנק אפ״ק ביפו.

בעיר זו הפצירו נכבדי העדה הספרדית במנוח להיות רב ומו״ץ, והוא קבל ברצון את המשרה הזאת וישמש במשרת רב ראשי ומו׳׳ץ לעדה הספרדית במשך שנים אחדות שלא על מנת לקבל פרס. במשך ימי כהונתו במשרה זו התחבב על כל מכיריו, כי במתק שפתיו וביחסו האדיב לכל הפונים אליו והבאים אתו בדברים— רכש את כל הלבבות לאהבה אותו.

מפני נתינותו הצרפתית לא היה יכול המנוח להיות ״חכם באשי״ רשמי בימי שלטון הטורקים בארץ, ולכן נשאר תמיד ראב״ד מבלי אצטלא רשמית, בהמנות הרה״ג בן ציון עוזיאל לראש הרבנים ביפו ואגפיה, הוסיף הרה״ג ארוואץ לשמש בתור דיין ומו״צ בבית הדין המאוחד לספרדים ולאשכנזים.

בימי מלחמת העולם הראשונה הוכרח המנוח לקחת את מקל הנדודים בידו בתור נתין צרפתי, וללכת עם הגולים לאלכסנדריה, שבה התישב ״עד יעבור זעם״ : עם כריתת ברית השלום העולמי חזר הרה״ג ארוואץ עם כל משפחתו לארץ משאת נפשו וישתקע שוב ביפו וישמש שוב בתור דיין בעדה המערבית המאוחדת אשר בעיר זו.

בכל ימי חייו, היה הרה״ג ארוואץ ז״ל, אוהב שלום ורודף שלום, מתווך ומפשר, מקרב ומשפיע, וכל מעיניו היו רק תורה ועבודה וגמילות חסד עם כל דל וסובל.

את עתותיו היה מקדיש ללמוד תורה, ויחבר ספרים אחדים על הש״ס והפוסקים.

בשנת תר״ע הדפיס המנוח את ספר ״הוד יוסף״ חלק ראשון, והוא, כפי שהוא כותב בעצמו:

״קבץ דרושים שדרשתי בקהל עם בארץ ובחו״ל במלי דהוכחה להוכיח ולעורר לב בני עם ישראל לתשובה ולצדקה, וגם לרבות מה שדרשתי בהספדן של צדיקים רבנים וגאונים כפי מה שעלתה מצודתי, וכפי מה שחנן החונן לאדם דעת בפלפול ובאגדה דבר דבור על אפניו. ובסופו יכיל גם מקצת מתשובות^, אשר הצרכתי להשיב שואלי דבר להלכה ולמעשה, בפי מה שראיתי בספרן של ראשונים ואחרונים. וכפי מה שהוספתי מדעתי העניה לאסוקי שמעתתא סיעתא דשמיא ולהשלים את האהל נתתי בו מקצת מחדושי תורתי, מה שנמצא אצלי בכתובים מימי חרפי בפלפולא דאורייתא בים התלמוד הגדול והרחב״.

על הספר הזה באו הסכמותיהם של הרה״ג יעקב שאול אלישר, הרה״ג חיים חזקיה מדיני, הרהי׳ג אברהם יצחק הכהן קוק, דייני מרכש ודייני עיר מולדתו של המנוח— ראבט (מרוקו).

ישנם עוד בכתובים החלק השני והשלישי של הספר הזה. וחלק גדול משאר כתביו נכתב בימי המלחמה בעזבו את הארץ ואחדים נמצאים עדין בידי משפחתו.

עם מותו של הרה״ג יוסף ארוואץ, אבדו העדות הספרדיות של א׳יי בכלל ועדת יפו בפרט שבה פעל ועבד המנוח הרבה שנים — את אחד הרבנים שבהם התפארה, רב שהתמסר תמיד לעניניה, ויקדיש את רוב עתותיו להרמתה.

הנאומים וההספדים שנשאו ביום פטירתו ע״י רבני הספרדים והאשכנזים ביפו ביניהם הרבנים הגדולים רפאל בן שמעון, בן ציון עוזיאל, אהרונסון, יוסף הלוי, שניאור סלונים ודיסקין ופאפולה שכלם תנו את תהילותיו מעלותיו הטובות והבליטו את מדותיו התרומיות— הם המופת היותר חותך על המקום החשוב שתפש המנוח בחייו ביהדות ארץ־הישראלית ועל החלל הגדול שהשאיר בה אחרי פטירתו.

יהי זכרו ברוך.

ההודעה שהופיעה בדאר היום

ביום החמישי כ״א כסלו(תרפ״ה) נפטר ביפו הרה׳׳ג יוסף ארוואץ זי׳ל בשנת השבעים ושמונה לחייו.

המנוח היה מגדולי התורה של עדת הספרדים ביפו וא״י ושמש שנים רבות בתור דיין ומורה הוראה בקהלת יפו ומיום הוסד משרד הרבנות ביפו־ת״א היה אחד החברים המסורים והפעילים.

להלויתו נהר קהל עצום מתושבי העיר ומחוצה לה והספידוהו ראשי הרבנים ליפו ת״א הרה״ג ב״צ עוזיאל על יד בית המנוח והרה׳׳ג ש. אהרונסון ע״י בית הכנסת לעדת הספרדים.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב– הרה״ג רבי יוסף ארוואץ זצ״ל

עמוד 322