האנוסים-זהות כפולה ועליית המודרניות- ירמיהו יובל- הקונברסוס:התקדמותם המהירה של הקונברסוס

האנוסים-ירמיהו יובל

התקדמותם המהירה של הקונברסוס

קונברסוס רבים, בעיקר בני השכבה העליונה, הוסיפו לעסוק במקצועותיהם היהודיים – מלאכה, מסחר, וכספים – ואילו אחרים חיפשו להם שדות מרעה חדשים. הצד השווה בכולם היה התקדמותם החברתית המהירה. מרגע שהוסרו מגבלות הדת הסתערו הקונברסוס על החברה הנוצרית וחדרו לרוב פינותיה. בתוך דור אחד או שניים אנו מוצאים אותם במועצות המדינה של אראגון וקסטיליה, בלשכות הייעוץ והמנהל המלכותי, בבתי הדין העליונים, בפיקוד הצבא והצי, בקתדרות וברקטורטים של האוניברסיטאות ובכל דרגות הכנסייה – מכמרים מקומיים ועד בישופים וקרדינלים. אחדים מאלה שביקשו לשמור בסתר על המרכיב היהודי בזהותם מצאו להם מסתור במנזרים. קונברסוס היו כוהנים וחיילים, מדינאים ופרופסורים, שופטים ותאולוגים, מחוקקים וסופרים – וכמובן גם רופאים, מנהלי חשבונות וסוחרים גדולים. חלק מהם הצליחו להתחתן במשפחות האצולה המיוחסות ביותר בספרד. אפילו המלך פרננדו הקתולי, ממייסדי האינקוויזיציה, היה מתקשה להוכיח שאין דם יהודי בעורקיו אילו היה נחקר בעולם הבא בידי אחד האינקוויזיטורים שלו או בידי היסטוריון לא משוחד. קונברסוס אחרים השיגו לעצמם נחלות קרקע ותוארי אצולה, נעשו קבאיירוס(caballeros, אבירים), רוזנים ומרקיזים והקימו שושלות, שלדברי היסטוריון אחד היו עתידות להאפיל על משפחות האצולה הוותיקות. כניסת הקונברסוס לחברה הנוצרית תוארה כ״פלישה״ וכ״הצלחה פנומנלית״, ואכן הייתה מפתיעה במהירותה ובהיקפה."

מה אפשר את ההצלחה הראשונית הזאת, ואיזו תגובה שכנגד הולידה כמעט בהכרח?

הקונברסוס הביאו לנצרות לא רק מקצועות יהודיים אלא גם רבים מקווי האופי התרבותיים של החברה היהודית. בבת אחת הוסרו מעליהם מגבלות של מאות שנים, ועם זה היו חופשיים מעכבות נפשיות ונורמטיביות רבות שבלמו את החברה הנוצרית. במערכת הערכים של ספרד הנוצרית שלטו אידיאלים של כבוד ואצילות שהדגישו את ייחוס מוצאו ויוקרתו של אדם ובזו לעבודה על כל צורותיה. גם הלימודים לא נחשבו ביותר מאחר שנתפסו כצורה של שירות, לא של אדנות. ביטוי לכך אפשר לראות בקיומו של מעמד גדול להדהים של אצילים נמוכי דרגה – הידלגוס – שמילאו בכלכלה הספרדית תפקיד סביל, ולמעשה שלילי. לתוך החלל הזה נכנסו עכשיו הקונברסוס והביאו איתם את היחס החיובי שרחשו היהודים לעבודה, למאמץ, לעשיית רווחים וללימודים. הניסיון שקנו להם בכלכלה וחריפות שכלם המשפטית, פרי מסורת תלמודית מפותחת, חיפשו אפיק חדש להתגדר בו; והדחף האדיר שהיו חדורים בו לעלות ולהתקדם הוסיף להישען על המסורת היהודית של עזרה הדדית ומשפחה מלוכדת – דפוס של יחסים שהוכיח את עוצמתו בימים קשים, ועכשיו, משנחלשו המעצורים החיצוניים, מילא תפקיד חשוב בפריצתם של הקונברסוס קדימה. הסולידריות בין הנוצרים החדשים התחזקה גם מעצם הדבר שחלק מהם היו מתייהדים בסתר, והיה להם סוד משותף וקיום מחתרתי להגן עליו; וגם מן העובדה שכל הקונברסוס, גם המתבוללים והנוצרים הנאמנים שבהם, היו שנואים וחשודים בעיני ההמון. אמנם טווח הסולידריות הזאת הוגבל מפני שהקונברסוס לא היו קבוצה חברתית־כלכלית הומוגנית, אלא התחלקו בין רוב השכבות ונמנו עם כל מיני סיעות מן הבחינה הפוליטית והמעמדית כאחת.

לכאן יש להוסיף את פתיחותה היחסית של החברה הנוצרית, בעיקר החברה הגבוהה. בקרב האצילים הגדולים עדיין לא פעפעה אותה שנאת יהודים ארסית ששררה בהמון הפשוט ועתידה לאפיין את ספרד כולה במאה שלאחר מכן. אמנם לא רבים הלכו בעקבות אלפונסו מאראגון, בנו הממזר של מלך נווארה בכבודו ובעצמו, שנשא לאישה את בתו של הסוחר היהודי אביתר הכהן(שנקראה אחרי התנצרותה אסטנסה אל־קונסקו(AI Conesco), ״תרגום״ ערבי־ספרדי של שם אביה, הכהן). אלה היו נישואים שערורייתיים במקצת, אבל לא בגלל מוצאה היהודי של הכלה אלא מפני שאביה לא התנצר. קשרי נישואים בין מומרים ממש ובין נכבדי האצולה הספרדית היו מקובלים למדי, ולא רק בזכות עושרן והשכלתן של משפחות העילית של הקונברסוס אלא, במידת מה, גם בשל ייחוס מוצאן: משפחת דה לה קבאייריה, למשל, התייחסה על בית דוד, כלומר על ישו הנוצרי עצמו – ייחוס אבות ששום אציל ספרדי טהור לא יכול לטעון לו!

על חדירת הקונברסוס לחוגי האצולה כתב נוצרי חדש בן הזמן ההוא, פרנן דיאס דה טולדו(Díaz de Toledo), שגם הוא היה מרושת היטב בחברה העליונה:

בזמננו היה הוד קדושתו דון פבלו [דה סנטה מריה], בישוף בורגוס, יועצו הראשי של המלך וחבר במועצתו… את נכדיו, ניניו, אחייניו וצאצאיו האחרים אפשר למצוא היום בשושלות של בני מנריקה, מנדוסה, רוחאס, סראביה, פסטינה, לושאנה, סוליס, מירנדה, אוסוריו, סלסדו ושושלות ומשפחות אחרות. כמה מן הצאצאים האלה הם ניניו של חואן אורטאדו דה מנדוסה (Hurtado de Mendoza), ראש משרתי המלך (mayordomo mayor)… עוד דוגמה הוא חואן סנצ׳ס דה סווייה(Sánches de Sevilla), שהיה בן לגזע הזה והיה הרשם הראשי(contador mayor) של המלך. נכדיו וניניו מתייחסים היום על שושלות אראהו, פוראס, ולדס, אנאיה, אוקַמפו, מונרוי, סוליס דה סוסה, וילאקירן, בובדייה ומשפחות אחרות[.] בדומה לזה גם נכדיו של בן דודי ואדוני, אלפונסו אלווארם, מתייחסים לבני סנדובל, קריו, סרוואנטס, אלרקון, ויילו ואחרים … יכולתי למלא דפים רבים בדוגמאות שכאלה.

והוא אכן מביא דוגמאות רבות אחרות. למעשה אמר פתן דיאס שכמעט לכל משפחות האצולה בספרד היו קשרי משפחה עם יהודים לשעבר. קרוב לוודאי שהוא מגזים, שכן כוונתו הייתה להגן על הקונברסוס מפני חיטוט יתר בעברם, בטענה שהדבר יפגע בכל אצולת הארץ; אבל עדותו מפורטת ועניינית מכדי שנוכל להתעלם ממנה. הכותב עצמו היה מזכיר מלכותי, תפקיד רב עוצמה (התפקיד ״החשוב ביותר״ במנהל המרכזי, לדברי החוקר אנגוס מקיי(MacKay)), שכיהנו בו גם כמה וכמה קונברסוס אחרים, ובהם חואן גונסאלס פינטאדו(Gonzales Pintado), אלוואר גומס (Gómez), דייגו וזמרו(Romero) ודייגו אריאס ד׳אווילה (Avila׳Arias d), ששימש גם גזבר ראשי ומעין שר אוצר(contador mayor) של קסטיליה ונעסוק בו בהמשך. בנו של הכותב, פדרו דה טולדו, מונה לבישוף הראשון של מלגה לאחר כיבושה מידי המוסלמים. במעמד רם ממנו בכנסייה עמדו נוצרים חדשים אחרים: הקרדינל חואן דה טורקמדה, שהגן בתקיפות על הקונברסוס מפני יריביהם; בן אחיו טומס דה טורקמדה, שלימים היה לאימת הקונברסוס בתפקידו בתור האינקוויזיטור העליון הראשון, וארננדו דה טלאוורה (Talavera), הכומר המוודה של המלכה איסבל, שמונה לארכיבישוף הראשון של גרנדה לאחר כיבושה. את שושלת דה לה קבאייריה כבר הזכרנו; רבת הצלחה לא פחות הייתה שושלת מרמולחו(Marmolejo), שמייסדה, חוכר מסים שהתנצר לפני פרעות קנ״א, שירת בתפקיד מנהל הכספים של המלך חואן הראשון וצאצאיו קיבלו תוארי אבירות ומילאו תפקידים בכירים בכל שדרות החברה. בשלב הזה כבר חדלו בני מרמולחו לחכור מסים במישרין, עיסוק שנחשב נחות מדי לאצילים, והחלו לתת ערבות לחוכרי המסים, תפקיד שנחשב דיסקרטי יותר ורבים מראשי האוליגרכיה העירונית שלחו בו ידם. בין שאר משפחות הקונברסוס הגדולות שעסקו בכך היו אבנמיאס(אבן נחמיאס) אבנשושן(אבן שושן), אבודַרן(אבו _דַראן), לוי, ביינווניסטה(בנבנישתי), נאסי(נשיא) ועוד; שמותיהן מופיעים גם במסמכים רשמיים(כגון בLibros de Rentas-) ולפעמים גם בסאטירות החריפות של התקופה.

 

האנוסים-זהות כפולה ועליית המודרניות- ירמיהו יובל- הקונברסוס:התקדמותם המהירה של הקונברסוס

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
יוני 2023
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר