יישובי היהודים באפריקה הצפונית משלחי ידם ופרנסותיהם
א. יישובי היהודים באפריקה הצפונית משלחי ידם ופרנסותיהם
- 1. ״תושבים״ (ותיקים) וחדשים באפריקה הצפונית מתוך ״הסכמות״ הקהל בתוניס, המאה ה־18
בעיר אחת מערי מלכות ישמעאל,[כלומר בתוניס] שדרים בה ישראל שנות מספר על ת״ת שנה —[800 שנה. מכאן שהיתה מסורת לקיום יישוב יהודי בתוניס החל במאה העשירית לספה"נ.
] מנייהו מלכי רבנן [מהם תלמידי חכמים מובהקים.] נינהו ומנייהו אפרכי [נכבדים נושאי משרה] לעמוד לשרת בחצר בית המלכות, שכל דברי המלכות נחתכים על פיהם, ומוצאיו ומובאיו מן היום ההוא והלאה עד היום.
ואחרי מופלג[הרבה – ביטוי נוסף לתואר ״רבות״, כדי להדגיש, שמה שהתרחש אירע אחרי זמן ארוך מאוד] רבות בשנים נקבצו באו יחידים מערי מלכות אדום [כינוי לאירופה או לאחת מן הארצות שבה. כאן הכוונה לאיטליה.] לגור שם, ואיתדר להו [קבעו את מקומם] בשובה ונחת תגרי מתא יקרי [הם מכונים סוחרי העיר], ובכל יום ויום קרבו ויאתיון" אנשים סוחרים מערי מלכות אדום, וישכנו לעד ברבות הטובה.
ולעולם הם נטפלים[מצטרפים] לבני ק״ק מוסתערבים, כי להם משפט הבכורה, מכמה אנפי נהירי, ולעולם הם מתפללים בכלל הק״ק מוסתערבים.[ אחד הכינויים המקובלים בימי הביניים לתושבים היהודים הקדומים בארצות האיסלאם] וגבאי בהכ״נ הגדולה עמדו וייחדו להם מקום בבה״כ (ועדיין נקרא על שמם עד היום הזה). ואף גם זאת, הם קונים בשר מהמקולים של בני ישראל מסתערבים בשומא[על פי האומדן] שקצבו גזברי הק״ק מסתערבים, כאשר יושת עליו, המעט הוא אם רב. וכל שבחא ורווחה דאתיא [כל עליה בערך או רווח הבאים.] ממכירת הבשר ושאר קבוצים מכללות בני העיר המה יעלו ויבאו לידי גזברי ק״ק מסתערבים לצורך פרנסת העניים והאביונים ועמלי תורה וארחי ופרחי, דאתו מעלמא, כהלכת גוברין יהודאין[כמנהג אנשים יהודים] די בכל אתר ואתר.[אשר בכל מקום ומקום] ועוד בה מפקנא אית להו מההוא שבחא ורווחא[וכן אנו מוציאים מאותן הכנסות] לצורך הוצאות המוטלות על כללות הק״ק מחוקי המלכות והמדינה, תמידין כסדרן ומוספין שלא כהלכתן [ביטוי מליצי למסים הרגילים: תמידין – שהוטלו על היהודים בארצות האיסלאם (כלומר מס הג׳זיה); ומוספין שלא כהלכתן – להיטלים מיוחדים שהטילו השלטונות על פי שרירות לבם על היהודים.
ואין לפני ק״ק פורטוגיס שום מגע יד ושייכות וידיעה בהכנסה הזאת כלל, מה לי עיולי מה לי
אפוקי [גם ההכנסות וגם ההוצאות].
ואחר עבור זמן זמנם זמניהם תלו עיניהם, עיניהם בבנות בית הכנסת — להם לבדם ניתנה — והוציאו מחשבתם מהכת אל הפועל, ובני ק״ק מסתערבים שתקו יחדיו, כי היא היתה סיבה מאת ה׳, ויהיה אחרי כן גברה ידם ועשו להם מקולין מחדש, וכל הריוח הרי זה ב״כי יותן״ ליד הגבאי שהעמידו מקהל עדתם להספיק ביד עניים ותלמירי חכמים אשר מקהלם. ונמצאו שתי קהילות הללו חלוקים בעיסתן. אמנם בענין ההוצאות המוטלות על כללות ישראל שבעיר, כמו שנאמר, הסכימו מנהיגי הקהילות אשר היו בימים ההם להיות שני שלישים בהוצאות ההם על בני הק״ק מוסתערבים ושליש אחד על בני קהילת קדש פורטוגיס, וגם הסכימו בעת ההיא, שכל האורחים הבאים מערי מלכות ישמעאל הם נכללים בכלל ק״ק מוסתערבים, בין לשכר ליטול מהם מה שיוטל עליהם בין להפסיד ליתן למי שצריך למיקם בספוקייהו עודם חיים, הן במות, תכריכין וקבורה־, והבאים מערי אדום מוטלים על בני ק״ק
פורטוגיס, בין לשכר בין להפסד כמדובר…
(ר׳ עוזיאל (א) לחאייך, משכנות הרועים, ליוורנו תר״ך, דף קג. א)
, . יהודי מצרים, שכונותיהם ותנאי חייהם מתוך ספר מסעות, אמצע המאה ה־19
1) פה כשש מאות משפחות יהודים מאזרחי הארץ מלפנים, ומעט איטלקים, תוגרמים,[יוצאי תורכיה] בבליים, סוריים, אשר כולם בשם ׳ספרדים׳ נקראו. וכששים בעלי בתים יחידים מרוסלאנד, פולין, גאליציאן וכו', אשר בשם ׳אשכנזים׳ נקראו(ולהם בית־ הכנסת לעצמם). וכמאה וחמשים בתי אבות קראים ברחוב מיוחד אצל רחובות היהודים, ובית הכנסת הגדולה לעצמם, כדתם ומנהגם, ובין היהודים לא יתחשבו. רובם בעלי מלאכה, צורפים בכסף וזהב, ומהם עשירים ומכובדים…
רוב היהודים יושבים בחלק מהעיר לבדם, והיא אחוזת נחלתם מימי קדם, ושם כל בתי כנסיותיהם. וראשי רחובותיהם ננעלות בלילה, ושומרים עליהם כמו רוב רחובות העיר הקדמונית, ומעט מזעיר מהעשירים יושבים גם ברחובות חוצה לה, וברחוב החדש לחפשית האויר.[מחוץ לשכונה היהודית.ברחוב פתוח לאוויר, בניגוד ךרחובות הישנים והצפופים] גם מסחור היהודים וחנויותיהם סמוך לרחובותיהם. מבואות היהודים דלים, צרים ורעים: מהם אשר שני אנשים לא יוכלון הלוך זה בצד זה, ומהם גם מקורות ועליות עליהם, ובלתי מורצפות, מלאות עפר ואבק ואשפתות, אבל בתיהם מרווחות וגבוהות. טהרה ונקיות תשתרר בהם — כן בבתיהם, גם בבגדיהם וגויותיהם. האנשים והנשים לבנים (כאנשי אייראפי) ויפים ובעלי צורה ודעת, טובי לב ואנשי חסד, נדיבי רוח ובעלי צדקה, מכבדים ומכובדים.
גם פה רוב היהודים יסחרו, ישאו ויתנו במעשי השולחנות (מחליפי מטבעות)
באנקירס [עובדים בעסקי בנקאות] ומלוי בריבית…
2) רוב היהודים פה בעלי מסחר… גם בעלי מלאכה, בכל מלאכה ועבודה, ואף גם עניים ואביונים דלים ורשים, גרים ותושבים לא תחסר בה.
(י״ס הלוי, אבן ספיר, ליק, 1866, דף ט, א־ב; דף ג, ב) _
דיוקנו של יישוב יהודי קטן: קהילת צפרו (מרוקו) תיאורו של רב הקהילה ר׳ רפאל משה אלבז המאה ה-19
… ואומר, כי המדינה הזאת צפרו יע״א (=יכוננה עליו אמן), הלא מצער היא לגבי הכרכים הסמוכים לה, ואנשים בה מעט, ורובם יראי ה׳ וחושבי שמו.
והיא משובשת מחמת המציקים, שרים סוררים, סרני פלשתים, אשר בתוכה. וכמו 150 איש, אשר מחייתם ועבודתם משאם ומתנם להסתחר באהלי פלשתים הסובבים אותם, וכמעט אין בכל שנה ושנה, שאין חומסים והורגים שנים שלשה נפשות מישראל הי״ן (השם ינקום נקמתם)
וכמו 50 איש סוחרים, שמביאים סחורות מעיר פאס יע״א, ומוכרים בחנויות לב"ב ושאב״כ [לבני ברית. ביטוי מליצי לציון יהודים וגויים] ונותנים מעות ברבית לנכרים, ומריוח הסחורה והרבית הם נזונים ומתפרנסים. והם בעלי צדקות ומרחמים על דלים ואביונים.
וקצת מהם עובדי אדמה, דהיינו, שעושים שותפות עם הגויים לחרוש ולזרוע חטים ושעורים ומיני קטניות, לבד משאם ומתנם כנ״ל״, גם מרבים לאסוף צמה ואלפים, סוסים ופרדים. וזהו רוב עשרם מבניהם בנאיהם וולדי וולדות״, והם כמו 20 איש . ובזמן הקציר – רובם יוצאים לאהלי פלישתים להביא כל זרע זרוע, גם הולכים בימי האביב לגזוז צאנם ולהביא צמר וחמאה.
וכמו 40 איש הם בעלי־מלאכה: רצענים — ורובם עניים, וקצתם בינוניים, ויש 3 חייטים לתפור מלבושי האנשים וקצת מתכשיטי הנשים, אבל רוב תכשיטי הנשים ובגדי פשתים של האנשים והנשים יש נשים הבקיאות התופרות ומתקנות אותם, וכמו 6 אנשים חרשי עצים, והם אומנים לעשות כל דבר הצריך לתיקון הבתים והעליות.
ויש כמו 30 חכמים, 3 מהם הנמנים לדין בין איש ובין רעהו, על כל דבר פשע ו־10 מהם חכמים רשומים לשאת ולתת בהלכה, והשאר יש מהם תלמידי חכמים להבין מה שלומדים ויש מהם סופרים ומלמדי תינוקות ורובם עניים. ומחייתם מהפרס [ממענק או שכר.] המתחלק להם מדי שבת בשבתו משכירות הקרקעות המוקדשים לעניי העיר, ומגיע לכל אחד דבר מועט, שאינו מספיק אפילו לציקי קדרה. [מיני תבלינים נוזלים, כגון שמן וחומץ, הניצוקים לסירי התבשיל.]והבינונים שבעיר מהנים אותם, לפעמים, בהיות להם איזה חופה או שבוע הבן ואין הקומץ משביע, ה׳ ימלא חסרונם. ויש 4 אנשים חרשי ברזל וניזונים בדוחק.
וכמו 150 איש עניים ואביונים, והם מסבבים בכפרים הסמוכים אצל נשים נכריות ומוכרים להם מיני בשמים ומיני פירות, והם נותנים להם חטים ושעורים ומתפרנסים בדוחק גדול. ויש כמו 20 איש מוכרים ירקות ופירות, ומביאים ממתא פאם יע״א פירות שאינם מצויים בעיר ומוכרים אותם, ומהם כל מחייתם וכמעט כולם עניים.
וכמו 10 אנשים קצבים, מוכרי הבשר, ורוב העיר קונים כבשים ועזים מן הגויים ונמנים על כל שה ארבעה או ששה אנשים, ושוחטים ומחלקים אותו ביניהם.
ויש כמו 10 בני אדם בעלי מלאכת כלי כסף, העשויים לתכשיטי הגויים וקצת מתכשיטי נשי ישראל, ומתפרנסים בריוח. ויש כמו 10 אנשים בעלי מלאכת הבדיל, אומנים אומרים לדבק טוב הואומתפרנסים בצמצום. ויש כמו 10 בני אדם עוסקים לעשות כלי נחושת יצוקים ביצוקתם, וכמו 10 אנשים הנשכרים עמהם לתקן אותם ע״י מורג חרוץ, וכולם עניים.
והשאר כמו 250 איש עניים בדלי דלות: יש מהם בטלנים, ויש מהם מחזרים על הפתחים, ויש מהם משרתים אצל העשירים, ובאשר ימצאו מחייתם.
וכמו 8 אנשים עוסקים במלאכת בישול הבורית, והם מתפרנסים בריוח, וכמו 12 אנשים הנשכרים עמהם לעשות מלאכתם ומתפרנסים משכירותם.
באופן שרוב העיר — העניים, ומיעוטם — בינוניים, וכמו 40 איש — עשירי עם,
אבל לא יקרא עושרם עושר, ואפילו בינוני לגבי העשירים שבמתא פאם יע״א. ובכללות העיר יש כמו 700 איש, לבד, מנשים וטף, ה׳ יוסף עליהם בהם אלף פעמים, ויברך אותם, וירפא שברונם…
(ר׳ דוד עובדיה, קהילת צפרו, כרך א, ירושלים, תשל״ה, עם׳ 163 — 164)
א. יישובי היהודים באפריקה הצפונית משלחי ידם ופרנסותיהם
עמוד 285