את אחי אנוכי מבקש-שלום פוני כלפון-הקליטה

אחרי שלמה, רחבעם בנו רצה להיות מלך: ״וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו״ העם דרש בתמורה שרחבעם יקל את המסים. רחבעם סרב והתחצף עליהם. מה עשה העם, אם כן? הוא אמר לרחבעם: ״מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. לאהליך ישראל״ והעם המליך עליו מלך אחר, את ירבעם. כך התחילה מלכות ישראל נפרדת ממלכות יהודה. הכוח להמליך הוא בידי העם, לא המפלגה ולא קומץ אנשים במפלגה. כל זמן ששיטת הבחירות לא תשתנה, גם קלקול המידות המוסריות של השלטון לא ישתנה, ובסופו של דבר המפלגות יאבדו את אמון העם, יאבדו מכוחם, יתפוררו ויקרסו. בדומה לכך בהנהגת הצבא, הפרקליטות, בתי המשפט ועוד. צריכים להיות חופשיים ממניעים מפלגתיים ופוליטיים, שאם לא כן, מאבדים את אמון העם. רוב התלמידים קמו עליי וטענו שאני לא מבין, שדרך המפלגות היא הדרך הטובה לעשות מה שטוב לעם. המנהיגים יודעים מה רצוי לעם. ״אולי״, עניתי, ״אבל אל תקראו לזה דמוקרטיה״. ידידיי במפלגה לא היו מרוצים מעמדותיי ויעצו לי לחדול לכתוב ולדבר על האפליה, עם רמז ברור שבדרך זו אין לי, ולא תהיה לי, כל אפשרות להתקדם בחיים בארץ. זה היה גורלם של כל פעילי העדות במפלגות – הם הכחישו שיש אפליה. זה אמנם לא מה שהאמינו בו, אבל זה מה שהם היו חייבים להגיד כדי לשמור על עבודתם, וכתוצאה מכך האמינו לבסוף בשקרים של עצמם. נוצר פחד של ממש להביע דעה עצמאית. הלזה קוראים דמוקרטיה? בישיבות המפלגה אמרתי שאם יתמידו באפליית הספרדים, יבוא יום ויבעטו בהם. אף אחד לא הקשיב לי ואני נענשתי על כך. יהודי מרוקו הגיעו להישגים גדולים על אף כל האפליות, אבל הם עדיין רחוקים מלתפוס את מקומם בצמרת המפלגות, במערכות הבנקים, המשפט ועוד. הגזענים הגדולים ביותר למרבה הצער הם דווקא הדתיים. זה מה שמפליא. האפליה קיימת. אם היא לא גלויה – היא תמיד מתחת לפני השטח. חיה ובועטת. מפלים חלק גדול מהעם, דוחקים אותו לשוליים במקום לעזור לו להתפתח ולתרום לחיזוק המדינה. מה לא הלעיזו על עולי מרוקו, עם עליית הסלקציה שבה ראש משפחה שעבר את גיל 35 נקרא קשיש ולא נתנו לו לעלות. יהדות זו הוציאה מתוכה מלומדים בכל השטחים, מחדשי הדקדוק העברי, פוסקים ידועים, מקובלים, סופרים ומשוררים, ואלה נהיו כעת לחוכא ואיטלולא. עד כדי כך בוטה הגזענות, שד״ר שיבא הכריז כי יהודי מרוקו סובלים גנטית בשכלם ולא יצלחו לכלום, שטוב למדינה בלעדיהם. חברי הסוכנות והממשלה ובראשם הגזענים ללא פשרה כמו יוספטל ואשכול, חזרו על זה. אדם מעיירת פיתוח בדרום שעלה בגיל שנה עם הוריו ממרוקו – זרקו את משפחתו ל״נתיבות״ ואחר כך ל״יבנה״. שני מקומות בדרום שלא היה בהם כדי לעודד, לא לחינוך ולא למצוינות. והנה ״המפגר הגנטי בשכלו״ הזה סיים בגרות בגיל 15, נכנס לאוניברסיטה בגיל זה ולמד שם מיקרוביולוגיה וביו כימיה. הוא היה סרן בצבא ועבד בהוראה כמורה למתמטיקה ולפיזיקה. העירייה ביבנה, בראשות המפד״ל, סירבה לקבל תרומה של יהודי מאנגליה בסך 1.5 מיליון דולר כדי להקים מועדון ספורט, מפני שהמפד״ל התנתה את זה בהקמת שתי בריכות שחייה – אחת לגברים ואחת לנשים. איש זה וחבריו נרתמו לפעולה וקידמו את פועלה של העיר. ברשימת מפלגת העבודה לא רצו אותו. הוא הלך לליכוד, נבחר לראש המועצה וחולל מהפכה בעיר במהלך שתי קדנציות. לאחר מכן הגיע להישגים מרשימים בכנסת ובממשלה כשר מוערך. לא רע בשביל מפגר ממרוקו! כמוהו יש רבים שהגיעו להישגים גדולים, למרות שבאו מאותם יישובים נידחים ולמרות האפליה והדיכוי. עילויים רבים אחרים יצאו משם. הם נאבקו בעוני, בכו, סבלו, התענו והצליחו להקים קהילות מפוארות עם בנים ובנות שהגיעו למצוינות. היו עוד רבים שהגיעו להישגים גדולים למרות כל הקשיים שנערמו בדרכם. מי שיקרא איך התבטאו מנהיגי העם האשכנזים בישיבות סגורות בממשלה ובסוכנות על יהודי מרוקו, יקבל הלם וחלחלה. היה זלזול גמור ביכולתם כבני אדם וכיהודים. ביזו אותם, לעגו להם והעליבו אותם. הייתה שם גזענות, שנאה ובורות. מי שרוצה לגלות כיצד התבטאו מנהיגי העם נגד עולי מרוקו מהמפלגות השונות, שיקרא את ספרו המצוין של חיים מלכה [הסלקציה] או את מחקריו של ד״ר יגאל בן־נון מאוניברסיטה בפריז, צרפת. לפי ד״ר בן-נון, ד״ר שיבא הזהיר שהעלאת יהדי מרוקו עלולה לפגוע בכושרו האינטלקטואלי של העם היהודי בעתיד! אחרי ביקורו במרוקו, בהזמנתו של ינאי אבידוב, במטרה לרכך את התנגדותו לעליית יהודי מרוקו, כאילו הוא היה הממשלה והסוכנות, אמר: ״העץ אולי נראה רענן אך שורשיו רקובים״. בנושא זה לא היו צדיקים או מליצי יושר. משה שרת היה נגד עליית יהודי מרוקו, כי לפי דעתו הם מפגרים ולא יצלחו לעזור בהקמת המדינה. הגרוע מכל הוא שהייתה הכללה לפיה כל עולי מרוקו לא טובים ולא יצלחו לכלום. זו הייתה גם דעתו של בן-גוריון. כולם דאגו שלא ייווצר, חלילה, רוב ספרדי בארץ. אפילו שאמרו להם – אחרי שאירעו פוגרומים בהם נהרגו עשרות יהודים – כי יהודי מרוקו עומדים בפני כליה, לא ריככו את עמדתם.

זה הזכיר לי את ועידת אביאן בעניין יהודי אירופה (EVIAN) שכינס הנשיא רוזוולט בשנת 1938. הבריטים עמדו על כך שעניין ארץ ישראל לא יוזכר בדיונים. ויצמן ביקש להופיע בוועידה זו ונתקל בסירוב מצד הנשיאות האמריקנית של הוועידה. נציגים של האומות שנכחו בוועידה טענו בזה אחר זה שהם לא יכולים לקלוט פליטים יהודים. הרפובליקה הדומיניקנית הקטנה הייתה היחידה שהסכימה לקלוט מספר פליטים. כך נסללה הדרך בפני הנאצים להשמיד את היהודים. הלוא אי אפשר להתמיד בעמדה זו כלפי חלק גדול מהעם מבלי לסכן את עתידו ואת חוסנו המוסרי של העם כולו לטווח ארוך. הם חיבלו בשניים ואף שלושה דורות של עולי מרוקו. בשנת 1952 חזרו למרוקו 1,130 עולים מפאת האפליה האיומה. הם העדיפו לחזור לחיות עם מוסלמים מאשר לחיות עם אחיהם, או מה שחשבו לאחיהם ונהפכו לאויביהם. הם העדיפו לחזור למרוקו מאשר להישאר בארץ ולהתנוון בחיי הספר בלא חינוך ועבודה. אלה שחזרו למרוקו, כמו גם אלה שהיגרו לצרפת, לקנדה ולארצות הברית – עשרות אלפים מהם הצליחו והצטיינו בהישגים במדע, בכלכלה ובשאר תחומים. אין אוניברסיטה בצרפת, בקנדה ובארצות הברית שלא נמנים עמה פרופסורים יוצאי מרוקו. רק בארץ הכשילו אותם. מי מפסיד? ובכן, העם כולו מפסיד! אני מכיר ילדה שלמדה בתיכון בירושלים כשמשפחתה הייתה עוד במעברה. חודש לפני בחינות הבגרות, המנהל זרק אותה מבית הספר בתואנה מופרכת. היא סיימה את לימודי התיכון בכוחות עצמה, נרשמה לאוניברסיטה העברית והוציאה תואר ראשון, בעזרת בעלה היהודי מארצות הברית. היא נסעה לארצות הברית והוציאה תואר שני ואף דוקטורט מאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. עד לפטירתה ללא עת הייתה פרופסורית במשך כשלושים שנה וזכתה לפרסום עולמי.

לפי הסטטיסטיקה, כל החולים הכרוניים והמפגרים בשכלם בארץ היו, למרבה הפלא, עולים אשכנזים, מפני שלהם לא עשו סלקציה. הנורא ביותר היה שאפילו עולים שנולדו וגדלו בצרפת, כמו היהודים הצרפתים מאלג׳יריה, נחשבו כעולים ״מפגרים״. אפילו מנהלי חשבונות מוסמכים, פקידי בנקים מוכשרים – לכולם נתנו רק עבודות דחק בכבישים וביערות.

ישבתי בוועדות שחילקו את הבתים הנטושים בירושלים. וילה יפה נתנו למשפחה אשכנזית, ובניין עלוב או מרתף – למשפחה ממרוקו. האנשים בוועדה לא ידעו שאני ממרוקו ויכולתי לשמוע שנאה ובוז היוצאים מפיהם, כלפי יהודי מרוקו. כאב לי עד מאוד לשמוע יחס כזה ליהודים אחים. בלבי תמיד יקדה אהבה לעם ישראל באשר הוא, ומעולם לא הבנתי מדוע האשכנזים, ובעיקר יהודי פולין, שנאו כל כך את יהודי המזרח. לפעמים שאלתי בוועדה מדוע קיימת אפליה כזו והתשובה הייתה תמיד: ״וכי במרוקו חיו טוב יותר!?״ הם פשוט חשבו שמרוקו זה כפר אחד גדול ומפגר. לא ידעו שהיו ערים מודרניות יותר מאשר בארץ, עמן נמנו אנשים משכילים. בעברי הכרתי אדם אמיד, סוחר מצליח שחי בעושר במרוקו. עם בואו לירושלים נתנו לו מרתף במוסררה, שלא היה ראוי לדור בו. הוא היה אדם מכובד, חכם ויודע תורה. כל מה שקיבל כדי לפרנס את משפחתו, היה עבודת דחק בכבישים. הייתי מבקר אצלו ולבי כאב יחד עם לבו. הוא איבד את טעם החיים והבין שאין לו שום עתיד או תקווה לשיפור במצבו. אפילו פרנסה בדוחק לא עלתה בידו. תוך זמן קצר הוא מת משברון לב. לא כל כך משום המצב הכלכלי, כמו משום היחס המשפיל לו זכה. זה מה שמוטט את לבו. הוא איבד את כבודו האנושי ואת זוהרו. לא היה לו יותר בשביל מה לחיות.

את אחי אנוכי מבקש-שלום פוני כלפון–הקליטה

עמוד 346