פעמים -מאמרים שונים


שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקהאפרים חזן אפרים חזן

שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקהאפרים חזן

אפרים חזן

השד"ר  הוא שלוח ארץ -ישראל , נדד בתפוצות ישראל ואסף תרומות למען הישוב

בארץ . הוא סימל בעיני יהודי הגולה את 'ירושלים' , וזו היתה שם נרדף לארץ – ישראל

כולה, ביטוי לכיסופי הגאולה ולאהבת ארץ-ישראל.

לא ייפלא אפוא שבני הגולה קיבלו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה את השד"ר ופתחו לו את ליבם ואת כיסם , ורק קשייהם ועוניים הגבילו את יכולתם לתת . בספרו המפורט והמקיף על שלוחי ארץ -ישראל , מציין אברהם יערי במיוחד את יחסם האוהב של בני צפון -אפריקה אליהם .

ומפורסם הוא תיאורו של החיד"א המספר על נשות תוניס ההולכות בעקבותיו ומנשקות שולי גלימתו בחשאי : ' . . . והייתי מטייל בשבת בחצר עם הגביר , והרגשתי , שהנשים היו מאחרי ולוקחות שולי בגדי בנחת וקלות לנשק אותם. . . הערצה מופלגת זו , והאהבה הרבה, שהשפיעו יהודי צפון-אפריקה על שלוחי ארץ ישראל , באות לידי ביטוי מלא וממצה בשירי משורריהם .

שירים אלה אינם שונים בפרוזודיה –תורת המשקל בשירה -, בלשון או בדרכי העיצוב הספרותי משירים אחרים של כל משורר ומשורר שכתבם . ברם יש בהם תמונה של הנוכחות הממשית של ארץ – ישראל של מטה בעיניהם של בני צפון -אפריקה. כמו כן שירים אלה משמשים מקור היסטורי , לעיתים יחיד, למעשי השד"רים ולאישיותם. עוד יש בשירים אלה כדי להעיד על השד"רים כנושאי תרבות ממקום למקום, שבעזרתם מגיעים שירים ולחנים מארץ לארץ ומקהילה לקהילה , עד שלימים ישקע השיר או הלחן וייראה כאילו שייך הוא למקום החדש מאז ימות עולם .

עיקרו של מאמר זה מצביע על אופן התקבלות השד"ר בקהילות צפון -אפריקה , וההערצה והאהבה שהוקף בהן , ומתוך כך , אנו למדים על מקומה של ארץ ישראל ומרכזיותה בכלל חייה של הקהילה . יש בדיוננו כדי להבהיר, מפני-מה רבע מכלל הקדושים הנערצים על יהודי מארוקו באו מארץ הקודש, והם נמנים עם 10 מתוך  12 הקדושים היותר נערצים בקרב יהדות זו .

א. בשבח השד"רים

השירים בשבח השד"רים הם המקור היחיד המתאר במפורש את רגשותיהם ואת רחשי לבם של יהודי צפון אפריקה כלפי שלוחי הארץ . אף הדמות והאישיות המתוארות בשיר ייחודיות, ויש בהן , כפי שנראה מפירוט הדברים , צדדים שאי אפשר להעלותם בתיאור פרוזאי . והכוונה בעיקר לרגשות העולים מתוך הסגנון והלשון המיוחדים של השיר והמשורר וזכרי המקורות המשובצים בשיר.

שירים אלה בני זמנם ומקומם הם , שהרי נכתבו לכבודו של אדם מסוים , ואף עניינים שבתולדות חייו מוזכרים בשיר. כיוון שכך אין למצוא את השירים הללו בקבצים הכוללים של שירה ופיוט, אלא בדיוואנים – אלו הקבצים המיוחדים למשורר אחד וקולטים את כלל שירתו – והם אינם מצויים בידינו בשפע . אם נבקש ללמוד מן השירים המובאים במאמר על מידת תפוצתם של שירים מסוג זה . נוכל לראות בהם דגם מייצג בלבד, ולהביא בחשבון את היחס שבין מאות קובצי השירה והפיוט הכלליים ובין מעט הדיוואנים המיוחדים למשורר אחד.

אחד הדיוואנים החשובים הוא קובץ שיריו של גדול משוררי יהדות מארוקו והמפורסם שבהם , רבי דוד חסין . דיוואן זה נדפס פעמיים ) אמסטרדם תקס" ז ; קזבלנקה תקצ "א( , ושיריו כלולים בכל קובץ צפון אפריקאי .

 מדור שירי השבח שבספר נקרא ' יקרא דחיי' , והוא פותח בשישה שירים לכבוד שלוחים של ארבע ערי-הקודש : ירושלים , חברון . צפת וטבריה . בשירים אלה עולה דמותם המופלאה של שד"רי ארץ ישראל , כפי שראה אותה רבי דוד, ומתוכם אביא כאן שני שירים.

שלוחי ארץ-ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון-אפריקה / אפרים חזן

אפרים חזן

מיד בקריאתם חש הקורא באהבה ובחיבה המקיפות את השד"ר מצד הקהילה בכלל ומצד המשורר בפרט : לא זזתי מחבבו – וקראתיו אבי' . דגלו עלי אהבה בלי קצבה' . תיאור אישיותו המופלאה של השלוח . גדולתו בתורה ומידות טובות שיש בו – כל אלה מתוארים בהרחבה ובנדיבות. וכמובן , המשורר קורא לקהל לסייע לשד"ר למלא שליחותו , היינו לתרום בעין יפה וביד רחבה לארץ ישראל . המשורר מברך מקרב לב את השלוח . ובמיוחד שיזכה לשוב בשלום וללא פגע לארץ הקודש , מדרך החלאות שהוא הולך בה. השירים מדגישים את זיקת השלוח לשולחיו , שכן חלק לא-מבוטל מהתרשמות בני הקהילה מהשד"ר היה מבוסס על מכתבי השליחות' והמלצות חכמי ארץ ישראל . כמו בשירי-שבח בכלל , אף בשירים אלה מנצל המשורר את שמות המהוללים למישחקי לשון , שיבוצי פסוקים ורמזי מקורות. באופן טבעי מבליטים שירים אלה את עניין שליחות המצווה ואת זכות ארץ- ישראל ושבחיה ותולים שבחים אלה אף בשלוח

עוד יש לציין בשירים שלפנינו את החריזה על-פי המבטא המקובל בצפון אפריקה כגון : תרצה-אשה-מתנשא ; את השימוש ברובדי-הלשון : לשון המקרא , לשון חכמים ואף בלשון הארמית, זה בצד זה וזה בתוך זה , והוא ממאפייני לשון שירתו של רבי דוד חסין . בעניין זה בולטים השיבוץ 'שבחו רבנן לדצבי' , וכן השיבוץ שהוא תרגומו של אונקלוס לאבני החושן )שמות כח : יז ( , 'סדרא קדמאה ברקן סמקן ירקן מרמצן ובהקן בתוך מרחבי  מעניין גם מישחק הלשון 'מה נאה . . .

נר זה מישחק המילים נר- ניר מתאפשר על-פי המיבטא של יהודי צפון אפריקה, ההוגים צירה וסגול כחיריק ולהיפך . נוסיף כי גם שיבוצי המקראות בסיומות המקראיות  ובתוך הטורים הם מלאכת מחשבת נאה , כגון ברכתו של המשורר לרבי שלום עמאר במחרוזת האחרונה ) אני היום אשירה(

נורא דגול מרבבה

ינחילך בארץ טובה

שם תַּעֲלֶה וראה ב-

נִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם !

הסיומת המקראית  )תהילים קכח : ו( כבר הובאה בטור שלפני האחרון , וחילק המשורר מלת 'בנים' והעמיד הברתה הראשונה בחריזת הסטרופה ושאר הפסוק מסיים את המחרוזת, אלא שהמשורר קיצץ בהמשך הפסוק 'שלום על ישראל' , והפך מלת 'שלום' לפנייה נרגשת לשלוח המבורך .

נעבור עתה אל השירים עצמם .

אקריב היום תשורה שי למורא

שיר שבח לכבוד שלוח ירושלים , צבי הלוי , ששהה במארוקו קרוב לשנת תקמ"ב- 1782 הפייטן מתאר את מעלותיו של ר' צבי ובעיקר את גדולתו בתורה .כתובת השיר : 'פיוט יסדתי לכבוד שליח ירושלים תוב"ב  ]תבנה ותכונן במהרה בימינו[ החכם השלם כהר"ר ]כבוד הרב רבי[ צבי הלוי .נועם 'קומי יעלת הישר' סימן 'אני דוד בן חסין חזק ' .

תיאור : 15 מחרוזות דו-טוריות, וכל טור מתחלק לשתי צלעיות. ב 3 – הצלעיות הראשונות חרוז הסטרופה ובצלעית האחרונה חרוז האזור. העובר לאורך השיר . חריזה : אב, אב / גג , גב / דד , דב / וכו' .

משקל : 11 הברות בטור )השוואים והחטפים מן המניין ( ," באות אחרונה של מלת האקרוסטיכון הוא מעמיד 14 הברות בטור. מקור : תהלה לדוד, דף מ ע "א .

90 – אקריב היום תשורה

פיוט יסדתי לכבוד שליח ירושלים תוב"ב החכם השלם כבוד הרב רי צבי הלוי. סימן אני דוד בן חסין חזק.

אַקְרִיב הָיּוֹם תְּשׁוּרָה / שִׁי לַמּוֹרָא

לִצְפִירַת תִּפְאָרָה / עֲטֶרֶת צְבִי

 

נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בּוֹ / שֶׁהַכֹּל בּוֹ

לֹא זַזְתִי מֵחַבְּבוֹ / וּקְרָאתִיו : אָבִי

 

יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים / רֹאשׁ נְדִיבִיםְ וְשׁוֹעִים

מִבְחַר אֲהוּבִים וְרֵעִים / עֵינַי וְלִבִּי

 

דִּגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה / בְּלִי קִצְבָּה

וְּכמֹו אֵשׁ לֶהָבָה / בוֹעֵר בְּלִבִי

 

וְעַל טוּב אֶזְכְּרֵהוּ / וְאַנְוֵהוּ

אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא / עָדִיף מִנָבִיא

 

דֵּין אִיהוּ נִיהוּ הֲדַר / אֲשֶׁר נִשְׁבַּע וְנָדַר

לַאֲבִיר יַעֲקבֹ דָּר / בְּאֶרֶץ הַצְּבִי

 

בְּדַת הָאֵל יִתְבּוֹנָן / כִּתְרֵי מִנָּן

שַׁבְּחוּ רַבָּנַן / לְדִצְבִי

 

נָגִיד רַב וְנֶאֱמָן / וְנַעֲמָן

מִנֹּפֶת צוּף וָמָן / מָתוֹק בְּקִרְבִּי

 

חֲסָדִים מָלֵא כֻלּוֹ / וְנֹגַהּ וְגַם אוֹר לוֹ

כָּשֶּׁמֶשׁ בְּהִלוּ / נֵר מַעֲרָבִי

 

סִדְרָא קַדְמָאָה בָּרְקָן / סָמְקָן יָרְקָן

מְרַמְּצָן וּבָהְקָן / בְּתוֹךְ מֶרְחָבִי

 

יִפְתַּח אִישׁ אֶת יָדוֹ / מִמְּאֹדוֹ

וְלִפְנֵי כְבוֹדוֹ / אוֹתוֹ יָבִיא

 

נְדָבָה לוֹ תֵרָצֶה / כְּמוֹ קְּרְבָּן אִשֶּׁה

לִפְנֵי צוּר מִתְנַשֵּׂא / אֱלֹהֵי אָבִי

 

חָכָם יָרֵא וְתָם / שְׁלַחוּ מִתָּם

וּלְקַיֵּם מִצְוָתָם / רָץ כַּצְּבִי

 

זְכוּתָם תִּהְיֶה אִתוֹ / בְּעֵת לֶכְתּוֹ

בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ / וּזְכוּת הַתִּשְׁבִּי

 

קַבֵּל נָא, מִכְלַל יֹפִי / שִׁירַת זִמְרַת צִפְצוּפִי

לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי / וְהֶגְיוֹן לִבִּי

 

שלוחי ארץ-ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון-אפריקה / אפרים חזן

 

אפרים חזןאני היום אשירה לכבוד ספיר יהלום שיר שבח לכבוד שלוח טבריה , רבי שלום עמאר , מחכמי מראכש שעלה לארץ ישראל . יש לשער שהשיר המפורסם 'אוחיל יום יום אשתאה' , המתאר את טבריה ומדבר בשבחה , נכתב בהשפעתו ועל-פי תיאוריו של רבי שלום.

כתובת השיר : 'פיוט יסדתי לכבוד חד מינן דסליק להתם . החכם השלם כהר"ר שלום עמאר שליח טבריה תוב"ב נועם 'יא כלאיק ' סימן 'אני דוד בן חסין  .תיאור: שיר שבח הכולל טורי פתיחה )מעין מדריך( ועוד 6 מחרוזות. בכל מחרוזת 3 טורי סטרופה וטור מעין אזור, ובו סיומת מקראית החורזת במלה 'שלום' .

– אני היום אשירה

םיוט יסדתי לכבוד חד מינן דסליק להתם. החכם השלם כבוד הרב רבי שלום עמאר שליח טבריה תוב"ב – סימן אני דוד חסין

 

אני היום אשירה / לכבוד ספיר יהלם

צרור המור ויקרא / אליו ה' שלום

 

דר שוכן ברום חביון

ישכן תמיד, עליון

תוך עיר קדש, עיר ציון

תתענג על רב שלום

 

וכמו פעם בפעם

קרא תוך רבבות עם

דת דרכיה נעם

נתיבותיה שלום

 

דרשו הנמצא כזה

חכם עדיף מחוזה

מה נאה מה טוב נר זה

אוהב ורודף שלום

 

במושב זקנים ת-

הלל. צור אורה יעטה

יחנך וגם יטה

לך כנהר שלום

 

נאור, דגול מרבבה

ינחילך בארץ טובה

שם תעלה וראה ב-

נים לבניך שלום

 

חסין קדוש בטובו

השם עבים רכובו

ידריך אותך בנתיבו

וישם לך שלום

גם רבי יעקב בירדוגו חיבר שירים לכבוד שד"רים . משני שיריו בסוג זה , לכבוד ר' יוסף מצליח ולכבוד ר' רפאל פראנקו אביא את השני , שזיקה נוספת לו לארץ-ישראל בהיותו כתוב על-פי הלחן והמתכונת של 'אוחיל יום יום אשתאה' לר"ד חסין . שיר זה מציין את גדולתו ומידותיו הנעלות של השלוח , את שמחת הקהילה שזכתה לארחו , את שבחי ארץ – ישראל , קריאה לסייע בנדיבות לשלוח וברכות ואיחולים לו שיזכה לשוב בשלום לארץ-הקודש. המשורר מרמז , כי ר"ש פראנקו הוא משורר בעל יכולת ) ' ולו בשיר זרוע'( . ודאי שלוחים כמותו הביאו את השפעת שירתה של א"י למערב ואת השפעת המערב למזרח . כך נפוצו שני שיריו של ר"ד חסין 'אוחיל יום יום אשתאה' ובמיוחד 'אערוך מהלל ניבי . . . לכבוד חמדת לבבי / אליהו הנביא' , שנקלטו היטב בקהילות המזרח התיכון . והאחרון אף נדפס בסידורים שונים בנוסחי הספרדים.

שלוחי ארץ-ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון-אפריקה / אפרים חזן

והרי השיר לפנינואפרים חזן

לשוני משוררת לכבוד אהוב

שיר שבח לשלוח צפת , רבי רפאל פראנקו , כתוב במתכונת 'אוחיל יום יום אשתאה' ובהשפעתו .

כתובת השיר : 'פיוט יסדתיהו לכבוד החכם השלם כולל תהלות כמוה"ר [כבוד מורנו הרב רבי] רפאל פראנקו מעה"ק [מעיר הקודש] צפת תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] ויען בא בר"ת [בראשי תיבות] שמו וחניכתו ישצ"ו [ישמרהו צורו] רש"פ  ]רפאל שאול פראנקו[ לכן עשיתי הסוגר ]הרפרין[ רשפי את שלהבת וגו' נועם אוחיל יום יום אשתאה . סימן ליעקב בירדוגו

תיאור : שיר מעין אזור ובו טורי- פתיחה )מעין מדריך( ועוד 11 מחרוזות . בכל מחרוזות 3 טורי סטרופה וטור מעין אזור

. חריזה : אב , אב / ג , ג, ג , ב / ד, ד , ד , ב .

משקל : 7 הברות בטור .

מקור : קול יעקב , עמ' פו

לשוני משוררת / לכבוד אהוב ידיד יה

אהבתו בוערת / רשפי אש שלהבת יה

 

יום הזה ראו עיני / חכם למדת ששוני

שאול בחיר ד '/ עמו עז ותושייה

 

עופר, צבי ישראל / כמו מלאך רפאל

צדקתו כהררי אל / וזיו ליה כבר בתיה

קירות משוש לבנו / בא לבית מלוננו

מעיר קדש עז לנו / יפה נוף  -וזה פריה

 

בחצרות אל נטוע / אור לצדיק זרוע

ולו בשיר זרוע / והוד ידו נטויה

 

בני אל חי – נורא הוא

בשמחה קבלוהו

זהובים עטרוהו

סגנייא וסרכייא

 

יחיד  – מי אל כמוהו

רצון יעטרוהו

יפרהו ירבהו

כמו גפן פוריה

 

רב חסד לא אחלה

כל עצתו ימלא

ולהר הקדש יעלה

אל ארץ המוריה

 

דר ערץ רם ועליון

יראהו נעם חביון

בשוב את שיבת ציון

ככלה תעדה עדיה

 

ואל חי אותך יבנה

כבני חיי ומזוני

ממעונו לף יפנה

הוה יהיה והיה

 

גילה, רנה ודיצה

תשמע, אבן הראשה

בתוך ארץ קדושה

יפהפיה, צביה

 

ושלום כנהרים

לך יטה צור יצורים

ובקול נעים וזמירים

ברך שוכן עליה

 

וזה אשר כתבתי ושלחתי להחכם הנ"ל עם השיר הנ"ל :

 

מנחה היא שלוחה / למשאת וארוחה / אל שר שלום שר מנוחה /

תשורת שיר / נתיבותיה תיישיר / ;בתים מלאים כל טוב לא יחסר /

כמספר בני יעקב שנים עשר / כי פי המדבר / ומילין

לצד עילאה יחבר / שואל עזרו מאל / יעקב בנו יקותיאל

רב פעלים מקבציאל / זכותו תעמוד לני ולכל ישראל

 

את חלקם של שד"רי ארץ ישראל כמובילים של תרבות והשפעות בין המזרח למערב ממחיש השיר 'חון על יונה' לר"י בירדוגו . מתוך כתובת השיר אנו למדים, כי השד"ר ר' חיים אשכנזי הביא עימו מנגינה תורכית שמצאה חן בעיניו וביקש מאת ר"י בירדוגו שיתאים לה מילים עבריות ) מכאן ששד"ר זה לא היה משורר בעצמו , שלא כקודמו ר' ר"ש פראנקו( .  משוררנו נענה והתאים לצליל המילים התורכיות  את המילים העבריות, 'אל נא ינצור ויפדה נא' שבפתיחת שירו . אף קבע את האקרוסטיכון בשירו על שמו של רבי חיים ובנה את השיר בארבע מחרוזות כנגד ארבע ערי- הקודש. לפנינו אפוא משורר עברי ממארוקו , הכותב שיר עברי למנגינה תורכית, הבאה אליו עם שד"ר מארץ – ישראל , ועיקרו של השיר ארץ -ישראל .

שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקה אפרים חזן

אפרים חזן

חון על יונה

שיר לכבוד ארבע ערי-הקודש . נכתב לבקשת השליח ר' חיים אשכנזי , על-פי מנגינה תורכית.

כתובת השיר : 'לנועם תורקי' 'מן עלמינא אלאה ינצור אפנדינא' . בית א לשון נופל על

לשון . אייתי בידיה החכם שד" ר כמה"ר הרב חיים אשכנזי נר" ו ושאל ממני לחבר שיר

על ניגונו ועשיתי רצונו ושמתי סימני כשמו חיים נר" ו . נכללו בו ד' ארצות הארץ

הקודש ירושלים, צפת חברון טבריה אלהים יכוננה עד עולם סלה .

חריזה : א .א / ב .ב .ב .א / ג . ג .ג .א .

משקל : 8 הברות בטור.

חון על יונה, חון על יונה

אל נא ינצור ויפדה נא

רושלים עיר קדש

ימיה כקדם חדש

ואויביה הדק הדש / תשכון עליהם עננה

 

יתברך אל חי שוכן עד

בוחר בציון לב תסעד

צפת, אמת תכון לעד / הר המור גבעת לבונה.

 

משיח יַצְמִיַח יַבַּע

ישועה על ראשו כובע

בחברון קרית הארבע / השדה אברהם קנה

 

נרו יאיר שבעתים

יזהיר בארצות החיים

עיר טבריה מקור סיים / שם נשמחה ורננה

 

ביאורים ומקורות :

יונה כינוי לכנסת-ישראל .

ימיה כקדם חדש – על-פי איכה ה : כא.

תשכון עליהם עננה על-פי איוב גזה.

צפת. . . לעד מישחק לשון נפלא, על-פי משלי יב : יט 'שפת אמת תכון לעד' .

הר המור גבעת לבונה – על- פי שה "ש דיו : כינוי לצפת השוכנת בהר.

יצמיח – האל יצמיח את המשיח, על-דרך זכי גיח

יבע ישועה מן המשיח תצא הגאולה.

ישועה. . . כובע על-פי יש' נט : יז .

קרית הארבע על-פי בר' לה : כז

השדה אברהם קנה על-פי בר' כהיי.

נרו – של משיח , שנזכר במחרוזת הקודמת : על-דרך יש' ס :כו.

בארצות החיים על-פי תה קטז, ט

טבריה מקור חיים על-פי בבלי מגילה ו ע. א. שיושבת בטבורה של ארין ישראל, ומלת 'חיים '

רומזת אל רבי חיים אבולעפיה מחדש היישוב העברי בטבריה.

שלוחי ארץ-ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון-אפריקה / אפרים חזן

קינות על שד"ריםאפרים חזן

 

לא רק שירי שבח לכבוד שד" רים נכתבו בצפון -אפריקה אלא גם קינות על שלוחים שנפטרו תוך כדי שליחותם. מסע ברחבי צפון אפריקה באותם זמנים היה כרוך בסכנות מרובות. השד" רים עשו בדרכים משובשות, במסעות שנמשכו חודשים ושנים, ועימם סכומי כסף ניכרים שגבו בקהילות. הם היו מופקרים לליסטים ולפורעים, ושד" ר לא – אחד נפל קורבן למעשי שוד, או קיפד את חייו תוך כדי שליחותו . מותם של שד" רים אלה , הרחק מארצם ומביתם תוך מילוי שליחות של מצווה, נחשב למות קדושים ,

וקינות נקשרו עליהם . אביא להלן שתי קינות על מות שני שד" רים : ר' עמרם דיוואן ור' אליעזר גאלימידי.

ר' עמרם דיוואן , מחכמי ירושלים , יצא פעמיים בשליחות חברון למארוקו – 1773 1763

בשליחותו השנייה, בהיותו במכנאס , חיבר ר' דוד חסין לכבודו שיר-שבח נלהב , המביע את הידידות העמוקה שנתקשרה בין השניים :

נפלאת "אהבתך נשגבה

בוערת כאש להבה

במדבר ובערבה / מאד מאד נעמת לי

ידידותך חושקת

נפישי, תמיד שוקקת

אודם פטדה וברקת / נם נזם זהב וחלי.

כאשר הגיעה השמועה על מות רבי עמרם תוך כדי שליחותו השנייה במארוקו , כתב ר" ד חסין קינה מרה על ידידו . הקינה מתייחסת אל הנפטר כאל ידיד, ובעיקר כאל שלוח נאמן של ארץ – ישראל . מפאת חשיבותו של רבי עמרם ומקומו המרכזי בתודעתם של יהודי מארוקו , מובא השיר במלואו להלן.

– אזיל דמעה

 קינה קוננתי אל השמועה כי באה אל הלקח החכם השלם הכולל שליחא דרחמנא כבוד הרב הגדול רבי עמרם דיוואן זכרו לחיי העולם הבא. זיע"א

אזיל דמעה / אל שמועה כי לא טובה

חסרא ארעא / דישראל גברא רבא

 

נהי נהיה / תאניה ואניה

בייא, בייא / תזעק ארץ צביה ( בייא, בייא  מילות קריאה של צער בארמית )

האניה / להשבר חשבה                                   חסרא

 

ימררון /  בכי עדת ישורון

יעדרון / מהם שמחות ורון

על עיר חברון / איכה בדד ישבה                      חסרא

 

דורש אין לה / קרית ארבע רב חבלה

כי סר צלה / חשך ונעתם הלה

תרים קולה / אין שלום ליוצא ולבא                  חסרא

 

והוא על נ / דיבות יקום יחנה

מאת בני / ישראל צדקות נותני

מצוות קונה / עובד האל מאהבה                      חסרא

 

דור, דור רושיו / דור, דור ופרנסיו

ואנשיו / שוקקים שומעים מדרשיו

ופירושיו / אמירה נעימה יהיבא                      חסרא

 

בשליחותו / זריז עומד על משמרתו

ותשובתו / הרמתה כי שם ביתו

חניתו / לבני הישיבה מקרבא                         חסרא

 

נקי דעת / זכה וברה נובעת

ומכרעת / תבחן אזן שומעת

וקולעת / אל השערה לא יחטיא בה                 חסרא

 

אב רחמן / כדרדע וכלכל והימן

ציר נאמן / ללומדי תורה מזֻמן

ונעמן / במדבר בערבה                                חסרא

 

היא דינא / נחית לעמקא דדינא

שם טוב קנה / שליחא דרחמנא

באמונה / ידו היד המרבה                            חסרא

 

רב טביומי / טוביינא דחכימי – מחכמי התלמוד, משמע שמו נדרש על רבי עמרם, שהוא הטוב בחכמים

חזיה יומי / לבר אלהין דמי

לית ליה טימי / כמרגניתא טבא                   חסרא

 

נפלו אימים / עלי ומעי הומים

צדיק תמים / איך נקבר בארץ העמים

צור עולמים / זו היא ביאה זו היא שיבה       חסרא

 

עמרם נבחר / נקי כצמר צחר

כבן שחר / אורו נבקע כשחר

טוב ממסחר / דכספא ודהבא                     

חולק טבא / יתרימי ליה לעולם הבא

 

זך צור, אהיה / מלך ממית ומחיה

זרעו יהיה / חיים ארכים יחיה

ואף גם י- / גדל יזכה ברא כאבא

ועד שיבה / לא תהיה לו עזיבה

 

ביאורים ומקורות

1 אל. . . טוב על-פי ש"א ב : כד.

2 חסרא. . . רבא ארץ- ישראל חסרה אדם גדול, על-פי בבלי מגילה כה ע"ב.

3 נהי. . . ואניה – לשונות של קינה, על- פי מיכה ביד : איכה ביה.

4  בייא בייא – מלות קריאה של צער בארמית ; וראה : בבלי יומא סט ע"ב .

ארץ צביה – ארן- ישראל , על-פי דני ' יא : טז.

 5 האניה להשבר חשבה ציור לגודל הצער, על- פי יונה איד.

7  יעדרון – אחרי מות רבי עמרם גדול הצער ואי-אפשר לשמוח ולעלוז .

8  חברון – הנפטר היה שלוח חברון . איכה בדד ישבה – על-פי איכה א "א.

9  דורש אין לה על-פי יר' ל : יז . קרית. . . חבלה – גדול צערה של חברון , על מות בחיר בניה

ושלוחה הנאמן .

10סר צלה – הוא רב עמרם . ונעתם הלה – קדר ואפל אורה של חברון .

11  תרים קולה – תתן קולה בצער וביגון . איו. . . ולבא – על-פי זכ' חיי.

 12 והוא. . . יחנה – טורח הוא הרבה על נדיבות לבם של בני הקהילות.

 13 צדקות נותני – נותני צדקות, וזו סמיכות הפוכה.

 14 קונה – הבורא, כלומר מקיים מצוות הבורא מאהבה.

15  דור. . . ופרנסיו – על-פי בבלי סנהדרין לח

16 – ואנשיו – כל הפרנסים ובני הקהילה. שוקקים. . . ופרושיו – שומעים דברי פירושיו ודרשותיו

בשקיקה ובחשק רב.

17 – אמירה נעימה יהובא אמירתו ניתנת בחן ובנעימות, על-פי בבלי שבת קה ע"א.

18 – בשליחותו – שהיה שד" ר מארץ-ההראל .

19 – ותשובתו . . . ביתו – שבין שליחות לשליחות שב לביתו שבארץ-ישראל הרמה והנישאה, על-

פי ש"א ז : יז .

20 – חנייתו . . . מקרבא בכל מקום ששהה קירב אליו את בני התורה ואת הלמדנים וכיבדם, על

דרך בבלי הוריות ו ע. ב.

22 – ומכרעת – דעתו מכריעה את הכף בחילוקי-דעות. תבחן אוזן שומעת – השומע דבריו

מקבלם, על-פי איוב יביא.

23 – וקולעת. . . בה דברים נכונים ומתאימים וקולעים. הלשון על- פי שו' כ : טז .

24 – אב רחמן אב אוהב הוא למשפחתו . כדרדע וכלכל והימן בחכמתו . על-פי מ"א ה :יא.

26 – ונעמןמישחק מלים עם השם הפרטי המקראי )כגון : בר' מו :כא( , וכוונתו כי נעים הוא רבי

עמרם למכיריו .

במדבר בערבה – מישחק לשון , על-פי דב' א :א, כלומר, ערב הוא בשעת דיבורו .

27 – הוא. . . דדינא על-פי ב"ק נג ע.א. דיין היורד לעומק הדין ולעיקר העניין .

28 – שם טוב קנה על-פי אבות ב, ז , קנה שם טוב קנה לעצמו . שליחא דרחמנא שהוא שלוח

ארץ- ישראל, לפיכך נקרא שלוחו של הקב"ה. ומכאן הקיצור שד"ר )פענוח אחר : שלוחא דרבנן

. – שליחם של חכמים( , וראה הערה 1

29 – באמונה. . . המרבה – על-פי שמ' יז : יב.

30 – רב טביומי מחכמי התלמוד. משמע שמו נדרש על רבי עמרם, שהוא הטוב בחכמים.

31 – חזויה יומי על -דרך דניי ז :ב. חזויה. . . דמי – דומה הוא במראהו למלאך אלוהים.

32 – לית. . . טבא – אין בו חסרון , כמרגנית טובה ויקרה.

33 – נפלו . . . הומים על-פי תה' נהיה. וציין בזה גודל צערו.

34 – צדיק תמים – על-פי בר' ו : ט. ארץ העמיס – כינוי לחוץ-לארץ, בפי חז"ל .

35 – זו . . . שיבה על-פי המדרש לבר' טו :טו )ב"ר סג : טז( והלשון על-פי בבלי עירובין נא ע"א. זהו

גורלו של רב עמרם, שלא ישוב לארץ- ישראל.

36 – עמרם. . . כצמר מישחק לשון בין השם עמרם למלה עמר – שהוא צמר בארמית.

37 – כבן שחר דומה הוא לכוכב, על -פי יש' יד : יב. אורו נבקע כשחר – על-פי יש' נח :ח .

38 – טוב. . . דהבא על-פי משלי גיד ; טוב הוא ממסחר של כסף וזהב.

39 – חולק. . . הבא – מסיים בברכה לנפטר : חלק טוב יינתן לו לעולם הבא.

40 – זך , צור, אהיה – כינויים לקב"ה, שהוא מלך ממית ומחיה – על-פי נוסח התפילה בברכת

מחיה המתים.

41 – יהיהיתקיים.

42 – ברא כאבא – יזכו הבנים להיות גדולים בתורה ובמעשים כאביהם הנפטר. על-פי בבלי עירובין

ע ע"ב.

43 – לא. . . עזיבה – יזכה ויחיה עד זקנה ושיבה. סיום בברכת הנפטר ובברכה לבנים.__

שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקה אפרים חזן

מתוך פעמים מספר 24אפרים חזן

הקינה השנייה היא על ר ' אליעזר גאלימידי , שלוח ירושלים, שתוך כדי שליחותו נהרג בידי ליסטים , בשנת 1804 או 1806 , בכפר בתוניסיה. הקינה עליו נכתבה בידי ר' אליהו סדבון , מפייטני תוניס המפורסמים , הנמנה עם ארבעת הפייטנים המרכזיים של קובץ הפיוטים התוניסאי החשוב ביותר 'שירי זמרה . ר' א סדבון כתב שתי קינות בלבד , וזו המובאת להלן כלולה בדיוואן שלו , המצוי בכתב -יד, מאוסף בניהו . בקינה שלפנינו באים לידי ביטוי הכאב, הזעם והזעקה המרה על המוות הטראגי של

גדול בתורה , שלוח ארץ – ישראל , תושב ירושלים עיר הקודש, שנרצח באכזריות והושלך על אם הדרך מדוקר ומתבוסס בדמו , על אדמה טמאה . הרחק מביתו וממשפחתו . קינת דוד על יהונתן )שמ"ב א : יט-כז ( מזמנת פסוקיה למשורר, שכן בשתי הפעמים המוות הוא טראגדיה אישית ואסון לאומי . ולא נחה דעת המקונן עד שראה בהרוג דוגמה של עבד ה ' , הנושא עוון העם כולו ומכפר במותו על כלל ישראל .

ארים בצור וחלחלה

קינה על מות השד" ר רבי אליעזר גאלימידי , שנרצח בתוניסיה בידי שודדי דרכים . שיר מעין אזור , בעל רפרינים מתחלפים , הבאים בראש השיר ועל-פי חריזתם משתנה חריזת האזורים . לבד מטורי הפתיחה כולל השיר 10 מחרוזות, בכל מחרוזת 3 טורי סטרופה וטור מעין אזור, בחריזה מתחלפת לסירוגין . בסיום רפרין שונה.

כחוכת השיר : 'קינה להרc המנוח כמה"ר ]כבוד מורנו הרב[ אליעזר גאלימידי שיצא בשליחות ארץ- ישראל ונהרג בידי ליסטים בעו"ה ]בעוונותינו הרבים[ , והיא לתמרור "קול אהלה תתיפח" והסימן אליהו

מקור : דיוואן סדבון )כת"י בניהו( דף ב ע" ב .

 

ארים בציר וחלחלה                 קול מספד נהי ויללה

בנפש מרה נהליה                   אל השמועה כי באה

 

איכה מבין כל מדע                   כהימן כלכל ודרדע

נפל ביד עם לא ידע                 כנפול לפני בני עולה

ארים בציר

 

אבכה מי יתן ראשי                 מים שבתי וחדשי

אל שוכן ציון עיר קדשי           נגדע בארץ טמאה

בנפש מרה

 

לב נמס רפו ידיים                    וכל ברך תלך מים

ליקיר ירושלים                       חרב בן עמון שכלה

ארים בציר

 

לא ציוה אחריו אל ביתו           לא נשק לבנו ולבתו

הכמות נבל יהי מותו                 לזאת ידמה כוס וקאה

בנפש מרה

 

ידיו לא היו אסורות                  בחרב צר מדוקרות

בדם פצע וחבורות                    נתגולל בתוף מסילה

ארים בציר

 

יום הקיפוהו כזבובים                עדת מרעים וכלבים

שק אפר יוצע לרבים                 ואבל ובכי ומשואה

בנפש מרה

 

הרים נגעל גבור בהם               אל טל ואל מטר עליהם

כברזל יהיו שמיהם                   כי שם אבירי אל סילה.

ארים בציר

 

הורד מאת אחיו יצא          ציר נאמן במועצה

בוקר בקשתיו לא נמצא       ערב והנה בלהה

בנפש מרה

 

ומי ינחם בן יקיר              הקר דמעיו כהקיר

מים באר, ומגשש קיר       כמו עור באפלה

ארים בציר

 

והוא מעוונותינו              מדוכא מחמד עינינו

אכן הוא נשא חליינו           וכל עולה וחטאה

וכל עולה וחטאה             בחבורתו נרפאה.

 

ביאורים ומקורות

-1 בציר וחלחלהבכאב וברעד.

-2 נהלאה – מפוזרת ומורחקת על-פי מיכה ד : ז . אל. . . באה – על- פי יח ' כא : יב.

-3 מבין כל מדע הוא רבי אליעזר שהיה חכם וגדול בתורה. כהימן כלכל ודרדע – הנודעים

בחוכמתם, על-פי מ "א ה :יא.

4 עם לא ידע – על דרך דב' כחילו. כנפול. . . עולה – על-פי ש"ב ג : לד.

-5 מי . . . מים על-פי יר' ח :כה. שבתי וחדש – צערי גדול עד כי גם בימי חג ומועד לא אחדל

מבכי .

6 -אל שוכן ציון על הנפטר, שהיה איש ירושלים.

7-וכל. . . מים – על -פי ית

8 ליקיר ירושלים – שם של כבוד לחשובי ירושלים, על-פי יומא ויד.

חרב בן עתון – על-פי ש"ב יביט.

10 הכמות נבל – ש" ב ג : לג . כוס וקאה – עופות המסמלים חורבן וקינה. על דרך תה ' קב : ז .

11 ידיו לא אסורות – על-פי ש"ב גלד.

12 בתוך מסילה – על אם הדרך.

14 שק. . . ובכי – על-פי אס' דיג. משואה – חורבן וצרה.

15 הרים. . . שמיהם הביטוי כולו על-פי ש"ב א : כא.

16 כברזל יהיו שמיהם – על-פי וי' כו : יט. אבירי אל סלה – על-פי איכה א :טו .

17 -מאת אחיו – בני ארץ-ישראל .

. 18 בקר. . . בלהה שמתחילה ' נעלם' רבי אליעזר ואחר כן נתגלה כי נרצח )ראה : יערי עמ' 704

19 -בן יקיר – בנו של המנוח . כהקיר מים באר – על-פי יר' וזז .

-20 ומגשש. . . באפלה – על-פי דב' כח : כט.

-21 , 22 והוא. . . נרפאה – כל העניין על- פי נבואת עבד ה' , ישעיהו פרק גג

ולסיכוםהשירים לכבוד שד" רים או לזכרם הם ביטוי לאהבה ולהערצה שבהן התקבלו שלוחי ארץישראל בקהילות צפוןאפריקה. דמות השד" ר העולה מן השירים היא של אישיות רבת פנים ורבת עוצמה, חוכמה , גדולה ומידות נעלות. בעיקרו של דבר ודאי היו שלוחים אלה אנשי המעלה , ועם זאת הילת הקדושה של ארץ ישראל ודאי הוסיפה הרבה לדמותם .

הקשרים בין יהודי צפון-אמריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז אברהם דוד

 

הקשרים בין יהודי צפון-אמריקה  לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8

אברהם דוד

על יהודי צפון-אפריקה (המגרב) בארץ-ישראל , המכונים מערבים , יש לנו עדות ברורה מאמצע המאה ה – 15 , והעדויות עליהם מתרבות והולכות מהתחלת התקופה העות'מאנית (שנת 1516 ) ואילך . אולם אין פירוש הדבר שישובם בארץ החל בתקופה זו . קשריהם עם ארץ -ישראל בראשית ימי-הביניים הם נושא הזוכה אך לאחרונה להתעניינות מחודשת . לאור מסמכים חדשים מן הגניזה הקאהירית.

עלייה והתיישבות בארץ-ישראל

מסוף המאה ה- 14 מצויים אי-אלה סימנים לזיקתם של יהודי צפון-אפריקה לארץ- ישראל . ביטויים שונים לכך מצויים בתשובות של חכמי ספרד . שהגיעו לאלג'יר לאחר גזירות קנ"א ( 1391 . ) מקורות אלה , שכבר נדונו על-ידי חוקרים אחדים , מצביעים על חכמים ואישים מהמגרב שהתיישבו בארץ -ישראל ועל אחרים שדאגו לסיוע חומרי ליושבים בה . יהודים מאלג'יר לא גילו עניין ממשי בעלייה לארץ-ישראל , לדברי ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ), מחכמי אלג'יר, הכותב במחצית הראשונה של המאה ה- 15' : מיום היותי על האדמה הזאת גרוני ניחר בקראי חכמי יועצי המחוז קומו ונעלה ציון ואין קול ואין קשב' . למרות עדות זו , מצינו ידיעות כלשהן על קשריהם של אנשי ירושלים עם המרכז היהודי באלג'יר, כפי שמלמדות תשובותיו של ר' שלמה )הרשב"ש) בן הרשב"ץ , שנשאל בענייני הלכה על-ידי אנשי ירושלים .

באמצע המאה ה- 15 התגוררה בירושלים קבוצה של יוצאי צפון-אפריקה , אשר כונתה 'מערביים' , ויחסיה עם האשכנזים בעיר זו היו מתוחים . על כך מספר ר' ישראל איסרלין , מחכמי אוסטריה באותה עת, הכותב על חובת העלייה לארץ-ישראל ומציין : 'אמנם שמעתי כמה פעמים שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים מוסרים מפורסמים והם טורדים ומבלבלים האשכנזים שהם שומרי תורה' . אפשר שיש בעדות זו כדי להצביע על היות קהילה של מערבים בירושלים כבר במאה ה – 15. במחצית השנייה של המאה ה – 15 התארגנה קבוצת יהודים ממארוקו , בראשות ר' חלפתא בן לוי , לעלייה לארץ -ישראל , אולם נראה כי עיכובים שונים מנעו את יציאתה לדרך . ברבע האחרון של המאה ה- 15 וברבע הראשון של המאה ה- 16 מוצאים אנו את שלמה בכ"ר חלפתא בין חכמי הקהילה בירושלים , וחכם בשם שמואל חלפתא ואחיו של ר' חלפתא , הוא 'יוסף ברכייה ר' לוי . . . בן אלייד' שישב בירושלים בשנת רנ"א , שאולי גם הם היו מאותה משפחה .

ידיעה נוספת על תלאות העלייה מצפון-אפריקה היא על אודות 'ר' יוסף בן רבי משה אבן סוסאן מפאת המערב' בדרכו לארץ , והיא מובאת באיגרת מהמחצית השנייה של המאה ה- 15 , מאת ר' מיכאל באלבו שישב בקאנדיאה .

 במחצית השנייה של המאה ה – 15 ובמאה ה- 16 ישבו בירושלים אחדים מבני משפחת שולאל , שמוצאה מספרד ולאחר גזירות קנ"א הגיעו רבים מבניה לקהילות שונות בצפון-אפריקה וישבו שם . אחד מחשובי בניה , נתן הכהן שולאל , שימש בנגידות במצרים בשנות רמ"ד-רס"ב (1484- 1502) , אך קודם לכן ברח מירושלים , כפי שמספר עליו ר' עובדיה מברטנורא , שנתוודע אליו במצרים בשנת רמ" ח ( 1488: ) ואשר הוא היום נגיד , ישב בירושלים ימים ושנים רבות , וברח מירושלם מפני הזקנים המלשינים והמוסרים אשר היו לשם , ושמו ר' נתן הכהן . והוא עשיר וחכם וחסיד וזקן , והוא מארץ ברבריאה .

בן אחותו וגיסו של ר' נתן שולאל , שמילא את מקומו בנגידות יהודי מצרים בשנות רס"ב -רע"ז (1502- 1517) , היה ר' יצחק הכהן שולאל , שהיה , קרוב לודאי , גם-כן מצפון-אפריקה . הוא בילה את שארית ימיו בירושלים לאחר הכיבוש העות'מאני ונפטר בטבת שנת רפ"ה (סוף 1524 ).

פרטים מרובים יותר הגיעו אלינו על המערבים בארץ-ישראל במאה ה- 16 . צפון- אפריקה שימשה כמקום קליטתם של חלק ניכר ממגורשי ספרד ופורטוגאל , והיו מהם שעלו בשלב מאוחר יותר לארץ-ישראל בדרך היבשתית החוצה את הרי האטלאס . שניים מהם , ר' אברהם זכות ור' יעקב בירב , היו מן הדמויות המרכזיות בעולם היהדות בדורם . ר"א זכות, היסטוריון ואסטרונום נודע , שהה שנים אחדות בצפון-אפריקה ובכלל זה בתוניס , השלים בה את חיבורו 'ספר יוחסין ' בשנת רס"ר ( 1504)ועלה לירושלים בשנת רע "ג (1513  ) ר' יעקב בירב שימש שנים אחדות ברבנות בפאס , ואחר-כך עלה דרך מצרים לירושלים ושימש בה כראש ישיבה בעשור השני של המאה ה- 16. כעבור שנים אחדות התיישב בצפת והיה מגדולי חכמי ארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה -16.

פעמים 24

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז – אברהם דוד

בית כנסת אבוהב בצפת

לאחר כיבוש ארץ -ישראל בידי העות'מאנים בשנת 1516 , מוצאים אנו בעזה , בשנת  1525 , אוכלוסיה יהודית המונה 95 ראשי בית-אב , כשליש מהם מערבים , מאוחר יותר,בשנת 1538 , מוצאים אנו בשכם 3 משפחות מערביות . מרובות יותר ידיעותינו על קהילות המערבים בשני המרכזים היהודיים הגדולים באותו זמן בירושלים ובצפת . נדון תחילה על המערבים בירושלים .

רבי משה באסולה , שביקר בירושלים בשנת רפ"ב ( 1522 ) מונה בין העדות היהודיות שבה : אשכנזים , ספרדים , מוסתערבים ו'מערביים . . . שבאו מברברייה' . אין הוא מציין את מספרם של המערבים , אך עצם הזכרתם בהקשר זה מעיד על קיומו של קהל מערבי לצד הקהלים האחרים . אנו יודעים אך מעט על יחידים בעדה המערבית בירושלים במאה ה – 16 . אחד מהם היה ר' יששכר בן סוסאן המערבי , שחי בה שנים אחדות בעשור הרביעי של המאה , ואולי אף קודם לכן , במחיצת ר' לוי אבן חביב )הרלב" ח) , רבה הראשי של ירושלים באותה עת .

הערת המחבר : כותב על כך ר' יששכר בן סוסאן בשנת ש"ה או ש"ח : 'וכן זוכר אני כשהייתי דר בירושלם שהיא מוחזקת במוקפת חומה מימות יהושע בן נון . . . על פי הוראת מורי הרב החכם השלם מהר"ר לוי בן חביב זלה "ה , שהוא אז היה איש ירושלים, אפשר שמאותו זמן ועד עתה כמו י"ב שנה' – ראה : בן סוסאן , עבור, דף .בז ; וראה גם : פרומקין-ריבלע , א, עמ' 77-78 ,וכן להלן. –ע.כ-הערת המחבר

על קשריהם של יהודים מערבים בירושלים לארץ-מוצאם מעידה איגרת כתובה ערבית , שנשלחה מירושלים למארוקו בעת שלטונו של 'צולטאן סולימאן' , היינו בין השנים 1520- 1566 . את האיגרת פירסם , במקורה ובתרגום עברי , הרב יעקב משה טולידאנו , אולם אין יסוד לדבריו , כי מחברה הוא יצחק בר מוסא והיא נשלחה לאביו בשנת ש"א ( 1541) באיגרת מובלט היסוד התעמולתי : מחברה מרבה בשבח ארץ- ישראל , מדגיש את מעלותיה , לעיתים בהגזמה , ואף מנסה לשכנע את מקבל האיגרת לעלות לארץ. וזאת מכמה נימוקים :

  • 'כי ארץ ישראל לא רחוקה' , משך הנסיעה לארץ בדרך היבשה – דרך אלגזאייר (אלג'יר) , תונס . זרבא (ג'רכה) אלכסנדריה , מצרים (קהיר) בואך ירושלים – הוא (חֹדש ושבעה ימים' .
  • 'בכדי שיתכפרו עוונותיך' .
  • 'תנוח מאותם הארצות של הטומאה' .
  •  'היהודים פה אינם משלמים כי אם מראש השנה לראש השנה מטבוע אחד לגלגלת , אפילו מי שיהיה לו מאה ככרי זהב אינו נותן כ"א [כי אם] מטבוע' . מחבר האיגרת גם מזכיר את 'היהודים המערבים' בירושלים ונוקב בשמות אחדים מהם : 'רבי משה ורבי מוסא אזרוואל שהיה בבני צביח' , ו' ר' יעקב בן מוסא' , שעימו הוא סייר בארץ . במקורות אחרים אנו מוצאים ידיעות על אישים נוספים מצפון-אפריקה שחיו ופעלו בירושלים .

הערת המחבר : כגון : 'החכם הנעלה הישיש כה"ר סעדיה המערבי נ"ע' הנזכר (בסוף המאה ה-16 ) בשו"ת ר"ב אשכנזי, סימן יד. ושמא גם ר' 'מאיר בכמה"ר יוסף פאשי זלה"ה' , שהיה חבר בית-דינו של הרלב"ח בירושלים בשנת רצ"ז ( 1537 , ) אפשר ששמו מרמז על מוצאו מפאס – ראה : שו"ת הרלב"ח , סימן צג. על נישואין בין 'איש מבני המערב שדר בירושלים' לאשה אשכנזית – ראה שו"ת ר"י בירב, סימן מא , ואולי אפשר לראות בעובדה זו סימן ליחסים תקינים בין שתי העדות הללו בירושלים , ללא מתיחות, ולא כפי שמצינו באמצע המאה ה- 15 , כאמור לעיל. שמות של יהודים מערביים נזכרים גם במסמכי בית-הדין השרעי בירושלים – ראה : כהן , יהודים , עמ' 57, 58 ,209 .על עולי-רגל מהמגרב בירושלים בשנת 1538 – ראה : שם , עמ' 118.

ידיעותינו על המערבים בצפת בראשית התקופה העות'מאנית מרובות יותר , ושמא יש בהן כדי ללמד שמספרם היה גדול ממספר המערבים בירושלים ואף המעמד של קהלם בכלל הקהלים בצפת היה רם יותר.

נתונים מאלפים לעניין זה מצויים ברשימות המיפקדים של משלמי המיסים )התחריר) בארץ-ישראל , בעשרות השנים הראשונות של השלטון העות'מאני בה . במיפקדים בצפת – שלא כמו בירושלים ובערים אחרות בארץ-ישראל – סווגו הרשימות של משלמי המס היהודים לעדות ולקהלים . לפי הרשימות של מיפקדים אלה עולה : שבשנת 1525/6 מנתה העדה המערבית בצפת 33 משפחות מכלל 233 המשפחות היהודיות שבעיר . שלושים שנה מאוחר יותר היא מנתה 38 מתוך 719 משפחות, ואילו כעבור 12 שנים נוספות מנתה 52 ראשי בית-אב מתוך 945 . ודאי אין נתונים אלה משקפים במדויק את המציאות הדמוגראפית, אך משקפים הם את התמונה הכללית. בפרק זמן של שלושים שנה – שנות דור – גדלה העדה המערבית בצפת ב – 5 משפחות בלבד , וכעבור עוד 12 שנים נוספו לה עוד 14 משפחות . אם לקחת בחשבון את הריבוי הטבעי ואת הגידול הניכר באוכלוסיה היהודית הכללית בצפת באותו פרק – זמן , הרי העדה המערבית כמעט לא גדלה ואפילו ירדה במספרה . הגורמים לכך אינם ידועים . האם היה זה משום שבני עדה זו עקרו ממקומם או התמזגו בקרב העדה הספרדית הגדולה ? מכל מקום . נראה מנתונים אלה ומנתונים אחרים , כי המערבים היו העדה השלישית בחשיבותה בקהילה היהודית בצפת . לאחר הספרדים והפורטוגאלים שהיה להם רוב מוחלט , ולאחר המוסתערבים , שאמנם קהלם הצטמצם בהדרגה ובשיעור ניכר . מקורות אחרים מהמאה ה- 16 המזכירים את העדות בצפת מתייחסים אך ורק לשלוש העדות הללו , ולפי אותו סדר.

וכך כותב ר' משה באסולה בספר מסעותיו לארץ-ישראל משנת רפ"ב (1522 ) צפת הוא גליל העליון . . . והם יותר מג' מאות בעלי בתים ויש בה ג' בתי כנסיות א ' של ספרדים וא' של מוריסקים וא' של מערביים וקורין לה כנסת של אליהו ז"ל , כי היא קדומה , וקבלה בידם שאליהו ז"ל התפלל בה .

מתוך פעמים מספר 24

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז אברהם דוד

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז

אברהם דוד

פעמים 24

על יהודי צפון-אפריקה (המגרב) בארץ-ישראל , המכונים מערבים , יש לנו עדות ברורה מאמצע המאה ה – 15 , והעדויות עליהם מתרבות והולכות מהתחלת התקופה העות'מאנית (שנת 1516 ) ואילך . אולם אין פירוש הדבר שישובם בארץ החל בתקופה זו . קשריהם עם ארץ -ישראל בראשית ימי-הביניים הם נושא הזוכה אך לאחרונה להתעניינות מחודשת . לאור מסמכים חדשים מן הגניזה הקאהירית.

ר' יעקב בירב גם כותב באחד מפסקיו מצפת, בשנת רצ "ג ()1533 . . . ' : הוצרכתי לקבץ כל השלשה קהלות ספרדים ומסתערב ומערביים . . .' . איננו יודעים על יחידים מעדת המערבים בצפת קודם הכיבוש העות'מאני , מלבד אולי אברהם מערבי, שהיה חתנו של אחד מראשי הקהילה היהודית בצפת, ר' יוסף בן אברהם אסכנדרני , והתגורר בעשור הראשון של המאה ה-16 בדמשק ותמך בתלמידי-חכמים בצפת . במחצית השנייה של המאה ה- 16 ובהתחלת המאה ה- 17 ישבו בצפת והשתתפו בחיי-הרוח שלה כמה וכמה חכמים יוצאי המגרב , אשר ככל הידוע היו רובם ככולם , יוצאי מארוקו . המפורסם שבהם היה ר' יששכר בן מרדכי המערבי בן סוסאן , יליד פאס , שכאמור ישב קודם לכן בירושלים . הוא התגורר בצפת כמה עשרות שנים , החל מן העשור הרביעי למאה ה – 16 , עמד בראש הקהל המערבי שבה ונראה שאף שימש כראש הישיבה של הקהל . במקום אחד הוא מציין בקשר לכך :

צעיר אנכי ונבזה עם גודל עניותי ורוב טפולי להמציא_ טרף ביתי הילדים אשר חנן אלהים את עבדו . . . וטפול הקהל יצ"ו וקביעות הלמוד עם החבירים יצ"ו , בכל יום עת בקר וערב ושאר עסקים של תורה .

בצפת הוא הירבה לעסוק בענייני הלוח העברי ובמנהגי העדות העיקריות שבה : המוסתערבים , הספרדים והמערבים , בציון ההבדלים שביניהם , במיוחד בקריאה בבית- הכנסת . עניינים אלה נדונו בחיבורו 'תיקון יששכר' (קושטא שכ"ד) , אשר במהדורת דפוס מאוחרת יותר שלו קרויה 'עבור שנים' (ויניציאה של "ט) . בשנות של"א -של"ד  (1571- 1574 ) הוא עסק בתירגום מחודש של ספרי המקרא לערבית, אף שהתרגום הקדום של רב סעדיה גאון למקרא היה נפוץ בארצות-המזרח . לרבות ארץ -ישראל . את הצורך בתרגום חדש , שיהיה קל יותר להבנה , הסביר בן-סוסאן בהקדמתו לחיבורו זה , הקרוי 'שרח אל סוסאני' , אשר עד כה לא יצא לאור בדפוס , בכך שלשונו של רס"ג כבר אינה מובנת לכל היהודים שנזקקו לתרגום ערבי . ואלה דבריו בהקדמתו ל'שרח;

ומזה עד עתה נמצאו בבני לשונינו בעוונותינו כמה וכמה עמי הארצות גולמים בורים רקים ממה שלא הורגלו , ולא היו להם מלמדים מרגילים אותם ואת בניהם מקטנותם בשרj המעט מקרא שהיו מקרים אותם , כמלמדי בני הספרדים .

הוא רצה לחבר למענם תרגום כ'בני אחינו הספרדים יצ "ו בלאדינו' . באותה עת ישב בצפת מקובל בלתי ידוע , ר' יהודה חלאווה . שעלה גם הוא מפאס , ובשנת ש"ה (1545 ) חיבר בצפת חיבור קבלי בשם : 'צפנת פענח' . יתכן שהוא אף התגורר בירושלים .

אחד מבכירי תלמידיו של האר"י בצפת היה ר ' יוסף אבן טבול , המכונה גם 'יוסף המערבי' או 'יוסף המוגרבי' . מיעוט הידיעות על אודותיו ומיעוט חיבוריו בקבלה . שרובם המוחלט עודם בכתבי-יד , אינם עולים בקנה אחד עם מעמדו הנחשב בחבורת תלמידי האר"י . לדעת פרופ ' גרשם שלום : 'אין ספק שאחרי ויטאל הוא הוא התלמיד החשוב ביותר של האר "י' . בין שני תלמידים אלה שררה מתיחות לא מועטה , ור"י אבן טבול היה מתחרהו העיקרי של ר"ח ויטאל בהנחלתה של קבלת האר"י . לר"י אבן טבול היתה דרך משלו בהבנת הקבלה החדשה של האר"י – רבו , אם כי לא זכתה דרכו להשפעה המכרעת שזכתה לה האינטרפרטאציה של מתחרהו לקבלה הלוריאנית.

לפי השערת ג' שלום , השתייך ר"י אבן טבול לחוג המקובלים בדרעא שבמארוקו .  עם תלמידי תלמידיו של האר"י נמנו מקובלים נוספים מבני המערב שישבו בצפת , והם : אברהם הלוי ברוכים , אשר הגיעו לידינו סיפורי מעשיות אודותיו ומנהגות משלו מסוף המאה ה- 16 וראשית המאה ה- 17 . באותה עת חיו ופעלו בצפת עוד שני מקובלים ילידי פאס . והם : מסעוד אזולאי , המכונה גם 'מסעוד סגי נהור' או 'מסעוד מערבי' , וסולימאן אוחנה , המכונה גם 'שלמון מערבי' . מסתבר כי אבן טבול , ר' מסעוד אזולאי ור' סולימאן אוחנה היו גם 'בקיאים בדבר הלכה' , שכן יחד עם חכמי צפת אחרים חתמו על הסכמה בענייני אישות , בהתכנסות שהיתה 'בכפר בוקיעא' )פקיעין) , בשנת שס"ב או שס"ח (1602 או 1608 .)

המפורסם בין המקובלים המערבים שישבו בארץ -ישראל באותה תקופה היה ר' אברהם אזולאי , יליד פאס , שהתיישב בחברון בשנת 1615 והותיר אחריו חיבורים חשובים בקבלה .

מן הידיעות המועטות שיש בידינו על אישים מערביים בארץ-ישראל במאה ה- 16 ובהתחלת המאה ה-17 מתברר , שרובם ככולם היו יוצאי מארוקו . אפשר שאין זה מקרה כי הבולטים מבין יהודי המגרב ששרדו ידיעות כלשהן על אודותם נמנו עם הזרם הקבלי . ראוי לבדוק , שמא יש בכך כדי להצביע על אפיק מיסטי אשר קישר את מרכזי הקבלה במארוקו , כגון זה שבאזור דרעא , שהיו גורם רוחני רב עוצמה ביהדות המגרב עם המרכז הקבלי בצפת .

פעמים 24 הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז

פעמים 24

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז

ב . סיוע כספל לקהילות ארץ-ישראל

 קשריה של יהדות צפון-אפריקה עם ארץ -ישראל באו לידי ביטוי גם במישור הסיוע החומרי שהושיטה לקהילות ירושלים , צפת וחברון. עד סוף המאה ה- 16 איננו יודעים על שום תמיכה מאסיבית מאורגנת מצד הקהילות במגרב למען הקהילות שבארץ – ישראל. מן הידיעות שהגיעו אלינו עולה , שפעילות זו אורגנה בשתי קהילות מרכזיות במגרב ; פאס שבמארוקו וואהראן    (Oran )שבאלג'יריה. בשנת שסייג )1603 ) הגיעו שני שלוחים מירושלים , ה"ר שלמה ן' חגי והישיש ה"ר מאיר מאימראן , אל קהילת פאס . באותה הזדמנות חידשו ראשי הקהילה נוהל , שהיה קיים ככל הbראה קודם לכן , להסדרת הגבייה של תרומות מכל בני הקהילה למען קהילת ירושלים באופן שוטף ומתמיד. ועל כך נאמר :

"בראותינו אנו החתומים שכל הקהלות הקדושות אשר ממזרח ומערב יצ"ו ]ישמרהו צורו וגואלו] הסכימו הסכמה טובה ונעימה לקיים כדת המעוז ולהקריב את קרבניהם בתת מממונם כופר נפש לאנשי קדש היושבים לפני ה' תמיד חכמי ירושלם וחסידיה. שכל אחד ואחד יזכור את ירושלם ביום חתונתו וביום שמחת לבו , בתת לו השי"ת [השם יתברך] בן זכר, וגם כן באחד באדר משמיעין על השקלים , לכן גם אנחנו מסכימים שיעלה זכרוננו לטובה שכל א' וא' [אחד ואחד] מבני קהלתינו קהלות פאס יע"א [יכוננה עליון אמן] ביום חתונתו יזכור את ירושלם בנדבה כפי מסת ידו, ואחד המרבה וא' הממעיט וכו' . וגם ביום שמחת לבו כשיזכה לבן זכר. וג"כ [וגם כן] באחד באדר יעמדו ה' מטובי בה"כ [בית-הכנסת] הי"ג בכל בה"כ לגבות טאסא א' לשקלים , וביום פורים ג"כ. ותנתן דת בכל בני קהלתינו יע"א להיות גזבר א' מיוחד לנדבת ירושלם בכל א' מבתי כנסיות הי"ג. ומה שיגבו בכל שנה ושנה הגזברים הנז'[הנזכרים] יגיע ליד החכם השלם ה"ר שמואל ן' דנאן יצ"ו וה"ר שלמה הכהן אלחדאד יצ"ו ור' פנחס הכהן בר נחמיה נ"ע [נוחו עדן] עדי יגיע ויראה כפי מה שיראה להם באופן בטוח להגיעו למול תלפיות ירושלם הבנויה . . . באם החתומים בפרשת ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך וכו' , בשנת והכהן המשי"ח תחתיו מבניו בעישור אחרון לשבט פה העירה פאס . . .

עד כה לא עלה בידי למצוא עקבותיה של תקנה-הסכמה זו במקורות מאוחרים יותר. יתכן שבמרוצת השנים לא נתקבלה תקנה זו להרמת תרומה למען ירושלים , בסכום קבוע בשני מועדים בשנה ובאירועים של שמחה, ובמקומה התקינו חכמי פאס תקנות אחרות, כגון אלו מן השנים תל"ח (1678)  ותפייח ( 1728) הדנות בגבייה מרוכזת מכל בני הקהילה הנדרשים לפרוע סכומי כסף נתונים , בהתאם לצרכים – בבוא שלוחי ארץ-ישראל לקהילה .

הערת המחבר: אנקאוה, מס' קלז, דף כה . ע"א : 'לכן נועדנו ונועצנו . . . ולהסכים הסכמה גמורה שממנה לא נזוז שכל שליח שיבא מירושלם עה"ק [עיר הקדש] הסכמנו שיטול ארבע מאות אוקיות קדומים ממטב'[ע] של עכשיו עליהם אין להוסיף , ולשליח חברון תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו[….סך שלש מאות אוקיות קדומים מהמט' הנז']כר[ ולשליח צפת שבגליל העליון ת"ו ]תבנה ותכונן[ מאתים אוקיות קדומים מהמט' הנז' ]מהמטבע הנזכך . . . שנת אתה שלום וביתך שלום לפ"ק ]תל"ח[ בפאס . . .' – שם , מס' קנה , דף כח , ע"ב-כט, ע"א : 'נתוועדנו והסכמנו הסכמה גמורה במעמד הקהל להתנהג בה מהיום הזה והלאה . . . שכל שליח מצוה אשר יצא פה פאס יע"א ]ישמרה עליון אמן[ לקבץ נדרים ונדבות הן לעיר הקדש ירושלם תוב"ב הן לחברון הן לצפת ת"ו תכף ומיד בבואו בשבוע שאחר הדרשה נשנס מתנינו ב"ר ]בית-דין[ ושאר ת"ח ]תלמידי חכמים[ וכל מנהגי עם קדש, והגזברים והשמשים לצאת כל לילה ולילה בהאלמלאח לגבות לו נדבה לשם ולזכות שולחיו מן הבתים ומן החצרות מכל איש ואשה מכל בית ובית, ומכל שכונה ושכונה איש לא נעדר, ולהכריח ולעשות לכל א']חד[ וא' לפרוע, כפי מה שיראה לקהל שיצטרך לפרוע כל א' וא' , כי כך היה הסדר והמנהג משנים קדמוניות עם כל השלוחים . . . באייר שנת התפ"ח ליצירה פה פאס……

גם בעיר ואהראן שבאלג'יריה התנהלה פעילות פילאנטרופית למען ארץ-ישראל על-ידי בני משפחת קנשינו האמידים – אבי המשפחה יצחק ובניו : חיים, יעקב, אברהם , שלמה ושמואל , בסוף המאה ה- 16 וברבע הראשון של המאה ה- 17 . כך עולה מכתב-יד, המכיל בין השאר תכתובת עשירה עם בני משפחה זו ונכללות בו כשני תריסרי אגרות40 בדבר פניות חוזרות ונשנות בפרקי זמן שונים , אליהם ואל בני משפחת שאשפורטש קרוביהם , בדבר סיוע כספי לקהילות ירושלים, צפת וחברון . מתוכנן של האגרות מצטיירת תמונה עגומה של אותן קהילות, שאמנם אין בכך משום חידוש. מכל מקום עולים שמותיהם של שליחים בלתי ידועים , שפעלו בשליחות הקהילות הנ"ל בערים ובמרכזים שונים בצפון-אפריקה. באגרות אחדות שפורסמו מכ"י זה , בעניינה של צפת, נזכרים השליחים : יחיאל אשכנזי ושלמה ן' צור, שנשלחו לעיר אוראן בשנת שס"ד )1604) ומאיר מימראן , שהגיע לשם בשנת שס"ת (1608)  זה האחרון הגיע בשנת שסייג  (1603) לעיר פאס בשליחות קהילת ירושלים , כפי שראינו לעיל. מאגרות אחרות בכ"י זה, שטרם פורסמו, בעניינן של קהילות ירושלים וחברון , עולה עוצמת התמיכה והדאגה לשתי קהילות אלו .

 ממקורות אלה אנו למדים אפוא , כי קהילת אוראן עמדה באותו פרק-זמן במרכז פעילות הסיוע במגרב לקהילות הנזכרות בארץ-ישראל , וחלק הארי בכך נטלו בני משפחת קנשינו. כמה עשרות שנים מאוחר יותר השתתפה קהילת אלג'יר בפעילות פילאנטרופית רבת-היקף למען יהודי ארץ -ישראל.

דברי סיכום מן המקורות המועטים שבידינו על הסוגיה הנדונה אנו למדים, כי הזיקה של יהדות המגרב לארץ-ישראל באה לידי ביטוי בשלושה מישורים : מודעות לחשיבות האידיאולוגית של העלייה לארץ , עלייה של יחידים אליה וסיוע כספי של קהילות המגרב ליושבים בה . נראה שרק מעטים מאלה שרצו לעלות לארץ הצליחו להגשים את רצונם, בשל קשיי העלייה או בשל התנאים הקשים ששררו בה. הידיעות שבידינו על מערבים שהשתקעו בארץ הן בעיקרן על ירושלים , ומאוחר יותר גם על צפת, ונראה כי בהן נתגבש קהל מערבי נפרד , בעל צביון וייחוד משלו. נראה שמאמצע המאה ה-16 הלך וגדל מספר המערבים בצפת, וכמה מיוצאי מארוקו שבתוכם זכו למעמד חשוב בקרב חוגי המקובלים , ומהם אף נמנו עם תלמידיו המובהקים של האר"י. יהודי המגרב נטלו חלק נכבד בסיוע הכספי לקהילות ירושלים , צפת וחברון , ולפחות מסוף המאה ה-16 היה ליהדות אלג'יריה חלק ניכר בכך.

סוף המאמר פעמים 24

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז

פעמים 24-1985 – בין ארץ-ישראל למארוקו הצרפתית 1914-1912 שמעון שורצפוקס

בין ארץ -ישראל למארוקו הצרפתית 1914-1912 שמעון שורצפוקס

א . חסות צרפתית בארץ-ישראל

לכיבוש מארוקו על-ידי צרפת בשנת 1912 היו השלכות מרחיקות לכת על הסטאטוס של היהודים המארוקאים בארץ-ישראל . כבר בהתחלת 1913 כתב הקונסול הכללי הצרפתי בארץ לשר החוץ שלו : 'ברגע שנודע כאן על ההסכם בין צרפת למעצמות האירופיות בדבר מארוקו, ביקשו מספר גדול של אזרחי האימפריה השריפית , ובמיוחד היהודים , לרשום אותם בקונסוליה הכללית הזאת' . לקונסול הצרפתי לא ניתנו כל הנחיות כיצד לנהוג בנדון , והוא לא ידע אם השלטונות התורכיים יכירו בחסות הצרפתית שתינתן ליוצאי מארוקו.

אולם לאור העובדה שהקונסול של ספרד , מעצמה שגם-כן השתלטה על חלק ממארוקו בשנת 1912 מיהר להענות ליוצאי מארוקו שביקשו את חסות ארצו, ובהתחשב בכך שיוצאי מארוקו מרובים היו במספרם בירושלים, רשם הקונסול את אלה מהפונים אליו שלא נרשמו במרשם התושבים התורכי , ויעץ לאחרים להתאזר בסבלנות עד שתיפתר הבעיה בכללותה.

 ביוני 1913 הגיע מספר היהודים בארץ -ישראל שנהנו מהחסות הצרפתית לאלף נפש, או 260 משפחות, מהן : 43 משפחות יוצאי אלג'יריה , 3 יוצאי תוניסיה , 155 יוצאי מארוקו , 59 מארצות אחרות. יוצאי מארוקו היוו אפוא 60 אחוז מכלל היהודים שבחסות צרפת בארץ . בהודיעו על כך, הוסיף הקונסול הצרפתי, כי מספר העולים ממארוקו הולך וגדל מדי יום ביומו, וחלק מהם משתקע בירושלים למספר חודשים או שנים וחלק אחר מתיישב באזורים אחרים בארץ . לפי הנחתו , כל יוצאי מארוקו המרובים , אשר התיישבו בירושלים לפני שארצם נכבשה בידי הצרפתים ונרשמו במרשם התושבים התורכי , יעברו בבוא הזמן לחסות צרפת.: בין מקבלי החסות הצרפתית החדשים היו לא-מעט מיוצאי מארוקו הספרדית, אשר קיבלו היתר מן הקונסול הספרדי ונרשמו בקונסוליה הצרפתית.

עצם גידול האוכלוסיה הזאת הביא את הקונסול הצרפתי לשאול עקרונית את שגריר צרפת בקונסטאנטינופול, אם להקפיד ולרשום רק את בעלי הדרכון הספרדי שהם ודאי יוצאי מארוקו , או להעלים עין ולרשום גם את אלה שקיבלו דרכון זה בחסד. שכן סגן-הקונסול הספרדי ביפו חילק דרכונים ספרדיים ביד נדיבה , ליוצאי האימפריה האוסטרית ובמיוחד ליוצאי ארצות הבאלקאן . הקונסול הצרפתי העיר, שלא חסרים בארץ יהודים ללא נתינות שישמחו על שבניהם , בתור בני חסות, ישוחררו מחובת השירות הצבאי. הקונסול היה מודאג מגידול מספר התושבים שזכו לחסות מטעם קונסולים שונים .

לפי אומדנו, העניק הקונסול הרוסי את החסות של ארצו לעשרת אלפים איש בקירוב, אוסטריה כינסה תחת חסותה 5-6 אלפים יהודים וגם הקונסול הגרמני עשה מאמץ גדול בכיוון זה , בזמן האחרון . הקונסול הגרמני סיפר לעמיתו הצרפתי , כי קיבל הנחיה המסמיכה אותו להעניק את חסות ארצו לכל המבקשים אותה ויש להם שורשים כלשהם בגרמניה , אפילו ויתרו על אזרחות זאת או איבדוה . ואכן הוא חידש את החסות לטמפלרים , אשר התנתקו מגרמניה לפני זמן רב , והיה בדעתו לעניין בכך את התנועה הציונית, שלא היו חסרים בה דוברי גרמנית. הוא הוסיף , כי גם בתי-ספר , בתי-חולים ובתי-כנסת זכו לחסות הקונסולים השונים. בתי- הספר של כי"ח , למרות האוריינטאציה הצרפתית שלהם , היו מוסדות עות'מאניים , לפי דעתו , ומכל מקום הפעילות של כי"ח בארץ היתה בסימן ירידה.

בהשוואה עם יהודי גרמניה , סבלו אחיהם יוצאי מארוקו , שנרשמו זה מקרוב בקונסוליה הצרפתית , מדלות משוועת . היהודים שבחסות צרפת, ובהם א' ענתבי מנהל כי"ח בירושלים , עודדו את הקונסול הצרפתי להעניק את החסות של ארצם לכל בעל דרכון ספרדי שזיהה את עצמו כמארוקאי, בלי לבדוק בציציותיו . נראה כי ההשפעה ההולכת וגוברת של גרמניה הציקה לקונסול הצרפתי. עם זאת הוא היה ער למצב הכלכלי הקשה של יוצאי מארוקו , אשר היו זקוקים לעזרה כספית , לעזרה רפואית וללימודי צרפתית.

הקונסול חשד, שהשלטונות הצרפתיים לא יהיו מוכנים להשקיע כספים במאמץ לשפר את המצב הכלכלי של היהודים. כדי לפתור את הסבך הזה הגה הקונסול תוכנית לשיפור מצבם של יהודי מארוקו בארץ , שלפיה יופנו למטרה זאת התרומות וההכנסות הרגילות שנאספו במארוקו לטובת קהילת המערבים בארץ . על תוכניתו זו הוא כתב לשר החתן הצרפתי בשניים ביוני 1913.

ב . תרומות ממארוקו לפיקוח צרפת

לפי הנתונים שאסף , קבע הקונסול, כי בשנים טובות מגיעים כ-000, 70 פראנקים צרפתיים מצפון-אפריקה (מארוקו, אלג'יריה ותוניסיה) למערבים בארץ . מסכום זה מקבלים המערבים בירושלים ישירות כ-25.000 פראנק , העדה הספרדית אוספת שם כ- 000, 20 פראנק ויש לשער כי הקהילות של המערבים בטבריה , בצפת ובחברון מקבלות 8-10 אלפים פראנק כל אחת . הקונסול ציין , כי הסכום הזה חושב, לאחר ניכוי של 25 עד 40 אחוזים בעבור ה'מקבץ' , כלשונו , כלומר השד"ר.

ומכאן המסקנה , כי בצפון-אפריקה נאספים למען הארץ 93.000 עד 116.000 פראנקים בשנה. לדעת הקונסול , אין זה מצב רצוי, משום שהכסף מגיע לפעמים לגורמים זרים ואף עוינים למדיניות הצרפתית, ומכל מקום גורמים שאינם תחת השגחתה של צרפת ואינם מביאים לה תועלת.

 הקונסול הציע לתקן את המשגה הזה ולהוציא את הכספים האלה בהתאם לאינטרס הצרפתי. לפי הצעתו, יש לאסור לחלוטין כל מגבית שלא באישור ובהרשאה של השלטונות במארוקו, באלג'יריה ובתוניסיה , ויש לחייב את השד"רים לקבל רשיון מהשלטונות, שיאשר כי כספי התרומות מיועדים ליהודים מערבים שעלו לארץ ונרשמו בקונסוליה הצרפתית. כדי לפקח על הוצאת הכספים בארץ , הציע הקונסול להקים בירושלים ועד של יהודים צרפתיים ~ Comite d'Israelites Francais , שיתפוס את מקומו של ועד עדת המערבים , שהיה קיים באותו זמן , וייעץ לקונסול למי להתיר לארגן מגבית בצפון-אפריקה . במקביל יתבקשו הרבנים בצפון- אפריקה שלא לשלוח את כספי קופות הצדקה שבבתי-הכנסת בקהילותיהם , שנועדו ליהודי ארץ -הקודש, לרב הראשי של העדה המערבית בארץ , אלא למסור אותם לידי השלטון הצרפתי בצפון-אפריקה. השלטונות ישלחו את הכספים באמצעות הקונסול הכללי בארץ-ישראל לועד המוצע או לרב הראשי , וכך יהיה אפשר לדאוג לצרכים החומריים והמוסריים של בני החסות החדשים .

בשלב ראשון , הציע הקונסול , להקים מרפאה או חדר-חולים , כיוון שבית-החולים המשותף של הספרדים והמערבים היה במצב כה עלוב , שרק העניים ביותר פנו אליו. ואילו לבית-החולים הצרפתי לא נזקקו היהודים , בגלל הקנאות הדתית שהיתה רווחת בירושלים , אלא דרשו בית-חולים יהודי , ששומרים בו על הכשרות, גם אם רמתו הרפואית תהיה נמוכה במקצת. הרבנים והציונים היו תמימי-דעים בעניין זה . הקונסול גם הכין הצעות תקציב למוסד הזה (בפראנקים צרפתיים( :

                                         מינימום       מקסימום

דמי שכירות למעון                 1500         2000

משכורות לשָרָתים                 1200         1500

תרופות לשנה                       3000         4000

רכישת כלים ומכשירים          1200         1500

הוצאות ראשוניות שונות        1000         1000

 

הקונסול מפרט גם-כן את רכוש העדה המערבית בירושלים וקובע , כי ערכו אינו רב.

תקציב זה לא כלל משכורות לאחים ולרופא. הקונסול הציע לשריין 2.400 פראנקים כשכר לאחים , ואילו כרופא הוא הציע להעסיק את ד"ר אבו-שדיד, יוצא אלג'יריה , שיהיה מוכן להתנדב לתפקיד זה ללא תשלום , למשך כמה שנים לפחות. לדעת הקונסול אפשר יהיה להשיג בקלות את המימון הדרוש להקמת מוסד זה , אם יגייסו המושלים הצרפתיים את הסכמת הרבנות בצפון-אפריקה לייעד למפעל הזה את הכספים הנאספים שם. איסוף של 12 – 13 אלפי פראנקים בשנה לא צריך להוות בעיה . אין להבין חוכמת גראנדיוזית ומפוקפקת זאת של הקונסול הצרפתי ואת להיטותו להיטיב עם היהודים , אלא על רקע התסיסה שגברה והלכה באותו זמן בין צרפת לגרמניה וגררה אותן כעבור שנה למלחמת-העולם הראשונה. שהרי קודם לכן השליכה הקונסוליה הצרפתית בארץ את יהבה על המוסדות הנוצריים ולא הגישה אפילו עזרה מזערית לבתי-הספר של כי"ח.

בפארים דנו ברצינות בהצעות הקונסול . משרד החוץ הצרפתי כתב למפקד הכוחות הצרפתיים במארוקו (ואולי במקביל גם למפקדים בתוניסיה ובאלג'יריה), הגנראל ליאוטיי Lyaatey  , ששימש גם בתור מושל מארוקו מטעם צרפת , וביקש ממנו לחקור בעניין. ליאוטיי, אשר גם קיבל העתק ממכתב הקונסול הכללי הצרפתי בירושלים , הורה מיד למזכירות הממשלה המארוקאית לבדוק את האפשרות להפנות את כספי המגביות היהודיות במארוקו, תוך הסכמה עם ראשי הקהילות היהודיות בה, למטרה החדשה. בהתאם לכך , נשלח ב- 9 בפברואר 1914  חוזר למפקדים האזוריים , לקונסולים ולסגני-הקונסולים הצרפתיים במארוקו , ובו בקשה להשפיע על ראשי הקהילות היהודיות שיסכימו לארגון מהדש של תמיכתם בבני עדתם בארץ-ישראל. בחוזר הודגש, כי דרך-פעולה דו תביא להגדלת כספי הסיוע, כתוצאה מביטול שכר הטירחה של השד"רים , וכי הממשל הצרפתי יהיה מוכן להעביר תרומות אלה לירושלים , לשם חלוקתן שם . כמו כן ביקש ליאוטיי לקבל מידע נוסף בדבר גובה הסכומים הנאספים למען ארץ-ישראל במארוקו.

 הפקידות הצרפתית במארוקו החלה לפעול. בקשת המושל 'לבדוק' את העניין הפכה בנקל להיות פקודה מבחינתה. הפקידות באה במגעים עם ראשי הקהילה היהודית, ואלה הודיעו על התוכנית החדשה לבני-עדתם בארץ . נראה כי רבני טבריה היו ראשונים ששמעו על התוכנית החדשה, ממכתב שקיבלו ב" בניסן תרע"ד ( 6 באפריל 1914 ) מאת נציגם הרב משה חי אליקים . מכתב זה אישר מכתב קודם שהגיע אליהם בשבוע לפני- כן מאת שליחם במזאגאן . שני המכתבים מסרו, כי נציג השלטונות הצרפתיים קרא לאסיפה של ראשי הקהילות היהודיות והודיעם , כי המושל החליט לאסור במארוקו את פעולת השד"רים הבאים מן הארץ , עקב ההוצאות הגדולות ושכר הטירחה שהם דורשים. להבא יוטל על כל קהילה במארוקו לארגן את המגבית ולשלוח את הכספים לקונסוליה הצרפתית בירושלים באמצעות השלטונות הצרפתיים.

רבני טבריה הגיבו בו ביום וכתבו לדיין יצחק נידם על התנגדותם המוחלטת לצעד המוצע . הם ציינו , כי השד"רים מקבלים רק 20 אחוז מהסכום שהם אוספים , ולא 40 אחוז, ולולא השתתפותם הנמרצת במגבית לא היו מצליחים לאסוף אפילו עשירית מהסכומים הנאספים עכשיו , כי השד"רים יודעים לעורר רגשי רחמים לטובת עניי ארץ-ישראל . נוסף לכך , בעיר כמו פאס יש לפעול כמה חודשים כדי לאסוף את התרומות, ומי יעשה זאת אם לא השד"ר? ביטול השיטה הישנה תגרום לפיזור עדת המערבים בארץ , לחיסול מוסדותיהם ולאווירת נכאים בבתי-הכנסת שלהם . יש הכרח להסביר את המצב לגנראל , מפקד פאס , וכמו-כן למושל. בסוף מכתבם מביעים רבני טבריה את בטחונם , כי שום יהודי מארוקאי לא יהיה מוכן לתמוך בעיוות זה , כיוון שאהבת ארץ-ישראל חקוקה בלבותיהם ובנשמותיהם , והם לא ירצו לבטל את סיבובי השד"רים .

משאלה זו של רבני טבריה , על אף ניסוחה הנחרץ , רומזת לשיתוף-פעולה כלשהו שהיה קיים בעניין זה בין השלטונות הצרפתיים לכמה מראשי הקהילות במארוקו. והראיה לכך – שמכתב הרבנים נמסר לשלטונות, בתרגום צרפתי משובש למדי של המתורגמן אברהם נידם החתום עליו.

הפקידות הצרפתית במארוקו המשיכה לגלגל את הרעיון והמציאה את הנתונים שביקש מהם המושל . ב-20 ביולי 1914 השיב ליאוטיי לשר החוץ הצרפתי, כי לפי הנתונים שנמסרו לו , מתארגנות במארוקו כמה מגביות יהודיות בכל שנה , לטובת עדות המערבים שבירושלים ושבערים אחרות. השד"רים מארץ-ישראל נשלחים על- ידי כולל     Cornitie המערבים , כולל הספרדים, כולל החסידים וועדים של טבריה , יפוי וחברון . כמעט בלתי אפשרי לדעת בדיוק, מהו גובה הסכומים הנאספים . על-פי המידע שבידי המושל נתרמים בכל שנה הסכומים הבאים (בדורו חאסני) : פאס – .400 – מראכש , 1000 – מאזאגאן, 400 – מוגאדור , 300 – קאזאבלאנקה , 800 הסכומים האלה עשויים להשתנות משנה לשנה , ולפעמים מתווספות להם תרומות חד-פעמיות לטובת הקדש כלשהו , המסתכמות בסכומים נכבדים. באשר לדמי הטירחה שגובים השד"רים , כותב ליאוטיי , מודים היהודים במארוקו כי מעורבותם עולה ביוקר וכי יש שהם גובים עד מחצית מסך-הכל התרומות כתשלום בעבור שירותיהם . אין ספק כי 'תשלומים' אלה לשד"רים הורידו את קרנם בעיני רבים , אולם יש לזכור כי בתור שלוחים של ערי-הקודש אופפת אותם קדושה מסוימת וכמו-כן יש בידם להבטיח ברכה מן השמים , לכן ראשי הקהילות המבוגרים יותר מתנגדים לכל שינוי של ההסדר הקיים , כי הם משוכנעים שהשינוי יגרור ירידה חריפה בהכנסות מתרומות. ואילו הצעירים מסכימים בהחלט לריכוז התרומות באמצעות ועדים מקומיים , שימסרו את הכספים לשלטונות כדי להעבירם לידי היהודים העניים בארץ-ישראל , קובע ליאוטיי. אך הוא מוסיף , כי הדרך החדשה נדונה לכישלון , אם הרבנים הראשיים בארץ -ישראל ימשיכו לשגר את שלוחיהם למארוקו , שכן , הועדים המתוכננים לא יוכלו לעמוד בהתחרות הזאת וללא שיתוף-פעולה מירושלים כמעט לא יהיה אפשר לפעול.

כל היהודים המארוקאים שדובר איתם בעניין זה – הן התומכים בשינוי והן השוללים אותו – תמימי-דעים , כי השינוי צריך לבוא מארץ- ישראל ומסרבים לנקוט פעולה חד-צדדית. רק הקונסול הצרפתי בירושלים יוכל לפעול : עליו לבוא בדברים עם הרבנים המערביים . ברור אפוא , כי ליאוטיי לא רצה להיכנס לעימות עם ראשי הקהילות היהודיות במארוקו , ולכן השיב : אם הקונסול בירושלים רוצה שינוי יבצע זאת בעצמו . המושל הוסיף נופך של אירוניה באומרו , כי הוא בטוח שהקונסול דן על הצעתו עם הרבנים הנוגעים בדבר, קודם שכתב לשר שלו . אבל עליו להעיר , כי יהודי אחד מפאס קיבל מכתב התנגדות חריף מאת חמישה רבני טבריה , והמושל מצרף אל תשובתו לשר את תרגום מכתבם , מבלי לנקוט עמדה , בהשאירו את ההחלטה לשר. ב- 6 באוגוסט, שבועיים לאחר מכתבו של ליאוטיי , הודיע קונסול צרפת בירושלים לשר שלו , כי עקב הגיוס התורכי עליו לדאוג לאינטרסים הצרפתיים בארץ -ישראל שתהיה מעתה ארץ עוינת. הוא הוסיף , כי את ייצוג האינטרסים הצרפתיים אי אפשר למסור לקונסול ארצות-הברית, כי הוא כומר פרוטסטאנטי וסגנו הוא יהודי . הקונסול הצרפתי הציע לפנות בנדון אל עמיתו הספרדי.

 כך נקטעה התוכנית באיבה , מלחמת-העולם שפרצה מנעה מיהודי מארוקו בארץ להיות מעין כדור בתחרות הפוליטית שבין גרמניה לצרפת.

פעמים 24-1985 – בין ארץ -ישראל למארוקו הצרפתית 1914-1912 שמעון שורצפוקס

הפתגם הספרדי־היהודי בצפון מתקו-נינה פינטו-אבקסיס-פעמים 121

הפתגם הספרדי־היהודי בצפון מתקו

נינה פינטו-אבקסיס

תמר אלכסנדר־פריזר ויעקב בן־טולילה, מילה בשעתה זהב מעלתה: הפתגם הספרדי־יהודי בצפון מרוקו, ירושלים: מכון בן־צבי, תשס׳׳ח, 421+231 עמ׳

תמר אלכסנדר ויעקב בן־טולילה, חוקרים מובילים בתחומי הפולקלור והבלשנות, חברו יחדיו למפעל מחקרי לתיעוד וניתוח של הפתגמים של יהודי צפון מרוקו דוברי החכתייה. ניב זה של ספרדית־יהודית נחקר אך מעט, ותרבותן של קהילות דוברי החכתייה זכתה לדיונים מקיפים בודדים. לפיכך חשיבות ספרם של אלכסנדר ובן־טולילה גם בהרחבת החשיפה של לשון החכתייה, כפי שהיא מקובעת בפתגמים, ובניתוח רב רובדי של הסמנטיקה, הסוציולינגוויסטיקה והפונטיקה של לשון זו.

הערת המחבר: חוקריה המובהקים של החכתייה הם יעקב חסן, פול בנישו, חוסה בן־עוליאל ויעקב בן־טולילה. תיעוד חשוב של השפה יש בספריה של אלגריה בנדלק. ראו למשל: Alegría Bendayan de Bendelac, Diccionario del Judeoespañol de los Sefardíes del ,Norte de Marruecos, Caracas I995; Ídem, Voces Jaquetiescas Caracas I990. ראו גם: (2008) 2 El Presente. בגיליון זה של כתב־העת, בעריכתם של אלכסנדר ובן־סולילה, פורסמו מאמרים שעניינם תרבותם ולשונם של יהודי צפון מרוקו, והמבוססים על הרצאות שהתקיימו במסגרת סדנת מחקר בין־לאנמית שהתקיימה בשנת 2006 באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב. ע"כ

מחקר של תוצרי פולקלור בחכתייה אינו משימה פשוטה כלל ועיקר, משתי סיבות. סיבה אחת היא שקהילות צפון מרוקו הדוברות שפה זו היו סגורות בדל״ת אמותיהן, ובני קהילות אלה התקשו לפתוח את לבותיהם ואת בתיהם לפני חוקרים מתחומי דעת שונים. אך נראה כי במקרה זה המידענים מצאו נתיב אמין לשיתוף בחומרי הפולקלור היקרים שלהם: לא רק פתגמים, אלא אף אמרות ואנקדוטות רבות המהדהדות במאות הפתגמים המצויים בספר. גם ניתוח הפתגמים לא היה במקרה זה עבודת מחקר שגרתית: לאחר שנים של מרות האינקוויזיציה בספרד התרגלו יהודי מרוקו הספרדית לחיות את יהדותם בדיסקרטיות, ועל כן לשם ניתוח הפתגמים נדרש פענוח צפניה של הקהילה מבעד לחשאיות שאפפה אותם. הסיבה האחרת לקושי במחקר נוגעת ליחס שבין חברה לשפה: החכתייה נחשבה דיאלקט במשלב נמוך, ורוב דובריה הפנימו את נקודת המבט של נותן החסות הספרדי וקשרו את השימוש בשפה לבורות, לחוסר השכלה ולהשתייכות לרובד סוציו־אקונומי נמוך; האדרת הספרדית והשימוש בספרדית־היספנית תקינה ונטולת יסודות ערביים ויסודות חכתיים עמדו למול השימוש בחכתייה. החכתייה אף עשויה הייתה להפריד בין היהודים לספרדים־הנוצרים בתקופת הפרוטקטורט הספרדי בצפון מרוקו (1956-1912) ולמנוע מן היהודים להשתלב בתפקידי ממשל.

בנסיבות אלה נטו יהודי צפון מרוקו שלא לחשוף את החכתייה שבפיהם ואף לא להודות בידיעותיהם – הייתה זו השפה שאין מדברים בה; לא רק בנסיבות רשמיות, אלא אף בין כותלי הבית חל איסור מסוים להשתמש בחכתייה, ויחס של זלזול ואפילו בושה כלפי השפה טבוע כיום בקרב דוברי חכתייה רבים. מאמציהם של היהודים בטיטואן בתקופת הפרוטקטורט לאמץ את הלשון הספרדית – היא השפה הלגיטימית שיש לדבר בה במצבים רשמיים – מעידים על כושר ההסתגלות למצבים חדשים, הסתגלות שאפשרה להם התקדמות בסולם ההייררכי החברתי החדש. רק עם ההתרחקות בזמן ובמקום מן הכובש הספרדי והשחרור מכוחו הכלכלי־השלטוני והתרבותי יכלו יוצאי צפון מרוקו, בעיקר אלה החיים בישראל, לחזור טיפין טיפין ובגלוי אל החכתייה המודחקת. מן הבחינה הזאת תיעוד פתגמים של דוברי החכתייה ונוכחות נכבדה של פתגמים בלשון זו הם עדות להיותה חלק מזהותה של קהילת יהודי צפון מרוקו, בין במודע ובין שלא במודע; השימוש בפתגמים בחכתייה מעיד כי עדיין זוהי שפה ספונטנית המשותפת לאנשי הקהילה, הרואים בפתגמיהם כלי חינוכי ואוצר תרבותי שיש לשמרו ולטפחו.

הספר שלפנינו נפתח במבוא מפורט על לשון החכתייה ותולדותיה, מבוא המאיר את הקשר שבין הלדינו לחכתייה, ולמעשה את היותה של החכתייה ענף של הלדינו. בפרק זה המחברים משכילים לתת מענה לבעיה נוספת בחקר החכתייה – כתיב השפה. באופן מסורתי נכתבה החכתייה, ובעצם הלדינו, באותיות עבריות, כפי שמתועד בכתבי־היד המועטים שנשמרו עד ימינו. בין המסמכים החשובים בחכתייה שהגיעו לידינו נמנים הפרוטוקולים של קהילת טנג׳יר כפי שנרשמו בכתיבת יד בשנים,1875-1861 וכן מסמך אותנטי המתאר כרוניקה של החיים בטיטואן ובטנג׳יר. מתעדיה ודובריה המודרנים של החכתייה בחרו לכתבה באותיות לטיניות ובכתיב המבוסס על הכתיב הספרדי, שכן היא בעיקרה שפה דבורה ולא שפה כתובה, ובבואם להעלות אותה על הכתב הבחירה הטבעית הייתה להישען על השפה הספרדית, שהיא מרכיבה העיקרי. מחקר זה מתבסס על התעתיק הלטיני, אך חידושו הוא בהצעת סימנים דיאקריטיים המשקפים בצורה אמינה את הצלילים שאינם קיימים בשפה הספרדית, והוא מציג מצע אחיד שחוקריה ומתעדיה של לשון זו יוכלו להתבסס עליו מכאן ואילך.

א.פ-סִימָן דִּיאַקְרִיטִי )ובעברית: סִימַן הֶבְחֵן( הוא סימן אורתוגרפי המתווסף לאותיות כדי לשנות את דרך הגייתן או כדי להדגיש הבדל בין שתי מילים הנכתבות בצורה זהה.

הפרק השני הוא שער לתחום הפרמיולוגיה, חקר הפתגם, ובו סיכום ממצה של ההגדרות המקובלות בחקר סוגת הפתגם, תוך שימוש בדוגמאות מן הפתגמים בחכתייה. בפרק השלישי, החותם את המבואות לספר, מוצגת סקירה של המקורות בחכתייה, ובהם ספרי זיכרונות אישים וקהילתיים, ושל המחקרים על שפה זו. פרסומו של ספר זה ועבודת השדה שקדמה לו עודדו מידענים לא מעטים להוציא לאור חומרים חבויים שנשמרו בתודעתם. פרי ראשון של תהליך זה הוא ספרה של אסתרלה חלפון בן־טולילה ׳טיטואן של הספרדים׳, שבו הסברים על ביטויים, פתגמים ומנהגים שהיו מקובלים בעיר טיטואן, בירתה של צפון מרוקו.

חלקו השני של הספר מוקדש לבחינת הזיקות הבין־תרבותיות בין החכתייה, העברית, הספרדית־ההיספנית, הערבית־היהודית והלדינו. בפרק הרביעי נבחן הפתגם החכתי בהקשר של המקורות העבריים, ומנותחות הדרכים השונות שנעשה בהן שימוש בפתגמים עבריים: בתרגום של פתגם עברי לחכתייה, בעיבודים ובהיתוכים שונים של המקור ובהרהורים מן המקורות.

הפתגם הספרדי־היהודי בצפון מתקו-נינה פינטו-אבקסיס-פעמים 121 עמ' 147

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר