מורשת יהדות מרוקו

תולדותיו

הרב שלום משאש נולד לאביו, הגאון רבי מימון זצ״ל, בעל ׳אוצרות שמים׳ בעיר מכנאס שבמרוקו ב־כב׳ בשבט תרס״ח (1908 למניינם).

בצעירותו למד תורה ושימש את גאוני חכמי ישראל וקדושיו שבאותו הדור. שקדנותו העצומה הביאתו להתבטא: ״ואוכל לומר בפה מלא אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו שאף רגע אחד לא הלך לריק חס ושלום״       (הקדמת ׳מזרח שמ״ש׳ עמ׳ י׳).

עוד בהיותו צעיר לימים נודע כבקי עצום בש״ס ובפוסקים ותוך זמן קצר נחשב לאחד מגדולי בעלי ההוראה בדור הקודם ובדורנו אנו עד כדי כך שכל השאלות החמורות ביותר שעלו על שולחנם של הרבנים הראשיים, וחברי בית הדין הגדול היו מועברים אליו לעיונו ופסיקתו.

רבו העיקרי בתלמוד ובפסיקה הלכתית הנו רבו הנערץ, הגאון המופלא הרב יצחק אסבאג זצ״ל, שאותו מזכיר הרב בכל הזדמנות בדחילו ורחימו.

ספרו: ׳מזרח שמ״ש׳ העוסק בהלכות איסור והיתר נכתב בעמקות נפלאה עוד בהיותו בן 17 שנה, ונדפס בשנת ה־25 לחייו(תרצ״ג – 1933).

במרוקו ייסד חברת ׳דובב שפתי ישנים׳ שהתמסרה בראשותו להוצאת והדפסת ספרים מכתבי יד של גאוני יהדות מרוקו הקדמונים, וזאת בשל הצער הגדול שהיה לו בראותו כתבי יד של רבנים גדולים מונחים כאבן שאין לה הופכין.

בשנת תש״ד, לאחר שניצל הרב זצ״ל ממחלת הטיפוס, קיבל על עצמו כר׳ שמעון בר יוחאי בשעתו כשיצא מהמערה, לתקן תקנה גדולה לטובת הציבור. כך הקים במסירות נפש גדולה עם רבותיו וחבריו, כשהוא היוזם והרוח החיה, גשמית ורוחנית, את ישיבת ׳כתר תורה׳ במכנאס שהכשירה רבנים ותלמידי חכמים.

בהיותו במכנאם על אף היותו רב צעיר, ניהל את בית הספר ׳תלמוד תורה׳ בו למדו יותר מאלפיים תלמידים, בו זמנית, וכמעט כל תלמיד במכנאס עבר תחת שבטו. הרב שהיה ידוע בנועם הליכותיו היה אהוב ונערץ על ידי תלמידיו וראשי הקהל.

בשנת תש״ז (1947) נבחן על פי חוקת הממשלה במרוקו על ידי הרב שאול אבן דנאן, הרב הראשי למדינת מרוקו וראב״ד העליון לערעורים, מחבר ספר ׳הגם שאול' כדי לשמש כדיין בקזבלנקה.

בשנת תש״ך (1960) בהיותו בן 52 עלה לכהן כהרב הראשי וראב״ד בקזבלנקה ואחר כך במרוקו כולה.

ב׳ בשבט תשל״ד (1974) – פטירת בן דודו הגאון הרב יוסף משאש זצ״ל ששימש כרב ראשי בחיפה. הוצע לרב משאש לקבל משרת הרבנות הראשית בחיפה. ההצעה נדחתה, בין היתר בעקבות לחציו של האדמו״ר מחב״ד, רבי מנחם מנדל שניאורסאהן זצוק״ל. אך בעקבות כך החל משא ומתן להביאו לארץ לכהן בה ברבנות.

בשנת תשל״ח (1978) הגיע לירושלים לשמש בה כרב ראשי. שני הרבנים הראשיים לישראל דאז, מרן הגאון הרב שלמה גורן זצ״ל, ויבדל״א מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט״א, פעלו יחדיו להביאו ממרוקו לירושלים. הם אהבוהו אהבה עזה ומתוך הכרה עמוקה בגדלותו וביכולתו לאחד בין כל העדות והגוונים שבירושלים, עיר האחדות והשלום, פעלו נמרצות להכתרתו כרבה של העיר. התנאי היסודי של הרב משאש זצ״ל היה שהדבר לא יגרור מחלוקת.

הרב זצ״ל נפטר בשיבה טובה ובדעה צלולה עד הרגע האחרון ממש, בגיל 95, ב׳שבת הגדול׳ י׳ בניסן תשס״ג, בביתו בירושלים. בהלוויתו הספידוהו גדולי וגאוני ישראל מכל העדות. הם העלו על נס את מידותיו התרומיות, את התמסרותו הגדולה לעסוק בשאלות המסובכות ביותר שעלו על שולחנם של רבים מדייני ישראל, להם שימש ככתובת לפתירת ספיקותיהם.

הניח משפחה גדולה, מבורכת ומפוארת, ובראשם ׳אשת חבר׳ הרבני ג׳מילה שתחיה לאורך ימים ושנים, שבזכות התמסרותה לרב ולמשפחתה זכה הרב להתמסר לתורתו, ובנו הרה״ג דוד משאש שליט״א, שכתב עליו הרב רוחם השמ״ש׳ פר׳ יתרו ׳בן יקר גדלתי ורוממתי בתורה ובדרך ארץ כלול ביופיו והדרו וכיום נבחר בשנית לרב ראשי לעי״ת ( עיר תפארה) פריז׳ בנים ובנות נכדים ונינים עושקים בתורה ובעבודה.    

מתוך ההסכמות לספריו:

כתב הראשון לציון, הגאון מרן הרב עובדיה יוסף שליט״א, בהקדמתו ל׳שמ״ש ומגן' חלק ב׳: ׳…כבוד הרב הגאון הגדול, מבצר עוז ומגדול, המאור הגדול לממשלת התורה, רבה הראשי של ירושלים… נודע בשערים המצויינים בהלכה, בשקידתו ובהתמדתו, בתורתנו הקדושה. כבר זכה להוציא לאור את חיבוריו הגדולים ׳תבואות שמ״ש׳, על ארבעת חלקי ה׳שולחן ערוך׳… בהם הוא צולל בעמקי ים התלמוד והפוסקים בחריפות ובקיאות עצומה ובתוכם בירור להלכה ולמעשה גם לבעיות אקטואליות בעידן הטכנולוגיא, אשר הזמן גרמן וסמכות פסיקתו היא בעלת משקל רב בעולם התורה׳.

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב שלמה גורן זצ״ל, כותב על הרב משאש וספריו: ׳חשיבות מיוחדת נועצת לספרים אלו, באשר מחברם – הגאון הרב שלום משאש שליט״א (זצ״ל) עתיר ניסיון עצום משנים מרובות בבירור הלכות מסובכות בהיותו יושב על מדין ודן דין אמת לאמיתו, עשרות בשנים בארץ ובחו״ל. ספריו אלה הם תרומה גדולה לגנזי הרוח של היהדות, ונכס יקר לכל שוחרי התורה בארץ ובעולם… ויהי רצון שיפוצו מעיינותיו חוצה לכבוד התורה והוגיה…׳ (בהקדמה ל ׳שמ״ש ומגן/ חלק ב׳).

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב אברהם שפירא שליט״א, בהקדמה ל׳שמ״ש ומגן׳ חלק ב׳: ׳תורתו של הגאון הגדול המפורסם, … ידועה בשערים המצוינים בהלכה, ושמו הולך לפניו כאחד מגדולי הרבנים, דיין מובהק ומנהיג דגול. ספריו הנכבדים המלאים זיו, בקיאותו וחריפותו נודעים למשגב באהלי תורה…. תורת שלום ואמת בפיו, וספריו הנכבדים המלאים זיו בקיאותו וחריפותו… וספריו הם מספרי התשובות והפוסקים החשובים בדור. והם אור עולם לכל תלמידי חכמים׳.

הגאון הרב מאיר מאזוז שליט״א, ראש ישיבת ׳כסא רחמים׳ בבני ברק כתב: ׳ספרו… מלא מאור נוצץ, פסקים והלכות מאוששות וערוכות בשפה ברורה ובדרך מישרים, כאורח רבותינו חכמי ספרד הקדמונים׳          {׳שמ״ש ומגן/ חלק ב/ סימן נ״ג, עמ׳ ד׳).

סב. יוֹם זֶה נְהַלֵּל אֶל שׁוֹכֵן שָׁמָיִם

בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. שיר מעין אזור בן ארבע מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור אחד.

חריזה: אא בבבא גגגא. משקל: עשר הברות בטור.

כתובת: פיוט. לנועם ׳אל רם ברם קץ׳. סימן: דוד חזק.

מקור: א- לג ע״ב; ק־ לה ע״ב; נ״י 5350 – 25 ע״א; נ״י 3097 ־ 20 ע״א.

יוֹם זֶה נְהַלֵּל אֶל שׁוֹכֵן שָׁמָיִם

בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם

דְּבָרוֹ שָׁלַח וַיִרְפָּאֵנּוּ

עַל יַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, נְבִיאֵנוּ 

5-הֶרְאָה אֶת אוֹתוֹתָיו לְעֵינֵינוּ

מוֹפְתִים בָּאָרֶץ וּבְשָׁמָים

וְיוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב

וּשְׂמָלוֹת לָרֹב מֵאֶרֶץ רָהַב

חֵן חֵן שָׁם לְבָנָיו אֲשֶׁר אָהָב

10בָּחַר לְנַחֲלָה מִכָּל גּוֹיִם

דָּלֹה דַּלָּה לָנוּ מִבּוֹר גָּלוּת

אֵל עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ נוֹרָא תְּהִלּוֹת

לִשְׁמוֹ אֲשׁוֹרֵר בְּשִׁיר לַמַּעֲלוֹת

בְּתֹף וְכִנּוֹר וּמְצִלְתַּיִם

15 חַנּוּן כְּקֶדֶם נִפְלָאוֹת יַרְאֵנוּ

זָכוֹר יִזְכֹּר לָנוּ בְּרִית אֱבוֹתֵנוּ

קָדוֹשׁ יָאֵר יִשָּׂא פָּנָיו אֵלֵינוּ

כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתָיִם

כִּימֵי צֵאתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

1. 1. יום זה: הוא יום הפסח. שוכן שמים: כינוי לקב״ה. על-פי יש׳ לג, ה. 2. בבהילו: לשון הכרזה בפתיחת ההגדה במנהגים שונים, בבהילות, במהירות, בחיפזון, על-פי התרגום לדב׳ טז, ג: ׳בבהילו נפקתא מארעא דמצרים׳. וכן על-פי המכילתא לשמי יב, יג: ׳שהיו טורדים אותם לצאת בבהלה׳. 3. דברו… וירפאנו: על-פי תה׳ קז, כ. 4. משה עבדו: על־פי שמ'יד, לא; תה׳ קה, כו. 5. הראה… לעינינו: על-פי תה׳ עח, מג. 6. מופתים… ובארץ: על-פי יואל ג, ג. 8-7. ויוציאם… לרב: על-פי שמ' יב, לה. מארץ רהב: כינוי למצרים, על-פי יש׳ ל, ז; נא ט (והשווה רש״י שם). 9. חן… לבניו: על-פי שמ, יב, לו. 9־10. אשר… מים: על-פי תה׳ לג, יב. 11. דלה דלה: העלה, על-פי שמ׳ ב, יט. לנו: אותנו. מבור גלות: כינוי למצרים. 12. אל… תהלות: כינויים לקב״ה, על-פי ברכת הגאולה לפני העמידה וכן בשמ׳ טו, יא. 13. לשמו אשורר: פניית המשורר לקב״ה בשבח. שיר למעלות: על-פי הכינוי למזמורים בתהלים קכ-קלד, וכיוון למעלת השיר ולאיכותו. 14. בתף וכינור: על-פי תה׳ קמט, ג. מצלתיים: על-פי דה״א טו, טז. 15. חנון: כינוי לקב״ה, על-פי שמ' לד, ו. נפלאות יראנו: על־פי מי׳ ז, טו. 17. קדוש: כינוי לקב״ה. יאר… אלינו: מתוך ברכת כהנים, על-פי במי ו, כה־כו. 18. כאור… שבעתים: על־פי יש׳ ל, כו ומדרשו בשמ״ר טו, כא. 19. כימי… מצרים: על-פי מי׳ ז, טו.

229. פֶּסַח פֶּסַח פֶּסַח הוּא לַה'

בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. שיר מעין אזור בן עשר מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף, וטור אזור דו־צלעי בסיומת מקראית הנחתמת בשם ה׳. חריזה: אא. בבבב/א. גגגג/א וכו׳. משקל: שמונה הברות בכל טור.

כתובת: פיוט לפסח. נועם ׳קומה אלהים עזרתה׳. סימן: אני דויד חזק. מקור: ק- לז ע״א.

פֶּסַח פֶּסַח פֶּסַח הוּא לַה'

אַרְבֶּה וְאַגְדִּיל שְׂשׂוֹנָי

אִם אָמַרְתִּי אֲסַפֵּרָה / מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם הַנּוֹרָא

לוֹ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה

5 הַיּוֹם אָנֹכִי אָשִׁירָה / אָבוֹא בִּגְבוּרוֹת ה'

נְגִילָהּ וּנְשַׂמְּחָהּ בּוֹ / אֶת פַּרְעֹה הִכָּה בְּחַרְבּוֹ

וְאוֹתוֹתָיו שָׁם בְּקִרְבּוֹ

כִּי אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ / לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'

יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יִתְעַלֶּה / הוֹסִיף הִפְלִיא הַפְלֵא פֶּלֶא

10        הִשְׁפִּיל הַפִּיל מַזָּל טָלֶה

הָיָה לָמַס שָׁח וְנִקְלֶה / כִּי יָצְאָה בּוֹ יַד ה'

דָּמִים נָגְעוּ בְּדָמִים / יוֹם צֵאתִי מִבֵּית עֲנָמִים

דָּם קָרְבַּן פֶּסַח שֶׂה תָּמִים

וּבְרִית עַם קֹדֶשׁ תְּמִימִים / זֶרַע בְּרוּכֵי ה'

15 וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / יָצָא אֶל נוֹרָא עֲלִילָה

בְּכָל בְּכוֹר עָשָׂה כָלָה

יָדוֹ יִשְׂרָאֵל גְּאֻלָּה / לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'

יְקַר וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה / נִתַּן לְחַג זֶה מַעֲלָה

עַל כָּל חַגִּים עָלֹה עָלָה

20 לְשֵׁם תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה / הלְּלוּ עַבְדֵי ה'

דּוֹר לְדוֹר הֵמָּה יַגִּידוּ / וְיוֹדוּ לַד' חַסְדּוֹ

בְּמִצְרַיִם שָׁלַח יָדוֹ

עַל יַד אִישׁ מֹשֶׁה יְדִידוֹ / נֶאֱמָן עֶבֶד ה'

חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגּוּהוּ / יָמִים גַּם לֵילוֹת זִכְרוּהוּ

25        וְלִבְנֵיכֶם סַפְּרוּהוּ

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא / אֲשֶׁר פָּסַח ה'

זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל / יִהְיֶה בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל

הוּא מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל

יִגְאָל מִיָּד צַר מִתְגָּאֵל / יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע בַּה'

30 קָוֹה קִוִּיתִי אֶשְׁתָּאֶה / מָתַי אָבוֹא וְאֶרְאֶה

פְּנֵי אֵל רָם שָׁפָל יִרְאֶה

אַשְׁרֵי עַיִן אֲשֶׁר תִּרְאֶה / זֶה הַיּוֹם עשה ה'

פסח הוא לה׳: על-פי שמי יב, יא. 3. אם אמרתי אספרה: ׳בלבי או לאחרים׳(ראב״ע), על-פי תה׳ עג, טו. מעשי ד׳: הנסים והנפלאות שעשה עם ישראל. ה׳ הנורא: על־פי דב׳ י, יז. 3. לו.״ גבורה: ׳בכוחו מעמיד הכל׳(רד״ק), על-פי תה׳ פט, יד. 5. היום אנכי אשירה: על-פי שו׳ ה, ג. אבא בגבורות ד׳: אבוא לספר את גבורות ה׳ ולהודות לה׳ עליהם על-פי תה׳ עא, טז. 6. נגילה ונשמחה בו: על-פי תה׳ קיח, כד כאן: מוסב גם על ה׳. את… חרבו: כמתואר בהגדה של פסח ׳ואת החרב זה הדבר כמו שנאמר הנה יד ה׳… (שמי ט, ג). והשווה גם לשמ׳ יב, כט. 7. ואותותיו שם בקרבו: על-פי שמ׳ י, א. 8. אמר נבל בלבו: הוא פרעה, על-פי תה׳ יד, א. לא… ה׳: על־פי שמ׳ ה, ב. 9. יתברן־יתעלה: ע ל-פי בר״ר יג, טו ושמ״ר יד, א. הוסיף… פלא: הוסיף נסים ונפלאות על-פי יש׳ כט, יד. 10. השפיל… טלה: לפי שהמצרים היו עובדים לטלה, ראה שמ׳ ח, כב; יב, ג ושמ״ר טז, ג וכן טור שו״ע הלכות פסח סימן תל. 11. היה למט: נהיה שפל, על-פי איכה א, א וכתרגומו שם. שח ונקלה: שפל ובזוי. כי… ה׳: לפי שנגזר עליו להישחט, על-פי רות א, יג. 12. דמים נגעו בדמים: הלשון על-פי הו׳ ד, ב והעניין כאן על-פי מה שנדרש על הפסוק ׳ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך׳ (יח׳ טז, ו) דם פסח ודם מילה (

פס״ר יז, ג). וכפי שמפרט הפייטן בהמשך. בית ענמים: כינוי למצרים, על־פי בר׳ י, יג. 13. שה תמים: על-פי שמ׳ יב, ה. 14. וברית… תמימים: הוא דם מילה שנצטוו בו עם ישראל התמימים. זרע ברוכי ה׳: על-פי יש׳ סה, כג. 15. ויהי בחצי הלילה: על-פי שמי יב, כט. אל נורא עלילה: כינוי לה׳, על-פי תה׳ סו, ה. 16. בכל… כלה: הכה כל בכור במצרים, כמתואר בשמ׳ שם, שם. 17. ליל… לה׳: על-פי שמי שם, מב ופרש״י ׳משומר מן המזיקין׳ ובמכילתא (בא, יד) נדרש ׳בו נגאלו ובו עתידין להגאל׳. 18־20. יקר… ותהלה: חג פסח הוא החג המעולה מכל החגים וכפי שמפרט הפייטן במחרוזות הבאות. עלה… ותהלה: על-פי דב׳ כו, יט. 20. הללו עבדי ד׳: על־פי תה׳ קיג, א. 21. דור לדור יגידו: בכל דור יספרו את נס יציאת מצרים, על-פי תה׳ קמה, ד. ויודו לד׳ חסדו: על־פי תה׳ קז, ח. 22. שלח ידו: להכותם, על-פי שמ״א כו, ט. 23. נאמן עבד ה׳: על-פי במ׳ יב, ז. 24. חוקת עולם תחגוהו: א ת חג הפסח, על-פי שמי שם, ד. ימים… זכרוהו: לפי שצריך להזכיר את יציאת מצרים גם בלילות בקריאת שמע כנדרש בברכות יב ע״ב. 26-25. ולבניכם… ד׳: על-פי שמי יב, כו-כז. 25. ולבניכם ספרוהו: מצוה לספר את יציאת מצרים לבנים, על־פי שמי יג, ח ויד. 27. זכרון לבני ישראל: על־פי שמ׳ לט, ז. כאן: מוסב על חג הפסח. 29-27. יהיה… הגואל: על-פי המדרש ׳בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל׳(ר״ה יא ע״א). 28. מנחם בן עמיאל: כינוי למשיח, על-פי פדר״א, יח ופרקי היכלות רבתי פרק לב, לג ולט. 29. צר מתגאל: אויב טמא. ישראל נושע בד׳: על-פי יש׳ מה, יז. 30. קוה קויתי: על-פי תה׳ מ, ב אשתאה: ממתין, וראה בר׳ כד, כא ׳והאיש משתאה׳. 31-30. מתי… אל: על-פי תה׳ מב, נ 31. שפל יראה: על-פי תה׳ קלח, ו. בשינוי משמע: גם אדם שפל כמוני יזכה לראות את השכינה בעת הגאולה. 32. אשרי… תראה: מוסב לפניו ולאחריו. זה… ה׳: הוא יום הגאולה, על-פי ת- קיח, כד, וראה לעיל בהערה לטור

פיק שלושה עשר

בין פסח לעצרת ומנהגי חג שבועות

א. מנהגי ספירת העומר

בליל א׳ לספירת העומר קוראים את פרשת קצירת העומר וסדר הקצירה במקדש, כמובא במחזורי שלושה רגלים.

(כמנהג שאר קהילות מרוקו(נתיבות המערב, עמ׳ קצט סעיף ב; עטרת אבות, פרק כג, סעיף ב). על מקור המנהג ראה חמדת ימים, סדר קצירת העומר, עט׳ 191 וכף החיים סימן תצ, ס״ק ה.)

בקהילות דרום תאפילאלת החזן אומר בלילה הראשון של ספירת העומר את השיר ׳שירו לאל בשירה / ברכו על הספירה

מחלקים בליל א׳ מלח גבישי צרור לכל מתפלל, ונושאים אותו בבגד בכל ימי הספירה כסגולה לשמירה.

(למלח סגולה של שמירה בימי הספירה שהם ימי דין, וסימנך ׳ברית מלח', סמל לדבר המתקיים וסגולה נגד עין הרע, ומועיל כקמע טוב(מהר״א חמוי, מחזור בית הבחירה, ירושלים תשמ״ה, דף צא ע״ב אות טז), והוא מסוגל לדחות את כל המשטינים והמקטרגים (בן איש חי, שנה א. פרשת צו, סעיף ו). כן המנהג בשאר קהילות מרוקו(זוכר ברית אבות, עט׳ 99 סעיף א; עטרה אבות, פרק כג, סעיף א), בקהילת תוניס(ספר עלי הדס, פרק יג, סעיף ב) ובקהילת לוב(נחלה אבות, עט׳ צב סעיף א). על סגולת המלח להגנה מפני המזיקין ראה גם מנהגי ישראל, כרך ה.)

יש שנהגו לשאת עמם בנוסף למלח העומר גם חתיכת אפיקומן וסכין קטנה לשמירה.

מפי אדוני אבי, כי הסכין הוא הברזל וגם לו כוח לדחות מקטרגים, וסימנך ברז״ל – ראשי תיבות של זכות ארבע האימהות: בלהה, רחל, זלפה, לאה. בקצר א־סוק נטלו רק מלח (מפי ר׳ בנימין ב״ר אברהם לעסרי).

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שכל חומרות ימי הספירה נמשכות עד לערב שבועות: אין מסתפרים, אין מקיימים חתונות, אין לובשים בגדים חדשים, אין שוחים במים ואין מברכים ׳שהחיינו.

ראה ישראל סבא, סוף עט׳ 351 ותחילת עט׳ 352, שאין הטעם קשור לטעמי אבלות, אלא הוא על פי הסוד ותורת הח״ן(שערי הכוונות לאריז״ל, דף פו ע״ד; החיד״א, מורה באצבע, סימן ח, סעיף רכא), וכן נהגו יהודי ג׳רבא (ברית כהונה, מערכת ע/ עמ׳ קלד), לפי שימים אלה הם ימי דין, וסימנך 'בפסח נידונים על התבואה׳(משנה ראש השנה א, ב). בשאר קהילות מרוקו מסתפרים לאחר ל״ג בעומר, ורק חסידים ואנשי מעשה מחמירים עד ערב שבועות (נתיבות המערב, עמ׳ רא סעיף טז; עטרת אבות, פרק כג, סעיף יב; עלי הדס, עט׳ 598 סעיף א), אבל בנישואין המתינו(משולחן אבותינו, שער ג, עט׳ 245 סעיף קעז). על שיטות שונות במנהגי האבל בימי ספירת העומר ראה שפרבר, מנהגי ישראל, כרך א, פרק יב, עט׳ קא-קיא. החידוש בדבריו הוא מנהג אבלות שנהג בכל ימי ספירת העומר על מותם של תלמידי ר׳ עקיבא, והוא מנהגם של הגאונים(שם, עמ׳ קב), וכן במקורות מן המאה השלוש עשרה דוגמת אורחות חיים לר׳ אהרן הכהן מלוניל (שם, עמ׳ קה). אכן בולט בהעדרו ברוב מנהגי ישראל המנהג הקבלי נוסח האר״י האוסר כל סוג של שמחה בכל ימי ספירת העומר, לא מטעמי אבלות על תלמידי ר׳ עקיבא אלא מטעם הצביון של ימי הספירה כימים של דין.

מעדיפים לברך על ספירת העומר אחרי קדיש ׳תתקבל׳ לפני ׳עלינו לשבח,  אבל אם הלילה עדיין לא הגיע היו מאחרים אחרי ׳עלינו לשבח,  וכן המנהג בקצר א־סוק.

בליל שבת כיוון שהיו נוהגים להתפלל מוקדם היה מרא דאתרא יש׳׳א ברכה אומר לר׳ מסעוד מלול לקרוא את הזוהר של ליל שבת כדי לברך על ספירת העומר בזמן, אחרי ׳עלינו לשבח

סדר הספירה: החזן קורא ׳לשם יחוד׳ בנוסח ייחודי הרשום בתפילת החודש, אחר כך אומר ׳ברשות מורי ורבותי׳ והקהל עונה ׳ברשות שמים/ אחר כך מברך ׳על ספירת העומר׳ וכל הקהל עונים ׳ב״ה וב״ש׳ ו׳אמך, ומונה ׳היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד, ומסיים ׳הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו׳ והקהל חוזר על הברכה ועל הספירה, ולבסוף קוראים שמונה פסוקים היוצרים את השם ׳יאהדונהי׳ ו׳למנצח בנגינות, כרשום ב׳תפילת החודש.

ב. קריאת משלי ופרקי אבות

בשבתות שבין פסח לשבועות לפני מנחה קוראים את ספר משלי עם טעמים, אחד מקרא ואחד עבראן.

מנהג זה קדום ונזכר כבר על ידי אחד מחכמי תאפילאלת, ר׳ שלמה אדהאן, בספרו בנאות דשא, עט׳ נא, וטעמו עמו: ׳ואחרי הפסח מתחיל הדם להתגבר על האדם, ויצר הרע מתחיל ליכנם לפתותך, תתחיל ללמוד פרקי אבות, ומה שחיבר שלמה המלך בספר משלי, שהם דברים המכניעים גופו של אדם ומשברים תאוותו׳.

לאחר הקריאה במשלי הילדים קוראים פרקי אבות, אחד משנה ואחד עבראן

בין פסח לעצרת-מנהגי ספירת העומר-ד"ר מאיר נזרי

עמוד 166