נוער בסערה-אריה אזולאי- הצגת הנושא-תנועות הנוער היהודיות במרוקו
תנועות נוער יהודיות וציוניות נוסדו והתפתחו במרוקו בשנים 1964-1944 והקיפו מאות ואלפי בני נוער בגילאי 10-8 עד 25.
ספר זה מציג את היקפן, סוגיהן, מעמדן וייחודן. זהו מחקר המנתח את משמעותן ההיסטורית ביחס לנוער שהתחנך בהן ואת חשיבותן לחיי הקהילה היהודית בתקופה שהחלה כשמרוקו היתר, נתונה לשלטון הצרפתי, ונמשכה לאחר קבלת עצמאותה ב-2 במרץ 1956. ביוני 1956 נאסרה הפעילות של תנועות הנוער הציוניות, דבר שחייב שינוי בדפוסי הפעולה שלהן והיערכות חדשה של קשריהן עם מדינת ישראל, עם הסוכנות היהודית ושליחיה ועם תנועות-האם בישראל. תנועות הנוער ניזונו הן מתנועות הנוער הצופיות והכלליות בעולם והן מתנועות-האם שלהן באירופה ובישראל, אולם לידתן ודפוסי פעילותן היו פרי של גורמים ייחודיים שנגעו ליהדות מרוקו ולצורכי הנוער היהודי בתקופה היסטורית זו.
בתקופה השנייה התקיימה פעילות התנועות בהיקפים מצומצמים הרבה מבעבר – כ־700-600 בוגרים, ללא שכבות צעירות וללא תהליך חינוכי שלם ורצוף. לפני ההגשמה נמשכה הפעילות לא יותר משנתיים־שלוש. שליחי התנועות, על כיסוייהם המחתרתיים, באו במגע ישיר עם מעט בוגרים שמילאו תפקידי פיקוד, כשרוב חברי התנועה לא ידעו כלל על קיומם. מעבר לשייכותם המפלגתית־פוליטית של השליחים הם היו כפופים לחלוטין להנחיות המוסד ולמפקדי ״המסגרת״. משך שהותם היה קצר ונתון לשיקולי ביטחון בלבד.
בשנים אלו פעלו התנועות הציוניות־חלוציות בשיתוף פעולה מלא ביניהן עם הנהגה מרכזית אחת, מתואמת, ועם זאת, כל תנועה שמרה על ייחודה, על מסריה, על הכשרת הקאדרים שלה ועל ארגון גרעיני עלייה להכשרות בצרפת ובארץ על פי הזרם ההתיישבותי שאליו השתייכו. תנועת בית״ר הפסיקה את פעולתה. ללא שליח היא לא יכלה להשתלב בפעולות של ה״בלט" [בָּלֵטֶ– הוא שם הקוד לפעילותן של תנועות הנוער במרוקו שפעלו במחתרת] שהיה המסגרת הבלתי לגאלית לפעולתן של תנועות הנוער במרוקו.
לעומת תנועות הנוער החלוציות המשיכו התנועות הקהילתיות בפעילותן החינוכית והחברתית כמעט באופן מלא. תנועת הצופים היהודים [F.I.E]שינתה את שמה לתנועת הצופים היהודים המרוקאים [M.I.E] עוד לפני הכרזת העצמאות של מרוקו.
תנועת הדאז׳ אף היא המשיכה בפעילותה, בעיקר הסוציאלית, בקרב היחידות העממיות, והקימה מסגרות חברתיות־חינוכיות נוספות בהנהגת בוגרי וראשי תנועת הצופים היהודים המרוקאים [M.I.E]
תנועת הצופים היהודית צברה ותק. רמתה בתחום הצופיות הייתה גבוהה והיא השפיעה על הפעילות של תנועת הצופים המרוקאית בכלל. לאחר שזכתה מרוקו בעצמאות היא השתתפה, יחד עם תנועות הצופים הערבים, בכנסים ״לאומיים״, כולל כנס גדול במיוחד בנוכחותו של יורש העצר מולאי חסן, אשר כיהן כראש התנועה הצופית המרוקאית. במקביל גויסו על בסיס אישי חלק מראשי התנועה ומפעיליה למשימות של ״המסגרת״, שלא היה להן שום קשר עם הפעילויות של התנועות החלוציות.
בחיבור זה ייבדקו גישתה והתייחסותה של כל תנועה לדת ולמסורת, לעלייה ולהגשמה, תחומים שהיו מוקדי הבחנה והכרעה בין התנועות. יחס התנועות לקהילה, לשלטון הצרפתי, למח׳זן ולסביבה הערבית המרוקאית יאפשר לנו לבחון את מידת הצלחתן כתנועות ועד כמה הצליחו לחדור לרבדים השונים של האוכלוסייה היהודית במרוקו ולהשפיע על כיווני ההגירה ו/או העלייה.
ארגוני נוער ומבוגרים
הגדרת המושג ״תנועת נוער״ לא כוללת ארגונים ומוסדות שפעלו בקרב הקהילה היהודית ובקרב בני הנוער לפני הקמת תנועות הנוער. מסגרות אלו ביטאו בעיקר את הצרכים החדשים של הנוער הלומד. בדרך כלל היו אלה בוגרי בתי ספר ״אליאנס״, שהתחנכו על השפה הצרפתית ועל תרבות צרפת, אולם הם חשו צורך, במקביל לשאיפתם ל״מודרנה״, לשמור על זהותם היהודית ועל ייחודם האתני־לאומי.
ארגונים אלה מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש הזהות היהודית־עברית, כולל לימוד השפה העברית המודרנית והתעניינות בתהליכים שפקדו את העם היהודי בכלל ובארץ־ישראל בפרט. הם פעלו בתחומי הספורט, התרבות, העזרה ההדדית, השלמת השכלה ולימוד מקצוע. הם סייעו אחרי מלחמת העולם השנייה לאלפי צעירים בני 40-16 וסיפקו להם אפשרויות לפרוץ אל מחוץ לקהילה המסורתית ונתנו ביטוי את הזרמים החדשים שפעלו בקרב יהדות מרוקו. הם היו באופן מובהק קרקע הצמיחה לפעולתן של תנועות הנוער. להלן הארגונים הבולטים והחשובים שבהם:
1-ארגון בוגרי בתי ספר ״אליאנס״ – Association des Anciens Elèves de
l’Alliance Israélite Universelle (A.A.E.A.I
ארגון זה הוקם על ידי בוגרי המחזורים הראשונים של תלמידי בית הספר ״אליאנס״. העמותה הראשונה הוקמה בטנג׳יר ב־1893. הארגון חנך את המועדון שלו בקזבלנקה ב־1932 ועודד הקמת עמותות ברוב ערי מרוקו. חבריו פעלו כפדרציה ופתחו מסגרות לפעולות תרבות וחוגי העשרה. כמו כן סייע הארגון בתחום החינוך המשלים בקרב בני הנוער של בתי הספר ונתן חסות לקבוצות צופיות יהודיות בראשית דרכן, לפני שקיבלו אישור מן המנהל הצרפתי לפעולה לגאלית ואוטונומיה.
ארגון זה הצמיח לא מעט אנשים שהשתלבו בהנהגת מוסדות הקהילה, הפדרציה הציונית וארגוני צדקה לסוגיהם. התקיימו בו נוהלי בחירות דמוקרטיים יותר מן הנהוג במוסדות הקהילה, ובכך נוצרו תנאים למוביליות חברתית על בסיס השכלה ברוח התרבות הצרפתית.
ארגון ״שרל נטר״ — ” Association de la Jeunesse Juive “Charles Netter ארגון זה קיבל אישור לגאלי כבר בשנת 1929 על בסיס תקנון שהגיש לפעול לקידום תרבותי, פיזי, רוחני ומוסרי של אנשי הקהילה וצעיריה, תוך כיבוד החוק ונאמנות למדינה. לארגון היו מועדון ומגרשי ספורט מחוץ לכותלי המלאח. הוא מילא תפקיד מכריע בגיבוש החוגים שרצו לשלב ״מודרנה״ עם מסורת וזהות יהודית קהילתית. פעולת ״שרל נטר״ אמנם נבלמה בתקופת וישי, אך מיד עם נחיתת הכוחות האמריקאיים בקזבלנקה בנובמבר 1942 חידשו ראשיה, אלפונסו צבע, דניאל לוי ואחרים את פעילותם בקידום הספורט, על כל ענפיו, בקרב צעירי הקהילה, בהפעלת חוגי העשרה בתחומי התרבות, היהדות, בלימוד הלשון העברית ובמתן הכשרה מקצועית. כמו כן הם שאפו לפעול בקרב ילדי השכבות החלשות גם בתוך המלאה. הארגון נתן חסות לארגונים אחרים שפעלו באותם תחומים ושלא זכו לאישור מטעם המנהל הצרפתי, והבטיח אוטונומיה מנהלית וחינוכית לאותם ארגונים. ״שרל נטר״ הוציא עיתון חודשי Noar בשנים 1945-1952. בין החודשים יולי 1948־אפריל 1949 חלה הפסקה בפרסום העיתון. בירחון זה בא לידי ביטוי הקו הציוני של הארגון, וביקורת חריפה שהוטחה במוסדות הקהילה על אי עשייתם בתחומים: הסוציאלי, החינוך, הדיור והבריאות.
ארגון ״טרומפלדור״
ארגון ״שרל נטר״ עודד צעירים שפעלו בקרבו לצאת גם לפעילות חברתית ציונית בקרב ילדי המלאח על בסיס חינוך עברי, ספורטיווי, לאומי וחלוצי.
קבוצת ״טרומפלדור״ פעלה בסקציה ב׳ של ארגון ״שרל נטר״ בתחומי המלאה של קזבלנקה.39
ארגון ״מגן דוד״
הארגון הוקם עוד בשנת 1920 במטרה להפיץ את השפה העברית ואת התרבות העברית. בראשו עמד ש״ד לוי שכיהן גם כיו״ר הקק״ל במרוקו ועמד בראש המשלחת לוועידת אטלנטיק סיטי ב־1944.
ארגון ״מגן דוד״ הביא להקמת בית הספר העברי למורים(Ecole Normale Hébraïque – .E.N.H) שנוהל על ידי ״אליאנס״ והעמיד מורים צעירים רבים להוראת העברית בבתי הספר ״אליאנס״.
ארגון ״בן־יהודה״
זה ארגון של קבוצת צעירים מיליטנטים וציונים. הם פעלו תחילה במסגרת ארגון ״מגן דוד״, אולם פעילותם הציונית האקטיבית הוציאה אותם מ״מגן דוד״ והם נקלטו כקבוצה אוטונומית ב״שרל נטר״ ופיתחו פעילות ציונית חלוצית. יחד עם ראשי ארגון ״טרומפלדור״ הם נפגשו עם אפרים פרידמן בביקורו במרוקו וסיפקו את הקאדרים הראשונים לארגון העלייה הבלתי לגאלית שלפני קום המדינה שהתנהלה דרך אלג׳יריה. כן הקים הארגון קבוצות להגנה עצמית.
ארגון ״חובבי השפה״
גם ארגון זה רשם לעצמו כמטרה את לימוד השפה העברית ואת הפצתה. הוא ריכז בעיקר צעירים ובני נוער דתיים. בראשו עמדו מנהיגים דתיים, וביניהם דניאל לוי מארגון ״שרל נטר״, שראו עם הזמן בארגון זה את הבסיס לפעולתם של ״ברית חלוצים דתיים״(בח״ד), ״בני עקיבא״, ״המזרחי״, ״הפועל המזרחי״ ונשות ״המזרחי״.
פעולתם הענפה של ארגונים ומסגרות אלה, בנוסף לפעולתה של הפדרציה הציונית במקום, התסיסו את הרחוב היהודי. הם הטיחו לעתים ביקורת והביעו התנגדות למוסדות הקהילה שנתפסו על ידם כפאסיביים וכנכנעים למנהל הצרפתי.
הפעילות הספורטיבית, כולל הגאווה על הצלחת הספורטאים היהודים של ארגון ״שרל נטר״ בענפי הספורט השונים: אגרוף, כדורסל, היאבקות ועוד; הפעילות תרבותית וההעשרה האינטלקטואלית; לימוד השפה העברית המודרנית; הפעלת חוגי לימוד על הציונות, על ״פלשתינה״ ופעילות ממשית לעידוד העלייה, לפני ואחרי קום המדינה, של קבוצות צעירים אלה – כל אלה דחפו חלק מהם להרחיב את היקף ־פעילותם ולכלול בה גם ילדים ובני נוער, ולא רק צעירים בוגרים. הילדים והנערים :כללו במסגרות של תנועת נוער שהיו מותאמות להם, תחילה בתנועות צופיות ולאחר מכן גם בתנועות ציוניות־חלוציות.
נוער בסערה-אריה אזולאי- הצגת הנושא–תנועות הנוער היהודיות במרוקו
עמוד 43
כתיבת תגובה