שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים-כמוהר״ר דָּוִד בֶּן עָטָר

ז. כמוהר״ר דָּוִד בֶּן עָטָר

מזרק טהור

רבי דוד בן עטר(בן רבי שמעון ן׳ עטאר) נולד בשנת תרנ״א 1891 במרקש ונפטר במוגדור והוא רק בן 57. חי חיי סיגוף, ישן מעט ובכל אשמורת הבוקר היה קם להתפלל ולהתייחד עם קונו. כל היום עסק בהוראה. לפני תפילת הבוקר נתן שיעור למשכימים, ולאחר התפילה לימד בישיבה שלו. לאחר שאכל ארוחה צנועה ויחידה בהפסקת צהרים, היה שב להמשיך להרביץ תורה. ר׳ דוד העמיד עשרות תלמידים שנפוצו בכל מרוקו(ואחר כך בישראל) והיו לרבני ערים ולראשי ישיבות. ר' דוד לא הותיר אחריו ספרים או חיבורים כלשהם (מלבד כתב יד המצוי בידי רבי משה הכהן). כאשר נשאל על ידי תלמידיו, מדוע אינו מחבר ספרים? נהג להשיב: ״אני מלמד את התלמידים מה שהם יכתבו אחר כך בספריהם.״ רבי דוד לימד תחילה בעיר ספרו. לאחר מכן עבר למוגדור. בספר ״הליכות שבא״ מאת רבי שמעון אוחיון, (לפנים ראש ישיבת ״כתר תורה״ בקזבלנקה, מרוקו, ובארץ רבה של יפו) מנה המחבר אחדים מתלמידיו של רבי דוד: ״ממבחר תלמידיו ושהיו חברים לי בישיבה ה״ה הרה״ג כמוהר״ר משה ויזגאן, המכהן כעת כרב ראשי בעירנו הנ״ל. הרה״ג שמעון וענונו שליט״א, המכהן כעת בעיר מראכש יע״א. הרה״ג כמוהר״ר דוד עובדיה שליט״א חבר מועצת הרבנות הראשית ירושת״ו. הרה״ג ידידי ועמיתי כמוהר״ר יהושע ממן שליט״א, חבר לשכת הרבנות חדרה (השניים הטובי״ם האחרונים יצקו מים על ידי רבנו זצ״ל) לאחר שעזב עיר צוירא ונתמנה בישיבה הגדולה בעיר ספרו יע״א מש׳ תרצ״ו עד תרצ״ט ועוד הרבה רבנים שאיני יודע מקום כבודם היע״א". אפשר להוסיף לרשימה הזאת את רבי מסעוד אלקבץ מבאר שבע, רבי יצחק הרוש מנתניה ורבי משה מלכא ראב״ד פתח תקוה. על פי מאמר שכתב בנו נסים עטר בכתב העת ״ברית״, גיליון מס׳ 12, נמצא כתוב שהוא למד מדי לילה עם אליהו הנביא.

אנשי מוגדור רחשו לו כבוד גדול וכשהוא נפטר, קברו אותו בתוך חדר שנבנה במיוחד עבורו. משום מה, הכתובת שעל קברו לקונית מאוד. כאשר נשאל בנו רבי נסים על כך, ענה שזאת הייתה דרישתו של הרב המנוח שהיה צנוע מאוד.

חוברת ״ברית – כתב העת של יהודי מרוקו״ מספר 12 הוקדשה לו ברובה. ראו ספרם של אשר כנפו ודוד בן שושן ״חתונה במוגדור״. בהקדמה של הספר שכתב פרופ׳ ח. זערפני, הוא מונה בין מוריו גם את שמו של המנוח.

[1] מזרק טהור: מזר״ק, ראשי תבות ״מזרע קרושים״ – כינוי בשבח המנוח שהיה מלא בתורה. כלי קיבול ששימש לקבלת הדם בעבודת הקורבנות(ראה להלן ראשי תמות וקיצורים בעמוד 700)

שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים-כמוהר״ר דָּוִד בֶּן עָטָר

עמוד 53