אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל


אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

פט

פ׳ תולדות, לרב אחד.רבי יוסף משאש

•אדוני! בהרשימה שהעתקתי לכבודו מלקוטיו, זכורני שכתב משם גדול אחד, בדין ראובן שאמר לשמעון פרעתי לך חובי ביד המשרת שלך, והמשרת מכחיש, דלא מיקרי פרעון, וצריך לפרוע ולשתעי דינא בהדי המשרת, ע״כ. ואתמול בלילה ראיתי בס׳ ליצחק ריח אות ג׳ בחחו״מ דיני גביית חוב סי׳ מ״ז, שכתב משם הפוסקים להפך, דישבע שמעון והמשרת, וראובן יפסיד את חובו, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

צ

פ׳ הנז׳. ש׳ תרס׳׳ט.

למעלת החכם השלם והכולל, החסיד העניו, וכו'וכוי, כמוהר״ר יהושע אדרעי י״ץ.

 אדוני! זכורני מה שהקשה כבודו בשבת שעבר אחר עלות המנחה, בתוך אסיפת חכמים ישצ״ו, דמאחר שאליהו ז״ל היה נגלה לחכמי הגמרא כדאיתא בכמה דוכתי, מפני מה לא פשט להם כל הבעיות שעמדו בתיקו? ולא נשמע שום תרוץ על זה, ועתה ראיתי בס׳ מדבר קדמות להרב חיד״א ז״ל אות א׳ סי׳ ס״א, שהקשה כן משם הראשונים, ותרץ, שלא היה נגלה לאמוראים בכל בחינותיו (ר״ל בכל כחתיו האלהיים), אבל לעתיד יתגלה בכל בחינותיו ויפשוט ויתרץ הכל, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

צא

פ׳ ויצא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק. ידידי, החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן. במבוי המערה, יש עוד ביהכ״נ אחרת פתוחה בדרומה למבוי, ובמזרחה לחצר שבצדה מימין, היא מרובעת, יש בה ב׳ היכלות, אחד במערבה ואחד בדרומה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכד בחברותיה, נקראת עד עתה ע״ש הרה״ג והקדוש כמוהר״ר יוסף בירדוגו זיע״א, בכמוהר״ר יהודה זצ״ל, נתבש״מ ש׳ תרי״ז לפ״ק, כאשר שמעתי, אומרים שהיא עתיקה מאד, מימי אבותיהם הראשונים זיע״א שבאו מגלות ספרד, ושמשה גם ישיבה לת״ת כמה שנים, ועתה היא רק לתפלת שמ״ע, ולחברת תקון חצות בלילות החורף הארוכים, ש״צ ששמשו בה, הרה״ג הנ״ל ובנו הרב כמוהר״ר משה זלה״ה, והרה״ג כמוהר״ר שלמה בירדוגו זלה״ה בכמוהר״ר דניאל זלה״ה, נתבש״מ בניסן תרס״ו לפ״ק, ועתה משרתים בה בניהם ישצ״ו, ועל צבאם אדמו״ר כמוהר״ר חיים בירדוגו ישצ״ו, כשמנים נפש מתפללים בה. יש בה לבדה מנהג אחד תמוה, שבכל יום שמחת תורה עושים השמשים צורת אשד, יפה על הסדינים ומקשטים אותה בבגדי נשים, ומעמידים אותה בראש התיבה, ואומרים שהוא אצלם מנהג קדמון, זכר לתורה שנקראת בשם כלה, ואין מוחה מיראה ממחלת הדמיון לבטל איזה מנהג, אף שהוא אותיות גהנם. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

צב

פ׳ הנז׳. לרב אחד.

אדוני! בחנם כעסת עלי היום בבקר, ולא רציתי להשיב דבר בפני העומדים, שלא אהיה נראה כנוצח ח״ו, וגם שכחתי המקום שבו למדתי אותו הדבר, ועתה בקשתי ומצאתי, והוא במדבר קדמות אות ן׳ סי׳ כ״ג וז״ל: התלמידי חכמים נקראו נשים, כמ״ש ביומא דף ע״א, אליכם אישים אקרא, א״ר ברכיה אלו ת״ח שיושבים ודומין לנשים, ועושים גבורה כאנשים, ופירש״י לנשים, ענותנים ותשושי כח ועושים גבורה כאנשים לכפות יצרם, וכפי״ז אישים פירושו נשים, ומעין דוגמא בש״ס דסנהדרין קאמר, אשה יראת ה׳, זה פלטי בן ליש, ובמדרש אמרו, אשת חיל זה משה, וכיוצא, עכ״ל ע״ש. ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

צג

פ׳ וישלח. שני תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום. קח נא עוד ידידי מן המוכן אצלי, והוא: במבוי המערה, יש עוד ביהכ״נ אחרת, פתחה במזרחה בתוך בית שער של חצר אחת, ארכה יתר הרבה על רחבה, יש בה היכל אחד בצפונה, ותיבה באמצע, פני הש״צ למזרח, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ כהראשונים, נקראת ע״ש החכם כמוה״ר יוסף חלואה זלה״ה, אומרים שהיא עתיקה מימי הרה״ג כמוהר״ר משה חלואה זיע״א, שבא עם מגורשי ספרד הראשונים ז״ל, הש״צ שבה עתה, הוא החכם כמוה״ר חיים חלואה ישצ״ו (הוא תלמידו של אבא מארי זיע״א). וקודם לו היו אבותיו מדור לדור מנהיגיה וחזניה, כשבעים נפש מתפללים בה, אומרים ששמשה ישיבה לת״ת בזמן הקודם, והיום היא רק התפלות שמ״ע, וכמוהר״ח הנז׳ מלמד בה לרבים מדרש רבה ע״ס הפרשיות משבת לשבת, אחר סעודת היום ועד הערב. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

צד

ס' הנז׳.

ידיד החה״ש, כהה״ר יעים מלכא ישצ״ו, שלום, שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ותוכו רצוף אהבה ותשואות חן על מכתבי הקודם, תודה רבה ידידי. ראיתי עוד חדושי תורה שהעתיק לי מאותו הספר, והם: א׳, בפי השבוע, וישלח יעקב וכו., שהקשה, למה שלח יעקב מלאכים לעשו תכף למריבתו עם לבן ו ב/ הלא יצחק היה עדין חי, ועשו אמר יקרבו ימי אבל וכו', והיה ליעקב להמתין עד אבל אביו, ויהיה עשו עמו בבית, ויעשה שלום? ואפשר שיעקב שמע באותו זמן שמועת שקר שמת יצחק, כאשר יקרו לפעמים שמועות כאלה, עכ״ל. ולדעתך התרוץ דחוק. ואני אומר, שנוסיף עוד להקשות, למה כששמע יעקב שעשו בא לקראתו, ויירא מאד ויצר לו, והלא הוא ששלח אליו? ומעיקרא מאי סבר? ועוד למה הוליך עמו נשיו ובניו הטובים ולא חשש שמא יקח אותם? ולכן אפשר לומר, כי יעקב ודאי הגיד ללבן שעשו מבקש להרגו, ובעת נפרד מלבן ע״י מריבה, חשב יעקב, פן ילך לבן להסית את עשו לשלח בו חרון אפו, ולכן רצה הוא להקדים תכף לעשות עמו שלום, ולספר לו רמאות לבן עמו, וזה שאמר, עם לבן גרתי וכוי ויהי לי שור וכו', כלומר כל אותו הזמן הארוך שעבדתי עמו לא שלם לי שכרי כראוי, רק מגמלא אוניה, וכאשר שמע שבא לקראתו עם ת׳ איש, חשב שודאי לבן עם אנשיו כבר נתחברו עם עשו ואנשיו, ולכן המחנה גדול כל כך, ולכן ייירא יעקב וכוי, ולזה הוליך עמו נשיו ובניו, שיעשה לבן בשבילם, ולא ירע לו, ובזה יתורץ הכל לדעתי המעט. ׳ועוד לכשאפנה אודיעך דעתי על שאר החדושים בעה״ו, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

סימן צה כרך א'

סימן וישב, שנת תרס"ט.

ידיד החכם החשוב כמוהר"ש הלוי ישצ"ו, שלום, שלום.

קח נא עוד מהמזומן אצלי, והוא, בסוף מבוי המערה, יש מבוי קטן וצר משמאל, שממנו נכנסים למבוי גדול, הנקרא אטו"ב ( אבנים בעברית ) על שם גלי אבנים שיש בו מכמה בתים וחצרות שנפלו מזוקן.

בקרן זווית המבוי הזה הסמוכה למבוי הקטן הנזכר, יש בית כנסת כמין גם גדולה, היא עמוקה ויורדים לה בשני מעלות, פתחה במערבה, ההיכל במזרח, התיבה באמצע, פני שליח הציבור לצפון, יש בה כוסות וספסלים כחברותיה, כמאה אנשים מתפללים בה, היא נקראת על שם הצדיר הידוע כנוהר"ר דוד בוסידאן זיע"א.

הוא היה מנהיג בני כפר אחד מכפרי מדבר סחר"א, הנקרא בשם תמלילת, ובשנת תק"ן – 1790, שללו אותם הברברים וגרשו אותם, ובא עם כל בני קהלו למקנאס, ומקום בית הכנסת היה תל עפר מבית הכנסת עתיקה מאוד שנפלה מזוקן.

והיה המקום של הרב הגאון כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והצדיק עם בני קהלו קנו אותו ממנו, ובנו אותו בית הכנסת, ונקראת על שם. כל זה שמעתי מרב אחד זקן כמוהר"ר דודו בירדוגו ישצ"ו, וזרע הצדיק הנזכר, הם שהיו שליחי ציבור ומנהיגים עד היום.

ועמהם ובראשם החכם הגדול כמוהר"ר יהושע טולידאנו ישצ"ו, בן כמוהר"ר שלמה זלה"ה, שגם לו יש חלק בה, שהוציאה לו אשתו בנדונייתה, שהיא מזרעו של שם הצדיק הנ"ל זיע"א, ונפל לו אותו החלק ירושה מאביה, היא שימשה ישיבה לתלמוד תודה, לצדיק הנ"ל ולזרעו, ועתה היא רק לפילות שחרית, מנחה וערבית ושלום

הצעיר אני היו"ם ס"ט

צו

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום, שלום.

עתה באתי, לגלות דעתי, על שאר החדושים ששלח לי במכתבו הקודם, והם: א' בפי השבוע, ע״פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שהקשה, למה הוצרך להודיענו בארץ כנען? ואפשר, מפני שבפרשה דלעיל הודיענו שבחר עשו ארץ שעיר, הודיענו כאן שיעקב בחר בארץ כנען, עכ״ל. והנה ראיתי שכן פי׳ הראב״ע והרמב״ן ז״ל ע״ש, ולדעתי המעט גר׳ לומר, שהיא נתינת טעם למה בחר יעקב לישב בארץ מגורי אביו, מפני שהיא בארץ כנען, אבל אם היה אביו דר בארץ אחרת, לא היה דר עמו, רק היה הולך לארץ כנען שבחר בה ה׳, ועתה בצדקתו זכה לתרתי מצות כבוד או״א ומצות ארץ כנען. ובדרך אגב מה שנתחדש לי עתה רמז נכון בנוטריקון בכל הכתוב, כמ״ש רש״י שם ע״פ אלה תולדות יעקב וכוי, ע״ש בסופו, והוא: ובקש יעקב שישב בשלוה יתירה עליו קפץ בלבול כנו, אמר רם (הקב״ה) צדיקים מלבד גדלה וכבוד רב יתיד אשר בו ישבו וינוחו בעדן אלא רוצים צדיקים כבוד נעיפ עודם נעורים דהיינו חיים, ע״כ.

ב.   כתב, פסים, לשון ידים כמו פס ידא, ור״ל כתנת שעבדו בה ידים הרבה, שעשה אורג ומעשה רוקם,

עכ״ל. והוא פירוש נכון, וכבר קדמו הראב״ע ז״ל, ע׳׳ש. ועי׳ רש״י בשם רז״ל, שרמזו בה צרותיו בנוטריקון, פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים, ע״ש. ולדעתי המעט נר׳ עוד לומר שהיא נוטריקון פעלה פבבדז ירידת מצרים, כמ״ש רז״ל במגילה דף ט״ז ע״ב, בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ע״ש.

ג.   על חלומותיו ועל דבריו, הקשה, והלא חלום אחד הוא, שעדין לא חלם השני? ואפשר שספר להם

החלום הרבה פעמים כדרך הנערים, עכ״ל. ולדעתי יש חזוק לדבריו ממ״ש ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה וכד, והנה אנחנו וכוי, הרי שני פעמים אמור. ואפשר עוד לדעתי, שאחיו היו אומרים לו רעיוניו על משכביו סליק ו, שביום חושב שימלוך עליהם, ובלילה חולם מחשבת היום, ולכן כתיב חלומותיו, חלום הלילה, ומחשבת היום שדומה לחלום, ע״כ.

ד.   בפי ויצא, ושבתי בשלום וכו׳ והיה ה׳ לי לאלהים, וקשה, וכי לא יהיה ה׳ לו לאלהים רק עד שישוב

לבית אביו? ואפשר ע״פ מ״ש רז״ל (כתובות דף ק״י ע״א) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה, עכ״ל. גם אני הצעיר פירשתי כן בשנה שעברה, ושוב מצאתי שכן פי׳ הרמב״ן ז״ל, ושמחתי.

ה.         ע״פ ואלה תולדות נח נח, הקשה, למה כפל שמו פעמים? ואפשר להראות חבתו, כמו אברהם, אברהם, וכיוצא בו. עכ׳יל. ואפשר עוד לומר ששמו היה כפול, אחד, ע״ש זה ינחמנו וכוי, ואחד, ע״ש ונח מצא חן וכו', כי חן ונח חד אינון. ועוד אפשר להודיע שהיה גבור, כמ״ש במדר׳ פ׳ צ״ה כל שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור, ע״ש. ובדרך אגב רמזתי בסמיכות אלה תולדות נח וכו׳ ונח מצא חן וכו׳ ע״פ מ״ש רז״ל בסוכה דף מ״ט ע״ב, כל אדם שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, ע״ש. עוד בדרך אגב פירשתי ע״ש ויולד נח וכו', שהקשו המפרשים, והלא כבר נאמר זה בפי בראשית? ועי׳ רמב״ן ז״ל ושאר מפרשים, ולדעתי נראה, שהוא מכלל ספור שבחיו של נח, שהוליד בנים, הפך בני דורו שהיו נותנים כוס עקרות לנשיהם שלא יתעברו ויכחיש יפין,

כמ״ש רש״י ע״פ ויקח לו למך וכו׳, ע״ש. ו. ע״פ וישלח את העורב, הקשה, למה לא אמר לראות הקלו המים כמ״ש ביונה ? ואפשר, שהעורב הבין מאליו שלכך שלחו, והיונה לא הבינה עד שאמר לה בפירוש לראות הקלו המים, עכ״ל. והנה עשה את העורב חכם יותר מהיונה, ואינו אלא טפש, שהרי חשד את נח בבת זוגו, כמ׳׳ש רש״י ע״פ ויצא יצא ושוב, ע״ש, ואין לך טפשות גדולה מזו? ולכן אני אומר, דפי׳ וישלח את העורב, כמו ושלחתה לנפשה, שנח כעס עליו ושלחו מן התיבה, מפני ששמש בתיבה (סנהדרין ק״ח) ואף שגם הכלב וחם שמשו? אפשר שלא ידע מהם, או אפשר שחס עליהם שלא ימותו, אבל העורב יש לו כנסים לעוף ע״פ התיבה, ועוד מפני שהעורב אכזרי על בניו (כתובות מ״ט ע״ב, וברש׳׳י תהלים מזמור קמ״ז ע״פ לבני עורב אשר יקראו, ע״ש) לכן נתאכזר גם הוא עליו, מדה כנגד מדה, זהו הנלע״ד בכל זה. ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

צז

פ׳ מקץ. שני תרש״ט לפ״לו.

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב יש עוד בסופו מימין ביהכ״נ אחרת, פתוחה למבוי בצפונה, עולים לה במעלות, והיא כמין גם וחלק מהגם עולים לו עוד במעלות, יש במערבה עלית קיר, ושני היכלות במזרחה, התיבה בחלק הגם התחתון, פגי הש״ץ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותי׳, נקראת ע״ש החכם כמוה׳׳ר ידידיה הכהן זלה״ה, ירושה מאבותיו הקדמונים ז״ל כאשר שמעתי, ושני זקנים ספרו לי ששמעו מאבותיהם שנפלה מזוקן וחדשוה, וגם עתה זקנה גדולה חופפת עליה. זה רבות בשנים קנה דובה מו״ד הרה״ג כמוהרר״ש משאש זצ״ל, מהחכם כמוהריד״ד הנ״ל, והוא היה ש״צ ומנהיג בה, ואחריו חתנו בעל בתו הרב כמוחר״ר שלמד. ן׳ שטרית ישצ״ו, ועתה עומד ומשמש ומנהיג בה בנו של מו״ד הנז׳ החה״ש כמוה״ד מימון ישצ״ו, כשמונים איש מתפללים בה, שמעתי ששמשה גם ישיבה לת״ת, איזה זמן, ועתה היא רק לתפלות שמ״ע, ובפרט תפלת ערבית מתפללים בה כמה פעמים בזה אחר זר- ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צח

ם׳ ייגש. לרב אחד.

אדוני! בההוא דינא דאתי לקמיה דמר אתמול בערב. בראובן שמכר חצי ביתו לשמעון, ובא המצרן לזכות, ואמר המוכר זה הלוקח נוח לי, וזה המצרן קשה לי, ונסתפק מעכ״ת, וא״ל זילו האידנא ואתו למחר, הנה אתמול בלילה, ראיתי הדבר מפורש בס׳ משפטים ישרים ח״א סי׳ ח״ת, דפסק הר״ב זיע״א, דטענת זה נוח לי וכו׳ טענה שפירתא היא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צט

פ׳ הנז׳.

למעלת צפירת תפארה, הנזר והעטרה, הרה״ג, מעו״מ, אדמו״ר כקש״ת כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ׳׳ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. מר חמי הגמו״ן כה״ר אהרן הכהן ישצ״ו, ומרת חמותי גוהאר, דוב״ש אדוני וביתו. והם מפצירים בו הרבה, אודות האשה רחל, המובלת כתבא דנא, שזה יותר מששה חדשים, שהלך בעלה למדינת הים, לעיר ארבא״ט יע״א, הסמוכה למשכן כבודו, ושמעה, שזרחה עליו שמש ההצלחה, ועובד ומרויח, ומיום שנסע, לא שלח לה מאומה, והיא בערום ובחוסר כל, ובפרט ששמעה, שרצה ליקח אשה אחרת עליה, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה בכל מה דאפשר, עד יצא כנגה צדקה, ומצוה זן תגן על אדוני אלף המגן, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט.

ק

פ׳ ויחי. ש׳ תדפ׳׳ט לפ׳׳גן.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב, יש מבוי אחד לצד שמאל בסופו, המפולש למבוי הרחב, הנקרא מבוי אלעטארי״ן (מוכרי תבלין) המבוי ההוא נקרא ע׳׳ש הרה״ג כמוהר״ד שלום לעזימי זלה״ה, יש בסופו משמאל ביהכ״ג מרובעת, פתחה במזרחה, יש בה שני היכלות, אחד בדרומה, ואחד במערבה, יש בה עלית קיר קטנה בצפונה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותיה, היא נקראת ע״ש הרב הנ״ל, הראני אחד מזרעו, כהה״ר מימון ישצ״ו, פסק אחד בכת״י ידו וחתימת שמו זמנו אדר ת״ץ לפ״ק, ואמר, שמקובל בידם שהיא עתיקה מאד מאבותיהם הראשונים שבאו תחילה מגלות ספרד, והם, וזרעם אחריהם עד היום, בעליה וחזניה, כחמשים־ איש מתפללים בה, ושמשה גם ישיבה לת״ת לאבותיהם בזמן קדמון, ואד היא עתה רק לתפלות שמ״ע, ולמוד משניות בכל לילה לשכני המבוי, יש בה אוצר קטן לספרי דפוס וכתבי יד עתיקים, שאין להם רשות להוציא שום כתב יד משם, אפילו ללמוד בו שם, כי כן מוזהרים מאבותיהם מדור לדור, כך זרעם אומרים, וטרחתי עמהם מאד רק לראות על מה מדברים, ולא הגיחוגי, גם יש בה ס״ת אחד קטן, כתוב על קלף, כתיבה דקה ויפה עד מאד, קורין לו ספר זאבארו, ושאלתי הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, ואמר לי, שנקרא כן ע״ש הסופר הקדמון שכתבו שהיה שמו ר׳ משה זאבארו זצ׳׳ל, ועוד חפש ומצא בכתבים ישנים, והגיד לי, שהרב הסופר הנז׳ היה בעיר פאס, ובא לכאן בשנת ר״מ לפ״ק, והיה כותב סת״מ בקדושה ובטהרה, ואביו היה שמו ר׳ יעקב ז״ל, ע״כ. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

קא

פ׳ הנז׳. שני תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם היקר, נותן טעם כעיקר, כהה״ר יעקב איפרגאן ישצ״ו.

מאד צר לי עליך, כי סימא היתד. באהליך, סבתא בביתא, לשרת ולצוותא, אמך היקרה, אשה יראת ה׳ טהורה, ועתה ציר מות עליה דאה, ויקח את לאה.

 האל ירחם נשמתה,

 וישים כבוד מנוחתה,

 ועולם שכלו טוב אותה ינחל,

עם שרה ורבקה ולאה ורחל,

 ועליכם תשא תפלה,

 לפני נורא עלילה,

 להצילכם מכל תלאה,

וישמע אלהים אל לאה.

 בעל הנחמות ינחמכם, ויגן עליכם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, אמן, אנכי מנחמכם.

אחיכם היו״ם ס״ט

קב

פ׳ שמות.

ידידי החה״ש כמה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא ידידי עתה דברי ימי ביהכ״ג האחרונה, היא במבוי אלעטארי״ן, לשמאל הנכנס למבוי, היא כמין גם, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, החיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכר כחברותיה, היא נקראת ע״ש ר׳ אברהם בירדוגו ז״ל, ואיני יודע מי הוא, אם בנו של הרה״ג כמוהר״ר רפאל זיע״א, או הראשון אבי זזמשפחה, אביו של הרה״ק המשבי״ר זיע״א, כמ״ש בהקדמת ספרו ראש משבי״ר, ע״ש, או אחר, ושוב נקראת ע״ש החה״ש כמה״ד ימין ן׳ זאזון ז״ל, כאשר שמעתי מפי הזקנים, ועתה יש קורים אותה ע״ש הגביר הנכבד, כהה״ר יעקב אוחנא ז״ל, ויש הרבה קורין אותה ע״ש החכם כמוהר״ר יוסף אלקובי ישצ״ו (הוא תלמידו של אבא מארי זיע״א) כי הוא ש״צ ומרביץ בה תורה, היא עתה של בני כהרי״ע אוחנא הגז׳. שמשו בה ש״צ הרבה ממשפחות שונות כאשר שמעתי, והם: ר׳ ימין ן׳ זאזון ז״ל, ר׳ מסעוד בנו ז״ל, ר׳ שמואל בנו ישצ״ו, ר׳ יעקב אדהאן ז״ל, ר׳ חיים בנו ישצ״ו, ר׳ מרדכי אחיו הי״ו, ר׳ מרדכי אדהאן ישצ״ו בכמהרי״ו ז״ל, ר׳ דוד אבן צור ז״ל בכמוהר״ר רפאל זלה״ה, ר׳ דוד אלקובי זלה״ה, ר׳ יוסף בנו הנז׳, ר׳ יהושע בנו ישצ״ו, כן סדרם לי זקן אחד. כחמשים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, ועתה היא מקום תורה לכמוהרי״ו אלקובי הנ״ל ישצ״ו, ולתלמידיו ביום ובלילה, ובשבתות דורש שם ברבים מדרש רבה ע״ס הפרשיות, ובכל חדש אלול עד עיוה״כ, הוא קם ומקים אחדים בכל לילה באשמורת, לומר שם סליחות ותחנונים, זהו מה שהשיגה ידי להודיע לכבודו על תשעה עשר בתי כנסיות שבעיר, ואם צריך עוד לאיזה הודעות, יודיעני, ואמלא רצונו בעה׳יו, כאשר תשיג ידי, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קג

פ׳ פא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום, שלום.

קבלתי מכתבך, וגדל צערך על מצבך, כי גמרת להרב מה שהיה צריך לו להעתיק, ואין לך עוד מה לעבוד, ומוכרח לנסוע לעיר רבא״ט אצל דודך, לראות במה להתפרנס, וכוי, וכו', ידידי אל תתיאש מן הרחמים, הרבה פתחים למקום, וממקום אחר ישלח שלומך. ראיתי את שמחתך על מכתבי הקודם, ודבריך כי נעמו, חודה רבה ידידי. עוד ראיתי את גליון החדושים שהעתקת לי, ואמרת. כי הם האחרונים, לא תוכל עוד להעתיק, כי נגמר העסק ונלקח הספר ממך, אין דבר ידידי, התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, בכל עתות הפנאי תוכל לכתוב לי, כי סופר מהיר אתה בפ״י, וה׳ יהיה בעזרך, וימלא לטוב משאלותיך, אמן. ומה שנר׳ לע״ד על אותם החדושים, לא אוכל להודיעך עתה, כי לא התבוננתי בהם היטב מקוצר הפנאי, ובמכתב אחר אודיעך בעה״ו, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים חלק ב'

תשעח

ניסן. לעוב״י פאס יע״א.

אחי נועם, רב שלם ומוכלל וכו׳ וכו', כקש״ת כמוהר״ר אי״ש צדיק הצרפתי, יחיה חיים ארוכים, מלאים כל טוב סלה, אמן. שלום רב, וישע יקרב, לכבודו, ולכל הסובבים הודו, העי״א.

מכתבו היקר לי מכל, הגיעני שלשם, בו בקש כבודו להודיעו אם אמת הדבר אשר שמע, כי מדי שנה בשנה בא מצרפת לפה, אורז כשר לפסח ע״פ תעודת הרבנים, ואם כן הוא, אשלח לכבודו ליטרא או שתים. דע אחי, כי שמועה זו, בשקר יסודה, ולא נעלם מכת״ר שכל מין אורז, הוא היתר גמור, ולית דחש לדברי ר׳ יוחנן בן נורי בהא, שאמר, אורז מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת, כמ״ש בפסחים דף ל״ה ע״א, ובדף קי״ד ע״ב, מאי ב׳ תבשילין, א״ר הונא סילקא וארוזא, רבא הוה מהדר אסילקא וארוזא, וכר וכו׳, ע״ש. וכן איפסקא הלכתא, כמ״ש בריש סי׳ תנ״ג, ע״ש. וטעם האשכנזים הנמנעים ממנו, מפני שעושי׳ ממנו מעשה קדרה, ואתו לאחלופי למיעבד מעשה קדרה מה׳ מיני דגן, ולכן גזרו הא אטו הא, ועוד מפני שלפעמים נמצאים בו גרעיני דגן, לכן חששו שמא לא ידקדקו לבררם ממנו, וכן הוא טעמם בקטניות, כמ״ש בשו״ג שם בסי׳ תנ״ג, ע״ש. ובערי המערב לא חששו לכל זה, שהרי הם אוכלים כל מין קטנית דשייך ביהו ג״כ הני טעמי, ואך נמנעים מהאורז, שאומרים שמסירים קליפתו ברחיים שטוחנים בהם חטים, ומתערב עם האורז קמח הנשאר ברחיים, וטעם זה היה להם מחסרון ידיעה, כי אכן נודע הדבר ידיעה נאמנה, שיש מכונות מיוחדות להסרת קליפת האורז, וגם פד. היו נמנעים ממנו מטעמא אחרינא, שמא בא בספינה עם שקים של קמח, ונתערב בו מאבק הקמח הנכנס מנקבי הארג, והבקיאים שוחקים על טעם זה, כי אין שום ספינה שמערבת סחורה עם סחורה, רק כל מין לבדו דר במקום מיוחד, ומה גם, שעתה, אין בא מערי אירופא שום מין קמח, כי כל עיר יש בה מכונות הטוחנים ומספקים קמח לכל בני העיר די והוחר, ומעתה בטלי ליהו כל הטעמים, והרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו, ושמעתי שבערי תונ״ס, וקוצמטינ״א, ובערי אלג׳יר וסביבותיה אוכלים אותו בפסח, ואך פה תלמסאן אין מצויה אכילתו אף בשאר ימות השנה, ואף דייסא אין עושין ממנו בשבת כמו שעושים בני המערב, רק פה עושים הטמנה מאפונין, או משעועית, שקורין בערבי לוביי״א, זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה בזה, מקוצר הפנאי, בי בפרק ערבי פסחים אגן עומדים, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

חטי דפסחא


קד

פ׳ בשלח.

ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום, שלום.

שלשם הגיעני מכתבו הבהיר, כלו מלא חנא וחסדא על מכתבי הקודם, תודה רבה. ועתה הוספת לשאול ליישב לך המאמר (בחולין פ״ט) דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין, עכ״ל. וקשיא לך מה מצוה יש באמירת אם מחוט וכוי, הלא הנר׳ מהכתוב שאמד כן, כדי שלא יתגאה עליו מלך סדום לאמר אנכי העשרתי את אברם?

דע ידידי, כי חפשתי בכל המפרשים שיש תחת ידי, ולא מצאתי מי שנתעורר בזה, זולת רש״י ז״ל, שכתב שם, שלא רצה ליהנות מן הגזל ע״ש, ועני אני לא ידעתי מה גזל שייך בזה, מאחד שהסדומיים ודאי נתיאשו, וארבעה מלכים הם הגזלנים, ואברהם לקח מהם הרכוש בחרבו ובקשתו בעזרת ה׳? ולדעתי המעט נרי, במה שצריך תחלה לדעת, מה הפסד יש לאברהם, אם יאמר מלך סדום אנכי העשרתי וכו'? ואפשר לומר, ע״פ מ׳׳ש בס׳ לחם רב דרושי׳ עה״ת בפי חיי שרה, ע״פ, וה׳ ברך את אברהם בכל, וז״ל, כי מזלו הי הגרוע. ביותר, ואך בשביל דביקותו בה׳, וה׳ ברך את אברהם, ולא מחמת המזל, ולכן היו הרבה גרים מתדבקין בו, ומתוך שלא לשמה וכו', עכל״ה, ע״ש שהאריך, וכתב עוד מזה בריש פ׳ לך לך, ע״פ ואעשך וכו׳, ע״ש. ועל פי זה נוכל לומר, שמלך סדום ברמאותו רצה לבטל דבר זה מאברהם, ולכן אמר לו, והרכוש קח לך, ובזה יוציא קול, כי הוא העשיר את אברהם, ולא מסבת דביקותו בעבודת ה׳, ואז לא יתוספו עליו גרים ותתמעט עבודת ה׳ חלילה, ואברהם אע״ה הבין מחשבתו הרעה, ומחל בהון עתק בשביל כבוד ה׳ ועבודתו, ולכן הקב״ה שלם שכרו שזכו בניו לשתי מצות גדולות, שהמקיימם כאלו מקבל פני שכינה בכל יום, והאומות יראים מהם, כמ״ש שם בגמרא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס׳׳ט

קה

פ׳ הנז׳. תרפ״ט.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא ידידי מה שנר׳ לע״ד, באותם חדושי תורה שכתבת לי, והם:

א.   בפ' מקץ, ע״פ, ועל השנות החלום וכו', כי נכון וכו׳ וממהר וכו', וקשה, שהן אמת שהכפל מורה

כי נכון הדבר, אבל וממהר מנ״ל? ואפשר כדרך בני אדם הכופל צוואתו לעבדו מורה על צורך הדבר מהר. ואך צריך להבין, באמרו, ועל השנות החלום, הוא פעמים, ומה ת״ל פעמים? אפשר, כדי שלא נפרש השגות לשון שנוי ותמורה, שהם הפרות והשבולים, עכ״ל. ולדעתי המעט נר׳, דשיעור הכתוב כך הוא, ועל השנות החלום, כי נכון הדבר, ופעמים, כי ממהר וכר, ור׳׳ל, הכפל מורה כי נכון וכר, ופעמים, שנחלק לשתי חלומות ונתעורר ביניהם, להורות כי ממהר וכו׳, ולכן עוררוהו לבקש תקון תכף, כי ההתעוררות מורה על מהירות הענין. ע״ כ.

ב.   ע״פ ועתה ירא פרעה, קשה, מי שמו ליועץ, הלא גמר הפתרון ילך לו? ושמעתי דלהודיע את

עצמו כיוון, שהוא חכם גם בהנהגת המדינה, ע״ד אמרם שרי ליה לצמ״ר לאודועי נפשיה באתרא דלא מודעין ליה, עכ״ל. ובכתבי יד אבא מארי ז״ל מצאתי, שפירש, דמ״ש ועתה ירא פרעה, נוכל לומר שאינם דברי יוסף, רק דברי היועץ הגדול של פרעה, שאחר שגמר יוסף הפתרון, ונתקבל על לבם, אמר היועץ, ועתה שנפתר החלום על נכון, ירא פרעה וכוי, ויקבוץ וכו׳, ויאמר פרעה אל עבדיו וכו׳, ואח״כ ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע וכו׳ וכר. ע״כ.

ג.   ע״פ ולא יודע השבע בארץ וכד, וקשה, והלא כבר נאמר ונשכח כל השבע, ומה ת״ל ולא יודע

השבע? ואפשר, כי יש שכחה שנזכרת אחר זמן, לכן תיב ולא יודע השבע וכו׳ שלא יהיה לו שום זכרה, עכ״ל. ולדעתי המעט נראה, שפי׳ ונשכח, דהיינו שבימי הרעב ישכחו השבע, ופי׳ ולא יודע וכי שאף בימי השבע עצמם, לא יודע שיש שבע בארץ כי יהיה דוחק ולחץ גדול על התבואה לקנות.לאצור לימי הרעב, וזה שאמר מפגי הרעב ההוא שיהיה אחרי כן וכו׳, ע״כ. זהו מה שהשיגה ידי עתה, ועוד אתבונן בשאר, ואודיעך דעתי בע״ה, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

שיר חדש לחג העצמאות

לנגון אשירה נא, שבח האי תנא, סתם משנה. הוא רבי מאיר

בא סימן, אני יוסף משאש חזק:

אתן הודאות , ללובש גאות.

עשה פלאות , בחג עצמאות.

נגה אור נעלם , על ראש עם עולם.

 הרימו דגלם , בכל מבואות.

יקר מאד בא , אחרי כבה.

 נר ת״ר רבבה , בכל פראות.

יום הקץ השלים , שעבוד אנגלים.

יצאו גאולים , נפשות נכאות.

ובצאת הגאים , שסו ערביאים.

 אומות פראים , מכל הפאות.

סמכו ידיהם , בכלי זייניהם.

 ובעצותיהם , שנאה מלאות.

פראים באו , כנשר דאו.

ארבו נחבאו , לדם צמאות.

מושיע ורב , ריבנו הוא רב.

 הכה ערב רב , מכות מופלאות.

שם כח ואל , בצבא ישראל.

 הפעם הואל , גדלו להראות.

אויבים נפלו , וגם נשללו.

ישראל עלו , מעלות נשאות.

שנת תשי״חה , גדלה השמחה.

גבורה נחה , על עם נבואות.

חמשה אייר , יהיה מצוייר.

תושב ותייר , ירבו הודאות.

זכרו נפשות , הקדושות.

יהיו נדרשות , לדורות לאות.

קדש עמך , בנה אולמך.

 יתברך שמך , בכל פיות.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קו

פ׳ יתרו. תרפ״ט.

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ותוכו רצוף עשרה צ׳ורוס, תודה רבה ידידי, לך תהיה צדקה, אמרת לעשות רצון צדיק הרה״ג כמוהר״ר וידל הצרפתי ישצ״ו, להודיעך עוד שמות כל המבואות והחצרות שיש בעיר, ואח״ך תודיעני מה שצריך להודיעך עוד, ואתה עתה נוסע לטאנכי״ר אודות מסחרך, ושוב תשוב בשלום, אחר ימים אחדים, ותודיעני, טוב הדבר ידידי, מחר אתחיל עבודתי בעה״ו, ואשר הקפדת על אשר הודעתי לאחרים מזאת העבודה, ורצו להשיג גבולי, וכתבו ושלחו להרב הנז׳ לתת על שכמם זאת העבודה, וכעס עליהם ולא השיבם דבר, דע ידידי, כי מעולם לא הגדתי לשום אדם, ובמסתרים אני עובד, ופלא בעיני איך נודע הדבר, ואם עוף השמים הוליך את הקול וכו, אפשר, וסוף דבר, יהיה מה, התשובה פשוטה, כל הקודם זכה, ועכ״ו אסתיר עוד מעשי, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

קז

פ׳ הנז׳. לרב אחד. שנ' תרפ״ט לפ״ק.

אדוני! היום ראיתי בגליון תהלים של כבודו, שכתב בעצם ידו על מזמור ס׳׳ו, וז״ל: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, נר׳ לע״ד לפרש, ע״פ מ״ש רז״ל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, וז״ש אם ראיתי בלבי דהיינו חשבתי בלבי, לא ישמע הי, לא יקבל ה׳ לאחשוביה כמעשה, כן נ״ל. עכ״ל כבודו, וימחול נא אדוני, כי נעלם מעיני קדשו, כי זה הוא לשון הגמרא בקדושין דף מ׳ ע״א, וז״ל: מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, עכ״ל ע״ש. וכן פי׳ שם המצודות: ע״ש, ושלום.

אני היר׳ם ס״ט

קח

פ׳ משפטים.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום, קח נא ידידי, מה שהשיגה ידי, והנני מתחיל משער האלמללא״ח (כך נקרא מקום משכן היהודים בכללותו), הפתח הוא בנוי בנין חזק בכפה כמין קשת, ולו דלתיים ובריח חזקים מאד, והוא עומד לצד מערב, ובצדו מימין לפנים יש עוד פתח כמוהו בכפתו ושעריו ובריחיו, שהיה מבוא לרחוב גדול שהיה מלא חנויות ורפתים ובתי תבן ופחמין ועצים, ובתים ועליות לדירה, ושם היו מוכרים בשר ודגים וכל מין ירק, וזה מעט בשנים שנפל הכל מזוקן ונעשה תל עפר, ועתה הוא סגור לא יפתח. ובצדו, יש בית הסוהר קטן, שם הרבנים אוסרים את החוטאים נגד הדת ע״פ הממשלה, אשר הפקידה שם ישמעאלי אחד ממשרתיה, להיות יושב שועד שם כל היום וכל הלילה בכלי זיינו, ויש עוד שנים אחרים, כל ,אחד משמר שבוע, ויש להם צו מהמושל, לקיים דברי הרבנים, לאסור ולהתיר, וסמוך לו שש חנויות של מוכרי תבלין וקופת הרוכלים, וסמוך להם מבוי קטן נקרא בשם מבוי העניים, כי יש בסופו חצר גדולה, דרים בה הרבה עניים, וגם כל עובר אוחר עני מתאכסן שם בשני בתים מיוחדים מהקהל לכך, ומביאים להם מהקופה ארוחתם בבקר ובערב, יש בו שלוש חצרות עוד מצד ימין, נקראים בשם ״חצר צאייג״ ״חצר בנימין״ ״חצר בן ידיר״, שמות משפחות שהיו דרים בהם מקדם. יש בו עוד משמאל, ביתהבד לשעוה של דבורים, ותולמ״ד.

סמוך לו יש ד׳ חנויות מוכרי דגים ופירות, וסמוך להם מבוי גדול, נקרא בשם מבוי לברגא [מגדל בעברית], ע״ש מגדל גדול שיש בסופו שהיה עשוי לשמירת העיר בשנים קדמוניות. יש בו הרבה חצרות מימין ומשמאל, ואלה שמותם: א׳, חצר אדהאבי״ן [צורפי זהב בעברית], שם היו דרים מקדם. ב׳, חצר בן ארפפאס. ג׳, חצר אברהם עטייא. ר׳, חצר בן עמראן ה׳, חצר חיים מאמאן. ר, חצר היתום. ז׳, חצר ברוך טולידאנו. ח׳, חצר עטייא, ט׳, חצר לוי קאבאליר. יו״ד, חצר אולברנוסייא. י״א, חצר מכלוף אדרעי. י״ב, פאריינטי. י״ג, חצר רבי שלמה מחפוזא ז״ל. י״ד, חצר וואעיש. ט״ו, חצר ד׳ עזוז ז״ל. ט״ז, חצר רבי מוסי ז״ל. י״ז, חצר לגראבלי. י״ח, חצר עייסא. י״ט, חצר ר׳ משה ן׳ וואעיש ז״ל. ך, חצר מימונא. כ״א, חצר ביטון. כ״ב, חצר ששון. כ״ג, חצר אסתר סמחון. כ״ד, חצר מוסי. כ״ה, חצר אסתר לגולא. כ״ו, חצר לוי, כ״ז, חצר צאייג. כ״ח, חצר לכוואהנא [הכהנים]. כ״ט, חצר ביהכ״נ הקטנה. ל׳, חצר רפאל טולידאנו.

ל״א, חצר ר׳ ראובן טולידאנו ז״ל.

סמוך לו יש שורה של חנויות, מוכרי פירות, ירקות, קצבים, ספרים, וסמוך להם מבוי מקוד. טהרה. יש בו אלו החצרות: א' חצר יצחק שישו. ב׳, חצר אסקאייא. ג' חצר מזור. ד, חצר בן סמחון. ה: חצר אלמעדא. ו׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ז׳, חצר ר׳ חיים משאש זצ״ל. ח׳, חצר דוד עאטייא. ט׳, חצר משד. עטאר. יו״ד, חצר ראובן אסבאג. י״א, חצר ר׳ שלמה בן הרוש ז״ל. י״ב, חצר ר׳ אברהם הלחמי ז״ל. י׳׳ג, חצר ימין ן׳ שטרית. י״ד, חצר ר׳ רפאל בירדוגוזצ׳יל. ט״ו, חצר ר׳ אבא בירדוגו ז״ל.

 סמוך לו יש ב׳ חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם, מבוי החכם, ונכחו מבוי קטן מפולש נקרא מבוי אלבראזין [רצענים בעברית]. יש בהם אלו החצרות: א' חצר ר׳ יעקב בירדוגו זצ״ל. בי, חצר אברהם אוחנא. ג׳, חצר החכם. ר׳, חצר ר׳ אלישע נחמני. הי, חצר שלמה ן׳ שטרית. וי, חצר מימון ן׳ הרוש. ז׳, חצר אליהו ן׳ שטרית. ח' חצר יוסף ן׳ שטרית. ט׳, חצר יעקב ך הרוס. יו״ד, חצר רבי רפאל טולידאנו ז״ל. י״א, חצר אברהם ן׳ אשיך. י״ב, חצר יוסף ן׳ אשיר. י״ג, חצר מרדכי אטובי. י״ד, חצר ר׳ מאיר בירדוגו ז״ל. ט״ו, חצר יהודה אזוגי. ט״ז, חצר שלמה עטייא.

סמוך לו, חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם מבוי לגנדור, ובכללו החצרות שבמבוי הרחב, הנקרא מבוי בתי כנסיות, ואלו הם: א׳, חצר מנחם ן׳ עבו. בי, חצר משה ן׳ לחסין. ג' חצר חיים בוטבול. ד' חצר יהודה עמאר. ה׳, חצר ר׳ שלמה ן׳ הרוש ז״ל. ו' חצר מימון עמאר. ז׳, חצר ר׳ מתתיה בירדוגו ז״ל, ח׳, חצר מרדכי עמאר. טי, חצר ר׳ יוסף לוי. י׳, חצר סאמנא. י״א, חצר שלמה בווידיר. י״ב, חצר ר׳ שמואל טולידאנו ישצ״ו. י״ג, חצר ר׳ אברהם עמאר ז״ל. י״ד, חצר ר׳ שמואל עמאר ז״ל. ט״ו, חצר ר׳ אברהם טולידאנו ז״ל. ט״ז, חצר יהודה בווידיר. י״ז, חצר אסולין. י״ח, חצר ן׳ עמימיר. י״ט, חצר ן׳ סמחון. ך' חצר מכלוף עטייא. כ״א, חצר אלבאז. כ״ב, חצר ן׳ באגא. כ״ג, חצר אלכפפארי. כ״ד, חצר ן׳ סעדון. כ״ה, חצר ן׳ זיתון. כ״ו, חצר פחימאת. כ״ז, חצר אסריקי. כ״ח, חצר אלמסעאלי. כ״ט, חצר ן׳ שלוש. ל׳, חצר ן׳ אגריר. ל״א, חצר יחייא אודאי. ל״ב, חצר עמאר. ל״ג, חצר פינטו. ל״ד, חצר ן׳ חפי. הרבה מהם חרבות.

סמוך לו, הרבה חנויות מוכרי קמח וקצבים, וסמוך להם מבוי בן עטאר ז״ל. ואלה שמות החצרות שיש בו: א' חצר חביב דאנינו. ב׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ג' חצר מרדכי לובאטון. ד' חצר אלעזר אטובי. ה׳, חצר ר׳ חיים טולידאנו ז׳יל. וי, חצר שמואל הלוי. ז' חצר ר׳ אברהם עמאד ישצ״ו. חי, חצר ן׳ אודיז. ט׳, חצר ן׳ עאטייא. יו״ד, חצר אלפילאלי. י״א, חצר ן׳ עמאר. י״ב, חצר ר׳ שלום משאש זצ״ל.

 סמוך לו מבוי המערה, בכלל מבוי אלמטאמר [מגורות חטים בעברית], ויש קורים לו מבוי ר׳ אלישע ז״ל, לא ידעתי מי הוא. ואלה שמות החצרות שבהם: א׳, חצר ר׳ יעקב ן׳ סמחון ז״ל. ב' חצר יצחק וואקראט. ג׳, חצר אברהם בוטבול. ד׳, חצר ר׳ יעקב אדהאן ז״ל. ה', ן׳ הרוש. ו', חצר ר׳ אברהם חסין ז״ל. ז׳, חצר ן׳ עזרא. ח׳, חצר שמואל בירדוגו, ט׳, חצר ר יוסף כהן ז״ל. יו״ד, חצר למטאמר. י״א, חצר וואענונו. י״ב, חצר אדאלייא. י״ג, חצר לפראן, י״ד, חצר קשיש. ט״ו, חצר ן׳ שטרית. י״ד, חצר דוד״ טולידאנו. ט״ו, חצר אלעזר ן׳ הדוש. ט״ז, חצר ר׳ יוסף בירדוגו זצ״ל. י״ז, חצר ר׳ יוסף חלואה ז״ל. י״ח, חצר אבן צור. י״ט, חצר ר׳ דוד חלואה. ך, חצר יוסף בודוך. כ״א, חצר בן ארבאייבי. כ״ב, חצר שמחה אלכחאלא. כ״ג, חצר יהודה אלחפאף. כ״ד, חצר ן׳ זיתון. כ״ה, חצר ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל. זהו מחצית העיר לארכה, לימין הנכנס לעיר, במכתב אחר אפנה על שמאל בע״ה, ושלום.

היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

רבי יוסף משאש

קט

ידידיי החה״ש, כהה״ר יעיס מלבא, ישצ"ו שלום שלום.

בזה השבוע התבוננתי בשאר החדושים, ואודיעך דעתי בהם. א' סו״ף מקץ ע״פ גם עתה כדבריכם וכו', כתב וז״ל: וקשה, והלא אינו כדבריהם, שהם אמרו ומת, והוא אמר יהיה לי עבד? ושמעתי, שר״ל גם עתה נגדיל עמכם חסד, וכדבריכם אשר אמרתם על עצמכם, וגם אנחנו נהיה לעבדים, כן נעשה לאשר נמצא הגביע בידו, ואתם תהיו נקיים, ונכון, עכ״ל. דע ידידי, כי פי׳ זה, פי׳ אותו רשב״ם ז״ל ע״ש, ולדעתי המעט נר׳ עוד לפרש בדרך חורפא ע״פ מה שספר לי החכם כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו, שיש משפט, באיזה ממלכות, שהמתחייב מיתה, והוא איש חשוב, מוסרים אותו להיות עבד לעבד אחר, וקלון זה במקום מיתה עומד אצלם, ע״כ.

וא״כ נוכל לומר, שהשבטים נסתפקו אם מנהג זה נוהג במצרים, ולכן דברו לצדדין עם עבד יוסף, ואמרו לו, אשר ימצא אתו, או יהיה מעבדיך, אם יש לכם מנהג זה, או ומת, .וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים, דהיינו ליוסף, והשיב העבד, גם עתה נעשה עמכם חסד, וכדבריכם הראשונים כן הוא, דהיינו האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, לי דייקא, דהיינו עבד לעבד, ואתם תהיו נקיים, וזהו החסד, ויוסף הוסיף עוד להתחסד, ואמר, האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, לי דייקא, ולא לעבדי, ואתם עלו לשלום וכוי. ע״כ.

ב.         כתב וז״ל, ויגש אליו יהודה ויאמר ב״י אדוני, ב׳ במסרה, הכא, ואידך, כי בי ירבו ימיך, כי

יהודה אמר ליוסף, ישב נא עבדך תחת הנער עבד וכו', כי אנכי גבור, ואלחם מלחמותיו, ולא תפול ביד אויב, ורק ירבו ימיך, עכ״ל. והנה מעולם לא שמעתי ולא ראיתי מסורה כזו, כי אלף אלפי ב״י איכא בתנ״ך, ואי אפשר לאגדם כאחד, ומ״מ היא פרפרת, ואפשר עוד לפרש בה, ע״פ מ״ש במדרש, שאמר יהודה ליוסף, אם ירצה לחיות יקח אותו תחת הנער, ואם לאו ישלוף חרבו ויהרגהו, וזה שאמר בי אדוני תקיים העבדות, כי בי ירבו ימיך. ע״כ.

ג.          ע״פ העוד אבי חי, כתב וז״ל, וקשה והלא כבר שאלם השלום אביכם וכוי, והשיבו, עודנו חי?

ואפשר דתמוהי מתמה, העודנו חי ולא מת מצער פרידתי, עכ״ל. פי׳ זה נמצא בספורנו שם, ע״ש. ועוד אפשר לו׳ דפי׳ חי בריא, דהיינו העודנו בריא וחזק כמו שהנחתיו, כמו עד חיותם (יהושע ה'). !שוב ראיתי שכן פי׳ אבא מארי זיע״א בגליון החומש, ושמחתי].

ד. כי כמוך כפרעה, כתב וז״ל, אין כי נתינת טעם, אלא כמו אשר, כלו׳ אשר אתה חשוב בעיני כפרעה, עכ״ל. והוא פי׳ רש״י ז״ל, ע״ש. ואפשר עוד שהוא נתינת טעם, כי אפשר שפרעה היה אוהב את העברים מימי אברהם, שראה שה׳ עמהם, ולכן אמר

יהודה, הטעם שנגשתי לדבר עמך בלי מורא, מפני שוודאי כמוך כפרעה אוהב את העברים.

ה. ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי, ויגשו, כתב וז"ל,  והלא לפניו היו עמלדים? ואפש־ שנסיגו אחור מפני הבושה, עכ־ל. והוא פי׳ רש״י ז״ל ע״ ש. ואפשר עוד, כי יוסף אמר הוציאו כל איש מעלי, וחשבו עבדיו שגם על יהודה ואחיו אמר. והתחילו להוציאם, עד שאמר להם חוץ מאלו, ואז רפו מהם, ונשארו עומדים במקום שרפו מהם, והתחיל לדבר עמהם העוד אבי חי וכו', וכאשר רצה לדבר עמהם מענין המכירה, אמר גשו נא אלי, כי רצה לדבר בלחש, כדי שלא ישמע אדם, רק הם לבדם, ולא יודע הדבר כי בוגדים באחוה הם ח״ו, ע״כ.

ו.          וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, כתב וז״ל, לשום

לכם שארית בארץ, זכרון בארץ, שלא יכלה זרעם מהרעב, ולהחיות לכם בריוח, עכ״ל. ואפשר עוד, כי יוסף היה יודע שעתידים המצרים וגם יושבי כנען למכור אדמתם מפני הרעב, ולכן אמר לאחיו לשום לכם שארית בארץ ממש, שהבתים והאדמה שיש להם בארץ כנען ישארו שלהם, ולהחיות לכם, ותשארו אתם ואדמתכם וכספכם לפליטה גדולה.

ז.          ויקרבו ימי ישראל למות, כתב וז״ל, וכי הימים מתים? וכן גבי דוד? ואפשר ע״פ מ״ש רז״ל,

יעקב אבינו לא מת, דוד מלך ישראל חי וקיים, ולכן לא נאמר ויקרב ישראל למות, ויקרב דוד למות, עכ״ל. והנה דבר זה ערוך מאתמול במדרש ריש פ׳ ויחי, ע״ש ובמתנות כהונה שם. והנה לדעתי המעט נר׳, דמ״ש רז״ל יעקב אבינו לא מת, הוא משל יעל זרעו, שכמה אומות אבדו, וישראל עדין חי, כמ״ש ואתם בני יעקב לא כליתם, וכן זרע דוד חי וקיים, שלא יכבה נרו לעולם, שהרי שניהם מתו ונקברו, וקברותיהם ידועים בירושלים וחברון כאשד מספרים הבאים משם, ופי׳ ויקרבו ימי ישראל, חיי ישראל, כמו למען ירבו ימיכם, והרבה, ע״כ.

ח.         ועשית עמדי חסד ואמת, כתב וז׳׳ל, ב׳ במסורה, הכא, ואידך חסד ואמת מן ינצרוהו, לומר שאם

בניו לא יעשו חסד ביניהם, מי יעשה חסד עמהם, שחסד האומות חטאת הוא, כי תחתיו רמיה, עכ״ל. ואני העני, עשיתי זה ימים מסורה של ז׳ פסוקי׳ חסד ואמת, השנים הגז׳, ועוד, חסד ואמת יצרו מלך (משלי ך׳), חסד ואמת אל יעזבוך (שם ג׳), חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פ״ט), שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת (ש״ב ט״ו), והיה בתת ה׳ לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת (יהושע ב׳), ויתקשרו כלם, ע״פ מ״ש רש״י ז״ל, ויקרא לבנו ליוסף למי שהיה יכולת בידו לעשות, ע״ש. וזה שאמר יעקב, ועשית עמדי חסד ואמת, והטעם שאני מצוד. רק אותך, כי בלעדך, חסד ואמת מן עצרוהו ? כי אחיד אין בידם יכולת, ועוד כי אתה מלך וצריך שמירה, וחסד ואמת יצרו מלך, וגם בזכות זה, גם בניך יעשו עמך חסד ואמת, ואל יעזבוך במצרים. ועוד אמרו רז״ל, שיעקב רמז לו שגם הוא יצוד. בניו להעלות עצמותיו, ויצוה גם אחיו לצות בניהם להעלות עצמותם, וכן עשה, כמ״ש וישבע יוסף וכר, והעליתם את עצמותי מזה אתכם, אתכם דייקא, דהיינו עם עצמותיכם, כמ״ש במדרש סו״פ ויחי, וזה שאמר שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, וישראל הבטיחוהו לקיים שבועתו, וזה שאמר והיה בתת ה׳ לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת. וגם !ועולם הנשמות, הסד ואמת יקדמו פניך, דהיינו שהבטיחו על העוה״ז והעוה״ב, ועליית

עצמותיו, ע״כ. ט. לישועתך קויתי ה׳, כתב וז״ל, המקרא הזה קשה ההתקשרות, וגם לבדו קשה להבין מה מקום לתפלה זו רק בדן ? ושמעתי, כי לישועתך, היא לנוכח דן, שאמר לו, לישועתך אתה דן בני, קויתי ה׳ שיושיעך, עכ״ל. והנה פי׳ זה הוא פי׳ הראב״ע ז״ל, ע״ש. ולדעתי אפשר לומר, שיעקב באותה שעה, הרגיש בעצמו מרוב אפיסת כחתיו, שנשמתו קרבה לצאת מהר, לכן התפלל לה׳ שיושיעהו מן המות להמתין לו רגעים אחדים עד שיגמור לברך את כלם, ולצותם על מקום הקבורה, ע״ב." זהו הנר׳ לע״ד בכל החדושי׳ הנז', ושלום.

אני היו״ם ס״ט

מבואות וחצרות בעיר מכנאס-רבי יוסף משאש

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

קיב

פ׳ תשא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה׳׳ש כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

קח נא עוד ידידי, חלק השמאלי ממבואות העיר והחצרות, מפתח השער ולפנים לשמאל הנכנס, סמוך לפתח יש חנויות מוכרי תבלין ופירות, וסמוך להם פונדק גדול מלא אורוות לסוסים ולפרדים ולחמורים, וסמוך לו שורה של חנויות מוכרי פירות ודגים ובשר וירק, וסמוך להם פונדק גדול מלא כתים ועליות, ורפתים לבקר וצאן, וסמוך לו עוד חנויות מוכרי ירק, וסמך להם מבוי קטן מפולש לפונדק הנז׳, נקרא מבוי אסקאייא [שוקת המים], יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר לעאמרייא.

 ב׳, חצר אטרזמאן,

ג׳, חצר אזילאסי.

 ד׳, חצר דוד כהן, ועוד חרבות. וסמוך לו עוד שורה של חנויות מוכרי קופת הרוכלים, וסמוך להם מבוי אלעטארין, יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר אלביי״א [לביאה, וכבר הודעתיך מזה].

ב/ חצר ר׳ פתחיה בירדוגו ז״ל.

ג׳, חצר דניאל כהן,

ד, חצר יוסף עמאר,

הי, חצר אברהם בידרוגו.

 ו׳, חצר יעקב אסודרי.

 ז', חצר יצחק עטייא.

ח׳, חצר ן׳ אסודרי.

ט׳, חצר אזייאת,

יו״ד, חצר ר׳ שלמה ן׳ הדוש ז״ל.

 י״א, חצר ישראל יעקב.

 י״ב, חצר תברנא.

י״ג, חצר . יעקב אוחנא.

י״ד, חצר גייאן.

ט״ו, חצר ר׳ רפאל בן צור זצ״ל.

 וסמוך לו שורה של חנויות, וחצר אחת, נקרא ע״ש מרדכי עטאר, וסמוך לה איזה חנויות מוכרי קליות וזרעונים, וסמוך להם מבוי אלגזארין [קצבים, ע״ש חנויות הקצבים שהיו סמוכים לו בזמן הקודם], והזקנים קורים לו ע׳׳ש המשורר הנשגב כמוהר״ר דוד ן׳ חסין זלה״ה. יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר ימין אסודרי.

ב' חצר ר׳ שלמה ן׳ ׳שטרית ישצ״ו,

 ג' חצר בלכאווא,

ד׳, חצר מסעוד אסבאג.

 ה׳, חצר ר׳ יצחק אבן צור ז״ל.

 ו׳, חצר ר׳ דוד חסין ז״ל.

 ז׳ חצר אסלוקייא [נהר קטן עובר תחתיה],

ח׳, חצר ר׳ שלמה טולידאנו ז״ל.

ט' חצר ן׳ אריפי.

יו״ד, חצר מכלוף גייאן,

י״א, חצר אליהו גייאן.

י״ב, חצר דוד מורינון.

י״ג, חצר דוד אדרעי.

י״ד, חצר מכלוף ן׳ שלוש.

ט״ו, חצר טאפירו.

וסמוך לו יש עוד חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם חצר אחת, נקראת, חצר עכו. סמוך לה, מבוי ר׳ שלום לעזימי ז״ל, יש בו אלו החצרות:

,א׳ חצר ר׳ שלמה ן׳ עטארא ישצ״ו.

ב׳, חצר אברהם אוחנא.

ג׳, חצר אלקובי.

ד׳,חצר ן׳ לחסין.

ה׳, חצר יצחק כהן.

ו', חצר ר׳ שלום לעזימי ז״ל,

 ז', חצר מאיר מריגין.

חי, חצר ד סוסאן.

ט׳, חצר אהרן ד היי״

יד״ד, חצר יוסף לעזיכי.

 י״׳ א, חצר אברהם ף לחזאן.

י״ב, חצר ישועה אסודרי.

י״ג ־חצר חיים ן' עזרא

 י״ד, חצר ן' דאנינו.

ט"ו חצר ן'שלוש

סמוך לו עוד חנויות, ושני חצרות,   הצי ן' מאמאן וחצר יצחק כהן.

סמוך לו מבוי אלבאב אלמסדודא [שער סגור], ע״ש הפתח שהיה פתוח בסופו סמוך לרחוב גדול של הערבים הנקרא בשם ברימ״א, ומפני הגנבים ושודדי לילה, סגרוהו בכותל אבנים. יש בו אלו החצרות:

א', חצר ר׳ יצחק מחפודא.

 ב׳, חצר ן׳ חמו.

ג' חצר אלבאג.

ד׳, חצר סונבל.

ה׳, חצר ן׳ כסוס.

ו' חצר מימון עמאר.

 ז', חצר סלוקייא.

 ח' חצר סמחון אשיך.

 ט׳, חצר שמואל ן׳ עזרא.

י׳, חצר ר׳ ידידיה כהן ז״ל.

 י״א, חצר שלום אדרעי ז״ל.

י״ב, חצר לובטון.

סמוך לו מבוי אלגרנא [בית המטבחיים]׳ יש בו אלו החצרות:

 א׳ חצר מאיר אזוגי.

ב' חצר ן׳ אדראווי.

 ג' חצר אברהם בטאן.

ד׳, חצר אלענקרי.

ה', חצר אלפילאלי.

ו', חצר אלבאלאג.

 ז׳, חצר יעיש.

ח', חצר סתוואר.

ט׳, חצר ר׳ שמואל דאנינו ז״ל.

יו״ד, חצר דוד ן׳ זקן. י״א, חצר סריקי.

י״ב, בית המטבחיים.

סמוך לו מבוי אטו״ב, בכלל מבוי אדייק [צר ודחוק]. ואלה שמות החצרות שיש בהם:

א' חצר ן׳ לחזאן.

 בי, חצר ן׳ יתאח.

 ג'חצר אביחצירא.

 ד׳, חצר אדהאן.

 ה׳, חצר אלחממאם [מרחץ של חמין],

 ו', חצר לפראסקירא.

 ז', חצר ראמו לחזזאמא.

 ח', חצר צולמאן.

ט' חצר ר׳ פינחס טולידאנו ז״ל.

יו״ד, חצר באראטו.

י״א, חצר ן׳ נאמוס.

י״ב, חצר בריהם.

י״ג, חצר ן׳ וואעיש.

י״ד, חצר חזקיה.

 ט״ו, חצר זנאתי.

 ט״ז, חצר אצאייאג.

י״ז, חצר יעקב בוסידאן.

י״ח, חצר ר׳ שמואל בוסידאן.

 י״ט, חצר ר׳ עזריה אסבאג ז״ל.

 ך', חצר עייסא לקאבלא.

כ״א, חצר לענקרי.

 כ״ב, חצר אסוסי.

כ״ג, חצר משה צאייאג.

כ״ד, חצר זהרא.

כ״ה, חצר סלאם.

כ״ו, חצר ך עדי.

כ״ז, חצר כללאל,

כ״ח, חצר בווידיר.

כ״ט, חצר מרדכי בן ר׳ יחייא ן׳ זנו ז״ל.

לי, חצר ביהי.

 ל״א, חצר פילאלא.

 ל״ב, חצר ן׳ סמחון. ל״ג, חצר אדאלייא.

 ל״ד, חצר אלבו.

ל״ה, חצר דווידא.

ל״ו, חצר ן׳ ענינא.

ל״ז, חצר מכלוף צאייאג.

ל״ח, חצר ן׳ הרוס. ט״ל, חצר דוד ן׳ בדוך.

 מ' חצר יוסף לענקרי.

 מ״א, חצר ליתים.

מ״ב, חצר מימונא.

 יש בהם הרבה חרבות, יעלה סכום כל החצרות שבעיר מימין ומשמאל ובאמצע מאתים וחמשים ושתים. יש בכללותם, כאלף ומאתים בתים, והחנויות והאוצרות, והרפתים כשלש מאות. יש בעיר ששה תנורים, לאפיית פת ולקדרות ההטמנה של שבת, הכל כאשר לכל הוא רק של ישראל. ודרים בהם רק ישראל, ואין לשום נכרי חלק ונחלה בתוכם, והכל מוקף חומות גבוהות ורחבות מארבע רוחות. זהו מה שיש להודיע עתה לכבודו, ויודיעני עוד הצריך אליו. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיג רבי יוסף משאש

ידידי החכם ונבון, כהה"ר עצחק הכהן ישצ"ו.שלום שלום.

מכתבו הנעים הגיעני, אודות התפלין לבנך הנחמד יגיעוך עם כתבא דנא, דבר נאה מאד, מעשה ידי להתפאר, כאשר עיניך תחזינה משרים, מאלהי ישראל אבקשה, אליו פניו יאר ישא, יגדלהו לתורה  ויראה וקדושה, רואיו יאמרו אשרי אותו עשה. האל כל הימים נצרהו, חזקהו, אמצהו, אורד ימים השביעהו אמן. ויה״ר שיהיה הכל בסימן טוב והצלחה, והשקט ובטחה, אכי״ר.

אני היו״ם ס״ט

 

קיד

ס׳ ויקהל. ש׳ תרפ״ט לפ׳׳ק

ידידי החה״ש, כהה״ר שלום שושנה, ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר קבלתי, אודות המזוזות שקנה כבודו בהיותו פה מההוא ספרא דווקנא, ועתה בהגיעו לעיר סאל״י יע״א, מצא אותם בלא תגין, והראה אותב להרב דמתא, ואמר שהם פסולים, והנה כבודו שרר בצער ובכעס על רמאות הסופר וכו', חלילה לכבודו לומר כן, ושרי ליה מאריה למאן דפסל, כי בהלכות מזוזה ביו״ד סי׳ רפ״ח ס״ז, כתב מרן שדינה לענין התגין כמו ס״ת, ובהלכות ס״ת סי׳ רע״ד ס״ו כתב דין התגין כמו שנתבאר בהלכות תפלין סי׳ ל״ב וסי׳ ל״ו, ע״ש. ובא״ח סי׳ ל״ו ס״ג כתב ה״ל: צריך לתייג שעטנז גץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות, ואם לא תייג אפילו שעטנז גץ לא פסל, עכי׳ל. ע״ש. ואף שהבאה״ט כתב שם שהב״ח פוסל אם לא תייג שעטנז גץ, ע״ש, אנו אין לנו אלא דברי מרן, דאתכא דידיה סמכינן. ושאלתי את הסופר למה לא תייגם בתחלה, והשיב, מפני שכבודך צוה אותו לכתוב בהם כתיבה דקה מאד, ואי אפשר לתייגה, שאי אפשר להשיג מהקנה קולמוס דק כחודו של מחט, ואם יתייג בקולמוס שיוכל להשיג מהקנה אחר עמל, יערבב את האותיות וישחית את הכל, ובכן ההוא אמר, שאם תרצה לבטל המקח יחזיר לך את כספך, והוא ימכרם ביוקר באתרא דלא קפדי, ואתה תבחר ותקרב, להחזיר או להחזיק, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

קטו

פ׳ ויקרא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם השלם והכולל, ענותן כהלל, כמוה״ר חיים הלוי ישצ״ו, שלום, שלום.

מכתב יד״ק הגיעני, אודות קונטריס דרשותיו, הרי הוא לך בחזרה, עם מוכ״ד. וימחול נא אדוני אם אומר לך שלא העתקתי ממנו כלום, כי לא ישרו בעיני כלל, כי כלם מלאים סודות וספירות, וגמטרייאות

שאינם שוין במספרם עם מסורת הכתובים, רק בחסרון המלא ובמלוי החסר, ועם הכולל, וכן לא יעשה, גם כמעייל פילא בקופא דמחטא, כן מעייל בפסוקים ובמאמרים דברים דחוקים, ואינם מתוקים, ולא הורגלתי בזה, ובכן סלח ידידי, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קטז

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי : שמעתי היום, אשר כבודו חרה אפו בשמעו, שאני אמרתי, שמן התורה, אפי׳ חמץ ידוע סגי ליה בבטול, ואינו צריך בדיקה, נא ידידי שוב מחרון אפך, כי כן הדבר מפורש באשל אברהם סי׳ תל״א סוסק״ב, וז״ל: ודע, דמדאורייתא אפילו בחמץ ידוע סגי בביטול, דלא כתשו׳ א׳ הביאו כל בו, עכ״ל: ע״ש. ושלום.

אני הי״ום ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיז

פ׳ תזריע. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש והכולל, כמוה״ר חיים הלוי ישצ״ו, שלום. שלום.

מכתבו ברעם ורעש הגיעני, ונחמתי כי תארתי את כבודו, ענותן כהלל, והוא קפדן יותר משמאי. מ״ש כבודו כי הללו בשערים את דרושיו, ואני געלתים ומאסתים, וכו', חולין הוא לך לומר כן, לא מאסתים ולא געלתים, רק לא אהבתים, והמהללים, לא מפיהם אנו חיין, שקבעו לעצמם גם בזה הלכתא כבית הלל, כלה נאה וחסודה, אף אם היא חגרת וסוטא (כתובות י״ז), דשנא זה מזה, ושנא גם ממי שלקח מקח רע מן השוק (שם), דהתם נפיק חורבה מדבור של אמת, והכא נפיק חורבא מדבר שקר, ואף מהשתיקה, כי נשחתים הכתובים ומאמרי רז״ל באופן אותם ׳הדרושים, ומי לגו גדול מר׳ עקיבא זיע״א, ולפעמים כשדרש באגדה דבר המעקם את הכתוב הוכיחוהו חביריו, ואמרו לו מה לד אצל אגדה וכר (חגיגה י״ד, סנהדרין ט״ז), ועוד מצאתי בשם הספרי (פ׳ דברים פרשה א׳) שר׳ יהודה ברבי דרש הפך הנראה בכתוב, ואמר לו ר׳ יוסי בן דורמסקית, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, ע״ש. ומה גם שהמהללים שזכר כבודו, אחר המח״ר מכבודם הרם, או שהם פתאים, או חנפים, שדברו אחת בפה ושבע בלב, וגם אני כמו הם, בדברי עם ההמון ששאלו, אבל ביני ובינו, פי ולבי שוים, ומאהבתיה דמר גליתי את אזנו, לבל יוסיף עוד לבנות בנינים ע״פ הסודות והספירות, שאין מכיר .בהן אף אחד מעיר, כי הרבנים והחכמים עוסקים רק בש״ס ובפוסקים, וההמון בתהלים ומשניות ערומות בלי אף פי׳ המלות, ובסוד״ך אל תבא נפשם, כי אין מבין סודותיה וחסרון ההבנה מביא לידי חשד שאפשר שאינם סודות רק דברים בדויים מלב חלילה, כי אין יודע ואין מכריע, ועל כגון זה שמעתי מחכם אחד אשכנזי עובד אורח, על איש שהלך למקום שאין .בהם יודע סודות, ושאל אותו רב המקום, אם הוא חכם בש״ס או בפוסקים, והשים לאו, אם יש לו כסף, והשיב לאו, רק מכיר הרבה בסודות, ואמר הרב דרך הלצה, זהו מ״ש ירמיה, אל יתהלל חכם, והוא אינו חכם, כי צריך לאמת דבריו בחכמתו, ואי אפשר לשקר, וכן עשיר, וכן גבור, אי אפשר להם לשקר, כי המבחן לפניהם, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, אף שאין בו, כשיאמר השכל ויודע את ה׳, דהיינו שהוא בעל סודות [כמו שהם אומרים, שהם הם היודעים את ה׳], ואין מי שיכחישם, כי כל הקהל אינם יודעים סודות, ע״כ. וכן להפך, אין מי שיאמין בדבריהם, רק בספק ובחשד הם עומדים.

וכן ענין בגמטרייאותיו אם יהיו הפך המסורת, הוא קשה מאד, ולדעתי המעט, אמורא רבה איכא, דלא נעלם מעיניה דמר, שכמה דיני התורה תלויים לחסיר ויתיר, והדבר הגדול של מסירת קביעות המועדים ביד בית דין, אפילו שוגגים אפילו מזידים, נקראו במועדם, הוא נשמע מחסרון וא״ו של תקראו אתם במועדם, אתם כתיב, כמ״ש בר״ה דף כ״ה ע״א, ע״ש. וא״כ היאך נוכל לחדש חדושים הפך המסורת ן ואף שיש מרז״ל דס״ל יש אם למקרא כמ״ש בסוכה דף ו׳ ע״ב, ובכמה מקומות, מ״מ לא עקרו המסורת לגמרי, ולא הוסיפו שום אות בפועל, ואך כבודו בגמרייאותיו, הוא מחסר ומוסיף בפועל, ועושה בכתובי׳

כאשר לבו חפץ, ואין אלו חדושים, רק הדושים. ומ״ש כבודו, כי לא הבנתי את ערכם, ולא את טעמם, לכן מאסתים וכו', כן הוא ידידי, לא מצאתי להם לא ערך ולא טעם, ולכן לא אהבתים, והנה לפניך ידידי הרב הגדול כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו, קרא נא לפניו שנים שלשה עמודים, ואמור לו שיחוה לך דעתו באמת הגמור בלי שום חונף חלילה, ובטחוני חזק, שיאמר לך כדברי, ואם לא אמר, איני אחראי לו, הנר׳ לע״ד כתבתי, ועל שאר דבריו אין להשיב, כי נאמרו בעידן רתחא, ואחר הרעש, יתחרט עליהם, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיח

פ׳ אחרי מות. ש׳ תרס״ט לפ״ק.רבי יוסף משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, ושמחתי כי ישרה בעיניו עבודתי, ואך כתב, כי נמצא איזה שנוי בשמות החצרות בין רשימתי, ובין רשימה ישנה שנמצאת אצל הרה״ג כמוהר״ר וידל הצרפתי ישצ״ו, מימי מור אביו הרה״ג כמוהר״ר אבנר זיע״א, על זה אין לתמוה ידידי, שכך היא המדה, שכאשר תמכר החצר, ישתנה שמה משם המוכר לשם הקונה, ולכך בכל שנה משתנים שמות הרבה חצרות, ורק מעט מזער שנשארו בשמות קדומות, מטעמים שונים, אם מצד שהשם הראשון היה ע״ש איזה צדיק, או רב, או חכם, שאז יראים ההמון להפקיע שמו מעליה, או מצד שהקונה החדש, אינו אדם נכבד ומפורסם בעיר, אם מצד שלא נמכרה כלה לאדם אחד, רק כל אחד קנה בה בית, שאי אפשר לקרותה ע״ש כלם, לכן לא נעקר ממנה השם הראשון, וכיוצא בזה. וגם כשמות המבואות ובתי כנסיות, נמצא שנוי בין הזמנים, כאשר הודעתי לכבודו.

עתה שאול שאל כבודו, לחקור על ה׳ דברים, והם :

א׳, אימתי באו היהודים למכנאס, ומאיזה מקום באו.

בי, כמה נפשות יהודים יש בעיר.

 גי, מה טעם לזה השם מכנא״ם.

ד׳, מה טעם להשם אלמללא״ח.

ה׳, שמות הרבנים, והחכמים, וסופרי ספרים, תפלין, מזוזות, ושטרות, שהיו בעיר, מיום הוסדר. עד היום. דע ידידי כי שאלות גדולות שאלת, והנני נגש אל העבודה בעה״י, ומה שאקצור, אעמר ואשלח לכבודו, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קיט

פ׳ הנז׳. ש׳ תרס"ט לפ״ק.

למעלת הרב הכולל וכר, כמוה״ר שלמה מזרחי ישצ״ו. שלום. שלום.

דע אדוני, כי פנקס הנשאר בנדבה שהנחת בידי לגבות, מסרתיהו לבעל האכסנייא, כי לא רצה בשום אופן ללכת עמי אצל האנשים הנקובים שם בשם, רק אמר שאני אלך אצלם לבדי, וכן לא יעשה, מאחר שאין כבודו עמנו פה היום, אפשר שיחשבו מחשבות פגול עלי, שאני מזנב הנחשלים לעצמי, ובכן מסרתי הפנקס לידו, יעשה מה שלבו חפץ, ואם ירצה כבודו לכתוב לו להשתדל, הנני מוכן לעמוד עמו יד ביד רגל ברגל. עוד אודיעך ידידי שהלשון שחפשנו עליו ולא מצאנוהו, עתה מצאתיו בבר״ר פ׳ ט״ל, וז״ל: אמר ר׳ ירמיה החמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ע״י אחרים (ש״א ב׳) ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכך ומקללך אאור, אנא. עכ״ל. וע״ע שם מזה, ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

 

קכ

פ׳ אמור. ש׳ תרס"ט לפ״ק.

ידידי החה״ש כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום.

שלום. קח נא ידידי מן המוכן, על שאלתך הראשונה אימהי באו היהודים למכנאס ומהיכן באו. חפשתי ולא מצאתי, ואך בס׳ קינות כת״י ישן, מצאתי קינה אחת שחבר הראב״ע ז״ל, על חרבן כמה קהלות ע״י מלחמות הערביים, ונזכרה גם עיר מכנאס״א ביניהם, ואם תרצה נוסח כל הקינה, הודיעני ואעתיק אותה לך, מזה נודע כי היא עיר עתיקה מאד. ושמעתי מכמה זקנים, שהיהודים היו דרים במקום אחד הסמוך לעיר הנקרא בשם תאוור״א, שהוא היום חרב ושמם, ואח״ך נאחזו בתוך העיר ברחובות הגרים, ועדין יש מבוי גדול בין מבואות הגויים, שנקרא מבוי אהרן, ע״ש ראש היהודים שהיה דר שם, ושוב נתן להם המלך המקום שהם דרים בו עתה, הנקרא בשם אלמללא״ח, שהיה גן עצי זית, גדול ורחב ידים, עם חומה גבוהה דלתים ובריח, כאשר הוא היום, ונאחזו בו ובנו בתים ועליות, ובתי כנסיות, ושמעתי מישמעאל אחד, שזה יותר מאלף ומאתים שנה שנמצא זכר ליהודי מכנאס בספרי דברי הימים שלהם, ולפי זה מוכרחים לומר שבאו מגלות ירושלים אשר בספרד, או מגלות בבל, ושוב נתוספו עליהם גולי ספרד מש׳ רנ״ב לפ״ק ומהגליות שאחריה, כאשר הודעתיך בדברי ימי הבתי כנסיות. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו בענין זה.

ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכא

פ׳ הנז׳. ש׳ תרס׳׳ט לפ״ק.

 ידידי החה״ש, כהה״ר שלום שושנה ישצ״ו. שלום,

שלום.

קבלתי מכתבו, ושמחתי כי דברי מצאו חן בעיני מאן דפסל, וחזר להכשיר, ומכר והרויח, ועוד מבקש אחרים, ודברתי עם הסופר, ואמר שצריך לחכות לו עד חדש ימים, עד אשר יצא מעבודתו שהוא עסוק בה עתה. עוד בקשתני להודיעך איפה נמצאו הדברים שאמרתי לך אותו היום בבית הסופר, שישראל נקראו בשם ארץ, דבר זה נמצא במדרש קהלת ע״פ והארץ לעולם עומדת, וזל״ה: אמר ר׳ יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם, הוי והארץ לעולם עומדת, ר׳ שמואל בשם ר׳ פלטי דנוה מייתי לה מן הדין קרייא, עד יום גלות הארץ (שופטים י״ח) וכי ארץ גולה או מטלטלת, אלא אלו ישראל שנקראו ארץ, שנאמר ואשרו אתכם כל המים כי תהיו אתם ארץ חפץ, אתם תקראו ארץ חפץ, עכ״ל ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קכב

פ׳ כדור. לצומ״ר א'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי היום ראיתי על לוח ספר תפלה שלך, שכתבת וז״ל: מ״ך בכת״י הרב אביר יעקב בירדוגו זצ״ל, וז״ל, הגשמים נקראו בשם רביעה, כמו שאומרים רביעה ראשונה רביעה שניה, ומזה נלמוד שהגשמים הם בעלה דארעא, עכ״ל. ודברי פח״ח, ע״כ לשונך. ואני תמיה על זה, כי דבר זה, הוא ש״ס ערוך בש׳׳ס תענית דף ו׳ ע״ב, וז״ל: א״ר אבהו מאי לשון רביעה, דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה, דא״ר יהודה, מיטרא, בעלה דארעא הוא, שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ, והולידה והצמיחה (ישעיה נ״ה) עכ״ל. ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכג

פ׳ הנז׳ ש׳ תרס״ט לפ״ק.

 למעלת אדמו״ר, עט״ר, הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

מר חמי ישצ״ו, דור׳׳ש אדוני שירבה, והוא מפציר בכבודו, לדבר על לב הר׳ משה אחיו י״ץ, מה זו שתיקה ומה זו ישיבה במח״ק, חכו עליו לבא בחג הפסח לנהל אשתו ובניו בכל צרכיהם, ולא בא, ולא שלח לא כסף ולא מכתב, ועל מו״ח היו כלנה, חכו עליו לבא בפרוס הפסח לראות בית דירה, ולשלם שכירות שנה שעברה, ולא בא, ובכן נא אדוני דבר אתו קשות, לבא בעצמו לתקן הכל, ואם אי אפשר לו לבא מפני עסקיו, ישלח להם כסף השכירות וההוצאות, ושכמ״ה, ושלום.

אני היו״ ם ס״ט

 

קכד

פ׳ כמדבר. ש׳ תרס״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מן המוכן, על שאלתך השנית, כמה נפשות יהודים יש במכנא״ס, שאלתי הרבה על זה, ואין מגיד, ואך מצאתי אצל סופר שטרות אחד פנקס כל הקהל שעשה לרבנים זה שלש שנים, ונמצא בו קרוב לחמשת אלפים נפש אנשים ונשים וטף. יוסף ה׳

עליהם כהם אלף פעמים ויברך אותם, אמן. ועל שאלתו השלישית מה טעם לשם העיר מכנא״ס, שאלתי הרבה חכמים וזקנים, ואמרו שלא שמעו טעם על זה, ולפי שכל כללות העיר גם מקום מגורי הישמעאלים נקרא בשם זה, לכן שאלתי ישמעאלי אחד סופר שטרותיהם, ואמר לי, שהמלך הראשון שבנאה, אשר נקרא אצלם בשם צולטא״ן אלכח״ל [המלך השחור] קרא אותה ע״ש אמו, או בתו, או אשתו, שהיה שמה מכנאז׳׳א, בזיי״ן, שפירושה אצלם מטמון יפה, ואמר שעד עתה מצוי ביניהם זה השם, ובאורך הזמן נתחלפה הזיין בסמ״ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשניים, ועוד נתקצר השם מ־מכנאס״א למכנא״ס, ע׳׳כ שמעתי בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

המכתב הנ״ל נשכח ממני בכתבי את ספרי ״גרש ירחים״ על הלכות גטין, כי הוצרכתי לחקור עוד על שם העיר מכנא״ס, ושם כתבתי, וזה לשוני: והשנוי שבין מכנא״ס למכנאס״א, הוא, ע״פ מה ששמעתי מישמעאלי אחד, כי שם העיר הוא ע״ש ישמעאלית אחת שהיה שמה מכנאס״א, שהיא ובניה היו הראשונים להתישב שם בזמן קדמון, וקראו מקום מושבם ע״ש אמם, ואחרי מותה היתה מריבה ביניהם, ונחלקו לשתי כתות, והחלשים שבהם עזבו את העיר ונסעו ממקום למקום, לתור להם מנוחה, עד שבאו למקום אחד סמוך לכפר תאז״א, ושם אוו למושב להם ונתיישבו שם, וקראו למקום ההוא בשם מכנאס״א ג״כ ע״ש אמם, וכן נקרא שמו מכנאס״א עד היום, והוא חרב ושמם, אין בו רק אהלי הערביים, והאח הגדול שנשאר בעיר הראשונה, נולד לו בן אחרי מות אמו, ויקרא אותו על שמה מכנא״ס, בחסרון אלף לבסוף, כדי להבין בין נקבה לזכר, והיה שר וגדול על יושבי העיר, והיו ההמון קורים את העיר על שמו מכנא״ס, ואך בשטרותיהם לא שנו שמה הראשון מכנאס״א, ע״כ.

אני היו״ם ס״ט

 

קכה

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי, ראיתי היום בגליון ס׳ חק לישראל של כבודך, בפי ויקרא יום ג׳, בסוף הגמרא שהיא בכתובות דף פ״ב ע״ב, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה, ועל זה כתב כבודו, וז״ל: לא ידעתי מה הועיל בתקנתו, הלא גם עכשיו יכול ליחד לה כסף או שוה כסף לכתובתה, וכשיכעוס יאמר לה הרי כתוביך? וצ״ע. ע״כ לשונך. ואני אומר לדעתי המעט, שכבודו לא עיין בטוב, שמתחלה היה מייחד לה, ואם אבדו אינו חייב באחריותן, ולכן לא היו רוצים הנשים לינשא, דשמא יאבד מה שייחד לה, ויוציאנה חנם אין כסף, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, ואם ירצה לייחד ייחד, הרי חייב באחריותן אם יאבדו, וכ״כ התוס׳ שם בפירוש, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכו

פ׳ הנז'.׳ לרב א׳.

אדוני! בענין ההוא גברא שנשא בשוגג מינקת חבירו, ונסתפק מעלתו, אם כופין אותו לגרש, או לא. אתמול בלילה, מצאתי הדבר מפורש בס׳ בית יהודה ח׳ אבה״ע סי׳ י״ח, שהעלה, שא״צ לגרש, רק מפרישין אותם עד שיגיע זמנה, ע״ש. ואם שגיתי,

אתי ת״מ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קכו

ס׳ הנז'.׳ לרב א׳.רבי יוסף משאש

אדוני! בענין ההוא גברא שנשא בשוגג מינקת חבירו, ונסתפק מעלתו, אם כופין אותו לגרש, או לא. אתמול בלילה, מצאתי הדבר מפורש בס׳ בית יהודה ח׳ אבה״ע סי׳ י״ח, שהעלה, שא״צ לגרש, רק מפרישין אותם עד שיגיע זמנה, ע״ש. ואם שגיתי,

אתי ת״מ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

סימן קכז

סדר נשא. שנת תרס"ט לפ"ק.

ידיד החכם החשוב כבוד מורינו הרב שלמה הלוי, ישצ"ו, שלום, שלום.

קח נא עוד ידידי, מה שהשיגה ידי על שאלתו הרביעית, מה הטעם להדם אלמללאח. שאלתי ושצעתי הרבה טעמים, והם :

 א', כי היהודים בזמן עתיק, הם שהיו מספקים מלח לכל יושבי העיר, כי היה המלך מוכר מסחר זה, כמו שמוכר מסחר הטובא"ק. והיהודים, הם שהיו קונים אותי מיד, כמו שהם קונים תמיד מסחר הטובא"ק ומוכר המלח נקרא בערבית אלצללאח, ולכן קראו רחוב היהודים על שמו.

ב'. אומרים, כי היהודים, הם שהיו מולחים ראשי הרוגי המלחמה, שמביא המלך מאויביו, ותולים אותם על שיני מגדל גבוה שבעיר, להפיל אימה על המורדים, וכן הדבר נוהג עד היום, וכן ראיתי בעיני פעמיים, והמולח, נקרא בערבית אלמללאח, ועל שם המלאכה הבזויה הזאת, קראו הישמעאלים לגנאי בשם זה לרחוב היהודים.

ג', אומרים שפירוש מללאח בערבית עתיקה, מושלך, והוא לשון גנאי, להורות, שרחוב היהודים מושלך אחרי גוום, כדבר שאין בו חפץ.

ד', אומרים שהוא לשון משפחה, שנקראת בערבית מללא, בחיסרון אות חי"ת, ובאורך זמן נשתבשה בתוספת האות חי"ת, ורוצה לומר מקום משכן משפחה יהודית., אחי מופלג מצאתי טעם זה בספר " שבילי עולם ".

ה', אומרים שהיא מלה נוטריקון, אלמ"א, לא"ל שפירושה בעברית המים שהשליך, על שם גולי ספרד שבאו ממדינת הים, ואומרים אותה לגנאי בלשון השלכה, כמו וישליכם אל ארץ אחרת. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו בזה, ואתה תבחר ותקרב, ושלום. עד כאן מתוך הספר " אוצר המכתבים לרבי יוסף משאש זצוק"ל חלק א' סימן קכז.

 

קכח

פ׳ בהעלותף. ש׳ תרפ״ט לפ׳׳ק.

ידידי החה״ש, כהד,״ד ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אשר זה זמן רב לא שמעתי משלומו, כי גם עוברי אורח נתמעטו, משבוש הדרכים כאשר ידעת, ורק פעם אחת בשבוע הולכת השיירא מפה לפא״ס, חלף פעמים ושלש בזמן השלום. ובכן שמחתי על הבשורה שאתה חי בטוב, במעוט סחורה, ועוסק בתורה, ה׳ יהיה בעזרך. אמן. שאלתני ידידי אם יש בזכרוני מקור המאמר, מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב״ה מיתתו של אהרן כשבירת הלוחות עכ״ל. ידידי, המאמר הזה מועתק אצלי ממדרש ויקרא רבה, סוף פרשה ד, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

 

קכט

פ׳ הנד. לרב א׳.

אדוני! אתמול כעסת עלי, על אמרי שיש מאן דס״ל, שאין להוציא ס״ת אחר, אפילו חסר תיבה, ולא יכולתי להודיע איפה למדתי דבר זה, ועתה בקשתי ומצאתי בבאה״ט סק״ט בא״ח סי׳ קמ״ג, שכתב וז״ל: ודע שמהר״ל מפראג הנהיג שלא להוציא אחרת לעולם אפילו בחסר תיבה, כיון דהרמב״ם מתיר לקרות בס״ת הפסול וכמ״ש ב״י בי״ד סי׳ רע״ט בשם קצת פוסקים, עכ״ל. ע״ש.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

 

קל

פ׳ שלח. לחכה א׳.

אדוני שלשם בלילה בלמדנו בההוא דרוש, מצאנו המשל, דאגר גינה אכל צפרין, דאגר גינין צפרין אכלין ליה, ולא ידענו מאי קאמר, עתה אנה ה׳ לידי המשל הזה במדרש ויקרא רבה פרשה ג׳, ופירשו המפרשים, מי ששוכר רק גן אחד יוכל לנהלו ולשמרו ולצוד ממנו גם צפרים, ומי ששוכר גנות הרבה לא יוכל לנהלם ולשמרם, והצפרים אוכלים את יגיעו, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קלא

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי המשכיל ונבון, כה״ר יצחק אזולאי ישצ"ו שלום.

מכתבך הגיעני, אודות הר׳ מרדכי ן׳ הרוש הי"ו שכנינו, דברתי עמו, והיתה תשובתו, שלא ישלם לך מאומה מדמי השעוה, כי מצא אותה מלאו זבל ואבק ועפר, ועשה קבלת עדות על זה ע"י הסופרים, ועוד יש לו טענות הרבה, ואשר אמרת כי שאלת רבני עירך, ואמרו אין בדבריו כלום, א­י אפשר להאמין עליהם שיפסקו את הדין טרם ישמעו טענותיו, ושמוע בין אחיכם כתיב. ואחר כמה דברים קבל לשלם מחצה, ולהפסיד מחצה, כי לא חזי לכלום כל מה ששלחת לו, ובכן אם תקבל זה הפשר טוב הדבר, ואם לאו בשבוע הבא ילך לפא״ס אודות מסחרו, ושם תעשה עמו מה שהדין נותן, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר