אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

צז

פ׳ מקץ. שני תרש״ט לפ״לו.

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב יש עוד בסופו מימין ביהכ״נ אחרת, פתוחה למבוי בצפונה, עולים לה במעלות, והיא כמין גם וחלק מהגם עולים לו עוד במעלות, יש במערבה עלית קיר, ושני היכלות במזרחה, התיבה בחלק הגם התחתון, פגי הש״ץ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותי׳, נקראת ע״ש החכם כמוה׳׳ר ידידיה הכהן זלה״ה, ירושה מאבותיו הקדמונים ז״ל כאשר שמעתי, ושני זקנים ספרו לי ששמעו מאבותיהם שנפלה מזוקן וחדשוה, וגם עתה זקנה גדולה חופפת עליה. זה רבות בשנים קנה דובה מו״ד הרה״ג כמוהרר״ש משאש זצ״ל, מהחכם כמוהריד״ד הנ״ל, והוא היה ש״צ ומנהיג בה, ואחריו חתנו בעל בתו הרב כמוחר״ר שלמד. ן׳ שטרית ישצ״ו, ועתה עומד ומשמש ומנהיג בה בנו של מו״ד הנז׳ החה״ש כמוה״ד מימון ישצ״ו, כשמונים איש מתפללים בה, שמעתי ששמשה גם ישיבה לת״ת, איזה זמן, ועתה היא רק לתפלות שמ״ע, ובפרט תפלת ערבית מתפללים בה כמה פעמים בזה אחר זר- ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צח

ם׳ ייגש. לרב אחד.

אדוני! בההוא דינא דאתי לקמיה דמר אתמול בערב. בראובן שמכר חצי ביתו לשמעון, ובא המצרן לזכות, ואמר המוכר זה הלוקח נוח לי, וזה המצרן קשה לי, ונסתפק מעכ״ת, וא״ל זילו האידנא ואתו למחר, הנה אתמול בלילה, ראיתי הדבר מפורש בס׳ משפטים ישרים ח״א סי׳ ח״ת, דפסק הר״ב זיע״א, דטענת זה נוח לי וכו׳ טענה שפירתא היא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צט

פ׳ הנז׳.

למעלת צפירת תפארה, הנזר והעטרה, הרה״ג, מעו״מ, אדמו״ר כקש״ת כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ׳׳ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. מר חמי הגמו״ן כה״ר אהרן הכהן ישצ״ו, ומרת חמותי גוהאר, דוב״ש אדוני וביתו. והם מפצירים בו הרבה, אודות האשה רחל, המובלת כתבא דנא, שזה יותר מששה חדשים, שהלך בעלה למדינת הים, לעיר ארבא״ט יע״א, הסמוכה למשכן כבודו, ושמעה, שזרחה עליו שמש ההצלחה, ועובד ומרויח, ומיום שנסע, לא שלח לה מאומה, והיא בערום ובחוסר כל, ובפרט ששמעה, שרצה ליקח אשה אחרת עליה, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה בכל מה דאפשר, עד יצא כנגה צדקה, ומצוה זן תגן על אדוני אלף המגן, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט.

ק

פ׳ ויחי. ש׳ תדפ׳׳ט לפ׳׳גן.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב, יש מבוי אחד לצד שמאל בסופו, המפולש למבוי הרחב, הנקרא מבוי אלעטארי״ן (מוכרי תבלין) המבוי ההוא נקרא ע׳׳ש הרה״ג כמוהר״ד שלום לעזימי זלה״ה, יש בסופו משמאל ביהכ״ג מרובעת, פתחה במזרחה, יש בה שני היכלות, אחד בדרומה, ואחד במערבה, יש בה עלית קיר קטנה בצפונה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותיה, היא נקראת ע״ש הרב הנ״ל, הראני אחד מזרעו, כהה״ר מימון ישצ״ו, פסק אחד בכת״י ידו וחתימת שמו זמנו אדר ת״ץ לפ״ק, ואמר, שמקובל בידם שהיא עתיקה מאד מאבותיהם הראשונים שבאו תחילה מגלות ספרד, והם, וזרעם אחריהם עד היום, בעליה וחזניה, כחמשים־ איש מתפללים בה, ושמשה גם ישיבה לת״ת לאבותיהם בזמן קדמון, ואד היא עתה רק לתפלות שמ״ע, ולמוד משניות בכל לילה לשכני המבוי, יש בה אוצר קטן לספרי דפוס וכתבי יד עתיקים, שאין להם רשות להוציא שום כתב יד משם, אפילו ללמוד בו שם, כי כן מוזהרים מאבותיהם מדור לדור, כך זרעם אומרים, וטרחתי עמהם מאד רק לראות על מה מדברים, ולא הגיחוגי, גם יש בה ס״ת אחד קטן, כתוב על קלף, כתיבה דקה ויפה עד מאד, קורין לו ספר זאבארו, ושאלתי הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, ואמר לי, שנקרא כן ע״ש הסופר הקדמון שכתבו שהיה שמו ר׳ משה זאבארו זצ׳׳ל, ועוד חפש ומצא בכתבים ישנים, והגיד לי, שהרב הסופר הנז׳ היה בעיר פאס, ובא לכאן בשנת ר״מ לפ״ק, והיה כותב סת״מ בקדושה ובטהרה, ואביו היה שמו ר׳ יעקב ז״ל, ע״כ. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט