מורשת יהדות מרוקו

נאם הרב חיים דוד סירירו יחשל״א

ע״ע בחינה למסדרי הגטין

רבותי הגדולים!

מה נחמד היום וגדול לאלהינו, יום שחברו יחד גדולי שבטי ישראל, מלכי רבנן, לדרוש ולחקור ולתקן בקעי האומה ולסדר סדריה באמת ובאמונה. באמת שמחה חרדית מלאה חדרי לבבינו, ע״ז נאמר אשרנו מה טוב חלקנו, ובפרט כי כאן נמצא וכאן היה ידידנו מחמד עינינו, נשיא אלהים בתוכנו, דורש טוב לעמו, אחינו שרנו, היקר משה בוטבול יחיה בטוב ויאריך ימים אמן.

בכן, אם יראה בעיני מורי, אענה גם אני חלקי אם יוכשר בעיני מורי׳ ואיני מזהיר ח״ו אלא כמזכיר, הוא ענין הגטין שהוא ענין הכרחי בעיקרי הדת, אשר מרכז היהדות ועמוד בית ישראל מיוסד עליו, כי לא נעלם מעיני מורי מה שהחמירו רז״ל וגדרו בענין הזה למנות אנשים מומחים לענין זה, כמ״ש בריש ״גטין״ אתא לקמיה דרב אחאי שהיה ממונה על הגטין, גם מה שאמר רבנו ירוחם על מ״ש בגמרא כל שאינו יודע בטיב גטין וקדושין אין לו עסק עמהם. פי׳ ז״ל אפילו חסר לו אלא דבר א׳ שנחלקו בו שני תנאים ובא אמורא ופסק בא׳ מהם אם לא שמיע ליה סברת האמורא לא יהיה לו עסק עמהם. ואם הם אמרו בדורותם ע״ה שלבם בפתחו של אולם, מה נענה אנן יתמי דיתמי? בבן אם יוכשר בעיני מורי כי יותן חק שאין א׳ יכול לסדר הגט עד אשר יעבור בבור המבחן בב״ד הגבה. כי קודם לזה היה הדבר מסור לרבנים היושבים ראש לסדר הגטין, ואולם אחר שיצא חק שכפי הנמוס לא יסדרו, יען יש בסדור מתן שכר, אם כן במקום אשר אין איש ראוי עפ״י המבחן, מחויב הרב לסדר הגט בלי תשלום שכר, ובמקום שיש מי שראוי, יסדר המסדר בשכרו. ובזה יהיה על ישראל ועל רבנן שלום.

ודחקתי עצמי ליכנס לענין זה יען בא לידינו מעיר גדולה גט ע״י שליח וראינו כי כלו עלה קמשונים, ולולא חשש העגון היינו פוסלים אותו בשופי ע״ז חם לבי אם באחת ערי הגדולות ימצא ענין כזה, מה יעשו הכפרים הקטנים אשר באמת חסרה בהם תורה? וזכורני כי בהיותי בעיר מראקש יע״א בא לידינו גט מאחד הכפרים וראינו שאין בו ממש. וכתבנו למושל המחוז למנוע כתיבת הגט רק לאשר תהיה בידו תעודה מב״ד של עיר מראקש יע״א. וכאשר יצא דבר מלכות לא בא לפנינו רק אחד מהרבה מסדרים, ובבחינה ראינו שהוא עם הארץ מוחלט ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, והיו באים מכל הכפרים לקבל הגט ע״י בדי״ץ ואח״ז מצינו ת״ח ראוי והגון לענין ומננו אותו ע״ז ז״ש רבי יעקב ז״ל ובקרב ימים שמעתי כי נתבקש בש״מ ואיני יודע היום כיצד מתנהגים.

הן אמת שלא יעלה על הדעת שימצא ח״ו במדינות המערב ענין כזה יען תודה לאל לא השבית לנו ה׳ גואל ובכל מדינה ומדינה יש רבנים וחכמים יושבי על מדין כי לא אלמן ישראל. אן כאשר נטל הענין מהרבנים הראשים, לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול, החפץ ימלא ידו בקולמוס, ובניר ויכהן במשרה זאת רק עד אשר יעבור בכור המבחן ע״י בדי״ץ הגבה ואז יוכשר לכהן לה׳ ולתורתו.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות וחיש יחיש ישועתנו בקרוב אמן

וזה נוסח ההחלטה שנתקבלה בענין זה.

א – כל מסדרי הגטין צריכים להיות בידם תעודה מאת רבני הב״ד הגבה אחרי בחינה.

ב – כל מקום שלא נמצא שם מסדר בתעודה, חובת הב׳׳ד או הדיליגי לסדר הגט חנם אין כסף.

ג – גם על המסדרים הנכחים תחול החובה הזאת.

ד – הודעה מאת הרבנים לכל מסדרי הגטין שבעירם ושבמחוזם להיותם מוכנים להבחן בר״ח אייר.

הרב כמוהר״ר רפאל ברוך טולידאנו יחשל׳׳א נאם ע״ע פנויה שילדה שמשדינן הוולד אחר האב היכא שיראה לב״ד שמהנטען נתעברה, וחברי המועצה לא הסכימו עמו.

אחר החלטה זו דבר הרב שאול אבן דנאן יצ״ו שחובה עלינו לדאוג לנולדים האלה למען חיותם, והאמת כי רבים קופצים לקחתם להם לבנים, ומוציאים עליהם הוצאות מרובות בחבה יתרה לסיבת תאות הבנים המקשקשת בחובם כי מנע ה׳ מהם פרי בטן, ולקיחתם זאת הויה ע״י הוריהם, אב ואם גם שניהם או רק ע׳׳י האם לבדה אם לא נתברר אב, גם יש שכותבים שטר מסירה ע״ז, אשר כח השטר ההוא דל למאד כפה״ד לעצור בעד ההורים מלחזור בם, ויש שמתחכמים לחייב את ההורים שאם יחזרו בהם ישלמו ללוקח כל מה שהוציא וכו׳.

בכל זאת אין לב הלוקח נכון ובטוח במה שעשו מחשש ערמת ההורים אשר בראותם את ילדיהם חיו בריאים וטובים ויהיו לחפץ, באים בעקיפים גם מסיתים את הבנים לבגוד באלה אשר גדלום ובלו את ימיהם בעבורם ברוב עמל וצער גדול בנים, והפרדה זו בטרם עת הראויה קשה עליהם למאד, שכמעט נפשם קשורה בנפשם. מסבה זו רבים חדלו וימנעו רביבים והשפע נעצר.

בכן ראוי לנו לתקן תקנה שתהיה סייעתא לגומלים האלה עזר סומן, אף הבטחה כדי שלא יבואו ההורים לבגידה ועמלם לא יהיה לשוא.

כל הרבנים פה אחד הסכימו לדברי הרב לתקן תקנה הנותנת כח לגומלים האלה ע׳׳י מנוי להם מכח הב״ד להוציא הוצאות עליהם, וגם אם יעשה איזה שטר ע״ז יהיה קיים בכל תנאיו. גם הרשו את הרב הנז׳ לכתוב נוסח לתקנה זו לכל פרטיה, וזה נוסח התקנה.

אנחנו הרבנים הדיינים פה מארוק בהיותנו מתועדים במועצת הרבנים השנתית ביום כ״ח וכ״ט חשון תש׳׳ט לעתה הסכמתנו ברצון ובהחלטה גמורה, בכח הב׳׳ד שניתן לנו ע׳׳פ תורתנו הקדושה, שכל הנולדים אשר נתנו בידי אחרים לגדלם ולהטפל בהם בבניהם בכל צרכיהם, בין בשטר בין בע״פ, בין יהיה השטר עשוי באופן המועיל עפה׳׳ד בין יהי בטל עפ״י הדין, על הכל הננו ממנים עליהם את הלוקחים אותם, להוציא עליהם כל ההוצאות הצריכות להם, בריוח ולא בצמצום עד אשר יגדלו בשנים הראוים להיותם בני דעת לפי ראות עיני הב״ד (ז׳׳א מי׳׳ג שנה עד מלאת כ׳ שנה) וכל מה שיוציאו עליהם כנז׳ הרי הוא חוב גמור על ההורים בין אב ואם יחד, בין אחד מהם לבדו, אם חזרו בהם לקחת את בניהם אכן אם לא חזרו בהם אזי אין שום תשלום כלל, כי רק בתורת חסד גמלום, גם כל שטר שנעשה ע״ז בין ההורים והלוקחים הרי הוא שו״ק לכל תנאיו לזכות הלוקחים הגומלים את הילדים, ואין שום ערעור בעולם יכול לגרוע כח השטר בכח הבית דין יפה ע״כ.

מועצת הרבנים השנייה-משה עמאר-המשפט העברי במרוקו-עמוד 240

10/11/19

נאם הרב מימון ח. וחיון יחשל״א

ע ׳ע שלמות הבגרות

רבותי!

פעמים רבות ישאלונו אנשי השררה יר״ה מסיבת ענינים שונים עד מתי זמן הגבלה לשנים לזכרים ולנקבות להיותם עומדים ברשות עצמם לכל דבר.

ועל השאלה הזאת נשמעו תשובות שונות מפי רבני הב״ד והדיליגי שבכל עיר ועיר, וזה אומר כו״כ שנים על פי הדין, וזה אומר כו״כ שנים על פי המנהג וכו׳ וכו׳.

ולא נעלם מרו״מ שמזה יהיה גרמא בנזקין בענינים גדולים עד מאד כי יותן כח לחלושי הדעת הרכים בשנים למלאות חפצם לעשות, ולא בלב שלם רק דרך נערות ובעמדם על דעתם יבואו לידי חרטה גמורה ואין להשיב.

וע׳׳ז דאגו רבותינו וחכמינו אף מימי התלמוד לגזור אומר שפחות מבן עשרים שנה שמכר קרקע שירש יכול לחזור בו בהיותו בן עשרים, כי הם בחכמתם אמרו להגבלת שלום הדעת הזמן הזה.

וכן ראינו ג׳׳כ בעי״ת פאס תקנו רבותינו הרא׳ שכל בת נשואה שתמחול בכתו׳ או אף בא' מתנאיה בהיותה פחותה מבת עשרים, מחילתה כאין. כי הם ידעו אל נכון חולשת דעת האדם בפחות מזמן הזה.

ודבר זה גלוי לכל העמים והמה קצבו עד כ״א שנה.

איך שיהיה, לפני מורי אין צריך עוד להרחיב בדבר, הכל מובן ונודע לפניהם מודעא רבה.

בכן רבותי, יואל כבודם להסכים בזה: ״שאין האדם נקרא עומד ברשות עצמו בכל מעשיו בשלמות רק עד מלאת לו עשרים שנה, א׳ זכר וא׳ נקבה. והפחותים מעשרים צריך הסכמת ב״ד של המחוז״.

נתקבל הבל בהחלטה גמורה.

נאם הרב דוד עובדיה יחשל״א

ע״ע ההנקה

רבותי!

אנכי הדל באלפי, תהלת ה׳ ידבר פי, אשר בחסדו הביאני עד הלום לדרוך בציות, ולהיות זנב לאריות, בהתאסף ראשי עם קדש המכונות והעמודים, הם העומדים על הפקודים, אשר קטנם עבה ממתני, ואני אנה אני בא במקלי ותרמילי ודוד הוא הקטן ומה גם לדבר לפניהם בלעגי שפה דברות שתים, ואני ערל שפתים אכן היתה עלי יד הקדש על העליונה, המה הגבורים אנשי השם היושבים ראשונה אשר הרהיבוני, ועד כה הביאוני, ולרגלי קדשם ספחוני, המקום יגדיל ויאדיר תורתם, ואופני האושר וההצלחות ינשאו לעומתם, אמן.

אפריון למע׳ השר והטפסר, הנשיא הוא האיש משה, אשר הוא עומד הכן לעבודת הקדש ודרך תבונות להוציא לפועל דברי חכמים כדרבנות, המקום יהי בעזרו, ושמרו כרועה עדרו, וזכות התוה״ק תהיה בעדו מגן וסתרה, צנה וסוחרה, וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

לדאבון לבב לא היתה שמחנו שלמה יען כי יד הזמן נגעה בדוקין שבעין, הוא ניהו הרה״ג הוא הראש כמוהר״ר יהושע בירדוגו הי״ו, ה׳ ברחמיו ישלח דברו וירפאהו, ועל קו הבריאות, החיים והשלום יעמידהו, אמן.

רבותיי

מטרת האסיפה הקדושה הזאת כשמה כן היא, מועצת הרבנים לרכז ולבסס משפטי התוה״ק על בסיס נאמן, בכן הציקתני רוח בטני, ואמרתי אני אל לבי עת לדבר על משפטי ״ההנקה׳׳ לפי הדין ולפי המנהג והתקנה, שאין ראוי להתעלם מהם ולהניחם כמות שהם לפי המצב הנכחי אשר אנו עומדים על מפתן גבולו הקשה, וטוב ונכון לתקן ״שתטול האשה דמי ההנקה במושלם וישאר הולד אצל אמו אע״פ שעדין לא הכירה״ יען כי בימים האלה אשה בכל אלה לא עבידה למיגר להניק בן חברתה בשכר, ואם האשה תשליך הולד לאביו כפסק מר״ן ז״ל באה״ע ס״י פ״ב אין הולד יונק משדי אשה רק בהנקה מלאכותית ע״י החלב ״ניצטלי״ או מחלב בהמה ונחוץ לזה השתדלות ושמירה גדולה בסדר ההנקה ובשיעור החלב יום יום והרתחת ונקיות הכלים כנודע וצריך לזה נשים חכמניות ורחמניות היודעות לכלכל תפקיד זה על מכונו ובזה לא דברו הפוס׳ שלא אמרו אלא שישכיר לו אביו מניקת כאמו ולא להיות חייו תלואים לו מנגד והרי פסק מור״ם ז״ל שאם לא מצא מניקת חייבת אמו להניקו והיא סברת רבינו ירוחם שהביא הרב״י בלי שום חולק, והרב לך שלמה הי׳ פסק כן באין לו לאב שכר הנקה זאת שנית שאפי׳ אם כבר הכיר את אמו לעת כזאת אין השכל סובל שלא תטול האשה רק חצי הנקה ותהיה מתבטלת ממלאכתה, ומאין תביא לחמה במצב קשה כזה? מלבד ב״ז הרי יש בידינו תקנה מבוררת על הגרושה, ולא נמצא זכר למנהג זה רק בפס״ד שכתבו רבני פאס לרבני מראקש נ״ן שהובא בספר כרם חמר ס״י תמ״ד וזה ודאי עלבון גדול נוסף לגרושה על קשי יומה ורוע מזלה ואנחנו לא נדע טעמו ונמוקו של מנהג זה, וע״ז צווחו בתראי ז״ל הרב נפת צופים חאה״ע ס״י פ״ו דפשיטא ופשוט שאין ריח טעם לקונסה ליטול חצי הנקה דמה פשעה ומה חטאתה לגרוע כחה במה שזכתה בו מן הדין ובו׳ ואם יש איזה חכמים מפטפטים וכו'׳ אין להם ע״מ שיסמוכו עכל״ה, וז״ל הרב מארי דאתרין הרב רמ״א בינמוקיו לקיצור הת״ק ובאמת שהיא סברה תמוהה, דשאני אלמנה כיון שחולקת בנכסי׳ דין הוא שלא תטול וכו׳ אבל גרושה מה הפרש יש בינה לבין אשה שכתו׳ כדת עכ״ל.

לפ ׳ז גם באלמנה שתקנו רבותינו הרא׳ שלא תטול רק חצי־הנקה, היינו בשביל שהיתה ידה על העליונה לחלוק בנכסי הבעל קו״ט שהוא יותר מסכי כתובה בכתובותיהם שהיו נמוכו ב״כ משא״ב בימינו אלה שנגרע כחה עפ״י תקנת הבחירה שלא תטול רק הפחות שבסכומים, מאין הרגלים לגרוע כחה בהנקה נוסף על מה שהיא מרת נפש? חלילה לנו להיות משפט כזה בתורה שלמה שלנו והתורה אמרה, כל אלמנה ויתום לא תענון, ואין לך ענוי גדול מזה, הנה כי כן אם ייטב בעיני מעכ״ת לתקן המעוות ולהסיר המכשלה הזאת ושכרכם כפול מן השמים וה׳ ברחמיו יעזרנו עדכ׳׳ש להקים משפטי הדת על תלם כקדם וכימי עולם אמן.

וזה מה שנתקבל מנאם הרב;

״הגרושה תטול שכר הנקתה במושלם״.

מועצת הרבנים השנייה-משה עמאר-המשפט העברי במרוקו-״הגרושה תטול שכר הנקתה במושלם״.

עמוד 243