עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר


עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

הערכה לפעולה….

י"ג שבט תשט"ו – 5.2.1955

עניין הכפרים עומד, כפי הנראה, לקבל תנופה. כך אמר לי אברהם ציגל, מנהל מחלקת העליה באותה תקופה, ובדעה זו, גם יהודה בגינסקי ז"ל, ראש מחלקת הקליטה באותה תקופה, אשר הגיע הנה אתמול, ובפגישה הראשונה בשדה התעופה אמר לי : " אתה הוא האיש אשר מעשיך בכפרים עשו להםכנפיים בארץ ".

אותו הדבר גילה כאן מנהיג תנועת העבודה באמריקה וחבר ההנהלה הציונית, מר לאוי סגל, וכה היו דבריו אלי : " אייער ארבע אין די דערפער האט געמאכט אטיפן קריץ ביי מיר אין הארץ " ( עבודתך בכפרים הטביעה חריץ עמוק בלבי ) – מתוך מכתב למזכירות תנועת המושבים.

היבול החל להבשיל

י"ד שבט תשט"ו – 6.2.1955

קיבלתי מכתב ממזכירות תנועת המושבים, בחתימתו של גרשון צוקר ובו הוא כותב בין היתר : "

חושבני שאני אהיה הראשון שאעביר אליך הידיעה המשמחת. הקבוצה של " איית בוגמאז " הגיעה היום לנמל חיפה והועברה ישר לחורבית שבחבל לכיש.ובכן יש בזה סימן כי הקרח התחיל להפשיר ויש תקוה כי הזרם של צאן מרעיתך יתחיל להגיע הנה….."

" ביבול שלך כבר מבשיל והולך – כה לחיי ".

קריאה לעזרה בתוך הואדי

כ"ט שבט תשט"ו – 21.2.1955

יצאתי ממראכש לביקור בכפרים איית רחלאת ואיי סעדילי. נלוו אלי, העיתונאי שבתאי טבת, מעיתון הארץ, נחמוני מצוות המיון ויהודה פרץ בעל המונית המיושנת. לאחר כברת דרך הגענו לאחד הואדיות לפני איית רחלאת. בעוברנו בואדי שקעה המכונית. נאלצנו לצאת מהמכונית ונכנסנו לתוך מי הואדי שהיו קרים כקרח.

ניסינו לדחוף המכונית ועל אף מאמצינו המשותפים לא עלה בידינו להוציאה מן הואדי. קראתי לעזרה בערבית ובנוסחה המקובלת " יא סאמעין – תעאלו " – הו השומעים קולי יבואו לעזרתי – ואחרי החרה החזיק הנהג וקרא בקול : " יא אחמד, יא עבדאללאה ", הד האזעקה הגיע למרחקים, ולהפתעתנו ולשמחתנו הופיעו כ-15 ערבים מן הסביבה, אשר יחד אתנו הצליחו לחלץ את המונית והוציאוה ליבשה.

שילמנו להם שכר טרחה והוספנו על זה ככר לחם אחת לכל אחד ומיני תרגימא שהיו בצקלוננו.

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

סכנה שניצלנו ממנה.

י"ג באדר תשט"ו 7.3.1955

בשעה שש בבוקר, בדרך לכיוון איית איברהים, הגענו למקום שממנו הכיוון לאיית חאכים ולא מצאנו את הפרדות אשר שכרנו אתמול, ושהיו צריכים להביא אותן למקום המפגש שנקבע. לאחר הליכה ברגל נודע לנו מתושבי הכפרים כי אנשי איית חאכים מחכים לנו במרחק מה ועמהם שלוש פרדות.

ביקשתי מהנהג לחכות לפרדות ולאחר מכן לבוא אלינו. אנו המשכנו ברגל בלווית סייר ערבי. הלכנו במשך שלוש שעות עד אשר הגענו לאיית חאכים ורק לאחר זמן מה הגיע הנהג יחד עם אנשי הכפר רכובים על פרדות.

מיד התחלנו בבדיקת המשפחות ורישומן לעליה. היהודים באיית חאכים ידועים כאנשים חסונים ואנשי מידות. עם סיום פעולת הרישום, בשעה שלוש אחר הצהרים יצאנו לדרך. נחומי – מצוות המיון – סיר בלרכב על הפרד. הפצרנו בו ולבסוף נעתר לנו, ויחד אתנו עשה שלוש שעות ברכיבה בשלג ובסערת רוחות.

בקושי רב שרכנו דרכנו והגענו למכונית. ערפל כבד כיסה את הארץ, והוא והשלג אשר התלווה אליו הכבידו על תנועת המכונית. נסענו באיטיות ואולי זחלנו עד כדי 10 – 15 קילומטר בשעה, לבסוף הגענו לאיית סעדילי.

כאן עצרו אותנו כמה ערבים בטענה כי פקודה בידם מהמושל למנוע מכל רכב לעבור, כי הואדי גואה והמעבר מסוכן. הערמנו עליהם בדברים והמשכנו בדרכנו. עברנו ואדי אחד, אחריו ואדי שני ואילו השלישי אשר נזהרנו מפניו לא זכינו לראות אותו כי נעלם ואיננו, לבסוף התברר לנו כי טעינו בכיוון הדרך במשך שעתיים וחצי מבלי להרגיש בכך.

בשעה 10.30 בלילה הגענו לכביש ליד אולאד מנסור ורק אז התברר לנו כי עשינו הקפת דרך של כשמונים קילומטר, ותודות לטעות זו ניצלנו מן הואדי הגואה והסוער שלא עברנו בו. עייפים ותשושי כוח הגענו למראכש בחצות הלילה.

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

העלייה הגדולה ממרוקו אין בה מהספונטניות, היא מהווה למעשה המשך טבעי ורצוף לעליית יהודי מרוקו שהחלה לפני כמה דורות, כי הקשר בין קהילות מרוקו לבין הארץ מעולם לא נותק אם בשל שדר"ים וכוללים שהגיעו אליהם, אם בשל הסיוע החומרי ( עולים, תרומות ) או הרוחני ( רבנים, פסקי דין, קשחנניה דהןר תורתי ) שקהילות אלה שלחו לארץ.

זכות קדימה לעליה מן הכפרים.

ל' ניסן תשט"ו – 22.4.1955

קיבלתי העתק ממכתבו של יצחק קורן – מזכיר תנועת המושבים אשר שלח לאברהם ציגל, מנהל מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, ובו הסיכום שהוחלט עליו בין תנועת המושבים והסוכנת היהודית, ואשר לפיו :

1 – תנתן זכות קדימה לעליית יהודים הכפריים שבמרוקו.

2 – ביחס למקרים סוציאליים יש להמנע מלהוציא מהכפרים אנשים אשר מבחינה סוציאלית ובריאותית אין אפשרות להעלותם לשם התיישבות בארץ, פרט למקרים מיוחדים אשר לגביהן לא קיימת כל אפשרות להשאירם בכפר, קודם כל שלא יישארו עזובים לנפשם במקומות נידחים אלה ושנית פן הישארותם תמנע עליית אחרים אשר מויינו ואושרו לעליה.

מקרים אלו אשר יסומנו על ידי שליחנו יהודה גרניקר יועברו לקזבלנקה לטיפולו של משרד העליה במקום.

הוראות ברוח זו ניתנו על ידי ראש מחלקת העליה זלמן שרגאי למנהל מחלקת העליה במרוקו, עמוס רבל.ובמכתב של הסוכנות היהודית, מחלקת העליה, לתנועת המושבים מיום י"א אייר תשט"ו  – 5.5.1955, הרי סיכום דברים של מר זלמן שרגאי עם עמוס רבל :

זכות קדימה לעליה תינתן לאנשי הכפרים ולארגונים התיישבותם מערי השדה שבמרוקו. בהקשר לזה יש לתת הוראות שליחי העליה מתנועת המושבים, שכשהם מאשרים אנשים לעליה, עליהם להודיע למשפחות שלא נתקבלו שיועברו לערים מרכזיות על חשבון הקהילות והג'וינט אם הכפר יחוסל כולו.

  הפעולה לחיסול הכפרים תימשך בהתאם לתכנית, אך כמוסכם יש להעביר לטיפולם של הג'וינט       והקהילות את המקרים אשר לא יאושרו לעליה מסיבה סוציאלית או רפואית, וזאת בהתאם להסכם.

תכנית העליה : חמישים אחוז לארגונים התיישבותיים, שי לארגן מן הכפרים ומערי השדה : חמישה עשר אחוזים משפחות בודדות מן הכפרים ומערי השדה, מובן שהכל לפי כללי בחירת העולים המקובלים.

שליחי תנועת המושבים הנשלחים על ידי מחלקת העליה הם שליחי העליה ומובן כי הם נתונים למרותה של מחלקת העליה בירושלים ובמרוקו.השליחים פועלים בכפרים ובאזורים לפי הוראות המחלקה במרוקו.

אנשי הכפרים הם בדרך כלל חומר אנושי טוב, אך יש מקרים בודדים שלאנשי הכפרים שהתנוונו. אפשר אפוא, שנחסל 3 – 4 כפרים והכפר החמישי ישאר במקומו מפי שאיננו מתאים ברובו הגדול מבחינת הכללים לבחירת העולים.

עת לעשות…

ט"ז אייר תשט"ו –  8.5.1955

מצב העליה ממרוקו ובעיקר עליית אנשי הכפרים נתקלה כעת בקשיים גדולים החורגים משליטתנו. כמו כן גברו הקשיים הפניים וקשה להתגבר עליהם הפעם, כי לא הצלחנו לראות את הנולד. בין אנשי הכפרים אשר התקבצו במראכש, לפי הוראתנו, הצטברה מרירות גדולה אשר הביאה לתגובה קשה.

אנו עומדים עכשיו במרוקו בפני גזרות קשות העלולות לפגוע קשה בעליה ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולראות באופן פסיבי כיצד יתפתחו העניינים ( מתוך מכתב למזכירות תנועת המושבים 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאןיהודים_באטלס_010

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

פגישה עם פרופסור ח.ז.הירשברג

כ"א אייר תשט"ו – 13.5.1955

נפגשתי עם הסופר פרופסור חיים זאב הירשברג, ושוחחנו על היהודים הכפריים שבהרי האטלס. הסופר בא למרוקו לשם השלמת מחקר על יהדות צפון אפריקה.

בקשה להקמת מושב שיתופי.

כ"א באייר תשט"ו – 13.5.1955

ביום שישי הגעתי למזאגאן, עיירה הנמצאת במרחק כ-100 קילומטר מקזבלנקה. בשבת לאחר התפילה כשכל יהודי העיירה היו מרוכזים בבית הכנסת דיברתי בפני מתפללים אשר הקשיבו בדריכות לדברי. לאחר מכן נועדתי עם שלושים משפחות והרציתי בפניהן על צורות ההתיישבות. בין הנוכחים היו גל בעלי אמצעים אשר רכושם נאמד בחמישה מיליון פראנקים צרפתיים.

לאחר שאלות ותשובות הביעו רצונם להקים מושב שיתופי. יעצתי להם להחליט על כך בארץ לאחר שיווכחו בעצמם מה רצוי להם יותר, והוספתי כי מבלי להביע עמדה עקרונית בנושא, הרי יותר קל יהיה להפוך מושב עובדים רגיל למושב שיתופי מאשר להיפך

סיוע לעליית המעמד הבינוני

כ"ו באייר תשט"ו – 18.5.1955

נפגשתי עם מר וירט – בא כוח חברת רסקו. ביררנו שננו שטחי פעולה בהם נוכל להיעזר אחד בשני. באותו יום ביקרו אצלי הא"א וירט וצדיקוב, וביקשו ממני לעזור להם בארגון עולים להתיישבות מקב אנשי המעמד הבינוני באמצעו חברת רסקו.

כ"ג בנסן – 13.6.1955

שוחחתי עם מר צדיקוב, בר כוח חברת רסקו, בקשר לארגון אנשי טאנאכט וטאמאזרט כיחידת התיישבות של המעמד הבינוני, במסמיה שליד באר טוביה.

הסברה ולא תעמולה

בד בבד עם הקמת הארגונים להתיישבות, הייתי מרבה בדברי הסברה ועומד במיוחד על הקשיים הכרוכים בחיי ההתיישבות. מעולם לא נתפסתי לתעמולה ורודה. העדפתי להגזים בקשיים בכדי לא להביא את המתיישבים העתידים לידי אכזבה.

בעניין זה כותב ד"ר מתן – נציג משרד הבריאו, לתנועת המושבים בתאריך י"ח טבת תשט"ו – 10.1.1955 :

הייתי בסיור עם מר גרניקר בנשך 24 ימים, ביקרנו ב-26 כפרים ובכמה ערים נפגשנו עם כ-5000 איש. ידוע לי שמר גרניקר הסביר למועמדים לעליה ולהתיישבות את כל הקשיים המחכים להם בארץ, אפילו היה מגזים בקשיים אלה כדי להיות בטוח שהעולים יהיו מוכנים לכל.

לא שמעתי אף פעם שמר גרניקר הבטיח לאנשים תנאים נוחים, להיפך – הוא היה מתאר בפני המועמדים תמונה יותר אפרוה מן המציאות.

אינני שייך במישרין לענייני חקלאות. אבל נהירים לי די קשיי הקליטה ובמיוחד בחיי ההתיישבות. אני מרשה לעצמי לאמר כי מר גרניקר עושה את עבודתו בשם תנועת המושבים, בשטח ההסברה, בצורה הרצינית והאחראית ביותר.

עלי להוסיף כי מכתבי זה הוא ספונטאני והנני כותב אותו לפי יוזמתי אני "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודי האטלס 555

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

צאו ולכו.

י"ז סיון תשט"ו 7/6/1955

הגיעו אלי יהודים מהכפרים שבאזור איית בולי ותל וואד, וביקשו בכל לשון של בקשה להחיש את עלייתם, בהדגישם כי אין הם יכולים לחיות יותר בין שכניהם הערבים המציקים להם מידי יום ותובעים מהם לפנות את הכפרים באמרם : " הבתים אינם בתיכם והאדמה אינה אדמתכם, צאו ולכו "

דברי עידוד

ל' סיון תשט"ו 20.6.1955

קיבלתי מכתב מהרב משה כהן מטיקרט אשר במורד הדרומי של האטלס בדבר העיכובים שחלו בעליית בני הכפר. עניתי לו :

צערם הוא גם צערי אולם אין להתייאש מהגאולה כי קרובה היא לבוא. להווי ידוע לכם כי בביקורי אצלכם לא עשיתי זאת למען יציאת ידי חובה בלבד. אני עושה הכל כדי לזרז ולהחיש את עלייתכם, ותקותי כי מאמצינו המשותפים לא יכזיבו ובקרוב ניפגש בארץ.

כאשר תגיע אלי בשורה כלשהיא, אבוא מיד אליכם ואסדר את העניינים, אבל עד אז אל תחסלו ואל תמכרו דבר מרכושכם עד בוא שעת הבשורה.

אנא חזק את לב קהילתך, אנשי טיקרט, והסבר להם כי גאולת ישראל לא תפסח גם עליהם ויקויים בכם " ובא לציון גואל ,. ושב עמו לארצו לעבדה ולשמרה.

ביקור שני במראכש

ט"ז תמוז תשט"ו 6.7.1955

מביקורי הראשון במראכש ועד היום הצטברו ערימות ערימות של בקשות לעליה. הזמנו האנשים לרישום. תור ארוך הזדנב ליד המשרד. כדי למנוע אי סדר חולקו מספרים לכל העומדים בתור ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הלחץ היה רב וההרשמה נמשכה שעות רבות. מרוב הדוחק פקעה סבלנותם של האנשים, ןמפחד שתורם לא יגיע ולא יירשמו התפרצו כסופת סערה לתוך המשרד. קמה מהומה שלא יכולנו להשתלט עליה ונאלצנו להפסיק את ההרשמה

ואף על פי כן, ולמרות הכל…

י"ג באב תשט"ו 1.8.1955

לאחר העבודה המפרכת במראכש ביקרנו היום בתורינט, בו-עיון ואוג'דה, זו שעל גבול אלג'יריה ששימשה בשנים 14947 – 1948 כתחנה להברחת גבולות מרוקו, לקראת הריכוז באלג'יריה ומשם באניות ההעפלה לארץ.

זכורות לנו האניות " יהודה הלוי " ו " שבי ציון " אשר יציאתן מאלג'יר אורגנה על ידי אבידוב ז"ל, גם כן מנהלל, ואפרים בן חיים ( פרידמן ) מבית אורן. בעיירה אוג'דה נאספו רבים וביקשו מאתנו לרשמם לעליה. נוכח ריבוי הפונים נאלצנו לעסוק בהרשמתם עד שעה עשר בלילה.

בצהרי היום, תוך כדי הרשמתם, עקב תנועת היהודים הבלתי רגילה לכיוון משרד ההרשמה, נפוצו בעיירה שמועות מפה לאוזן שגרמו למתיחות רבה, שהערבים מתכוננים לפרעות ביהודים. לא הספקנו את העבודה ולא נרתענו על אף הבהלה שקמה. גם המשטרה חששה מפרעות ודרשה מאתנו להפסיק את הפעילות  " הפרובוקטיבית " הזאת. מצאנו תחבולות אחרות, כדרכם של יהודים, להמשיך בעבודתנו על אף איומיה של המשטרה, והמהומה הייתה על לא מאומה.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.יהודי האטלס 555

העלייה הגדולה ממרוקו אין בה מהספונטניות, היא מהווה למעשה המשך טבעי ורצוף לעליית יהודי מרוקו שהחלה לפני כמה דורות, כי הקשר בין קהילות מרוקו לבין הארץ מעולם לא נותק אם בשל שדר"ים וכוללים שהגיעו אליהם, אם בשל הסיוע החומרי ( עולים, תרומות ) או הרוחני ( רבנים, פסקי דין, קשר תורתי ) שקהילות אלה שלחו לארץ.

כמו כן מצאנו שכבר עם הקמת התנועה הציונית עמדו קהילות מרוקו בקשרי התכתבות עם הרצל, והלה התעניין בגורלן.

מחזה אימים בקזבלנקה

כ' באב תשט"ו – 8/8/1955

אני שוב בקזבלנקה. נקראתי מאוג'דה להשתתף במיון העולים. הלכתי בבוקר למשרדו של פיאר ]אבר על מנת להיפגש עם צוות המיון ולסיים את פרשת ההרשמה לעליה בקזבלנקה. בהגיעי למשרד נתקלתי במחזה אימים שסימר את שערותי : מאות אנשים צבאו על פתח המשרד, נשים ששערותיהן פרועות מרטו את השערות אחת לחברתה, שמלותיהן קרועות ורטובות מזיעה, ומראיהן כמכשפות ממש. כולן צעקו בבכי היסטרי, " עליה תיכף ומיד.

בקושי שרכתי את דרכי ביניהן בכדי להיכנס לפנים המשרד, ומה גדלה תדהמתי כשלא מצאתי איש מצוות המיון. לא מצאתי לעצמי כל פירוש למחזה אימה זה ולהתפרצויות מעין אלה שאני פוגש אותן בכל מקום. האם כיסופים לעליה ולגאולה, בריחה מהנכר, מהניוון ומהעוני, חיבה עיוורת לארץ ישראל ללא ציונות ? לאלוהים הנסתרות.

שוב במראכש

כ"ג באב תשט"ו – 11/8/1955 

הסתדרנו איך שהוא לגמור את עבודת המיון בקזבלנקה. נקראתי שוב למראכש בפעם השלישית. מתברר כי אזניים לקירות והאנשים יודעים בחוש הטבעי שלהם על יום בואי, ומתי נקבע יום ההרשמה. כבר משעות הבוקר, מבלי שיוזמנו לכך, צובאים אנשים רבים על משרד העליה ושוב התור הארוך מזדנב עד אין ראות את סופו.

התחלנו לרשום שלוש משפחות ראשונות ושוב, כבפעם הקודמת, הייתה התפרצות של נחשול בני אדם שלא יכולנו להתגבר עליו. שוב נאלצנו להפסיק ההרשמה. כל זה נגרם בגלל התחושה ששררה בקרב המוני היהודים כי הנה עומדים להתרחש מאורעות חמורים מצד הערבים, והיהודים יהיו קרבן לעזאזל, ובעיקר בגלל החשש פן תיפסק העליה כתוצאה ממאורעות אלה.

ללא פחד ללא רתיעה.

ז' באב תשט"ו – 18/08/055

על אף המתח הפנימי ופעולות הטרור, ואולי דווקא משום כך, לא ראינו את עצמנו משוחררים מלהמשיך במלאכתנו. הבינונו לרחשי לבם של אחינו בני ישראל וידענו שכל מה שנצליח להציל היום לא נוכל להצילו בעת אחרת.

המשכנו ברשמה לעליה. התחלנו יום עבודה ב 7.30 בבוקר, ונוכח הלחץ והדחק נאלצנו להפסיק ב-3 אחר הצהרים. בכל זאת הצלחנו לרשום במשך שלושה ימים כ-700 משפחות.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכייהודים_באטלס_020ונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

העליה – הצלה מכליון

ג' באלול תשט"ו 21/08/01955

לקראת ישיבת הועד הפועל הציוני שעמדה להתקיים בירושלים, יצא עמוס רבל – מנהל מחלקת העליה במרוקו – בכדי להביא בפני הוועד הפועל הציוני את הבעיה של עלית יהודי מרוקו. ניצלתי הזדמנות זו ומסרתי לידו מכתב ליהודה ברגינסקי ז"ל, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית.

במכתב נתתי הסברה מקיפה על בעיית העליה של היהודים הכפריים במרוקו והדגשתי שאין לראות בעליית יהודים אלה סתם עליה לשמה אלא עניין של הצלה מכליון.

מצב מתוח

ד' באלול תשט"ו 22/08/1955

לפי התוכנית הייתי צריך לבקר היום, יחד עם צוות המיון, בכפר קצר א-סוק ( באזור תפילאלת ), אך בגלל המצב המתוח ששרר באותם ימים, עקב הטרור והחבלה של תנועה מקומית, במרוקו בכלל ובכפרים בפרט, נאלצנו לדחות הביקור לימים רגועים יותר.

אזעקת הצלה.

ו' באלול תשט"ו 24/08/1955

בתכניתנו היה לצאת למכנאס, לפתע קיבלנו קריאת אזעקה והצלה ממאזאגן ( אג'דידה ). מתברר שאחרי הפרעות שהיו במקום נותרו כמאתיים פליטים שיש לטפל בהם בהקדם, בטרם יהיה מאוחר. קבל הרשיון מהשלטונות לקחה לנו כיום שלם לבסוף הצלחנו לקבל אותו.

בפרוע פרעות בישראל.

הגענו למאזאגאן, מצאנו את הפליטים מכונסים בבית הספר של א.י.מ.ק.ה. מתוך 240 משפחות שטיפלנו בהן אושרו לעליה 75 מש]חות שמנו 609 נפשות – השאר נפסלו, לצערי, מחמת חוקי הסלקציה שהוכתבו על ידי הסוכנות היהודית בארץ, ושלא היה ביכולתי לנהוג נגדם. אודה שגם במיון 75 המשפחות נהגנו בגמישות רבה.

באותו ביקרנו במללאח וראינו תוצאות הפרעות שהתחוללו שם יומיים לפני בואנו : בתים שרופים, שוד והרס בכל פינה, משפחות רבות נשארו בערום ובחוסר כל. הוספתי מראה זה בדמיוני על פרעות היהודים באוקריינה ובארצות מזרח אירופה. אכן נאד הדמעות של העם היהודי מתמלא על גדותיו.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודים_באטלס_010

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

תופעת התפרצות בכל מקום

י"ג באלול תשט"ו 31/08/1955

הגעתי לסאלי רבאט, שתי ערים שכנות, שעל גדות ה " בורגרג ", יחד עם צוות המיון. התנועה לעליה הייתה המונית, מאות רבות הצטופפו ליד המשרד בתקווה שיהיו מהראשונים להרשמה. רק התחלנו לעבוד ושוב אותו מחזה שבכל מקום התפרצות המונית ואנדרלמוסיה עד כי נאלצנו להפסיק את עבודת הרישום. גם הסדרנים שהועמדו לשמור על הסדר, לא עלה בידם לעצור בעד ההתפרצות.

רישום לעליה מאחורי בריקדות.

י"ד באלול תשט"ו 01/09/1955

על אף הכל המשכנו למחרת בשש בבוקר בעבודת הרישום. שוב מאות אנשים צבאו על פתח המשרד מבלי שתהיה לנו כל אפשרות להשתלט על אי הסדר. הסדרנים הקימו בריקדות בינינו ובין המועמדים לעליה, גם זה לא עזר. הפסקנו העבודה לאחר שרשמנו כמה משפחות וחזרתי לקזבלנקה.

תביעה אשר הושבה ריקם.

י"ז באלול תשט"ו 04/09/01955

עמוס רבל מנהל מחלקת העליה במרוקו מכנס את כל השליחים ומוסר להם דו"ח מישיבת הועד הפועל הציוני שהתקיימה בירושלים. באותו מעמד חזרתי ותבעתי ביתר שאת שיאפשרו לאנשי הכפרים לעלות. הסברתי כי לאור המצב השורר כעת במרוקו חיי האנשים אלה תלויים מנגד, וחובה עלינו להצילם בהקדם לפני שיהיה מאוחר.

לצערי גם הפעם הזאת לא מצאה זעקתי אוזן קשבת.

ללא סדרנים.

י"ח באלול תשט"ו 05/09/1955

בשעות הבוקר המוקדמות התחלנו בקזבלנקה ברישום המועמדים לעליה בתוך המללאח. הפעם נאלצנו לעשות העבודה לבדנו ללא סדרנים, כיוון שפטרנו אותם לאחר שהתברר לנו שהיו מקבלים שילומים מהאנשים בכדי להעבירם לרישום לפני תורם, דבר שהיה גורם להתפרצויות בלתי נעימות.

ושוב פרעות

כ"ו באלול תשט"ו 13/09/1955

מקזבלנקה עברנו למכנאס, לרישום המועמדים לעליה. משרק התחלנו הוכרז העוצר בעיר בגלל הפרעות ביהודים שפרצו באזור, ונאלצנו להפסיק העבודה. עזבנו את מכנאס, וצוות המיון ואני נסענו לעיירה וואד זאם בסביבת מכרות הפוספטים המפורסמים. בעיירה זו אין מללאח, היהודים המוסלמים גרים יחד אלה ליד אלה.

בהגיענו למקום נתגלה לעינינו מראה מבעית. הרחוב הראשי היה כלאחר קרב, החלונות והדלתות שרופות. המתפרעים שרפו בית החולים על חוליו, היהודים היו נפחדים ומבוהלים. טבעי הדבר שבשומעם על בואינו, ראו בנו הגואל המציל ובאו להירשם.

כל יהודי העיירה נרשמו ללא יוצא מן הכלל. אבל לפי כללי המיון נמצאו תשעים משפחות מתוך מאה ועשרים " כשרות " לעליה. אלה שלא נתקבלו נפסלו מטעמי גיל, חוסר מפרנס או מטעמי מחלות. במקום זה נתקלתי בעוורים, בעיקר זקנים וזקנות.

המחשבה ששלושים משפחות תיאלצנה להישאר בין הפורעים לא נתנה לי מנוח, אך הפתח לישועה נפתח ממקום אחר שלא ציפינו לו. כשנקראו " הכשרים " לבדיקה רפואית והאחרים לא נקראו נוצרה תסיסה בקרב כל הקהלה היהודית וכולם הודיעו שלא יגשו לבדיקה כל עוד לא ייקראו כל יהודי העיירה.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינBerber jews of Southern Moroccoה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

מכתב אזעקה.

כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955

כתבתי מכתב לזאב חקלאי ז"ל – מנהל מחלקת העליה במרוקו, זה אשר עמוס רבל בא במקומו, ובו העמדתי אותו על חומרת המצב ותבעתי החשת קצב העליה-ההצלה.

" מובן שתנאי הקליטה בארץ הם חשובים מאוד, אולם עלינו לזכור כי העלאת יהודי מרוקו היא לא פחות חשובה. מטעם זה שאם לא עכשיו אימתי ? ועלולים אנו חלילה לאחר את המועד. קשה לקבוע כרגע בדיוק מתי תזוז הרכבת, אך לפי עניות דעתי, זה יכול לקרות מחר, בעוד שבוע, חודש ואולי פחות משנה. אך ברור שאסור לנו לאחר ולהחמיץ הזדמנות זו שלא תחזור עוד "

נפשי קשורה בנפשם

כ"ב תשרי תשט"ו 08/10/1955

במכתב ששלחתי ליהודה ברגינסקי ז"ל – ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, כתבתי בין היתר :

" הרי אתה יודע את נפש הכפריים במרוקו, ונפשי הקשורה בנפשם. הנני להביא לידיעתך כי יד אחרי חג הסוכות בתחיל בהעלאת ארבעה כפרים מאזורי איית בולי המונים 148 משפחות. קבענו כי בכפרים אלה בנוסף על צוות המיון ואני, יצטרף אלינו גם הרופא…."

אל נאחר את המועד

כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955

" אני מקווה כי במשך שלושת החודשים הבאים יעלו ארצה על ידי כחמש מאות משפחות מאנשי הכפרים, אשר הם לדעתי החומר הטוב ביותר להתיישבות בארץ. עליכם, אפוא, להודיע לי אם אתם מוכנים כבר לקבלם.

דהיינו, אם כבר קבעתם עבורם מקומות להתיישבות, ואילו מקומות אם כן. נא לפרט לי מה יש כבר במקומות אלה כהכנת לקליטת המיישבים עם בואם. לפי דעתי, ולאור המצב כאן מחובתכם לעשות למען עלייתם המיידית דל יהודים אלה, יותר ממה שעשיתם עד כה, כי קיים חשש רציני שבאם לא נעלה אותם עכשיו ספק אם נוכל לעשות זאת אי מפעם " – מתוך מכתב המזכירות תנועת המושבים.

מן הנגב במרוקו אל הגב בישראל

כ"ג מרחשון תשט"ז – 08/11/1955

" בשבוע שעבר ביקרתי כשלושה כפרים נוספים ורשמתי מתוכם 150 משפחות לעליה, יש לציין במיוחד מספר כפרים הנמצאים במרוקו באי אלו אזורים, שאני מכנה אותם " הנגב המרוקאי ". תושבי כפרים אלה מתאימים במיוחד להתיישבות בנגב שלנו, בגלל תהאי האקלים הדומים. בכמה מכפרים אלה הופתעתי מכושר עבודתם וחסינות גופם של הגברים, הנשים והילדים כאחד " מתול מכתב למזכירות תנועת המושבים.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודים_באטלס_010

העלאת ספרי תורה

 ב' בכסלו תשט"ז – 17/11/1955

קבלתי מכתב מהרב זכריה כהן ז"ל מנהלל, שהיה ממונה על ענייני דת במדור לקליטה בהתיישבות מטעם הסוכנות היהודית. במכתב הוא מגלה התעניינות בפעולתי במרוקו ומבקש ממני לדאוג לכך כי העולים יביאו אתם ארצה את ספרי התורה שבקהילותיהם.

בתשובתי ציינתי בין היתר כי אנו עסוק בעיקר בעליית יהודי הכפרים הפזורים ברחבי מרוקו, ובעיקר באלה שבהרי האטלס – כאלפיים משפחות בערל הפזורות בכ-150 כפרים. ישנן כפרים המונים 2 – 3 משפחות בלבד, ואחרים המונים 60 – 80 משפחות.

עוד בטרם פנייתו של הרב בנידון, הוריתי לכל היהודים שבכפרים, כי חייבים הם להעלות אתם גם ספרי תורה, בשמחה ובגאווה, כי אין עליה גדולה לספר תורה מזו של עליה ארצה. הם קיבלו את דברי בשמחה רבה ואני מקווה כי הדבר ייעשה על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון עולנו.

בהזדמנות זו גם שאלתי את הרב מה לעשות בספרי תורה פסולים – האם לקבור אותם בבתי עלמין כמקובל במרוקו או להעלות גם אותם ארצה.

אשריך שזכית.

כ"ח כסלו תשט"ז – 13/12/1955

בתשובתו של הרב זכריה ז"ל הוא כותב בין היתר :

" בראשית תשובתי על מכתבך הנני מברך אותך בברכת חג שמח ואור בהיר את דרכך ואת עבודתך הברוכה, ואשריך שזכית לכך, לשאת עליך " ונפוצות יהודה יקבץ "

על שאלת אם רשאים לקבור בבתי העלמין במרוקו ספרי תורה הפסולים, הנני לענות לך כי מנהג זה היה נהוג בתפוצות ישראל בגלותם, ואולם היום ימי הגאולה הם וכל מעשה שכזה יחשב " השחתה " ויש על כן להביא לארץ כל דבקי קודשם שהם.

אנחנו זקוקים כאן גם לספרי תורה פסולים כדי להוציא מהם החלקים הכשרים ולהשלים בהם ספרי תורה אחרים והחלקים הפסולים ייגנזו כאן באדמת הקודש, ישראל. כמו כן אל תסמוך על יחידים המבטיחים לך להביא ארצה ספרי תורה כרכוש ציבורי אלא לקחת אותם מהם ולשלוח לפי הכתובת הידועה לך, היות והאנשים בהגיעם ארצה מחזיקים את ספרי התורה של הקהילות כרכוש פרטי.

על מכן זרז והזדרז. והנני חותם בברכת החיים והשלום, ה' ישמור צאתך ובואך בזכות עבודת הקודש הזאת "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודי האטלס 555

קיבוץ נדחי ישראל

א' טבת תשט"ז – 18/12/1955

בתשובה למכתבו של יעקב הרוזן, שליח העליה אז בתורכיה, ציינתי בין היתר …." הנני רואה לנגד עיני 150 כפרים לפחות הפזורים בכל רחבי מרוקו, אשר מעטים מיהודי מרוקו יודעים או ידעו מקודם על קיומם, ואני מקבצם ומביאם לארץ ישראל "

חיסול כפרים בעיר האטלס

ד' שבט תשט"ז – 15/01/1956

"….בהתאם לדרישותיכם דרישותי, הנני להודיעכם שבתאריך 23/01/01956 יעלו על האניה כ-80 משפחות מיתר הכפרים " איית בולי, איית ארבע, דטגונה ותל וואד. אינני סבור כי המחסור בבניינים יחייב בעיכוב עלייתן של משפחות אלה. במקומות שאין עדיין דירות מוכנות, אשפר להסתפק בדיור ארעי. אנו מצידנו נשתדל להכין את האנשים לקראת מצב זה.

כמו כן הנני מביא לידיעתכם את פרטי ההסדר עם הנהלת משרד העליה כאן כדי שתכינו את התנאים הדרושים לקבל האנשים בהגיעם ארצה. כי בנוסך לעולים הנ"ל יעלו גם משפחות הנמצאות במחנה במרסיי מאולבריזה וטאמאזרט.

לאחר מכן עומדים בתור לעליה אנשי ארגון " שובה " ממראכש המונה כ-701 משפחות. עלייתם תתקיים בסוף פברואר או בראשית מרס. אם יש באפשרותכם להקדים עלייתם בשבועיים לפחות, הדבר הוא רצוי מכמה בחינות.

לאחר עליית ארגון " שובה " נמשיך ביתר האנשים בתל וואד המונים 60 – 70 משפחות. אחריהם יגיע התור לאנשי הכפרים איית אגאנאט ואוריקה, המונים כ-80 משפחות. אחריהם אנשי טאזרט ואינתיפה – כ-50 משפחות, ולבסוף אנשי איית בולי ואיית ארבע המונים כ-70 משפחות המיועדות להתיישבות "

הנאה וקורת רוח

י' שבט תשט"ז – 23/01/1956

מן היהודים הכפריים אשר עלו על ידי והגיעו כבר לארץ את המנוחה ואל הנחלה אני מקבל ידיעות טובות, הם מן המכתבים הנשלחים אלי והן מן העתונות לכל גוניה. מובן שזה גורם לי הנאה רבה וקורת רוח. מתוך מכתב לחנה ברוש סארדי

לידתו של מושב דבורה

" אני מקים עתה במראכש ארגון להתיישבות מ-70 -80 משפחות. זהו חומר אנושי מעולה. האנשים הם צעירים בגיל 30 – 35, רובם בעלי הכרה, רמתם התרבותית עולה על הממוצע שביהדות מרוקו…" מתוך מכתב לתנועת המושבים.

קראנו לגרעין " שובה " והוא היום מושב דבורה שבחבל תענך שלא איכזב התקווה שתליתי בו. לארח אישורה של תנועת המושבים וההכנות לקיטת הארגון בארץ שיגרתי לה מכתב ביום 31/12/1955 ובו כתבתי בין היתר …

" נא להודיעני מתי יכול ארגון " שובה " להגיע ארצה, כי מבחינה פורמלית יכולים האנשים לעזוב את מרוקו בשלהי ינואר 1956. עליכם לברר אם מקום התיישבותם מוכן. אבקשכם גם להודיעני מה יעמוד לרשות המתיישבים הבאים למקום : גודל הדירה, מבני המשק למיניהם, כלים, בעלי חיים וכו'…

רצוי לדעת אם יש חשמל במקום ואם אין אימתי יהיה. כל זאת על מנת זהעולים יצטיידו בכלים מתאימים בהתאם למציאות הקיימת "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

שונא מתנות יחיה

ט"ז שבט תשט"ז – 29/01/1956

לאות הכרה ותודה רצו חברי ארגון " שובה " לכבדנו במתנות מזכרת. שלחתי מכתב ליצחק בן שמש ובו כתבתי לו בין היתר :

" אנא מסור לחברי ארגון " שובה " כי כתוב, שונא מתנות יחיה, ומכלל הן אתה שומע לאו. ואני עדיין רוצה לחיות ולזכות ולראות את ארגון " שובה " נאחז בהצלחה בקרקע המולדת ויהיה זה שכרי הגדול ביותר….

מבין אני ליחס ולרגש הפועם בלב חברי " שובה " הרוצים לזכות אותי במזכרת כביטוי להרגשתם הטובה. אי לזאת אני מציע דרך פשוטה, לנטוע מספר עצים על שמי באחד מיערות הקרן הקיימת לשיראל, וזה יהיה לפי רוחי….

העליה צורך השעה.

בשנים 1952 – 1954 השתררה תקופה של שפל בעליה לארץ. ולא עוד אלא שבשנת 1953 עלה מספר היורדים על מספר העולים. בשנה זו עלו לארץ 10.347 ובשנת 1954 – 17.250. ההתעוררות לעליה החלה שוב בשנים 1955 – 1956, עם עליית ההצלה מארצות פצפון אפריקה ובעיקר ממרוקו. בשנת 1955 עלו למעלה מ-36.000 נפש, רובם מצפון אפריקה.

תנועת השחרור שקמה במרוקו הביאה בעקבותיה חוסר יציבות פוליטית וכלכלית. הפחד פן ישתלטו הערבים על המדינה ויתפשו השלטון מידי הצרפתים גרם לזירוז העליה של יהודי מרוקו. אם בשנת 1953 עלו מארץ זו רק 2501 הרי שבשנת 1954 הגיע מספרם ל-9977, סימן מובהק של פחד וחרדה מפני הבאות שהיה להם על מה להתבסס.

ערב קבלת העצמאות החמיר המצב במרוקו, התנועה הלאומנית החלה לגלות קיצוניות יתרה בשאיפתה ובהחלטתה הנחושה לסלק את הצרפתים. המתיחות הפוליטית הלכה וגברה, ומצד היהודים גבר הרצון לעלות לארץ ישראל. הדאגה לגורלם של יהודי צפון אפריקה הועמדה אז בראש דאגותיה של מדינת ישראל ושל יהדות העולם כולו.

שנת 1955 עמדה אפוא בסימן עליית ההצלה של יהודי צפון אפריקה ושל מרוקו במיוחד, בה ישב עוד בשנות החמישים הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בכל ארצות המזרח התיכון – כשלוש מאות אלף יהודים. גל העליה הראשון ממרוקו התרחש בחודש אוגוסט 1954.

כל הסימנים העידו על כך שגל זה ילך ויגבר, ויהיה צורך בתכנון מחודש של פעולות הקליטה בארץ. נולד הרעיון " מהאניה אל הכפר " דהיינו : העולים יאורגנו עוד בארץ מוצאם ליחידות שלמות למקום התיישבותם המיועד בארץ. ממרוקו נשלחו היחידות המאורגנות למחנה המעבר, " גראנד אראנאס " כ-8 קילומטר ממרסיי, משם לחיפה ומחיפה למקום התיישבותם.

תכנית זו באה לא רק להציל את יהודי צפון אפריקה אלא גם להגשמת מבצע התיישבותי בקנה מידה גדול שהמדינה לא ידעה כמותו. במבצע זה הוקמה ההתיישבות רחבת הממדים בלכיש, בתענך ובאזורים אחרים.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

דיון בכנסת על העליה מצפון אפריקה.

בתשובה להצעה לסדר היום שmariage juif 0001ל חבר כנסת  בר יהודה ז"ל, להעלות לדיון בכנסת את זירוז העליה מצפון אפריקה לרגל החמרת המצב של היהודים שם, הביא בפני הכנסת שר האוצר דאז, לוי אשכול ז"ל 23/02/1955 תכנית דו שנתית להעלאת 60 עד 80 אלף יהודים מצפון אפריקה ובעיקר ממרוקו.

הענין הועבר לועדה אשר היא תבוא בדברים עם הגורמים השונים הממשלה, הנהלת הסוכנות היהודית והמוסד לתיאום – ממשלה-סוכנות – וארגונים יהודים לשם קביעת תכנית מפורטת.

" אין בישראל כל מניעה להמשכת העליה, באשר חוק השבות מבטיח לכל יהודי זכות מלאה לעליה " אמר אשכול ז"ל, " אלא שבעית היסוד העומדת לדיון והדרושות לפתרון דחוף הוא גיוס אמצעים עצומים, וכאן יש מגבלות מצערות "

" החל מחודש אוגוסט 1954 נתחדשה העליה המאורגנת מצפון אפריקה ובמיוחד ממרוקו. ההנחה היא כאן כי במשך 12 חודשים הבאים אפשר להביא בדרכים המאפשרות גם קליטת שלושים אלף איש. על הממשלה, על המוסד לתיאום ועל הועדה שתטפל בכך יהיה לדון, באיזו דרך של עליה לבחור. 

אפשר לחזור לדרך שבה הלכנו עד כה בעת העליה ההמונית של רבבות ומאות אלפים ואפשר עוד הפעם לנהוג בשיטה של מחנות, מן המחנות אל המעברות ומן המעברות להתיישבות וכו'…..אפשר אולי להיאחז בדרך של תכנית דו שנתית או תלת שנתית "

אשכול ז"ל ציין שהו מעדיף תכנית דו שנתית להעלאת 60 עד 80 אלף איש. בדרך זו, הוא אמר, אפשר להימנע מחבלי קליטה מיותרים וגם מירידה אחרי כן.

" לו היה אפשר להעלות בבת אחת 300 אלף יהודי מרוקו הרי עם כל הרצון היינו נתקלים בחוסר אפשרות גמור, לפי המצב הכלכלי בארץ ולפי מצב הענותו של העם היהודי למבצע עליה והקליטה. מוטב אפוא להישאר בגדר התוכנית הדו שנתית הנ"ל לטובת ישראל והעולים גם יחד "

פה אחד הועבר העניין לועדה שתיקבע על ידי הכנסת ושתביא את מסקנותיה בפני הכנסת. זמן קצר לפני הדיון הנ"ל בכנסת התקיימה מסיבת עתונאים וחבר כנסת משה חזני הביא בפניה את רשמיו מביקורו במרוקו, ובין היתר הוא אמר :

" אין שחר להכללות שליליות שבהן נעשה עוול ליהודי מרוקו המונה כ-300 אלף נפש. ערכים החיוביים טרם זכו להוקרה נאותה בישראל. אפילו במסגרת שיטת מיון קפדנית אפשר להעלות ממרוקו 100 אלף יהודים בריאים המתאימים לקליטה יצרנית. הסיבות העיקריות לחידוש רצון העליה בקרב יהודי מרוקו אני רואה שמניעת תקלות העבר, בקליטת 13 אלף העולים אשר הגיעו ארצה במחצית השנה האחרונה, והידיעות המגיעות מישראל על הצלחת מפעל זה השפיעו על הלך הרוחות בקרב יהודי מרוקו "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

שליש מהנרשמים לעליה נפסלים.יהודים_באטלס_010

לפי הודעות ד"ר מתן אליעזר, נציג משרד הבריאות במרוקו, נפסלו לעליה בדצמבר 1954, מסיבות רפואיות ומשפחתיות כ-30  35 אחוזים מבין יהודי מרוקו שנרשמו לעליה. בכללי הסלקציה נשמר התנאי שבכל משפחה יהיה לפחות מפרנס אחד בגיל 18 – 45.

הבדיקה הרפואית של המעמדים לעליה נעשתה על ידי רופאי מחלקת העליה, רופאים צרפתיים ויהודים מקומיים בהתאם לשיטות ולכללים שנקבעו על ידי משרד הבריאות. ד"ר מתן כנציג משרד הבריאות, הוא בעיקר שאישר או דחה מבחינה רפואית את המועמדים, על סמך הבדיקות שנעשו על ידי רופאים שונים.

במרוקן פ]עלו חוליות מיון אשר היו מורכבות מנציגי מחלקת העליה והקליטה, ההתיישבות, המחלקה הסוציאלית ונציג משרד הבריאות. נציג כל הגופים האלם הם ורק הם אשר דנו בבקשות לעליה ומיינו את העולים בהתאם לכללי הסלקציה שנקבעו.

מהומות דמים במרוקו.

ב-ב' באלול תשט"ו, 20 באוגוסט 1955, במלאות שנתיים להדחתו של הסולטאן סידי מוחמד בן יוסף על ידי הצרפתים ומינוי בן ערפה במקומו, פרצו מהומות דמים בכל רחבי מרוקו. מספר הקורבנות במהומות אלה עלה על 500.

כתבים זרים תארו את המהומות והמאורעות כ " קשת בת 1500 קילומטר מוצפת דם, אד וקרבות ". מקורות צרפתיים רשמיים מסרו כי 351 טרוריסטים ערביים, חיילים צרפתיים ואזרחים נהרגו במהומות בקזבלנקה וסביבתה. מחזות אימים אירעו במיוחד בקזבלנקה, מקום שם פרצו לאומנים, שנעזרו בשבטים מערי השדה, אל הרובע האירופי וערכו טבח באזרחים צרפתיים.

במאזאגאן, צפונית מערבית מקזבלנקה נהרגו ב " שבת שחורה " 8 יהודים ונפצעו ארבעים. נוסך על כך נהרסו ונשרפו ארבעים חנויות ובתים של יהודים.

למעלה מ- 1300 יהודים נמלטו מבתיהם אשר ניזוקו ונשדדו, והיה צורך להעבירם לגור בבנין בית הספר. סוכנויות סעד יהודיות אמריקאיות סיפקו להם מזון. הפליטים שלחו מברקים לישראל ודרשו להעלותם באופן דחוף.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

הברברים יורדים מן ההרים.יהודי האטלס 555

בהרי האטלס נאחזו השבטים הברבריים בבולמוס של מלחמה, בעקבות פשיטות הרצח של אנשיהם אשר השתתפו בטבח במרוקו התיכונה. בני השבטים ההרריים ירדו והסתערו על הערים ועל התגבורת הצרפתית שהובאה לאזור.

הם שוטטו וארבו בערוצים של וואדיות האטלס, התנפלו על מכוניות, תחנות דלק, מפעלי פוספטים, ורצחו כל אירופאי שמצאו במקומות אלה. הם לא נרתעו גם להסתער כשהם רכובים על סוסיהם, על אחת היחידות המובחרות של חיל הצנחנים הצרפתי.

היה הכרח להפעיל מטוסי סילון מנמיכי טוס כדי להפחיד את סוסיהם ולשבור את הסתערותם. נמסר ממקור בלתי רשמי כי בקרב זה נהרגו כמאה צרפתים וכמאה ברברים. למקום הובהלה תגבורת גדולה של חיילים צרפתיים בלווית טנקים כבדים. בשדה הקרב נשארו 50 הרוגים אירופאיים ו-60 מרוקנים.

השבת השחורה.

אירופאיים אשר הגיעו כפליטים לרבאט מסרו כיצד התעללו הלאומנים בנשים : ביתקו את בטניהן, ביתרו אותן לגזרים בשעה שניסו להגן על פעוטיהן. הם העלו באש בתים על יושביהם והגופות נחרכו עד בלי הכר. אחד העדים סיפר איך נרצחו באכזריות חמישה ילדים ממשפחה אחת. זו הייתה השבת השחורה במרוקו.

עוצר למשך 24 שעות הוטל על העיר מראכש. 20 מתפרעים נהרגו כאשר כנופיית מרוקנים התקיפה משמר צבאי באיית אמאר.

ביזה ושוד ברכוש היהודי.

חנויות ובתים של יהודים רבים הוצתו במאזאגאן וסאפי, מאות משפחות יהודיות נשארו ללא קורת גג. שבע חנויות של יהודים בוזזו והועלו באש בעיירת וואד זם. כל המוסדות היהודיים בקזבלנקה ובערים אחרות נסגרו כאמצעי זהירות המשך המהומות שנחוללו ביום שבת וביום ראשון, בהפגנת דמים נגד השלטון הצרפתי.

באזורים שונים של מרוקו עזבו היהודים והצרפתים את בתיהם כדי למצוא מחסה זמני באזורים מוגנים יותר.

קריאות הצלה.

ביום ה' באלול תשט"ו – 23/08/1955 ערכו יוצאי צפון אפריקה הפגנת רבת משתתפים בירושלים וקראו לעליית הצלת אחיהם שבמרוקו. הם נשאו כרזות :

" הצילו יהודי צפון אפריקה, יהודים נהרגים, רכושם נשרף, בבנות ישראל מתעללים בחוצות, התחרישו ? יושלם איחוד משפחותינו הקרועות ". ליד בנייני הסוכנות היהודית נעצרו ונציגיהם תבעו בשמם : " עליה המונית של אחינו לאלתר, הלאה הסלקציה ".

משלחת מקרב המפגינים נתקבלה על ידי ד"ר נחום גולדמן, יו"ר ההסתדרות הציונית ומר שרגאי יו"ר מחלקת העליה. בישיבת הועד הפועל הציוני אשר התכנס בירושלים ביום 23/08/1955, הועמדה במרכז הדיונים בעית הצלתם של יהודי מרוקו, ובנאום הפתיחה הכריז ראש הממשלה דאז, משה שרת ז"ל : " התפקיד המרכזי היום הוא העלאת יהודי צפון אפריקה אשר שם מתחוללת סופת דמים ".

הבעיה אשר תבעה תשובה הייתה : כמה זמן ניתן עוד לחכות, כמה זמן יעמוד עוד לרשותנו – להצלה, הנספיק לנצל התקופה הקצרה ששערי היציאה פתוחים ? 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר