עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר


עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

הזועק והמזעיקיהודי האטלס 555

עוד לפני ההפגנות, עוד לפני שהמוסדות ישבו על מדוכה זו, חש יהודה גרניקר שיום זה בו נקרא כולנו לעליית הצלה מתקרב ובא. בהיותו " בתוך העניינים " כשבמרוקו התחילו הסימנים הראשונים לתהפוכות, הוא זעק והזעיק להחיש עליית יהודי מרוקו, ובמיוחד את עליית יהודי כפרי האטלס הנדחים והמנותקים, העלולים להיות מטרה ראשונה לפגיעה ולכליה.

בעל פה ובכתב, עם אישים ומוסדות, לא הרפה מהנושא של הסכנה המרחפת על יהודי מרוקו ועל צו השעה להוציאם ולהושיעם בעוד מועד. ביום 20/08/1955 הוא כותב ליהודה ברגינסקי ז"ל, חבר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת הקליטה :

" בזה אני מרשה לעצמי לפנות אליך ערב ישיבת הועד הפועל הציוני ומבקש ממך להעביר את קול קריאתי לחברי הוועד הפועל : הצילו את אנשי הכפרים הפזורים בקצווי מרוקו ! על עצם טיבו של חומר זה כבר דובר רבות.

הדברים ברורים ואינם זקוקים להוכחות נוספות. אפילו מר ציגל אשר היה מהמחמירים ביותר נאלץ להודות כי חומר אנושי זה של אנשי הכפרים במרוקו הוא מן הטובים והנוחים ביותר לקליטה ולהתיישבות.

נכון הוא שאם ייפול דבר מה בארץ זו אזי יהודי קזבלנקה וערים אחרות עלולים להיות הנפגעים הראשונים. אולם אל לשכוח שאם, חס וחלילה יתרחש דבר כזה בכפרים הפזורים צפויה השמדה וכליון מוחלט תוך שעות מספר, ולא יהיה פוצה פה ומצפצף, בו בזמן שלעזרת אנשי ערי המרכז עומדים, השלטונות, המשטרה והצבא.

זכרו נא אפוא, ואני חיי לחזור על זה : לאנשי הכפרים צפויה השמדה, ולכן, הצילו !

השבוע הייתי במראכש. כאשר נודע לאנשי הכפרים דבר בואי לעיר זו, התאספו מאות יהודים מכפרים שונים ואמרו לערוך הפגנה לשם עלייתם. הפצרתי בהם שלא לעשות כן – לטובתם. וכאשר אסיים עבודתי אשב עמהם ונתיעץ יחדיו איך להיחלץ מהמיצר. וכך עשיתי.

לאחר שהתפניתי מהעבודה ישבתי אתם ובשיחה קלה הרגעתי אותם. והם בתמימותם מאמינים לי ומקווים לסייעתא דשמיא, וכי בקרוב אביא להם את הבשורה.

ואני שואל עד מתי נוסיף להבטיח. כי הרי הבטלתי להם בשם הסוכנות והמדינה להעלות אותם ומדוע לא נקיים את הבטחותינו, לפחות לאותן 700 משפחות מ-40 הכפרים אשר רשמתי והבטחתי להם שבקרוב יעלו ! ומאז ההבטחה עברו כבר עשרה חודשים !

עשו נא את הכל למען נוכל להזיז את אנשי הכפרים, ולהעלותם ארצה, לטובתם, לטובת הארץ ולטובת כולנו. באותה חרדה פנה יהודה גרניקר גם למר שרגאי ז"ל, ראש מחלקת העליה דאז והתריע על הקשיים המערימים בדרכו בעניין עליית יהודי הכפרים שבאטלס ועל הסירוב משגלה מחלקת העליה במרוקו להקדים את עליית אנשי הכפרים על אף ההבטחות החוזרות ונשנות.

במכתב למהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, בתאריך 18/01/1955 הוא כותב בין היתר :

אני מבקש מכם לזרז ולהחיש את עלייתם של אנשי הכפרים שבהרי האטלס וזאת משני טעמים :

1 – בגלל המצב הפוליטי המיוחד והחשש שפן בעוד זמן מועט יהיה מאוחר מדי להעלותם כי שערי מרוקו עומדים לפני נעילה. ובמקרה כזה יהודי הכפרים יהיו הראשונים לפורענות.

2 – זהו החומר האנושי המתאים ביותר להתיישבות בארת וחלילה לנו לעמוד מן הצד ולהשאיר יהודים אלה עזובים לנפשם. אני משוכנע כי יהודים אלה יהיו לברכה לארץ ומן הדין שנעשה מאמץ מיוחד להעלותם בהקדם להתיישבות. אין לי כל ספק שחומר אנושי זה עולה הוא בערכו מבחינה התיישבותית על כל חומר אחר שהכרתי במרוקו "

ולמנהל מחקת העליה במרוקו הוא כותב בתאריך 24/05/1955 :

" לפי דעתי זהו החומר האנושי הטוב ביותר לעליה ולהתיישבות במיוחד, ועולה פי כמה על אלה הנמצאים בערי המרכז. הם כולם אנשי עבודה, רגילים לעבודת אדמה ומסתפקים במועט. עלי להוסיף כי כל אנשי הכפרים הנמצאים דרומה לאטלס מהווים חומר מתאים להתיישבות בנגב הואיל והם חיים " הנגב המרוקני ".

הייתה זאת אמת צרופה בפיהם כאשר אמרו לי : " העבירו אותנו לארץ, תנו לנו אדמה ואני ניאחז בה בציפורניים, אנו נשינו וטפינו…."

ואכן חושו הבריא של יהודה גרניקר לא הטעה אותו. הוא הרגיש בסכנה המתקרבת ובאה ועשה ככל אשר היה ביכולתו כדי להציל יהודים וכדי להחיש את עלייתם בעוד מועד וראיה לכך : ביוני 1956, כאשר מרוקו קיבלה את עצמאותה הועמדו שם היהודים במצב חמור.

תחת לחץ הלאומנים הערבים, הכריזה ממשלת מרוקו על ניתוק קשרי הדואר עם ישראל, על איסור יציאה והגירה של יהודים לישראל. הגבולות נחסמו לחלוטין והמשטרה קיבלה פקודה מפורשת שלא להרשות ליהודים לעזוב את מרוקו לא בדרכונים קולקטיביים, כפי שהיה נהוג לפני כן, ולא בדרכונים בודדים, תוך איום בעונשים חמורים על מי שיפר הוראה זו.

השלטונות סגרו את משרדי העליה בכל רחבי מרוקו ובראשם המשרד הראשי " קדימה " שבקזבלנקה. משרדי הסוכנות היהודית קיבלו פקודה להפסיק את פעולותיהם תוך עשרים וארבע שעות. 23 שליחים, רובם מישראל, קיבלו צווי גירוש באשמת " הפרת הסדר הציבורי על ידי הסתה לעליה " וכוחות הבטחון בנמלים ובגבולות נצטוו לפקוח עין על יהודים שניסו להימלט ממרוקו.

כך נשאר המצב למשך תקופה ממושכת בהשפעת הלאומנות אשר זה עתה השיגה את עצמאותה ותאוות השלטון העבירה אותה על דעתה.

יהודים בודדים הצליחו, מי בשוחד ומי בדרכים אחרות\ לעזוב את מרוקו ופניהם לצרפת, לקנדה או לישראל. חוט העליה לא נותק, אם כי היא לא נמשכה בממדים גדולים, עד אשר השלטון התבסס במרוקו וקצת ליברליות הורגשה ביחסו ליהודים.

ובסופו של דבר גם אנו וגם יהודה גרניקר זכינו לראות חלום בהתגשמותו. יהודי האטלס ויהודים רבים ממרוקו יושבים אתנו היום, עובדים ומסודרים ומעורים בחיי מולדתם מקלטם.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

קשיים מחוץ.

כ"ד בכסלו תשט"ו – 19/12/1954.יהודי האטלס 555

בביקורי בכפרים נוכחתי בקיום בעיה אחת החמורה מכולן, ואשר לפי דעתי הכרחי למצוא לה פתרון. הבעיה היא איך להציל את רכוש יהודי הכפרים שברובו קרקעות ולהפכו למזומנים. שאלה זו לא הרפתה ממני והרהרתי בה זמן רב. חשבתי שיש לבדוק אם ניתנת אפשרות להקים חברה יהודית-צרפתית או מעורבת אשר תקנה את הרכוש בזה מידי היהודים, ובמשך הזמן, ללא לחץ של הנסיבות דהיום, תמצא את הדרכים להמיר רכוש זה בכסף.

מה שיגורתי בא. התברר שעל אף שהביקורים שלנו בכפרים נעשים בצנעה – וזאת לפי בקשת השלטונות – המרצע לא נשאר חבוי בשק. ובטרם סיכמנו דבר בנושא זה נודע הדבר לערבים כי היהודים נרשמים לעלי ומתכוונים לעזוב ואין מי שיקנה מהם רכושם.

בכפר אחד אישרנו לעליה 51 משפחות. למחרת היום, ואני בדרך, רץ אלינו בכל כוחותיו יהודי אחד וביקש מאתנו למחוק אותו ואת בני משפחתו מרשימת מועמדים לעליה. ולא עוד אלא עמד בתוקף שנאשר לו בכתב שאינו מופיע ברשימת העולים.

לשאלתנו למה ומדוע ? ענה לנו כי למחרת אותו יום שבו ביקרנו בכפר באו אליו ערבים ואמרו לו : אתם נרשמתם לעליה ועוזבים את הכפר, דרך צלחה ! אך מהכסף שאנו חייבים לכם תקבלו אצבע משולשת.

סיפור זה שהוא בבחינת עובדה שיכולה להיות בכל כפר, כגורם מעכב לעליה, הביא אותי לשגר מכתב לראש הממשלה דוד בן גוריון, לשר האוצר וראש מחלקת ההתיישבות לוי אשכול ז"ל, לראש מחלקת העליה ש. ז. שרגאי ז"ל, לראש מחלקת הקליטה ולתנועת המושבים. במכתבי כתבתי בין היתר "

" מפאת חשיבות הענין החלטתי לבקש עצה מתוך תקוה שגם אקבל עזרה ממשית בנידון. ראשית חייב אני לתאר את שדה פעולתי : נשלחתי למרוקו מטעם תנועת המושבים והסוכנות היהודית במטרה להקים ארגונים להתיישבות. תחילה היה עלי ללמוד את תנאי הארץ ובעיקר את יהודיה. התחלתי ללכד את הקבוצות סביב הרעיון להתיישבות על ידי הסברה ושיחות אישיות ומצאתי עידוד בכך שגיליתי אצלם שאיפה ורצון רב לעליה.

העדפתי לארגן הגרעינים מיוצאי אותו מקום מאנשים שמכירים איש את רעהו. הספקתי כבר עד היום ללכד ארבעה ארגונים המונים למעלה מ-400 משפחות, שלושה ארגונים אחרים נמצאים בהתהוותם. אין בדעתי לשלוח אותם מבלי שיהיה ברור מראש לאן יופנו ומה יעשו בבואם.

לעת עתה קיבלתי אישור למקום אחד בחב תענך. הארגון הראשון יעלה ב-12/01/1955, אם לא יחולו עיכובים בלתי צפויים מראש. זהו רק חלק משטחי פעולתי הדורש פתרון ברור ומהיר.  

בהגיעי לכאן התעניינתי במיוחד ביהודים כפריים עובדי אדמה, על אף הדעה השוררת כאן כי אין בנמצא בכל מרוקו סוג זה של יהודים. דעה זו הובעה גם בדו"ח שנשלח מהארץ ב-10/10/1954 לכמה מוסדות על ידי ד"ר מתן, נציג משרד הבריאות.

הדו"ח נשלח לאחר סיור רחב בכמה כפרים שגם אני השתתפתי בו ויזמתי אותו, הוא נמשך 24 ימים מסוף ספטמבר עד ראשית אוקטובר. תגובתי על דו"ח זה הייתה : נכון שבכפרים שבהם ביקרנו לא מצאנו יהודים עובדי אדמה, אבל האמת היא שביקרנו רק בחלק מן הכפרים שמדרום הרי האטלס, ועל כן מוקדם עדיין להסיק מסקנה פסקנית כל עת לא סיירנו בכל הכפרים.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973יהודים_באטלס_010

הוכחה לכך : ביום שמחת תורה הגעתי לכפר אחד אשר מצאתי בו 16 משפחות של יהודים עובדי אדמה ממש. הם עובדים כ " חראתין " ( חורשים ) אצל הערבים תמורת חלק מהיבול. בכפר זה קיבלתי רשימה של עוד 26 כפרים שבהם מצויים גם כן יהודים עובדי אדמה.

לפני חודש סיימתי את סיורי השני בכפרים. ב-38 כפרים ורשמתי לעליה 596 משפחות המונות 3250 נפש ( רשימה מפורטת של הכפרים ומספר תושביהם היהודים העברתי לתנועת המושבים ). אחרי זה ביקרתי עוד ב-4 כפרים ובהם רשמתי 150 משפחות נוספות. ורשימת הכפרים של יהודים עובדי אדמה נסתיימה.

לפי הערכתי אפשר יהיה להגיע ל-1500 משפחות של עובדי אדמה שיהיו מוכנים לעלות ארצה באביב זה. בהמשך לאמור לעיל אני רוצה לפרט את הבעיות המיוחדות הקשורות בדרכי עלייתם ארצה של יהודי הכפרים האלה. ברצוני להוסיף כי מצבם של היהודים האלה הולך ומחמיר מיום ליום.

במשך שבוע אחד עזבו את כפרם 24 משפחות כל עוד נפשם בם, בהשאירם כל מה שהיה להם פרט לבגדים אשר על גופם. יש חשש שהעזיבה תתפשט כמגפה בכל הכפרים ובהגיע האנשים לערי המרכז קשה יהיה ללכדם מחדש ולארגנם לעליה, ובמיוחד להתיישבות.

הבעיה השניה היא איך ובאיזה אופן לחסל את הרכוש שברובו קרקעות ולקבל עבורו כסף. כתבתי בעניין זה לכמה מוסדות בארץ ובאתי כאן בדברים עם כמה גורמים בדבר הקמת חברה יהודית-צרפתית אשר תקבל לידיה רכושם של היהודים האלה תמורת חמישים אחוז עד שבעים מערכו המלא, כי כל עת לא ימצא פתרון לשאלה זו, ספק אם האנשים יעזבו את רכושם ויעלו ארצה.

אני שוב מבקש בכל לשון של בקשה ובשם אותן אלפי נפשות לתת לי תשובה מעשית לשאלה כאובה זו.

הבעיה השניה שאינה פחות מכרעת היא לקבוע מראש את מקום התיישבותם. אנשים אלה שיודעים את עבודת האדמה ( אמנם בשיטה פרימיטיבית ) מסתפקים במועט ומוכנים להתיישב בארץ בכל מקום שיוצע להם. הערכתי היא שהסתגלותם לחיי הארץ תהיה קלה וודאית, ויש להם היכולת לקיים ולשמור על מקום התיישבותם.

הבעיה השלישית היא הבעיה הסוציאלית. מובן מאליו כי בכפרים אלה דרושה והכרחית עליה כללית של אנשי הכפר כולו על זקניו וצעיריו. בתנאים אלה ימצאו ביניהם כעשרה אחוזים הזקוקים לפתרון סוציאלי כגון זקנים וזקנות ומשפחות שאין בהן לפחות מפרנס אחד.

בשאלה זו באתי כאן בדברים הן אנשי הג'וינט, הם מוכנים לעזור באופן חלקי על ידי הקמת כעין מוסד בעיר המחוז על ידי הסוכנות היהודית או ועד הקהילה, והג'וינט יהיה מוכן לממן מוסד קליטה זה במשך שנה אחת וכעבור שנה ידונו מחדש בשאלה ויקבעו את מידת השתתפותם הכספית למשך שנה נוספת.

בהצעה יש כמה קשיים : 1 – אין להניח כי אנשי הכפרים יעזבו במוסד זה את קרוביהם ומכריהם החיים אתם מזה דורות . 2 – ההצעה כי הסוכנות היהודית וועד הקהילה יטפלו בעניין לא תעמוד במבחן נוכח המציאות של היום במרוקו, כי מי יודע מה יהיה בעוד שנה, וגם אז מי לידנו יתקע כי האחראים ימשיכו לקיים את הבטחתם גם להבא, ולכמה זמן ?

אם כבר להקים מוסד כזה, מדוע לא להקימו בארץ ? הרי כל הסידורים בארץ יהיו בטוחים ויש להניח שגם הצד הארגוני יהיה יעיל ומוצלח יותר. נוסף על כך אשפר לבקש מהג'וינט את מימון המפעל בארץ, כי חשוב גם שכסף זה יוצא בארץ.

יום יום מגיעים אלי מכתבים מכפרים אשר לא ידעתים, ובאות משלחות ובפיהן טענה אחת : מדוע קיפחת את זכותנו לעליה ולא באת  לכפרנו לרשום אותנו, האם גויים אנחנו ?

הנני מדגיש הדגשה תרה כי אין אני מגזים בהערכת טיבה של עליה זו. לפי עניות דעתי, עולים אלה יביאו לארץ תועלת מרובה, אולי יותר ממה שהם יקבלו ממנה "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

בתשובה לפנייתי זו קיבלתי מכתב ממזכירות תנועת המושבים בחתימתו של גרשון צוקר כח הצעותי זכו לדיון רציני ושאקבל תשובה מפורטת על כך.יהודים_באטלס_010

" מכתביך אל התנועה נקראים בתשומת לב מרובה, נגדי את האמת, אנו לומדים הרבה דברים, ולפעמים אנו מקנאים בך על שאתה מתהלך בעולם של " אלף לילה ולילה ".

מחר יצא מכתב מצבי יהודה בקשר לחיסול הרכוש שיועבר בצורת חליפין. תקבל הצעה מפורטת…היה שלום והמשך לטפס מעלה. שא ברכה לכל הכפרים היהודיים אשר בהרי האטלס "

על החתום – גרשון צוקר 08/11/1954

ואמנם תשובתו של צבי יהודה, מנהל קרן המושבים, לא איחרה לבוא והוא כותב לי בתאריך 10/11/1954 :

בהתעניינות רבה קראתי את מכתבך מיום 29/10/1954. פעולתך המאומצת והראויה לשבח הביאה תוצאות טובות, זו תקותי וגם אמונתי. בקשר לכך אני מביא בפניך הצעה אשר עליך לבחון אותה – אם היא ראויה לטיפול – וזאת היא :

כפי ששמעתי בעית חיסול הרכוש של העולים הפוטנציאליים הוא קשה מאד במיוחד בכפרים המרוחקים ממרכזים, זאת משתי סיבות.

1 – העניות של כלל האוכלוסייה הכפרית בארצות אלה אינה מאפשרת לרוב הגדול של הכפר להוציא מזומנים בכדי לרכוש לעצמם חפציהם של היהודים, לו גם רצו.

2 – העשירים יותר, אשר היכולת בידם, מנצלים את המצב בכדי לקחת את החפצים בזיל הזול, או לגמרי אינם מוכנים לתת תמורה כל שהיא, מתוך חשבון שידם תשיג את הרצוי להם בלי כל תמורה. על אחת כמה וכמה שבעלי החוב הערביים לא יהיו מוכנים לפרוע את חובותיהם באמתלות שונות.

ומתוך ידיעה ברורה כי היהודים לא יעכבו את יציאתם עד לפרעון חובותיהם של הערבים. אחרת אולי, יהיה המצב, באם יכוונו את העולים האלה להציע לערבים חילופין. דהיינו, שתמורת חפציהם ישלמו להם בכבשים, פרות, סוסים, פרדות וכו….בעלי חיים אלה אפשר יהיה להעבירם לערי החוף, ומשם לארץ.

בדרך זו של חילופין אנו מרחיבים את סוג הקונים בממדים ניכרים. יתכן שבין הערבים יהיו כאלה שאין בידם כסף מזומן לקניית חפץ זה או אחר, ויהיו מוכנים לקבל לרשותם את רכושם של היהודים ( בתים, חפצים וקרקעות ) אם תינתן להם האפשרות לתת התמורה בחפצים ובבעלי חיים ולא במזומנים. 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאןיהודים_באטלס_020

אם הדבר יתברר כאפשרי, ענין חיסול הרכוש עלול לקבל ממדים רציניים : נתאר לעצמנו שמאה משפחות יכולות בדרך של חליפין להשיג בממוצע עשר כבשים למשפחה, כלומר 1000 כבשים. עדרים אלו יועברו לארץ וישמשו אמצעי אחיזה למתיישבים ויקשרו אותם למקום, יוסיפו תעסוקה כלשהיא ויהוו תקוה להכנסה למתיישבים.

באם נרחיב את מסגרת החילופין ונניח שמאה משפחות כאלה יביאו אתן לארץ 25 פרדות שישמשו להן כבהמות עבודה הרי הדהר הוא בעל ערך רב. לא לך, יהודה, צריך להרבות בהסברה. יודע אני כי הדבר איננו קל ואינו פשוט. נצטרך קודם כל לקבל אישור מהממשלה, כמו כן הכרחי לעשות בדיקה ווטרינרית לפני המשלוח וריכוז בעלי חיים בקאראנטינה בארץ הוא בר בלתי נמנע. הממשלה והסוכנות היהודית יצטרכו לקבל על עצמם את הובלת הרכוש הזה לארץ.

יתכן ונוכל להתגבר על כל הקשיים האלה אם נבחן כראוי את הבעיה מכל צדדיה. יש גם לחשוב כי הרבה כבשים ( לדוגמא ) אשר יובאו ארצה, תקשה עליהם ההתאקלמות בארץ, גם אז אולי יעלה בידינו להשיג את הסכמת הממשלה שהיא תקבל לרשותה את הכבשים האלה ותנצלם להספקת בשר ( הרי אנחנו מיבאים בהמה גסה לצורך בשר מכמה ארצות והממשלה משלמת תמורת זה במטבע קשה. )

האם לא נהיה צודקים כלפי הממשלה אם נדרוש שתמורת בעלי החיים האלה אשר תקבל לרשותה, תתן למתיישבים כבשים אחרים ?

אני חושב שאפשר יהיה להשתמש בשיטת החילופין זו כאשר תותאם בכל מקרה לנסיבות הקיימות. אשמח לשמוע את דעתך ל//בי הצעתי זו, ואשמח עוד יותר אם תמצא אפשרות לגשת להגשימה.

במכתבך אתה מדבר על אנשים בעלי עדרים. האם אין אפשרות להעביר עדרים אלו ארצה ? יתכן מאוד שאפשר לשכנע את השלטונות הצרפתיים שיתנו רשיונות הדרושים להצלת הונם של יהודים אלה.

הנני מברכך בבריאות ובהצלחה בפועלך החשוב

צבי יהודה / מנהל קרן המושבים בע"מ

הערה אישית שלי – אלי פילו – אני מתאפק ומשתומם, האם אלו האנשים שטיפלו בעליה ביהודי מרוקו, טפשות וטמטום תהיינה מלות מחמאה לאיש המכובד הזה.

י"ד בכסלו תשט"ו – 9/12/54

בתשובה למכתבו של צבי יהודה כתבתי :

שמחתי מאוד לקבל את מכתבך אם כי ספק גדול אם נוכל לקדם את השאלה לפתרון רצוי, בכל זאת שמחתי לדעת כי מצדך יש מאמץ להבין את הבעיה, ועל כך אני מודה לך.

ועתה לגופה של הצעתך, עוד לפני שכתבתי לתנועה בענין זה, בחמתי את הדברים בכיוון מחשבתך, דהיינו להעביר צאן, בקר ופרדות לארץ. אך לאחר שבדקתי רעיון זה מקרוב התברר לי שאינו בא בחשבון :

1 – הצאן הבקר ובהמות העבודה שבמרון אינם מתאימים לארץ. הצאן הוא מגזע אחר, לכבשים – זנה ולא אליה, עזים כמעט ואינן הנמצא במרוקו, ובהמות העבודה ברובן מנוונות. גם אני הייתי סבור שאת הצאן והבקר נעביר לארץ לשחיטה אך לצערי אין הדבר ניתן לביצוע לעת עתה.

2 – נכון שלגבי העברת בעלי חיים לארץ דרוש רשיון יציאה מכאן וכן רשיון כניסה לארץ יחד עם תעודה וטרינרית. ואילו יכולנו לרכז כאן אלפי ראשי צאן או בקר אפשר לבדוק דרך זו. ואם הגבר לא יתכן קל יותר יהיה למכור אותם כאן כי במרוקו מתקיים בכל יום שוק בהמות ( שוק אל-חד, שוק אל תנין וכו…) וישנם יהודים שהולכים לשווקים האלה ועוברים משוק אל שוק עד יום שישי כשחוזרים הביתה לשבת. מכירת המקנה בשווקים אלה היא יותר מעשית, והעברת הכסף לארץ אינה בעיה.

3 – לעומת זאת השאלה של נכסי דלא ניידי היא שאלה חמורה מאד, רק היום הגיעו לקזבלנקה 12 משפחות מכפר רחוק, עזבו את אשר היה להם – כולל נכסי דלא ניידי ובאו בגופם. מנין לנו הבטחון שהיהודים בכפרים אחרים לא יעשו כן ?

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

יהודים_באטלס_010

לכן אני חוזר על הצעתי המקורית המהווה לפי דעתי הפתרון האפשרי ביותר, והוא להקים חברה אשר תהיה מורכבת מגורמים שונים, כולל אנשי מרוקו בעלי יכולת והשפעה, והיא תקבל לרשותה כל הרכוש שלא ניתן למכירה לערבים או להעברה לארץ, אפילו במחירים מוזלים 50-70 אחוזים מהערך, ועל ידי כל נוכל להציל לפחות חלק הגון מרכושם של יהודים אלה.

אבקשך לעיין מחדש בהצעתי זו ולנסות למצוא לה פתרון בהקדם האפשרי. לפי דעתי שאלת הצלת הרכוש אינה קיימת לגבי תושבי הכפרים, היא תעמוד בחריפות לגבי רכושם משל כל יהודי מרוקו, באשר המצב הפוליטי כאן אינו יציב. ומי יודע מה ילד יום.

תשובה שיש בה משום עידוד בכיוון הצעתי, קיבלתי מלוי אשכול ז"ל :

קיבלתי את מכתבך המעניין בקשר לארגון העליה ממרוקו ואשר לשלושת הבעיות שהצגת :

1 – מתוך התקציב העומד לרשותנו כיום, ומתוך הצורך לחלק את מקומות הקליטה בהתיישבות בין הזרמים השונים נראה לי כי לא נוכל לקלוט השנה למעלה מ-500 – 600 משפחות מתושבי הכפרים אשר אורגנו על ידיך. יש על כן להפסיק את תזוזת אנשי הכפרים עד להודעה חדשה מאתנו.

 

אנו עושים מאמצים רבים להגדיל מספר היחידות בהתיישבות לשנה זו ובאם ישאו מאמצינו פרי נוכל לקלוט משפחות נוספות מתוך אלה שנשארו בכפרים.

2 – עליך לעשות כל מאמץ להשתחרר במרוקו מהמטען של מקרים סוציאליים הנספחים לאנשי הכפרים. אין אני צריך להדגיש הקשיים הנגרמים הן לכפרים הקולטים והן למדינה בהבאת מקרים אלה ארצה. יש לבוא בדברים עם הג'וינט וארגונים נוספים כדי להסדיר בעיה חמורה זו במקום.

3 – בענין הטרנספר של הרכוש נראה לי כי צריך לטפל בדבר. אנו נדאג להקמת גוף אשר יעסוק בענין זה.

את תוצאות טיפולנו נודיעך.

אבקשך להעביר אלי תיאור המשך פעולתכם בארגון העליה.

הנני מאחל לך ולחבריך הצלחה בעבודתכם.

לוי אשכול / ראש המחלקה להתיישבות 28.2.55

בשנת 1952, נתמנה לוי אשכול ז"ל כשר האוצר, בנוסף על תפקידו כחבר הנהלת הסוכנות היהודית ויושב ראש של מחלקת ההתיישבות שלה.

בתשובתי לאשכול ז"ל ביום 9.3.55 כתבתי בין היתר :

הנני מאשר בתודה את קבלת מכתבך מיום 28 לחודש החולף אשר חיכיתי לו בצפיה רבה. כן אני מודה לך מאד על האינפורמציה שהעברת אלי בענין ההתיישבות. כל מאמץ אשר ייעשה להחיש ולהגביר את העליה של אנשי הכפרים הוא מצוות השעה.

אנשי הכפרים כאן אינם יודעים נכונה מה הוא מצבם היום ומה יהיה בעתיד הקרוב. אין ברצוני להשתמש במתים מפוצצות אל לפי דעתי אין מלה שהולמת יותר המצב מאשר " הצלה ". המדובר בחומר אנושי טוב, רגיל לחיי עמל, ויודע עבודת אדמה ומסתפק במועט. לא תהיה זו מליצה אם אומר שאנשים אלה קשורים לעבודת אדמה בכל רמ"ח אבריהם.

ענין המקרים הסוציאליים אף הוא דורש טיפול מהיר. עד כה התנהל בעצלתיים. כי במקום לסמוך על וועדי הקהילות והג'וינט שאינם מראים כל נכונות לכך, לפי שעה יש, לפי דעתי לחייב את משרד העליה לטפל בבעיה זו. אם יש באפשרותך לעזור בשטח זה, אנא עשה זאת בהקדם.

אשר להעברת הרכוש דרושה גם כאן פעולה מהירה. כי רבו המקרים של יהודים שעוזבים את כפריהם ומשאירים את רכושם, כולל נכסי דלא ניידי, ויש חשש שמגפת העזיבה תתפשט בכל הכפרים. ועם פיזורם של האנשים בערי המרכז יקשה עלינו לארגנם לעליה, ולא כל שכן – להתיישבות.

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

יהודים_באטלס_010

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

הטיפול במקרים סוציאליים.

ט' בטבת תשט"ו 13.1.55

קיימנו ישיבה מיוחדת עם מר קלייננבוים – בר כח הג'וינט במרוקו, שענין המקרים הסוציאליים שבין תשובי הכפרים. סוכם להעביר את הטיפול במקרים אלה לידי וועדי הקהילות ביחד עם הסוכנות היהודית, במסגרת מוסד מיוחד אשר ימומן על ידי הג'וינט.

קשיים והפרעות

כ"ו בשבט תשט"ו 20.1.55

מר אריס, מנהל בית הספר החקלאי המראכש לא הסכים להעמיד לרשותנו את אולם בית הספר בכדי לקיים פגישה עם יהודים תושבי הכפרים. ויתרנו על טובה זו, וקיימנו אסיפה במבנה שליד בית הקברות. השתתפו למעלה מ-200 איש מ-18 כפרים.

יחד עם דברי הסבר על בעיות העליה, העמדתי בפניהם את התנאי שלא נהיה אחראים לכל פעולה של חיסול או מכירת הרכוש שלא תהיה בהתיעצות אתנו ועל דעתנו. הבטחתי להם שבקרוב אודיע להם על יום העליה.

הבדיקה הרפואית

ל' תשרי תשט"ו 27.10.54

על מנת להקל על עליית יהודי הכפרים, הועברו למנהל משרד העליה בקזבלנקה, על ידי ד"ר מתן – נציג משרד הבריאות ההוראות דלהלן :

מתוך הכרה בדחיפות לביקור בכפרים עוד לפני החורף, מחמת השלגים והסופות, אני מוצא לנחוץ ודחוף לזרז הביקורים בכפרים. מר יהודה גרינקר – אשר הייתה לי הזדמנות להכיר את עבודתו בביקורים משותפים של כמה שבועות, יבקר בכפרים ההרריים ויפעל לפי שיקול דעתו – אני סומך בהחלט על שיקוליו.

1 – מר גרינקר, בביקורו בכפרים אלה ידאג :

לבחירת מועמדים מתאימים להתיישבות

לבחירת מועמדים מתאימים לעליה, במסגרת הכללית

2 – כל משפחה שמר גרינקר ימצא אותה כמתאימה לעליה אך לא להתיישבות, ירשום אותה לבדיקה רפואית, ורק אם בדיקה זו תראה כי אין מחלות האסורות לפי כללי העליה, משפחה זו תאושר לעליה.

הערה : באם בגלל קשיי תחבורה, ימצא מר גרינקר שאין אפשרות למועמד לעליה להגיע למקום הבדיקה הרפואית, רשאי יהיה מר גרינקר לאשר אותו לעליה גם ללא בדיקה רפואית.

מר גרינקר יהיה רשאי לאשר עליה, בלתי סלקטיבית, כפרים שלמים שמספר מקרים סוציאליים שבהם – לפי הסלקציה המשפחתית – לא יעלה על עשרה אחוז. כפרים או קבוצות אלה אם יאושרו לעליה על ידי מר גרינקר יצטרכו בכל זאת לעבור בדיקה רפואית כללית בקזבלנקה, לפני עלייתם. תוצאות הבדיקה, כאלה או אחרות, לא תפסולנה אנשים לעליה.

ד"ר מתן .

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

יהודים_באטלס_010

פרי מאמצים

בתאריך 1.3.55 כתב אלי מר שרגאי ז"ל ראש מחלקת העליה בתקופה ההיא :

רשמתי לפני תוכן מכתבך, ביחוד הבעיה שעוררת בקשר לעליית אנשי הכפרים. כל העניינים משמשים עכשיו חומר לדיון במוסד לתיאום. אני מקווה דאחרי ההסכם עם הג'וינט והקהילות שמקבלים על עצמם את הטיפול במקרים סוציאליים, לא תהיינה הפרעות להעלאת 33 הכפרים אשר הוחלא עליהם.

אשמח לשמוע על פעולותיך – שרגאי.

ברוח זו כותב אלי גם לוי אשכול ז"ל – שר האוצר וראש המחלקה להתיישבות :

הריני מאשר קבלת מכתבך מיום 9.3.55 בעניין יהודי הכפרים בהרי האטלס. בקשר לפעולות הסעד בין יהודים אלה, להשאיר טיפול בידי הג'וינט. בשאלת ההתיישבות אין כרגע מה להוסיף.

נעשים עתה מאמצים להגדיל מספר הבתים הנבנים, והשנה יתווספו כ-300 בתים.

יתכן לקראת האביב הבא נוכל לקבל אנשים מן האניה ישר לבתים, ומוטב עתה להתאפק ובמקום חהעביר עולים למחנות מעבר, להעבירם באביב ישר לבתים. כפי שנודע לי בינתיים ביקר אצלכם ד"ר ג. יוספטל, ואני מקווה כי העניינים הכספיים יבוררו עמו במקום.

אשמח לשמוע על המתרחש

לוי אשכול – שר האוצר.

 

קשיים מבית.

ערב ההפלגה

ב' בשבט תשט"ו 25.1.55

כבר בשעה 12.00 בצהרים החלו העולים ומלוויהם להתאסף בנמל בקזבלנקה. קבוצות קבוצות אצו ורצו במגרש שברחוב אנגליז. תחילה היה מתוכנן שהעולים יעלו על האניה בשעה 2.00 אחר הצהרים אך חלו עיכובים ואי סדרים וההפלגה נקבעה לשעה 5.00.

הגעתי דקות ספורות לפני ההפלגה, הספקתי להיפגש עם אנשי איית בוגמאז עם יעקב יפרח מאיית עבאס והרב בן ישעיה אשר עמדו להפליג באניה זו. הרב בן ישעיה בשיחתן אתי נראה אדיב למראית עין, אך כולו היה מלא זעם ורוגז ודברי הסתה נגד תנועת המושבים. נראה כי מאן דהו הכין אותו להתקפה זו.

ה' בשבט תשט"ו 28.1.55

מר יערי, נציג " הפועל המזרחי, הבטיח לי, זו הפעם השנייה, לקיים פגישה לשם בירור ומניעת אי הבנות בינינו. גם הפעם, כדרכו, לא קיים הבטחתו ולא הופיע.

בירור בפני הרב הדיין במראכש

ט"ז באדר תשט"ו 10.3.55

יצאתי לדמנאת על מנת לברר אם האנשים יהיו מוכנים לעליה ב-30 במרס. התברר לי כי הם לא יספיקו לסיים הכנותיהם עד לתאריך זה . נמסר לי גם שמר חיים מויאל שליח " הפועל המזרחי ", קיים שיחות עם אנשי הארגון שלנו והסית אותם לעזוב את תנועת המושבים ואת גרינקר, ולהצטרף " להפועל המזרחי ".

הדבר הגיע לבירור בפני הדיין רבי מכלוף אבוחצירא במראכש. לאחר שמיעת טענות שני הצדדים האשים הדיין את ח. מויאל בפעולת הסתה. גם לאחר פסק הדין צלצל ח. מויאל שלוש פעימים לדמנאת וביקש להיפגש עם אנשי הארגון שוב כדי להשפיע עליהם להצטרף " להפועל המזרחי ".

משהתרחבו פעולות חתירה אלה שלחתי מכתב למשרד העליה בקזבלנקה, והעתקים ללוי אשכול, ש. ז. שרגאי, א. ציגל ולתנועת המושבים. להלן המכתב :

לכבוד משרד העליה

קזבלנקה

א.נ.

 

                    הנדון : הפרת הסכמים וחילול שם מדינת ישראל ברבים על ידי מר חיים מויאל – שליח "            

                    הפועל המזרחי.

לאחר שנתקלתי במעשיו של חיים מויאל בשטח העליה, כאן במרוקו, החלטתי להביא הדברים לידיעתכם ולדרוש בירור מיידי.

1 – כאשר הגיעו לקזבלנקה אנשי הכפרים איית עבאס ואיית בוגמאז שאיפלתי בארגונם ובסידורי עלייתם, אספו אותם מר חיים מויאל והרב בן ישעיה ( מנהל המחנה ), הסיתו אותם נגד תנועת המושבים ודרשו מהם להצטרף להפועל המזרחי. הם אף איימו בסנקציות נגד המסרבים. באותם הימים שהה כאן מר יערי, חבר המרכז החקלאי של הפועל המזרחי בארץ.

קראתי למר יערי ולמר מויאל ואמרתי להם בין היתר : " את אנשי איית בוגמאז לא הצלחתם לפתות על אף מאמציכם. אשר לאנשי איית עבאס אני תובע מכם לאמר להם בנוכחותי את אותם הדברים שאני בעצמי אמרתי להם לפני בואכם למחנה ולפני שידעתם על קיומם בכלל והוא : כי הברירה בידם לבחור כרצונם במי ובמה יבחרו.

2 – לפני שבועיים הופיע מר מויאל במראכש, אסף את אנשי הכפרים שחנו בעיר וניסה בדרכים לגמרי לא הגונות, להשפיע עליהם לעזוב את תנועת המושבים, ואף נעזר על ידי רבנים שונים – ולא הצליח.

3 – כיודע לכם נמצאת בידי רשימה של עשרות כפרים יהודיים אשר פנו אלי בכתב ובעל פה וביקשו ממני לבוא אליהם בכדי לרשום אותם לעליה כפי שעשיתי בכפרים אחרים. מטעמים אובייקטיבים שהזן גרמם הפסקתי הרישום בכפרים נספים עד אשר נגמור סידורי נעליה של הכפרים שנרשמו כבר.

זו הייתה גם דעתו של משרד העליה. ואילו מר מויאל הרשה לעצמו לנסוע לחלק מאותם הכפרים, לרשום אותם והבטיח להם עליה מיידית, ואף החל בסידור תיקים מפורטים לכל המשפחה.

4 – זאת ועוד, מר חיים מויאל השיג ( ממי ? ) את רשימת חברי הארגון שאורגן על ידי בדמנאת, נסע לשם ושידל אנשים להפנות אלי עורף תוך הבטחה למלא כל מבוקשם ובלבד שיצטרפו להפועל המזרחי, וכאשר לא הצליח במלאכתו זו גייס לעזרתו כמה רבנים.

כאשר גם זה לא הועיל קרא את אנשי דמנאת לדין תורה בפני הדיין רבי מכלוף אבו-חצירה במראכש. לאחר שהדיין שמע את טענותיו של חיים מויאל פנה אליו בזו הלשון : " מה לך במראכש ובדמנאת ? הרי שדה פעולה גדול ורחב לפניך, מכנאס, פאס, צפרו מידלת וכו….

ולמה לך להשיג את גבולו של מר גרינקר וחלל על ידי כך את שם מדינת ישראל ? ואשר לעצם התביעה פסק הדיין שאין לכפות על אנשי דמנאת לעבור להפועל המזרחי. כל זה לא הניח עדיין את דעתו של חיים מויאל שהמשיך לחרחר ריב ולהסית האנשים.

ב-10.3.55 טלפן שלוש פעמים לדמנאת וביקש להיפגש שנית עם אנשי הארגון שאורגן על ידי ולא נענה. נודע לי גם שבשבת ביקר אצלם פעם נוספת והיה גם אצל הקצין הצרפתי מושל האזור. הנני רואה במעשים חמורים אלה לא רק הפרת משמעת והסכמי עבודה שנקבעו, אלא חתירה וחבלה וחילול שם מדינת ישראל.

לפיכך אני דורש בתוקף תפקידי בירור דחוף בענין זה. ועד לבירור, אני תובע במפגיע הפסקת עבודתו של מר חיים מויאל בכל מה שנוגע לענייני עליה כדי לא להטיל קלון על מדינת ישראל ולחלל זמה בעיני היהודים שאנו מטפלים בהם ואף בעיני הזולת "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

יהודי האטלס 1

כ"ז באדר תשט"ו 21.3.55

במכתב לתנועת המושבים כתבתי בין היתר.

" מצד המזרחי והפועל המזרחי נעשים כאן דברים שאין להעלותם על הדעת. הם הורסים – פשוטו כמשמעו – עבודה ציונית ישראלית. ועל ידי כך – גם את שטחי פעולתי כדי מזה הון מפלגתי פוליטי. הם עושים מקח וממכר בשם הדת לטובת מפלגתם וזורעים הרס, ומחללים את שם מדינת ישראל. כך עולה כל עמלנו באש התככים והקנאה "

ואילו על פעולות ההרס והחבלה שנעשו על ידם בארץ קיבלתי דו"ח מפורט ממזכירות תנועת המושבים, במכתבו של גרשון צוקר בתאריך 26.5.55.

עת לשעות – הפרו תורתך. כך כנראה סיכם לעצמו הפועל המזרחי את קו פעולתו בארגון עולי מרוקו ובעיקר באנשי הכפרים. הקדמה זו באה להסביר לך על התפתחות העניינים בארץ. אחרי שקיבלתי את מכתבך האחרון מיום 8.5.55 הבינותי, וכך הבינו אחרים, שתהיה לנו עבודה סדירה של העברה והכנה להתיישבות. במכתב הנ"ל נכללה רשימה של 56 משפחות מיוצאי דמנאת. מאד שמחנו על החומר הזה.

התחלנו בהכנות מעשיות. עשינו כל מה שביכולתנו בכדי להעמיד מקום במחנה חרובית עבור הארגון מדמנאת. בהתאם לתכנית קבענו עליית ארגון איית בוגמאז ל-22 ביולי כדי שנוכל באותו יום להעביר את המשפחות מדמנאת, באם יגיעו.

בעוד ענייני הארגון פעלו כהלכה, ופתאום – הפרעה ראשונה. הגיע מברק מעמוס רבל, מנהל מחלקת העליה במרוקו בקשר לארגון דמנאת. יחד עם זאת שמענו כי הפועל המזרחי הודיע על קבוצה של 35 משפחות מאורגנות על ידו. לנו היה כבר ברור שיש כאן משהו לא כשורה אך נמנענו מלהוציא מסקנות, כל עוד לא התבררו העניינים דיים.

קיימנו התיעצות מוקדמת והוחלט שאם יתברר שמשפחות אלה הן כלולות ברשימתך נעביר אותן לחרובית. באותו יום ראשון הגיעו לנמל חיפה שתי אניות בבת אחת : " נגבה " ו " גולדן איילס ". לנמל הגיעו אנשי המוסדות ונציגי הזרמים. כבר בהתחלה חשנו שדבר בלתי רגיל עומד להתרחש, בראותי שאנשי המרכז החקלאי של הפועל המזרחי מסתובבים בשטח הנמל.

המתיחות הלכה וגברה כאשר עלינו על לסירת הנמל בכדי להגיע לאניה גולדן איילס בסירה היו, חנוך הילמן, אברהם מיגל, קלמן לוין וגם אהרן סיקרוני – נציג הפועל המזרחי. פה נודע לנו שבאניה זו נמצא גם חיים מויאל.

כאשר עלינו לאניה ביחד עם אנשי צוות המיון, התברר לנו כי מתוך 35 המשפחות שהוגדרו כאנשי הפועל המזרחי נמצאות 28 משפחות הכלולות ברשימתך מאנשי דמנאת. המשחק התגלה לעיני כולם, והודענו שלא נסכים בשום אופן לשערוריה כזאת, ומה גם שידוע לנו על החתירות והחבלות שנעשו במרוקו סביב ארגון זה.

לאחר שיחה ראשונה עם אנשי דמנאת הוברר לנו מעל לכל ספק כי העבודה החתרנית שנעשתה על ידי חיים מויאל ונוימן ממרסיי ועוזריהם נשאה פרי.

חזרנו לחוף והוויכוח התחדש. תבענו בתוקף בשם התנועה להעביר האנשים לחרובית, ואנשי הפועל המזרחי תבעו להעבירם למשואה. כל הסימנים הראו שאנשי הפועל המזרחי החליטו לפתוח במערכה נגד כל עבודתנו במרוקו.

ובפרט כשאנו נמצאים ערב הבחירות לכנסת, ומנסים הם לרכב על סוס בשם הדת. הויכוח נמשך עד חצות ולא הגענו לכלל סיכום. קיימנו התיעצות דחופה עם יצחק קורן והלה דרש בתוקף שאין לוותר על תכניתנו להעביר האנשים לחרובית.

לאחר לילה ללא שינה וויכוחים קדחתניים ניתנה הוראה על ידי אברהם ציגל להעביר האנשים לחרובית. בשעה שש בבוקר החלה הורדת העולים מהאניה " נגבה " ובשעה 9.30 מהאניה " גולדן איילס " שבה היו אנשי דמנאת.

( הערה אישית שלי – שימו לב שבכל התהליך הזה, לא נשאלו יהודי מרוקו בכלל לדעתם, ומבין כל המטפלים בנושא הזה, לא היה ולו נציג אחד מהעדה המרוקאית, וזה אומר דרשני )

אחרי שאנשי הפועל המזרחי התנגדו בחריפות להעברת האנשים לחרובית היה לנו ברור שהדבר לא פשוט, ואמנם כשניתנה ההוראה להעביר האנשים לחרובית הודיע בא כח הפועל המזרחי שהוא מתנגד לסידור זה. ואכן העולים סירבו לעזוב את המקום, וכל נסיון של הסברה לא הועיל.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

יהודי האטלס 555

בשעה 11.00 הגיע לנמל יהודה ברגינסקי, חבר הנהלת הסוכנות וחבר הכנסת חזני. מר ברגינסקי שאל את אנשי דמנאת, על ידי מי הוקם ארגונם ומי היה הראשון שטיפל בהם. הם הודו כי היה זה מר גרינקר. לעומתו טען חבר הכנסת חזני שאין זכות למנוע ממישהו ללכת למקום שהוא רוצה בו. ובאם אנשים אלה החליטו שהם רוצים להיות במשואה צריך להעבירם לשם. הוא גם איים לצאת בהתקפה ציבורית בכנסת, ובכל דרך אחרת.

אחרי דיון ממושך סוכם להעביר האנשים למקום ניטרלי – לשער העליה. שם ישארו עד אשר תיפול ההכרעה, לאחר בירור שיתקיים בהנהלת הסוכנות.

עוד באותו יום הועברו רוב אנשי דמנאת לשער העליה. למחרת היום הופיע " הצופה " בכותרת רעשנית כי הסוכנות ניסתה להעביר עולים דתיים לחרובית בניגוד לרצונם. המאמר היה מלווה בדמגוגיה זולה. למחרת הוצא בשמנו " גילוי דעת " על נסיונות החטיפה וציד נפשות הנעשים על ידי אנשי הפועל המזרחי.

בכך לא נסתיימה המערכה. הפועל המזרחי החליט כנראה להרחיב את פעולתו מבלי לברור באמצעים. חיפש ומצא. הארגון מאיית בוגמאז עלה על הקרקע ב-22 במאי. חגיגת העליה על הקרקע אשר עמדה להתקיים ב-24 בחודש זה ואשר הוכנה לכל פרטיה, בוטלה בגלל מותו של י. א. וולקני.

למחרת היום הופיעה משלחת ממושב עוצם בפני חנוך הילמן ובראשה מסעוד יפרח ותביעה בפיהם – להוציא את המדריכים מהמושב. כפעולה משלימה הופיע מאמר בעמוד הראשון ב " הצופה " : " מתיישבים דתיים במושב עוצם, בחבל לכיש, מפגינים ותובעים להעבירם למושב של הפועל המזרחי " המאמר היה מלווה גוזמאות, עלילות שווא והסתה שלוחת רסן.

אנחנו החלטנו לא להיכנע לסגנון זול זה שאנשי הפועל המזרחי מעוניינים לגרור אותנו אליו. יצחק קורן העביר אליך קטעי העתונים הנוגעים לפרשה זו. לדעתנו הפועל המזרחי פתח במערכה זו משתי סיבות :

1 – להופיע בקרב הציבור הדתי לקראת הבחירות, בשם המלחמה למען הדת.

2 – לתבוע מם המחלקה להתיישבות יותר מקומות להתיישבות, למעלה מן האחוז שהוקצב להם – קרי עשרים אחוז.

אנחנו מצידנו משתדל שלא להכניס העולים לקלחת מפלגתית כפי שרוצה לעשות זאת הפועל המזרחי "

גרשון צוקר.

בתאריך י"ג בסיון תשט"ו 3.6.55 כותב לי יצחק קורן :

" בוודאי קיבלת את מכתבנו מ-26 במאי, בו פרטנו לך את פרשת תעלולי הפועל המזרחי, ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שידענו לענות בצורה תקיפה של דברי ההשמצה.  השתמשנו בהסברת העניינים בכל החומר אשר שלחת לנו וגם במכתבו של עמוס רבל.

אחרי מעשי הפיתוי סרבו 27 משפחות מדמנאת לעבור לחרובית ואז העבירו אותם לשערי העליה. פירצה דומה נעשתה בארגון אשר עבר לעוצם ( לכיש א' ). חלק מן המתיישבים הוסת והאנשים השתתפו בהפגנה בתל אביב ובירושלים בפני המוסדות.

אחרי התגובה החריפה של התנועה, החלטנו לברר בעצם מי רוצה להצטרף להפועל המזרחי ולהעבירם לשם כי הנקודה תישאר צמודה לתנועת המושבים. בימים אלה תצא משלחת כדי לעשות המיון בעוצם. למותר להדגיש את הרעל וההרס ששיטות כאלה בהן נוקט הפועל המזרחי עלולות להכניס בקרב העולים. בימים האחרונים הם נרתעים מפני דעת הקהל.

אני מצרף בזה קטע מפגישת העתונאים שקיימנו בעניין זה. בלי להיכנס לפרטים ברצוני להגיד לך שאם כי עלולים אנו להפסיד כמה משפחות, חשוב לנו וברור שהמערכה הציבורית ומעמדנו בקרב ההתיישבות לא יתערער ".

יצחק קורן.

בקובץ עשור למושבי העולים, מסכם יצחק קורן הפרשה בזו הלשון :

" עם התחלת ביצוע מפעל העליה של תושבי כפרי ההרים שבמרוקו, התחילו נציגי הפועל המזרחי – תחילה במרוקו ואחר כך במרסיי – בפעולה לפתות את עולי הכפרים מהאטלס שלא להצטרף לתנועת המושבים, בנימוק כי במסגרת זו לא יובטחו להם השירותים הדתיים, וכי בשל כך עליהם לתבוע את העברתם למושבי הפועל המזרחי.

הסתה זו אם כי רק קבוצות קטנות נתפסו לה, השפעתה הייתה הרת סכנות משום שהוכנסה ללבם של העולים מהאטלס הדעה, כי לרגל ציד הנפשות שהוחל סביבם, נוח יהיה להם לבוא למוסדות בכל מיני תביעות ודרישות.

עולים שקטים אלה, ספוגי הכיסופים לגאולה זועזעו עד עומק נפשם למראה השיטות אשר בהן נקטו נציגי הפועל המזרחי במרוקו. הדבר הגיע עד לידי כך שסוכם לפנות לרב הדיין במראכש שיפסוק אם מוצדקת ההסתה המנוהלת נגד תנועת המושבים, ובשם הדת כביכול.

למרות פסק דינו של הרב נגד מעשיהם של אנשי הפועל המזרחי הוסיפו אנשים אלה בדרך הנפסדת שהתחילו בה…והדברים הגיעו לשיא, בהתנהגותם עם אנשי דמנאת, בנסותם לפלג את הארגון עוד במרוקו על ידי נציג תנועת המושבים.

בנמל חיפה שידדו מערכה על 27 משפחות מדמנאת ושלחו תועמלנים במדי משטרה להסית העולים עוד לפני רדתם מהאניה. לארח פרשת עולי דמנאת באה פרשת אנשי עוצם בלכיש. שלושה ימים בלבד לאחר הגיעם למקום התיישבותם, כבר ידעו מתיישבי עוצם, מושב המשתייך לתנועת המושבים, להגיע " בכוחות עצמם " לתל אביב ולהפגין לפני משרדי הפועל המזרחי לשם הצטרפותם והעברתם לתנועה זו.

הגיעו הדברים עד כדי כך שאחד המפגינים הרים כלי עבודה והכה בו את המדריך. וכל זה רק שלושה ימים להגיעם ארצה "

( הערה אישית שלי – הנה כי כן אנו עדים מאין באו זרעי הפורענות שהודבקו להם בצדק או שלא בצדק על ידי הציבור הוותיק בישראל. מעדה שכונתה על ידי יצחק קורן במכתבו " עולים שקטים אלה " עד להבאתם, מיד, שלושה ימים לאחר בואם ארצה, לאנשים אלימים, וזאת בשם המפלגה, הדת, הכסאות ורכיבה מכוערת על גבם של עולים תמימים מעדה שקטה ותמימה. אלי פילו )

נסיון להדברות ולשיתוף פעולה עם הפועל המזרחי-עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

נסיון להדברות ולשיתוף פעולה עם הפועל המזרחייהודים_באטלס_010

כ"ה באייר תשט"ו 17.5.55

נפגשתי עם מר יצחק קויפמן מכפר הרואה ויהושע כהן משדה יעקב – שניהם שליחי ארגון המושבים של הפועל המזרחי. קיימנו שיחה ממושכת וקבענו דרכים לשיתוף פעולה לטובת כל הצדדים ובעיקר לטובת עניין העליה ולטובת המדינה.

פרסומים כוזבים ועלילות שקר

ט"ו ניסן תשט"ו 5.6.55

קיבלתי מהארץ עתוני " הצופה " מתאריכים 24,25,26,29, 30 במאי 1 ו3 ביוני 1955. עברתי על כולם ונחרדתי לקרוא דברי הארס, סילופי האמת ועלילות השקר המפעפעים מפרסומים אלה. נדהמתי גם על כך שפרשה זו הועמדה משום מה במרכז ההתעניינות הציבורית, ושהגיעה לממדים מוגזמים כאלה, בו בזמן שבעיני בעיה זו היא פשוט רגילה.

" המרד הקדוש " בעמוד הראשון של " הצופה " מיום ג' בניסן תשט"ו 24.5.55 התנוססה כותרת באותיות גדולות : הסוכנות ניסתה להעביר עולים דתיים לחרובית בניגוד לרצונם.

" קבוצת עולים גדולה המונה 220 נפש ב-33 משפחות שהגיעו עם שיירת העולים ממרוקו באניה " גולדן איילס " ודרשה בתוקף את העברתם להתיישבות הדתית נתקלה בסירובם של אנשי מחלקת הקליטה בטענה כי הן הוגדרו לפני כן לתנועת המושבים.

המדובר הוא בעולים מהרי האטלס שבמרוקו, מהכפר ( עיירה ) דמנאת, שכל תושביו הם אנשי תורה ודבקים במסורת ואשר לאחר בירור שנערך בכפר עוד לפני עלייתם, נימנו וגמרו להצטרף לישובי הפועל המזרחי. הנסיונות לסכסך ביניהם לבין עצמם כדי ליצוא מצב אשר יחייב את התערבות המשטרה נכשלו, נוכח רצונם המלוכד של ביני הקבוצה….

לאחר התיעצות ודין ודברים ממושך בנמל ובבית הסוכנות בחיפה, סוכם להעביר את העולים למחנה שער העליה למשך יום יומיים, כדי לאפשר את בירור הפרשה תוך היותם במקום ניטרלי, ומקווים כי תוך זמן קצר תתקבל החלטה מוסכמת על מקום קליטתם הסופית.

יש לציין כי הודות לעמידתם האיתנה של העולים עצמם והתערבותו הנמרצת של מר מ. חזני בטלו את הנסיונות אשר כבר נתנו את אותותיהם להשתמש בתמרוני ריכוך או בכוח הזרוע להעביר את האנשים על דעתם ולכפות עליהם קליטה במקום חילוני בניגוד לרצונם ואורח חייהם.

תמרונים אלה הרחיקו לכת עד כדי גיוס שוטרי הנמל אשר הובאו למקום, כנראה במטרה להפחיד את העולים. אולם המושכים בחוטים לא הצליחו להפיק את זממם לאחר שנתקלו ברצון עז וכוח מלוכד מצד העולים ".

ברשימה זו נאמר כי העולים כבר הגדירו את עצמם בכפרים עוד לפני עלייתם, ואילו במאמר הראשי, נאמר כי העולים הגדירו עצמם באניה. במאמר הראשי בהצופה מיום ג' בסיון תשט"ו 24.5.55 נאמר :

" שלושים וחמישה בתי אב מאחד מכפרי מרוקו עלו אתמול לארץ. כולם יהודים יראים ושלמים מדקדקים במצוה קלה כבחמורה, שהגדירו עצמם באניה בפני ועדת המיון כחברי הפועל המזרחי, ורצונם להתיישב במחנה משואה אשר בחבל לכיש. הם רוצים במדריכים שומרי תורה, רוצים בבית ספר במחנך לדעת התורה, לשמירת מצוות, רוצים להתיישב בישוב דתי מובהק.

מאות שנים ישבו אבותיהם בהרי האטלס ושמרו במסירות נפש על יהדותם והורישו את אמונתם ואורח חייהם לבניהם, וכשזכו לעלות לארץ הקודש ברור שמבקשים נקודת ישוב דתית, שבה המדריכים, המורים, והמטפלים בהתיישבותם הם יהודים שומרי מצוות. כלום יש מקום לכפות על יהודים אלה התיישבות הניגוד לרצונם ? ודאי שלא

ואף על פי כן באו פקידי מחלקת העליה וניסו להבריח אותם, את חסידי מרוקו, להתיישב  במקום בו שולטים מדריכים חילוניים, ובו מחנכים חינוך חילוני. העולים באו להתיישב בחבל לכיש, אך הם מעוניינים באופן חיוני ביותר שיימצאו בסביבה דתית, בתוך אורח חיים מסורתי. לא יתכן שיכפו על אנשים אורח חיים זר להם, ומדריכים ומורים זרים להם.

העולים סירבו ללכת לחרובית. הם עמדו על דעתם ודרשו להעבירם למשואה. כל הכבוד והיקר ליהודים אלה, שיודעים להילחם על חרותם הרוחנית. לשם מניעת החרפת הסכסוך בנמל חיפה הוחלט לאכסנם באופן זמני בשער העליה. אבל יש לדרוש בכל תוקף מהסוכנות למלא את רצונם של העולים ולשלחם למשואה.

פרשת חרובית היא שערוריה הממיטה חרפה על המדינה ומחבלת בעליה. כל אדם שוחר חופש המכבד מלם אלקים שבאדם חייב להילחם בכפייה זו, שיש לה מסורת עגומה מאז פרשת ילדי טהראן ואילך. לא מבחינה דתית בלבד, אלא מבחינה כללית יש בכפייה זו משום חבלה בשלמותם המסורתית של העולים, שכן החינוך החילוני פוגע בהם כמכת הלם, מזעזע את כל אושיות נפשותיהם. יש לעקור מן השורש עריצות זו, שפגיעתה רעה במדינה ובתושביה "

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

למחרת היום ב-ד' בסיון תשט"ו 25.5.55 יצא עתון הצופה במאמר תחת הכותרת המרעישה :יהודי האטלס 555

" יהדות מרוקו דורשת להעביר את העולים לישובי הפועל המזרחי "

בכתבה זו פורסמה נגדי עלילה זדונית, וכי אני ( יהודה גרינקר ) התחייבתי כביכול ליישב את אנשי דמנאת ביישוב הפועל המזרחי. הכתבה היא בעיקרה שיחה עם מר יצחק אלמליח, תייר ממרוקו, שהצופה הכתירו כאחד מראשי ועד הקהילה בקזבלנקה, מייסד, וראש " אוצר התורה ". הכתבה ממשיכה.

מר אלמליח בתור איש ציבור המוכר במרוקו נתבקש לעזור בארגון עלייתם של אנשי הכפרים וביניהם תושבי העיירה דמנאת. הפנייה אליו נעשתה על ידי שליחי הסוכנות היהודית במקום, וביניהם איש תנועת המושבים, מר גרינקר, לאחר שיהודי הכפרים דרשו הבטחה מפורשת שינתן להם בארץ לחיות במסגרת דתית.

 במקרה דנן יצא מר אלמליח מספר פעמים לכפר דמנאת כדי לשכנע את האנשים שאכן ינתן להם כחפצם להתארגן ביישוב דתי של התנועה הדתית, ודיבר אתם במפורש על התיישבות במסגרת הפועל המזרחי, התנועה היחידה המוכרת הצפון אפריקה כתנועה דתית.

יצוין גם כי אנשי דמנאת סרבו לסמוך על דבריו של מר גרינקר למרות שהוא הבטיח להם ישוב במקום דתי, עד שלא יוצגו בפניהם מכתבים שבהם מתחייבים להעבירם ליישוב דתי. ואכן מר אלמליח עצמו העביר להם מכתבים שבהם הוא מודיע להם ומוסר להם הבטחת הסוכנות היהודית שיועברו בבואם ארצה ליישוב של הפועל המזרחי. מכתבים אלה שלח לאחר הבטחה מפורשת של מר גרינקר, אשר התחייב ברורות ליישב תושבי דמנאת ביישוב של הפועל המזרחי.

ביום 26.5.55 יצא שוב הצופה במאמר תחת כותרת רעשנית בעמודו הראשון :

" מתיישבים דתיים בחבל לכיש מפגינים ותובעים העברתם להפועל המזרחי , המדריכים החילוניים במושב עוצם מנהלים תעמולה נגד אורח חיים דתי "

מעשה כפייה ואונאה מחפיר מבוצע והולך על ידי שליחי מפא"י במושב עוצם אשר התנחל שלשום כמושב ראשון בחבל לכיש, מעולי יהודי הכפרים במרוקו….המתיישבים יראים ושלמים, בעלי לבוש ותואר חרדי, רובם ככולם עטורי זקנים, הוחרדו מן הנסיונות להעבירם, אותם ואת ילדיהם על דתם…

בעוד עולי דמנאת אשר הגיעו השבוע נאבקים על נפשם ועל זכותם להתיישב ביישוב דתי, החל " ציד נפשות " של אנשי מפא"י במרוקו לתת את אותותיו. העולים תושבי הכפרים שכולם שומרי תורה, שבטענות שוא ודברי פיתוי הוגדרו על ידי שליחי תנועת המושבים לישובי מפא"י בטענה כי כאן ינתן להם להתארגן בישוב דתי, רואים בבואם ארצה את פרצופם האמיתי של מדיחיהם, ולא עוד אלא שנעשו מיד נסיונות להעבירם על דתם…

מסתבר כי המדריכים פתחו, בבואם של העולים למקום במבצע חינוכי שמטרתו הייתה לחנך יהודים שומרי תורה אלו לאזרחים חופשיים שלא יגרמו צרות. אגב נסיון חינוכי זה, הושמעו דברי השמצה כלפי היישוב הדתי.

אחד המדריכים ארגן שלשום בערב מדורה בשביל הילדים ושם השמיע בפניהם דברי מינות, בהדגישו למה אתה שומעים להוריכם והם משוגעים, בארץ לא צריך להיות דתי….מעשה כפיה אלו קוממו את כל המיישבים במקום,ומשלחת של 20 איש יצאה לתל אביב כדי להביע את מחאתם החריפה נגד מעשה האונאה של תנועת המושבים, ויישובם בתנועה לא דתית.

המשלחת פנתה אתמול בבוקר למשרדי הסוכנות היהודית. לאחר שסירבו לקבלם ואף איימו עליהם בהזמנת המשטרה, פנתה המשלחת למשרדי הפועל המזרחי, ברחוב אחד העם 108, ושם העלו תביעות נמרצות להעבירם להתיישבות במסגרת הפועל המזרחי. הם ישבו כל היום בבית הפועל המזרחי והודיעו נמרצות כי בשום פנים לא יוכלו לחזור למקומותיהם כל עוד לא יובטח להם סידור במושב דתי "

מעבר לדף, במאמר הראשי " המרד הקדוש " נאמר בין היתר

" הבחורים בחרובית, ילידי משקי השמאל החלו במלאכת שטיפת המוחות אצל יהודים אלה, ביחוד בקרב בניהם ובנותיהם. הילכך, אמרו יהודי דמנאת אל חרובית הלוך לא נלך, אנו רוצים לחיות כיהודים בני חורין בארץ הקודש, ולא כשבויים המשעבדים אותנו שעבוד רוחני ונפשי. אנו רוצים ללכת למשואה, מקום שבו כל ההדרכה נמצאת בידי אנשים דתיים…."

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

יהודים_באטלס_020

ראית יהודים שומרי תורה, והם אנשי עבודה מסורים, מוכנים לכל משימה חלוצית. ובאישוני עיניהם שרוי הפחד מפני גזירת שמד, שרויה קשיות העורף היהודית להילחם בה בכל כוחם. יהודי דמנאת ואנשי איית בוגמאז ( מתיישבי עוצם ) אמרו " לא נלך לשבי הוונדלים של חרובית "

כמעט כל העמוד הראשון של הצופה מיום ה' בסיון הוקדש ל " מרד הקדוש "

אותה כתבה ממשיכה : " עולי דמנאת הגדירו את עצמם להפועל המזרחי, עוד בהיותם במרוקו. חיים מויאל שליח הסוכנות היהודית במרוקו מסר לספרנו כי ההודעה שפורסמה מטעם תנועת המושבים שכאילו פותו העולים לעבור להפועל המזרחי הוא שקר והמצאה "

נכון הוסיף מר מויאל, כי מר גרינקר מתנועת המושבים ביקר הראשון אצל תושבי הכפר, אך התושבים הבהירו שהם רוצים בישוב דתי של הפועל המזרחי. על אף הבטחותיו של מר גרינקר שגם במסגרת תנועת המושבים יסופקו להם כל הצרכים הדתיים – האנשים לא האמינו.

גם התושבים חזרו על זה בפני הרב הדיין במראכש והצהירו על כך בדין תורה שהם רוצים אך ורק בישוב של הפועל המזרחי. גם הרב פסק שעליהם להתיישב בישוב של הפועל המזרחי.

הנה אנשים המדברים בשם הדת, בנוסף על העלילה עלי מעלילים גם על רב מכובד שפסק את ההיפך בנוכחות מר חיים מויאל. במאמר נוסף " מלחמתנו בציד הנפשות " מיום 29.5.55 כותב הצופה בין היתר : " בכפר עוצם שבחבל לכיש רודפים המדריכים את המתיישבים על אמונתם ושמירתם את מצוות התורה…

מלחמת יהודי כפר עוצם היא מלחמה של חרות האדם נגד המנגנון האכזרי של המשתלטים. מאחוריהם צריכים להתיצב כל אלה המעוניינים לשמור על צלם אלקים של היחיד והכלל. אי אפשר להעלות על הדעת שאוכלוסי המדינה יתייחסו באדישות לכפייה נפשית זו, שרווחות אך ורק בארצות בעלות שלטון טוטליטרי…

יהודים לא יעלו הנה כדי למסור את חינוך ילדיהם לידי כופרים גמורים ….."

ושוב מאמר המשתרע על שלושה טורים בהצופה, מיום 30.5.55 תחת הכותרת " לפרשת לכיש ולקחה " בחתמתו של נ. עמינה, נאמר בין היתר :

" פרשת לכיש היא אולי באמת הפרשה הטרגית ביותר בדברי ימי ההתיישבות מאז קום המדינה…כאילו להכעיס, או להיפך, כמסייעתא דשמייא, בהבהרת העניין נזדמנו שני דברים יחד : עסק של אנשי חרובית, ראשונים להתיישבות לכיש, אנשי הכפר איית בוגמאז או דומה לזה עם עניין אנשי האניה שהגיעה השבוע כאשר 27 משפחות סירבו ללכת לחרובית לתבעו התיישבות במסגרת הפועל המזרחי. טוענים אנשי תנועת המושבים הכללית, שליח הפועל המזרחי חיים מויאל שנסע עמהם הוא אשר הסיתם באניה שיישנו את דעתם.

כבר בעצם העניין הזה – לכפות צורת חיים רוחנית של אנשים – יש משום אינקויזיציה, ולא עוד שמר מויאל הכחיש את כל העניין וציין שבאניה אף לא דיבר עמהם כלל עניין זה, אלא שהגדרתם של העולים הללו באה עוד ממרוקו.

כשהם התלוננו בפני הרב במראכש על האנשים שעסקו בעלייתם שמכריחים אותם להיכנס לתנועת המושבים הכללית, והרב פסק במפורש באסור להם להצטרף להתיישבות אלא במסגרת הפועל המזרחי, שהיא מסגרת של התיישבות דתית, ומדריכיה הם דתיים ומקיימי מצוות ולוחמים על צורת החיים הדתית.

אולם גדולה מזו, כפי שביררתי משיחותי עם מר מויאל ועם האנשים האלה, הרי אותו שליח של תנועת המושבים שארגון זה כה מתפאר בשליחותו החלוצית הוא בעצמו בהתנהגותו, הורה הדרך ליהודים אלה שלא להצטרף לתנועת המושבים.

בכפרים הנידחים שם הוא הגיע להמריץ יהודים דתיים אלה לעליה לישראל, לא התביש לבוא בכלי רכב בשבת ואף לרשום ביום שבת לעליה, וטענתו הייתה שפיקוח נפש שבהצלת יהודים מן הגולה דוחה שבת "

במאמר שני באותו גליון " איומיהם לא ירתיעו " מאיים עתון הצופה : נזעיק את אוכלוסי ישראל ואת יהדות התפוצות, נדרוש מהם להילחם בציידי נפשות ובדיכויים הרודני של עולים דתיים מארצות צפון אפריקה "

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר