87 – אפצחח שיר וזמרה

שירים וזמרים לכבוד חכמים מורים כהני שלוחי דרחמנא הבאים מארץ הקודשה, ולכבוד אנשים של צורה, מחזיקים בידי לומדי תורה, כל אחד לפי מעלתו הישרה. וזה יצא ראשונה לכבוד הרב הכולל כל מדות טובות כמהר"ר משה שפירא זלה"ה סימן אני דוד בן חסין.

אפצחה שיר וזמרה

לכבוד מקל תפארה

בעמדו לקראו תורה / צוה לנו משה

נחמד ענף עץ עבות

מלא כל מידות טובות

נדיב עושה נדיבות / מוליך לימין משה

יפה מראה וצורה

בקי בחדרי תורה

במשנה ובגמרא / הלכה למשה

דורש טוב ומישרים

בקלים וחמורים

כל העם עונים ואומרים / " שםיר אמר משה

ורצוי לרב אחיו

ציר נאמן לשולחיו

אין די באר שבחיו / אשר עשה משה

דולה מים עמוקים

מצוף דבש מתוקים

דגל התורה מקים / לא קם עוד כמשה

בגלון עליון אוה

למושב לו בחדוה

לעשות אשר צוה / ה' את משה

נצרהו רם ונשא

לראות ארץ קדושה

זכותאבות שלשה / אהרן ומשה

חסין יה, מי כמוכה

בתוך עדה נסוכה

תו אתו את הברכה / אשר ברך משה

– אקריב היום תשורה

פיוט יסדתי לכבוד שליח ירושלים תוב"ב החכם השלם כבוד הרב רי צבי הלוי. סימן אני דוד בן חסין חזק.

אקריב היום תשורה / שי למורא

לצפירת תפארת / עטרת צבי

נכבדות מדבר בו / שהכל בו

לא זזתי צחבתו / וקראתיו : אבי

יפה דודי אף נעים / ראש נדיבים ושועים

מבחר אהובים ורעים / עיני ולבי

דגלו עלי אהבה / בלי קצבה

וכמו אש להבה / בוער בלבי

ועל טוב אזכרהו / ואנוהו

איש אלהים קדוש הוא / עדיף מנביא

דין איהו ניהו הדר / אשר נשבע ונדר

לאביר יעקב דר / בארץ הצבי

בדת האל יתבונן / כתרי מנן

שבחו רבנן / לדצבי

נגיד רב ונאמן / ונעמן

מנפת צוף ומן / מתוק בקרבי

חסדים מלא כלו / ונגה וגם אור

כשמש בהלו / נר מערבי

סדרא קדמאה ברקן / סמקן ירקן

מרצמן ובהקן / בתוך מרחבי

יפתח איש את ידו / ממאדו

ולפני כבודו / אותו יביא

נדב לו תרצה / כמו קרבן אשה

לפני צור מתנשא / אלהי אבי

חכם ירא ותם / שלחו מתם

ולקים מצותם / רץ כצבי

זכותם תהיה אתו / בעת לכתו

בבואו ובצאתו / וזכות התשבי

קבל נא, מכלל יפי / שירת זמרת צפצופי

לרצון אמרי פי / והגיון לבי

71 – אני היום אשירה

םיוט יסדתי לכבוד חד מינן דסליק להתם. החכם השלם כבוד הרב רבי שלום עמאר שליח טבריה תוב"ב – סימן אני דוד חסין

אני היום אשירה / לכבוד ספיר יהלם

צרור המור ויקרא / אליו ה' שלום

דר שוכן ברום חביון

ישכן תמיד, עליון

תוך עיר קדש, עיר ציון

תתענג על רב שלום

וכמו פעם בפעם

קרא תוך רבבות עם

דת דרכיה נעם

נתיבותיה שלום

דרשו הנמצא כזה

חכם עדיף מחוזה

מה נאה מה טוב נר זה

אוהב ורודף שלום

במושב זקנים ת-

הלל. צור אורה יעטה

יחנך וגם יטה

לך כנהר שלום

נאור, דגול מרבבה

ינחילך בארץ טובה

שם תעלה וראה ב-

נים לבניך שלום

חסין קדוש בטובו

השם עבים רכובו

ידריך אותך בנתיבו

וישם לך שלום

75 – אנכי אשיח בלב שש שמח

פיוט יסדתי לכבוד החכם השלם שד"ר כבו הרב רבי דו בן מרג'י שליח חברון תוב"ב סימן : אני דוד חזק

ביאורים מושלמים

אנכי אשיח / בלב שש שמח

בשיר למנצח / ואשבח / מזמור לדוד

בשיר…לדוד – כפתיחתם של מזמורי תהלים רבים

נעמת נכבדת / והדר לבשת

ונפלאתה / אהבתך, רבתה / אהבת דוד

יום הזה ראינו / אור נגה עלינו

מעיר עז לנו / אחינו שרנו / המלך דוד

מער עז לנו – שהגיע מחברון

אחינו…דוד – שבח מופלג לרבי דוד

דרך כוכב זרח / מאז כצבי ברח

היום שש פרח / עם ישרים ארח / מצאתי דוד

דרך כוכב זרח – רבי דודו בבואוט

מאז כצבי ברח – לשון של שחוק קל, המתאר עלייתו לארץ ישראל ו" בריחתו ממרוקו "

היום – בדפוסים אחרים " הדום ", כינו8י לארץ ישראל

פרח – שמח, כמשמעו בערבית

ואיתי מתניתא / בידיה ותוספתא

מלי אגדתא / ומלי דשמעתא / וידבר דוד

ואיתי…דוד – והביא בידו משנה ותוספתא דברי אגדה ודברי שמועה, ואמרים בדרשתו וזהו שבח לתורתו של רבי דוד.

וידבר דו. על פי תהלים

דרכיו ראיתי / בקהל רב בשרתי

היום הגדתי / בשפתי ספרתי / לחסדי דוד

דרכיו…בשרתי – ראיתי דרכיו הטובות וסיפרתין בשיר זה

לחסדי דוד – כמו את חסדי וד

חילתי פניך, / צור, כי אין בלתך

מברכותיך / יברך עבדך / זכר לדוד

זרעו ככוכבים / שים, חוצב להבים

שלמים רבים / יראה שרים יושבים / על כסא דוד

חוצב להבים – כינו לקב"ה

יראת שרים – מבניו

קרית דוד חנה / עיניו תחזינה

טוב מְבֻנָּה / וחיש לנו תנה / חלק בדוד

קרית דוד חנה – כינוי לירושלים

טוב מבונה – כלומר ירושלים בנויה כל טוב

תנה …בדור – בקשה לבוא הגואל

197 – לתורה ולתעודה אשיר – רלז

 פיוט יסדתי לכבוד שד"ר, החכם השלם הכולל, כהר"ר יעק עייאש, בן לאותו צדיק הרב המופלג, כמוהר"ר יהודה עייאש זלה"ה, שליח ירושלים תוב"ב. סימן לדויד בר אהרן חזק

לתודה ולתעודה

אשיר מזמור לתודה

לכבוד פטדה חמודה

מבית לחם יהודה

דודי לי ואני לו

לראותו עיני כלו

אספר מהללו

אביעה ואגידה

ושיר חדש אפצחה

לפניו אקריב מנחה

בו אעלצה ואשמחה

ואעשה סעודה

יאה נאה אילן זה

אשר אני אחזה

מזה בן מזה יזה

לבז בר לבש מדא

דרכיו מה נעמו

יעקב איש תם שמו

ריח טוב אליו כמו

מור אהלים וקדה

במצות אל נתכהן

דהינא ואדהן

בר אורין בר אבהן

גור אריה יהודה

רב רחומאי רב אחאי

מקבצאל בן איש חי

ואמרתם כה לחי

אשרי האם אשר ילדה

איש כמתנת ידו

יתן לו ממאדו

אחד לפי כבודו

רב הנ"א ורב חסד"א

הן קדשוהו שמים

חכמי ירושלים

הם לנו לעינים

בתורה ובעבודה

רצון אלהים עושה

גם אחרים מעשה

להקריב קרבן אשה

לפני אל צור תעודה

נדיבי עמים גורו

פן תכוו באורו

ובכבודו הזהרו

וגילו ברעדה

חכם שוקל וסופר

זריז וקל כעפר

קום לקרא בתוך ספר

תוך קהל וגם עדה

תרגום

פיוט למעלת הרב ר׳ דניאל השומר זיע״א סימן אני אברהם אמסללם חזק

את שם ה׳ אברך יומם וליל, יהא שלום עליך, ר׳ דניאל.

אשריו ואשרי אמו שילדתו, איית־ שומר הוא שבטו, תהא אתנו זכות תורתו, לנו לנוכחים ולכל ישראל.

אזכיר כמה מנסיו הגדולים, שמעו והאזינו, אתם המבקרים, ר׳ דניאל השומר נמצא בכל עת עם עם ישראל.

שמו האהוב גבוה וגדול.

אדוננו ר׳ דניאל השומר עשה נסים וטובות לכל המבקרים

בכל שעה ביום ובליל. מאזינים! שימו לב לנס זה שעשה ליהודי ממאראקש קרא לרב עיר וקדיש שמו כמו הנביא דניאל.

אשיר שיר חדש ואזמר לכבוד שוכני בתי חומר, בהם חכם סביר וגמיר בתלמוד ובגזירה שווה ובקל וחומר הוא הרב הקדוש ר׳ דניאל השומר.

בעצמו, הו אנשים! הסכים ונעתר, כי ידיו ורגליו משותקות. הלך לחכם, ביקר וראה את אדוננו החכם ר׳ דניאל.

הרב השיב לו ואמר: אתה הבראת, לך לביתך. מיד הלכו אתו מבקרים, הלכו אתו שמחים באמצע הליל.

לנסים שלו אין מספר. הוא שועה לתפילת בריאים וחולים, גם לעקרה שאין לה ילדים ר׳ דניאל עבורה משתדל.

שלא תטילו ספק בדבר זה5 שאלו נא על־אודות ר׳ דוד עצור, הוא יספר שבח על מור דרור אדוננו ר׳ דניאל.

נפלאותיו כמה גדלו ורמו שעשה לישראל עמו, גדול אדוננו ורב שמו, במדינות ובכל מחוז, הוא הרב הקדוש ר׳ דניאל אשכנזי.

אדם שהוא מוכה ילך לבקר את ר׳ דניאל השומר, ויקרא שם מאה וחמישים מזמור על קברו של ר׳ דניאל.

הוא לא יעזוב לפני שייענה ויראה בעיניו נפלאותיו. אבל ה׳ החזיר אותו בתשובה לפני הצדיק ר׳ דניאל.

ראו נא קבענו את ההילולא בחודש אלול עשינוה. אשרי מי שנכה בה נשמח יחד עם כל ישראל.

בליל ההילולא נשמח אנו והממונים נרקוד ליד הצדיק, ושם ננוח,

אדוננו החכם ר׳ דניאל.

יום־יום אני מצפה לראותו, בכפר תגאנד. קבורתו, עונה למשתטחים בישועתו, באין דברים לאין אומר.

הוא הרב הקדוש ר׳ דניאל השומר.

בליל ראש חודש אלול אני מבקש לשלוח רפואה לכל מוכה, ור׳ דניאל ייעתר לנו.

כמה בקשות אבקש מן האמיר הוא אדוננו ר׳ דניאל השומר. יביט בנו ויגמור בשלום אני וכל ישראל.

רחם עלינו ובטל הגזירה בזכות החכם ושוכני בית־הקברות; אמור לנו די לצרה, ראה ביגון ישראל.

האנשים מבקרים בתום ויושר

קצד

והגישו שם את המתת שלהם קבל בקשותינו בתמימות לפני ה׳ הגדול.

אשאל מכבודו ואומר: צדיק יפרח כתמר, ימלא משאלות משה עמאר שעמד על המצב הזה בזכות הרב הקדוש ר׳ דניאל אשכנזי.

קבל נא דברנו, ושלח משיח בעל הבשורה, שיצילנו מן הצרה, ויקבצנו במדינת השלום.

3 – רבי דניאל השומר

מוואלין זכות                         

ראה בלאעטיא אלחאיירא

 ווהלי האזזו אלחייא

 ורהלי עלא קבוראתהום

ווהלי עלא מסיתהום ו

והלי עלא קראייתהום

 ווהלי עלא זכותהום

 בעלי זכות

הנה המתנה העלובה

אוי ואבוי, שאו בכי

 אוי ואבוי על קבריהם

 אוי ואבוי על היעלמם

 אוי ואבוי על השכלתם

 אוי ואבוי על זכותם.

ה. סיכום

הקדוש ר׳ דניאל אשומר אשכנזי הוא דמות מעניינת ואף יוצאת דופן במסכת הקדושים כפי שזו קיימת אצל יהודי מארוקו. הראינו לעיל, שהשם אשומר מצוי במארוקו והיה אפילו מלאח או שבט בשם זה. ייתכן, כמובן, שר׳ דניאל אשכנזי היה שד״ר שבא מאשכנז, וכיוון שנקבר באיית־שומר, צורף לו השם הזה. עצם הידיעה, כי אמו של ר׳ דניאל קבורה על־ידו מרמזת על שייכותו למקום ולשבט זה. הצירוף של השם אשכנזי עדיין מהווה חידה שלא נפתרה.

התקופה שלפני בואם של הצרפתים לא היתה תמיד נוחה מבחינת הבטחון האישי של העולים לרגל, ובכל־זאת לא מנע דבר זה מן היהודים לצאת לקברי קדושים שונים

אין ספק, שהיהודים שאבו הרבה מבטחונם מאותה תחושה עמוקה, שהקדוש שומר עליהם, מגן על המקום וקשוב לכל בקשותיהם. הזכרנו את גורם ההרתעה של כוחו של הקדוש ביחס למוסלמים. הנסיונות מצד המוסלמים לפגוע בקברי הקדושים היהודיים היו מרובים, אבל הם תמיד הסתיימו בהענשה, וזו בוטלה לפעמים הודות להתערבותם של היהודים.

כדאי להוסיף שהזייארה נתנה ביטוי גם לרצונם של היהודים לצאת ממסגרת חיי היום־ יום ולבלות כמה ימים בחיק הטבע. האווירה אצל הקבר הקדוש היא אווירה של שמחה ועליזות. משהו מן השמחה החסידית מצוי כאן. לא ידוע לנו על שום מקרה של הפרזה בשמחה זו, וגם לא של מעשים שליליים, דבר שאי־אפשר לומר ביחס למבקרים המוסלמיים המקיימים את הזייארה.

ההזדקקות והקשר לקדוש אינם מתחילים ומסתיימים בביקור אלא הם נמשכים כל ימות השנה. היהודים נשבעים בקדוש ומנשקים את היד כל־אימת שמזכירים אותו. האימרה השגורה היא ״בללאה וברבי…״ (בשם ה׳ ובשם הקדוש פלוני…). בכל מצב של משבר, בין אסון, בין מחלה ובין פגע אחר, פונים מיד לקדוש ומבקשים את עזרתו.

 עובדה זו מתאשרת על־ידי המשך הערצת הצדיקים כאן וקיום ההילולא לזכרם. הנהירה לקברותיהם של ר׳ מאיר בעל הגס ור׳ שמעון בר יוחאי, למערת אליהו הנביא, לכותל, לקבר רחל אמנו, למערת המכפלה ועוד מצד האוכלוסייה היהודית המארוקנית בארץ היא עצומה, ובמקומות הדומים מבחינת התנאים לאלה שהיו במארוקו (כגון במערת אליהו הנביא) מתפתח הווי דומה. אנו עדים גם להתקדשותם של קברים חדשים במציאות הישראלית היום.

מותו הטראגי של ר׳ י׳ אבוחצירא הוא דוגמה מאלפת. מיד עם מותו נפוצו אגדות קדושים עליו; לפי אגדות אלו מותו של הצדיק בא לכפר ולשמור על קיום חיי העם.

במרחבי־תרבות רבים רווחת הערצת קדושים, ואין ספק שיש קיבוצי אנשים שבהם מספר קדושים רב מזה של יהודי מארוקו, אבל ייחוד התופעה הנדונה כאן היא האינטנסיביות של הקשר בין האדם כפרט אל הקדוש, עד שהמקום שבו קבור הצדיק שימש כמעין מקדש מעט.

סוף המאמר " מעשה נסים, רבי דניאל השומר אשכנזי, מתוך ספרו של יששכר בן עמי " יהדות מרוקו – פרקים בחקר תרבותם. 

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי.

1 – שער ראשון.

2 – הקדמה

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

 יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני

עצמו אלא גם למחקר הכללי.

 המחקר הנוכחי על פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו מתבסס בעיקר על עבודת שדה שנמשכה קרוב לעשר שנים, ומציג רשימה ממצה של שש מאות וששה עשר קדושים, מהם עשרים וחמש נשים קדושות, הוא מאיר את מערכת הקשרים בין הקדוש וקהל חסידיו, וחושף את היסודות האידיאולוגיים המזינים את ההתקשרות שביניהם, התקשרות המבטיחה המשך לפולחן זה.

 ניתן מקום נרחב לתיאור פולחן הקדושים ולניסים הרבים הקשורים בו, ובדרך זו מצטיירים הערכים והקונצפטים הקשורים לתופעה, והשפעתם על הסדר הקהילתי והחברתי, השפעה שהיתה ללא ספק הדדית.

מחקר זה אינו מחקר היסטורי ואינו עוסק בתולדות הקדושים. הוא גם אינו מתיימר להיות מחקר בתחום הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה החברתית או מדע הדתות, אף־על־פי שאפשר למצוא בו אלמנטים ממקצועות אלה וממקצועות־אחרים. המחקר הוא פולקלוריסטי־ דסקרפטיבי ומנסה להציג תופעה חשובה זו של פולחן הקדושים, הקיימת עד היום הזה בקרב יהודי מרוקו.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו ראשיתה עוד במרוקו עצמה, אך היא לא נפסקה עם עלייתם לארץ. כאן היא ממשיכה לנוע בפסים המסורתיים וגם מוצאת לה ביטויים חדשים.

אין להבין את התופעה וביטוייה הרבים אם לא תוחמים, מצד אחד, את היקפה מבחינת גורמיה, דהיינו, הקדושים, ואם לא מציגים, מצד שני, כל עדות המתייחסת לפולחן של הקדושים. לכן הצגת חומר העדויות כלשונו, על אף חזרות מסוימות. חשובה וחיונית לעצב הבנת התופעה.

מעט מאוד חומר בכתובים קיים על נושא זה, ולכן כל ידיעה, עדות, איזכור וסיפר חשובים ביותר. כל עדות חשובה לא רק בפני עצמה, אלא גם כחוליה כשרשרת מופלאה זו הנפרשת כאן לראשונה.

במשך כל תקופת המחקר פעלנו בהרגשה של דחיפות ודוחק הזמן בגלל אופיו של החומר ההולך ונעלם במהירות, ובהרגשה של חובה לאומית. שכן עקב עזיבתם הכמעט מלאה של יהודי מרוקו את ארץ מוצאם, נוצרה בפעם הראשונה האפשרות המעשית שמסורות מוסלמיות ביחס לקדושים תדחקנה את המסורות היהודיות, וכך יסופחו למעשה הרבה מן הקדושים היהודים על־ידי המוסלמים וזכרם יאבד לעד.

מעניין לציין בהקשר זה, שעוד במאה השמונה־עשרה ציינו מבקרים במרוקו — בהפתעת־מה, נוכח יחסם המשפיל של המוסלמים כלפי היהודים — הערצה משותפת של קדוש יהודי. תופעה זו דחפה את החוקר הצרפתי וואנו לנסות לקבוע את מימדיה של ההערצה המשותפת בעיקר מבחינה סטטיסטית.

וואנו התחיל כבר ב־1909 לאסוף חומר בעזרת קציני צבא צרפתיים ואינפורמנטים מוסלמים. הוא מביא בספרו רשימה של שלושים ואחד קדושים שיהודים ומוסלמים טוענים לבעלות עליהם, ארבעה־עשר קדושים מוסלמים שגם יהודים מזדקקים להם, ארבעים וחמישה קדושים יהודים שנערצים גם על־ידי מוסלמים, ועוד ששה קדושים שעליהם אין לו פרטים.

לוואנו יש כמובן זכות הראשונים ועבודתו, שנעשתה בתקופה שעדיין ניתן היה לאסוף בקלות חומר זה, היתה חשובה מאוד. בדיקה יסודית של מחקר זה מגלה הרבה סתירות, עיוותים וטעויות חמורות מאוד. קביעתו ביחס לקדוש אם הוא יהוד או מוסלמי לרוב אינה נכונה.

ליקויים אלה נובעים מדרך עבודתו. עצם הסתמכותו על אינפורמנטים מוסלמים בלבד (אף לא יהודי אחד), הביאה לכך שמסורות יהודיות נדחקו לעומת מסורות מוסלמיות, בעיקר כשמדובר בקדוש שיהודים ומוסלמים טוענים לבעלותו.

 גישה זו מגיעה לפעמים עד כדי גיחוך, כמו במקרה של ר׳ יצחק בן וואליד מתטואן, שעליו הוא כותב: ״לפי השם נראה שהוא יהודי. אין לו מצד שני שם אחר. המוסלמים פונים אליו כמו היהודים״(עמי 53,65). ניסיתי כבר לפני כן להצביע על ליקויים אלה.

ראה בן־עמי — ר׳ דניאל, בו הוכחתי שמדובר ללא ספק בקדוש יהודי ולא בסתם סידי דניאל. וואנו קיבל דחיפה למחקר זה מהחוקר Michaux-Beliaire שכתב לו(ראה וואנו, עמי 2-1): La question a, à mon avis, une importance considérable. Elle peut permettre de retracer le" rôle joué dès l'antiquité par les juifs dans l'histoire du Maroc et de se rendre compte, non seulement des survivances juives actuelles, mais aussi des survivances païennes qui, à   une certaine époque, ont pu être recouvertes d'une enveloppe juive … Même au point de vue religieux les fameuses traditions soi-disant musulmanes sont tout simplement de très vieilles superstitions, les unes du terroir, les autres de tribus qui ont été successivement païennes, juives, chrétiennes, avant d'être musulmanes … Les marabouts judéo-musulmans ont donc une très grande importance, surtout d'après-moi les très anciens, ceux dont l'origine est inconnue. Les autres, plus modernes, sont intéressants en tant que preuve de la persistance du principe de superstition, en dehors de toute idée religieuse bien définie."

המחקר הנוכחי משקף רעיונות, מושגים, טיפוסים של קדושים היסטוריים ואגדתיים, קיום מנהגים ואמונות סביב הקדושים, טקסים בהילולה ומחוצה לה, מציאות כלכלית, ארגונים ומוסדות המפעילים את מקומות הקבורה של הקדושים, וכן יצירה עממית בצורת אגדות, סיפורים ושירים המשבחים את גדולתם וניסיהם של הקדושים וכוי. האוסף שלפנינו הוא מבחר מתוך למעלה מאלף ומאתיים עדויות שנאספו במסגרת המחקר. ניתן לחלקו לחמישה סוגים עיקריים:

א.   סיפורים עממיים, בייחוד אגדות על קדושים הנמסרות מדור לדור.

ב.   תיאורי הניסים, שבחלקם ידועים לרבים מיהודי מרוקו ומבחינה זו מהווים חומר עממי, ובחלקם אלה ניסים אישיים שהם פרי חווייתם של האינפורמנטים.

ג.    חלומות, שבחלקם הגדול והחשוב הם חלומות אישיים, ואחרים, שהם נפוצים בקרב יהודי מרוקו.

ד.   תיאורי הווי הקשורים בעיקר לזיארה ולהילולה של הקדושים, אך גם לצדדים שונים של חיי היום יום המבטאים את הקשר לקדוש.

ה.   מסורות היסטוריות מעטות.

בחומר ההגיוגראפי הזה ניתן להבחין לפחות בשני ז׳אנרים, האחד הוא אגדת קדושים והשני הוא אגדת קודש.^, הסוג הראשון מקיף את כל האגדות המסופרות על הקדושים עצמם, על חייהם וניסיהם, והסוג השני מתייחס לאגדות שהציר שלהן הוא ניסים המתרחשים סביב הקדוש, והחגיגות הקשורות אליו.

אין ספק שבדיקה יסודית יותר של חומר זה, יחד עם הספרות ההגיוגראפית של מרחבים אחרים, תוכל להוביל להבחנה של דאנרים נוספים, שהם אולי אופייניים לאגדת הקדושים היהודית. בכל הסיפורים הדתיים מצטלבים היסודות הריאליסטיים והעל טבעיים."

הַגְיוֹגְרַפְיָה

^ל (נ') [מיוונית: hagios קדושgrapein + לכתוב] תֵּאוּר חַיֵּי הַקְּדוֹשִׁים (בְּתוֹלְדוֹת הַנַּצְרוּת).

רשימת הקדושים בקובץ ערוכה לפי סדר אלפביתי של שמות פרטיים. ליד שמו של הקדוש מופיע בסוגריים המקום שבו הוא קבור. על כל קדוש הבאנו פרטים עובדתיים על חייו, עד כמה שהם ידועים, וכן פרטים על סביבת קברו, קרבתו המשפחתית לקדושים אחרים, קרבת הקבר לקברי קדושים אחרים, שמות נוספים שבהם הוא ידוע, יום ההילולה, הערצתו גם על־ידי המוסלמים וכר, עד כמה שפרטים אלה נמסרו במסגרת המחקר או ידועים מהספרות המוזכרת.

 העדויות נבחרו לאור חשיבותן כעדות על אותו קדוש, או כדוגמאות ייצוגיות של ניסים או הווי הקשורים לכלל הערצת הקדושים במרוקו.

העדויות מובאות בשלמותן ומוצגות כלשון מוסרן בציון הרקע הגיאוגרפי שלו, לפי השיטה הפולקלוריסטית. מבחינת סגנונן וצורתן כדאי להעיר, שעצם הקלטתן ולא רישומן, על אף קשיי העברה מערבית־מרוקאית לעברית — שנעשתה בצורה ליטראלית המקשה לפעמים על הבנת הטקסט — מאפשרת לראשונה לבחון מקרוב את מסורת ההיגוד של יהודי מרוקו על דימויה הציורי, ביטויה הנוסחאי ורציפותה הלשונית, אשר כוללים כל הסממנים המסורתיים של הספרות העממית, כגון שילוש, דיבור ישיר, חזרות, שאלות רטוריות, משחקי מילים, חוקי הקיטוב וכר.

ייחסנו לחומר עצמו חשיבות כמקור ממדרגה ראשונה לחקר תרבותה של יהדות מרוקו, היכול, ללא ספק, לשמש כבסיס למחקרים נוספים. לכן היתה הקפדה יתירה באיסופו, בחירתו והצגתו. ניסינו להביא את התכנים המפרנסים חומר זה לידי ביטוי בפרקים השתים של המבוא, אך ברור לנו שיש בו כדי לאפשר ניתוח מקיף יותר ממה שמוצע כאן. הרבינו ככל האפשר בתיאורים, ניתוחים והצגת מקורות בלתי ידועים, מבלי לשפוט ולהוציא מסקנות סופיות, מפני שאנו סבורים, שטרם הגיע הזמן להסקת מסקנות באופן אחראי, בגלל היקפו הגדול של המחקר. מאותה סיבה לא ראינו אפשרות לדון בהרחבה בבעיות הקשורות לנושא זה ביהדות בכלל, אלא לצורך איזכור והשוואה בלבד.

התלבטויות רבות ליוו מחקר זה והן כרוכות בזכות ראשוניותו. ברור היה לנו מלכתחילה שאין אנו יכולים למצות את כל האספקטים הקשורים בפולחן הקדושים במסגרת מחקר אחד, ולכן יש צורך בהמשך חקירת הנושא. כפי שציינו לפני כן, פעלנו בהרגשה של דחיפות בזמן, עקב התמורות התרבותיות שחלו בדורנו ביהדות מרוקו, ואין ספק בלבנו שמחקר זה, המגלה היבטים שונים במסורתה, יוכל לתרום להבנת יתר של תרבותה ותרומתה של יהדות מרוקו לסביבתה וליהדות בכלל.

המנהג להשתטח על קברי הצדיקים הוא מנהג קדום ביהדות. המדרש על כלב בן יפונה הקשור לפסוק ״ויעלו בנגב ויבואו עד חברון״ (במדבר יג:כב), מציין שכלב פרש מעצת המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות בחברון (ראה סוטה לד:ע״ב). ברם היהדות הנורמטיבית לא נטתה לפולחן הקדושים. לפי דעת רש״י (יבמות קכ״ב:ע״א), כבר בימי התלמוד היה מנהג לקבוע לימוד על קברי הצדיקים, בעיקר ביום השנה. ראה עוד: אברהם בן יעקב, קברים קדושים בבבל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל״ד, עמי יא-לד: מרדכי הכהן, המקומות הקדושים בארץ־ישראל, משרד הדתות, ירושלים תשל״א.

ייחסנו לחומר עצמו חשיבות כמקור ממדרגה ראשונה לחקר תרבותה של יהדות מרוקו, היכול, ללא ספק, לשמש כבסיס למחקרים נוספים. לכן היתה הקפדה יתירה באיסופו, בחירתו והצגתו. ניסינו להביא את התכנים המפרנסים חומר זה לידי ביטוי בפרקים השתים של המבוא, אך ברור לנו שיש בו כדי לאפשר ניתוח מקיף יותר ממה שמוצע כאן. הרבינו ככל האפשר בתיאורים, ניתוחים והצגת מקורות בלתי ידועים, מבלי לשפוט ולהוציא מסקנות סופיות, מפני שאנו סבורים, שטרם הגיע הזמן להסקת מסקנות באופן אחראי, בגלל היקפו הגדול של המחקר. מאותה סיבה לא ראינו אפשרות לדון בהרחבה בבעיות הקשורות לנושא זה ביהדות בכלל, אלא לצורך איזכור והשוואה בלבד.

התלבטויות רבות ליוו מחקר זה והן כרוכות בזכות ראשוניותו. ברור היה לנו מלכתחילה שאין אנו יכולים למצות את כל האספקטים הקשורים בפולחן הקדושים במסגרת מחקר אחד, ולכן יש צורך בהמשך חקירת הנושא. כפי שציינו לפני כן, פעלנו בהרגשה של דחיפות בזמן, עקב התמורות התרבותיות שחלו בדורנו ביהדות מרוקו, ואין ספק בלבנו שמחקר זה, המגלה היבטים שונים במסורתה, יוכל לתרום להבנת יתר של תרבותה ותרומתה של יהדות מרוקו לסביבתה וליהדות בכלל.

המנהג להשתטח על קברי הצדיקים הוא מנהג קדום ביהדות. המדרש על כלב בן יפונה הקשור לפסוק ״ויעלו בנגב ויבואו עד חברון״ (במדבר יג:כב), מציין שכלב פרש מעצת המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות בחברון (ראה סוטה לד:ע״ב). ברם היהדות הנורמטיבית לא נטתה לפולחן הקדושים. לפי דעת רש״י (יבמות קכ״ב:ע״א), כבר בימי התלמוד היה מנהג לקבוע לימוד על קברי הצדיקים, בעיקר ביום השנה. ראה עוד: אברהם בן יעקב, קברים קדושים בבבל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל״ד, עמי יא-לד: מרדכי הכהן, המקומות הקדושים בארץ־ישראל, משרד הדתות, ירושלים תשל״א.

המונחים לציון קדוש

מונחים שונים מציינים את הקדושים היהודים במרוקו, הן כתואר המלווה את שמם והן כביטוי כאשר מזכירים אותם. מונחים מסוימים מקובלים על כל יהודי מרוקו, ואחרים אופייניים לאזורים מסוימים.

המונה הנפוץ ביותר בפי יהודי מרוקו כאשר מזכירים את הקדושים הוא סדדיק, בעיקר בצורת הריבוי שלו סדדיקים ובמיוחד בצירוף סדדיקים אל עזאז, היינו הצדיקים היקרים, האהובים. בהזכירם ביטויים אלה מרימים היהודים יד למעלה ונושקים לה. ידועים ארבעה קדושים שהמונח צדיק הוא חלק משמם, זהותם אינה ידועה ושמם קשור למקום קבורתם: צדיק אזרו, צדיק עין נזאר, צדיק קלעה אל־מגונה וצדיקי עין דיאב. המונחים רבי ורב נפוצים מאוד בקרב יהודי מרוקו, בעיקר לפני שמו של הקדוש.

מונח כללי שגור מאוד הוא חכם. אומרים ״הולכים לחכם״ כשהכוונה היא לבקר קבר קדוש.

המונח מול, שהוראתו בערבית בעל, אדון, שליט, נפוץ כחלק משמם של קדושים רבים, וכן מוואלין, צורת הריבוי של מול. המונח מול ניתן בדרך כלל לקדוש שהוא ראשון בין הקדושים במקום בו קבורים הרבה קדושים, או שהוא נקרא על שם איזור מסוים והוראתו אז שליט של אותו איזור. קדושים רבים נושאים את המונח מול כחלק של שמם, ומעניין לציין שרוב רובם של שמות אלה קשורים לעצמים שבטבע, כגון מול תאורירת( בעל הגבעה), מול אז׳בל אל־כביר (בעל ההר הגדול), מול שזרא (בעל העץ), מול אל־כארמה (בעל התאנה) וכו, וחלקם לחפצים הקשורים לקדוש לפי המסורת, כדוגמת מול תפילין (בעל התפילין), ומול סנדוק אל־כדאר (בעל הארגז הירוק).

קדושים אחדים ידועים בשמם ובשם נוסף המתחיל במונח מול וביניהם: ר׳ שלמה בר־ברירו (מול אבסאר), ר׳ מוסא בן ישי (מול סור), ר׳ אברהם אזולאי (מול אימיתכּ), ר׳ יצחק ישראל הלוי (מול אל־בארז׳), ר׳ מכלוף בן־יוסף (מול אל־קאנטרה), ר׳ יעקב אשכנזי (מול אנמאי), ר׳ יהודה הלחמי (מול תאסקאסת). על ר׳ אליהו מקזבלנקה נאמר שהוא מול אל בלאד, היינו, בעל העיר. צורת הרבים מוואלין ידועה לגבי שתי קבוצות של קדושים — מוואלין אל־גומרא ומוואלין בו־ חלו — וכן כשם נוסף של שני קדושים בודדים — מוואלין דאד, הוא ר׳ אברהם אווריוור, ומוואלין תאסאבראנט, היא ר׳ יהודה ק־ישראל הלוי.

המונח מולאי פחות נפוץ בקרב יהודי מרוקו אבל זכה לפרסום רב היות שהוא נסוב לאחד הקדושים הנערצים ביותר על־ידיהם, מולאי איגגי. ידועים ששה קדושים ששמם מתחיל במונח מולאי: מולאי איגגי, מולאי אינגירד, מולאי יעקב, מולאי סדרה, מולאי תאביה ומולאי תאמראן, ואחד נוסף בעל שני שמות: ר׳ אברהם כהן הוא מולאי מאתיל. גם כאן השמות קשורים למקומות (איגגי ותאביה) או לעץ (סדרה).

המונח סייד, שהוראתו אדון, לא נפוץ בקרב היהודים כחלק משמו של קדוש. ידוע קדוש אחד בשם סייד אל־מרהירהא. לר׳ אהרון הכהן (דמנאת) קוראים היהודים סייד אהרון כהן או סייד אהרון. הקדוש קאייד אל־גאבא נקרא סייד אל־יהוד על־ידי המוסלמים. משתמשים יותר בתואר סייד כאשר מזכירים את הקדושים ואומרים על קדוש פלוני שהוא סייד גדול. כמו כן משתמשים בצורות סידנא (אדוננו) וסידנא (אדונינו). הרבה יותר נפוץ בשמות של הקדושים הוא המונח סידי (צירוף של יסייד׳ עם מילת היחס ׳שלי׳) והוראתו אדוני.

לקבוצה זו שייכים קדושים רבים הנערצים הן על־ידי היהודים והן על־ידי המוסלמים, ואחרים שעליהם נאמר במפורש שהערבים לקחו אותם מהיהודים. תופעות אלה מסבירות את השימוש במונח סידי וכן את העובדה שקדושים נושאים שם ערבי, כגון סידי מוחמד ובלקאסם וסידי חמאד אל־כאמל, או קיצור בצורה ערבית, כגון סידי בראהים וסידי מוסא. הקדוש המפורסם ביותר בקבוצה זו הוא סידי בועיסא וסלימאן.

המונח חזן שגור בקרב המוסלמים לציון הקדוש היהודי, אך יהודים משתמשים בו רק במקרים מועטים. ידועים שלושה קדושים שהמונח חזן הוא חלק של שמם: חזן איזו, חזן אל־חילי וחזן די תירהרמין. שני האחרונים נערצים על־ידי היהודים וכן על־ידי המוסלמים. ר׳ אהרון כהן (דוכאלה) נקרא חזן הארון או חזן הארון כהן על־ידי היהודים.

מונח נוסף השגור בפי היהודים הוא באבא, שהוראתו אבא. נראה שזהו שם חיבה שניתן בעיקר לקדושים בעודם בחיים. הוא נמצא בשימוש במיוחד לגבי צאצאים של ר׳ יעקב אביחצירא" ושל ר׳ דוד בן־ברוך.

ביחס לנשים משתמשים במונח ״סדיקה״ (צדיקה) כאשר מזכירים קדושה, המקביל למונח סדדיק לגבי קדושים גברים. המונח מופיע בשמה של הקדושה המפורסמת ביותר במרוקו, סול הצדיקה או סוליכה הצדיקה, היא סול חטשואל. המונח השגור ביותר במרוקו כחלק משמה של אשה קדושה הוא לאלה, שהוראתו בברברית ׳גברת׳. במקרה אחד אנו מוצאים את הצירוף לאלה צדיקה (הקדושה הקבורה באימין תימוגה), ובשני מקרים אחרים מצורפים שני המונחים לשמה של הקדושה: לאלה סול הצדיקה ולאלה מרים הצדיקה. ידועה קדושה אחת בשם אמא והיא אמא אסתר, ואחת בשם סתי (שהוראתו בערבית ׳גברת׳) והוא בא בצירוף: לאלה סיתי בן־סאסו.

קדושים מוזכרים גם בתואר עזיזי שפירושו אהובי ו־חְבִּיִבִּי שפירושו יקירי. יהודי הדרום משתמשים במונח אל ענאייא,שפירושו השגחה, שמירה. יהודי דראע (סביבות מחאמיד) משתמשים במונח אל גאסי, שפירושו המון, קהל.

לפעמים נהוג להוסיף תארים לקדושים מסוימים. כך יש קדושים המכונים סבאע,שפירושו ׳אריה׳, וכן סבאע אל כביר דהיינו האריה הגדול, או סבאע אל עזיז שפירושו האריה האהוב. רק קדושים מספר מהדרום זכו לתואר זה, כגון ר׳ דוד ומשה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ יוסף דיין, ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא ור׳ משה בן־חמו. תואר אחר הנוסף לשמות של קדושים מפורסמים הוא אזוג, שפירושו בברברית ׳גדול׳. כך אומרים ר׳ דוד בן ברוך כהן אזוג, ר׳ דוד ומשה אזוג, ר׳ פנחס הכהן אזוג.

היווצרותם של הקדושים

אחת השאלות המרתקות הקשורות לפולחן הקדושים בכלל ובמרוקו בפרט, במיוחד לאור המספר הגדול של קדושים הנערצים על־ידי היהודים שם, היא שאלת היווצרותם של הקדושים. בהרבה מקרים נראה כאילו הקדושים שקועים בתרדמת ההיסטוריה והנה יום אחד הם צפים ומופיעים כקדושים. קשה לעמוד על תהליך היווצרות הקדושים, דהיינו איך אדם בחייו או לאחר מותו נהפך לקדוש או איך ישות היסטורית או דמיונית נהפכת לאובייקט של הערצה.

יש לציין מיד, שרוב הקדושים הנערצים על־ידי היהודים במרוקו הוכרו בתור כאלה רק לאחר מותם, כאשר התנהגות מופתית או למדנות יתירה בחייהם הכשירו בדרך כלל את הקרקע להפיכתם לקדושים. מעטים זכו לכך בעודם בחיים. קבוצה אחרת מורכבת מקדושים שנתגלו באמצעות חלום או דרך קשר עם עצמים בטבע, ובה מספר גדול של דמויות פיקטיביות או אגדיות. הדרכים העיקריות ליצירת קדוש, שנתאר אותן להלן, הן עשיית ניסים, מופת אישי, התגלות בחלום, התגלות במעשה יוצא דופן בשעת הפטירה, התגלות באתר הקבר ועוד.

1. 1.      עשיית ניסים

הצגת כוח על־טבעי על־ידי עשיית ניסים ומעשי פלא היא אחד הקריטריונים המובהקים המאפיינים את הקדוש רבנים וחכמים מפורסמים בחייהם נהפכו לקדושים רק כאשר שמם נקשר לנס שחוללו. לרב מיוחסים הניסים לקדושים לאחר מותם, אך יש והקדוש מראה עוד בחייו את כוחו העל־טבעי, למשל כשהוא מרפא חולים באופן פלאי, מציל קהילה שלמה, או מתהלך על הים כדוגמת ר׳ יעקב אביחצירא; על ר׳ אליעזר דאבילהמסופר שעצר במקלו את הים שעלה על גדותיו: ר׳ חיים טולידאנו הוציא מן הים תיבה שנאבדה לסוחר יהודי; ר׳ חיים פינטו הקטן, ר׳ ראובן אג׳ייני, ר׳ פנחס הכהן^, ור׳ רפאל אנקאווהחזו נבואות שתמיד התקיימו: ר׳ משה חאליווה ור׳ רפאל אנקאווה היו מרפאים חולים עוד בחייהם: ר׳ פנחס הכהן  חולל ניסים רבים בחייו והציל את הפחה שלמראכש כמה פעמים, וכך גם ר׳ דוד בוסידאן ממכנאס.