מורשת יהדות מרוקו

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

אצל קדושים מסוימים היו עורכים ביום ההילולה של הקדוש טקס בר מצווה לקבוצת ילדים.

תפקיד לא מבוטל היה לעניים במקום הקדוש. הם ישבו ליד הקבר וביקשו נדבות. אפשר היה למצוא אותם ליד קבריהם של כל הקדושים המפורסמים, והיו כאלה שנדדו מקבר קדוש אחד לשני. מלבד הנדבות שקיבלו מן המבקרים, היה ועד הקדוש דואג לחלק להם מזון וכסף מהקופה של הקדוש. נוכחותם הכמעט תמידית ליד קברי הקדושים הקנתה לעניים מעין מעמד של אביזר שהוא חלק אינטגראלי של סביבת הקדוש. הם בירכו את המבקרים הן על תרומה והן כדי לזכות בתרומה, והמבקרים ראו באקט הנתינה חלק חשוב בעליה לקבר הקדוש.

אחד הטקסים החשובים והמרשימים ביותר הנערכים ליד קבר הקדוש הוא השחיטה. נהגו לשחוט תרנגולות, כבשים, עיזים, פרות ושוודים. לפנים, המבקר היה מביא את הבהמה ליד הקבר ושחטו אותה, כשראשה מוחזק לכיוון המציבה. הנוכחים מלמלו תפילה אישית הקשורה לנדר או לבקשה כלשהי. מתח שרר בשעת הבדיקה של הבהמה עד שהוכרזה ככשרה, ואז היה המתח מתפרק בקריאות שמחה ושירה. יותר מן הנזק הכלכלי שבדבר ראו האנשים בכשרות הבהמה סימן שהקורבן רצוי לקדוש. חלק מן הדם שזרם מן הבהמה השחוטה היה נאסף על־ידי האנשים, והיו משתמשים בו אחרי כן, בשעת מחלה, כחומר מריחה על אבר פגוע.

בהתחלה לא קיבל השוחט שכר, אלא חלק מסוים מן הבהמה. עם התפשטות מנהג השחיטה להיקף של כמה מאות שחיטות, נבנו ליד הקברים הקדושים המפורסמים בתי מטבחיים, ונקבעו סדרים מיוחדים. השוחט החל לקבל תשלום עבור כל בהמה. הבשר נשמר להכנת סעודה, והעורות והחלקים הפנימיים נמסרו לוועד הקדוש שמכרם, ותמורתם הוכנסה לקופת הקדוש.

מנהגים מיוחדים התפתחו אצל קדושים מסוימים, כמו אצל ר׳ דוד ומשה, שעדויות רבות הקשורות לשחיטה מסופרות עליו. שם היה נהוג למסור את הבהמה לפקיד, והוא היה לוקח את בשרה יחד עם בשרן של בהמות אחרות, והיה מחלק את כל הבשר למנות שוות לכל הנוכחים. רק את השחיטה הראשונה היו חייבים למסור לפקיד. אם האנשים נשארו במקום יותר זמן ושחטו שנית, היה מותר להם לאכול מהשחיטה השנייה לבדם. אכילה מהבשר שלא כמקובל גוררת ענישה, וכן נענשים המבקשים מנה נוספת בטענה שעוד לא קיבלו. השחרור מן העונש היה בא בדרך כלל רק על־ידי שחיטה נוספת. אסור לקחת מהסעודה הביתה בלי לבקש מחילה מהצדיק.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

טקס השחיטה לכבוד ר׳ דוד ומשה ממשיך להתקיים בארץ, ואחד הטקסים המעניינים והמרשימים ביותר נערך באשקלון. – הערת המחבר – עדות זו מבוססת על התרשמותי האישית (נכחתי בטקס זה כמה פעמים) ועל אינפורמציה שקיבלתי במקום מפי הנוכחים –   בעל ההילולה נוהג לקנות פר כמה חודשים לפני יום ההילולה, ומוסר אותו למשפחה במושב שם מגדלים אותו, אמנם יחד עם פרים אחרים, אך מקדישים לו תשומת לב מיוחדת, כיאות לפר המיועד לקדוש: הוא מקבל יותר מספוא, ובאופן כללי זוכה ליחס טוב יותר משאר הבהמות. בעל ההילולה מבקר אצל הפר מדי פעם ומשתעשע איתו, הוא עוקב אחרי התפתחותו ודואג לכל מחסורו.

התמונה היא של מר שמעון ועקנין, אינפורמאטור, מתאזנכאת – בעל בית הכנסת על שם רבי דוד ומשה באשקלון

גם לאחר שהפר נהיה לשור ואינו מאפשר לאנשים להתקרב אליו, ניגש אליו בעל ההילולה בלי פחד. יום לפני ההילולה, הוא יום השחיטה, ניכרת תכונה רבה ומיוחדת בבניין בית־הכנסת ע״ש ר׳ דוד ומשה באשקלון, וכן בשכונה כולה. כולם יודעים שבאותו יום, מעבירים את השור מהמושב לבית־הכנסת. ההתרגשות רבה. ראשית מתארגנת קבוצה של מתנדבים בעלי שרירים, המקבלים על עצמם לקשור את השור ולהעלותו על משאית. זו לא מלאכה קלה.

לאחר מכן מורידים את השור מהמשאית, ומובילים אותו לתוך בית־הכנסת, כשמסביב, לאורך כל הדרך, נדחקים עשרות אנשים. הכניסה לבית־הכנסת צרה, והכנסת השור לתוכו כרוכה ממש בסכנת נפשות. בהגיעו לפתח בית־הכנסת מתקבל השור בקריאות ״זגארית״ שמשמיעות הנשים כדי לאחל ולסמל מזל טוב לאירוע. בפנים, באולם בית־הכנסת, הועברו רוב הספסלים לחלק האחורי יחד עם התיבה. מפילים את השור על הרצפה, ושוחטים אותו כשמסביב נדחקים האנשים בהתרגשות מיוחדת. לאחר השחיטה, זורם הדם על רצפת בית־ הכנסת. הערת המחבר – הטקס שהתקיים ב־1973 הוסרט על־ידי מסריט מקצועי על־פי הזמנת המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

 מדי פעם מתקרב אדם, טובל אצבעותיו בשלולית הדם ומורח על חלק מגופו. זוהי סגולה לרפואה שלמה. כשהשוחט מסיים את בדיקתו, הוא מרים את יד ימינו. זהו הסימן המיוחל שהשור כשר, והקהל פורץ בקריאות שמחה. השוחט, בעזרת אנשים אחרים, מתחיל לבתר את השור ולהפריד בין החלקים: את הכבד והטחול שמים על האש, ומכבדים את הנוכחים. חלקים מסוימים כגון ראש, רגליים וחלקים פנימיים מעמידים למכירה פומבית, ואת השאר מכינים לסעודה שתתקיים למחרת.

בליל ההילולה של כל קדוש, לאחר גמר השחיטה, נערכת ליד הקבר תפילה חגיגית ואחריה סעודה.

אחד הטקסים המרכזיים בהילולה והמושך קהל רב הוא טקס המכירה הפומבית של נרות וכוסות על שם הקדוש. כל המרבה במחיר זוכה בכבוד ובדרך כלל מקבל המנצח את הנר יחד עם כוסית המשקה. מייחסים חשיבות רבה לקניית הנר הראשון שכן רווחת האמונה כי הזוכה במצווה זו יזכה ליחס מיוחד מצד הקדוש. לאחר מכירה של כמה נרות על שם הקדוש (לפי סדר רץ, נר ראשון, נר שני וכר…), מתחילה מכירת נרות על שם קדושים אחרים.

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

הדלת של החדר של הקדוש במחירים גבוהים מאוד, באיזה מוצאי שבת שהלכו אליו. אצל ר׳ דוד ומשה מוכרים נר וכוס עם ערק, שלוקחים הביתה כתרופה.

להלן תיאור של טקס מכירת נרות בהילולה של ר׳ אברהם אווריוור כפי שהקלטתי אותו בדאד שבמרוקו בל״ג בעומר תשמ׳׳א: הטקס התחיל בחצות ונמשך כשלוש שעות כשהוא מנוהל על־ידי כמה אנשים לסירוגין. התחיל מר דוד אמסלם שעמד על שולחן, כאשר חלק מן האנשים ישב על כסאות או ספסלים והרוב עמדו. מר אמסלם החזיק נר גדול בידיו והכריז על מחיר התחלתי של מיליון פרנקים (פרנקים ישנים). הנר נקנה על־ידי בנו ומר אמסלם זיכה אותו בברכת ״מי שבירך״ והקהל שר את השיר ״זכותו תכון מעאנא, חנא וישראל כוואנא…״ [זכותו תעמוד לנו, לנו ולכל ישראל…]. הוא התחיל את מכירת הנר השני לכבוד הקדוש בהכריזו: ביבה viva = biba מוואלין דאד! המחיר ההתחלתי היה 200,000 פרנקים. אחד הנוכחים העיר לי שהשנה אין עשירים בין הקהל, אחרת היו מתחילים ישר בארבעה או חמישה מיליוני פרנקים. במכירת הנר השלישי הכריזו על 100,000 והוא נקנה ב־150,000 פרנקים על־ידי יעקב רוימי. בנר הרביעי התחילו ב־100,000, המשיכו ל־126,000, 150,000, 200,000 ובסוף נמכר ב־250,000 פרנקים למר טהירי, מוסלמי שהשתתף בהילולה, שר ורקד ולפעמים אף סייע במכירת הנרות! לאחר מכן נודע לי שהוא בעל סוכנות נסיעות ואירגן באותה שנה נסיעה של יהודים ממרוקו לקברו של ר׳ יעקב אביחצירא בדמנהור.

זיכו אותו ב־״מי שבירך״ קצר מכרגיל. בנר החמישי התחילו ב־100,000 והוא נקנה ב־200,000 פרנקים על ידי הגב׳ עזיזה אמסלם. בסוף הכריז הכרוז: ״אללאה איפרחכום כאלכום, לי זא עלא שי חאזא אללאה יקדיהא לו [תרגום: ה׳ ישמח אתכם כולכם, מי שבא למען משהו, ה׳ ימלא את מבוקשו]; בהמשך שרו שיר לכבוד ר׳ יעקב אביחצירא והתחילו במכירת נרות על שמו. מחירו ההתחלתי של הנר הראשון היה 100,000 פרנקים והוא נמכר ב־200,000 להנרי קדוש, יו״ר הוועדה למקומות קדושים במרוקו, שנתן את המצווה ליצחק מרציאנו. באותו זמן שר הקהל עוד כמה שירים על ר׳ יעקב. בנר השני התחילו ב־100,000, עברו ל־200,000,150,000 והוא נקנה ב־250,000 על־ידי הגב׳ טהירי, מוסלמיה, רעייתו של מר טהירי. הנר השלישי נמכר ב־200,000 פרנקים: בנר הראשון לכבוד ר׳ עמרם בךדיוואן התחילו ב־100,000 , עברו ל־130,000 והוא נמכר ב־150,000 פרנקים לגב׳ אמסלם. ויסקי חולק לקהל על־ידי אנשים שהיו פעילים במכירה;

ככרוז במכירת הנרות לכבוד ר׳ שמעון בר־יוחאי שימשה הזמרת הישראלית ממוצא מרוקאי ריימונד, מאשדוד. בנר הראשון התחילו ב־100,000, 150,000, 200,000 והגיעו עד 300,000 פרנקים, כשריימונד שרה שיר מאוד מפורסם ״יא בידאווא״ [הו בני קזבלנקה!]. הקונה היה מרדכי מלול, תעשיין מקזבלנקה שהעביר את המצווה לבן דודו יוסף עמאר, ישראלי שביקר בהילולה. הנר השני, במחיר של 200,000 פרקים, נקנה על־ידי חיים בן-לולו, והנר השלישי, שמחירו ההתחלתי היה 200,000, נקנה ב־250,000 פרנקים על־ידי עמרם אביטבול:

 בנר הראשון לכבוד ר׳ מאיר בעל הנס התחילו ב־100,000 והוא נמכר ב־150,000 פרנקים לשלושה משתתפים, אשר אחד מהם הוא רופא בשם אליעזר אלופר, שעזר במכירת הנרות, וכן אשה אלמנה בשם אסתר: הנר הראשון על שם ר׳ דוד בי־ברוך מחירו ההתחלתי היה 200,000 והוא נקנה כ־ 250,000 פרנקים על־ידי חיים בן־לולו: הנר על שם ר׳ יחייא אלכדאר נמכר ב־100,000 פרנקים לגבריאל רוימי שכיבד במצווה את חיים בן־לולו: הנר לכבוד ר׳ ניסים בן־ניסים (ממוואלין דאד) נקנה ב־100,000 פרנקים על־ידי גבריאל רוימי שכיבד הפעם במצווה את מקסים קבסה! בנר על שם ר׳ דוד ומשה התחילו ב־52,000 והוא נמכר ב־70,000 פרנקים ליעקב אלביליה שזוכה בברכת ״מי שבירך״: הנר לכבוד ר׳ אברהם מול אנס נקנה ב־50,000 על־ידי משה אמסלם. הכרוז הודיע עתה על סדרה מיוחדת לצעירים והחל בנר ראשון על שם ר׳ שמעון בר־יוחאי במחיר התחלתי של 30,000, עבר ל־50,000, 56,000, 66,000, 75,000 ובסוף מכר אותו ב־100,000 פרנקים לזוג מקס רווח:

 בנר לכבוד ר׳ יחייא אלכדאר התחילו ב־56,000,26,000 והוא נקנה ב־75,000על־ידי דוד בוזגלו! המחיר ההתחלתי של הנר על שם ר׳ חיים פינטו היה 56,000 והוא נמכר ב־75,000 לג׳והנה בוזגלו! בנר לכבוד ר׳ אליהו מקזבלנקה התחילו ב־56,000, 100,000 והוא נקנה ב־110,000. הכרוז ריימונד ציינה שבנה נקרא על שם הקדוש והוסיפה ברכה שאומרים על אדם שאיננו נוכח במקום ״בלא באס מא יאכדו״ [תרגום: שלא ייפגע!]: בנר הראשון על שס ר׳ שלמה עמאר התחילו ב־56,000, 66,000, 75,000, 80,000 והוא נקנה ב־100,000 פרנקים על־ידי אליהו חפותה מבני מלאל (הקדוש קבור בבני מלאל), והנר השני נקנה ב־56,000 על־ידי יהודה אבטאן: בנר לכבוד אליהו הנביא התחילו ב־50,000,45,000,36,000,35,000,30,000 והוא נמכר ב־51,000 פרנקים ליצחק ועקנין אשר קנה גם את הנר על שם ר' יצחק אביחצירא במחיר של 55,000 (מחירים בהתחלה: 50,000 ו־52,000). הטקס עצמו נגמר בשעה 2.25 לפנות בוקר, אבל האנשים, מאוד ערים, נשארו עוד שרים ורוקדים. כמה אנשים בתוך הקהל נראו שיכורים. גם המוסלמים שבקהל רקדו יחד עם היהודים. מישהו רשם את המכירות וביקש ממני את ההקלטה כדי לבדוק את רישומיו.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

כשההכנסה מוקדשת כולה לקדוש שלכבודו נערכת ההילולה. רוכשים את הנרות האחרים אנשים מבין הקהל הגרים קרוב לאיזור הגיאוגרפי של הקדושים האחרים או שיש להם קשר מיוחד אליהם. הציבור מלווה את המכירה הפומבית בקריאות שמחה, שירה וריקודים. האנשים מתפללים בכוונה גדולה, תפילות ציבוריות ואישיות. מדורת נרות בוערת ליד קבר הקדוש, ואנשים זורקים מדי פעם קופסאות של נרות לתוכה.

קיימות מסורות רבות על ניסים הקשורים למדורת האש שליד קבר הקדוש בליל ההילולה. אנשים רוקדים ליד האש, מכניסים יד או ראש לתוך המדורה, ולא קורה להם כלום. מעבירים תינוקות וילדים בתוך האש, וגם אנשים חולים, שבדרך זו מבריאים. אדם אילם שנזרק לתוך המדורה של ר׳ עמרם בךדיוואן וצעק את שם הקדוש, התחיל לדבר: אשה משותקת שנזרקה לתוך האש ליד קברו של ר׳ דוד בן־ברוך לא נשרפה, ויצאה בריאה.

ברגעים אלה של תפילה אינטנסיבית, אקסטאטית ממש הציפיה לנס גדולה, והמתפללים צמאים להיווכח שבקשתם התקבלה. סימנים רבים יכולים להעיד על כך שהבקשה נתקבלה. סימן חשוב שהבקשות התקבלו הוא הופעת הקדוש בליל ההילולה בפני קהל המתפללים. לפעמים הוא מופיע בעצמו, וכך נמסר על מולאי איגגי שעבר ליד הקבר, יחד עם אשתו, ואמר לאחד המתפללים, שכל מי שבא להשתטח על קברו השנה בקשתו תתקבל: לפעמים רואים את דמות הקדוש בתוך מדורת האש הענקית, כפי שמספרים על ר׳ דניאל השומר אשכנזי ור׳ יהודה זבאלי.חוגגים רבים נשארים עד מאוחר ליד הקבר של הקדוש, ולפעמים רואים אותו.

 אשה שנשארה מאוחר ליד קברו של ר׳ עמרם בךדיוואן ולא מצאה את הדרך בחזרה לאוהל משפחתה, בא אדם שליווה אותה עד האוהל ומיד נעלם. הקדוש יכול להופיע בפני החוגגים בדמות של חיה ותגובתם למראה החיה נלהבת. אומרים שנשמת הקדוש נמצאת בה, והוא בא כדי להשתתף בהילולה, וכדי להיעתר לבקשות הפונים. רוב המסורות מספרות על יונה או נחש, אבל הוא יכול להופיע גם בדמות של חיה אחרת: ר׳ דוד ומשה מופיע כיונה: ר׳ עמרם בן־דיוואן מופיע בעיקר כיונה, אך גם כציפור אחרת וכנחש, ובראותם את הסימן, יודעים האנשים שהצדיק נמצא איתם וכל בקשה תתקבל. אין מפחדים מהנחש שמופיע והנוכחים פורצים בקריאות שמחה של זגארית. היונה הצחורה שיוצאת לפעמים מתוך להבות האש, עפה מעל ראשם של החוגגים, ונעלמת באותה צורה מסתורית שבה הופיעה. ר׳ חיים בן־דיוואן הופיע פעם ליהודי כציפור ירוקה, ובזכות העושר שהביא לו הקדוש, תרם היהודי לקדוש כגמולו, ובנה שם חדרים. נוכחות החיה במקום, כמוה כנוכחות הקדוש עצמו בעיני המבקרים, וזכות זו מרגשת ומלהיבה אותם.

סימן נוסף ששולח הקדוש למתפללים הוא מים שיוצאים בצורה פלאית מקברו. האמונה אומרת שהמים מעידים על נוכחותו של הצדיק שם, ועל כך שהוא נעתר לבקשת הפונים אליו. כשאין יוצאים מים, סימן שהבקשה לא נתקבלה. נס יציאת המים ממצבתו של הקדוש, מסופר בעיקר על ר׳ אברהם מול אנס, ר׳ דוד הלוי דראע^, מול תימהדארת ור׳ שלמה בךלחנס, אך הוא מיוחס גם לקדושים אחרים. כאשר יוצאים המים מקברו של הקדוש, מזדרזים הנוכחים למרוח על גופם מים אלה, שהם סגולה לרפואה, בריאות וחיים ארוכים. המים יכולים לרפא בו במקום: אדם הבריא כאשר בנו לקח אותו לקבריהם של ר׳ שלמה בן־יצחק, ר׳ משה בן־שלמה ור׳ אהרון הכהן באמזוגין ומרח את גופו במים שיצאו במקום.

הקדוש יכול גם להופיע ולדבר למבקרים, באמצעות חולה כפיון בשעת התקפה. סידי בועיסא וסלימאן הודיע בדרך זו למבקרים שהוא נמצא איתם, ופנה לכל אחד ואחד שהיה בחדר.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

 כשההכנסה מוקדשת כולה לקדוש שלכבודו נערכת ההילולה. רוכשים את הנרות האחרים אנשים מבין הקהל הגרים קרוב לאיזור הגיאוגרפי של הקדושים האחרים או שיש להם קשר מיוחד אליהם. הציבור מלווה את המכירה הפומבית בקריאות שמחה, שירה וריקודים. האנשים מתפללים בכוונה גדולה, תפילות ציבוריות ואישיות. מדורת נרות בוערת ליד קבר הקדוש, ואנשים זורקים מדי פעם קופסאות של נרות לתוכה.

קיימות מסורות רבות על ניסים הקשורים למדורת האש שליד קבר הקדוש בליל ההילולה. אנשים רוקדים ליד האש, מכניסים יד או ראש לתוך המדורה, ולא קורה להם כלום. מעבירים תינוקות וילדים בתוך האש, וגם אנשים חולים, שבדרך זו מבריאים. אדם אילם שנזרק לתוך המדורה של ר׳ עמרם בךדיוואן וצעק את שם הקדוש, התחיל לדבר: אשה משותקת שנזרקה לתוך האש ליד קברו של ר׳ דוד בן־ברוך לא נשרפה, ויצאה בריאה.

ברגעים אלה של תפילה אינטנסיבית, אקסטאטית ממש הציפיה לנס גדולה, והמתפללים צמאים להיווכח שבקשתם התקבלה. סימנים רבים יכולים להעיד על כך שהבקשה נתקבלה. סימן חשוב שהבקשות התקבלו הוא הופעת הקדוש בליל ההילולה בפני קהל המתפללים. לפעמים הוא מופיע בעצמו, וכך נמסר על מולאי איגגי שעבר ליד הקבר, יחד עם אשתו, ואמר לאחד המתפללים, שכל מי שבא להשתטח על קברו השנה בקשתו תתקבל: לפעמים רואים את דמות הקדוש בתוך מדורת האש הענקית, כפי שמספרים על ר׳ דניאל השומר אשכנזי ור׳ יהודה זבאלי.חוגגים רבים נשארים עד מאוחר ליד הקבר של הקדוש, ולפעמים רואים אותו.

 אשה שנשארה מאוחר ליד קברו של ר׳ עמרם בךדיוואן ולא מצאה את הדרך בחזרה לאוהל משפחתה, בא אדם שליווה אותה עד האוהל ומיד נעלם. הקדוש יכול להופיע בפני החוגגים בדמות של חיה ותגובתם למראה החיה נלהבת. אומרים שנשמת הקדוש נמצאת בה, והוא בא כדי להשתתף בהילולה, וכדי להיעתר לבקשות הפונים. רוב המסורות מספרות על יונה או נחש, אבל הוא יכול להופיע גם בדמות של חיה אחרת: ר׳ דוד ומשה מופיע כיונה: ר׳ עמרם בן־דיוואן מופיע בעיקר כיונה, אך גם כציפור אחרת וכנחש, ובראותם את הסימן, יודעים האנשים שהצדיק נמצא איתם וכל בקשה תתקבל. אין מפחדים מהנחש שמופיע והנוכחים פורצים בקריאות שמחה של זגארית. היונה הצחורה שיוצאת לפעמים מתוך להבות האש, עפה מעל ראשם של החוגגים, ונעלמת באותה צורה מסתורית שבה הופיעה. ר׳ חיים בן־דיוואן הופיע פעם ליהודי כציפור ירוקה, ובזכות העושר שהביא לו הקדוש, תרם היהודי לקדוש כגמולו, ובנה שם חדרים. נוכחות החיה במקום, כמוה כנוכחות הקדוש עצמו בעיני המבקרים, וזכות זו מרגשת ומלהיבה אותם.

סימן נוסף ששולח הקדוש למתפללים הוא מים שיוצאים בצורה פלאית מקברו. האמונה אומרת שהמים מעידים על נוכחותו של הצדיק שם, ועל כך שהוא נעתר לבקשת הפונים אליו. כשאין יוצאים מים, סימן שהבקשה לא נתקבלה. נס יציאת המים ממצבתו של הקדוש, מסופר בעיקר על ר׳ אברהם מול אנס, ר׳ דוד הלוי דראע^, מול תימהדארת ור׳ שלמה בךלחנס, אך הוא מיוחס גם לקדושים אחרים. כאשר יוצאים המים מקברו של הקדוש, מזדרזים הנוכחים למרוח על גופם מים אלה, שהם סגולה לרפואה, בריאות וחיים ארוכים. המים יכולים לרפא בו במקום: אדם הבריא כאשר בנו לקח אותו לקבריהם של ר׳ שלמה בן־יצחק, ר׳ משה בן־שלמה ור׳ אהרון הכהן באמזוגין ומרח את גופו במים שיצאו במקום.

הקדוש יכול גם להופיע ולדבר למבקרים, באמצעות חולה כפיון בשעת התקפה. סידי בועיסא וסלימאן הודיע בדרך זו למבקרים שהוא נמצא איתם, ופנה לכל אחד ואחד שהיה בחדר.

עמוד אש היורד מן השמים ביום ההילולה אף הוא סימן להימצאות הקדוש במקום. במישור האישי, החלום עם הקדוש ליד הקבר הוא סימן שהבקשה נעתרה. הקדוש מופיע בחלום לאדם הנרדם ליד הקבר, או באחד החדרים, או באוהלים שמסביב לקבורה, ומרפא אותו, או נותן לו תשובה או סימן לפתרון הבעיה המטרידה אותו, ושבגללה בא לקדוש. אצל קדושים מסוימים התפתחו מנהגים כדי לבדוק אם תתמלא בקשת הפונה: אצל ר׳ אברהם אווריוור מדליקים נר, ואם הוא עולה בלהבות סימן שהקדוש ימלא את הבקשה:אצל ר׳ שלמה בן־תאמצות, זורקים אבן על הגג שמעל הקבר: אס האבן נשארת על הגג, פירוש הדבר שהצדיק נעתר לבקשה ואפשר לעזוב את המקום, אם היא נופלת, צריך הפונה להישאר אצל הצדיק עוד, כדי שבקשתו תתמלא.

שבוע ההילולה הוא, ללא ספק, חוויה אדירה וסוחפת לגבי המעריץ השוהה ליד הקבר הקדוש. הרבה זמן לפני כן הוא חישב ותכנן את כל פרטי נסיעתו, והתכונן מבחינה נפשית לקראת המפגש הצפוי. ההרגשה שכל אלה הנוטלים חלק בהילולת הקדוש מאוחדים בהערצתם לו, יוצרת קהילה דתית בעלת מוטיבציה גבוהה מאוד, המאוחדת באופן הדוק ביותר באידיאלים שלה. שבחי הצדיק מהילולה זו ומהילולות של שנים עברו, על רקע הנכונות לקלוט כל דבר המפאר את הקדוש, עוברים מפה אל פה ומסבירים את אווירת החמימות המרגשת האופפת חברה זו. המבקר כמה לשמוע, לספר, לראות כל מה שקשור לקדוש, וכל אלה מביאים אותו למפגש כמעט פיזי עם הקדוש עצמו, המופיע בהילולה והמדבר עם המעריץ בהקיץ ובחלום. התפילות הרבות שהוא נושא כבקשה וכהודיה, מטהרות את נשמתו. עם סיום ההילולה, ישוב המבקר לביתו חדור הכרה, שנטענה ונתחזקה מחדש, בגדולתו של הקדוש וביכולת ההגנה שלו, ובידיעה שיש לו שותפים רבים לאמתה זו.

 הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

שירי ההילולא והזיארה

הפיוט והשירה מהווים אמצעי חשוב לביטוי היחס לקדוש בהילולה הנערכת ליד קברו, בבית־הכנסת או בבית, וכן בכל ביקור אצל הקדוש. בעזרת השיר והפיוט מבקשים החוגגים לבטא את התרוממות רוחם ואת אהבתם והערצתם לצדיק.

ניתן להבחין בליטורגיה זו בסוגים שונים של שירה. סוג אחד הוא הפיוט הכתוב כולו בעברית והמושר באופן בלעדי על־ידי הגברים. מטרתו לפאר ולשבח את הקדוש, ולא פעם הוא חובר לאחר שהפייטן הבריא ממחלה בזכות הקדוש או שהיה עד לנס מסוים או לאחר ביקור אצל הקדוש שהרשים אותו. פיוטים מהסוג הזה נפוצים בכתבי־יד ובדפים בודדים, ורק חלק קטן מהם הובא לדפוס בקבצים שונים. סוג אחר הוא הפיוט הכתוב הן בעברית והן בערבית כאשר בית אחד כתוב בעברית ומיד אחריו בא בית בערבית או שהפיוט מתחיל בעברית ורק הבתים האחרונים כתובים בערבית. גם סוג זה מושר בעיקר על־ידי הגברים, אם כי הנשים מכירות בדרך כלל את הקטעים בערבית. סוג שלישי הוא השיר הכתוב כולו בערבית בצורת קסידה. זוהי בעיקר שירת הנשים לכבוד הקדוש, המאופיינת על־פי־רוב במקצב חזק שסוחף את החוגגים. גם גברים מצטרפים לשירה, במיוחד כאשר מושרות אותן הקסידות המפורסמות והידועות לכל מי שהשתתף אי פעם בהילולה.

לרוב מוקדשים הפיוט והקסידה לקדוש מסוים באופן בלעדי, אך בשירים רבים מוזכרים יותר מאשר קדוש אחד. בין הקדושים המפורסמים יותר, כמעט ואין קדוש שלא ידועים שירים ופיוטים המוקדשים אך ורק לו. שירים בלעדיים אלה מושרים בטכס ההילולה של הקדוש, לרבות בעת המכירה הפומבית של כוסות היין או המחייא לכבודו כאשר מעלים בשיר את ניסי הקדוש ומבליטים את התועלת שבשתיית כוס היין, וזאת כדי להמריץ את הקונים להעלות את הצעותיהם לקניית הכוס של הצדיק.

יש לחנים ותבניות שיריות מאוד מפורסמים החוזרים בשירים שונים כאשר רק התוכן משתנה. בהרבה שירים, ובעיקר בשירים בערבית מצוי למשל, הבית הבא:

זכותו תכון מעאנא                                  זכותו תעמוד לנו

חנא וישראל כוואנא                               לנו ולישראל אחינו

הודו לה׳ כי טוב                                     הודו לה׳ כי טוב

בית זה יכול להוות סיומת של שיר או יכול לשמש כפזמון חוזר של שיר. רואים בבית זה את השימוש של עברית וערבית בערבוביה, דבר שאינו יוצא דופן בשפת היום־יום של היהודים במרוקו.

 הערות המחבר : 

         ראה דוד בן חסין, תהלה לדוד, קזבלנקה 1931, עמי מח, ובו פיוט נפלא שכתב המחבר כאשר עלה לקברו של הקדוש הקבור באגיגה, כנראה במחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה. צוין בפיוט ששמו של הקדוש לא ידוע: ״ואם שמך מהם נעלם…״.

           יש מאות רבות של פיוטים ושירים המצויים עדיין בכתבי־יד. ראה, למשל, את כתבי־היד שבספריה הלאומית בירושלים: כ״י מס׳ 4286 (״קינות… קצאייד״, מאת מימון בן דוד גיגי), כ״י מס׳ 4288 (״קצצת איוב״, מהמאה התשע עשרה), כ״י מס׳ 8°5596 ומס׳ 8°5595(בהם פיוטים על משפחת אביחצירא) וכ׳׳י זיני: כ״י מהאוסף הפרטי של ר׳ דוד עובדיה, ירושלים, וכתבי־היד שבמכון בן־צבי, ירושלים: כ״י מס׳ 2131 ובו פיוט על ר׳ כליפא ק־מלכא, ר׳ יצחק הלוי ור׳ דוד בן־ברוך; כ״י מס׳ 2065 ובו פיוט על ר׳ רפאל אנקאווה ור׳ עמרם בךדיוואן, וכ״י מס׳ 2102 ובו פיוט על ר׳ עמרם בךדיוואן. תודתי נתונה לד״ר י׳ שיטרית מאוניברסיטת חיפה, המכין עבודה על נושא זה, על שהסב את תשומת לבי לכמה מובאות שבכתבי־היד.          

ראה א׳ חאדידא, קול ששון, קזבלנקה תשי׳׳ג: חיים סויסא, שמחה וששון, מהדורה ב׳ ע״י י׳ לוגאסי, ירושלים חש״ד: חיים סויסא, ספר ישמ״ח צדיק, החוברת החשובה ביותר ובה עשרים וחמישה פיוטים ושירים על קדושים שונים ושיצאה לראשונה בקזבלנקה בשנת 1945 : דוד בן חסין, תהלה לדוד, קזבלנקה 1931 (מהדורה מורחבת מאת אהרן בן חסין. המהדורה הראשונה יצאה לאור באמשטרדם בסוף המאה השמונה־עשרה), ובו שירים לכבודם של ששה שד״רים מא״י: יעקב ברדוגו, קול יעקב, לונדון 1844; יחייא בן מכלוף אר־דאהן, אני לדורי, קזבלנקה 1944: יהודה קסוס, וזאת ליהודה (הוצאת המחבר, ללא תאריך); ראובן אג׳ייני, ספר שפתי רננות, ירושלים תשל׳׳ג: יוסף יפרח (עורך), יגיל יפרח, חיפה תש״מ, עמי 268-257 (בקובץ מובאים 30 שירים על 29 קדושים ששרים בזמן מכירת כוסות לכבוד הקדושים); א׳ חזן, שירי פרג׳ שוואט, ירושלים תשל״ו: א׳ חזן, ״השירה והפיוט בצפון אפריקה — המשך וחידוש״, פעמים, 2 (קיץ תשל״ט), עמי 47-39: בן עמי — ר׳ דניאל: ,Haim Zafrani, Poe'siejuive en Occident musulman, Paris 1977; L. Brunot et E. Malka 276 .Textes jude'o-arabes de Fes,Rabat 1939, p

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

מספר מצומצם של פיוטים וקסידות,-בעיקר אלה הכתובים בערבית, ידועים ומושרים בפי כולם. כך, כל האינפורמנטיות שנתבקשו על־ידינולשיר שירים המיועדים לקדוש, ידעו לשיר לפחות כמה בתים או קטעים משירים כאלה. אכן מחקרנו בעבודת השדה העלה, מצד אחד את העושר הרב שבשירים לכבוד הקדושים, ומצד שני את היעלמם של הרבה מהם, בעיקר בגלל אופיים המאולתר.

להלן מבחר שירים מהסוגים השונים:

התמונה המופיעה כאן של רבי דניאל באדיבותו של רבי מאיר ביטון הי"ו

. צדיקים לעזאז:

שיר זה משמש כעין הימנון כללי לשירת הצדיקים ובו מוזכרים שלושה־עשר קדושים.

הערת המחבר : הבחירה היא משמעותית ומזכירה שלושה־עשר קדושים מפורסמים. אין ספק שיש כמה קדושים ידועים שיכלו להיכנס ל״נבחרת״ הזו. מכל מקום מתמיהה מאוד העובדה שצדיק כה מפורסם כמו מולאי איגגי אינו מופיע וכן ר׳ דוד בן־ברוך.

פזמון: יא רבבי תשמח פללי דאז

 יא רבבי תכממל אלמחדאז

 יא רבבי סעדדנא מה יעואז

 זיכות צדיקים לעזאז

בדית נתכללם בזזהר

וצדיק לעזיז נדכּר

 וללי טלבנא לו יחדר

 ישמו עאלי ומזההר

לעזיז רבי יחייא לכצ׳ר

יא ללאה נמסיוו יא לעבאד

 אנדרבו טרקאן לבעאד

ונטלבו טליבאת אזדאד

מזורו צדיקים דלבלאד

לעזאז סיאדנא מואלין צ׳אצ׳

צדיק יכון לינא סנידא

 ונזיווה מן טריק בעידא

 ונזורוה זיארא זדידא

 ויזעל ייאמנא סעידא

רבי אליהו מול צ׳אר לביצ׳א

יא חבאבי לוכאן ריטו

עזאייב צדיק פי חייאתו

כללא אלעזז אלפאמילתו

אבייאצ׳ אללי חצ׳ר פי תפינתו

 לעזיז רבי חיים פינטו

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

הערת המחבר : הבחירה היא משמעותית ומזכירה שלושה־עשר קדושים מפורסמים. אין ספק שיש כמה קדושים ידועים שיכלו להיכנס ל״נבחרת״ הזו. מכל מקום מתמיהה מאוד העובדה שצדיק כה מפורסם כמו מולאי איגגי אינו מופיע וכן ר׳ דוד בן־ברוך.

פזמון: יא רבבי תשמח פללי דאז

 יא רבבי תכממל אלמחדאז

 יא רבבי סעדדנא מה יעואז

 זיכות צדיקים לעזאז

בדית נתכללם בזזהר

וצדיק לעזיז נדכּר

 וללי טלבנא לו יחדר

 ישמו עאלי ומזההר

לעזיז רבי יחייא לכצ׳ר

יא ללאה נמסיוו יא לעבאד

 אנדרבו טרקאן לבעאד

ונטלבו טליבאת אזדאד

מזורו צדיקים דלבלאד

לעזאז סיאדנא מואלין צ׳אצ׳

צדיק יכון לינא סנידא

 ונזיווה מן טריק בעידא

 ונזורוה זיארא זדידא

 ויזעל ייאמנא סעידא

רבי אליהו מול צ׳אר לביצ׳א

יא חבאבי לוכאן ריטו

עזאייב צדיק פי חייאתו

כללא אלעזז אלפאמילתו

אבייאצ׳ אללי חצ׳ר פי תפינתו

 לעזיז רבי חיים פינטו

רדד באלך יא כאיי מא תמסיס

 פי להלולא מא תרכיס

 ונדר עליך מא תכלליס

יקבל זיארך בלא תעכיס

לעזיז רבי אברהם מול נס

יא ללאה נמסיוו יא לכוא

תקבלו לעדאב בלחלאוא

 ונזורו צדיק בצפאוא

 וללי פיה סי צ׳רר ידאוא

 זיכות רבי רפאל אנקאוא

מאזלת אנזיד פלגנאוי

ונפררח קלבי לכאוי

 אונטלב אללי נאוי

וצדיק הווא ידאווי

 לעזיז רבי שלום זזאוי

מסית אנזור יא לכואן

לצדיק סכית בללי כאן

ורזעת בקלבי פרחאן

 קבל זיארתי מול ואזזאן

 לעזיז רבי עמרם בן דיואן

יא לחבאב סריוו סמע

באם תגפרו דנוב אולכדע

וזיארתנא דימא תנפע

 וצדיק ליהא יסמע

לעזיז רבי דוד דרע

יא כאי סמח פי כולסי

 ראה דנייא מה תדומסי

 גיר צדיקים מא תנאסאסי

 ולהאד צדיק תמסי

לעזיז רבי דוד ומשה

ואחד צדיק יא נאס

 כללא זיכותו עלא לסאס

 וללי יטלבלו פלכאס

ידאויה דגיא מן כול באס

 סידי לעזיז רבי פנחס

בסחאל אללי מרצ׳ו והבלו

מסאוו לצדיק ונזלו

 אלכיסאן וסמע סעלו

 דאואהום צדיק מן פצ׳לו

 לעזיז רבי שלמה לחלו

אנטלבוך יא רכבי מולאי

תקבלינא האד רראי

בזהדך נמסיוו לעאם זאיי

ונעמלו להילולא יא כאיי

 די רבי שמעון בר־יוחאי.

המשך…….

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

תרגום: צדיקים יקרים פזמון:

הערת המחבר : תרגום זה והתרגומים להלן נעשו על ידינו, תודתי נתונה לידידי יעקב סיבוני על עזרתו.

הו אלוהים! מחל על מה שעבר

הו אלוהים! עשה מה שצריך

 הו אלוהים ! מזלנו לא יתעקם

 בזכות הצדיקים היקרים.

התחלתי לדבר מתוך שמחה

 ואת הצדיק האהוב אזכיר

 מה שנבקש ממנו יתקיים

כי שמו מרומם ומאיר

היקר ר׳ יחייא אלכדאר

בואו נלך הו עבדים

נלך בדרכים הרחוקות

ונבקש בקשות חדשות

נבקר בקברי צדיקי העיר

 יקירנו אדוננו מוואלין דאד

הצדיק יהיה לנו למשענת

ונגיע אליו ממרחקים

 ונבקרו בזיארה החדשה

 ויעשה ימינו למאושרים

 ר׳ אליהו קדוש קזבלנקה

הו ידידי לו ראיתם

את ניסי הצדיק עוד בחייו

הניח את יוקרתו לבני משפחתו

אשרי מי שנכח בקבורתו

של היקר ר׳ חיים פינטו

היזהר הו אחי בל תלך

 אל תוותר על ההילולה

 ועל נדר שלך אל תוותר

הוא יקבל את ביקורך ללא עיכוב

היקר ר׳ אברהם מול אנס

הו אחים בואו נלך

ונקבל את קשיי הדרך בנועם

 ונבקר את הקדוש בטוהר

 ולכל מי שיש מכאוב יתרפא

 בזכות ר׳ רפאל אנקאווה

עוד אוסיף ואשיר ו

אשמח את ליבי השרוף

ואבקש מה שאני מתאווה

 והצדיק הוא שירפאני

היקר ר׳ שלום זאווי

הלכתי לבקר הו אחי

לצדיק סיפרתי מה שהיה

וחזרתי בלב שמח

 בעל ואזאן קיבל את ביקורי

 היקר ר׳ עמרם בן־דיוואן

הו ידידי קנו נרות

 כדי לכפר על חטאים ורמאות

 וביקורנו תמיד יועיל

הצדיק ייעתר לנו

היקר ר׳ דוד דראע

הו, אחי, ותר על הכל

כי העולם אינו נצחי

 רק את הצדיקים אל תשכח

ולצדיק זה תלך

ליקר ר׳ דוד ומשה

וצדיק זה הו אנשים

השאיר לנו זכותו המבוססת

 ומי שיבקשנו ליד ה״כוס׳׳

ירפא אותו מהר מכל רע

אדוני היקר ר׳ פנחס

כמה חלו והשתגעו

הלכו לצדיק והתארחו

 הדליקו כוסות ונרות

 רפא אותם הצדיק מחסדו

 היקר ר׳ שלמה לחלו

הערת המחבר : איזכור זה תמוה במקצת. אמנם קיים קדוש בשם ר׳ שלמה אלחלו(קבור בתאגמוו!) אך הוא אינו שייך לרשימת הקדושים המפורסמים. שמא יש כאן טעות ומדובר בר׳ יחייא לחלו?

נבקשך הו אלוהים אדוננו

קבל נא כוונתנו

 בעזרתך נלך בשנה הבאה

ונקיים את ההילולה, הו אחי,

 של ר׳ שמעון בר־יוחאי.

הערת המחבר :    בקסידה זו וכן ברבות אחרות מזכיר הסיום לרוב את הגאולה והציפייה לעלייה לארץ ישראל.

זהו השיר שבו מוזכרים הכי הרבה קדושים. שש מחרוזות מתחילות בפנייה ״הו״, שתיים מהן מוסבות לאלוהים וארבע לאחים או לידידים. פנייה זו מיועדת לבטא ולהדגיש את מעורבותו של הפייטן בקבוצה הסובבת אותו. אין אנו יודעים מי היה המחבר של שיר זה. מכל מקום אם כל הבתים חוברו באותו זמן, איזכורו של הקדוש ר׳ אברהם מול אנס רומז על מועד חיבורו בראשית שנות הארבעים של המאה הנוכחית. אף־על־פי שהסגנון הוא אחיד ונראה שהשיר כולו הוא יצירה של משורר עממי אלמוני אחד, אין זה מן הנמנע שבתים נוספו כאשר כל בית מוקדש לקדוש מסוים. המנגינה המלווה את השיר היא קצבית וסוחפת, מה שתרם להפצתו הרבה של השיר.

שאלה פתוחה היא אם יש משמעות מיוחדת למספר שלוש־עשרה של המחרוזות כמספר עצמאי־נוסחאי, או כצירוף מקובל של שנים־עשר ועוד אחד.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

פיוט כללי נוסף, המזכיר הרבה קדושים, נכתב על ידי חיים סויסא והופיע בחוברת " שמחה וששון " עמוד 56-57       

אל אדיר נאזר בגבורה. יוציא את עמו לאורה. זכות הצדיק הנורא. הרב יעקב אביחצירא.    רבנן

נורא ונשגב שמו. אל עליון בתעצומו. זכות הרב שלמה. בן־לחנס שמו נקרא.        רבנן

יחיד הושע בת נאוה. פדה עמך ישראל. זכות הרב אנקאווא. הקדוש רבי רפאל.    רבנן

חוס וחמול על עמך. אנא האל החשה. ועשה למען שמך. זכות הרב דוד ומשה.      רבנן

יחיד הקדוש הנאדר. קרב זמן התחיה. זכות הנקרא לכדר. הרב רבי יחייא.          רבנן

יה גדול עצה אל ברוך. זכנו ליום שכלו ארוך. זכות הרב דוד בן ברוך. הכהן שמו נקרא.      רבנן

מרום וקדוש ונורא. מזולל יוציא יקר. יציל עמו מכל צרה, זכות הרב דוד אלשקר. רבנן

הר גבוה רם ועל, הוקם עליו ממעל, רבי מאיר הוא בעל אתייא ותמהייא.  אעברה

נתן לנו סוד תורה. על יד משה מאירה. ורשב׳׳י גלה אורה. וחבריו עשרה.            רבנן

גאון בבני עליה. הרב הכהן חנניה. עם רב יצחק דילויה. אבן פטדה מאירה.           רבנן

יה בל ינום, נעלה. חילי ואדיר אוני. כל חוסי בך אשריהו. האומר אתה עזרי.

אודה לאל בשירה. כקול נעים וזמרה. אשר נתן התורה. לאומה הטהורה.

2. פיוט של הרב ר׳ חיים פינטו ז״ל

ארוממך האל אלהי ישראל המציל הגואל מדחי את רגלי

נבהלתי מיראה מצור גאה גאה נעניתי כי אמרתי מטה רגלי

ידך עשוני והם יכונינוני ה׳ חנני והיה נא עוזר לי

חי מלא מחיבה אומתך הקריבה אודך ואברך אותך לרגלי

יצאת לישועה ברוך גדול דיעה בי עניתני במישור עמדה רגלי

ישמע קול שירי לפאנך (= לפניך) סתרי אתה תאיר נרי צורי וגואלי

מול קודשו אתחנן בשלו אתלונן ביביתו אשתונן והיסיר כל חולי

חאלותי(= חלותי) זה כּמה זך ישר באימה קולי תשמע למה עזבתני אלי.

הערת המחבר :  הפיוט מופיע על דף בודד ויקר המציאות. על דף זה מופיע בצד אחד השיר העברי ובצד השני הוא כתוב באותיות לועזיות. באמצע הדף מופיעה תמונתו של ר׳ חיים פינטו הקטן. שם הצלם מוזכר (יצחק אדרעי) תוך ציון שאסור לעשות רפרודוקציות של התמונה. ניתנים שלושה תאריכי הילולות: של ר׳ חיים פינטו הגדול(כ״ו באלול), של בנו ר׳ יהודה פינטו(י״ז באב) ושל נכדו ר׳ חיים פינטו הקטן(ט׳׳ז בחשון)..מתחת לתמונה מופיע השם ניסים(= חיים) פינטו עם כתובת בקזבלנקה, וזהו כנראה המחבר. בתת־כותרת של הדף מופיע: אשתכבאר יבא דודי לגן עדנו

למה מני כצבי בראח. (השיר מלא שיבושים. הוא הופיע בספר ישמח ישראל, עמי 212).

לעילוי נשמת יישכר בן עמי….איש רב פעלים….חוקר את הערצת הקדושים אצל יהודי מרוקו, כתב ספרי מעשיות וסיפורים, ערך ספרי היסטוריה….יהי זכרו ברוך…..

60            פיוט רבי שמעון בר יוחאי ם׳ אני חיים

אקריב תשורת זמרת שבחי — תוך אחי לכבוד איש האלוהים ושמו השב״י: אנא [א] דוני ושמו השב״י

נחבה [נחבא] כמה שנים במערה — סגורה עמו רבי אלעזר ממשפחת רם והוא בן איש חי: אנא [א]דוני ושמו השב״י

ידעו סודות תורה הנפלאים — נוראים מאלו [מלאו] דעת וחכמה ויחכמו המה מכל חי: אנא דוני ושמו השב׳׳י

חרוב ומעון [ומעיין] להם נבראו — ונראו אכלו ושתו מהם בימים ההם בני אל חי: אנא דוני ושמו הרשב״י

יצאו משם וראו העוסקים — וחושקים בהבלים ושרפום לא הסכים עמם אלהים חי: אנא דוני ושמו רשב״י

ישרים חזרו שם מסך [משך] שנה — אל קנא לא יחפוץ במות ראשע [רשע] כי ישוב מדרכיו וחי: אנא דוני ושמו רשב׳׳י

משך י׳׳ג שנים שמה נטמנו — אב ובנו ועל ידם השפיע ה׳ משביע לכל חי אנא דוני ושמו רשב״י.

           הערת המחבר : שיר זה נכתב על־ידי המחבר של השיר הקודם. גם הוא מופיע על דף בודד שחולק בהילולה. באמצע הדף מופיעה אותה תמונה של ר׳ חיים פינטו הקטן. הטרנסקריפציה של הטקסט באותיות לועזיות, המופיעה בחלק השמאלי של הדף, היא מקור חשוב לחקר מסורת הקריאה של יהודי מרוקו. יש לציין שר׳ שמעון בר יוחאי ור׳ מאיר בעל הנס זכו להרבה פיוטים וקסידות. ראה למשל, H. Zafrani, "Une 366-382 .Qassa de Tingir; hymne a Bar Yohay", Revue des Etudes Juives, Vol. 127 (1968), pp

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%9E%D7%99

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

שיר על ר׳ מאיר בעל הנס

אנא נשכר ונרפד עלאם. ונזיד פשכראני ונדדם

לכלאם. פוזה לחכם ר׳ מאיר עליה סלאם

סללמו עליה יא נאם לעאלאם.         רבי מאיר (פזמון)

אני אשבח וארים דגל, אוסיף להלל ולחרוז דברים למען

 החכם ר׳ מאיר עליו השלום. דרשו בשלומו הו תושבי

 העולם   רבי מאיר

ברשותכם נקול כלמא. עלאס בעל הנס תשמא. מיילו

אודניכוס למואלין לחוכמא. יא לגאלס פשמא. זכותו

תכון מעא לעאלאם.          רבי מאיר

ברשותכ אגיד מלה, למה בעל הנס נקרא, הטו אוזניכם

לבעלי החוכמה, הוא יושב בשמים, זכותו תעמוד לדרי העולם רבי מאיר

רדו באלכּום להאד לקצייא. לוקת די תשאבת כתהא די

ברוריה. חב רבי מאיר יפכהא בנייא. חב יבדקהא ואס

 הייא נקייה, וטהורה קדאם מול לעולם.        רבי מאיר

שימו לב למעשה הזה, בעת שנשבתה אחותה של ברוריה, רצה

 ר׳ מאיר לשחרר אותה באמת, רצה לבדוק אם היא נקייה וטהורה

לפני בורא עולם

רבי מאיר

התחכם באס יגויהא. לדבר עבירה תבעהא. באש יזרבהא.

קאלתלו פנדה דייאלהא. אסידי מא ענדי מעאך כלאם.  רבי מאיר

התחכם כדי לפתותה, לדבר עבירה שידלה,

כדי לנסותה, ענתה לו שהיא בנידתה, אדוני אין לי מה לדבר אתך רבי מאיר

מערוף טריק נסא יאם שבעה. תעדהום מלוקת לוקת ומשאעה

 לשעה, עטאהא רבי עקל ושפאעה. באס ואזבת האד לחכם.      רבי מאיר

ידוע שדרך הנשים, ימים שבעה, תספור אותם מזמן לזמן

ומשעה לשעה, אלוהים נתן לה שכל ורצון כדי להשיב בטעם לחכם רבי מאיר

אמת בפמו קאל והודה. צדיקת הייא וטהורה וחסידה, קאל

יפכהא בזמיע לפדדא. יכרזהא מדין לחראם.  רבי מאיר

אמת מפיו יצאה והודה כי צדיקה היא וטהורה וחסידה,

החליט שיצילה בכל סכום כסף, יוציאה מן החטא                                 רבי מאיר