ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון
תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933-1945
לא רק בכתובים, גם דרך הרדיו ניסו הנאצים להשפיע, לעורר אהדה לגרמניה ולהסית נגד היהודים. בעקבות הצלחת רדיו בארי האיטלקית, שהמוסלמים הקשיבו לו בבתי קפה ובתי תה, פתח רדיו ברלין בשידורי תעמולה בערבית, ומיד אחר כך בתחנה מקומית אותה מימנו, רדיו טיטואן. על השפעת התעמולה הרדיופונית הזו כתב בדאגה הנציב של הפרוטקטוראט הצרפתי, הגנרל נוגס, לפריס ב־18 בנובמבר 1938: ׳׳גידול מכירת מכשירי הרדיו למקומיים הופך אותם חדירים יותר לתעמולה עויינת […] השדרן הערבי מרצה ארוכות על המצב בפלשטינה […] יש בדבריו כר נרחב לאנטישמיות והוא לא מפספס הזדמנות למנות את מדינות אירופה האוסרות ליהודים כניסה לארצותיהן״.
כל התעמולה הזו לא הניבה פרות רבים בכל הנוגע להסתה האנטי־יהודית. אנו יודעים רק על מספר קטן של הפגנות, לא משמעותיות במיוחד, בטיטואן ובאל־קצר, שהשלטונות הספרדים מיהרו לדכא. אך מצב זה איים להשתנות ב 1936. בעקבות המאורעות בפלשטינה רדיו ברלין ורדיו טיטואן שידרו נאומים חוצבי להבות של המופתי האג' אמין אל־חוסייני. זו גם השנה בה ביקר בטיטואן שקיב ארסלאן, האידיאולוג הפאן־ערבי המקורב לנאצים, וזו בעיקר השנה בה פרנקו וקבוצת גנרלים מרדו ברפובליקה הספרדית, הכריזו על ״התקוממות לאומית׳׳, Alzamiento Nacional, והחלה מלחמת האזרחים.
בספרד, בעקבות הצלחות פרנקו והשתלטותו על אזורים רחבים של חצי האי, התעצם מאמץ התעמולה הגרמני. השגרירות בסלמנקה השיקה בולטין שבועי, ASPA, Actualidades semanales de prensa alemana (= חדשות שבועיות מהעיתונות הגרמנית), שהתרכז כמובן באנטי־יהדות ובאנטי־קומוניזם.
בנוסף המשיכה השגרירות ביתר שאת לממן הוצאות לאור, לקנות עתונאים ולממן עתונים בהם פורסמו תדיר ׳׳מכתבים מברלין׳׳ Cartas Berlinesas, שחוברו עתה בשגרירות. זאת בנוסף לבולטין פוליטי שפוזר כפלייר ב־50.000 עותקים, עתון נוער, Heroísmo y Aventura, שהגיע ל־40.000, ועתון סטירי, 7 Colección de los, בסביבות ה־100.000 עותקים. כל העתונים האלה הגיעו כמובן גם לצפון מרוקו ־Cartas Berlinesas מצאו מקום גם בעתונים מקומיים כמו El Telegrama del Rif או El Faro de Ceuta. אבל עיקר התעמולה הגרמנית נעשתה כאן בערבית, ומכאן הוחדרה לשטח הפרוטקטוראט הצרפתי. ביוני 1937 מנהל המשרד הפוליטי ברבאט כותב לכל מפקדי הצבא ולכל המפקחים האזרחיים שחוברת אנטישמית בערבית, בת 195 עמודים, הגיעה מהצפון ומופצת בחשאי, וכותרתה ״האינטריגות הציוניות והסכנה היהודית בעולם״. כמו כן פוזרו פליירים עם כותרות כמו ״האנגלו־יהודים המכריחים את אחינו בפלשטינה לפחד ולכניעה תחת הדיקטטורה היהודית״.
בפלייר אחר נכתב: ״היהודי מכרסם אתכם כפי שהשרצים מכרסמים את הכבשה. צרפת מגנה עליו. הוא סוכן צרפת, יד ימינה. גרמניה עוצרת ורודפת את היהודים ומחרימה את נכסיהם. לולא הייתם עבדים לצרפת יכולתם לפעול באותה הצורה״. למרות הכל, התעמולה האנטי־יהודית שלוחת הרסן של הימין הפאלאנגיסטי־נוצרי בספרד ושל הגרמנים גם בספרד וגם במרוקו לא הביאו את שלטונות הפרוטקטוראט להתעמר ביהודים. אמנם עם ההתקוממות של פרנקו נורו ונהרגו יהודים בידי פאלאנגיסטים, אך זה נעצר אחרי ימים ספורים. אחרים נאסרו ונכלאו זמנית בבתי הסוהר El Mogote שבטיטואן Hacho Eln שבסאוטה, אבל כתומכים במפלגות רפובליקניות וסוציאליסטיות וכבונים חופשיים ולא בשל יהדותם. מה שכן, מיד בימים הראשונים של ההתקוממות נדרשו מהיהודים תרומות כספיות והם נענו מפחד יותר מאשר ברצון, ואולי היתרמותם זו עזרה לשמור עליהם. שמות התורמים פורסמו בעיתונים ופרסום זה פעל. ביום הראשון למבצע נרשמו בטיטואן 24 יהודים מתוך 29 תורמים בסך הכל, וכולם בסכומים קטנים. כמה ימים אחר כך הסכומים גדלים ומגיעים ל־250 ועד 500 פסטות. אך בראשון באוגוסט, פחות משבועיים מפרוץ ההתקוממות, נפתחת התרמה חדשה ובה כבר רואים שינוי כמותי ואיכותי. היהודים העשירים פותחים את הכיס. יעקב פאריינטה, מנחם בן עטר ויצחק בן הראש תורמים 7.500 פסטות. משה קארסיינטה, שלמה בנאלאל, אברהם קורייאט, יוסף טולידנו, שלמה גרסון ויצחק סיקסו 5.000 כל אחד. ליאון סנאנס ויעקב גרסון(סבי) 3.000. ליאון טאורל 2.500 ויעקב בנאדי.2.000 אלה סכומים גדולים כשיודעים שבאותה התקופה השכר השבועי הממוצע בספרד הסתכם בכ־45 פסטות, שהשכר היומי של פועל פשוט נע בין 5 ל־8 פסטות ושקילו לחם עלה חצי פסטה או קצת יותר לפי הזמן והמקום. מעל לכל, בנוסף לתרומות אישיות אלה צריך לקחת בחשבון את ההלוואה הגדולה שהעניקו הבנק חסאן מטיטואן והבנק פאריינטה מטנגיר לפרנקו, בתיווכו של הקולונל בייגבדר, הלוואה שאיפשרה לו לעבור את ימי המיצר, ושכמובן גם היא ניתנה תחת איומים.
ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון
ברית מספר 39 בעריכת מאר שר כנפו- הרב פרופ' משה עמאר הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר
החיבור 'שיר מכתם'
הספר 'שיר מכתם' אוצר בתוכו בצורה מפורטת דיני שחיטה וטרפות בדרך שיר, בו ששה פרקים, שלושה לדיני שחיטה ושלושה לדיני טרפות, לחלק הדן בהלכות שחיטה צורף ביאור. השם שיר מכתם' ניתן לחיבור בידי מוהריב״ע, שם זה מורה על החשיבות הגדולה שייחם לו המחבר, שהיה חביב בעיניו ככתם פז. והביבותו זו מתייחסת הן לצד השירי שלו והן לתוכנו ההלכתי, יחס הבא לידי ביטוי בשיר עצמו בחתימת פרקי השיר:
א. שמור הרוז / כמו חרוז / בצוארך תלה דניהן
כ. 'יהי שיר זה תמיד / לזכר כל תלמיד
- ועל ידו כצמיד / חל כאם הבנים.'
- שא עירך וראה / מנופה בשלש עשרה
- וכזה תהא מורה / ואל תשנה סדרים
ו. זכור ושמור נעים זמיר זה / גמרא גמור תהא זמורא'.
דומה כי יחס זה ל'שיר מכתם' נבע בגלל היותו ראשית ביכורי יצירתו. כפי שעולה מתוך דבריו בהקדמה:
.. ויעזרנו על דבר כבוד שמו ית' להוציא לאור הטור השני, הלא המה חרוזים, מראיתם כלבנון בהורים כארזים, מלאים כל טוב הלכות שחיטות וטריפות, מכסף צרופות בתוך עלמות תופפות. אשר היו מימי קדם חתומים באוצרותי. ואשא את שמותם בשם שיר מכתם פתותי חותם. דרך קצרה וישרה בשירה ובזמרה, במדד, במשקל ובמשורה…
בהקדמה אין תאריך, סביר להניח שהיא נכתבה בשנת התעייה (1715), סמוך למסירת הספרים להוליכם לדפוס. כי הוא כותב שחיבור זה היה 'מימי קדם חתומים באוצרותיי, יתכן שקדם חיבורו אפילו לספר 'מנחת יהודה' שמהדורתו הראשונה נכתבה בשנת תמ״ד (1684).
הערת המחבר: ראה מצודות, תהלים טז, א, על הפסוק מכתם לדוד, קיימת השערה שימכתם' מן כתם. כלומר שיר שנכתב בפליטת קולמוס, שלא נגמרה מלאכתו עדיין. לפי זה היה מקום לפרש השם שנתן המחבר לשיר, כי זה שיר שלא נגמרה מלאכתו, משום שהוא מעשה נעורים. משמעות זו נסתרת מדברי המחבר עצמו על השיר, כפי שמובא בסמוך. פרקים א, ב, ד. בדי מדבר על ערכו ההלכתי של השיר.
בגלל החובה המוטלת על השוחטים, ללמוד ולשנן הלכות אלו בהתמדה בלתי פוסקת, כדי שיהיו שגורים אצלם וידעו לפסוק לפיהן בשעת הצורך. החכמים – המשוררים נחלצו לעזרת השוחטים, וחיברו למענם הלכות אלו בצורת שיר, כדי להקל עליהם את מלאכת השינון, כדברי ר' יהודה בן עטר בקולופון ל'שיר מכתם' על הלכות שחיטה:
אכן להקל ער התלמידים, ענדתי הלכות טריפות דרך חרוז, כדי שיהיו שגורים בפיהם דרך שיר, וידוע טבע השיר תקוע בלב ובפה. ולא תשלוט בו שכחה כל כך.
פעמים רבות ב'שיר מכתם' חזר הריב״ע על המניע והמטרה שתושג בחיבור הלכות שחיטה ובדיקה בדרך שיר; בהקדמה לספר ובסיומי הפרקים, כגון בתחילת החיבור הוא פותח: 'בשיר אפתח ללא אשכח הלכות שתי מצות הן' או 'יהא שיר זה תמיד / לזכר כל תלמיד / ועל ידו כצמיד / חל כאם הבנים', מלבד 'שיר מכתם', ידועים לנו שירים שכתבו חכמים נוספים בצפון אפריקה בדיני שחיטה ובדיקה.
נסיון שני להדפיס 'מנחת יהודה' במאה הי״ט
בתקופה האחרונה גילינו כי הניסיון שנעשה בשנות העשרים של המאה הי״ח להדפיס את הספר 'מנחת יהודה', חזר על עצמו בשנות השלושים של המאה הי״ט על ידי רבי אברהם אלמאליח. הוא פנה לרבי רפאל אהרן מונסונייגו מחכמי העיר פאס וביקש ממנו להעתיק לו את הספר 'מנחת יהודה' כי הוא רוצה להדפיסו. בהתחלה רבי רפאל אהרן התנגד להדפסת ספר זה, כי לדעתו מהחיבור 'מנחת יהודה' אי אפשר לעמוד על גדולת המחבר, כי זה חיבור שנעשה כדי להדריך את תלמידיו לדרוש, והוא בנה אותו לפי רמתם, ולא לפי רמתו הוא. והלומד בספר זה יכול לטעות בהערכת גדולתו בתורה של מוהריב״ע:
והשתא חניה לנו פלג מנחה קטנה, מילי דקטני, מה שעשה באותו רגע לקוצר דעת תלמידיו, מה שהיה יכול לסבול דעתם באותו זמן…. חובת הביאור עלינו להגיד, מאי דסלקא דעתין מעיקרא לידון בשם ואל תעשה, כי מגרעות נתן להוציא הספר לבית הדפוס, שזה אינו לפי כבודו, כי הרב היה לבו פתוה כפתחו של אולם, וכבר האירו ברקיו תבל, חוקיו ומשפטיו לישראל…
אך לבסוף חזר בו, והסכים לפירסומו של הספר, משום שמכל יצירתו של מוהריב״ע השתמר רק חיבור זה: 'לא נשאר מספריו כי אם האי דזוטר, כ- סבבוני צרות רבות, הני סביכי בישי, כי שדדונו [כאן],. כאן הוא רומז לסיבת היעלמות חיבוריו הגדולים של מוהריב״ע, כי הם אבדו בשוד שנשדדו יהודי פאס, כנראה בפרעות שעשה המלך אליאזיד ביהודי מרוקו בכלל "הדות פאס בפרט.
אליאזיד, גירש את יהודי פאס מהמלאח ובמקומם הושיב ערבים והם שדדו ובזזו את רכוש היהודים. הם שהו מחוץ למלאה מכ״ד סיון תק״ן עד קיץ תקנ״ב. על פרעות אליאזיד ראה, ראה רבי יהודה אבן עטר, זכרון לבני ישראל, בתוך פאס וחכמיה, ח״א, עמי 63-76. והוא היה עד ראייה ותיאר בתקופה זו את סיבלם הרב של היהודים במרוקו בכלל ויהודי פאס בפרט.
רב' רפאל אהרן דאג להעתיק לו את הספר 'מנחת יהודה' וגם כתב הקדמה לספר בלשון מליצית, מתוכה אנו שומעים על רצונו העז ונחישותו של ר״א אלמאליח להדפיס את הספר:
עתה בא אצלנו הה' הש כהה" ר אברהם אלמאליה, וחילה פנינו לתת לו את הספר להעלותו על מזבח הדפוס, שהקדיש גופו לשמים ונדר גדול נדר להוציאו לאור בלי שום אתור ושאלת זמן.
משום מה הדפסת הספר 'מנחת יהודה' לא יצאה לפועל. גילוי זה הביא אותי לפרסם מאמר זה
וכאן אנו שומעים לראשונה על השתדלות שנעשתה אז על ידי ר' אברהם אלמאליח לההדרת יצירתו של מוהריב״ע הן הספר 'מנחת יהודה' והן תשובותיו בהלכה של מוהריב״ע. ומשום מה לא נדפסו אז לא 'מנחת יהודה' ולא תשובות מוהריב״ע.
ברית מספר 39 בעריכת מאר שר כנפו- הרב פרופ' משה עמאר הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר
עמוד 15