עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר


העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

 

7.1.60

אל: נץ [שלמה חביליו]

 מאת: צדוק [חסדאי דורון ( רודי ורון)

הנדון: סיור בסניף דרום גזר [ הכוונה לדרום ספרד]

סיורי בסניף זה נמשך מ-13 בדצמבר 1959 ועד ל-28 בו. להלן תמצא תיאור המצב לאשורו, הערותי והשגותי לאפשרויות הפעולה בכל מקום ומקום.

א. דזירה [ השם שניתן במחתרת לאלחסירס]

מבצע קלו: [מבצע עלייה עם ׳דרכוני-תוצרת׳ מטנג׳יר לאלחסירס באמצעות ספינות-המעבורת].כידוע לך, ראש חוליית המשטרה המשואתית[  המשטרה המרוקנית. משואה = מרוקו].על הפרי[ספינת-מעבורת]. המהלכת בין טינו[ טנג'יר]לדזירה-דומינגו[אלחסירס].  – הועבר לשדה התעופה בטינו ועל כן אי אפשר היה לחדש ניצול דרך זו, על-ידי קלו כבעבר, למרות ההכנות המוקדמות שנעשו בנידון. בדזירה נפגשתי עם ה׳קצין [איש־קשר של המחתרת].שסיפר לי כי החל מראשון בינואר ש.ז. יתחילו מפקדי משטרת דזירה, המחליפים את המפקחים שהחזיקו עד כה בתפקיד זה, לעבוד על הפרי בתורנות של שלושה ימים למשמרת. דבר זה יאפשר ל׳קצין להכיר מקרוב את החוליה המשואתית החדשה – 3 במספר – וינסה לשכנע את האחראי לעבוד בקלו.

בינתיים מאשרת הודעת נורי [ הרצל שר, עמד בראש מנגנון ׳המסגרת׳ בגיברלטר בשנים 1960-1959.

 במברק, כי הממונה מוכן לעבוד והוא מצדו רוצה לשתף בפעולה את שני חבריו האחרים. במידה וגיוס חוליה זו יצא לפועל בקרוב, הרי שנוכל לחדש מבצע קלו דרך נמל טינו והפעם ביעילות יתר, בגלל כיסוי מרבית שטח הנמל על-ידי החוליה בשלמותה.

* מקור: ארכיון מדינת ישראל/משרד החוץ 4317/101.

ה׳קצין אשר ישהה בטינו בכל פעם שלושה ערבים, מוכן לעשות עבורנו כל דבר שנבקשו. הוא בא בחשבון להעברת חומר וכן לאיתורים וגיוסים.

ב. צ׳רלס: מבצעים ימיים

מבצע דג [מבצע ימי חשוב באמצעות מבריחים מצפון־מרוקו לסיאוטה]. דג הפסיק פעולתו מראשית ספטמבר [1959] ועד למחצית השנייה של החודש. וזאת בגלל אי-הסכמתו של הגזרי [ כינוי לספרדי ] Rita- ,José Rincón, בעל הצריף בקרבת החוף ממנו מועלים האנשים לסירה, לעבוד סמוך לחג המולד, היות ולדבריו הגבירה המשטרה המשואתית את הפיקוח על החוף כדי למנוע הברחות של מצרכי מזון ומשקאות חריפים. היה הכרח, אפוא, לחדש העבודה בכל מחיר, לשם ניצולם לפחות עשרת הימים האחרונים של החודש.

עם הגיעי לצ׳רלס ב-18.12, יחד עם סולי ולרי [פעילי ׳המסגרת׳ במובלעות: לא עלה בידי לזהות אותם]. , הוגשה לי על־ידי חוליו תכנית הפעלת דג מנקודה אחרת בחוף הנמצאת בין Rincón- Rifien הקרובה יותר לצ׳רלס מכל נקודות העלאה שעבדנו עד כה. החידוש הפעם היה שהמבצע יאופשר בעזרתו הפעילה של מודיע משואתי, העובד בשביל הגזרים, ושנשלח לתפקיד זה על־ידי מפעילו הגזרי, סמל המשטרה החשאית בצ׳רלס בשם Don Salvador García שתפקידו פיקוח על המשואתיים בצ׳רלס.

סמל זה, נוסף על תפקידיו הקבועים במשטרה, הוא ממונה על חוליה המורכבת משלושה איש ואחראי מטעם השלטונות על קבלת העולים במבצע דג. הוא נמצא בקשר הדוק עם חוליו ואף יזם את חידוש דג בדרך זו.

ב־18.12 התקיימה בביתו של חוליו פגישה עם מישל [מישל דרמון מאנשי המחתרת]., ליאופולד [ליאופולד וגנר, מאנשי ׳המסגרת׳ המקומיים].וקנלס, שבאו במיוחד מסזר [כינוי לעיר הנמל לה־רש באזור טטואן]. כדי לקבל הסברים לחידוש המבצע ב-19.12.

חידוש מידי של המבצע היה הכרח המציאות. מאחר שבביתו של קנלס בסזר שהו במשך כשלושה שבועות 29 איש, דבר שסיכן את קנלס ואת העולים כאחד.

לצערנו הרב המכוניות עם העולים הגיעו בליל המחרת למקום המפגש עם המשואתי, אולם משום מה לא נפגשו עמו ועל כן המכוניות החזירו העולים לסזר והסירה חזרה ריקה לצ׳רלס. נקבעה, אפוא, פגישה שנייה בצ׳רלס עם ליאופולד וקנלס ב-20.12, כדי לקבוע מחדש את פרטי הפעולה ל-21.12. באותו מקום שיפגוש בלילה את המכוניות לשם הכוונת האנשים לשפת הים.

עם קבלת הודעה טלפונית שהפגישה יצאה לפועל, הוסכם על קיום הפעולה בלילה, ואכן מבצע דג ראשון לאחר הפסקה של כ־20 יום הביא לנו את 29 העולים ששהו בריכוז בסזר.

מאז חידוש מבצע דג ב־12.12 ועד לסוף החודש, התקיימו 6 מבצעים והוצאו 182 עולים. זאת בהתחשב שבסוף חודש זה היו מספר ימי חג שבעלי הסירה וכן השוטרים לא עבדו בהם. Rincón שהיה מוכן לחדש העבודה רק לאחר החגים, היינו בראשית חודש ינואר [1960], חזר בו מסירובו והתחיל לעבוד מיד לאחר המבצע השלישי. עלי להדגיש כי מתוך קשריו הענפים שיש לחוליו בצ׳רלס, אפשר להגיד בביטחון שנוכל להפעיל כיום את דג משלוש נקודות חוף שונות וכן על-ידי צוותי פעולה נפרדים, כדלקמן:

א-הסירה הנוכחית היוצאת מצ׳רלס לביתו של רינקון.

ב-סירה השייכת לדייג גזרי והנמצאת מתחת לגבעה של המחנה הצבאי הגזרי La Restinga. הדייג, לפי הוראת חוליו, בא בקרבת מקום. היתרון הגדול של נקודת העלאה זו הוא בגלל פיקוח הצבא הגזרי על החוף הנמצא בקרבת המחנה וכן בגלל המצאותה שם של הסירה בקביעות מבלי שתצטרך לבוא במיוחד מצ׳רלס, כפי שעושה זאת הסירה הראשונה.

ג-קיימת אפשרות להרכיב צוות פעולה נוסף, שיהיה מורכב מן המודיע המשואתי שיעבוד מהנקודה שחידשנו הפעולה ב-21.12.59 ומסירה נוספת שחוליו יוכל לגייסה בצ׳רלס. הנסיעה של מבצע דג מהנקודה המרוחקת ביותר ועד לצ׳רלס אינה אורכת יותר מאשר שעה עד שעה וחצי. כמו כן שהמפרץ הזה מצטיין במימיו השקטים. בהזדמנות זו ברצוני לציין שיחס השלטונות הגזריים לעבודתנו הוא טוב למעלה מהמשוער. אנשי חוליית המשטרה החשאית המטפלת בקבלת העולים הבאים בדג מצטיינים ביחס האנושי הנאה בו הם מטפלים בעולים וזאת ראיתי כשנוכחתי בשלוש הורדות לחוף.

בשעה שהסירה מתקרבת לצ׳רלס אינה מרשה המשטרה לאיש להסתובב בקרבת מקום. יש לזכור שההורדה אינה מתבצעת לפני חצות ושבלאו הכי הסביבה די שוממת.

בהסכמת המשטרה העולים מובאים למחרת לאנייה, הלוקחת אותם לדזירה כשלוש שעות לפני הפלגתה, כך שעובדת קיומם בעיר כמעט ואינה מורגשת.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

חוליו סיפר לי על מספר תקריות כשהמשטרה פעלה במהירות וביעילות לשם הבטחת שמירת סודיות העבודה, ושני המקרים החשובים הבאים יעידו על כך:

הראשון ־ כשהמכונית שהסיעה העולים מהחוף לפנסיון עברה ליד תחנת מוניות, היו מספר נהגים שצעקו לעבר חברם הנהג ׳כמה יהודים הגיעו הלילה?׳. חוליו הביא זאת לתשומת לבם של הנהגים לבל ישנו צעקות אלה. כידוע, כשהמשטרה בצ׳רלס מפנה תשומת לב, פירושו של דבר פקודה שאין להפר אותה.

התקרית השנייה והחמורה יותר היתה עם משפחה ענפה של צוענים שהתגוררה על החוף סמוך לנקודת הורדת העולים. בעל המשפחה ביקש מחוליו כופר נפש בעד כל איש שמורידים בחוף, ואם לאו, איים שילשין למשואתיים, שיחבל בספינה ואף ידקור אותו בסכין. חוליו הגישה תלונה ישירות למפקד המשטרה שפקד מיד לאסור את כל הגברים וכעבור 48 שעות הוציא נגד כל המשפחה צו גירוש מצ׳רלס – כינוי מחתרתי למובלעת סיאוטה – והועברו תחת משמר לדזירה, בצירוף הזהרה חמורה שאם יגעו בחוליו לרעה או יבצעו את איומם, יושלכו לבית הכלא לכל ימי חייהם. בד בבד הוצע צו הריסה של [המקומות] בהם גרו. ההסבר הפומבי שניתן על-ידי המשטרה לפעולה זו היה, כי הצוענים היו מעורבים בפרשת הברחה גדולה.

מקרים אלה ואחרים מראים בעליל כי מנוי וגמור עם הגזרים לעזור לנו ככל יכולתם להמשך ביצוע עבודתנו, אולם אותנו הדבר מחייב כפל כפליים בנקיטת אמצעים מתאימים לביצוע עבודה נקייה מצדנו, לאורך כל הקו ובמיוחד בנקודה החלשה – היינו, הורדת האנשים בדזירה והעברתם לקדרון [ כינוי מטה המסגרצ בגיברלטר ]. על כך הפניתי את תשומת לבו של נורי, כשראיתי אישית הצורה הבלתי זהירה בה מורדים העולים מהאנייה בדזירה.

ג. צ׳רלס מבצעים יבשתיים

מעבר הגבול היבשתי של צ׳רלס ברגל – חוליו השיג קשר אל משואתי הגר בצ׳רלס והמוכן לעקוף את הגבול עם עולים ברגל. הוא הציע להעביר מדי יום ביומו 12 איש, בשתי קבוצות שוות, האחת בבוקר והשנייה לפנות ערב.

התנאי שהתננו עם הנ״ל היה שעליו לחפש מקום ריכוז קטן על הציר כביש צ׳רלס־סזר [ כביש סיאוטה לה-רש ], אליו נביא בכל ערב את האנשים ושהוא יעבירם למחרתו לצ׳רלס.

המשואתי יצא מיד והצביע על מקום הריכוז, שנפסל על-ידי אנשינו בגלל ׳אי התאמתו׳. בינתיים הוא מציע מקום מפגש חדש, ובמידה ויימצא כשר, הרי שאפשר יהיה לגשת לניסוי דרך חדשה זו ולא מן הנמנע שתוכל להתפתח לקראת האביב ולתת תוצאות לגמרי לא מבוטלות.

תכניתו של הנ״ל מתבססת על כך שיביא את העולים עד כשני קילומטרים מהגבול ומשם יקחם על שביל הפונה מערבה והמתאחד עם הדרך הישנה העוקפת את הגבול הנוכחי.

דרך זו נבדקה על-ידי מהצד הגזרי, בנוכחות לרי וסולי, וקבענו כי סולי יבדוק אותה מהצד המשואתי, כדי לנסות ולהוציא דרכה אנשי בלט [ הכוונה לאנשי שלוחת תנועת הנוער החלוצית של המסגרת ] המיועדים להכשרות.

באותה פגישה קבענו סידורים מתאימים להפעלת הדרך על־ידי סולי וחוליו, כדי שהאחרון יתאם בואם של החברים עם המשטרה.

הקצין האחראי על המשטרה המשואתית בגבול צ׳רלס – חוליו הביא לידיעתי שהקצין הנ״ל הוא איש צעיר בשם Alawi שהעיר צ׳רלס משמשת לו כמרכז לבילוי זמנו החופשי. הנ״ל נוהג לבקר בקביעות בבר בשם Las Vegas, שם הוא חייב כ-3,000 פזטות. כמו כן נודע לי כי יש לו בעיר שתי פילגשות גזריות. בשעת ביקורי בצ׳רלס לא יכולתי לראותו אף מרחוק, היות ויצא לחופשה שנתית לאנטואן [ כינוי לטיטואן ] . מתוך ידיעות נוספות על האיש, מתברר שיש לו ידיד גזרי בשם Don Partida המחזיק בסוכנות לנסיעות ועמילות מכס בשם Partida בגבול המשואתי. בן אחיו של הנ״ל José Mary Carmona, הוא חבר ילדות של חוליו. הטלתי על האחרון לטפל בגיוס Alawi כדי לאפשר מעבר הגבול בשעות אשר אותן יוכל לקבוע הקצין.

ד. סירות דייג גדולות להעברת אנשים מסזר לצ׳רלס או ליבשת גזר חוליו – ניהל משא־ומתן עם גזרי בשם José Fuente Enrique בעל סירת דייג גדולה בשם El Juany Guillermo שמספר הרישום שלה הוא 1426. אורך הסירה כ-8 מטרים ורוחבה שלושה וחצי מטר. קיבולת מקסימלית של משא כ-10 טון.

הנ״ל מוכן לצאת עם סירתו לסזר ולהכנס לנמל בשפך הנהר Lukus כדי לקחת כ-70-50 איש בכל פעם. לדבריו ולדברי קנלס, המכיר את סדרי נמל סזר, אין צורך ברישומים מיוחדים בשעת כניסה ויציאה של סירה מסוג זה. על ניצול סירה זו או אחרת מתאימה יותר, ועל השימוש בה, חייב להחליט מומחה. היא תקצר לנו את ציר התנועה ביבשה לפחות ב-150 ק״מ וכן נקטין את העומס מאזור הקרוב לצ׳רלס, שהוא בשימוש מתמיד של מבצעינו.

בעל הסירה מציע להביא האנשים לצ׳רלס. הנסיעה מסזר לשם תארך כ-12 שעות ואילו לדרום גזר כ-8-7 שעות.

את הספינה לא ראיתי במו עיני כי היא שהתה מחוץ לצ׳רלס. נמסר לי שיש לה מוטור בעל עוצמה גדולה.

לצורך הפעלת מבצעים ימיים מנקודות שונות בחוף הצפוני־מערבי של משואת, נוכל לגייס ספינות דייג גדולות הן בצ׳רלס והן בדרום גזר.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

  • סירה מהירה למלחמה בהרחת טבק – האחראי על סירה העוסקת במלחמה במבריחי טבק פנה אל חוליו והציע את סירתו להעברת עולים. בעל הסירה יבקש מאת השלטונות המשואתיים אישור לרדוף אחר סירות העוסקות בהברחה אף בקרבת החופים המשואתיים. לדבריו, אישור זה יתן כיסוי לסירתו להגיע לכל נקודת חוף בקרבת צ׳רלס כדי להעלות' משם אנשים. הסירה היא חצי ממשלתית ויש לשקול אם כדאי להכניסה לעבודה מסוג זה, אם כי מהירותה לפחות כפולה ממהירות הסירות בהן אנו משתמשים כיום.
  • מבצע ניסן – [Bouchaid], נהג האוטובוס העובד בקו אנטואן־צ׳רלס ואשר הסכים להעביר בכל נסיעה שלושה עולים היה בפעם האחרונה בצ׳רלס ב-12.59 והתקשר עם חוליו והודיע לו שהוא מוכן לעבוד. הוא התלונן שלא מביאים לו אנשים בהתאם למוסכם. מאז ועד ליום צאתי לצ׳רלס, 26.12.59, לא בא יותר לעיר. בינתיים, עם צאתו של מירבו־׳־[המילה מחוקה במקור] למשואת בראשית ינואר [1960], נתבקש להפעיל דרך זו על-ידי הקמת קשר ישיר אל הנהג באנטואן, ולא דרך טלפונים, אשר להם בוודאי חלק לא קטן באי ההבנות וההתמרמרות שנוצרו אצל שני הצדדים.
  • תפקידים שהוטלו על חוליו על-ידי – עם צאתי את המקום, ביקשתי את חוליו לטפל בנושאים הבאים:
  • לערוך חקר ורישום מדויק של צי סירות וספינות דייג מכל הגדלים אשר תהיינה מוכנות בשעת הצורך לצאת לפעולות ימיות, ובמיוחד לקראת החודשים מרץ־אפריל, הן בקרבת צ׳רלס והן לחופים רחוקים ממנה.
  • חוליו יכין רשימת נהגים גזריים אשר לדעתו יוכל לגייסם בשעת הצורך ולהכניסם למשואת להסעת עולים.
  • יאתר משואתיים הגרים בקרבת הגבול המשואתי ואשר יסכימו לאכסן בביתם מספר קטן של אנשים, אותם יעבירו את הגבול (מרחק 400-300 מטר) בשעות הערב המוקדמות.
  • חוליו יגייס מיד בצ׳רלס 4-3 מספרי טלפונים, כדי שקנלס ימסור דרכם הודעות בשביל חוליו. חוליו נתבקש על־ידי להפסיק לאלתר לטלפן בכיוון ההפוך מביתו הוא. מספרי הטלפון שיימסרו לקנלס יועברו למטה [בגיברלטר] על־ידי נורי…

ח. הלנה – הכינוי במחתרת למובלעת מלייה

בגלל פגישתי עם קרן האור  של צ׳רלס, שנקבעה לתאריך לא נוח מבחינת אפשרויות הנסיעה, לא יכולתי הפעם לשהות בהלנה זמן רב, כפי שתכננתי לפני יציאתי לסיור והקדשתי לבעיות עיר זו יום אחד בלבד.

במקום לא פגשתי את ביל [מפקד העיר׳ של ׳המסגרת׳ במלייה; לא עלה בידי לזהות את שמו האותנטי], שהיה בחופשת חתונה. יחד עם שני עוזריו של ביל – סיסיליו וחוסה – נפגשתי עם האנשים הבאים:

1-המשואתי Tahar – שבעבר הפעיל את מרבית הדרכים להלנה. הנ״ל ביקש סכומים מוגזמים בעד הפעלת מבצע ליפ [מבצעי עלייה באמצעות מבריחים בים וביבשה].– הבאת עולים במוניות שלנו ומסירתם לנהגיו על אם הדרך בכביש הראשי בין וינסנט לאוג׳ן. נראה לי שמצבו הכלכלי החמור בו נתון המשואתי הנ״ל יכריחוהו בסופו של דבר להציע מחירים מתקבלים על הדעת.

יש לזכור שטהר אינו יכול לשוב לעיר מולדתו בגלל מאסר אחד הנהגים שהאשימו כאחראי להברחת העולים.

2-המשואתיים שהפעילו Anís[מבצעי הברחה יבשתיים בסיוע של מוסלמים ]- נפגשתי עם שני המשואתיים שפעלו במבצע Anís, אולם לצערי הרב גם המשא־ומתן עמם נכשל בשל המחירים שהם דרשו עבור עבודתם.

3-הדייג הגזרי(פקו) שעבד בסרדין – גם עם הנ״ל נפגשתי פעמיים וביקרתי יחד עמו את סירתו. הנ״ל כבן 50-45, עושה רושם רציני מאוד ומוכן לעבוד אתנו בתנאים מאוד נוחים. בעבר הוא נלקח לעבוד על-ידי טהר. אולם הוא מבכר לעבוד אתנו במישרין מאשר עם המשואתי.

תכנית עבודתו היא שאנו נביא את האנשים עד לנקודת La Restinga הנמצאת ליד Karia Arkeman ומשם יקחם בסירתו להלנה. הוא דורש בעד (ועד) 10 איש 4,000 פזטות ועד 20 איש 6,000 פזטות.

בתכנית זו יש קושי מיוחד, והוא – כדי להגיע אל הנקודה שהוא מבקש, חייבים לעבור ב-Karia Arkeman לשעבר מחנה צבאי גזרי וכיום מיושב על-ידי משואתיים. הוא מוכן לצאת יחד עם איש שלנו לסיור ביבשה, כדי לקבוע את נקודת העלאת האנשים ואחר-כך לעשות הסיור עם סירתו מצד הים. נראה לי שאם נמצא מקומות מתאימים על החוף, הרי שמבצע זה יוכל לתת תוצאות דומות לדג בצ׳רלס.

4-הגעתי לידי מסקנה שיש להחליף מיד את הפיקוד של העיר [הכוונה לנציגי ׳המסגרת׳ במלייה] ולהביא לשם כוחות חדשים ורעננים. אחרת אני חושש שהמקום יכנס לתרדמה עמוקה ומסוכנת. ׳המסגרת׳ הוציאה אנשים מכלל פעולה לאחר שעבדו בשטח תקופה ממושכת, וזאת כדי לרענן את המערכת ולמנוע אפשרות של ירידה במוטיווציה.

כצעד ראשון הודעתי לסיסיליו, העובד אצלנו כשלוש וחצי שנים, שבסוף חודש ינואר שנה זו יפסיק את עבודתו. הוא הודיע על רצונו לעלות [לישראל],

יש, אפוא, למצוא באופן דחוף ביותר ממלא מקום לביל כמפקד העיר, שאף הוא עובד שם קרוב לשלוש שנים. על יתר פגישותי עם חברי ׳מסגרת׳, בנספח נפרד.

ט. קדרון

כדי לפקד ביעילות ומקרוב על סניף זה, ששתי זרועותיו העיקריות – צ׳רלס והלנה – מרוחקות מקדרון, מקום מושבו של מפקד הסניף, עלינו לבנות את הפיקוד של סניף זה על עיקרון ניידותו הקבוע של המפקד.

נראה לי שאנו חייבים לתת לנורי סגן או עובד ברמה גבוהה שעמו יחלק את העבודה, כך שבקביעות אחד מהם יהיה חייב להמצא בשטח והשני בקדרון וחוזר בלילה. נוסף לכך חייב שיימצא ליד המפקד איש ברמה נמוכה יותר, אשר יעשה בשביל הסניף עבודות טכניות שונות, כדוגמת ישי, שעבודתו הופסקה. בקשר לכך ראיינתי בהלנה את דוד וקנין, אשר עבר קורס מ״כ  בקיץ האחרון. וסיכמתי עמו שיתחיל בעבודתו בדרגה ב׳. לנ״ל דרכון גזרי והוגשה בקשה לגזריים  לאפשר לו תנועה בין קדרון לגזר.[ בין גיברלטר לספרד].

במידה והאיש הנ״ל ייקלט בעבודה, הרי שזו תהיה כבר הקלה גדולה לנורי, שיוכל להיות פנוי לבעיות חשובות יותר.

נראה שבמידה ומבחינת כוח אדם, סניף זה יועמד על התקן הנכון בחודשים הקרובים, הרי שפעילותו, ובמיוחד לקראת הקיץ כשבדעתנו להשתמש במבצעים ימיים רבים, תהיה במלוא עצמתה.

י. הפעלת דרכי יציאה לכיוונים חדשים

1-הראל – בהיותי בהלנה, הציע הדייג הגזרי (פקו) להעביר עולים לכיוון הראל [סניף ׳המסגרת׳ באלג׳יריה בכינוי המחתרתי]. אנו חייבים לעשות את המקסימום כדי לפתח אפשרות זו, עליה חשבנו כבר בעבר ובנואנסים שונים, היינו בים וביבשה (בכביש הצפון).

 

  • איפני [מובלעת ספרדית בדרום מרוקו לאורך החוף האטלנטי.] – כפי שהזכרתי בדו״ח אחר, נשאלתי על-ידי קרן אור של הלנה מדוע איננו פועלים גם לכיוון המובלעת הגזרית בדרום משואת, איפני. לא אחת חשבנו גם על אפשרות זו, אולם מחובתנו לבדוק, ובהקדם גם אפשרויות מקום זה, כדי לחלק את המאמץ שלנו לכיוונים שונים ולפעמים מנוגדים, כדי להקשות על המשואתיים את מלאכתם. ולבסוף ברצוני לציין בסיפוק, שהסניף הנ״ל מוכן למלא את התפקיד הגדול שהטלנו עליו, וזאת בתנאי שנבצע בו, ובהקדם, את השינויים בכוח אדם, כפי שהצעתי לגבי הלנה ותוספת איש מרכזי לקדרון.

בברכה.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

מבצע יכין

חזרתי לפאריז, בשעה טובה ומוצלחת, ביום שישי (2.8.63). הספקתי בינתיים להשתתף בישיבה עם מר יוסף מלמד בג׳נבה אשר על כך אדווח לכם בנפרד.

ברצוני למסור לכם סקירה כללית על הנעשה במ. [הכוונה למרוקו] אם גם ידוע לי שרוב העניינים מוכרים לכם ממקורות טובים. המצב ביהדות מרוקו השתנה לחלוטין לגבי נושא העלייה במשך החודש האחרון נוכחתי לדעת שהגענו לקצה העלייה ההמונית. הדבר בא עלינו בצורה פתאומית היות והיינו שקועים בעבודה היום־יומית; מצב זה שיערנו בדיון המשותף בו השתתף גם יהודה בהיותו בפ. אולם לאמיתו של דבר יעלה מספר היהודים שיצאו בעלייה המונית על אמדן שהיה במאי ש.ז. הערכנו את מספרם ל־15 אלף איש ואכן אי״ה בסוף חודש זה נגיע למספר ששיערנו אז ואף נעלה עליו.

היום נמצאים בידינו כ-3,600 דרכונים חדשים אשר הסעתם תתחיל עם הגעתה של האנייה הגדולה לאירמה[אירמה, הכוונה בלשון ׳המסגרת׳ לעיר ולמחוז קזבלנקה]. ב-8 לח.ז., בשלב זה טרם ידוע אם האנייה תסע פעם נוספת ובוודאי תתפלאו על כך – לאור מספר הדרכונים שבידינו. אולם הדבר תלוי במספרם הגדול של אנשי אירמה הרשומים על דרכונים אלה. על מנת להסביר זאת היטב אאלץ בנקודה זו למסור לכם ביתר פירוט את המצב באירמה:

לפני כחודש החלטתי להתרכז יותר בעלייה מאירמה, לאור העובדה שביתר חלקי הארץ העלייה הולכת ונחלשת. אך בגלל גישתו העוינת של דון החלטנו לשמור יותר על חשאיות ושקט ובראש ובראשונה להוציא את היהודים בקבוצות קטונות, ובהיותם גרים באזורים צפופים ומרוכזים ־ יציאתם מעל ל-150-100 תגרום לרעש ולתקלות. זאת נוכחתי בעצמי כשבפברואר ש.ז. נתתי הוראה להסיע על אנייה גדולה 200 איש, הגיע הדבר עד לאוזני דון ודי צרות היו אז.

בהזדמנות זו אציין שמתוך 4,133 שיצאו את הארץ בחודש יולי, היו כ-2,000 מאירמה. הפתרון הטוב ביותר כדי להוציא יהודים מאירמה הוא להוציאם בקבוצות קטנות, בכל יום שני ואולי בעתיד גם בכל יום, ולהסיעם בלילה באוטובוסים מיוחדים עד לטינו. אך גם על אנייה גדולה לא נוכל להעלות יותר מ-100־150.

מבין המסמכים הנמצאים בידינו בחודש אוגוסט ישנם כ-2,000 מאירמה וכ-1,600 מיתר חלקי מ. מספר זה מאפשר למעשה נסיעה נוספת של האנייה הגדולה אולם ביניהם ה״מתאחרים״ רובם אנשי הדרום. אנשינו בודקים כיום כמה מבין ה-1,600 מוכנים ליציאה בחודש זה וכמה מהם ישתייכו לקבוצת ה״מתאחרים״, ובהתאם לתוצאות נוכל לקבוע אם האנייה הגדולה תחזור ב־15 לאוגוסט או שנסיעתה ב-8 לח.ז. תהיה, בשלב זה, האחרונה.

המצב במ. לאחר חודש אוגוסט

לאחר יציאתם של 4,000 (מספר משוער לחודש זה) ישארו באירמה כ-6,000 יהודים המוכנים לנסוע בכל עת. יש להניח שעם 6,000 אלה קשורים בני משפחה בלי דרכונים רגילים שמספרם נע בין 2,500-1,500. הבטחות לעלייה ישנן גם מ-500 יהודים מאזור טפיללט (בעיקר בארפוד) עשירים בחלקם הגדול אשר נשארו מבודדים בכפרים וביקשו לנסוע בספטמבר לאחר שיחסלו את רכושם. במשרדנו מונחים דרכונים של יהודי טזנדט (הדרום הרחוק) 450 במספר, שהחליטו לנסוע בצוותא בסביבות 15 בספטמבר ש.ז. היות וכ-20 משפחות בעלי רכוש מחפשים דרך לחיסולו.

״המתאחרים״

מספר ה״מתאחרים״ הלך וגדל מאז ינואר 1963. כיום מונחים במשרדנו דרכונים של כ-3,500 יהודים. החלטנו לחקור מה בעצם גרם לכך שאלה החליטו ברגע האחרון לדחות את עלייתם. מתברר שהיו לכך כמה סיבות:

  • לפני שנה רגילים היו שמיום בו נרשמו לעלייה עד ליציאתם עברו שבועות ואפילו חודשים, כי מספר הקולקטיב היה קטן יותר מהשנה ועל כן חשבו שגם השנה יהיה כן. הקצב המהיר בו יצאו, לפעמים שבוע לאחר רישומם, גרם לכך שלא היו מוכנים לכך.
  • אשתקד מספר ה״מתאחרים״ היה כמעט אפסי. אז לא הכרנו היטב את הטכניקה ונהגנו לחסל דרכונים שלא נוצלו. השנה אנו מחברים את הדרכון הבודד למחברת אחרת כך שיהודי יכול לנסוע בכל עת שירצה. דבר זה התפרסם מהר מאוד במ. ואנשים נוהגים כאילו דרכון אינדיבידואלי בכיסם.
  • היחס האידיאלי השורר בין השלטונות לבינינו נותן להם ביטחון כי יכולים הם לעלות בקולקטיב גם לאחר החיסול, ללא הפסדים, של עסקיהם.

לפני שנה היתה זו יציאה כ״יציאת מצרים״, כלומר בחיפזון. השנה היציאה דומה יותר ל״עליית בבל״. ישנם כמובן גם מקרים של חרדה.

  • הזכאים לחובות העם ערים יותר מאשר בשנה שעברה ועומדים הם על המשמר. לא פעם נתפס עולה זה או אחר על-ידי התובע ממש ברגע האחרון ועל-ידי כך נמנע ממנו מלעלות עד להסדר החוב. יש לנו ״סיפור יפה״ על מקרה שקרה באחד הכפרים בטפיללט.

כמובן שרוב רובם של ה״מתאחרים״ ממשיכים להיות מועמדים לעלייה. ההתקפה הרצינית הראשונה נעשתה באנט, משה שואבי הוציא חוזר ל-24 משפחות והזמין אותן למשרד. הוא הודיע להם שלא נוכל להחזיק לעולמים בדרכוניהם אלא אם כן יחליטו על מועד סופי לעלייתם. 21 מהנדרשים הופיעו במשרד – 18 מהם במועד מוקדם יותר משנקבע ־ ולאחר שנאמר להם שבמצב הנוכחי ייתכן שהמשרד שלנו באנס ייסגר ודרכוניהם יוחזרו לשלטונות, קבעו את תאריך יציאתם (רובם בסוף אוגוסט והשאר במחצית ספטמבר). התכנית היא כעת להסתער על ה״מתאחרים״ באשר הם שם.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

 

שארית הפליטה במ.

לפי הערכתנו הזהירה, לאחר עלייתם של כ־10 אלפים (כולל 6,000) מאירמה ״מתאחרים״ וכו' ישנם בוודאי ובוודאי עוד כ-10 אלפים מועמדים. אם המצב המדיני והכלכלי היה כיום במ. כפי שהיה באוקטובר 1961 היו בוודאי עולים בהזדמנות הראשונה. אלה יהודים העולים ״בכוח״ ובראותם את משרדי ״של״ פתוחים ונהנים מחסדי השלטון – אינם מוצאים לנחוץ כעת להרשם. הם יודעים שאם יירשמו לעלייה וירצו להפך ל״מתאחרים״ ־ ״של״ תתחיל לנדנד ולאיים.

מלבד זאת ישנם כ-20 אלף יהודים רובם מאירמה והשאר מטנג׳יר ומאז שדרכוניהם בכיסם ורוצים לעלות רק כשירגישו בימים ״מעוננים״. אלה בחלקם המעמד הבינוני אשר יהוו בחודשים הקרובים מטרה ישירה בה נשתדל לפגוע.

אם נעריך את מספר היהודים הנשארים, מלבד שני סוגים אלה, לעוד 50 אלף (הערכות במספרים הן שונות), הרי כ-30 אלף עד 40 מביניהם אינם חושבים כלל לעלות וכ-10 אלפים הנותרים חושבים לעלות מאוחר יותר. ייתכן שיזוזו אם ירגישו בבדידות ושהם האחרונים על כן חייבים לצאת.

ביקוד במרוקו 1965

ביקרתי במרוקו בימים כ״ט בשבט-ג׳ באדר א׳ (1-4.2.65). קדמו לביקור שיחות עם החברים בפאריס, ולאחריו היו לנו דיונים ממושכים עם החברים ועם אנשי היא״ס בפאריס.

בביקורי זה הקדשתי יום אחד לסיור באזור הדרום ושלושה ימים לעיר הראשית.

הסיכומים והרשמים הבאים בדין־וחשבון זה הם מסקנות הן מההסתכלות במקום והן מהשיחות עם מנהלי האזורים, מנהלי הפעולה במקום ובפאריס.

כללי

המגמה הכללית של יחסינו עם השלטונות, בדרגים השונים, היא לטובה ולחיוב. כל עוד נכון האיש על כיסאו, אין, לכאורה, סכנה לעבודתנו ואין חשש לחופש היציאה.

בשדה התעופה כבנמל, אצל השלטונות במקומות כבמרכז, חשים רוח של ״שיתוף פעולה״.

עם כל זה גברה אצל אנשי השלטון האחראים לעבודתנו הרגישות לנושא העלייה. מי שהיה הממונה על ענייני הביטחון בכפיפות לשר הפנים [ הכוונה למוחמד אופקיר], נתמנה עצמו לתפקיד שר הפנים ועודנו מחזיק בידיו את ניהול ענייני הביטחון, והוא מגלה – אולי מסיבה זאת של קבלת תוספת אחריות – רגישות נוכח כל פרסום, שאילתא בפרלמנט וכדומה.

כך חוזרת ועולה מפעם לפעם הדרישה ליתר דיסקרטיות, להפסקות ביציאה מסיבות שונות, וכך עדים אנו למצב, שתוך המגמה הכללית של הקלות ישנן תקלות והחמרות בעבודה יומיומית. ביטוי לכך – ההפסקות המסורתיות ביציאה כל אימת שהאיש יוצא את גבולות המדינה והדרישה האחרונה להחלטת משרדי היא״ס לבל יבלטו כל כך לעין הציבור.

הרגישות הזאת של ידידינו מחייבת אותנו, והחלטנו, על כן, להיענות למשאלות שונות – לרבות המשאלה בדבר העברת המשרדים – ובלבד שלא יהיה להם פתחון־פה שאין העבודה מתנהלת על-פי מושגי הדיסקרטיות שלהם. במידה שאנו מסוגלים למנוע התקפות אופוזיציה או פרסומן מחוץ לגבולות מ. ־ הרינו עושים זאת.

רצון היציאה

מספר היהודים שנשאר במדינה נאמד בכ־70 אלף נפש, מהם כ־45 אלף נפש בקאזה.

מתוך ציבור זה כ־30 אלף הנם מועמדים לעלייה ועוד כעשרת אלפים מועמדים ליציאה לצרפת ולקנדה. יתרם רואים את עתידם במקום.

אין ספק, כי הגענו לשכבות אוכלוסייה שאינן ״זזות״ מהיום למחר, שתכניות היציאה שלהן מותנות מצד אחד באפשרויות של חיסול רכוש וכדומה, ומצד שני באפשרות של קליטה וסדור בארץ. ועל כן, כשמדובר על 30 אלף מועמדים, אין המדובר על מועמדים לשנה הקרובה, כי אם תוך שנתיים־שלוש, תוך ירידה מספרית משנה לשנה עקב דלדול המקורות.

רצון היציאה של היהודים הוא אפוא כללי (הישארות קהילה של 25־30 אלף יהודים, שרידי קהילה שמנתה למעלה מרבע מיליון נפש, איננה סותרת הנחה זו), והסיבות לכך שונות: א) חרדה לגורלם היהודי; ב) קשרי משפחה עם רבע מיליון היהודים יוצאי מ. שבארץ; ג) המצב הכלכלי המחמיר; ד) החששות מפני זעזועים מדיניים שיפגעו בביטחונם ובמעמדם.

שני גורמים אחרונים אלה פועלים גם בקרב חלקים אחרים של האוכלוסייה, שאינם נמנים על אדוני הארץ. הצרפתים עוזבים את המדינה וחוזרים למטרופולין. זו ודאי תוצאה של ערביזציה במינהל הציבורי ושל המצב הכלכלי המחמיר, ובחלקם מושפעת יציאה זו גם מיציאת היהודים, וכל אלו סיבות להרעה נוספת במצב הכלכלי – שרשרת סיבות ותוצאות, מעגל קסמים ללא מוצא.

ובעוד שהצרפתים חוזרים לצרפת, מתחלקים היהודים היוצאים, לעולים ולמהגרים לצרפת ולקנדה. המגמה האחרונה גברה בתקופה האחרונה, ובעיקר מגמת היציאה לצרפת. פונים לשם בעיקר אלה אשר נפגעו כתוצאה מהערביזציה, כגון עורכי-דין, והמשפחות הגרורות אחריהם. אין נתונים מדויקים על תנועה זו. אומדים את מספר היוצאים לצרפת באלפים לשנה. מספר היוצאים לקנדה מוגבל למאות אחדות בשנה.

היציאה בתקופה הקרובה

החודשים ינואר, ובעיקר פברואר, היו חודשי שפל ביציאה. מספר היוצאים איכזב אותנו, אף־על-פי שגם בינואר-פברואר 1964 היו ממדי היציאה דומים. אוכזבנו, מפני שבחודשי הקיץ והסתיו שקדמו לינואר, היינו עדים להתעוררות ליציאה בממדים שלא שיערנו בראשית השנה. מתברר, שהחודשים האלה הם חודשי שפל בנסיעות אל מעבר לים; אף הצרפתים אינם יוצאים בתקופה זו.

כאמור, רצון היציאה עודנו קיים ולקראת האביב והקיץ, ובעיקר לקראת סוף שנת הלימודים, יש לצפות שוב לגידול במספר היוצאים. בעוד שבשנה שעברה פעלו הגזרות שהוטלו על הוצאת כסף והמצב הכלכלי הכללי לגידול פתאומי במספר היוצאים, הרי עתה, אף שאין שינוי במצב, ניטל העוקץ הדרמטי ואין בהלה ברחוב היהודי.

חברינו מעריכים, כי השנה תסתכם בכ-12 אלף יוצאים, דהיינו אלף לחודש בממוצע.

בביקורי זה נתקלתי בתופעה שלא היינו רגילים לה בעבר: חוסר כל אפשרות לצפות מראש את תחזית היציאה. בגלל ההרכב והאופי של תנועת היוצאים מגששים חברינו באפלה ואין להם כל אפשרות לקבוע מראש מי וכמה יפליגו, או ייצאו בדרך אחרת, אף תוך השבועות הקרובים ביותר. הננו נתונים לכוונותיהם ולרצונותיהם המשתנים של המועמדים ליציאה.

בחודש מרץ צפויה יציאה של כ-800 נפש; חודש אפריל הינו חידה בגלל חג הפסח. יש אומרים שהחג ממעיט את מספר היוצאים ויש אומרים שרבים יעדיפו לצאת לפני פסח.

חוסר הוודאות בנוגע למועדי היציאה של היהודים, אף של אלה שהם מועמדים ודאיים לעלייה, בולט במקומות הקטנים.

בעיות הטיפול בעלייה

בפגישה שקיימנו עם מנהלי האזורים, ואשר בה השתתפו כל השליחים הפועלים בשטח, נסקרו בעיות הטיפול בעלייה זו.

עובדינו זוכרים בחלקם את ימי היציאה ההמונית וכולם כאחד מדגישים את ה״מהפכה השקטה״ שהתחוללה באופי תנועת היציאה, עד שאין להשוות את העבודה היום כלל וכלל לזו שלפני שנה-שנתיים, וזאת על אף העובדה שחלק מבין העולים עדיין בא מקרב השכבה הדלה חסרת האמצעים. אף הללו אינם זזים באותה קלות.

יש לפתח יותר תכניות המכוונות לקבוצות-עולים, כגון:

עליית נוער. במסגרת זאת עלו תוך השנתיים האחרונות כ-450 צעירים. לפי ההערכה עלו תוך הזמן הזה כשלושים אחוז של הורי הילדים. הרחבת פעולתה של עליית הנוער פירושה חדירה לחוגים נוספים ו״הזזת״ הורים, קרובים וכר.

סטודנטים. לעליית הסטודנטים בקיץ 1964 היה הד חיובי רב. מבלי לציין את האספקטים השונים של מפעל המילגות לסטודנטים יוצאי צפון־אפריקה, יש לראות מפעל זה כמנוף לעלייה. הניסיון מוכיח שסטודנטים אשר עלו ״גוררים״ אחריהם אחים, הורים, קרובים. הרחבת מפעל זה פירושה – תוספת עלייה של בעלי השכלה, העלאת קרן העלייה, עידוד עליית קרובים. כאן יש להדגיש, שלגבי הסטודנטים שעדיין נמצאים בצפ״א עת לעשות עכשיו, שהרי בעוד שנה-שנתיים יתדלדלו המקורות.

מורים. בשנה האחרונה עלו כעשרים מורים ובני משפחותיהם, ועליית המורים לא כדי ללמד על עצמה יצאה; יציאתם עושה רושם. זו קבוצה המונה כשלוש מאות בתי-אב. תקן המקצוע ידוע וניתן לתיאור מדויק; הצורך במורים בארץ ידוע. אם יש ענף שבו אפשר להבטיח לבעל תעודה בעודו בחו״ל תעסוקה – זה הענף. התרכזות בהעלאת מאה מורים פירושה, מבחינת עלייה (שלא לדבר על התרומה לחינוך בארץ), מאה משפחות ואות לתלמידי בתי-הספר, להוריהם…

נוסף על קבוצות מוגדרות אלו יש ליזום עליית קבוצות אחרות, כפי שיעלו הצורך והאפשרות מפעם לפעם, וכן יש להתרכז בטיפול כולל ויסודי בעלייתם של אנשי מפתח, כגון רבני קהילות.

מקרים סוציאליים

לאחר הגלים הראשונים, כשהפעולה התרכזה יותר בקהילות הגדולות, באה הקפדה יתרה על כללי הבחירה. עם זאת נמשכה היציאה ה״בריאה״ במספרים ניכרים. יציאה זו הבליטה ומבליטה את המשקע של נחשלים שנשאר בקהילות קטנות ובינוניות, ואף־על-פי שעדיין לא הגיעה השעה להסיר כל הגבלה ולהעלות מקרים סוציאליים וקשים, יש לדעת שבעייה זו תלך ותחריף, כי לא כל המקרים ניתנים לסידור בתוך המדינה וחלקם קשורים באיזה אופן שהוא למשפחות המבקשות לעלות.

המילוי הקפדני אחר ההוראות של הבחירה מביא לידי כך שהיום אין מעלים בדרך־כלל גם מקרים שאינם בגדר מקרים הזקוקים לסידור קבע על חשבון הציבור, כגון חולים הזקוקים לאשפוז, נכים וכד׳. היום נמנעת עלייה גם ממשפחה בריאה שראשה בן 52, אשתו בת 50, וחמשת ילדיהם בגיל 15-1. לפי הכללים אין כאן מפרנס, והווריאציות של משפחות כאלו מרובות ובעייתן היא היעדר מפרנס (בגלל גיל מעל 45, או אלמנה צעירה שצריכה לדאוג לשניים־שלושה ילדים).

הגבלה זאת, לא זו בלבד שהיא מונעת עליית אותן המשפחות הבריאות, המבורכות בילדים, אלא אף עלייתן של משפחות קרובות וקשורות. מן ההכרח למצוא פתרון הדרגתי לבעייה זו, שאם לא כן תלך ותחריף.

לסיכום

בשנה הקרובה יעלו, כפי שמקווים, כשנים־עשר אלף נפש. דמות העלייה משתנה מתקופה לתקופה, הדגש עובר מעניין לעניין ועלינו לבדוק מפעם לפעם הן את הכלים הארגוניים והן את שיטות הפעולה. החומר שאנו עוסקים בו היום אינו אחיד בטיבו ובטבעו ועלינו להתאים עצמנו לתנאים המתחדשים ומשתנים.

יהודה דומיניץ, אישיות בכירה במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים,

יהודה לייב דוֹמיניץ (Dominitz);‏ 20 באפריל 1926 – 30 במאי 2009) היה פעיל ציוני ואיש ציבור שעסק רבות בנושאי העלייה לארץ ישראל. היה מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה של הסוכנות היהודיתיקיר ירושלים.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

02/02/2020

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר