קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
דוגמות של שטרי כתובות קדומים בתאפילאלת/סג׳לאמאסא 1949-1828
להלן דוגמות של שטרי כתובות מסורתיים בנוסח הקצר של תאפילאלת/סג׳לאמאסא המצויים בידינו, צילום השטר ותעתיק הנוסח בכתובות ראשונות. היום הקבוע הוא ׳בשלישי בשבת׳ והמקום הקבוע: ׳כאן מתא סג׳לאמאסא דעל נהר זיז מותבה׳, ולאלמנה וגרושה ׳בששי בשבת׳. לפני כל כתובה מצוינים כמה ממאפייניה: סוג הכתובה (לבתולה או לגרושה), שנת כתיבתה, שמות החתן והכלה ונוסח הפתיחה החגיגית. סדר הכתובות הוא לפי תאריכן מן המוקדם למאוחר.
א. שטר כתובה רגיל לבתולה — סג׳למאסא נתק1פ״ח/1828
מקור: מאגר כתובות בית הספרים הלאומי ירושלים 10131 / 901 8°
שם החתן: יוסף בן שלמה אדהאן
שם הכלה: שמחה בת יעקב אסולין
פתיחה כפולה: פתיחה א׳ אינה נראית בגלל העלם החלק העליון של השטר. ב׳. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
הערה: התאריך הרשום בכתובה הוא חמשת אלפים שמונה ושמונים: ה׳ פ״ח = 1828.
וכנראה, הושמט המספר 500. לכן רשום בסוגריים שנת [תק]פ״ח = 1828, וזוהי גם הערת בית הספרים הלאומי.
בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעליא בשעת רצון ברכה והצלחה.
בש׳[לישי] בשבת עשרים יום לחודש אדר [א] שנת חמשת אלפים [וחמש מאות] ושמנה ושמנים לבריאת עלמא למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא סגלמאסא דעל נה[ר] זיז מותבה איך השם הטוב הבחור הנחמד החתן רבי יוסף בן שלמה ה׳ן (=הנקרא) אדהאן אמר לה לכלתא בתולתא דא שמחה בת יעקב ה׳ן אסולין הוי לי לאינתו כדת משה וישראל ואנא [בסייעתא] דשמייא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתייכי כהלכת גוברין [יהודאין] דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכ[סין] [ית] נשיהון בקושטא ו[יהיבנא] ליכי מוהר בתולייכי אחיד וקיים עלי מנכסי כסף זוזי מאתן דאינון עשרין וחמשה [זוזי] מזוזי כספא דחזו ליכי מנאי ומזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ולמיעל לוותיכי באורח [כל] ארעא וצביאת שמחה כלתא בתולתא דא והוות לרבי יוסף התנא דנא לאינתו ורצה והו[0יף] לה משלו תוספת על עיקר כתובה דא עד משלם דינרי זהב גדולים טובים ומזוקקים ויפים מן המטבע היוצא בזמן הזה -א נדונייא דהנעלת ליה שמחה כלתא בתולתא דא עם נפשה מבית אביה לבית בעלה בין בגדים ותכש[יטין] וכלי ערש וחלי זהב ובדולח דינרי זהב גדולים טובים ומזוקקים ויפים מן המטבע היוצא בזמן הזה.
ב. שטר כתובה לבתולה — סג׳למאסא תקצ״ו/1836
מקור: מאגר כתובות בית הספרים הלאומי והאוני׳ ירושלים 8° 901 / K1193
שם החתן: ר׳ שלמה בן יחיא מאמאן
שם הכלה: רחמא בת אברהם ילוז
פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה׳ לך מן הנערה הזאת. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
ג. שטר חידוש כתובה למחזיר גרושתו — סג׳למאסא תקצ״ה/1835
מקור: מאגר כתובות בית הספרים הלאומי והאוני׳ ירושלים 8° 901 / K0834 שם החתן: אברהם בן רבי מכלוף אלזרע
שם הכלה: מסעודא בת שלמה בן [דוד]?
פתיחה כפולה: פתיחה א׳. אינה נראית בגלל העלם החלק העליון של השטר. ב׳. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
ב… בשבת [ ] עשרים יום לחודש אלול המר׳[וצה] שגת חמשת
אלפים וחמש מאות וחמשה ותשעים לבריאת עלמא למניינא דרגילנא לממני ביה כאן במתא סגלמסא דעל נהר זיז מותבה. איך הר׳ החשוב ומעולה רבי אברהם בן ר׳ מכלוף הן׳ (=הנקרא) אלזרע אתא קדמנא ואמר לנא מודענא לכון רבנן ארי מסעודה בת שלמה הן׳ דודו [הוות] אנתתי מן קדמת דנא אינסיבא לי ופטרתה בגט כשר והלכה ולא היתה לאיש אחר וכדו בעינא לאהדורה ולחדש לה כתובתה דאמור רבנן המחזיר גרושתו ע״מ (על מנת) כתובתה הראשונה הוא מחזירה. כען הוו עלי מהדי דאנא איקום ואפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתייכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי אחיד וקיים עלי מנכסי כסף זוזי מאתן דאינון עשרין וחמישה זוזי מזוזי כספא דחזו ליכי מנאי ומזונייכי וכסותייכי וספוקייכי ולמיעל לוותייכי כאורח כל ארעא. וצביאת מסעודה כלתא דא והוות ליה לאברהם חתנא דא לאינתו כדמקדמיתא ורצה והוסיף משלו לה תוספת ע״ע נ=על עיקר) כתובה דא עד מושלם דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה.
ד.
שטר כתובה לגרושה — סג׳למאסא תרע״א/1911
מקור: חיי היהודים במרוקו, מוזיאון ישראל תשמ״ג, עמ׳ 111
שם החתן: ר' משה בן מכלוף אדהאן שם הכלה: שמחא בת אברהם מלכא
פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה. חתימות: אין.
קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
עמוד 130
לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית-מאיר נזרי.
לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית
החגיגה הלילית
״ לִילְת לְחְדְקַא ׳ או ׳לחדיקה׳ הוא הלילה שלפני ליל הברית. הוא קרוי כך על שנ הקטע המרכזי הקוראים בלילה זה הקרוי ׳חדקה׳. לילה זה מקביל ל׳ברית יצחק' בשאר הקהילות. בליל זה לא נהגו לומר קטעים של זוהר ולא מה שכתוב בספר ברית יצחק׳. טקס ׳לחדקא׳ נערך בין מנחה למעריב. אווירה של חגיגיות משפחתיו שורה בבית, ומשתתפים בטקס קרובים ואורחים נכבדים, ובמרכזם — חזן בית הכנסת הקורא את הנוסח הארמי המיועד ל׳חדקה׳. האורחים יושבים מסביב לשולחן ערוך בתקרובת של מזונות, פירות, ביצים ותה, והחזן קורא את ה׳חדקא׳ . עומד מול ה׳אוהל׳ שבו חוסים היולדת והיילוד. מנהג לחדקא נהג בכל תאפילאלת כולל פגיג ובני אוניף. (קהילות לא מאזור תפילאלת, אך מנהגיהם דומים לאלו של תאפילאלת מאיר נזרי..)
נוסח ה׳חדקה׳ — משמעות המונח והרקע לחיבור הקטע.
נוסח ה׳חדקה׳ כתוב בחלקו הראשון בערבית בניב ובסגנון מוסלמיים. המילה ' חדקה' לא נתבררה כל צורכה אצל אנשי הקהילה. מילה זו נתפרשה במילון הערבי של בבת העין, גן או גן ילדים הנקשר לרקע חיבור ה׳חדקה', גן הילדים חדיקה- حديقة, כאן — במובן החדר המוסלמי הקרוי גם כתאב.
حديقة- גן, גינה (א.פ)
נוסח החדקה חובר על רקע חווייתי של אשה יהודייה, שהייתה מעוברת בחודשה האחרון. בדרכה לביתה עברה דרך איזה ׳כותאב׳ מוסלמי הקרוי גם ׳חדיקה; שמעה קבוצה של ילדים קוראת במקהלה קטע מוסלמי בקריאה קצובה. האשה התרגשה מן הקריאה הדקלומית הקצובה, ועז רצונה לשמוע שוב אותו קטע, ומחשש להפלת ולדה חיבר לכבודה איזה רב קטע בערבית בסגנון מוסלמי, אבל מוסב בתוכנו לאירוע המילה, והיו משמיעים לה אותו, כל אימת שנתגעגעה לכך. מאחר שהקטע נתפשט אם מטעמי סקרנות או כסגולה חדשה, נתמסד והפך להיות חלק בלתי נפרד של הווי הלילה שלפני ליל המילה, שמעתה נקרא ׳לילת לחדקרה' על שם הקטע החדש.
תוכן קטע ה׳חדקה׳: בקשה ותפילה לשלום הילד, לגידולו ולחינוכו בתורה ובמצוות, שניתנו על ידי משה בהר סיני ואיחולים, שיהיה כאבותיו אברהם יצחק וכו'.
נוסח הקטע הנקרא כליל החדקא:
מקורות:כ״י יצחק נזרי, עמ׳ 11-7; (נוסח יסוד); כ״י יצחק מלול, עמ׳ 2 צד ב
3 צד א; כ״י אליהו שטרית, עמ׳ 5-4; כ״י מכלוף לעסרי, דף קיד.
תעתיק מנוקד כעזר לקריאה.
אַסְלַאם עְלִיכּוּם יָא הְל דַּארוּ / בּלְכְּרָאם וּלְחָאיאת וַלֵיסרַארוּ / אַלַּאהּ מַא יִּחְרְז עְלִינָא לְמוּלוּד וְיבְּקִּיה וְיִדְרְכּוּ חְתָּא יִכּוֹן כְּבִּיר וַיִּקְרָא לְעוּלַאמו / וַיְחְפְט' לְחְכּוּם וּרְשׂוּמוֹ / אוּקְפוֹ עְלָּא גְדַאְמְכּוּם תְעְדִ'ימַא / וּצְלִיו עִלָּא מוּסָא רָסוּל אַלַאהּ תְסְלִימָא / מוּסָא רָסוּל אַלַאהּ צִיפֵאדְהוּ עְלַא זְבְּל מִקְּדִישַׁא עְטַאהוּ סְרִיעְתְנָא מְחְקְקַה מְרְשׁוּמַה עִלַא לְוַואח לְיָאקוּת מְכְּתוּבָה / אוּצַא בַּנוֹ יִשְׂרָאֵל עְלִיִהַא אזְמַעִין / וּקָאל כּוְנּוּ אֵלְהַא תַאבְעִין / חִין קַאלְלְהוּם שְׁמְעוּ נוּצִיכּוֹם / סְרִיעְת רְבְּנַא אלִּי עְטַאכּוּם / פִּיהָא לְעְּז וּלְחְיַא וּלְכְּרַאמַא / וּמִן יְעְבְּד רְבְּהוּ יִכּוּן בְּסְלַאמַה / נְטְלְבּוּ לְלַאהּ לְעְזִּיז יִסַאעְדְנַא בְּהַאד לְמוּלִיד יֵחְרְזוּ עִלַא בּוּהּ וּאוְמּוּ פִּי טַאעַת רְחְמַאנִי אוּמוּ תְעְטִינַא לְבשַׂארַא / כְמְסַאַ מוּזוּנַאת מְן נְקְּרַא לְמְכְתַארַה / הָאֵל יְזַכֵּהוּ / הָאֵל יִחַיֵּהוּ / הָאֵל יְבָרְכֵהוּ / הָאֵל יְגַדְּלֵהוּ / כְּאַבְרָהָם וּמִילָּתוֹ / כְּיִצְחָק וַעֲקֵדָתוֹ / כְּיַעֲקֹב וּתְמִימוּתוֹ / כְּיוֹסֵף וְצִדְקָתוֹ / כְּמֹשֶׁה וּנְבוּאָתוֹ / כְּאַהֲרֹן וּכהֻנְתּוֹ / כְּפִינְחָס וְקִנְאָתוֹ / כְּדָוִד וַחֲסִידוּתוֹ / כִּשְׁלֹמֹה וְחָכְמָתוֹ.
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. ה' אֱלֹהַי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
תרגום:
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, אַנְשֵׁי הַבַּיִת, בִּיקָר, בַּחַיִּים וּבְשִׂמְחָה. ה' יִשְׁמֹר לָנוּ אֶת הַיִּלּוּד וִיקַיְּמוֹ וִיזַכֵּהוּ, עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל וְיֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה וְיִשְׁמֹר הַהֲלָכוֹת וְהַמִּצְווֹת. עִמְדוּ עַל רַגְלֵיכֶם בְּהַעֲרָצָה וְהִתְפַּלְּלוּ עַל מֹשֶׁה, שְׁלִיחַ ה' בְּשָׁלוֹם. מֹשֶׁה, שְׁלִיחַ ה' .
שְׁלָחוֹ (ה') לְהַר קָדוֹשׁ (=הַר סִינַי) וְנָתַן לוֹ אֶת תּוֹרָתֵנוּ, חֲקוּקָה רְשׁוּמָה עַל לוּחוֹת מַרְגָּלִיּוֹת כְּתוּבָה, וְצִוָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם עָלֶיהָ, וְאָמַר: הֱיוּ אַחֲרֶיהָ הוֹלְכִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ אֲצַוֶּה אֶתְכֶם תּוֹרַת בּוֹרְאֵנוּ, שֶׁנָּתַן לָכֶם בָּהּ הַיְקָר וְהַחַיִּים וְהַכָּבוֹד, וּמִי שֶׁיַּעֲבֹד אֱלֹהָיו יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם. הָבָה נְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם בְּתִקְוָה, שֶׁיְּבָרֵךְ זֶה הַנּוֹלָד וְיִשְׁמְרֵהוּ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ בְּרָצוֹן הָרַחֲמָן. אִמּוֹ תִּתֵּן הַבְּשׂוֹרָה / חֲמִשָּׁה מִשְׁקָלִים מִכֶּסֶף נִבְחַר.
חלקי נוסח חחדקח
הקטע בנוי משני רבדים: ערבי ועברי. החלק הערבי הוא מעין קטע של תפילה פולחני הכתוב בשילוב חרוזים ובהשראה של סגנון מוסלמי כמו ׳וצליו עלא מוסא רסול אלאה תסלימא׳(= והתפללו על שליח אללאה בשלום), שהוא ביטוי של תפילה וברכה הנאמר על נביאם לחיוב ולא לגנאי. והנה קטע זה דווקא מקבל אופי של איזו סגולה מסתורית המצטרפת אל כל שאר אמצעי ההגנה על הילד בנוסף לפריסת הסדין והקמעות עם השמות בבחינת עוד קוד של שפה למזיק, שאינו משדין יהודאין שלנו והמבין לשון אחרת, גם הוא טעון השתקה והפחדה, וצריך לפנות אליו בשפתו ובסגנונו.
הרעיון העיקרי של הקטע: תורת משה היא הערובה לשמירה ולהגנה על כל אחד ובכלל זה היולדת והילד, שיגדל ויהגה בתורה, וחזקה היא שתהא מגנה עליו. ומה
שנאמר בלשון ישמעאל, נאמר שוב במשנה תוקף בלשון הקודש בצורות שונות: ׳האל יזכהו… יגדלהו׳ ובאיחולים, שהילד יהיה כאבותיו: כאברהם, כיצחק… ובתוספת ברכה כפולה: המלאך הגואל… ויוסף עליכם… / אמן ואמן.
עיקרו של לילה ותכליתה של ה׳חדקה׳ היא שמירה והגנה, תפילה וברכה לילד עם לידתו וגם בגידולו ובחינוכו והקפתו בכל מיני מילים ונוסחים, לחשים וברכות.
בליל החדקה אין אומרים את הפיוטים המושרים בכל לילות המילה: ׳בר יוחאי׳, ׳ארץ הקדושה׳ ו׳חנון עד מה׳.
׳תחדיד׳ ו׳תחדית״
המילה הערבית ׳תחדיד׳ במובן העברת סכינים קרובה למילה ׳חדיד׳ במובן ברזל משורש חדד, ואילו המילה ׳תחדית״ במובן ניהול שיח קרובה למילה ׳חדית׳ במובן שיח מהשורש הערבי ׳חדת׳. שני האירועים: התחדיד והתחדית׳ מתקיימים בלילה זה בקהילות תאפילאלת כולל קצר א־סוק ואגפיה. להלן סדרם ותיאורם.
מהווי ליל החדקא בארפוד על פי ר׳ ישראל בן ישי
התחדיד: בליל החדקא היה תפקיד מיוחד לגברים ותפקיד מיוחד לנשים. הגברים קראו קריאה מיוחדת הנקראת ׳לחדקא׳, ובעת הקריאה מילאו חמש נשים את ידיהן במלח והניפו אותן כל זמן הקריאה. הן גם העבירו סכינים על קירות הבית בעת הקריאה. פעולה זו נקראת בערבית ׳תחדיד׳ ונעשתה כדי לגרש את הרוחות והשדים. האמונה העממית היא, שמלח וברזל מגרשים את המזיקים. הנשים, הסבתות והמיילדות היו רוחצות את התינוק ומחליפות לו את בגדיו בפעם הראשונה.
התחדית: לאחר מכן היה נערך מעין טקס, שבו המיילדת הכירה לו את העולם,
שלא יחשוש מפניו. ההכרה הייתה נעשית בערך כך: תינוקי היקר, דע לך, שבעולם דברים רבים ומשונים, ושלא תפחד מהם, כשתיתקל בהם. יש רעמים וברקים, ויש חיות רעות, ורוח חזקה וגשם ומכוניות ואווירונים, שעושים רעש גדול וכו׳.
בתום הטקס הזה היו לוחשים לחשים שונים כנגד עין הרע. לאחר הטקסים האלה עסקו כל הלילה בהכנות לברית המילה, שנעשתה בבוקר מוקדם מיד לאחר שחרית.
מהווי ליל החדקא בקצר א־סוק על פי ר׳ בנימין בן ר׳ אברהם לעסרי.
ההווי המתואר למעלה דומה הוא לזה של רוב קהילות תאפילאלת, אולם בקצר א-סוק יש מנהג נוסף: בלילה זה מכינים חתיכת בד לבנה ומניחים עליה שקדים קלופים, והחזן אוחז יד של מכתש יד 'למהראז׳ וכותש אותם על הבד שלא וכל אחד נוטל קצת. את הבד מלבישים על בגדי התינוק אולי כסימן לציצית בבחינת ׳כי שקד אני על דברי לעשתו׳.
לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית-מאיר נזרי.
קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
ה. שטר כתובה לבתולה — סג׳למאסא תרפ״ט/1929
- מקור: אוסף שטרי כתובות ונדוניות — תאפילאלת (1) מ. נזרי
- שם החתן: ר׳ יוסף בן מכלוף סמול
- שם הכלה: אסתר בת יחייא סמול
- פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה.
חתימות: אין.
ו. כתובה דאירכסא (חידוש לשטר כתובה שאבד) — סג׳למאסא תרצ״ה/1935
אותה כתובה קודמת של החתן והכלה הנ״ל בכמה שינויים (ההסבר לכפילות ולשינויים הוא אבדן זמני של הכתובה הראשונה).
השינויים: א) תאריך מאוחר תרצ״ה/1935 (במקום תרפ׳׳ט/1929). ב) השמטת פתיחה חגיגית א׳. ג) שינוי כתב וקצת נוסח. ד) חתימת עדים: יהודה סמחון ומסעוד מלול. (בכל הכתובות אין עדים). ה) אישור החתימות: בנוסח ׳נתקיימו אצלי החתי[מות] הנ״ל ולרח״פ (= ולראיה חתמתי פה) ע״ה מאיר אביחצירא בצירוף חותמת הרב מאיר אביחצירא דמו״ץ (דיין מורה צדק) למטה וחותמת מבוילת למעלה. (בדרך כלל אין אישור חתימות). יש נוסח מיוחד בכתובה דאירכסא (ראה בהמשך אולם כאן הנוסח כמעט רגיל (מפיו של ר׳ מסעוד מלול).
ז. שטר כתובה לבתולה — סג׳למאסא תרפ״ט/1929
- מקור: מאגר כתובות בית הספרים הלאומי והאוני׳ ירושלים 101 gr
- שם החתן: ר׳ יוסף בן אברהם אנזרי
- שם הכלה: עזיזא בת יעקב מלכא
- פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
> חתימות: אין.
ח. שטר כתובה לבתולה — סג׳למאסא תש״ט/1949
- מקור: מאגר כתובות בית הספרים הלאומי והאוני׳ ירושלים 544K / 901 8°
- שם החתן: מסעוד בן אברהם דוד ויוסף
- שם הכלה: שרה בת משה דוד ויוסף
- פתיחה כפולה בתוספת ׳בס״ד׳ א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
ט. שטר כתובה לגרושה — סג׳למאסא תש״ט/1949
מקור: אוסף שטרי כתובות ונדוניות — תאפילאלת (2) מ. נזרי
שם החתן: ר׳ דוד בן יצחק נזרי
שם הכלה: שמחא בת ר׳ דוד המכונה ׳עטרת ראשנו׳ בן ר׳ מסעוד בן ר׳ יעקב אביחצירא
פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת. פתיחה זו כתובה בשני עיגולים מימין ומשמאל. ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה (עיגול אמצעי). חתימות: אין.
הרבנית שמחה בת תשעים מתגוררת בדרום במושב ׳שדה צבי׳ וזכיתי לבקרה ביום כ׳׳ב בניסן תשס״ט. היא נתאלמנה שלוש פעמים ולא הותירה צאצאים (מפיו של מר שלמה נזרי, נוה שאנן, חיפה).
תעתיק הכתובה:
יתן ה׳ את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה׳ לך מן הנערה הזאת
בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעליא בשעת רצון ברכה והצלחה
בשלישי בשבת ששה ימים לחודש ניסן המ״ב (= המלומד בנסים) בשנת חמשת אלפים ושבע מאות לבריאת עלמא למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא סג׳למאסא דעל נהר זיז מותבה.
איך השם הטוב והמרומם הגביר ונעלה לשם טוב ולתהלה החתן המפואר רבי דוד בן יצחק הידוע ה׳ן (הנקרא) נזרי אמר לה לכלתא נעימתא דא שמחא בת הרב הקדוש והטהור. מנורת המאור. הרב המופלא. פלג אלהים מלא. חסידא קדישא ופרישא. ולכל דבר שבקדושה. מקודש מבטן ומלידה.
לתורה ולתעודה. בנן של קדושים. אראלים ותרשישים. המקובל האלקי כבוד קדושת שם תפארתו אדמו״ר רבי דוד זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא. בן לאותו צדיק. הרב הגדול. מבצר עוז ומגדול. מדברנא דעמיה. ונהורא שרא עמיה. הדיין המצויין. בר אבהן ובר אוריין. המנורה הטהורה. אספקלריא המאירה. המקובל האלקי כבוד קדושת שם תפארתו אדמו״ר רבי מסעוד זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא. בן לאותו צדיק. יסוד עולם. אין דבר ממנו נעלם. הנשר הגדול בעל כנפיים. קדוש שקידשוהו שמים. חד בדראי. בוצינא דנהוראי. הגאון הקדוש קודש קדשים.
המלומד בנסים. המפורסם בשמו ובמעשיו. רכב ישראל ופרשיו. המקובל האלקי כבוד קדושת שם תפארתו אדמו״ר רבינו יעקב זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא. זכותם תגן עלינו אמן הידוע הן אביחצירא הוי לי לאינתו כדת משה וישראל ואנא בסייעתא דשמייא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתייכי כהלכת גוברין יא׳ודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהרייכי אחיד וקיים עלי מנכסי כסף זוזי מאה דאינון תריסר ופלגא זוזי מזוזי כספא דחזו ליכי מנאי ומזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ולמיעל לוותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת שמחא כלתא נעימתא והוות ליה לרבי דוד חתנא דנא לאינתו ורצה והוסיף לה משלו תוספת על עיקר כתובה דא עד משלם. דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה. ודא נדונייא דהנעלת ליה שמחא כלתא נעימתא מבי נשא לבית בעלה בין בגדים ותכשיטין וכלי ערש וחלי זהב ובדולח שום דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה.
*ואפילו מגלימא דעל כתפאי*
עמוד 136
קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
י. שטר כתובה לבתולה — זרף תשי״ז/1957
מקור: אוסף שטרי כתובות ונדוניות — תאפילאלת (2) מ. נזרי
שם החתן: ר' יעקב בן כה״ר אליהו אסבאג
שם הכלה: מסעודה בת משה נזרי
פתיחה כפולה: א. יתן ה׳ את האשה הבאה… מן הנערה הזאת.
ב. בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
העדה: אף על פי שכפר זרף שייך לאזור תאפילאלת/סג׳למאסא. שם היישוב כתוב בשמו בנוסח ׳כאן מתא אזרף דעל מי מעינות מותבה׳.
נוסח הכתובה בבודניב
מנהגיה של הקהילה בבודניב כמנהגי תאפילאלת למלאח וארפוד לכל דבר מלבד השם סג׳למאסא, שאינו חל עליה. המסורת הפילאלית בבודניב קיבלה חיזוק נוסף עם מעבר חכמי אביחצירא ומשפחותיהם מתאפילאלת לבודניב במאורעות תר״ף/1920. הם שהו שם עד שנת תרצ״ג/1933. לשם עברה גם הישיבה להכשרת שליחי ציבור באזור. מבודניב יצאה הוראה לקהילות האזור מפי ר׳ ישראל אביחצירא ותנא דמסייע לו, אחיו ר׳ יצחק. גם נוסח שטר הכתובה הקצר על עיטוריו זהה הוא לשטרי הכתובה בקהילות תאפילאלת/סג׳למאסא, ורק בדבר אחד הוא נבדל, בהגדרת המקום בכתובה ׳כאן מתא בובניב דעל נהר תיווזאגין מותבה׳. להלן שטר כתובה ייחודי מעוטר המתאפיין בתיאור מפורט של שלשלת היוחסין של החתן והכלה ממשפחת אביחצירא.
יא. שטר כתובה לבתולה בובניב(= בודניב) תר״ץ/1930
מקור: אוסף מכתבים לאהרן ב״ר יצחק אביחצירא / אשדוד
שם החתן: ר׳ אברהם בן ר׳ יצחק אביחצירא (בבא חאקי)
שם הכלה: רחמא בת ר׳ ישראל אביחצירא (בבא צאלי)
פתיחה: בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
תעתיק הכתובה:
בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובנחשא מעלייא בשעת רצון ברכה והצלחה בשלישי בשבת חמשה ימים לחודש תמוז יה״ל (=יהפך לשמחה) בשנת חמשת אלפים ושש מאות ותשעים לבריאת עלמא למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא בובניב דעל נהר תיוזאגין מותבה איך השם הטוב היקר ונכבד חשוב ומעולה הבחור ונחמד התלמיד הנעים החתן המפואר רבי אברהם בן אדוני החה״ש (=החכם השלם) והוותיק זר״ק (=זרע קדש) גזע ישישים. בנן של קדושים. שלשלת יוחסין. בר אבהן ובר אוריין מע׳[לת] כמוהר״ר (כבוד מורנו ורבנו הרב רבי) רבי יצחק נר״ו בן לאותו צדיק הרב המובהק המקובל האלהי הדיין המצויין. בר אבהן ובר אוריין. פאר הדור והדרו חסיד קדוש ועניו כקש״ת (־כבוד קדושת) אדמור כמוהר״ר מע׳ רבי מסעוד זצוק״ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) בן להרב הגדול. מעוז ומגדול.
מאיר לארץ ולדרים. שמו נודע בשערים. ענוותן כהלל. אין גומרין עליו את ההלל. חסידא קדישא ופרישא קדוש כקש״ת בוצינא דנהורא אספקלרייא המאירה. מאיר כשמש בגבורה. רם בקדש מע׳ אדמו״ר כמוהר״ר הרב דבי יעקב זיע״א הידוע ה״ן אביחצירא. אמר לה לכלתא נעימתא בתולתא דא רחמא בת אדמו״ר חסידא קדישא ופרישא האי ניהו רבה טוביינא דחכימי. מרגליתא דלית לה טימי. מזר״ק טהור גזע ישישים. בנן של קדושים. בר אבהן ובר אוריין רם בקדש להלל מע׳ כמוהר״ר ר׳ ישראל נר״ו בן לאותו צדיק הרב המובהק המקובל האלהי הדיין המצויין. בר אבהן ובר אוריין.
פאר הדור והדרו חסיד קדוש ועניו כקש״ת אדמו״ר כמוהר״ר מע׳ רבי מסעוד זצוק״ל בן להרב הגדול. מעוז ומגדול. קדוש כקש״ת בוצינא דנהורא מאיר לארץ ולדרים. שמו נודע בשערים. ענוותן כהלל. אין גומרין עליו את ההלל. חסידא קדישא ופרישא קדוש כקש״ת בוצינא דנהורא. אספקלרייא המאירה. מאיר כשמש בגבורה. אדמו״ר כמוהר״ר הרב רבי יעקב זיע״א הידוע ה״ן אביחצירא הוי לי לאינתו כדת משה וישראל ואנא בסייעתא דשמייא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתייכי כהלכת גוברין יא׳ודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי אחיד וקיים עלי מנכסי כסף זוזי מאה דאינון עשרין וחמשה זוזי מזוזי כספא דחזו לייכי מנאי ומזונייכי וכסותייכי וספוקייכי ולמיעל לוותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת רחמא כלתא בתולתא געימתא והוות ליה לרבי אברהם חתנא דנא לאינתו ורצה והוסיף לה משלו תוספת על עיקר כתובה דא עד משלם. דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה. ודא נדונייא דהנעלת ליה רחמא כלתא נעימתא מבי נשא לבית בעלה בין בגדים ותכשיטין וכלי ערש וחלי זהב ובדולח שום דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה.
♦ואפילו מגלימא דעל כתפאי*
שטרי כתובה מבצאר
בצאר שבאלג׳יריה נוסדה בתרס״ג/1903, והקהילה היהודית שלה — רוב בניינה ורוב מניינה מתאפילאלת, שיהודיה הגיעו לבצאר בכמה גלי הגירה, בעיקר בתר״ף – 1920 ובראשם ר׳ שלום אביחצירא. במשך כל תולדותיה של קהילת בצאר נהגה בה הכתובה הפילאלאית נוסח סג׳למאסא הקצר ללא שינוי ותמורה כשישים שנה למן יום היווסדה ועד התרוקנותה בתשכ״ב/1962. החוקר יעקב אוליאל מבצאר הציג בספרו אוסף של 36 כתובות משנת תש״י/1950 ועד תשכ״ב/1962 בנוסף לשטר ישן מת״ש/1940. להלן שטר זה ועוד שני שטרות מדגמיים מן השנים תש״י /1950 ותשכ״ב/1962. כל השטרות כתובים, מנוסחים ומעוצבים בכתב ידו של ר׳ שלום אביחצירא, רבה של בצאר. בכל הכתובות החל מתש״י/1950 זוכים החתן והכלה והוריהם למעלות ותארי שבח מחורזים במיטב הלשון והמליצה, אך כמעט במידה שווה נוהג בכולן.
יב (א). שטר כתובה לבתולה — בצאר ת״ש/1940
מקור: 65 .Jacob Oliel, Les Juifs de Colomb Bechar, 2003, p
שם החתן: שמעון בן שלמה עטייא
שם הכלה: שרה בת מסעוד עבו
פתיחה: בסימנא טבא ובמזלא ייאה ובנחשא מעליא בשעת רצון ברכה והצלחה.
חתימות: אין.
תעתיק הכתובה:
בחמישי בשבת בששה עשר יום לחודש אלול המרוצה בשנת חמשת אלפים ושבע מאות לבריאת עלמא למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא בצאר רעל נהר בצאר מותבה. איך השם הטוב היקר ונכבד חשוב ונחמד החתן המפואר שמעון בן שלמה הידוע ה׳ן (=הנקרא,
בשם המשפחה) עטייא אמר לה לכלתא בתולתא דא שרה בת מסעוד הידוע ה׳ן עבו הוי לי לאינתו כדת משה וישראל ואנא בסייעתא דשמייא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתייכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי אחיד וקיים עלי מנכסי כסף זוזי מאתן דאינון עשרין וחמשה מזוזי כספא דחזו ליכי מנאי ומזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ולמיעל לוותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת כלתא דא והות ליה לרבי שמעון חתנא דנא לאינתו ורצה והוסיף לה משלו תוספת על עיקר כתובה דא עד משלם דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן. ודא נדונייא דהנעלת ליה שרה כלתא בתולתא דא מבית אביה לבית בעלה בין בגדים ותכשיטין וכלי ערש וחלי זהב ובדולח שום דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא בזמן הזה ואפילו מגלימא דאכתפאי.
קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-שטרי הכתובה והנדוניה.
עמוד 141