מורשת יהדות מרוקו

תהפוכות, התרוצצות….והמעגל נסגר.

אוי לדור שאלה פרנסיו.

הנוהל שהיה קיים שהנהלת הסוכנות, בשוב חבר הנהלה מביקור בחוץ לארץ, שהיה מדווח על ביקורו בישיבה הקרובה של הנהלת הסוכנות. הישיבות היו נערכות אחת לשבוע. והנה הפעם, בשובי לא הוזמנתי ולא הוצע לי לדווח. ידעתי שהדבר נעשה בכוונה להשתיק את הדי ביקורי בצפון אפריקה. לכן ערכתי את מסיבת העיתונאים הנ"ל.

האווירה סביב נעשתה עכורה. חברי ההנהלה ויושב הראש – פרט למר שרגאי, כמובן – כמעט שלא החליפו עמי דברים, איש לא נכנס לחדרי.

 הייתי בעיניהם " אגפן טרריבל " , מפריע ומזיק. ואכן, הלא ההנהלה התנגדה כל העת להגדלת מכסות העלייה המקוצצות לצפון אפריקה, הלא חוברו הוראות " דרקוניות " לסלקציה, נשלחו צוותו מיון…..והנה אדם אחד, המייצג מפלגה קטנטונת מעז לעבור על " ההסכם הג'נטלמני " ונוסע לצפון אפריקה, מדבר עם העולים הפוטנציאלים, ואפילו מופיע בעיתונות בפאריס ובארץ

חלף זמן וכאשר הגיעה עת מסירת הדין וחשבון ישבו הכול כ " סירים נפוחים " ועיניהם תקועות בשולחן. לא קיבלתי דוחות רשמיים על ישיבות המוסד לתיאום ואסור היה לי להראות שאני יודע כמה דברים שהתרחשו, אבל לי הדברים נודעו בעקיפין.  שאלתי את יושב הראש דובקין – חבר הנהלת הסוכנות -, כיצד קרה שאני, ראש מחלקת הקליטה, לא הוזמנתי להתייעצות במשרד האוצר על הקליטה, שעה שהיו בה חברי הנהלה אחרים ? לא קיבלתי תשובה על כך.

הבאתי עמי דו"ח מקוצר :

מביקורי באלג'יריה למדתי על מרד הקבילים  נגד השלטון הצרפתי, מרד מתמשך. הטרור אינו רחוק מן העיר אלג'יר. מרד מאורגן מתחולל גם בהרי " אורס ". לפני שבע שנים, בשלוט ממשלה סוציאליסטית בצרפת, וכאשר המושל הכללי באלג'יריה היה סוציאליסט, הרגו הצרפתים 45.000 אלג'יראים.

כיום המדיניות השתנתה, אין קטילה כזאת. אומנם נופלים צרפתים בטרור, אבל המתמרדים לא נהרגים כי אם נשפטים, והדבר מכביד על הצרפתים. הקבילים לא שכחו את הטבח שנערך בהם. הצרפתים חיים תחת איום וטרור מתמיד והמרד עלול להתפשט. היהודים החיים שם סבורים שבשעת צרה יוכלו לעבור לצרפת……..

בתוניסיה הייתי בעת הפסקת מו"מ בין התוניסאים ובין ראש ממשלת צרפת, מנדס פראנס, אחרי מפלתו…נזדמנתי לשיחה עם אלברט בסיס, היהודי היחידי שהשתתף במו"מ מטעם תוניסיה. בפאריס שוחחתי עם ד"ר פרלצווייג – מזכיר הקונגרס היהודי העולמי. אין זהות גמורה בין דברי שני האנשים. אני משוכנע שהתוניסאים ובורגיבה בראשם, הסכימו שבחוזה בין צרפת לתוניסיה יהיה כתוב שיש ליהודים חופש תנועה בארץ ובחו"ל. בסיס חושב שתנאי זה יכנס להסכם. ואילו פרלצווייג מפקפק. בינתיים משתדל בורגיבה לא לפגוע ביהודים והורה לעצור את ההתפרצות. בפאריס, בתחילת פברואר, נפגשה קבוצת סטודנטים יהודים תוניסאים עם ברוגיבה. הם שאלו אותו כיהודים אזרחי תוניסיה : " מה יהיה יחסך למדינת ישראל ? והוא השיב: " ישראל היא סרטן על גוף של המזרח הקרוב, ואין עצה אלא להטביע אותה בים התיכון ". הסטודנטים לא פרסמו דברים אלה.

……המצב במרוקו קשה יותר, מפני שאין עם מי לנהל מו"מ. שורר שם תוהו ובוהו. יש פרו צרפתים נהרגים על ידי האנטי צרפתים. לעת עתה לא פוגע הטרור ביהודים , אבל קיימית אווירה של טרור. יש חרם כלכלי ערבי על סחורות צרפתיות, הצרפתים ילידי המקום מדורות עוזבים את אפריקה הצפונית וחוזרים לכור מחצבתם, לצרפת. ערך הרכוש החקלאי כאן יורד. יהודים בעלי קרקע אינם מקבלים תמורתה אפילו עשירית מערכה…..עשירי היהודים חוששים שאם יזוזו ממקומם, יהפכו לקבצנים, והם נשארים. אבל המוני יהודים אין להם מה להפסיד, והם זזים. כאשר יצאה אונייה עם שש מאות עולים ממרוקו, הופיעו ששת אלפים יהודים מלווים ברחובות הסמוכים למשרד העלייה. כעת הפסקנו תופעה זו ואנו מוציאים את היהודים מהארץ כמו במחתרת….בפאריז עושה פעולה חשובה איש נהלל יהודה גרניקר. הוא רוכב על חמור או הולך ברגל. הוא הגיע ל-42 כפרים במרוקו. יש לו שם מעמד של " מלך ". הוא רשאי לבוא בשבת רכוב על סוס ; הרב טולידאנו התיר לו מפני שהוא עוסק במצווה. אנשי הכפרים " זזים " בלי הזמנות ובלי המלצות, הם חיסלו את רכושם ויוצאים לקזבלנקה. השנה פקדה בצורת את המקום והיהודים רעבים ללחם. הם מכרו את רכושם ואוכלים אותו. העוני לא יתואר.

יום אחד הוזמן מנהל מחלקת העלייה במרוקו, עמוס, לשלטונות הצרפתיים. נאמר לו : " אתם שולחים אנשים רבים ממרוקו, קרוב לאלפיים בחודש, ויש הסכם בינינו ( ! ) שעליכם לשלוח רק שבע מאות בחודש. עליכם להבין שלא נוכל לסבול עלייה בממדים כאלה. אולם התברר אחר כך שפעולות התגמול בעזה הרגיזה את הערבים והצרפתים ביקשו שנפעל בשקט……

באלג'יר הופעתי בפגישה ציונית של 30 איש. חזרתי על דברי ד"ר גולדמן ואמרתי : " למדו עברית, היו ציונים טובים, הכניסו בבתי הספר אל הלשון העברית למען ילדיכם, ודאגו לקורסים לעברית ". ידעתי שאין סיכויים לעלייה משם. והנה קם לזרוס, איש הקונגרס היהודי העולמי, וטען לעומתי : " מה פירושה של מדיניות הקטסטרופה שהנהלת הסוכנות דוגלת בה ? חבר הנהלת הסוכנות, מר קול, מופיע באמריקה ומודיע שצריך להציל אותנו כאן באלג'יריה.  אחר כך מופיעים דברים אלה בעיתונות המקומית. איך ניראה בעיני שכנינו ? איך אנו יכולים להראות את פרצופנו לערבים ? מה אתם רוצים מאתנו ? ד"ר גולדמן הודיע לנו בקונגרס היהודי העולמי, שארץ ישראל אינה קולטת יותר משלושים אלף עולים לשנה. מדוע אתם דורשים מאיתנו לעלות, בשעה שאתם מסתדרים בקושי עם יהודי מרוקו ותוניסיה ? פרץ ויכוח סוער ואני אמרתי : " אני מאמין שארץ ישראל תקלוט יותר משלושים אלף לשנה ". על זה הגיב לזרוס : " היו"ר שלכם הודיע בפאריס שלא יוכל להסכים לקבל יותר משלושים אלף לשנה ".

עניתי לו : " יש לי ידיעה שד"ר גולדמן, לאחר נפילת מנדס פראנס, שינה את דעתו, והידיעות הן נאמנות ". הוספתי ואמרתי : " אני חי בארץ ישראל 26 שנים, ואני חושב שאנו יכולים לקלוט 60 אלף בשנה ". הישיבה הנ"ל הפכה לישיבה אנטי ציונית, הוצרכתי לנאום נאום ציוני בפני הציונים המקומיים, כדי להפיג את הרעל האנטי ציוני שהוכנס על ידי הנשיא ד"ר גולדמן.

תוניסיה היא ארץ מפותחת למדי. באסיפות משתתפים רופאים, עורכי דין ונוער לומד. לפני ביקר ציגל, והוא הקשה מאוד על פעולתי. הוא קיים אסיפה ציונית, דיבר בעברית, ודבריו תורגמו. הוא דיבר על המכסות והותקף קשות על ידי שומעיו. הוא אמר : " אין אני איש פוליטיקה, אחרי יבוא ברגינסקי ויענה לכם על כל שאלותיכם ". כשבאתי לשם הודיעו אנשי המקום שלא יבואו לאסיפה אם לא תינתן רשות לוויכוח.

כאשר סיפרתי על המצב הפוליטי בארץ שיראל, קם אחד הרביזיוניסטים והודיע : " מה אתה מספר לנו ? הלוא יש בארץ 150 אלף מחוסרי עבודה ! שאלתי : " מנין לך מספר זה ? על מה אתה מסתמך ? הוא הוציא דף משוכפל של העיתון " חירות " ובו מסופר על 150 אלף מחוסרי עבודה בארץ, ושהממשלה " אינה טובה ". עמדתי והוכחתי לו שאין אמת בפרסום זה.

במרוקו הותקפנו בצורה חריפה : מדוע אין אתם מאשרים לעלות משפחה בת 8 ילדים, הלוא בן גוריון אמר, תעשו ילדים, ועכשיו אתם רוצים להשאיר את הילדים כאן. אמרנו להם, ששני ילדים אפשר למסור לעליית הנוער. והם שאלו : מדוע נמסור את ילדינו לעליית הנוער, בשעה שהשליחים באים הנה עם ילדיהם…….

ועוד נאמר לנו " אל תעשה ההנהלה הציונית שגיאה היסטורית, מדינת ישראל צריכה להיבנות, ומצב הביטחון מחייב עלייה, ודווקא עכשיו מעכבים יהודים מלעלות. אחד הנואמים אמר : " אתם מציעים שיטת קליטה מאורגנת, אבל אם פירושה של השיטה הזאת שאנו לא נעלה – מה התועלת בה ? קלטתם 750.000 איש משך שלוש שנים, ובכל זאת העניין סודר איך שהוא. מדוע אתם גוזרים עלינו ?

היהדות במרוקו בשפל. ההתארגנות היהודית לעלייה אינה מתנהלת בדרכים טובות, בגלל העדר תנועה ציונית חזקה. יש מלחמה גדולה נגד תנועות הנוער. בכל בתי הכנסת קוראים בשבתות כרוזים נגד תנועות הנוער שלנו. איך אתם רוצים שננהל את " החלוץ " ? יש כנראה איזו יד בוחשת.

ההאשמות כלפי ומערכת הלחישות לא פסקה. דברים הקשורים בעלייה מצפון אפריקה הוחזקו כ " סוד כמוס " מטעמי ביטחון, אולם אני המשכתי לחתור להבאת העניין לבירור ולדיון בישיבות הנהלת הסוכנות. כיוון שלא נרשמו פרוטוקולים בנושא העלייה נקטתי שיטה של שאילתות, ואלו אכן נרשמו, למשל :

21.4.1955 דבר אחד לא מובן לי. היושב ראש מסר על המברק של שרגאי שעלינו לעכב את יציאתם של חברי ההנהלה לצפון אפריקה. האם הכוונה היא לחברי ההנהלה בלבד ?  – יו"ר מר ברל לוקר : לנסוע יכולים רק שליחים שצריכים לעבוד שם. אני חושב שאין אנו צריכים להסתפק במה ששמענו. אם היושב ראש יסכים וחברים ירצו בכך  אולי נחליף דעות בסעיף זה. מן הראוי למצוא דרך איך להתגבר על מכשול זה. הייתי מציע לשלוח לפאריס עוד מישהו נוסף על שרגאי.

יושב ראש מר ברל לוקר : שרגאי כבר עזב את פאריס בדרכו לאמריקה. הייתי מציע שמישהו מחברי ההנהלה ייסע לפאריס – מר א. דובקין : אני עומד לצאת בימים הקרובים לפאריס. אסתפק בדובקין. לא הייתי מטיל את כל העבודה על השגריר צור. יש דברים שדיפלומט קשה לו לעשותם ".

אנסה להסביר את סבך הדברים שבשאילתה הנ"ל, שהייתה מובנת לחברי הנהלת הסוכנות. וזה מה שקרה : ב – 28/2/1955, כשהייתי בצפון אפריקה, נערכה פעולת תגמול נגד עזה. היו בוצעה ימים אחדים לאחר שבן גוריון שב לממשלה כשר הביטחון.

ראש הממשלה, משה שרת, טען כי הופתע מתוצאותיה. האבידות : המצרים – 38 אבידות, צה"ל – 8. הערבים הגיבו בכך שדרשו מצרפת להפסיק את עליית היהודים מצפון אפריקה, הם טענו שתוספת כוח אדם לישראל מחזקת את כוחה המלחמתי וישראל משמשת בכוח זה לתקוף את הערבים. הצרפתים פנו בצינורות מדיניים אל מדינת ישראל ודרשו להקטין יותר את העלייה המצומצמת בלאו הכי מצפון אפריקה. רק עכשיו התברר לי שכבר מזמן היה קיים לחץ צרפתי להקטנת העלייה היהודית. אבל ה " מעשייה " שסיפר לי השגריר יעקב צור בזמן פגישתנו בפאריס, שהצרפתים מעוניינים ביהודים ככוח שיגביר את חילם בצפון אפריקה – הייתה עורבא פרח. הצרפתים רצו שיהודים לא יצאו מצפון אפריקה, לא מפני שהם נחוצים להם למלחמה בערבים, כי אם מפני הלחץ הפוליטי של הערבים, כדי שלא יעלו בכלל יהודים מצפון אפריקה.